ארכיון

שופרסל – חם חם מהתנור- ספטמבר 2014.

דקה לפני החגים, הגיע משלוח של "שופרסל" והפעם –

"בצק עלים מרודד מוקפא", "לקט בורגונדי", "גזר גמדי קפוא," ו"שומשום".

האמת שבצק עלים הוא שוהה חוקי מאד בפריזר שלנו, כי הוא נוח לכל דבר- מלוח או מתוק, הכל כבר מוכן, רק להפשיר מעט (משהו כמו חצי שעה בחוץ או כל היום במקרר), לשים מילוי ויש מאפה טרי, ריחני ורך.

אני אוהבת את המרקם של בצק העלים של שופרסל, שלא יושב לי אחר כך בקיבה אלא מספיק אוורירי כדי רק להחזיק את המילוי ולא להשתלט עליו.

בכל אופן, הנה מה שיצא מהחבילה הזו.

ראשית, כשאומרים לי "בצק עלים" ו"שומשום" – האסוציאציה הכי מתבקשת היא כמובן "בורקס". היו לי תפוחי אדמה ובצל בבית, כך שרק הוספתי פטריות וזה מה שעשיתי –

הפשרתי חצי מחבילת בצק העלים (פשוט חתכתי לרוחב בסכין חדה, יותר קל מאשר לנסות לגלגל את זה כשזה קפוא) והשארתי בחוץ. בנתיים בישלתי תפוחי אדמה חתוכים לחתיכות קטנות.

במקביל טיגנתי בצל ופטריות חתוכים גם הם לחתיכות קטנות וכשתפוחי האדמה היו רכים הוספתי אותם עם איזה חצי כוס ממי הבישול, ויצרתי פירה מהכל.

כמה הערות –

אני לא כותבת כמויות כי זה די לפי הטעם. אני נוטה להגזים – השתמשתי בבצל שם, ארבעה תפוחי אדמה וחצי קופסת פטריות, ונשאר לי המון פירה עודף (כי גם הכנתי רק חצי מבצק העלים. סה"כ יצאו לי כ20 בורקס). אז רוב הפירה הלך ליושבי הבית כארוחת צהרים.

שנית – כמובן שטיגנתי בחמאה את הבצל והפטריות, והוספתי עוד טיפה חמאה לפירה. מי שרוצה פרווה, שישתמש בשמנים אחרים.

בנתיים בצק העלים התרכך והפשיר ואני חתכתי למלבנים, צבעתי מסביב בביצה מקושקשת, שמתי מילוי, גלגלתי, שמתי על התפר בתבנית עם נייר אפיה, צבעתי מלמעלה בעוד ביצה, פיזרתי שומשום בנדיבות והכל לתנור לחצי שעה בחום של 180 מעלות.

כמובן שלא התאפקתי וניסיתי את זה מיד כשזה יצא, מה שעשה אותי חיקוי לפרסומת ההיא של הבורקסים והבחור שמנסה לדבר בטלפון תוך כדי אכילה..

מהבלקן עברתי לעדות אשכנז, ומהגזר הגמדי עשיתי סוג של צימעס.  – השארתי את הגזרים בשלמותם, הם במילא קטנים, המסתי קצת מרגרינה וטיגנתי קצת את הגזר. הוספתי לסיר בערך שליש כוס סוכר (אפשר פחות, גם רבע זה בסדר) ומיץ מתפוז אחד שלם סחוט. ערבבתי עד שהסוכר נמס ואז הוספתי צימוקים שחורים. אם היו לי בבית שזיפים הייתי מוסיפה אותם גם. שקלתי גם חמוציות אבל גם זה לא היה , אולי שווה לנסות.

בכל מקרה, הקפדתי על אש בינונית ושמתי חצי מכסה. אחרי חצי שעה בערך הגזר התרכך והמנה היתה מוכנה. צריך לבדוק שלא נגמרים נוזלים. במקרה שלי עוד נשארו בדיוק מספיק נוזלים בשביל לשים בכלי שבו שמרתי את הצימעס כדי שלא יתייבש. הגשתי קר כמנה ראשונה.

כשהתחלתי להכין את הצימעס, בן הזוג שאל אם הוא יכול לשאול קצת מהגזר הגמדי בשביל האורז שהוא מכין. הייתי לארג'ית ונתתי לו, והוא בישל את הגזר (אחרי שחתך אותו לחתיכות ממש קטנות, אחרי שהגזר כבר הפשיר כמובן) ואז טיגן אותו טיפה עם בצל שכבר התחיל להיטגן עוד קודם.

בנתים הוא הכין אורז לבן פשוט ואז ערבב את הכל ותיקן טעמים בעזרת תיבול , בעיקר פלפל שחור ומלח.

הדבר האחרון שנשאר לי הוא לקט הבורגונדי. כן, ניסיתי, חשבתי לעשות מאפים קטנים, חשבתי לעשות מאפינס או משהו, אבל בסוף, העייפות הכריעה , והלכתי כרגיל על פשטידה אם כי גיוונתי והפעם זו היתה פשטידה חלבית שהכילה גם גבינה לבנה, ככה בשביל אקסטרה טעם. (וגם בצל מטוגן ככה בשביל שיא הפינוק).

בשביל המצפון החלפתי את הקמח הרגיל בקמח מלא, וכל השאר כמו כל פשטידה- ביצים, מלח, פלפל, שמן , כאלה.

בסך הכל יצאה לי ארוחה גדולה מכל המצרכים, עם המון אופציות לכל כיוון.

אהווה!! (AHAWE)

כשאומרים לי "תימן" האסוציאציות שלי הן תמיד יזהר כהן, שושנה דמארי, עפרה חזה והדוד הזה עם הפאות שמתופף על פח.

(כן, את החולצה של יזהר כהן באמת היתה לי בשנות השבעים…).

