זה לא סוד שלפני שאנו טועמים עם הפה, אנחנו אוכלים עם העיניים, ומנה שנראית טוב גם תמשוך אותנו לטעום אותה.
חג השבועות כבר מבצבץ בקצה החודש, ולמרות שעדיין לא נתחיל להכין את עוגות הגבינה, אבל את התוכניות לאירוח ולעיצוב שולחנות החג, שיהיו גם יפים וגם טעימים, כבר מתחילים לתכנן.
האביב תמיד מביא עימו התחדשות, וגם בבית אנו מחדשים – אם בשיפוץ גדול ואם בשינויים קטנים לרענון האווירה. רבים נרתעים מלעשות שינויים מחשש למחיר גבוה או עבודה רבה, אבל לעיתים מספיקים כמה אביזרים שהם גם יפים וגם שימושיים כדי לרענן את המראה בחדרי הבית השונים.
אחד הסגנונות שמחזיקים לאורך שנים הם דגמי הראטן, אותה אריגה של "קש" שמשווה אווירה קלילה לכל חדר. כמובן שהאביזרים צריכים להיות מחומרים עמידים שישרדו את התנאים במקום בו הם ממוקמים, כמו חדרים שיש בהם לחות רבה, ויהיו קלים לניקוי.
חברת "ליפסקי" המתמחה בפיתוח וייצור מוצרי פלסטיק, אינסטלציה, סניטציה ומוצרי אמבט דקורטיביים מביאה לנו שפע הצעות לחידוש החדרים השונים בבית במחירים נוחים, במהירות ובגאווה ישראלית שכל הכל תוצרת כחול לבן.
ג'קי קנדי הפכה אותן לגלאם מוחצן, אלטון ג'ון בנה מהן קריירה, ואין כוכב הוליוודי שלא שומר על המסתורין בלעדיהם- המשקפיים!
בין אם מרכיבים משקפיים כדי לשפר את הראיה או כדי להתגונן מהשמש, המשקפיים הם גם פריט אופנה שיכול לשוות מראות שונים לאותו אדם, בלי להוציא הון על אאויטפיטים.
"על החלון ישבתי וזיכרון כתבתי, פתאום נפל העפרון וזהו סוף הזיכרון". לא בטוח שהדור הנוכחי של הילדים מכיר את הציטוט הכל כך מיתולוגי הזה, אבל אם נתרכז בתוכן, היום כבר לא צריך לסיים את הזכרון רק מפני שנפל העפרון, מכיוון שיש כל כך הרבה כלי כתיבה איכותיים שניתן לרשום זכרונות רבים (וגם סיכומים, פתקים ומכתבי אהבה) בלי לדאוג.
אחד הדברים הכייפים של סוף החופש הגדול הוא ההצטיידות לשנה החדשה בתחום כלי הכתיבה והציוד המשרדי. אפשר לבלות שעות בבחירת הקלמר, לנסות את העטים, לבחור את המדגישים ולבדוק מה החידושים האחרונים בתחום. אני זוכרת שאפילו בשנותי כאישה בוגרת שלומדת באוניברסיטה, עדיין היתה ההתרגשות הזו של כלי הכתיבה החדשים שמצפים לעבודה, וכשפתחתי את המחברת בדף הראשון, וכתבתי את השורה הראשונה, הרגשתי מינימום שילוב של ביאליק ומארי קירי.
דלת היא לא רק חלק של הדירה שמפריד בין חדרים. דלת היא גם יצירת מסגרת, יצירת פרטיות, חלל אישי, דלת שומרת ומגינה, ודלת היא גם אלמנט עיצובי שמשתלב בכל המראה של החדר והדירה.
בעבר דלתות היו "באות עם הדירה" וככה זה נשאר. בילדותי דלת היה משהו שבאמצע היו מדביקים שלט בסגנון "החדר של רינה" עם איזשהו שם תואר כמו "המדליקה" , ועוד כל מני שלטים קטנים שנגזרו מ"מעריב לנוער" בסגנון "פה גרה דיירת מגניבה" או "אין כניסה להורים" עם תמרור בהתאמה.
