ארכיון

וואן, טו, טרי…ולה.

אוכל איטלקי זה תמיד כיף. אוכל איטלקי באווירה של חגיגה זה עוד יותר כיף, אוכל איטלקי באווירה של חגיגת יום הולדת – בכלל תענוג.

"טריולה" הפתח תקוואית חוגגת שנתיים והשמחה בעיצומה, והוזמנתי לטעום את המנות ואת החגיגות. המסעדה, הקרויה על שם שלושת בעליה (פעם אחת חן ופעמיים תמיר שאחד מהם  – תמיר חכים , הוא גם השף) חוגגת באוגוסט את יום ההולדת השני ומעבר לתפריט נרחב של פסטות , פיצות, בשרים, מתוקים ועוד (רוב הפסטות נעשות במקום, מעט נקנות כשהן טריות) באירועים מיוחדים רבים.

המסעדה, שמוגדרת כמסעדת בר, היא במשך היום מקום לשפע של אוכל איטלקי, ואז בשעות הלילה הופכת לבר תוסס, שמח, מרובה חוגגים שנשארים במקום אפילו עד שלוש בלילה בסופי שבוע. מתוך הבר הזה טעמנו כמה משקאות מכמה תחומים – צ'ייסר לימונצ'לו נענע עם המון אלכוהול, יינות שונים –לבנים ואדומים (אני בחרתי קאווה), וקוקטיילים, אחד על בסיס קמפרי פירות והשני על בסיס ג'ין ואננס.

אחר כך קיבלנו לשולחן מבחר מהמנות הראשונות, עם המון המון פחמימות:

שני סוגי פוקאצ'ות – עם עגבניות מיובשות בשמן זית, שום, צ'ילי, גבינת רוקפור וטימין (28 שקלים), ופוקצ'ה עם פלפלים וגבינה (לא כתוב בתפריט, אין לי מחיר) רכות וטריות. השתדלתי לא לגעת בהן יותר מדי כדי שיהיה מקום להמשך.

כרובית טרטופו – כרובית מהטאבון ברוטב איולי כמהין, שבבי עירית ופרמז'ן (36 שקלים בתפריט). מבחינתי המנה הכי טובה מבין מנות הפתיחה (היו לה עוד שתי מתחרות). אחר כך נודע לי שזו גם מנת דגל.

שני סלטים – סלט פנצ'נלה וסלט קפרזה (סלט הפנצנלה שמורכב מעגבניות שרי תמר, מלפפון, בצל סגול, קלמטה, פטרוזיליה, נענע , כדורי מוצרלה וקרוטונים ברוטב וינגרט בן יין, במחיר 37 שקלים, הקפרזה – כדור מוצרלה קרוע, שרי תמר, בזיליקום, שמן בזיליקום ובלסמי מצומצם ב34 שקלים). מבין שניהם העדפתי את הקפרזה כי היתה בו דומיננטיות של בזיליקום. כדורי המוצרלה היו חלקלקים וכייפיים.

סלט נוסף שקיבלנו היה "סלט קיצי" שגם הוא לא רשום בתפריט אז אין לי מחיר, שכלל בין השאר חסה, פלפלים, אגוזים שונים, עלי תיבול, ועוד. כאמור עדיין אם הייתי צריכה לבחור אחד מהסלטים עדיין הייתי נשארת עם הקפרזה.

צלחת אנטיפסטי עם ירקות העונה קלויים בטאבון עם עשבי תיבול היתה הבאה בתור (18 או 34 שקלים, תלוי בגודל המנה), נשנוש נחמד, היו לי בחירות אחרות – כאמור, הכרובית, הקפרזה ותיכף תגיע הבחירה השלישית שלי – ברוסקטה עם פטריות (28 שקלים, כמו סוג אחר של ברוסקטה שקיבלנו – "ברוסקטה קרנבל"-  קלויה בתנור עם סלסת עגבניות, בזיליקום, שמן זית, בלסמי ופרמזן). פטריות עשויות במדויק מבחינת תיבול, קרנץ' של הקלי, אוכל אצבעות טעים ונעים.

עוד פוקצ'ה אחת הגיעה כדי לחתום את מצעד המנות הראשונות, מנה שהיא יותר בפני עצמה כי הפוקצ'ה משמשת מצע ולא בתפקיד העיקר- פוקצ'ת סינטה- סינטה צרובה, שמן זית, שום, פרמז'ן, רוקט ובלסמי מצומצם- 36 שקלים. מבחר של מרכיבים שמחמיאים אחד לשני- בשר, שמן, גבינה, פחמימה עשירה.

