הסל של "שופרסל" הכיל חמישה מצרכים עם המון פוטנציאל והכל בשימורים –

קופסה של חומוס גרגרים שלמים, קופסה תירס גמדי שלם במי מלח, לבבות דקל פרוסים, עלי גפן ממולאים באורז וסרדינים בשמן סויה.

עוד לפני שחיפשתי מתכונים (כי היצירתיות שלי אומרת פשוט לפתוח ולאכול כל אחד מהמרכיבים האלו ככה וזהו..) היו לי מספר הערות.

ראשית – לגבי לבבות הדקל – כאן הרגשתי בבית כי אני מגיעה מברזיל ושם "פלמיטו" כפי שהוא מכונה, הוא מצרך פופולארי מאד, וכבר התחלתי לחשוב איך אני עושה משהו בגוון של "טיול שורשים". (הערה- בסוף המתכון שמצאתי לא קשור לדרום אמריקה אבל טעים).

הערה שניה- קצת הפריע לי הכיתוב על הקופסאות מבחינה לשונית. על התירס כתוב "טעים להמון שימושים" ועל לבבות הדקל גם כן כתוב ""טעים להמון שימושים". אפילו אני, שלא אוהבת לדבר בלשון גבוהה, קצת צרם לי הניסוח . אני חושבת שעדיף היה לרשום ,"לשימושים שונים" או "לשימושים רבים". ה"המון" קצת לא כל כך עברית יפה..

הערה שלישית ואחרונה- עלי הגפן מיובאים מטורקיה. אני לא חושבת שבתקופה הזו בחיינו, אנחנו צריכים לפרנס יצרנים טורקים שמדינתם הכריזה עלינו כאוייבים.

אבל חוץ מזה – הנה מה שעשינו עם המוצרים.

את המצרכים הבאנו ביום חמישי בערב (לפני הסלסה!) וכשבן הזוג ראה את החומוס, הוא ישר אמר "זה טוב לאורז של שבת" וזה מה שהוא עשה (בזמן שאני ישנתי צהרים כמובן, מנוחת הלוחמת…) – הוא הכין אורז לבן רגיל, אבל נתן לו טוויסטים שונים- גם גוון קצת אסיאתי עם החלפת חלק מהנוזלים בחלב קוקוס (בעצם קרם קוקוס, קשה להבדיל בין הדברים האלה), וקצת ג'ינג'ר טרי בשביל העיקצוץ, וגם הוספת החומוסים לקראת סוף הבישול כדי שישתלבו מצד אחד אבל לא יתרככו יותר מדי מצד שני. קצת מלח, קצת פלפל שחור וסגרנו ענין.

כאמור, חיפשתי ברשת מתכון ללבבות הדקלים, ומצאתי באתר "מבשלים" של אלי לנדאו וחיים כהן, מתכון שמשלב גם לבבות דקלים וגם תירס גמדי, מאת גולש או גולשת בשם DYOCHI. עשיתי קצת שינויים בהתאם למה שהיה לי בבית (או ליתר דיוק, מה שהיה חסר).

אז ככה.

קצצתי את תוכנה של קופסת לבבות הדקלים לחתיכות קטנות, קצצתי את התירס לטבעות, קצצתי מלפפון חמוץ (של שופרסל כמובן, אני חולה על זה למרות בזמן האחרון זה התחיל להיות חריף יותר ויותר…שינו את המתכון?), ערבבתי בקערה. הוספתי רוטב אלף האיים (במקור צריך היה להיות מיונז, שלא היה לי), עלי פטרוזיליה, מלח ופלפל (במקור היה צריך גם שמיר, גם זה לא היה לי אבל הסתדרתי בלי).

זהו, קיררתי קצת שיתערבבו הטעמים, ואכלתי לצהרים ביחד עם האורז המוזכר למעלה. יצא יופי. (מכמות של קופסת לבבות דקל אחת וקופסת תירס גמדי אחד, יוצאת כמות שמספיקה לשני אנשים כתוספת).

לסרדינים מצאתי מתכון באתר "מתכונים מהקופסה" וכרגיל קצת שיניתי. בישלתי קוביות של ארבעה תפוחי אדמה גדולים, כשהיו מוכנים עירבבתי עם הסרדינים (פוררתי עם הידיים, ושפכתי לקערה גם חלק מהנוזל שבו שהו, בתור חלק מהרוטב, הוספתי עוד בצל גדול חתוך לחתיכות קטנות (במחשבה שניה, זה היה בצל גדול מדי), וכמה עלים של פטרוזיליה. ערבבתי, תיבלתי במלח ופלפל וזהו. במתכון המקורי היה גם חומץ (שכרגיל לא היה לי), ושמיר (כנ"ל).

הטעם קצת הזכיר לי אוכל פולני קלאסי, בגלל השילוב של דגים, תפוחי אדמה ובצל.

מעלי הגפן לא היה לי יותר מדי מה לעשות, זו מנה בפני עצמה, אז סידרתי אותם יפה, עם לימון בצד.

למדתי המון דברים חדשים, שמחתי על ההתנסות.

כשאומרים לי "תימן" האסוציאציות שלי הן תמיד יזהר כהן, שושנה דמארי, עפרה חזה והדוד הזה עם הפאות שמתופף על פח.

(כן, את החולצה של יזהר כהן באמת היתה לי בשנות השבעים…).

כשהגעתי לחטיבת הבינים הכרתי גם את הטעם התימני, אצל חברה מבית הספר שקראו לה אורית ז. לאורית היתה אמא שהיתה מכינה את המלאווח הכי טעים, ושולחת איתה לבית הספר. כמובן שאורית נשארה מאד רזה כי כולנו טרפנו לה את המלאווח.

