"כשנתנו לי את המשימה על הפתיתים ב"מאסטר שף" לא ידעתי בכלל מה זה" נזכר תום פרנץ, מי שזכה בתחרות "ודווקא בגלל זה, היה לי ראש פתוח להמציא משהו חדש". והוא צדק, וההמצאות שלו זיכו אותו במקום הראשון.

פתיתים, מה שכונה פעם "אורז בן גוריון" כמוצא למחסור שהיה בארץ הטריה, הפך למעדן אהוב על כל הגילאים וכל העדות,בווריאציות שונות.

עכשיו משיקה "סוגת" סדרת פתיתים חדשה עם המון סוגים שונים- בצורת אורז, קוסקוס, כוכבים (הפייבוריט שלי), טבעות, פתיתים מקמח מלא, פתיתים אפויים עם בצל, פתיתים בשלושה צבעים והסידרה המיוחדת לילדים – פתיתים KIDS בצורות שילדים אוהבים – חיות, מספרים, אותיות וצורות.

בהשקה של הפתיתים זכינו לטעום מנות שונות שנעשו באהבה בידיו של תום פרנץ שמתכוניו מופיעים אגב על עטיפות שקיות הפתיתים כך שאפשר להכין בדיוק כמו שלו, והם גם ניתנים להורדה בעזרת בר קוד.

אנחנו הכנו את הפתיתים בשתי צורות –

הפתיתים הקלאסיים –

קולפים שני בצלים , קוצצים ומטגנים עד הזהבה, מוסיפים חצי קילו פתיתים בכל צורה שבוחרים ובוחשים עד שהם מתכסים בשומן שבו טוגן גם הבצל.

מוסיפים 800 מיליליטר מים רותחים או מרק רותח (ניתן להמיס כמה "תיבוליות" במים הרותחים).

מוסיפים מלח ופלפל ומערבבים, מביאים לרתיחה.

מנמיכים את הלהבה ומבשלים שש דקות בדיוק, מכסים את הסיר ומניחים לפתיתים לנוח עוד חמש דקות נוספות ללא אש.

מגישים.

והמתכון שבן הזוג הכין, שמבוסס על המתכון היאמי יאמי של פסקל פרץ רובין מהספר "מטעמים טריפוליטנים" , עם שינויים קלים – במתכון המקורי של פסקל מטגנים בסיר בצל, עגבניה, פלפלים חריפים, ושיני שום, מוסיפים רסק עגבניות, מלח ופלפל שחור, מוסיפים מים ואחרי הרתיחה מוסיפים את הפתיתים ומבשלים כעשר דקות עד שנעשה רך (המתכון לפי הספר קרוי "שורבה"). בן הזוג החליף את הפלפלים החריפים בפפריקה מתוקה וחריפה (מה שמעדן את החריפות), הוסיף שני בצלים במקום אחד והשתמש בחמש כוסות מים. יצא מעדן.

מתוך סדרת הKIDS, הפתיתים שזכו אצלנו לאהדה הכי גדולה היו אלה של האותיות כי זה אתגר להרכיב את השם שלך, במיוחד כשהשם שלך הוא ש-ו-ש-נ-ה-א-ל-י-ש-ב-ע-ח-ז-ן-ג-ר-י-נ-ב-ר-ג.

עוד פעילות נחמדה שראינו בהשקה היתה הכנת תכשיטים מהפתיתים, מה שיכול להעסיק ילדים לא מעט.

הפתיתים של "סוגת" נארזים בצורה מבוקרת כדי לשמור על איכות וטריות ונעשים ללא מגע יד אדם.

כשר בד"צ, להשיג בכל רשתות השיווק.

לפני המון שנים, כשהייתי בגיל העשרה, עשיתי שטות. בגיל הזה עושים המון שטויות אבל השטות שלי כללה 15 סופגניות ביום אחד ונגמרה בחדר מיון עם התייבשות אחרי לילה של.. טוב, בואו לא נכנס לזה.

בכל אופן, מאז החוק אצלי היה – סופגניה אחת לשנה, סמלית לכבוד החנוכה. עם השנים נוספו גם השיקולים הקלוריים. אז השנה קצת חטאתי (אכלתי שתיים!) ולכן כשהגיעו המצרכים לסופגניה של "שופרסל" – קמח תופח מאליו, ממרח קרם קקאו ואגוזים, קונפיטורה ובקבוק סירופ בטעם מייפל, החלטתי למצוא משהו אחר להכין, שגם יהיה טעים (וקל, כי כידוע, אני לא אוהבת לשהות יותר מדי זמן במטבח) וגם שנזקו הקלורי יהיה נמוך יותר (מה שאומר בלי שמן עמוק).