 

בעיקריות קיבלנו רשימה ענקית של מנות אפשריות – פיצות מסוגים שונים, עם תוספות שונות (ואפילו פיצה טבעונית ללא גבינה), פסטות ברטבים שונים ותוספות שונות (ירקות, בולונז, פטריות, גבינות, נתחי עוף ואווז, אגוזים, בשר בקר, פירות ים, עלי תיבול ועוד, בשרים על הגריל, כריכים, נקניקיות ועוד. לאחר התייעצויות עם השכנות לשולחן, בחרנו שתי מנות פסטה כדי לחלוק ולטעום. המנות שאנחנו בחרנו היו:

פפרדלה די מארי – שרימפס וקלמארי בשמנת, ברנדי, שקדים, מוצרלה, שרי תמר, חמאה, ממרח עגבניות מיובשות ופטרוזיליה (66 שקלים בתפריט) – שילוב של פירות ים ופסטה, טעמים דומיננטיים. הייתי מעדיפה טיפה פחות מלח במנה.

רדיאטורי סלמון – קוביות סלמון טרי, חמאה, שום, מוצרלה, אפונה עדינה, קרם שמנת לימון, יין לבן ובזיליקום (59 שקלים), הבחירה שלי מבין שתי המנות, עדינה יותר (גם הסלמון לא היה "תוקפני") ושילוב מוצלח של טעמים. (ולמי שדואגת על השפתון, קל יותר לאכול רדיאטורי מאשר פפרדלה …).

ו…קינוחים. המילה "איטליה" בהקשר של קינוחים תמיד מבטיחה רבות. אנו קיבלנו חמישה סוגי קינוחים שמתאימים לכל בחירה . הקינוחים עולים בין 36 ל38 שקלים בתפריט והם היו:

קרמבל תפוחי עץ מהטאבון- תפוחים מקורמלים עם קרמבל קינמון וכדור גלידה ווניל – מוגש לוהט, לחובבי הז'אנר ולמי שרוצה פחות מתיקות.

עוגת גבינה – מסקרפונה אפויה בציפוי שוקולד לבן ורוטב פירות יער – עוגה פשוטה וטובה , גם לה טעמים עדינים.

טירמיסו – קרם מסקרפונה עם בישקוטים טבולים באספרסו, ברנדי עם טופינג של קקאו הולנדי – לשמחתי לא התפרעו עם הקפה והתוצאה היא קרם שאפשר להרגיש כקרם ולא כמאסה של קפה כפי שקורה הרבה פעמים

ושני המנצחים של השולחן –

צד א' של השולחן בחר ב- "שחיתות" – דקואג' אגוזי לוז ושקדים עם שכבות גנאש ,אספרסו ומוס שוקולד מריר – פצצת שוקולד קרמלית לבעלי השן המתוקה.

צד ב' של השולחן בחר במוס חמאת בוטנים- לא מופיע בתפריט אבל שווה. (אני הייתי בצד הזה והאמת, אם הייתי רואה בתפריט את המנות, סביר להניח שהייתי הולכת על ה"שחיתות" ומפספסת מוס חמוד לאללה של חמאת בוטנים אבל ללא המליחות, מוס רך ועדין בלי לפספס את המתיקות.)

שף חכים התאמן חצי שנה מראש על המנות לפני שהחל להכין אותן במסעדה, תוך שהוא משתמש בחבריו כשפני נסיון (איזה כיף להיות חברים שלו…) לטעימות.

לכבוד חגיגות השנתיים, מוכרז חודש אוגוסט כ"חודש הפתעות " שבו יהיו בין השאר צ'ייסרים בהוזלה, מבצעים על הקוקטילים, אירוח שפים, תחרות ברמנים, ארוחה בהפתעה (שבה תמורת סכום קבוע של 100שקלים  הסועדים מקבלים את המנות המיוחדות של השף בלי לדעת מה הן יהיו, כמובן בהתחשב במגבלות או דברים שהסועדים לא אוהבים ויציינו אותם מראש), ערבי ערק, ערב פנויים פנויות, הופעה חיה של להקת סבבה והקול בשמיני לאוגוסט, תקליטנים, ייננים אורחים ועוד הרבה הפתעות.

כתובת המסעדה – שחם 14 פתח תקווה, לא כשרה, פתוחה גם בשבת ועד השעות המאוחרות.

חנייה חינם אחרי השעה שבע בערב ובשפע.

אתר המסעדה- http://www.rol.co.il/sites/triola/

בנפייבר- העזרה הבלתי נראית.