אחר כך באה תקופת "נאפיס" עם ה"זיווה" וכל שאר מטעמי הבצק, ובזה הסתכמה החוויה התימנית שלי.

עכשיו "שופרסל" החליט להחזיר לי את האווירה, באמצעות סוגי ג'חנון שונים, ומלאווח.

היו לי כמה אתגרים בענין – קודם כל כי ה"ג'חנון לאפיה" הוא באמת לא בשבילי. לאפות משהו שמונה שעות בתנור זה לא מעשי עבורי כי אני לא נמצאת בבית שמונה שעות רצוף, ובלילה אני לא רוצה להשאיר תנור דולק. גם פלטה של שבת אין לי. אז לגבי זה, אני אעביר לחברים ואבקש מהם חוות דעת מאוחרת יותר.

מילת הקסם "למיקרוגל" על האריזה השניה של הג'חנון, כבר נשמעה לי יותר הגיונית. ג'חנון מוכן שצריך רק לחמם. עשיתי בדיוק לפי ההוראות, כולל הצעת ההגשה , שמתי שתי יחידות במיקרוגל, בכלי מכוסה, (עשיתי חשבון שאם יחידה אחת דורשת חמישים שניות, אשים את שתי היחידות ביחד כשתים וחצי דקות, כי הן תופסות יותר נפח. החישוב היה מצוין, הג'חנון עבר ממצב קפוא למצב מבושל ולוהט בדיוק).

בנתיים פשוט ריסקתי עגבניה באמצעות פומפיה וקישטתי קצת עם פטרוזיליה (כי ככה זה על העטיפה). במקביל בישלתי שתי ביצים קשות (הפטנט שלי לביצים מושלמות ולא מתפוצצות – לשים במי הבישול גם כמה גפרורים בלי הראש כמובן, איכשהו זה שומר על הביצים שלמות).

התוצאה היתה טובה מאד, ארוחה שכללה את שתי היחידות פלוס שתי ביצים קשות פלוס רסק מעגבניה אחת, השביעה אותי מעל ומעבר. יכול להיות שג'חנון שאפוי באמת שמונה שעות בתנור הביתי עם הסיר המיוחד והכל, יהיה טעים יותר מאשר ג'חנון קפוא שעבר חימום במיקרו, אבל במקרה שלי, שבו אין מצב שאני עושה משהו כל כך איטי, גם מה שיצא מהמיקרו היה טעים ומשביע רצון. (אני מעולם גם לא טעמתי ג'חנון ביתי, כזה שעושים גם את הבצק מההתחלה ואז אופים אותו זמן ארוך, כך שאין לי בסיס להשוואה).

המלוואח היה קל יותר- מכיוון שאת זה אני מכירה מאחר וכשהבן שלי היה קטן, הוא מאד אהב מלאווח עם עגבניות מרוסקות. למעשה, כשלקחתי את המלוואח מהסופר כבר חשבתי על לעשות קרואסונים עם מילוי שוקולד, או לחילופין על נקניקיות ההודו השמנמנות שמחכות שאהפוך אותם ל"משה בתיבה". כשהגעתי הביתה ראיתי שאין שוקולד, ושגם הנקניקיות ברובן חוסלו. ואז הבן ראה את המלוואח ואמר "שנים שלא אכלתי את זה, אני רוצה את זה כמו פעם!" ובכך חסך לי את הדילמה.

כשהתכוונתי להכין את המלאווח שמתי לב שבניגוד למתחרים, אין אופציה של הכנה בתנור וזה חבל, כי אני יודעת שבתכלס אפשר (עובדה שמהבצק אפשר להכין מאפים שונים לפי מתכונים שראיתי באינטרנט) וכי אפוי תמיד יותר טוב ממטוגן מבחינה בריאותית, מבחינת הנוחות (כי גם לבן נוח יותר לזרוק לתנור מאשר לעמוד לטגן) וכי בגירסה האפויה העלים נפרדים יותר והבצק אוורירי ותפוח יותר מאשר בגירסה המטוגנת.

בכל מקרה, הכנתי לפי ההוראות את הגירסה המטוגנת. במקור כתוב "לשים במחבת חם עם מעט שמן " (לא ידעתי כמה זה מעט, חיממתי קצת יותר מדי וזרקתי חלק כדי שלא יהיה כל כך ספוג שמן). היה כתוב "לטגן כשלוש דקות מכל צד על אש בינונית". על האש הבינונית שלי, אחרי כשתי דקות זה כבר התחיל להישרף , אז סך הכל זה לקח פחות זמן.

גם פה הכנתי כמו שהילד אוהב, עם עגבניה מרוסקת. במבחן הטעם הוא אמר שהיה טעים וכששאלתי אם זה יותר טעים מאשר מה שהוא היה אוכל כשזה הוכן בתנור, הוא אמר שהוא לא זוכר אבל ננסה בפעם הבאה . (על האריזות של המתחרים כתוב שזה בחום של 180 מעלות, משהו כמו עשר דקות?).

כאמור, את גירסת הג'חנון לאפייה לא ניסיתי, אם חברים שלי ינסו, אעדכן פוסט זה. בכל מקרה, זה של המיקרו היה טעים, וחוסך את כל הזמן והמאמץ.

נתחיל מזה שמבין חמשת המוצרים, את הסויה לא מצאתי, אבל אני גם לא מעריצה גדולה של סויה (מלוח לי מדי) אז השתמשתי בשאר הדברים שקיבלתי כדי להכין שתי מנות בהשראה סינית אבל לא עד הסוף.