על המצרכים עצמם-

הקמח הוא קמח תופח כמו של חברות אחרות, כך שאם המחיר זול יותר בגלל שזה מותג הבית, הוא בהחלט אופציה ראויה. כנ"ל הקונפיטורה (בחרתי בתות) – מתוקה, עסיסית, טעם קלאסי. רוטב המייפל אף הוא טוב (לא הייתי מבדילה בין יצרנים שונים כך ששוב, משתלם אם זה יותר זול). ממרח השוקולד הוא היחיד שכן הייתי מבדילה בינו לבין המקור המפורסם, אם כי בתור עצמו, בלי השוואות הוא פשוט ממרח טעים שאני מודה שנאכל גם בכפית ככה על הדרך.

בכל מקרה, החלטתי להכין פנקייקס בגירסה המודולרית, כלומר להכין את הפנקייק הבסיסי ואליו כל אחד יוכל לשדך מה שירצה- ממרח שוקולד, ריבה, רוטב מייפל, קצפת, או מה שמתחשק.

המתכון המנצח שלי לפנקייק הוא –

ערבוב של 1 כוס קמח תופח (או קמח רגיל עם כפית אחת אבקת אפיה), 1 כף שמן, וכף סוכר אחת.

אחרי שמעורבב מוסיפים 1 ביצה שקושקשה בכוס, 1 כפית סוכר ווניל (אני שופכת בערך חצי שקיק), 3/4 כוס חלב ומערבבים עד שהתערובת סמיכה וללא גושים (להקפיד!).

מניחים לנוח חצי שעה (שלב הכרחי, אחרת זה לא מצליח!!).

מחממים מרגרינה במחבת (מספיק ממש קצת אז לא נורא שזה מרגרינה, כי חמאה נוטה להשרף מהר, ולא ניסיתי עם שמן), מקפידים על אש נמוכה עד בינונית ויוצקים בעזרת מצקת את התערובת ומשטחים אותה . מחכים שיעלו בועות והופכים לצד השני. חשוב לשים לב לגובה האש כי אם היא חזקה מדי אז הפנקייק יצא שרוף בקצוות ונא באמצע.

עורמים בערימה (ומתעלמים מבני המשפחה שגונבים ממנה בזמן טיגון הפנקייקים האחרים) וכאמור מוסיפים מה שרוצים.

מהכמויות האלו יוצאים בסביבות ה6-7 פנקייק עבים ונדיבים, כמובן אפשר להכפיל כמויות.

חג אורים שמח!!!

אחרי שהתעייפנו מארוחת בוקר, פיצה וחוות תנינים, הגיע הזמן לארוחת צהרים וכאן הגענו ל"מרינדו" בקיבוץ עין גב שהיא חלומו הרטוב של כל קרניבור. כאן אין "מיטלס מאנדי", כאן יש בשרים, משובחים, והרבה.

אחרי רחרוח במעשנה המשוכללת שבחוץ, התיישבנו לשולחן וטעמנו מהיין של המקום (למקום יש יקב וגם שמן זית ועוד מוצרים ביתיים, כי המוטו הוא "קודם כל תוצרת הגולן").

לכבוד פסטיבל "טעם הכינרת" תתקיים סעודת אבירים ענקית שמערבת את כל החושים, ואנו זכינו לטעום מעט ממנה בצורת בשרים בנתחים ענקיים של טלה, נקניקיות הבית, ספריבס טלה,אסאדו,  והכי הכי – הפיקניה, אותו נתח שפחות מוכר בארץ אבל כל דרום אמריקאי יעיד שהוא ה-בחירה. במקום לספר מה אכלנו שם, עדיף להתמקד בתמונות שמראות מעט ממה שמככב שם על הצלחות, על הגריל ובפוייקה. על סעודת האבירים ממונה השף אריאל כהן ממסעדת NG התל אביבית.  אפשר לרכוש בשרים ומוצרים נוספים במקום (ויש משלוחים ואריזה כמו שצריך כדי שהבשר יגיע בצורה האופטימלי שלו- כל הפרטים בדף של "מרינדו").