באידאל כולנו אוכלים שלוש ארוחות מסודרות ביום ,קבועות ויציבות. אבל המציאות רחוקה מהאידאל וכולנו אוכלים בצורה לא מסודרת, אוכל ממקורות שונים. כבלוגרית בכלל יוצא לי המון פעמים לעשות סלט בבטן של סגנונות שונים, טעמים שונים, ומקורות תזונה שונים.. (תראו מה אני עושה בשביל קוראיי היקרים…).

בכל אופן, כל עזרה בהתמודדות הגוף עם כל זה, מבורכת.

הוזמנתי לסדנה ב"לגעת באוכל" בפתח תקווה, כדי להכין (או ליתר דיוק לצלם אחרים מכינים ולאכול אחר כך) מנות שונות, שהמשותף לכולם הוא נוכחות סיבים תזונתיים של "בנפייבר". למעשה, קל מאד לשלב בנפייבר כי הסיבים טבעיים לחלוטין, חסרי טעם וריח (כך שאפשר להוסיפם אפילו ליוגורט לבן או לכל דבר בעצם, מתוק , מלוח, חם, קר, מתבשל או חי, הכל הולך), בעלי ערך קלורי נמוך מאד, (בכל כף של 4 גרם יש 3 קלוריות) וגם למי שחשוב- הכשר בד"צ העדה החרדית.

מהם הסיבים הללו ומדוע יש בהם צורך?

בלי להכנס להסבר המדעי, הסיבים הם פחמימות צמחיות שלא מתפרקות במערכת העיכול העליונה. יש בהם סיבים מסיסים שמתפרקים במעי הגס וכשהם נמהלים במים צורתם הופכת לג'ל (נמצאים למשל בשיבולת שועל, שיפון, תפוח עץ וכו') וסיבים בלתי מסיסים שלא מתפרקים כלל במערכת העיכול ומסייעים לתנועת מערכת העיכול (ומצויים בקמח חיטה מלאה, נבטים, אגוזים, ירקות וכו').

תפקיד הסיבים לשפר ספיגת מינרלים, לסייע לתפקוד תקין של המעיים (מה שחוסך נפיחות, עצירות, כאבי בטן ואי נוחות), לייצר מצע פרה ביוטי שמחזק את המערכת החיסונית, למנוע מחלות לב וכולסטרול בדם, להפחית סיכון לסרטן המעי הגס ולמנוע סוכרת.

בעקרון הכמות הרצויה של סיבים לאדם היא בין 21-38 גרם ביום, תלוי במין ובמשקל הגוף, ואין מצב שאדם בעולם המודרני מצליח לקבל מתזונתו הרגילה את הכמות הנחוצה.

בסדנה שף גלי ברמן, שפית עם רקורד ענק בבישול, בקונדיטוריה, בהופעות בטלוויזיה בתוכניות אירוח שונות כמו "אודטה", והנחיית סדנאות רבות, הדגימה ולימדה מנות שונות, ממנות דג, דרך מאפים מתוקים ומלוחים, סלט וכדומה, כשהמשותף הוא כמובן האפשרות להוסיף בנפייבר למנה בלי שנחוש שזה שם אלא רק נרגיש את התועלת הבריאותית. המנות שהוכנו היו – פטריות פורטובלו ממולאות בפירה תפוחי אדמה ואגוזים ברוטב פטריות, פילו אישי ממולא מתוק או מלוח, פילה מוסר בציפוי פרומעז ופסטוקים, סלט בוקצוי עם נבטי חמניה וכרוב אדום, מקלות בצק עלים מתוקים במבחר טעמים, ופילו ממולא ריקוטה פירות יער ואגוזים.

מעבר לזה גם למדנו טיפים כמו למשל שבבישול תפוחי אדמה או פסטה או כל דבר שמבושל במים, רצוי שלמים יהיה טעם, וזה יתן ערך מוסף לתבשיל (אפשר אפילו לטעום את המים לראות כמה טעם יש להם ). בכלל, האפשרות לאלתר בכל מנה, מביאה ליצירת מתכונים שלא חשבנו עליהם. אחת המנות שהוכנו בסדנה היתה בצק פילו אישי ממולא , ואפשר היה לאלתר על המילוי. כדי להכין צריך להניח על השולחן עלה אחד של פילו, למרוח בחמאה, להניח עוד אחד, שוב למרוח ומעליו שכבה שלישית. על זה מניחים מילוי שבנוי כיד הדמיון הטובה עלינו ועל טעמנו (בסדנה שמנו גבינה בולגרית, גבינת פרומעז, קשקבל, ביצים, מלח, פלפל , אורגנו וכמובן 4 כפות בנפייבר) ומגלגלים לרולדה (או למאפה אישי בצורת פרח). מורחים את השכבה החיצונית בחמאה, מניחים על תבנית אפיה ומכניסים לתנור לעשרים דקות לתנור של 180 מעלות שחומם מראש. אופים עד הזהבה.