נתחיל מהאטריות. לקחתי את האיטריות הרחבות (כי זה מה שהיה בסופר, והאמת זה גם מה שהעדפתי). מה שאני לא כל כך אוהבת בהן הוא הכיתוב על העטיפה שאומר "כמו אצל סבתא" כי זה קצת שוביניסטי לטעמי, במיוחד עכשיו ש"סבתא" זו בדרך כלל אישה בשיא הפעילות שלה, עם קריירה, תחביבים, פילאטיס, טיולים ולא הסבתא הקלאסית של הבישולים/סריגה/הכנת ריבות/גידול חתולים.

בכל אופן  – בגלל שאנחנו לא ממש יצירתיים, הלכנו על המתכון שהיה כתוב על העטיפה של ה"לקט ירקות קפואים בסגנון סיני". עשינו כמה שינויים מזעריים בגלל מה שהיה או לא היה בבית ואלה המסקנות שלי –

ההוראה הראשונה היא לבשל את האטריות לפי ההוראות. זה מה שעשינו במדויק  – ארבעה ליטרים מים עם קצת מלח. בישלנו אחרי רתיחה 8 דקות. האטריות יצאו קצת דביקות, כמה מהן נדבקו די בכוח לסיר. אחר כך הן נדבקו גם לכלי שאליו סיננו את האטריות כדי שיחכו להמשך התהליך.

אחר כך היה כתוב להקפיץ את הלקט הסיני עם בצל, וג'ינגר. לא היה לנו ג'ינגר אז שמנו את הלקט כמו שהוא (ישר מהפריזר, לא היתה הוראה אחרת) עם הבצל. במתכון כתוב לטגן שלוש דקות אבל בפועל זה לקח הרבה יותר מהסיבה הפשוטה שהלקט היה קפוא. חבל שלא רשמו אם צריך להפשיר קודם או לבשל קצת קודם, כי הירקות גם כשהם כבר נמסו, היו מאד קשים, בעיקר הגזע של הברוקולי.

בכל מקרה, בשלב מסוים הירקות כבר היו פחות  או יותר בסדר, והמשכנו עם ההוראות – להוסיף חלב קוקוס (היה לנו קרם קוקוס), צ'ילי מתוק, שמן שומשום (לא היה לנו אז וויתרנו) וסויה (_שגם לא היה לנו אבל במקום זה היה לנו "רוטב טריאקי" שהריח פחות או יותר אותו דבר.).

בחשנו ארבע דקות כמו שכתוב על השקית והוספנו את האטריות.

שוב, בגלל שהאטריות מאד דביקות, הן הפכו לגוש בקערה, היה דרוש מאבק כדי להוציאן וכשניסינו לערבב אותן עם הירקות במחבת, הן פשוט התפרקו. לדעתי האטריות הללו מתאימות יותר לפשטידות או לקוגל למשל כי הן לא מסוגלות להיות אחת אחת.

בחשנו עוד קצת והסרנו מהאש.

המנה תאכל מחר בארוחת שישי בערב ולכן לא פיזרתי את הכוסברה, זה יבוא ברגע האחרון.

עוד הערה- ברשימת המצרכים כתוב "3 שיני שום קצוצות" אבל במתכון עצמו לא כתוב מתי להוסיף אותן אז על דעת עצמנו הכנסנו אותן איפשהו באמצע.

האורז היה יותר קל – פשוט השתמשנו בשארית קרם הקוקוס שנשארה לנו מהאטריות עם הירקות, בתור חלק מהנוזלים שאורז צריך. הוספנו קצת תיבול ויש אורז עם ניחוח אסיאתי.

בצד הכנתי סלט תירס, אפונה וגזר  ומלפפון חמוץ עם שמיר (הכל שימורי שופרסל).

בשורה התחתונה- רצוי לחדד את המתכון שמופיע על גב הלקט, יש בו המון דברים לא ברורים או שניתנים לכל מני פרשנויות. התוצאה בסך הכל טעימה.,

הימים ימי מונדיאל. הצופים המכורים לא עוזבים את המסך אבל בכל זאת צריך לאכול ויש גבול כמה פיצוחים ובירה זה כולל. צריך גם משהו קצת יותר טעים, עסיסי, מזין ואם אפשר בלי הרבה נזקים בריאותיים.

החבילה של "שופרסל" הפעם כללה את כל המרכיבים הדרושים – לחם אחיד פרוס, חרדל צרפתי, חסה ארוזה , ושני סוגי פסטרמה – רגילה ודקה במיוחד במגוון טעמים.

לזה צירפנו את החמוצים האהובים עלינו (לצד המלפפונים הביתיים של "שופרסל"  – "ירקות מעורבים כבושים") ויצרנו את מה שהלורד סנדוויץ המציא באמצע משחק קלפים, ורלוונטי לכל ארוחה מהירה וקלה בלי ללכלך יותר מדי כלים – הכריך.

כשיש חומרים טריים, עסיסיים ואיכותיים, אין יותר מדי עבודה לעשות, אז מרחנו את הלחם בחרדל (בנדיבות!), פרסנו עגבניה, הנחנו עלי חסה (ואיזה כיף שהם כבר באים שטופים ויבשים, ככה שלא צריך לשטוף ואחר כך לנסות לייבש בעזרת המכשיר המסתובב ובעזרת מגבות מטבח וזה אף פעם לא יבש לגמרי ולכן מאבד את הפריכות), הרבה פרוסות פסטרמה (כי מדובר בנקניק שהוא דל שומן ולכן אין מה לחשוש) וסגרנו מלמעלה. לחיצה אחת, להגיש עם חמוצים (ובמקרה שלנו, גם עם וודקה, שלא ממש צריך תירוץ כדי לצרף אותה לכל דבר).