הדף של "מרינדו" – http://www.marinado.co.il/

וכל המידע על סעודת האבירים – http://www.marinado.co.il/%D7%A1%D7%A2%D7%95%D7%93%D7%AA-%D7%90%D7%91%D7%99%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%A0%D7%93%D7%95.html

לסיום, כדי שלא נהיה רעבים ממש לקראת הנסיעה למרכז, עצרנו ב"על הנהר- בית אוכל ושיכר".

"על הנהר" ממוקם במתחם ירדנית שבקיבוץ כינרת, שבו הנוצרים טובלים בנהר בעקבות ישו, והמקום הוא קודם כל בר עם מגוון רחב של משקאות (אנחנו טעמנו יין לבן מעולה וכמובן יינות קינוח צרפתיים מיוחדים). האוריינטציה היא צרפתית וכך היו המנות שקיבלנו לטעימה- טרטר טונה על אבוקדו, פאייה בסגנון צרפתי (עירוב מיוחד של ספרד וצרפת שכולל פירות ים ורוטב שמנת), וכמובן גם סטייק ברוטב שמנת לא נעדר מהטעימות (כי מזמן לא אכלנו בשר…). הקינוח היה מנה מיוחדת שעוברת במשפחה וכלל קרפ עם גבינות מתוקות – עדין ומסתדר נהדר עם יינות הקינוח. בתקופת הפסטיבל יתקיימו במקום ערבי ג'ז שילוו את האוכל.

דף "על הנהר"  – http://www.rest.co.il/sites/Default.asp?txtRestID=5121

ובפייסבוק- https://www.facebook.com/pages/%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%A0%D7%94%D7%A8-%D7%91%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%A8%D7%95-%D7%91%D7%A8-Al-Hanahar-Bistro-Bar/147191755364240

הפסטיבל מתקיים בין התאריכים 27 לנובמבר (נר ראשון של חנוכה) ועד 7 לדצמבר 2013, ונותן מענה מקיף לחופשת החנוכה הארוכה, ולכל טעם ובחירה. מזג האוויר המדהים באזור בחורף (והאמת, אצלנו זה לא בדיוק חורף לאחרונה…) מאפשר התנסות במגוון קולינרי עשיר. חוץ מהמקומות שאני ביקרתי, יש גם בין השאר (ובאמת שאי אפשר לכתוב פה את הכל) –

פתיחת מסעדת "1910" בחצר ראשונים בדגניה א' עם ארוחת שרינג המאפשרת טעימה נרחבת של מנות מיוחדות של השף עודד שוורצברד, משתה ספרדי ב"צל תמר"- באשדות יעקב איחוד שכולל טאפסים, פירות ים, סנגריות ומוזיקה בניצוח השף עומרי שחר, שירה בצבור בבית הבד "שמן המאה" בדגניה א', כמו של פעם עם עוזי וחיים אסנר, "מול הכינרת"- מרכז הקניות בו מסעדת "ערמונים" בצומת צמח, עם ערב מוסיקלי וארוחת "אכול כפי יכולתך" חופשי חופשי ועם הזמר רעות יהודאי בשירים קלאסיים מכל הזמנים, הפנינג סרטי קולנוע לכל המשפחה בבית גבריאל שכולל גם מתקנים מתנפחים, דוכנים, קרקס אקרובטי והפתעות, הרקדה חגיגית בעמק באפיקים- לחובבי ריקודי העם, עם ירון כרמל וחיה שיפמן- מיני מרתון של ריקודי כל הזמנים, סדנאות לעבודה עם בצקים לחנוכה לילדים- יצירת חנוכיה מבצק עם הקונדיטורית בשמת שוורצברד וינר בדגניה א', חפלה מזרחית ב"מזרחית של צל התמר" במתחם "מול הכנרת, כמובן כולל המון מוסיקה מקפיצה, ערב יווני במסעדת "רוברג" , קסמים וסיפורים לילדים בספריה של המכללה האקדמית כינרת, ו… כן, קחו אוויר, יש עוד המון המון –

מסיבת חומוס ב"יוסי של החומוס" בקיבוץ אפיקים, פעילות וטעימות ב"תמרים פלוס" עם הטעמים שאפשר למצוא רק באזור, מוסיקה אמריקאית ואירית במלון נוף גינוסר, סיורים ברכבת לילדים וסדנאות בנגריה של "סבא יוסי" בעין גב שבהן אפשר ליצור חנוכיות, סיורים מודרכים בחוות נהריים כולל תצפית על גבול ירדן, טיולי סוסים בוורד הגליל, פינות ליטוף ויצירה בהרבה מהיישובים והקיבוצים, סיפורי אוכל בחצר כינרת, סיורי טבע אם ברגל, אם ברכבים חשמליים, בהדרכה או במסלולים, במיולים או בג'יפים, טיול עששיות לילי בקיבוץ כינרת כולל קומזיץ כמו שצריך…

ואלה רק מעט מהדברים שאפשר לעשות בפסטיבל.