אפשר לעשות מילוי מתוק באותו האופן (למשל עם צימוקים, חמוציות מרוסקות עם סוכר וכדומה).

כך שהדרך לצרוך סיבים בריאים, שיגרמו לנו להרגיש טוב בכל זמן, היא פשוט לבחור כל מתכון אהוב עלינו, או אפילו מוצר קנוי כמו יוגורט, להוסיף את כמות הבנפייבר הרצויה ולערבב. ילדים לא ירגישו שזה שם, מבוגרים לא ירגישו שזה שם, אבל הבטן ומערכת העיכול ירגישו , והדבר היחיד שיורגש הן התוצאות של תחושה קלה ונוחה בכל השעות.

עוד מידע – http://www.benefiber.co.il/

לונג ליב דה קווין – אליזבט קיו.

הכל התחיל ממגבונים לחים. ליתר דיוק, מגבונים לחים לניקוי משטחים שונים בבית, שקיבלתי לסקירה מאחת מחברות הנקיון בארץ. סקרתי וכתבתי את מסקנותי על ההתנסות. מסתבר שהיתה תחרות, ובין כל כותבי הפוסטים הם בחרו בפוסט שלי כמעניין ביותר. (אולי בגלל ששילבתי נקיון עם מניקור? ) . בכל מקרה הפרס היה שובר של "קשרים פלוס" בשם "מנה עיקרית". אז התחלתי לעשות את עבודת המחקר שלי ומבין שלל האטרקציות שמביא השובר הזה (האמת, הרבה!) מצאתי את "אליזבט קיו". במסעדה הזו לפי האתר השובר שווה 230 שקלים מהתפריט ועוד 2 כוסות שתיה חמה/קרה/בירה/יין. אחת הסיבות העיקריות שבחרתי דווקא במסעדה הזו היתה כי נכנסתי לאתר ומצאתי תפריט שיכול להתאים מצד אחד לקרניבור שבחבורה שלנו, ומצד שני לצמחוני, ומצד שלישי לי – חובבת המתוקים.

חנייה נוחה היתה שיקול נוסף, והמסעדה, הממוקמת ב"מתחם יכין סנטר" בפתח תקווה מספקת חנייה חינמית ונוחה.

אז קבענו למוצאי שבת, והגענו. שאלו אותנו אם אנו רוצים לשבת בפנים או בחוץ (בחרנו בפנים). אני עוד חזרתי למכונית לקחת סוודר מכיוון שהמזגן היה לי קצת קר, והמלצרית מיהרה לסגור את הדלת כדי שלא יפריע לנו. (היה ריח של סיגריות ממי שעישן בחוץ).

התפריט הוגש לנו ואז ראינו שאנחנו נצטרך לעבוד (עם הלסתות) קשה כדי "לבזבז" 230 שקלים מכיוון שהמחירים מאד נוחים, שלא לומר "זולים". מחירי השתיה זולים בכ2-3 שקלים מבכל מקום אחר שהיינו בו, וגם הבירות והאלכוהול במחירים אטרקטיביים.

פתחנו במנות הראשונות, ושאלנו את המלצרית מה הכוונה ב"מבחר סלטים – שאלו את המלצרית" ב50 שקלים. נמסר לנו שמדובר למעשה בבחירת חמישה סלטים במחיר שהיו עולים לנו ארבעה. אז בחרנו ב:

טחינה ישראלית בתיבול שמן זית ושומשום קלוי (מחיר רגיל לא בדיל  – 12 שקלים), סלט עגבניות שטח בתיבול שמן זית, בצל, שום וצ'ילי חריף (12 שקלים כנ"ל), טאפס פטריות מוקפצות ברוטב אסיאתי (14 שקלים), חומוס תוצרת בית בתיבול שמן זית, פפריקה ופטרוזיליה יחד עם שתי פיתות (15 שקלים) ו"תפוצ'יפס בטטה- רצועות בטטה פריכה" (16 שקלים). מבחינת הדיל עצמו – אם היינו משלמים על כל הסלטים בנפרד זה היה עולה  69 שקלים. ההערות שלי היו כאלה –

א.      לגבי הטחינה- היא בעקרון באה בלי פיתות, מה שקצת מוזר. בתפריט היתה הערה שאם מזמינים טחינה ניתן לקנות לחם הבית ב7 שקלים. אנחנו הזמנו לחם הבית וחוייבנו ב12 שקלים, יכול להיות שבגלל שהטחינה היתה במסגרת הדיל המוזל, אי אפשר היה לקבל גם את ההנחה הזו.