רק הערה קטנה- על גבי הקופסה של הפסטרמה הדקיקה, מצויירים גלילים מושלמים של נקניק. בפועל בגלל שהפסטמה די "מקוצ'צ'ת" בקופסא, אין מצב לפתוח פרוסה כדי לגלגל, ובגלל הדקיקות הן נקרעות. לא משפיע על הטעם אבל אי אפשר להכין מזה למשל גלילות , לשם כך צריך את הפסטרמה הרגילה.

אני השגתי את שתי הפסטרמות בטעם ברביקיו, והטעם מאד עדין ולא משתלט על ה"פסטרמיות" שלהן.

מחר שמינית הגמר (נכתב בשישי בערב), וכשנשב לראות את ברזיל קורעת את התחת של צ'ילה, אנחנו כבר מסודרים מבחינת ארוחת ערב.

טוב, להגיד "בלוגרית" ו"אכילה בריאה" זה קצת לא הולך ביחד. כבלוגרית אני אוכלת הרבה, כולל המון דברים משמינים ולא הכי בריאים , וגם אלכוהול יש הרבה בעסק, שיהיה שמח (כי מה לעשות שאני מעדיפה כוס וודקה מאשר כוס מיץ נבט חיטה…).

אז בימים שאין מסעדות, וגם בשעות היום בעבודה, אני משתדלת לפחות לתקן קצת את הנזקים. אז כן, אני לא מושלמת, יש המון דברים בריאים שאני לא עושה, אבל הנה הטיפים שלי  –

1. בכל ארוחת צהרים בעבודה (יש לנו מבחר מסעדות ) אני תמיד אקפיד שחצי מהצלחת תהיה ירקות. אם זה טריים או מבושלים, אבל הם חייבים להיות שם. ולא, צ'יפס זה לא ירק.

2. משתדלת מאד להגיע לחדר הכושר שלוש פעמים בשבוע, או לפחות פעמיים לאימון שכולל גם עבודת משקולות רבה (החלק הכייפי) וגם אירובי על הליכון או "אליפסה" (משעמם , בעיקר מאז שהולמס פלייס עברו ל"הוט" ואשכרה אין מה לראות, אבל מתעקשת לסיים את כל הקילומטרים או הזמן שהקצבתי.

3. להתרחק משמש ככל האפשר – שמשיות, קרם הגנה גבוה ובשכבות, כובע. מה שטוב לשלגיה טוב גם לי.

4. כמובן בלי עישון ובלי לאפשר לאנשים אחרים לעשן לידי.

5. מגיל ארבעים אני עושה בדיקות שנתיות וכל ממצא חריג נבדק על ידי רופאים מומחים.

6 למזלי שונאת משקאות תוססים ולכן לא מתקרבת לקולה או דומיה, שהם בעיקר צבע מאכל עם כימיקלים. שותה מים, משתדלת הרבה.

7 מעבר לספורט, יש גם פעילות גופנית נוספת פעם או פעמיים בשבוע – הסלסה. גם הנאה לנפש, גם כושר (וגם פיתוח הזוגיות וחיי החברה!).

8 והמון המון עלים בכל מנה- כוסברה, נענע, פטרוזיליה, שמיר, גם טעים, גם בריא!

בתמונה בחרתי לשים כמה אלמנטים מכל זה- המוצרים שקיבלתי משופרסל – חטיפי דגנים שמצויינים כשבא משהו מתוק, או לחילופין כשהשעה במשרד היא עשר ויש רק עוגיות, (גם לשעה ארבע זה עוזר), ודגני בוקר ללא סוכר ועם אגוזים, שטובים גם לארוחת בוקר קלילה ומהירה , וגם לנשנוש כשבא איזה משהו קטן ולא יודעים מה, ככה מספקים את התנועה הזו של להכניס יד לאריזה, לקחת משהו קטן ולהכניס לפה.

בתמונה יש גם פירות – בריאות בצבעים, גם כרטיס המנוי לחדר הכושר (אני פלטינום!!! מתמידה!!) , משקולות, סרט לזיעה, ובעיקר את המגבת שלי, שהיא גם שימושית וגם אקטואלית.

אז זה לא שצריך לקום ולהגיד "מהיום רק עדשים ופישתן אחרי ריצת בוקר של עשרה קילומטרים", אלא להשתדל לעשות את הדברים הקטנים, כי כל דבר קטן, מוסיף לנו עוד חודש בחיים! (וכשזה טעים זה בכלל סבבה).

לבריאות!!

כמו בכל שנה ,בתערוכת "קולינריה " שהתקיימה במלון דן פנורמה בתל אביב, הוצגו חידושים שונים ומוצרים חדשים שחודרים בימים אלה לשוק הישראלי.

מבין המבחר העצום של המוצרים שהוצגו, בחרתי להתמקד בכמה מהם שלכדו את תשומת ליבי, אם בגלל הטעם המיוחד, או בגלל החדשנות.

–        ניגא שף הציגו ציוד מטבח למסעדות ומטבחים מוסדיים, עם דגש על נוחות וחיסכון בזמן ובכוח אדם, תנורים ומסחטות שמקצרות בהרבה את התהליכים למשל על ידי אפיית כמה מנות שונות באותו זמן כשכל אחת מקבלת את הטמפרטורה והתנאים הנדרשים לה, או מסחטה שלא שוברת את התפוזים אלא מרוקנת אותם בעדינות, כך שהחלקים המרים מהקליפה לא חודרים למיץ, והתוצאה היא מיץ מתוק יותר ואיכותי.