מאז עברו הרבה מים בנהרות העיצוב והיום בעלי דירות ויושבי החדרים כבר יודעים שיש לשים לב לכל הפרטים הקטנים כשמעצבים חדר, ושדלת הכניסה היא הדבר הראשון שרואים וצריך לתת לו את תשומת הלב הראויה וכאן נכנסות לתמונה דלתות פנים מעוצבות.
הדבר הראשון הוא כמובן הצבע, דלתות בהירות או כהות, באיזה מרקם. הדבר תלוי בסוג עיצוב הדירה, הצבעים השולטים בה והתחושה שכל הדלתות אמורות להעביר.
אחר כך ישנה גם הפונקציונליות כי אם מדובר בחדר שינה, הדלת אמורה להיות אטומה יותר מבחינת אפשרות המבט פנימה, מאשר דלת של חדר עבודה למשל, שבו אולי רוצים לדעת מי נמצא בחדר גם מבחוץ.
לשם כך אגב יש סוגי עיצובים שונים , מחלונות הצצה ועד זכוכיות בדרגות אטימות שונות. (טוב אגב גם להורים מודאגים שרוצים לדעת מה ילדים קטנים עושים בחדר המשחקים למשל).
נקודה נוספת שחשובה היא אטימות למים, כי כבר ראיתי המון דלתות עץ שהתחתית שלהם פשוט התפרקה בגלל חשיפה ללחות, וזה לא חייב להיות חדרי אמבט, מספיק שהדלתות נחשפות למי הספונג'ה שוב ושוב, והלחות נספגת.
המראה האלגנטי ביותר הוא בוודאי דלתות הזכוכית, שיש להן אווירה יותר קרירה , שוב , בדרגות שקיפות שונות.
אגב, מנקודת מבט אישית, במשך 19 שנים היתה לי חתולה בבית, שהתחביב שלה היה לשייף את הציפורניים על כל דבר חוץ מאשר צעצועים שנועדו למטרה הזו מההתחלה. התוצאה היתה שדלתות העץ של החדרים כולם זכו ל"קישוטים" בתחתיתם כשהיא הביעה את רצונה העז להכנס (או לצאת) מחדר.
אחרי שבוחרים את הדלתות , מגיע עולם רחב נוסף, עולם הפירזול שמאפשר לנו לבחור ידיות שונות, צורות נעילה שונות (כולל פטנטים שמאפשרים לדעת אם הדלת נעולה או לא, רק בהסתכלות), עיצובים שונים (ואני מתה על המראה של פעם, כולל אותו מקש בעל ראש אריה או חיה כלשהי) ועוד, שוב בהתאמה לנוחות של המשתמשים ולמראה הכללי.
כי בסופו של דבר הפרטים הקטנים הם העושים את הבית ולא יעזור חדר מעוצב על ידי המעצב של בית המלוכה הבריטי, אם הדבר הראשון שרואים, הדלת, מקלקלת את הרושם.
בית הוא לא רק ארבע קירות. בית הוא מקום המפלט שלנו, המקום שאליו אנו חוזרים ושהקרובים לנו ביותר נמצאים בו, בית הוא הנחמה, השלווה, והמקלט. לכן חשובה מאד האווירה שהבית משרה עלינו- בית כאוטי גם גורם לנו לחוש כך, ובית שאין בו צורה, אופי או רעיון כלשהו, גורם גם למי שחי בו להרגיש תלוש ולא שייך.
מצד שני, לעצב בית זו עבודה קשה, וזה דורש ראייה ומחשבה שלא לכל אחד יש את הכישרון או הזמן לעסוק בה.
כדי לעצב בית צריך להחליט על הקונספט, על התפקידים השונים שהבית אמור למלא (האם לגידול ילדים? חיות מחמד? לשהיה ארוכה או לחזרה בשעה מאוחרת ועזיבה מוקדמת? מטבח משוכלל לשף חובב או פינוי יותר מקום למי שצריך רק מקפיא ומיקרוגל?).
(קרדיט לכל התמונות – סבסטיאן ארוך).