כדי להספיק את הכל מומלץ להשאר באזור באחד מסוגי הלינה הרבים – בתי מלון, כפרי נופש, אירוח כפרי בקיבוצים או אכסניות.

הפרטים המלאים, תאריכים, מחירים, קישורים לאתרים וכל המידע הדרוש נמצאים באתר הפסטיבל  –

http://www.kinneret.info/

ובדף הפייסבוק- https://www.facebook.com/taam.kinneret

ויש גם מבצע פרסים – שווה לבדוק בקישור – http://www.kinneret.info/?p=1952

בפעם התשיעית ברציפות מתקיים בעמק הירדן הפסטיבל, שהוא ביוזמת מועצה אזורית עמק הירדן, ומציע עשרות אם לא מאות סוגים שונים של פעילויות לכל המשפחה, לבודדים, לקבוצות, לכל הגילאים והמינים.

הוזמנתי לטעום אחוז קטנטן מכל מה שיש בפסטיבל וככה נראה יום אחד שלי –

התחנה הראשונה היתה בנהרא- מתחם אירוח באשדות יעקב איחוד. אנו פתחנו בארוחת בוקר כפרית בחדר אוכל שכולו נוסטלגיה, ותוך כדי אכילה בהחלט היה שווה להסתכל סביב ולראות את הפרימוס והפיילה, לצד הפטפון ובקבוקי החלב… (ולא להחמיץ את עוגת הגזר ועוגיות הטחינה המיוחדות של המקום).

אחרי הארוחה יצאנו לסיור מיוחד בשם "נ.פ.ש (ראשי תיבות של "נופים, פירות, שירים") עם יונתן אלתר, בן המקום ששופע סיפורים ושירים על כל פינה בסביבה. יצאנו לסיור בנופים שמול הגלעד, במטעי הזיתים והתמרים, הבננות והעכוב, שמענו על סוגי הזיתים , השימושים הרבים של שמן הזית, ואפילו על חיי המין הסוערים של הדקלים… במקביל כמובן טעמנו פירות מכל הסוגים ושרנו שירים (ליתר דיוק זייפנו אותם) לפי החוברת שקיבלנו.

פרטים על "נהרא" והפעילויות המיוחדות לקראת פסטיבל "טעם כינרת" אפשר למצוא ב –

http://www.nehara.co.il/

התחנה הבאה היתה בקיבוץ מסדה- פיצריית "פרסקה".

"פרסקה" נולדה אחרי עבודה קשה של השגת הבצק האידאלי, המון נסיונות וקומבינציות שהולידו בסוף בצק דק ואוורירי שעשוי מקמח קאפוטו איטלקי כמיטב המסורת הנפוליטנית, עם רוטב עגבניות תמר וגבינות (אמיתיות!) מאיטליה ומהאזור, והמון תוספות מעניינות כמו חצילים, פפרוני (מומלץ למי שאינו שומר כשרות!), זיתי קלמטה, ותיבולים מיוחדים. קינחנו בג'לטו המצוין שמוכן גם הוא במקום, כשההמלצה שלי היא לא לפספס את טעם הנוטלה ואת הווניל שהצטיינו במיוחד.

האתר של "פרסקה"  – http://www.frescapizzeria.co.il/

ובפייסבוק – https://www.facebook.com/FRESCAPIZZERIA

כמובן שגם ב"פרסקה" יש הפתעות מיוחדות לכבוד פסטיבל "טעם הכינרת".

אחרי כל הטעימות האלו היינו צריכים קצת לנוח אז נסענו לחמת גדר. את חמת גדר כולם מכירים- מי המעיינות, התנינים והאטרקציות. אנחנו עשינו סיור מהיר אבל לפי כמות הדברים שיש לעשות שם, אפשר להעביר יום שלם בשקט ולא להשתעמם לדקה. אז מה היה לנו שם?