(פרטים נרחבים ב – http://www.nyga-chef.co.il/)

–        עוד למטבח המוסדי – בצקים של פיצה מוכנים לאפייה, רק לשים עליהם רטבים ותוספות, לאפות והופ – יש פיצה טרייה ועסיסית.pizza solutions – כדורי בצק של "אסם נסטלה פרופשיונל"  בגדלים שונים שמאפשרים בחירה בין סוגי עובי, קוטר ומרקם שונים. מעבר לפיצה הכדורים מצויינים גם ללחמניות שום למשל או מאפים ממולאים כמו קלצונה. הבצק חוסך לאופה זמן של התפחות, רידודים ועוד, והוא נאפה בזמן קצר. המרקם המיוחד מושג באמצעות תהליכי תסיסה מוקדמת ממושכת ואפייה חלקית . המוצר מגיע קפוא. עוד פיתוח שהושק בתערוכה הם רטבי העגבניות BUITONI בשלושה טעמים שונים, להשלמת המוצר.

עוד פרטים ב – www.osemnp.co.il

–        אלפרו – יצרנית משקאות על בסיס סויה, אורז, ואגוזים משיקה את "משקה שקדים" – גם הוא כמובן צמחי ויש לו אפשרויות רבות. טעמתי שניים – את השקדים ואת האורז כמשקה נטו, וגם שייק פירות על בסיס משקה השקדים. אני חייבת לומר- בעיקר לגבי השייק- אם לא הייתי יודעת שאין בזה חלב אלא משהו צמחי, לא הייתי מבדילה. השייק היה עשיר ומרענן בדיוק כמו בגרסה חלבית שלו. מבחינת המשקאות נטו- למשקה השקדים יש טעם עדין של שקדים, למשקה האורז אין טעם נלווה כלל, ולכן תלוי במה שאנו רוצים להכין – במידה ונדרשת ניטרליות כמו בקפה למשל, עדיף ללכת על האורז, ואם רוצים טעם שקדים או אגוזים עדין, אפשר ללכת על האופציות האגוזיות.

משקה השקדים הוא דל קלוריות (24 קלוריות למאה מ"ל), הוא קל לעיכול מכיוון שאין בו לקטוז (מה שמצוין לרגישים), הוא ללא כולסטרול ויש בו כמות נכבדה של סידן.

מה שעוד נחמד- לשומרי כשרות, משקאות של "אלפרו" (וגם הקינוחים שלהם אגב) מתאימים מאד לקינוחים או לקפה שאחרי ארוחה בשרית.

לעוד מידע ומתכונים והמון טיפים – http://www.alpro.com/il

–        את הגבינות של משק יעקבס באמת שאין צורך להציג- שמן הולך לפניהן מאז שהמשק החל לייצר אותן ב1936. בתערוכת "קולינריה" הוצגה הגבינה החדשה- "עיזים ביין" – גבינה קשה עטופה במרקם יין אדום המקנה לגבינה טעם וארומה של יין. הגבינה יפיפיה, עסיסית, היין מתבל אותה ב"ענן" של ארומה בלי להשתלט עליה והשניים – הגבינה והיין יוצאים תרכובת מיוחדת ומעניינת. הגבינה מצטרפת לעשרות סוגי הגבינות האחרים – גבינות קשות של חלב בקר , עיזים וצאן, גבינות עובש לבן, גבינות חצי קשות, גבינות רכות (כמו גם לאבנה וקרם פרש), ויוגורטים.

עוד פרטים על משק יעקבס  – http://www.jacobsdairy.co.il/Site/he/pages/homePage.asp

–        מאפיית אנג'ל שהפציצה עם סוגי לחמים, לחמניות, פוקצ'ות, מתוקים ועוד, וחידשה עם "לחם רוסי" – לחם מחמצת ושיפון נטול גלוטן, שהולך מצוין עם חמאה טובה וכוס יין ליד…

–        ואחרון אחרון חביב- ברוח המונדיאל, שמחתי להיתקל בדוכן של ACAI – אותו פרי ברזילאי שממכר כל קריוקה (וכל יליד מדינה אחרת ביבשת הזו). האסאי של נטורזה מגיע קפוא, ותוך כמה דקות של הפשרה, הופך למרקם המשחתי המוכר שיכול להאכל בזכות עצמו או בתוספת האהובה על הברזילאים  – גרנולה ובננות. האסאי נחשב למזון על – והוא מכיל כמויות גדולות של אנטיאוקסידנטים, ברזל , סידן ועוד המון דברים טובים, ולכן חביב במיוחד על אנשים ששומרים על כושר ועל גיזרה ובריאות.  המוצר נמכר גם ליחידים וגם למטבחים מוסדיים.

עוד פרטים ב – https://www.facebook.com/benacai

כמובן שהיו עוד המון דברים מעניינים בתערוכה, שאני מקווה שניתקל בהם ברשתות השיווק בקרוב!

החיים שלי הם תמיד דילמה- מצד אחד אני רעבה ורוצה יותר מסנדוויץ, מצד שני אני תמיד עייפה מדי, עצלנית מדי או ממהרת מדי מכדי להכין ארוחה נורמלית. "עינת תעשיות מזון" פתרו לי את הדילמה הזו עם "סנאק טיים, – ארוחות מוכנות לאכילה קרה או בחימום במיקרוגל למשך דקה אחת.