כשהגעתי לחטיבת הבינים הכרתי גם את הטעם התימני, אצל חברה מבית הספר שקראו לה אורית ז. לאורית היתה אמא שהיתה מכינה את המלאווח הכי טעים, ושולחת איתה לבית הספר. כמובן שאורית נשארה מאד רזה כי כולנו טרפנו לה את המלאווח.

אחר כך באה תקופת "נאפיס" עם ה"זיווה" וכל שאר מטעמי הבצק, ובזה הסתכמה החוויה התימנית שלי.

עכשיו "שופרסל" החליט להחזיר לי את האווירה, באמצעות סוגי ג'חנון שונים, ומלאווח.

היו לי כמה אתגרים בענין – קודם כל כי ה"ג'חנון לאפיה" הוא באמת לא בשבילי. לאפות משהו שמונה שעות בתנור זה לא מעשי עבורי כי אני לא נמצאת בבית שמונה שעות רצוף, ובלילה אני לא רוצה להשאיר תנור דולק. גם פלטה של שבת אין לי. אז לגבי זה, אני אעביר לחברים ואבקש מהם חוות דעת מאוחרת יותר.

מילת הקסם "למיקרוגל" על האריזה השניה של הג'חנון, כבר נשמעה לי יותר הגיונית. ג'חנון מוכן שצריך רק לחמם. עשיתי בדיוק לפי ההוראות, כולל הצעת ההגשה , שמתי שתי יחידות במיקרוגל, בכלי מכוסה, (עשיתי חשבון שאם יחידה אחת דורשת חמישים שניות, אשים את שתי היחידות ביחד כשתים וחצי דקות, כי הן תופסות יותר נפח. החישוב היה מצוין, הג'חנון עבר ממצב קפוא למצב מבושל ולוהט בדיוק).

בנתיים פשוט ריסקתי עגבניה באמצעות פומפיה וקישטתי קצת עם פטרוזיליה (כי ככה זה על העטיפה). במקביל בישלתי שתי ביצים קשות (הפטנט שלי לביצים מושלמות ולא מתפוצצות – לשים במי הבישול גם כמה גפרורים בלי הראש כמובן, איכשהו זה שומר על הביצים שלמות).

התוצאה היתה טובה מאד, ארוחה שכללה את שתי היחידות פלוס שתי ביצים קשות פלוס רסק מעגבניה אחת, השביעה אותי מעל ומעבר. יכול להיות שג'חנון שאפוי באמת שמונה שעות בתנור הביתי עם הסיר המיוחד והכל, יהיה טעים יותר מאשר ג'חנון קפוא שעבר חימום במיקרו, אבל במקרה שלי, שבו אין מצב שאני עושה משהו כל כך איטי, גם מה שיצא מהמיקרו היה טעים ומשביע רצון. (אני מעולם גם לא טעמתי ג'חנון ביתי, כזה שעושים גם את הבצק מההתחלה ואז אופים אותו זמן ארוך, כך שאין לי בסיס להשוואה).

המלוואח היה קל יותר- מכיוון שאת זה אני מכירה מאחר וכשהבן שלי היה קטן, הוא מאד אהב מלאווח עם עגבניות מרוסקות. למעשה, כשלקחתי את המלוואח מהסופר כבר חשבתי על לעשות קרואסונים עם מילוי שוקולד, או לחילופין על נקניקיות ההודו השמנמנות שמחכות שאהפוך אותם ל"משה בתיבה". כשהגעתי הביתה ראיתי שאין שוקולד, ושגם הנקניקיות ברובן חוסלו. ואז הבן ראה את המלוואח ואמר "שנים שלא אכלתי את זה, אני רוצה את זה כמו פעם!" ובכך חסך לי את הדילמה.

כשהתכוונתי להכין את המלאווח שמתי לב שבניגוד למתחרים, אין אופציה של הכנה בתנור וזה חבל, כי אני יודעת שבתכלס אפשר (עובדה שמהבצק אפשר להכין מאפים שונים לפי מתכונים שראיתי באינטרנט) וכי אפוי תמיד יותר טוב ממטוגן מבחינה בריאותית, מבחינת הנוחות (כי גם לבן נוח יותר לזרוק לתנור מאשר לעמוד לטגן) וכי בגירסה האפויה העלים נפרדים יותר והבצק אוורירי ותפוח יותר מאשר בגירסה המטוגנת.

בכל מקרה, הכנתי לפי ההוראות את הגירסה המטוגנת. במקור כתוב "לשים במחבת חם עם מעט שמן " (לא ידעתי כמה זה מעט, חיממתי קצת יותר מדי וזרקתי חלק כדי שלא יהיה כל כך ספוג שמן). היה כתוב "לטגן כשלוש דקות מכל צד על אש בינונית". על האש הבינונית שלי, אחרי כשתי דקות זה כבר התחיל להישרף , אז סך הכל זה לקח פחות זמן.

גם פה הכנתי כמו שהילד אוהב, עם עגבניה מרוסקת. במבחן הטעם הוא אמר שהיה טעים וכששאלתי אם זה יותר טעים מאשר מה שהוא היה אוכל כשזה הוכן בתנור, הוא אמר שהוא לא זוכר אבל ננסה בפעם הבאה . (על האריזות של המתחרים כתוב שזה בחום של 180 מעלות, משהו כמו עשר דקות?).

כאמור, את גירסת הג'חנון לאפייה לא ניסיתי, אם חברים שלי ינסו, אעדכן פוסט זה. בכל מקרה, זה של המיקרו היה טעים, וחוסך את כל הזמן והמאמץ.

שופרסל יולי 2014 – בסימן סיני (בלי כינור גדול).

נתחיל מזה שמבין חמשת המוצרים, את הסויה לא מצאתי, אבל אני גם לא מעריצה גדולה של סויה (מלוח לי מדי) אז השתמשתי בשאר הדברים שקיבלתי כדי להכין שתי מנות בהשראה סינית אבל לא עד הסוף.

