בילדותי בשנות השבעים, נקניקים ופסטרמות היו מוצר מותרות. מה שכונה ביידיש "דליקטעסן" נשמר בהקפדה וניתן במשורה. כילדה כשרציתי נקניק תמיד קיבלתי המון המון לחם, עם פרוסה בודדת של נקניק, כזה שנחתך במכולת במכונה הזו שתמיד דאגתי ל אצבעות של החנווני.
אחר כך , כשגדלתי וביקרתי במקומות כמו "ניו יורק" שם מושג ה"דלי" הוא קלאסיקה יהודית שאהובה על בני כל הדתות, הכרתי את הכריכים העסיסיים, עם המון בשר ותוספות, כאלה שאי אפשר לנגוס בהם בלי ללכלך את הלחיים.
חברת "עוף טוב" החזירה אותי לניו יורק מצד אחד, ולתיקון זכרונות הילדות מהצד השני, עם סידרת "DELI" – שמתאימה במיוחד לכריכים (אם כי אני ,שוב, בהתקף נוסטלגיה, מסוגלת לחסל קופסה כמו שזה, בעמידה ליד המקרר הפתוח).
ההמלצה של "עוף טוב" היא להכין כריכים בעזרת ראפ כדי שיהיה מקום רב לבשר ולווא דווקא ללחם, שתפקידו רק לעטוף ולהחזיק את כל החבילה, ולהוסיף את הטאצ' הפחמימתי הקטן.
בסידרה ארבעה טעמים "פסטרמה אמריקה סטייל", "פסטרמה כמו ברומניה", "פסטרמה מפולניה" ( שדווקא לא יושבת לבד בחושך) ו"סלמי פפרוני פיקנטי".
האמריקאית היא בנגיעת דבש והיא משתדכת מצוין למיונז ואבוקדו, וכמובן לשידוכי ירקות כמו חסה ובצל (שאישית, הם מרכיבי חובה אצלי בכל כריך).
הרומנית מגיעה בניחוח שום והולכת נהדר עם ירקות קלויים כמו אנטיפסטי של פלפלים ובטטה למגע מתקתק.
הפולניה , בניגוד לדימוי שלה, היא עסיסית מאד והולכת לכיוון היהודי הקלאסי עם מיונז וירקות. (ומבטא יידישאי חובה).
האחרונה היא כאמור ה"פפרוני פיקנטי" שיש לו כל כך הרבה טעם משל עצמו שלא צריך להוסיף כלום, אולי רק חרדל וכמובן מלפפון חמוץ (והרגע נזכרתי בסרט המצוין "אהבה ממבט שלישי" – או בשמו האמריקאי "קרוסינג דלייני" – מי שלא ראה מוזמן לחפש , חוויה יהודית טעימה ופריכה).
כל הפסטרמות הן מנתחים שלמים ונבחרים של ירך ושוק הודו ששומרים על העסיסיות, כשכל התהליך הוא של "עוף טוב" – משלב הגידול ועד הצלחת. בגלל שמדובר בבשר הודו יש גם ערך תזונתי גבוה – הרבה חלבון ומעט שומן, וכן מינרלים וויטמינים.
ומה אין בפסטרמות? לא מונוסדיום גלוטומט, לא שומן טרנס, לא גלוטן, צבעי מאכל או פוספטים.
אז בפעם הבאה שמכינים כריך לעבודה או ללימודים, ורוצים משהו מפנק במיוחד- ראפ, DELI של "עוף טוב", ממרח איכותי וירקות, ויש ארוחה קלה לכל שעה.