זו המנה כפי שנראתה לפני החימום –

וכך אחרי דקה במיקרוגל, כשעשיתי מה שאמרו לי בהוראות (לפתוח, לשפוך מעל את הרוטב המצורף, לחמם ולאכול).

הארוחה שכוללת פסטה מחיטת דורום, גבינה בולגרית 5% שומן, גבינה צהובה מגוררת, רוטב עגבנית, ירקות קלויים, עשבי תיבול, זיתים שחורים ותבלינים- משקל כולל של 350 גרם, השביעה אותי לגמרי ממצב של רעב לאחר שהארוחה הקודמת שלי היתה 8 שעות קודם לכן ובאמצע היה אימון לא פשוט בחדר הכושר.

לפי טכנולוגי המזון של "עינת תעשיות מזון" המנה כוללת כל מה שצריך – פסטה לתחושת שובע ואנרגיה, וגבינות שהן מקור לחלבונים וסידן.

כאמור, בגלל שאפשר לאכול אותה קרה וגם חמה בעזרת דקה במיקרוגל, אפשר לקחת אותה לכל מקום, מפיקניק ועד המשרד לנשנוש צהרים מהיר.

חומרי הגלם הם כמובן איכותיים וטריים והייצור בתנאי סניטציה מחמירים וקפדניים.

אפשר להשיג בחנויות הנוחות ברחבי הארץ (עם אפשרות לדיל כולל שתיה), כשר חלבי.

אחרי הארוחה צריך גם קינוח, ורצוי שגם הוא יהיה בריא ככל האפשר.

כבר כתבתי בעבר על יתרונות הטחינה מבחינה בריאותית ומבחינת טעם, ועכשיו ל"אחוה" – שאלופים בכל מה שקשור לטחינה וחלבה, יש עוגיות חדשות שכוללות כמות גדולה של 18% טחינה גולמית דלת נתרן שכבר הוכתרה על ידי "כלבוטק" כמשובחת ומומלצת בעקבות הערכים התזונתיים.

מה שאני אוהבת הוא המרקם הרך אבל הלא מתפורר, והכי כיף כך גיליתי, להכניס עוגיה שלמה לפה (הגודל לא גדול) ולתת לה להתמוסס ולמלא את הפה בדביקות עדינה של חלבה ובמתיקות מלטפת.

(ובאותה הזדמנות גם בסידן, ברזל, סיבים תזונתיים, וויטמינים ומינרלים).

בגלל שהן קלילות, הכמות באריזה של 300 גרם היא של המון עוגיות.

העוגיות כשרות פרווה בהשגחת הבד"צ והן מתאימות במיוחד כקינוח למי ששומר על כשרות אחרי ארוחה בשרית, כמתלוות לתה מתוק וחם למשל. (והמרקם הרך גם אחלה לילדים קטנים).

להשיג ברשתות השיווק ובחנויות מובחרות.

"תנובה" שלחו לי סלסילת מוצרי חלב ואתגר – להכין ארוחה חלבית. לאחר מחשבות , הרהורים והרבה פאניקה, הרכבתי במו ידי העדינות את הארוחה הבאה (והיא אשכרה יצאה טעימה, וכולה מתכונים קלים קלים ומהירים, עם הרבה אפשרויות לשינויים בהתאם למה שיש במטבח.

מנה ראשונה- מרק תפוחי אדמה.

המצרכים לשתים או שלוש מנות נדיבות.

400 גרם תפוחי אדמה קלופים וחתוכים לקוביות קטנות

1כף חמאה

שליש כף קמח

כוס וחצי חלב

חצי כוס מים

מעט מלח, פלפל, אגוז מוסקט

גבינה צהובה מגוררת או קרועה.

אופן ההכנה –

שמים בסיר את תפוחי האדמה (ניתן לגוון גם עם קוביות קישואים או קוביות ממש קטנות של גזר). שמים את החמאה ומטגנים כמה דקות תוך בחישה.

מוסיפים את הקמח וממשיכים לבחוש

מוסיפים את החלב והמים, מנמיכים את האש לבינונית ומבשלים 20 דקות תוך בחישה מתמדת (אחרת נדבק או רותח).

מסירים מהאש, מתבלים במלח, פלפל ואגוז מוסקט בנדיבות (כי אין תיבול אחר קודם לכן).

זורים גבינה (אפשר מגוררת, אני מעדיפה קרעים כי זה יוצר "משיכה" ארוכה ועבה יותר).

• ובתמונות –

1. 
2. 
3. 
4. סלט

   פשוט מיקס של עלי בייבי, פרוסות פרומעז, פרוסות אגסים משומרים (אפשר גם חבושים אם מוצאים) ואגוזי מלך שבורים. מבחינת רוטב- מה שאוהבים, עם דגש קטן על חמיצות ומתיקות. אישית, אני מעדיפה כמה שפחות רוטב ולהקפיד שכל ביס כולל את כל המרכיבים.

5. 

מנה עיקרית – מאפה גבינות

אחת המנות שמאד אהבתי לאכול בביקור בארצות הברית היתה "מקרוני אנד צ'יז". כשקיבלתי את המשימה להכין משהו מהגבינות המיוחדות של "תנובה" חיפשתי בהתחלה מתכון למקרוני הזה, אבל מצאתי מתכונים מובנים שלא איפשרו לי חופש יצירה והכנסת הזווית האישית למנה.

אז לבסוף הלכתי על פשטידה, שבנויה על שילוב של פסטה (להלן ה"מקרוני" למרות שהשתמשתי באטריות "פפיון") והצ'יז הגיע ממגוון הגבינות הגדול.