נתחיל מהאטריות. לקחתי את האיטריות הרחבות (כי זה מה שהיה בסופר, והאמת זה גם מה שהעדפתי). מה שאני לא כל כך אוהבת בהן הוא הכיתוב על העטיפה שאומר "כמו אצל סבתא" כי זה קצת שוביניסטי לטעמי, במיוחד עכשיו ש"סבתא" זו בדרך כלל אישה בשיא הפעילות שלה, עם קריירה, תחביבים, פילאטיס, טיולים ולא הסבתא הקלאסית של הבישולים/סריגה/הכנת ריבות/גידול חתולים.

בכל אופן  – בגלל שאנחנו לא ממש יצירתיים, הלכנו על המתכון שהיה כתוב על העטיפה של ה"לקט ירקות קפואים בסגנון סיני". עשינו כמה שינויים מזעריים בגלל מה שהיה או לא היה בבית ואלה המסקנות שלי –

ההוראה הראשונה היא לבשל את האטריות לפי ההוראות. זה מה שעשינו במדויק  – ארבעה ליטרים מים עם קצת מלח. בישלנו אחרי רתיחה 8 דקות. האטריות יצאו קצת דביקות, כמה מהן נדבקו די בכוח לסיר. אחר כך הן נדבקו גם לכלי שאליו סיננו את האטריות כדי שיחכו להמשך התהליך.

אחר כך היה כתוב להקפיץ את הלקט הסיני עם בצל, וג'ינגר. לא היה לנו ג'ינגר אז שמנו את הלקט כמו שהוא (ישר מהפריזר, לא היתה הוראה אחרת) עם הבצל. במתכון כתוב לטגן שלוש דקות אבל בפועל זה לקח הרבה יותר מהסיבה הפשוטה שהלקט היה קפוא. חבל שלא רשמו אם צריך להפשיר קודם או לבשל קצת קודם, כי הירקות גם כשהם כבר נמסו, היו מאד קשים, בעיקר הגזע של הברוקולי.

בכל מקרה, בשלב מסוים הירקות כבר היו פחות  או יותר בסדר, והמשכנו עם ההוראות – להוסיף חלב קוקוס (היה לנו קרם קוקוס), צ'ילי מתוק, שמן שומשום (לא היה לנו אז וויתרנו) וסויה (_שגם לא היה לנו אבל במקום זה היה לנו "רוטב טריאקי" שהריח פחות או יותר אותו דבר.).

בחשנו ארבע דקות כמו שכתוב על השקית והוספנו את האטריות.

שוב, בגלל שהאטריות מאד דביקות, הן הפכו לגוש בקערה, היה דרוש מאבק כדי להוציאן וכשניסינו לערבב אותן עם הירקות במחבת, הן פשוט התפרקו. לדעתי האטריות הללו מתאימות יותר לפשטידות או לקוגל למשל כי הן לא מסוגלות להיות אחת אחת.

בחשנו עוד קצת והסרנו מהאש.

המנה תאכל מחר בארוחת שישי בערב ולכן לא פיזרתי את הכוסברה, זה יבוא ברגע האחרון.

עוד הערה- ברשימת המצרכים כתוב "3 שיני שום קצוצות" אבל במתכון עצמו לא כתוב מתי להוסיף אותן אז על דעת עצמנו הכנסנו אותן איפשהו באמצע.

האורז היה יותר קל – פשוט השתמשנו בשארית קרם הקוקוס שנשארה לנו מהאטריות עם הירקות, בתור חלק מהנוזלים שאורז צריך. הוספנו קצת תיבול ויש אורז עם ניחוח אסיאתי.

בצד הכנתי סלט תירס, אפונה וגזר  ומלפפון חמוץ עם שמיר (הכל שימורי שופרסל).

בשורה התחתונה- רצוי לחדד את המתכון שמופיע על גב הלקט, יש בו המון דברים לא ברורים או שניתנים לכל מני פרשנויות. התוצאה בסך הכל טעימה.,

 

נשנושי כדורי דגנים – יולי 2014- שופרסל.

ההתחלה היתה מבדחת, כי חיפשתי את כדורי הדגנים במחלקת הדגנים ולא מצאתי. כשכבר כמעט התייאשתי והלכתי לכיוון הקופה הראשית, ראיתי שיש סטנד של מוצרים חדשים, ושם באמת היו הדגנים – "כדורי דגנים בטעם שוקולד" ו"דגנים מחיטה מלאה קינמון". (שניהם חצי קילו לקופסה).

 

 

unnamed(בתמונה – כל מה שצריך לארוחת ערב).

קשה לי להחליט מבין השניים מה אני מעדיפה. בן הזוג הלך על הקינמון גם בגלל שזה פחות מתוק יחסית לשוקולד וגם בגלל שזה חיטה מלאה. אני מתלבטת בגלל שמצד אחד אני חולה על קינמון, ומצד שני המרקם של כדורי השוקולד ממש כיף לי על הלשון.

לא מצאתי הבדלים בין המוצר הזה למוצרים המקבילים של המתחרים.

עכשיו, דגנים הם לא משהו שצריך לבשל או להמציא מתכון, אבל אני חושבת שהם ילכו מצוין על גלידה, או על קצפת מעל עוגה, כתוספת מתיקות, קראנץ' וכמובן גם קישוט.

כמובן שהם גם מצויינים לנשנוש בלי חלב, כי יש להם את הפציחות הזו שאנחנו כל כך אוהבים, ואת הגודל שמתאים בדיוק לאחיזה בשתי אצבעות. אמנם המונדיאל כבר תיכף נגמר (ואחרי שברזיל הפסידה , כבר לא ממש משנה לי מי זוכה..) אבל לא חסרות המון תוכניות אחרות שדורשות "נשנוש" ביחד עם הצפייה.