כשאני רואה את תוכניות העיצוב השונות בטלוויזיה, אני מבינה שיש אינסוף אפשרויות ודרכים, מהוצאות כבדות מאד ועד מספר פריטים או שדרוגים שיכולים להפוך את הבית מסתם קירות ותקרה, לגן עדן אישי קטן שמייצג גם את האישיות של מי שמתגורר בבית.
אם הייתי צריכה לעצב את בית חלומותי, הייתי משלבת מספר קונספטים לפי החדרים השונים – כי דין חדר שינה איננו כדין מטבח, וגם חדרי הרחצה דורשים התייחסות נפרדת.
אני מאד אוהבת עיצוב קלאסי, אבל הייתי צריכה להזהר מליפול למלכודת ה"סבתא", והייתי בוחרת לשלב גם גוונים בהירים ולא רק חומים כהים למשל. הייתי משלבת גם חלל פתוח בין המטבח לסלון, מה שלא היה מקובל אצל הסבתות שלנו, אבל משרה אווירה מרווחת יותר.
קל יותר גם לבחור פריטים גדולים כמו ספות למשל, ולשכוח את הדברים הקטנים כמו – איך להחביא את כל הכבלים של מכשירי החשמל כדי שהסלון לא ייראה כמו חדר חשמל ? או מיקום מסך טלוויזיה למשל, במרחק מתאים ממקום הישיבה לנוחות המירבית של הצפייה, ולשמור על פרופורציות.
עיצוב חדר השינה צריך להיות רומנטי ומזמין. הייתי בוחרת בצבעים בהירים ובהרבה בדים נשפכים, קצת קיטשי אבל זו בדיוק האווירה. מיטה נוחה שאפשר לטבוע בה, חלון מואר שמכניס אור טבעי, ווילונות רכים, ותאורה לא ישירה.
המטבח הוא ממלכה שלמה, והוא צריך גם להכיל מכשירי חשמל רבים – גדולים כמו מקרר או קטנים כמו טוסטר, וגם המון שטח עבודה (ואני מתה על ה"איים" למיניהם) וגם לאפשר תנועה נוחה שבה אנשים לא ייתקלו אחד בשני בזמן שאחד מחמם משהו על הגז והשני מוציא משהו מהמקרר. (ושיהיה קל לנקות, כבר הזכרנו?)
כמובן שצריך גם להשקיע מחשבה בחדרים פונקציונלים כמו חדר הרחצה (החלום שלי – בסגנון זן יפני.) וחדרי ילדים לפי הגילאים והצרכים השונים.
היות ואת כל זה קשה לעשות לבד, הייתי שמחה שמישהו היה "נכנס לי לראש" ומוצא שם את בית חלומותי, והופך אותו למציאות, כי בסופו של דבר הבית הוא ההשקעה הגדולה ביותר שלנו, ומה שאמור לתת לנו את התחושות הטובות ביותר, ולזה אין מחיר.
שעת בוקר , העיניים לא ממש נפקחו, השעון צועק שתיכף צריך לצאת, ואז הדילמה הנצחית – האם להשקיע באיפור ולשם כך לקום מוקדם יותר, או לעשות משהו מהיר כי אין ממש זמן?
כולן רוצות להראות טוב, על כך אין עוררין, ומצד שני, הזמן והעיסוקים דוחקים, אז מה עושים?
הוזמנתי להכיר את מוצרי האיפור של MALU WILZ, חברה גרמנית וותיקה היושבת במינכן ומשם מפיצה את המוצרים לכל העולם. כדי להכיר את המוצרים נכחתי בהדגמת איפור של המאפרת אורית יצחק, המאפרת הראשית של ג'רנטיק שמביאה לנו את מוצרי MALU WILZ.
מה שאהבתי במוצרים הוא שיש המון פטנטים קטנים ומקילי חיים, בעיקר שאנו ממהרות בבוקר. כך למשל עיפרון האיילינר "סופט איי סטיילר", שידוע שקשה לשים אותו לעצמך, בעיקר אם הידיים לא הכי יציבות, כולל פטנט פשוט של גומי כמו בעטים, כך שהאחיזה נוחה, וכן יש לו פטנט חידוד שאומר שקל לחדדו באמצעות מחדד צמוד ומיוחד.