מה שעשיתי היה פשוט לערבב, בלי כמויות מוגדרות – חצי חבילה של אטריות מבושלות (כאמור, אני השתמשתי בפפיונים כי זה מה שהיה לי בבית, האידאל שלי היה אטריות בצורת  "קרניים" שמזכירות יותר את אמריקה), וכמות כייפית (בערך מאה גרם כל אחד) של מגוון מהגבינות בחתיכות – פטה, קשקבל, רוקפור וקממבר. לזה הוספתי גביע אחד של "נפוליאון" בטעם שום, לתוספת רכות, ושלוש ביצים שיאחדו את כל העסק. במקביל טיגנתי שני בצלים קצוצים דק, כי אני מתה על הריח. ערבבתי את הכל וגיררתי מעל אגוז מוסקט.

חיממתי תנור ל200 ושפכתי את העיסה לתבנית מרופדת בנייר אפיה. האמת שאפשר היה גם לאכול את המנה בלי לאפות אותה ,כשהגבינות שנמסו משמשות כרוטב מדהים לאטריות (גם רעיון, לפעם הבאה). על הכל פיזרתי פרמזן מגורר וקצת קוביות חמאה והופ- לתנור בערך לעשרים דקות עד חצי שעה בהתאם לתנור שלכם (להשגיח שרק ישחים מלמעלה).

והקינוח  – "עוגת הגבינה של מ'". מי זו "מ"? זו אשתו של א'. א' הוא הבן של ר' שהיא האחות של ש' שהיא אמא שלי. (או במילים אחרות – מתכון של אשתו של בן דוד שלי). המתכון המקורי הוא של פסח וכלל קמח תפוחי אדמה. בגלל שמדובר בכמות קטנה מאד, החלפתי אותו בקמח רגיל ולא ניכר הבדל.

וזה הולך ככה –

הפרדתי 4 ביצים לחלמונים וחלבונים, ואת החלבונים הקצפתי עם כוס סוכר (אפשר פחות אם רוצים עוגה מתוקה פחות).

את החלמונים ערבבתי עם 750 גרם גבינה לבנה , 2 כפות קמח , וקופסת פודינג ווניל אחד.

איחדתי בתנועות קיפול את קצף החלבונים עם תערובת הגבינה ושפכתי לתבנית מצופה נייר אפיה. אפיתי כ45 דקות בחום של 170 עד שהחלק העליון השחים.

הוצאתי וקיררתי בחוץ שעה. הגובה קצת ירד אבל זה בסדר כי אין הרבה קמח. ניתן להגיש עם קצפת לא ממותקת (כי העוגה כאמור מאד מתוקה) או עם חתיכות אגס משומר (שזה איך שאני אכלתי את זה, אבל שכחתי לצלם).

ישנם עוד מתכונים רבים בחוברת "שבועות תנובה" שהוציאה "תנובה" לקראת החג ותחלק בכ850 אלף עותקים, כשהדגש בחוברת הוא על "המצפן התזונתי" שאומר הפחתה של מלח וסוכר.

עוד הפתעות מיוחדות לחג-

חוברת קופונים שתחולק ברשתות השיווק ובה הנחות והטבות על מוצרי חג פופולריים, קוד בחוברת המתכונים שמאפשר קריאה גם בטלפונים ניידים, אייפד וכדומה, מארזים חגיגיים כמו שתי גבינות לבנות בקופסה דקורטיבית, מארזים מוגדלים , והנחות רבות.

כמו כן – מוצרים מיוחדים לחג כמו גבינת נפוליאון 16% שומן בטעם שום שמיר, פטה עיזים 5% מסדרת "פיראוס", מלית גבינה לבלינצ'ס (אישית, אני אוכלת את זה ככה מהקופסה) וקינוחי דיאט יופלה בטעמים מיוחדים של פאי תפוחים ופינקולדה.

חג קציר שמח!!

"השף הלבן" הכריז על תחרות – מתכון ייחודי עם הגבינות המיוחדות – פרמז'ן, רוקפור, קשקבל, קממבר ועוד.

קיבלתי חבילה של גבינות והוראות של "תמציאי משהו". האמת שמבחינתי פשוט להוסיף קצת פירות יבשים , כוס יין לבן וסכין גבינות איכותית, ולא צריך יותר מזה, אבל בשביל תחרות זה לא מספיק כנראה..

אז האסוציאציה הראשונה שלי מהמילה "גבינות" היא "מקרוני אנד צ'יז" שזה דבר שטרפנו בביקורנו האחרון באמריקה, והתעצלנו להכין בבית מאז. גם עכשיו ההוראות למנה נראו לי מסובכות, מה גם שאין מקום ליצירתיות ולייחוד כמו שדורשת תחרות המתכונים.

אז הלכתי על הגירסה הכי נוחה- פשטידה. היתרון של פשטידה- כל דבר יכול להכנס בפנים ולצאת טעים, בכל כמות, בכל יחס, בכל סוג. (כלומר, לא, אל תנסו להכניס ריבת חלב ומלפפון חמוץ ביחד אבל הרבה שילובים אחרים כן הולכים).

אז זה מה שעשיתי –

(בתמונה למעלה- המצרכים)

קודם כל הבסיס שמתכתב עם ה"מקרוני אנד צ'יז" – הפסטה. בישלתי בערך חצי קופסת פסטה (משהו כמו 250 גרם). האמת שהייתי מעדיפה בשביל האותנטיות שזו תהיה פסטה בצורת צינורות אבל היו לי רק פפיונים. בשם חופש היצירה, הם נבחרו.