בתמונה אפשר לראות את "ערכת ארוחת הערב" שהכנתי לבן שלי, אמנם לא ילד אבל גם הוא אוהב משהו מתוק, משהו מהיר ובעיקר משהו שלא צריך לטרוח כדי להכין ולצאת שבעים…

 

שופרסל יולי 2014- עסיסי וטרי

הימים ימי מונדיאל. הצופים המכורים לא עוזבים את המסך אבל בכל זאת צריך לאכול ויש גבול כמה פיצוחים ובירה זה כולל. צריך גם משהו קצת יותר טעים, עסיסי, מזין ואם אפשר בלי הרבה נזקים בריאותיים.

החבילה של "שופרסל" הפעם כללה את כל המרכיבים הדרושים – לחם אחיד פרוס, חרדל צרפתי, חסה ארוזה , ושני סוגי פסטרמה – רגילה ודקה במיוחד במגוון טעמים.

לזה צירפנו את החמוצים האהובים עלינו (לצד המלפפונים הביתיים של "שופרסל"  – "ירקות מעורבים כבושים") ויצרנו את מה שהלורד סנדוויץ המציא באמצע משחק קלפים, ורלוונטי לכל ארוחה מהירה וקלה בלי ללכלך יותר מדי כלים – הכריך.

כשיש חומרים טריים, עסיסיים ואיכותיים, אין יותר מדי עבודה לעשות, אז מרחנו את הלחם בחרדל (בנדיבות!), פרסנו עגבניה, הנחנו עלי חסה (ואיזה כיף שהם כבר באים שטופים ויבשים, ככה שלא צריך לשטוף ואחר כך לנסות לייבש בעזרת המכשיר המסתובב ובעזרת מגבות מטבח וזה אף פעם לא יבש לגמרי ולכן מאבד את הפריכות), הרבה פרוסות פסטרמה (כי מדובר בנקניק שהוא דל שומן ולכן אין מה לחשוש) וסגרנו מלמעלה. לחיצה אחת, להגיש עם חמוצים (ובמקרה שלנו, גם עם וודקה, שלא ממש צריך תירוץ כדי לצרף אותה לכל דבר).

רק הערה קטנה- על גבי הקופסה של הפסטרמה הדקיקה, מצויירים גלילים מושלמים של נקניק. בפועל בגלל שהפסטמה די "מקוצ'צ'ת" בקופסא, אין מצב לפתוח פרוסה כדי לגלגל, ובגלל הדקיקות הן נקרעות. לא משפיע על הטעם אבל אי אפשר להכין מזה למשל גלילות , לשם כך צריך את הפסטרמה הרגילה.

אני השגתי את שתי הפסטרמות בטעם ברביקיו, והטעם מאד עדין ולא משתלט על ה"פסטרמיות" שלהן.

מחר שמינית הגמר (נכתב בשישי בערב), וכשנשב לראות את ברזיל קורעת את התחת של צ'ילה, אנחנו כבר מסודרים מבחינת ארוחת ערב.

 

 

קיץ בסימן בריאות – בשופרסל.

טוב, להגיד "בלוגרית" ו"אכילה בריאה" זה קצת לא הולך ביחד. כבלוגרית אני אוכלת הרבה, כולל המון דברים משמינים ולא הכי בריאים , וגם אלכוהול יש הרבה בעסק, שיהיה שמח (כי מה לעשות שאני מעדיפה כוס וודקה מאשר כוס מיץ נבט חיטה…).

אז בימים שאין מסעדות, וגם בשעות היום בעבודה, אני משתדלת לפחות לתקן קצת את הנזקים. אז כן, אני לא מושלמת, יש המון דברים בריאים שאני לא עושה, אבל הנה הטיפים שלי  –

1. בכל ארוחת צהרים בעבודה (יש לנו מבחר מסעדות ) אני תמיד אקפיד שחצי מהצלחת תהיה ירקות. אם זה טריים או מבושלים, אבל הם חייבים להיות שם. ולא, צ'יפס זה לא ירק.

2. משתדלת מאד להגיע לחדר הכושר שלוש פעמים בשבוע, או לפחות פעמיים לאימון שכולל גם עבודת משקולות רבה (החלק הכייפי) וגם אירובי על הליכון או "אליפסה" (משעמם , בעיקר מאז שהולמס פלייס עברו ל"הוט" ואשכרה אין מה לראות, אבל מתעקשת לסיים את כל הקילומטרים או הזמן שהקצבתי.

3. להתרחק משמש ככל האפשר – שמשיות, קרם הגנה גבוה ובשכבות, כובע. מה שטוב לשלגיה טוב גם לי.

4. כמובן בלי עישון ובלי לאפשר לאנשים אחרים לעשן לידי.

5. מגיל ארבעים אני עושה בדיקות שנתיות וכל ממצא חריג נבדק על ידי רופאים מומחים.

6 למזלי שונאת משקאות תוססים ולכן לא מתקרבת לקולה או דומיה, שהם בעיקר צבע מאכל עם כימיקלים. שותה מים, משתדלת הרבה.

7 מעבר לספורט, יש גם פעילות גופנית נוספת פעם או פעמיים בשבוע – הסלסה. גם הנאה לנפש, גם כושר (וגם פיתוח הזוגיות וחיי החברה!).

8 והמון המון עלים בכל מנה- כוסברה, נענע, פטרוזיליה, שמיר, גם טעים, גם בריא!

בתמונה בחרתי לשים כמה אלמנטים מכל זה- המוצרים שקיבלתי משופרסל – חטיפי דגנים שמצויינים כשבא משהו מתוק, או לחילופין כשהשעה במשרד היא עשר ויש רק עוגיות, (גם לשעה ארבע זה עוזר), ודגני בוקר ללא סוכר ועם אגוזים, שטובים גם לארוחת בוקר קלילה ומהירה , וגם לנשנוש כשבא איזה משהו קטן ולא יודעים מה, ככה מספקים את התנועה הזו של להכניס יד לאריזה, לקחת משהו קטן ולהכניס לפה.