שמענו את הרקע ההסטורי , החל מהמרחצאות הרומיים השמורים במקום ועד לאלי כהן והפינה המוקדשת לו, עברנו לספארי שכולל חוות תנינים כמובן (שהסתלבטו בכיף בזמן שאנחנו צילמנו), כלובי קופים, פינות ליטוף עם ארנבות, צבאים, עיזים והמון חיות שילדים אוהבים, תוכים מאולפים שעורכים מופעים באמפיתיאטרון ומוכיחים שהם יודעים לדבר, לרכב על אופניים, לענות על חידות ועוד (והם גם יפיפיים אמיתיים), עברנו את מתחם המעיינות שגרם לי להצטער שאין לי כל היום, כי טבילה במעיינות טבעיים חמים היא עונג בפני עצמו – וכאן יש בריכה חמה (42 מעלות) , מקורה ומאפשרת מגוון סוגי ישיבה- מיטות ג'אקוזי להשתרעות בתוך המים, מפלים, כסאות, פינות מבעבעות ועוד (ובקיץ גם "ספלאש"  -בריכה קרה עם מגלשות מים אקסטרים ורצפת ריקודים עם מזרקות), מתחם הספא שמציע טיפולים רבים ומפנקים, מלון ה"ספא ווילג'" כולל הג'אקוזי המיוחד שבו אפשר לבחור אם לשהות במים רגילים או במים שמגיעים הישר מהמעיינות (הזכרתי כבר שממש התבאסתי שלא היה זמן לזה?), ולבסוף עצירה לנשנושים ב"בלו בר"-  אחת מהמסעדות במתחם (וכמובן שבה, כמו בשאר המתחם, יש מבצעים מיוחדים לכבוד פסטיבל "טעם הכנרת".

כל המידע באתר "חמת גדר"  – http://www.hamat-gader.com/

אז מה היה לנו עד עכשיו? ארוחת בוקר ב"היו היה", סיור עם שירים ופירות, פיצה וג'לטו משובחים ב"פרסקה" ובילוי בחמת גדר עם נשנושים ב"בלו בר".

אחרי זה כמובן שנעשינו רעבים אז הלכנו ל….

טוב, זה כבר יהיה בחלק הבא, המשך יבוא….

קישורים:

דף הפסטיבל – http://www.kinneret.info/

ובפייסבוק- https://www.facebook.com/taam.kinneret

כשמתכננים אירוע, בדרך כלל חושבים על הגימיקים- זיקוקים, הפרחת יונים, כרטיסים דיגיטליים ושאר ירקות. כשזוכרים אירוע, הדבר שבדרך כלל זוכרים, הוא האוכל. הזיקוקים יכולים להיות מרהיבים אבל אם האוכל לא טוב, האורחים יוצאים בתחושת החמצה.

כבר חלפו ימי ה"דג או עוף" עם רוטב פטריות, וגם סלט הוולדורף כבודו במקומו מונח, ורצוי לא על שולחן הכיבוד ואולמות אירועים רבים כבר הפנימו שהגיוון, הטריות, המבחר ושילוב הטעמים הם הנוסחה המנצחת.

"שמש אדומה" לקח את זה צעד אחד קדימה (או בעצם, הרבה צעדים קדימה) והרחיב את המושג "אוכל של אירועים" לגבולות חדשים ואין סופיים.

"שמש אדומה" הוא מתחם אירועים במערב ראשון לציון (רחוב אלטלנה 2) והוא כולל שני אולמות בגדלים שונים לכמויות אורחים שונות, כשמעבר לעיצוב היפיפה כולל מתחמי הכנת אוכל שונים כמו מאפיה, קונדיטוריה, קצביה, מתחמי דגים, מתחמי מנות חמות וכדומה, כש13 שפים (!) שכל אחד מתמחה בסגנון אחר, יוצרים את החוויה הכוללת.

אני הוזמנתי לנסות את תפריט החורף של "שמש אדומה"  – שהוכן על ידי שף בני מדר, שכולל מנות חמות ומחממות עם תיבולים כמו ג'ינג'ר, שום, פלפל חריף (במידה) ותבשילי קדרה ארוכי בישול, ביחד עם מרקים עשירים ומיוחדים.