אורית גם יעצה שבמקום לנסות לעשות קו אחד ארוך, שרוב הסיכויים שיצא לא ישר, עדיף לעשות קווקווים קטנים שמאפשרים שליטה ויציבות.
מוצר פטנט נוסף שמאד אהבתי הוא ה"פרפקט ליפ פיקס" – מקבע לשפתון. אני נוהגת להשתמש בשפתון עמיד, גם כדי לא לחדש כל רגע וגם כדי שלא יימרח (מתעבת את סימני השפתון על כוסות למשל). ה"ליפ פיקס" נמרח מעל השפתון וגורם לכך שהוא לא יימרח ויהפוך לעמיד באופן שיגן על כוסות, יהיה עמיד במים ובעיקר- בנשיקות!.
על הדוגמנית גם ראינו כיצד ה"קומופלאג'" – אותו מוצר כיסוי שמסתיר פגמנטציה, כתמים, צלקות וכו', מכסה בעדינות כתם לידה על פניה של הדוגמנית, וחוסר "שפכטל" של קונסילר ומייקאפ.
תוך כדי האיפור גם הכרנו מוצרים לפונקציות נוספות שמטפחות ומייפות את האיפור- "LUXURY MAKE UP BASE " שמונח על הפנים לפני האיפור ומה שהכי חשוב בשבילי – מכיל חומצה הילוראנית שעוזרת למיצוק העור ולטשטוש קמטים כך שהמייקאפ יושב טוב ולא שוקע לתוך קמטים, וכן את הבסיס לצללית שגם הוא מונע מצלליות לשקוע לקמטים וליצור מראה עייף.
אורית הדגישה לנו שמבחינת צבעים – שחור, כמו בבגדים – מקטין ומצמצם (ולכן לא כדאי לשים עיפרון שחור בכל העין אלא רק לכיוון הקצוות וגם אז אם אפשר להשתדל להניח את העפרון על קו הריסים ולא ממש בתוך העין) ולבן, או גוונים בהירים, פותחים ומרחיבים, כך שרצוי להניח צבעים בהירים על מקומות שאנו רוצים להגדיל כמו למשל בחלק הפנימי של העיניים כדי להרחיקן אם הן קרובות מדי.
אחד הדברים שמאד בלטו על פניה של הדוגמנית היה ההשפעה של המסקרה "לאש סטאר", שיש לה מבנה מיוחד והיא מעניקה מראה עבה גם לריסים דקים. הטיפ של אורית במקרה של מסקרה היה שלמרות שהנטיה הטבעית שלנו היא למרוח את המסקרה מהחלק התחתון של הריסים העליונים והחוצה, כדי להרימם, כדאי קודם להעביר שיכבה הפוכה, על החלק העליון, כדי למלא אותם מלמעלה למטה, ואז לעשות את החלק הפנימי כדי "להעלות בחזרה".
בכלל, רצוי מאד שהראי שבו אנו נעזרות בזמן האיפור יהיה נמוך יותר ולא בגובה העיניים, מה שיאלץ אותנו להשפיל מבט ובכך להקל על מריחת האיפור.
לבסוף הדגימה אורית איך בחמש דקות היא הופכת איפור יום לאיפור ערב, בעיקר בעזרת צללית שחורה בפינות העיניים, שפתון בגוון חזק יותר (כמובן עם פריימר מתחת, כדי ליצור מראה אחיד ומעוצב, וליפ פיקס כדי לשמור על הכל במקום) ובעוד פטנט נחמד- ה"לומיניזינג פיניש פאודר" – אבקה שמכילה נצנצים שיוצרים הארה של הפנים.
באתר הבית של MALU WILZ ניתן למצוא עוד הרבה פטנטים ומוצרים שיתאימו לפי הפנים של כל אחת ואחת (ואגב, יש גם שפתון הגנה טיפולי שמטפח ומעניק לחות לשפתיים יבשות והיות ואין לו בושם או בוהק, הוא מתאים גם לגברים!).
אתר החברה ופרטים אודות רכישת מוצרים – http://www.maluwilz-israel.co.il/