בתמונה יש גם פירות – בריאות בצבעים, גם כרטיס המנוי לחדר הכושר (אני פלטינום!!! מתמידה!!) , משקולות, סרט לזיעה, ובעיקר את המגבת שלי, שהיא גם שימושית וגם אקטואלית.

אז זה לא שצריך לקום ולהגיד "מהיום רק עדשים ופישתן אחרי ריצת בוקר של עשרה קילומטרים", אלא להשתדל לעשות את הדברים הקטנים, כי כל דבר קטן, מוסיף לנו עוד חודש בחיים! (וכשזה טעים זה בכלל סבבה).

 

לבריאות!!

מוצר השנה- אירוע מוצרי השנה 2014.

זו השנה התשיעית שבוחרים בישראל, במקביל להמון מדינות אחרות בכל רחבי הגלובוס, את המוצרים שיש בהם מספיק חידוש בשביל לזכות ב"מוצר השנה", ולא סתם חידוש אלא כזה שתורם את האקסטרה "משהו" הייחודי לטובת הציבור. באמצעות חברת המחקר TNS MYSEKER נשאלו יותר מ2000 צרכנים מהי הבחירה שלהם ,והם ייצגו את האוכלוסיה הבוגרת בישראל.

המטרה – לעודד חדשנות בנוסף לאיכות גבוהה, ולהכיר את המוצרים החדשים לקהל הרחב.

המוצרים נבחרו, התוויות הודבקו, עכשיו נשאר להתרשם. באירוע "מוצר השנה 2014" זכיתי לשמוע על המוצרים , להתנסות ולחוות דעה. כל אחד מהמוזמנים הופנה לקבוצה אחרת לפי תחום התעניינותו (טיפוח ויופי, אוכל או צרכנות). בקבוצה שלי – קבוצת הצרכנות – שמענו ולמדנו על המוצרים הבאים  –

ביסקוויטים לפעוטות של מטרנה- הבסקוויטים שמיוצרים על ידי "נסטלה" הידועה באיכותה, מוגדרים כ"מזון אצבעות" שהוא מזון שתינוק יכול לאכול לבד (בהשגחה!) במרקם מתאים , והדבר מאפשר לו עצמאות, מוטוריקה עדינה ומגוון טעמים רחב יותר. טוב , הביסקוויטים שמתאימים לאכילה מגיל שנה  – מכילים ברזל, סידן וויטמינים הנחוצים לגדילה והתפתחות טובה, וגם נשמרים טריים בגלל מנגנון הסגירה החוזרת. האמת, אני לא מחכה לנכדים, הביסקוויטים טעימים בפני עצמם גם למבוגרים, אני הולכת לחסל אותם בעצמי. (מצויין ליד קפה אגב..)

חיתולים – טוב, פה אין לי זווית אישית כי בפעם האחרונה שהשתמשתי בחיתולים היה עבור הבן שלי שהיום בן 23, והוא עדיין לא חושב על  נכדים ככה שאת החלק הזה אנסה רק בעוד כמה שנים. בכל מקרה, הזוכה בקטגוריה הזו הם החיתולים של "האגיס החיתול הראשון שלי" – שנועד להתאמה מושלמת לגופו הקטן של התינוק שרק נולד, כולל פתח ייחודי לחבל הטבור (ואיך לא חשבו על זה כשאני ילדתי?) וסמן רטיבות למניעת נזילות בגב. בחיתול יש גם אינדיקטור לרטיבות כך שלא צריך לפתוח כל רגע או לחילופין להחליף סתם.

סדרת "אבקמול" של טבע- הומצאה כאילו בשבילי אישית. כאן יש ווידוי – אני לא מסוגלת לבלוע כדורים. נכון, הבן שלי בולע כדורים וכמוסות מגיל חמש בערך, אבל אני לא מצליחה. אתם לא רוצים לדעת מה קורה כשאני מנסה, אז אני פשוט לא, וכל תרופה שאני צריכה לקחת, הופכת לשיתוף פעולה בין פטיש לבין מעדן חלב כלשהו, שבו אני מערבבת את האבקה שטחנתי ומקווה שהטעם של המעדן ימסך את המרירות ויאפשר לי לקחת את התרופה שאני זקוקה לה.

במקרה של "אבקמול" הכל יותר פשוט – מדובר באבקה  להורדת חום וכאבים בטעמי תות וניל וקפוצ'ינו, לבליעה קלה וללא צורך במים. מבחינתי, מדליית הזהב הולכת למוצר הזה ולהתחשבות במי שאינו יכול או רוצה לבלוע כדורים. "טבע" עובדים על פיתוחים רבים וחידושים רבים מדי שנה- הפיכת טבליות לקפסולות, אריזות "TO GO" , תרופות המתאימות לזמן השינה בלילה וכדומה. האבקות הן ביחס של 1 שקית אבקת "אבקמולי" למזרק אחד של אקמולי לילדים גדולים, ואחד שקיק "אבקמול" למבוגרים, ביחס לכדור אחד.

ריצפז פרש הום של סנו- הגענו לתחום הנקיון. האמת, אני לא יכולה להעיד לגבי חומרים לרצפה, מכיוון שאני מעדיפה לשלם (חוקית ובצורה הוגנת) לאנשים אחרים שינקו, אבל את התוצאות אי אפשר לפספס- לסידרה אפקט של בישום מתמשך, כך שגם כשאני מגיעה הביתה, שעות ארוכות אחרי שהמנקים כבר הלכו, הרצפה עדיין מריחה נפלא. אני התנסיתי בשלושה ריחות שהיו הולכים טוב גם כמטהרי אוויר משובחים – כותנה מלטפת, טבע רענן, וסבון מפנק. אני הכי אהבתי את הראשון, אבל לפי התגובות של חבריי, כל אחד אהב משהו אחר, כך שיש מבחר לכולם.