תחילה הוגשו לשולחן מגוון סלטים רענן עם ירקות טריים ומבושלים, גרעינים ואגוזים, רטבים, ותיבול, יחד עם פוקצ'ות חמות ועסיסיות שיצאו הרגע מהתנור. אני התלבשתי על סלט עם המון סלק ואגוזים מקורמלים, ועל מטבל כוסברה מיוחד. לא היתה שום אפשרות לטעום את הכל , אחרי הכל, צריך היה להשאיר מקום למנות העיקריות…(אבל לא יכלנו להתעלם מהכרובית האפויה בטחינה, שחומה ועסיסית שהגיעה בגדול לשולחן).

קיבלנו לטעימה ארבעה סוגי מרקים ממבחר מרקי החורף – מרק מינסטרונה עשיר, מרק ארטישוק ירושלמי, מרק תירס טרי (מאד) והפיבוריט המנצח של כולם בשולחן – מרק חצילים עם טעם קל של עישון, אם היה אפשר לקחת גאלונים הביתה, כולנו היינו סוחבים.

מנות הקדירה הוגשו בטאג'ינים יפיפייים וכללו בין השאר מנה מרוקאית של בשר ראש עם חומוס, תבשיל מוח ושקדי עגל (תנו לי לאכול מוח וסגרתם ענין), טנזיה מתקתקה עם פירות יבשים, אסדו שחום עם רוטב מתקתק ועוד מנות בשריות רבות, שלוו כמובן בקוסקוס.

חלק מהמנות הוגדרו כ"פיקנטיות" אבל לא היה מה להבהל, באמת שלא חריף אלא עקצוץ נעים שמקרר במקצת את כבדות וחום המנות.

קינוחים תמיד בעייתיים כשזה מגיע לתפריט בשרי כשר. אנחנו קיבלנו מגוון של קינוחים , כולל כאלה שבכלל לא צריכים חלב מההתחלה, והם היו השווים ביותר- מלאבי בשני טעמים – עם נוגט ועם מי וורדים קלאסי, סורבה פסיפלורה, סופלה שוקולד (יאמי יאמי) כולל הנוזליות הנדרשת בפנים, והמנצחים של מגש המתוקים – כדורי אגוזים מתוקים עטופים בשערות קדאיף מקורמלות, והכל על מקל בפרזנטציה יפיפיה כפי שאפשר לראות בתמונות.

כאמור בגלל מגוון המטבחים הרב והאפשרויות, כל בעל אירוע יכול למצוא כאן תפריט לפי טעמו ואפשרויותיו (כולל אירוע טבעוני לחלוטין!).

את כל הפרטים (והתפריטים ) אפשר למצוא ב – http://www.red-sun.co.il/

השבוע שופרסל החליטו לפנק אותי בחמישה מוצרים – שלושה ממחלקת הקפואים – חטיפי תירס ושניצל תירס, וצ'יפסים הקרויים "סטייק צ'יפס" אלוהים יודע למה, ושניים ממחלקת הרטבים – חרדל דיז'ון וחרדל אמיתי.

אמנם אין לי ילדים קטנים בבית, אבל השניצלים מהיותם נטולי בשר, שימחו את הצד הגברי שבבית (אלוהים יודע איך אפשר לוותר על בשר אבל נו שוין). האמת, הם טעימים בזכות עצמם, לא כ"תחליפי בשר" ובעיקר נוחים להכנה במיקרו כך שיש אוכל חם בספיד. למוצרים כאלה אני אוהבת להוסיף טבעות בצל חי (סגול או לבן) לתוספת קראנץ' וכמובן שעם רוטב בצד.

החרדל והמיונז הם סיפור אחר, והם לקחו חלק פעיל בסלט פסטה קר שהכנתי, כפי שאפשר לראות בתמונה המצורפת, את המצרכים ואת המנה המוכנה . הרעיון היה לבשל את הנודלס (שופרסל) ולערבב אותן בעודן פושרות או קרות (המנה עצמה קרה) עם אפונה (אפשר גם אפונה וגזר), ביצים קשות, מלפפון כבוש (שופרסל, מתה על הצנצנות האלה), בצל חי, ורוטב שמורכב מהמיונז עם קצת מהחרדל (כי הטעם שלו דומיננטי).

יצא סלט עשיר, מתקתק ויאמי במיוחד.