בזמן שהם התבשלו, הכנתי תערובת של בערך 400 גרם גבינות מגורדות מכל סוגי המיוחדות – רוקפור, קשקשבל, קממבר ועוד, וגם גביע אחד של "נפוליאון" בטעם שום, כי שוב, זה מה שהיה לי בבית.  לשם גיבוש הוספתי שלוש ביצים וערבבתי, ועוד הוספתי שני בצלים גדולים שחתכנו לקוביות וטיגנו (אפשר גם בלי טיגון, לתוספת חרפרפות), פלפל אנגלי ואגוז מוסקט, שניהם בכמות של "כמה שמתחשק".

(בתמונה למעלה- חתיכות הגבינה ואגוז מוסקט. בתמונה למטה- התערובת).

בזמן שגירדתי את הגבינות וערבבתי, התנור התחמם לו לאיטו לחום של 200 מעלות.

ציפיתי תבנית בנייר אפיה ושפכתי את התערובת. מעל פיזרתי פרמז'ן, גם הוא מסידרת "הגבינות המיוחדות" וגם קצת חתיכות חמאה, ככה על הדרך.

בדקתי לאחר עשרים דקות, הפשטידה היתה עדיין חיוורת. אחרי כרבע שעה היא כבר קיבלה צבע מקסים.

(בתמונה למעלה – לפני האפייה, בתמונה למטה – אחרי האפייה).

השארתי אותה להתקרר קצת וכשהיא היתה פושרת היא נזללה ישירות מהתבנית. בעקרון אמורים להגיש אותה עם סלט ירוק, כאמור היא לא זכתה להגיע להיות ליד חסה, מה שמהווה ביקורת חיובית מאד לטבחים (אני ובן הזוג) אם נוותר לרגע על הצניעות…

את המתכון הזה העלאתי לתחרות "השף הלבן" – הנה הקישור (לייקים יתקבלו בברכה!!) – http://bra.sc/uhr ומי שרוצה להשתתף (למרות שאין לו סיכוי נגד הפשטידה המהממת שלי – https://www.facebook.com/chef.lavan/app_174986209367960

הערה- הפשטידה היא חלק מארוחה שלמה שהרכבתי ממוצרי "תנובה" – וותיקים וחדשים, ופוסט מלא עם כל המתכונים והתמונות יועלה בקרוב.

הקופון של "שופרסל" לפסח תפס אותי בעיתוי אישי בעייתי, שבו הייתי מוגבלת ויכלתי ללכת רק לסניף אחד ומה שיש יש. אז מתוך חמשת המוצרים שבקופון, השגתי שלושה – מלפפונים בכבישה ביתית במשקל 1.65 ק"ג, חרוזי זיתים ירוקים 1.25 ק"ג, ופסטה פנה ללא גלוטן של "שופרסל גרין".

ראשית – המלפפונים, כבר הוכתרו אצלי מזמן כדבר הטעים ביותר שיש בכל מוצרי מותג "שופרסל" לדורותיו. הטעם הביתי שלהם, הטיפה חריפות (ואני לא בן אדם של חריף), הקרנצ'יות, זה מוצר שגמל אותי לחלוטין מכל קופסאות השימורים שהשתמשתי בעבר- במלח או בחומץ, ואחרי שמתמכרים אי אפשר לחזור לאחור.

כל פעם שאנחנו פותחים מקרר, כולנו בבית שולחים אצבעות לצנצנת ושולפים משם איזה מלפפון אחד לנשנוש . האמת אני גם אוהבת לחתוך אותו לחתיכות קטנות ולערבב למשל בסלט ביצים. כמו שרואים בתמונה, הקופסה שקיבלתי בקופון הצטרפה לשתיים אחרות שקניתי עוד לפני זה, לכבוד פסח.

המוצר השני – הזיתים, לא עשיתי איתם שום דבר מיוחד, הם פשוט צורפו לסלטים שונים של פסח (ובכמות שיש בקופסה, הספיקו גם הרבה אחר כך). גם הם נשנוש נחמד עם האוכל, כשאני מתעצלת להכין סלט ובכל זאת רוצים משהו על יד.

מה שאני גם אוהבת במוצר הוא שמדובר כמובן בזיתים מגולענים ככה שלא נשארים עם גלעינים שמסתובבים בכל מקום.

הפסטה היתה הדבר המסקרן ביותר-

ולמה מסקרנת? כי מצד אחד היא מוגדרת כ"פסטה" וגם נראית כזו, מצד שני היא עשויה כולה ממרכיב אחד בלבד – אורז חום, מילים שנשמעות קצת "בריאותיות" מדי בשביל להיות טעימות…

החלטתי לבשל את הפסטה הזו בהתאם להוראות ולהוסיף לה רוטב של פסטה (ברור שמצנצנת, יש גבול לכמה אני משקיעה, נכון?).

הוספתי אותה לארוחת הצהרים שלי שכללה גם צלי בקר (מהקייטרינג).

זה מה שיצא –

מבחינת הטעם – הטעם היה של אורז , ולמרות שבישלתי בדיוק לפי ההוראות, יצא לי קצת "מושי". בצלחת יש חצי שקית. את החצי השני אבשל קצת פחות. בסך הכל לא רע, ביחד עם הרוטב. מוצר מעניין למי שרוצה לאכול מזון בריאות או למי שאסור לו גלוטן ורוצה תחושה של פסטה.(וכמובן לשומרי הפסח).

כאמור, את הטונה ורוטב השקשוקה לא השגתי, ולכן לא יכלתי לחוות עליהם דעה. (אבל היי, יש לי שלוש צנצנות ענק עם מלא מלפפון חמוץ!!!).

חג אביב שמח!!