הריחות עוברים הרבה נסיונות ומחקרים כדי לקלוע לטעם הקהל הרחב, וטיפ – גם אם נדמה לכם שהפסקתם להריח את הבית, ברגע שתצאו ותחזרו – תריחו שוב. ענין של הסתגלות.

חוץ מהריח יש גם את שאר האפקטים של "ריצפז" – נקיון, הברקה והגנה.

BUBLLE BAR של תמי ארבע– אחד משני המכשירים של "תמי ארבע" שזכו ב"מוצר השנה" – בר מים שמוציא סודה באיזה רמת תסיסה שרוצים- מצוין גם להכנת קוקטיילים. המוצר הוא פורץ דרך (ומי זוכר את ה"סיפולוקס" שהיווה מתנת חתונה פופולארית בשנות השמונים?), חדשני, מעוצב כך שייראה טוב ולא רק יהיה שימושי, ונוח לשימוש (וכולל גם שירות נוח ומתקדם). בניגוד ל"סודה" שמכילה תוספים שונים, תמי באבל בר מכיל שני מצרכים בלבד- מים וco2 . המים המוגזים יוצאים במידה מדוייקת לכוס אחת כך שגם אין נזילות וכמות ההגזה תמיד שווה, מה שאומר אותו טעם בכל פעם. גם הטמפרטורה של המים נבדקה והותאמה להיות האידאלית לכוס מרווה וטעימה. (ומעבר למים המוגזים ניתן כמובן להנות במכשיר גם ממים קרים רגילים, פושרים או חמים, ואפשר גם לבחור את רמת ההגזה הרצויה).

"לה קט בתוספת חמוציות" – בזווית האישית – גידלתי חתולה במשך 19 שנים. חתיכת חיים. מההתחלה ועד מותה בשיבה טובה , היא אהבה בעיקר את מזון החתולים של "לה קט" ואנחנו קנינו שקים על שקים (וגם קצת בשביל חתולי הרחוב המקומיים). ב"מוצר השנה" זכה מזון החתולים של "לה קט" בתוספת חמוציות שמסייע בבעיה נפוצה של חתולים – דלקת בשלפוחית השתן.

בזק FREE CLOUD – כי כשהמחשב קורס וכל מה שנשמר עליו נעלם- תמונות, מסמכים, סרטים, קבצים, זה בערך מקביל לחורבן בית שלישי. כדי למנוע את זה, קל מאד לשמור את הכל על הענן של בזק, בחינם, ללא הגבלת נפח ולגשת מכל מקום ובכל זמן. עד היום כל הפתרונות בסגנון הזה היו תלויים בנפח מסוים או בתשלום .גם חווית השימוש קלה ונוחה, כך שאפשר לגבות הכל בקלות. השימוש הנפוץ ביותר היום בענן בקרב לקוחות "בזק" הוא הורדת ושמירת סרטים, מה שתופס המון מקום במחשב הביתי או בכוננים ניידים. עד כה נרשמו לשירות מעל 150,000 איש. אף אחד לא עזב.

טיפ שלי – כשנוסעים לחו"ל – להעלות לענן את כל המסמכים – סריקה של הדרכונים, כרטיסי הטיסה, ביטוחים ,העברות כספים וכו', וכך אם נתקעים בחו"ל – הכל זמין.

 

חברת הסלולר של YOUPHONE– כי הלקוחות מקבלים יותר מאשר שיחות – שירות שמאפשר לקבל הנחות בחשבון החודשי כנגד קניות יומיומיות ברשתות של MEGA וYOU   ודלק ב"דור אלון". מה הכוונה? כל פעם שעושים קניה ברשת "מגה" באמצעות כרטיס המועדון הפשוט (אין צורך בכרטיס האשראי של "יו") הקניה נרשמת ומחושבת , וישנן הטבות שיורדות ישר מחשבון הטלפון, כך שעושים קניות שבמילא צריך (עם המון מבצעים לחברי מועדון הלקוחות) וגם מקבלים הנחה על הטלפון. כך גם בתדלוק ב"דלק אלון" ובחנויות הנוחות שלו , "אלונית". "יופון" יושב על תשתית של רשת וותיקה ומאפשר גלישה מהירה וחבילות מוזלות מאד בשיחות לחו"ל ובחו"ל עצמו לשיחות מקומיות. ובונוס נוסף – מדי כמה זמן ישנו "מוצר הפתעה" מוזל במיוחד ללקוחות "יופון" כמו חיתולים בתשעה שקלים או סוכר בשקל אחד וכדומה כך שבכל מקרה רק מרוויחים.

 

עוד מוצרים שלא נסקרו בקבוצה שלי אבל הם חביבים עלי –

רבלון "COLORSTAY ULTIMATE SUEDE" – כאחת שמתאפרת בבוקר והולכת ליום ארוך שכולל אוכל ושתיה, ואחר כך גם הולכת לרקוד (עם המון נישוקים וחיבוקים לחברים) – השפתון צריך לשרוד, והרבה. אני לא סובלת שפתונים שנמרחים על כוסות שתיה, על אנשים אחרים או על עצמנו ואין בחורה שלא מכירה את הקטע של שערה שנתפסת על השפתון וכשמרחיקים אותה, הופכת לפס על הפנים. השפתונים של רבלון עמידים 16 שעות אבל לא מיבשים אלא מטפחים את השפתיים ומשאירים אותן רכות (כך שגם כיף להתנשק וגם השפתון לא נהרס!) ומכילות חמאת שיאה, תמצית אלוורה וגם ויטמין E.

בלחמים – לחם 100% שיפון קל של "לחם הארץ" – גם היתרונות של השיפון, גם חצי מהקלוריות. טעם עדין, מרקם קליל, הולך מצוין עם ממרחי ירקות. הלחם נאפה בתנורי אבן מיוחדים באפיה מסורתית שכוללת ידע ונסיון רב, השיפון מגביר את זמינות המינרלים והפעילות של החיידקים הטובים בקיבה, לחם שיפון הוא בעל אינדקס גליקמי נמוך כלומר תחושת השובע ארוכה יותר, ויתרון נוסף של השיפון הוא הסיבים  שעוזרים לפעילות מערכת העיכול.