בתמונות ניתן לראות קודם כל את שלבי ההכנה של הסלט שלי והתוצאה המוכנה (זה יותר טעים ממה שזה נראה..) ובתמונה התחתונה יותר, את יצירתי "לילה רומנטי" – סוג של מחווה רומנטי ל"ליל סערה" המפורסם. בתום הצילומים נאכלו כל הדוגמנים.

למעלה- המצרכים, למטה – המנה.

שניצלי תירס עם צ'יפסים עבים – ברוטב צ'ילי שופרסל כמובן.

דורית חליפה גדלה במטבח. טוב, היו עוד חדרים בבית אבל המטבח היה הלב ובו היא למדה מסבתא ומאמא את כל התורה- מהכנת מנות קלאסיות ועד מודרניות.

החיים זרמו ודורית פנתה לכיוונים אחרים, למדה תואר שני במנהל עסקים, ניהלה סניף חברת כוח אדם, ובכל אותו הזמן קיננה בה ההרגשה ש"זה לא זה". אז מה זה "זה"?

"זה" זה להפוך לקונדיטורית ובשלנית, להקים את "מעל למצופה" – קונדיטוריית בוטיק (ראו למטה כתובת האתר) ולהוביל סדנאות קולינריות מסוגים שונים  ולקהלים שונים.

הוזמנתי להשתתף בסדנת "מאפים מלוחים וקישים" . מי שמכיר אותי יודע שבשלנית גדולה אני ממש לא, ולא תאמינו (ואני מגלה כאן את הסוף) אבל בסוף הערב יצאתי עם תבנית מלאה במטעמים מעשה ידי שנטרפו במהירות על ידי בני המשפחה.

בתמונה למעלה – דורית בפעולה

ההקפדה היא כבר מההתחלה- כשלא מתחילים עד שלא כל השיער הארוך נאסף ומוודאים שאין לק מתקלף לאף אחת. אחרי סיבוב הכרות התחלנו במלאכה. ראשונים היו הבצקים והכנו כאלה שניים – בצק עלים (עם המון טיפים על ריכוך החמאה , התהליכים שעובר הבצק, והרעיונות של מה אפשר לעשות ממנו בווריאציות שונות לפי הטעם). אחר כך עברנו להכנת בצק פריך ומילאנו בו קלתיות בגדלים שונים.

בתמונה למעלה – מאפה בצק עלים ממולא בפטריות וגבינות, בשלבי הכנה ומימין למטה המנה המוכנה.

הכנו שני סוגי מילויים – פטריות וחצילים עם המון גבינות ורוטב רואייל, והכל נשלח לאפייה.

בזמן שהקישים היו בתנור הכנו עוד מילוי, עם פטריות, גבינות, בצל ועוד דברים טובים (שכאמור ניתן לשלב כל ירק שאוהבים או מילוי בשרי למי שאינו מקפיד על כשרות – או לחילופין להחליף את החמאה בבצק במחמאה למשל) והנחנו על בצק העלים שרידדנו. למדנו שיטת חיתוך לרצועות צדדיות שיוצרות "רשת" מעל למאפה והוספנו תוספות לפי הטעם.

גם המאפה הזה נשלח לתנור ואנחנו נשנשנו בנתיים סלט שהכינה לנו דורית, ככה על הדרך, (וגם השווינו תמונות של החתולים שלנו בטלפונים הסלולריים).

בתמונות למעלה – הקלתיות הממולאות בחצילים ופטריות עם גבינות, למטה מימין המנות המוכנות – שימו לב- אלה עם התירס בצד השמאלי של הצלחת – מעשה ידיי!!!

הדבר האחרון היה מאפין תירס הכי קל בעולם, עם תערובת שעוברת לתבנית שקעים ויוצאת משם תפוחה ועסיסית – לא חיכינו שיתקרר, טרפנו ישר.

קיבלנו המון טיפים על שילובים מעניינים למאפים, על טכניקות הכנת הבצק ועיצובו, ועל שימוש בתיבול- תבלינים ועלים וכאמור יצאנו עם תבניות מלאות כל טוב להאכיל את כל המשפחה במעשה ידינו.

 מחיר סדנה כזו (שלוש שעות) הוא 250 שקלים אבל יש הנחות ל"חבר מביא חבר" ולמי שנרשם ליותר מסדנה אחת.

כל הפרטים וגם אפשרויות רכישה מהקונדיטוריה- ב – http://www.maafim.co.il/

או בפייסבוק בשם "מעל למצופה – עוגות וקייטרינג חלבי ".