ב.       בהמשך לסעיף הראשון – לחם הבית היה גדול, חם וטרי, והגיע עם מטבל. היות והמסעדה לא כשרה הייתי מעדיפה שיגיע גם עם חמאה.

ג.        בתיאור סלט העגבניות היה כתוב שיש צ'ילי ופחדתי שזה יהיה חריף, בפועל היה מדובר בעגבניות בשרניות לא חריפות. לעומת זאת דווקא התיבול של הפטריות היה לי קצת חריף.

ד.       השיחוק היה ללא ספק קערה נדיבה מאד של "תפוצ'יפס בטטה" שלמרות שעברו טיגון, לא היו שמנוניים והיו כייפיים לנשנוש. הייתי מוכנה לקנות כאלה בשקיות הביתה.

ה.      כבר כשהתיישבנו הניחו בפנינו קערית של סלט מבושל, משהו לנשנש על חשבון הבית.

 

מתפריט העיקריות בחרנו –

–         המבורגר ספרדי – 300 גרם בלחמניה, עם צ'ילי חריף מתוק, חסה, עגבניה ובצל סגול, וצ'יפס. (39 שקלים). במקור היה כתוב "תוספת לבחירה" אבל בפועל הבן לא נשאל מה התוספת שירצה אלא רק באיזה מידת עשייה. הוא היה מרוצה מאד מההמבורגר, והאמת, עם הסלטים מהמנות הראשונות כבר התחיל להתקשות לסיים את ה300 גרם המבורגר. גם כמות הצ'יפס הנלווה היתה גדולה.

–         "מעורב אליזבט" – נתחי פילה בקר, אנטריקוט, עוף וכבדי עוף, מתובלים ועם בצל מטוגן (49 שקלים) – המנה באה עם תוספת ונשאלתי לבחירתי מבין פירה, סלט, אורז או צ'יפס. בחרתי בפירה וגם כאן נשאלתי עם אני רוצה פירה חלבי או פרווה וברור שהעדפתי את החלבי, כאילו, דא? (האמת, אף פעם לא הבנתי את ההגיון של מי שבא למסעדה שאינה כשרה והכלים שלה אינם כשרים ואוכלים בשר אבל לא רוצים משהו חלבי ליד..). המנה היתה עשירה מאד , גם מבחינת תיבול וגם מבחינת כמות, נשברתי באמצע וביקשתי שיארזו לי הביתה.

–         "סלט עלים ירוקים" – בעיטור אגוזים מקורמלים ברוטב וינגרט (27 שקלים). הצמחוני שבחבורה בחר וגם הוא נשבר באמצע, הכמות פשוט גדולה- וביקש גם הוא לארוז הביתה.

מפוצצים מפוצצים, אבל יש עוד יתרה בשובר "לבזבז" וגם, איך אפשר בלי קינוח? בגלל מצוקת מקום בקיבה החלטנו על קינוח אחד. בהתחלה בחרתי בסופלה שוקולד, כיאה לשוקוהוליק כמוני, אבל לצערי המלצרית אמרה שנגמר להם, אז הלכתי על האופציה השניה – "שווצריה הקטנה" (31 שקלים) – מצע עוגיית מרנג שוקולד ופקאן, קרם מסקרפונה, שוקולד מריר ונטיפי שוקולד לבן. מנה מתוקה ומפנקת שהספיקה בהחלט לשניים (השלישי נשבר עוד קודם). אגב, גם בבחירת הקינוחים המלצרית שאלה אם נרצה חלבי או פרווה (שוב, בגלל מי שמפריד ?) וגם כאן צעקנו "חלבי!!" בקול גדול.

בחשבון הכללי יצא 234 שקלים (חרגנו ב4 שקלים מסכום השובר וזה שהוספנו שתיה חצי ליטר בירה סטלה ארטואה שעלתה 26 שקלים, אם היינו נשארים בשתיה קרה, עוד היינו יכולים להוסיף עוד סלט ועדיין להשאר בתקציב). יצאנו מפוצצים ומרוצים, האוכל היה טעים ונדיב, השירות היה מצוין, מוסיקת רקע נעימה ולא שתלטנית, מסכים שהראו כדורגל (אבל היו ללא סאונד ככה שלא הפריעו) וכאמור חניה חינמית וגישה נוחה.

המקום איננו כשר.

אתר המסעדה- http://www.elizabethq.co.il/defaultPage.asp