MOISTUREDEEP של "ניטרוג'ניה". את מוצרי ניטרוג'ניה גיליתי בזכות אמא שלי, שסבלה שנים רבות מכפות ידיים יבשות בגלל חורף, עד כדי דימומים וכאב. שום דבר לא עזר עד שגילינו שמה שלא עושה אף משחה רפואית, עושה "ניטרוג'ניה". העור הפך רך ונעים, הסדקים נעלמו ואנחנו הפכנו למעריצות. הקרמים של "דיפ מויסטור" חודרות ל10 שכבות עליונות של העור ומשאירות אותו רך ונעים. אני במיוחד מתה עליהן בטיולים ארוכים כשכפות הרגליים הרוסות, בעיקר במזג אוויר קר.

קוטג' תנובה מופחת נתרן (מלח)  (המצפן התזונתי) ושוקו – מסדרת משקאות השוקו של תנובה- משקאות מופחתי סוכר (שלושים אחוז פחות) ולעומת זאת מכילים 96% חלב, וויטמינים וכמה שפחות לקטוז. כי גם לילדים מגיע לגדול בריאים (והאמת, אני מתה על שוקו בעצמי…) – "המצפן התזונתי" הוא מיזם של "תנובה" שבו מנסים להפחית לאט לאט את כמויות הנתרן והסוכר במוצרים, ועדיין להשאירם טעימים ואיכותיים. ההפחתה היא איטית כדי שהציבור יתרגל לטעם וירוויח בריאות.

ניוקי – גם הוא מסדרת GREEN של שופרסל – למי שאוהב ניוקי אבל אסור לו לאכול גלוטן, הניוקי היחיד שלא מכיל גלוטן, וטעים באותה מידה. עם רוטב טוב, עם סלט ירוק ליד, כל בני המשפחה יכולים להנות .

פסטרמה הודו – אם כבר מרכיבים ארוחה , פסטרמה היא פתרון בשרי מהיר, נוח ודל שומן, והכי טוב- מאה אחוזי רכיבים טבעיים – והכל של יחיעם.

סדרת המטליות החכמות היומיות של ניקול – כי שוב, אני ועבודות נקיון לא הולך ביחד (חבל על המניקור!!) ומטלית יומית שניתן לזרוק, היא פתרון מצוין (ראיתם מישהו שאשכרה מכבס מטליות?).

לאתר מוצר השנה- http://www.productoftheyear.co.il/ (שם אפשר למצוא את הרשימה המלאה של הזוכים).

 

שופרסל- שבועות של בריאות.

כשמגיע חג השבועות, כולנו ישר חושבים על "גבינה" ושוכחים ששבועות הוא גם חג של טבע, של ירק ושל ירוק. החבילה של "שופרסל" הכילה מכל טוב הטבע – שבבי גזר, כרובית, לקט ירוקים וחבילת קרוטונים (לא השגתי את גרעיני החמניה).

את הקרוטונים העברתי לנער הבית כי אני מעדיפה להמנע מלהוסיף קלוריות, מעדיפה את הטעם הרך והפריך של הירקות עצמם, ופחות טעם של משהו קשה יותר ומתובל. אם היה חורף, הייתי מוסיפה למרק ושם זה היה מתרכך בדיוק למידה הרצויה.

ומה עשיתי עם הירקות?

לקט החסה והבייבי –

השתדך עם גבינת פרומעז, אגוזי מלך קצוצים ופרוסות אגס משומר (אפשר גם חבושים) והפך לסלט כייפי כזה –

אפשר לעשות רוטב אהוב, עם קצת חמיצות או מתיקות. אני העדפתי להשאיר טעם נטו.

ומה עם הכרובית והגזר? פה המצאתי, לראשונה בחיי, את המתכון המקורי שלי – פראפרזה על סלט קולסלאו.

מה עשיתי?

בישלתי קצת את הכרובית עד שהתרככה אבל לא "מושי". בשניות האחרונות של הבישול הוספתי חופן מהגזר, ככה שיתפוס טיפה רכות. סיננתי את שניהם. שטפתי במים קרים כדי שיתקררו קצת.

שמתי על קרש וחתכתי את הכרובית לחתיכות. הוספתי אותה עם הגזר ועלי פטרוזיליה (אפשר כל מה שבא, לי היתה בבית רק פטרוזיליה וזה יצא אחלה).

(בתמונה למעלה- בשלב הערבוב, לפני הרוטב).

בתור רוטב פשוט ערבבתי מעט מיונז (שופרסל), עם לימון, קצת סוכר, מלח – אין כמויות מוגדרות – צריך לטעום.

ערבבתי את הסלט – ראו התמונה למטה –

טה טה!!!!!

אני אכלתי פושר (כי הכרובית לא הספיקה להתקרר לגמרי ונגמרה לי הסבלנות). יש לי הרגשה שזה יהיה עוד יותר טעים כשזה יהיה קר . (ועכשיו כשאני חושבת על זה, אולי אם היו לי גרעיני החמניה הייתי מוסיפה ככה איזה חופן זעיר בשביל עוד מרקם "הפתעתי").

בסוף, עם כל הבריאות הזו, הייתי חייבת ללכת לחמוס איזה עוגת שמרים שיש לי בבית, אבל זה כבר סיפור אחר…

 

חג בריא ושמח!!

שופרסל – חג עצמאות שמח!!

חבילת הפינוקים של יום העצמאות של "שופרסל" כללה המון דברים טובים לפיקניק בחיק הטבע (גם אם זה אי תנועה ליד הבית).

למעשה, חוץ מהבשר, היה שם הכל.

