הילדות הטלווזיונית שלי היתה עם "טלפלא" בשחור לבן, אי שם בשנות השבעים. (ואל תשאלו איך הופתעתי כשגיליתי שקשקשתא הוא לא באמת אפור אלא אשכרה ירוק…).הילדות של הבן שלי עברה עליו עם תחילת שידורי "ערוץ הילדים" עם עודד מנשה ומיכל ינאי. לדור הילדים של היום יש הרבה יותר אופציות.
הפרוייקט החדש של YES הוא " YES עם מי לגדול" שיוצר מעטפת סביב התכנים שילדים לומדים בגן.
נתחיל מהתחלה- כשהפריכיות הומצאו והגיעו לשוק הישראלי, טעמתי, עיקמתי את הפרצוף ומאז לא נגעתי בהן. הפריכיות שטעמתי היו בטעם של פופקורן ישן ועם ריח של אבק. תוסיפו לזה את הדימוי של "אוכל של שמנות" והסבירו לי איך זה אמור להחליף חלה מתוקה וטריה? לחם חם מהתנור? פוקצ'ה? לא בבית ספרי.
במשך השנים התמדתי בתפיסה הזו, וחייתי בשלום לצד הפריכיות, ביחסי "שלום שלום" בלי יותר מדי קירבה.
עד שהשבוע הגיע הקופון של שופרסל וגרם לי לנסות שנית, בשם הבלוג כמובן.
"ברגע זה אתה חוזר לימי ילדותך, אתה עכשיו ב גיל שלוש עשרה. תאמץ את מוחך, שחרר את הרגשות שכלואים בתוכך. אתה כועס ילד, מותר לך לכעוס. אבל למה? מה קרה? אני מקשיב לכל מילה, ספר הכל".
כולם כבר יודעים שהיום כבר לא צריך להשלים עם "מה שיש" ובטח לא צריך להשלים עם התבגרות (שהיא מילה עדינה ל"הזדקנות"). וזה לא משנה אם מדובר במשהו שאף אחד ממש לא רואה ומפריע רק לנו, התחושה שלנו היא מה שקובע, ואם מפריע, אז מפריע, אין עוררין.
לשמחתנו יש כבר המון אפשרויות לתקן ולשפץ את מה שמפריע, ברמות שונות של פולשנות או מחיר, וגם אם לא מתאים לנו משהו דרסטי מדי, אפשר למצוא טיפול עדין יותר, שישפר את המצב, ובעיקר את ההרגשה.
יש דברים שאני לא בטוחה בהם בחיים- האם אשנה מקום מגורים, מקום עבודה, תחביבים. יש דברים שאני ממש בטוחה בהם בחיים- אני לא אחזור בתשובה, אני לא אעשה ניתוח לשינוי מין ואני בטח שלא אהיה צמחונית, שלא לדבר על טבעונית.
לחדר הכושר אני מגיעה רק בשעות הערב , כך שהביתה מהאימון אני מגיעה כשכבר חושך בחוץ, והעיניים כבר נדבקות מרוב עייפות. הדבר היחיד שאני יותר מאשר עייפה זה רעבה.
השילוב של רעב ועייפות הוא מסוכן במיוחד כי הוא יכול לחרב את כל האימון שהרגע השלמתי, לא חבל?
אז צריך משהו שהוא מהיר, ומשהו שהוא בריא.
איך זה עובד?
אסם-נסטלה לא שוקטת על השמרים , וכשמדובר על דגני בוקר, על אחת כמה וכמה כי ידוע שזו הארוחה החשובה ביום, מה שמעיר אותנו ומביא אותנו לעולם הלימודים והעבודה חיוניים ונמרצים.
(והייתי חייבת לצלם גם את החלק האחורי והמגניב של האריזה)
בלב רמת גן, בפינה שקטה, שוכנת ממלכת היופי של אורלי זיבלי. אורלי עובדת בתחומי היופי כבר כ15 שנים ויש לה הכשרה בתחומים רבים של יופי- טיפולי יופי ואסטטיקה, מניקור פדיקור, הסרת שיער, בניית ציפורניים, עיצוב גבות, איפור קבוע וכמובן כל מה שצריך כדי לפנק כלות. אורלי עובדת עם מכשור משוכלל וחדיש, שעוזר לה להוציא את הלקוחה הכי יפה והכי נינוחה שיש, ואת זה הייתי חייבת לנסות בעצמי.
הוזמנתי להתנסות בטיפול יופי ראשוני, שהוא הבסיס לכל שאר הטיפולים, כי אי אפשר להתחיל שום טיפול בלי ניקוי יסודי. נשכבתי בחדר הטיפולים, לפני טלוויזיה גדולה שמעבירה איזה ערוץ שרוצים, אבל אני העדפתי לעצום עיניים ולהתמסר לידיים המלטפות והמקצועיות של אורלי, שגם הסבירה לי משמעות כל שלב ושלב.
לפני שישים שנה מנחם רוקח הקים מפעל לוופלים ועוגיות, שעבר ב1990 למשכן חדש ומודרני ברמלה. לכבוד יום המשפחה הוזמנתי להתרשם בעצמי ממאחורי הקלעים של ייצור המתוקים הכייפיים האלה, של מפעל "מן", ולטעום ישירות מפס הייצור. ומה הקשר ליום המשפחה? המפעל מנוהל על ידי שלושה דורות של המשפחה המייסדת, ולמעשה, גם צוות העובדים כבר הפך בעצמו למשפחה, כשכל אחד רושם לפחות עשרים שנות עבודה והיד עוד נטויה.