אז הנה השימוש שאנחנו עשינו בחמשת המוצרים –

פחמים דרום אמריקאים 2 ק"ג, יחד עם מדליק פחמים אקולוגי (32 יחידות) הפכו לדלק שצלה לנו את הקבבים הכי כייפים בעולם (כבש). האמת, אין לי מושג איך מכינים אותם, קניתי אותם כבר מוכנים, רק לזרוק על האש. מה שכן, אני יכולה להישבע ש"אני בעצמי צליתי אותם".  הם הצטרפו לסלט ירוק גדול עם המון עלים (כי סלט בלי כוסברה, נענע וכמובן פטרוזיליה איננו סלט, וכמו שכבר ציינתי בהזדמנויות רבות – לא צריך לקצוץ דק, זה מעצבן, עדיף לקרוע איכשהו ולקרוא לזה "מנה בסגנון כפרי").

בתמונה למעלה – חומרי הבעירה, בתמונה למטה- מה יצא

אחרי הבשרים (ותמיד נשאר, מי אמר לכם להתמלא מהפיתות?)- החלק המתוק.

מרשמלו על השיפוד זה נדוש. הלכתי על הכיוון האמריקאי ועשיתי "סמורס" – אותה המצאה לא ברורה (האם קבוצות "סקאוטס" המציאו את זה?) – על שני "פתי בר" הנחתי קוביית שוקולד ועליה מרשמלו שניצלה עד רמת "מדיום וול" לפחות (אבל לזכור לכבות את הלהבה שאוחזת בזה) ומעכתי את הכל ביחד. המרשמלו החם המיס קצת את השוקולד והכל הפך לסנדוויץ שחיתותי.

כדי לאזן את המתיקות נמזגה כוס קפה טורקי שהיה המרכיב הרביעי בחבילה. (המרשמלו היו השלישי).

בתמונה למעלה – המצרכים, בתמונה למטה- מה יצא..

בסוף נשארו הנשנושים, החלק הזה שבו רק רוצים את התנועה שמכניסה משהו מלוח וקטן לפה. צירפתי את גרעיני החמניה (קליית עפולה) שהיתה המרכיב האחרון בחבילת הפינוק עצמאות של "שופרסל" לכמה חטיפים אחרים, והנוער והמבוגרים נהנו מאד. (והופתעו מהטריות שנשמרה באריזה). טיפ שלי – הנחנו את הגרעינים ליד משהו חם (לא רותח אבל חם) ואז היה להם טעם טרי במיוחד.

בין לבין כולם עשו מה שבדרך כלל עושים באירועים כאלה –צילמו את כל מה שהיה ואת עצמם והעלו לפייסבוק…

חג עצמאות שמח!!

שופרסל – פסח 2014.

הקופון של "שופרסל" לפסח תפס אותי בעיתוי אישי בעייתי, שבו הייתי מוגבלת ויכלתי ללכת רק לסניף אחד ומה שיש יש. אז מתוך חמשת המוצרים שבקופון, השגתי שלושה – מלפפונים בכבישה ביתית במשקל 1.65 ק"ג, חרוזי זיתים ירוקים 1.25 ק"ג, ופסטה פנה ללא גלוטן של "שופרסל גרין".

ראשית – המלפפונים, כבר הוכתרו אצלי מזמן כדבר הטעים ביותר שיש בכל מוצרי מותג "שופרסל" לדורותיו. הטעם הביתי שלהם, הטיפה חריפות (ואני לא בן אדם של חריף), הקרנצ'יות, זה מוצר שגמל אותי לחלוטין מכל קופסאות השימורים שהשתמשתי בעבר- במלח או בחומץ, ואחרי שמתמכרים אי אפשר לחזור לאחור.

כל פעם שאנחנו פותחים מקרר, כולנו בבית שולחים אצבעות לצנצנת ושולפים משם איזה מלפפון אחד לנשנוש . האמת אני גם אוהבת לחתוך אותו לחתיכות קטנות ולערבב למשל בסלט ביצים. כמו שרואים בתמונה, הקופסה שקיבלתי בקופון הצטרפה לשתיים אחרות שקניתי עוד לפני זה, לכבוד פסח.

המוצר השני – הזיתים, לא עשיתי איתם שום דבר מיוחד, הם פשוט צורפו לסלטים שונים של פסח (ובכמות שיש בקופסה, הספיקו גם הרבה אחר כך). גם הם נשנוש נחמד עם האוכל, כשאני מתעצלת להכין סלט ובכל זאת רוצים משהו על יד.

מה שאני גם אוהבת במוצר הוא שמדובר כמובן בזיתים מגולענים ככה שלא נשארים עם גלעינים שמסתובבים בכל מקום.

הפסטה היתה הדבר המסקרן ביותר-

ולמה מסקרנת? כי מצד אחד היא מוגדרת כ"פסטה" וגם נראית כזו, מצד שני היא עשויה כולה ממרכיב אחד בלבד – אורז חום, מילים שנשמעות קצת "בריאותיות" מדי בשביל להיות טעימות…

החלטתי לבשל את הפסטה הזו בהתאם להוראות ולהוסיף לה רוטב של פסטה (ברור שמצנצנת, יש גבול לכמה אני משקיעה, נכון?).

הוספתי אותה לארוחת הצהרים שלי שכללה גם צלי בקר (מהקייטרינג).

זה מה שיצא –

מבחינת הטעם – הטעם היה של אורז , ולמרות שבישלתי בדיוק לפי ההוראות, יצא לי קצת "מושי". בצלחת יש חצי שקית. את החצי השני אבשל קצת פחות. בסך הכל לא רע, ביחד עם הרוטב. מוצר מעניין למי שרוצה לאכול מזון בריאות או למי שאסור לו גלוטן ורוצה תחושה של פסטה.(וכמובן לשומרי הפסח).

כאמור, את הטונה ורוטב השקשוקה לא השגתי, ולכן לא יכלתי לחוות עליהם דעה. (אבל היי, יש לי שלוש צנצנות ענק עם מלא מלפפון חמוץ!!!).

חג אביב שמח!!