זו היתה השאלה של הגששים בשיר הישן והמוכר. אני לא יודעת לגבי מיכל התנכית אבל למיכל הבעלים של "קפה מיכל" בדיזנגוף 230 תל אביב, יש אחלה סיבה לחייך ולצחוק- לאחרונה, אחרי עשר שנות פעילות, קיבלה אישור בישול ואת האפשרות להוסיף ולהרחיב את התפריט מבית קפה למסעדה עם המון מנות מיוחדות.

לרגל זה וכאמור, לרגל עשר שנות פעילות, הוזמנתי לנסות את תפריט החורף החדש. ל"חברים" יש את "סנטרל פרק" ולתושבי השכונה יש את "קפה מיכל" שמשמש כנקודה ביתית, כל כך ביתית עד שבזמן שהיינו שם, זוג התיישב בחלק החיצוני, לצד מתקן חימום שעשה אווירה חמימה ורומנטית, ופצח במשחק קלפים נינוח תוך לגימת יינות הבית. רק נעלי בית היו חסרות להשלמת האווירה.

המארחת נטשה והמלצר ברק הסבירו לנו על העיצוב- תל אביבי בשילוב פריטי ווינטג'.

ביקשתי את המלצות המקום ולאחר התיעצות עם ברק בחרנו את המנות.

לפני הכל צריך איזה משהו אלכוהולי ומכיוון שמדובר בחורף, אנחנו, והאמת גם כל שאר האנשים שישבו ליד השולחנות האחרים, ביקשנו וקיבלנו סנגריה חמה, (25 שקלים), אלכוהולית בעדינות ושופעת תפוחים, קינמון וחמימות.

בראשונות הזמנו שתי מנות – לביבות כרישה , גבינת קשקבל ועשבי תיבול (37 שקלים). המנה הגיעה עם סלט ירקות קטן ורענן. זו מנה שקל להפוך אותה לסתמית, בפועל הלביבות היו רכות (שיטת בישול שמשתמשת בכמה שפחות שמן הניבה תוצאה יציבה אבל רכה ולא שומנית) וזו היתה פשוט מנה קטנה ומנחמת.

המנה השניה (שאני בחרתי!) היתה גם הפיבוריטית שלי מבין השתיים – בורטה איטלקית עם עגבניות שרי צבעוניות ובזיליקום (54 שקלים). הבורטה, סוג של בלון גבינה גדול שבתוכו מילוי נוזלי וגעשי של גבינות, שילוב של מרקמים, גבינתיות למי שאוהב מוצרי חלב, תענוג. נטשה המליצה לנו לצרף למנה את פוקצ'ת הבית (15 שקלים) לפוקצה שמגיעה עם שמן זית, זיתים וחמאה ובעיקר המון רוזמרין. אני מאד אוהבת רוזמרין אז ביחד בשבילי זה היה צירוף מהסרטים – גבינה עשירה ונימוחה, פחמימניות של הפוקצ'ה ודקירות הרוזמרין הריחניות. מבחינתי בזה הייתי סוגרת את הערב.

אבל היי, צריך לדווח לקוראים, ולכן הזמנו גם מנות עיקריות.

בתפריט יש סימון מיוחד על מנות צמחוניות ויש די הרבה כאלה (אבל לא טבעוניות, וטוב שכך, אנחנו רוצים טעם באוכל!!!!).

בן הזוג בחר במנת פסטה שהומלצה על ידי ברק המלצר– "קונצ'יגליוני"- סוג של פסטה בצורת קונכיה עם ריקוטה תרד ברוטב עגבניות ופרמזן (49 שקלים). הגיעו שמונה יחידות בשרניות עם דומיננטיות מאד גדולה של התרד. בן הזוג רק העיר שהיה מעדיף טיפה יותר מלח במנה לחידוד הטעמים.

אני בחרתי במנה חורפית מאד- "קציצות בקר ברוטב עגבניות , חומוס ומנגולד, מוגש עם פירה" (54 שקלים). הפירה כמו שצריך – חלבי וחמאתי. הקציצות בשרניות מאד, המנה בעלת טעמים עזים ואחריה רק רציתי להתכרבל בשמיכת משבצות ולנמנם.

לפני הקינוחים נטשה סיפרה לנו על מבחר היינות הגדול, בעיקר יינות מאיטליה, ספרד וצרפת.

דבר מעניין מצאתי בתפריט הקינוחים, לצד קינוחים רגילים כמו טארט טאטן או נמסיס שוקולד, יש גם אפשרות לקינוחים קטנטנים במחיר מוזל, למי שרק רוצה טעימה מתוקה ולא מסוגל יותר מזה.

בחרנו איפה בשני דברים קטנים – פחזנית ממולאת בקרם פטיסייר (7 שקלים ליחידה) ואצבע שוקולד מריר עם קרנץ' פרלינה (14 שקלים). את הפחזנית פחות אהבתי מכיוון שיחס הבצק לעומת המילוי היה לרעת המילוי והתחושה היתה "בצקית" וקצת יבשה. לעומת זאת אצבע השוקולד היתה עשירה ושוקולדית, רכה וקרנצ'ית והספיקה להמתיק את הסיום לשני אנשים.

עוד פרטים על קפה מיכל ב- http://www.rest.co.il/sites/Default.asp?txtRestID=10062

מאז ווימפי המיתולוגי מהקומיקס של "פופאי", ההמבורגרים הפכו לסמל אמריקאי ולא איחרו להגיע לארץ ולהפוך למאכל פופולארי. מקומות לאכילת המבורגר מתחלקים לשלושה חלקים – המקומות הפשוטים שבהם רק באים ואוכלים, המקומות היוקרתיים שבהם מפיקים המבורגרים גורמה בשילובים מורכבים, ובאמצע – מקומות כייפיים, שהחבר'ה יכולים להגיע אליהם, לאכול המבורגר בדיוק כמו שאוהבים (וזה יפורט בהמשך), ולהיות בטוחים שמדובר בבשר איכותי עשוי כמו שצריך.

הוזמנתי לסניף החדש דנדש של בורגרס בר ברחוב בן יהודה בתל אביב (מול ה"איי אם פי אם"), סניף כשר שמתגאה, כמו בכל הרשת בהמבורגרים תפורים בדיוק במידה. על השולחן הגיעו ראשית המון רטבים, חלקם מיוצרים במקום (כמו הצ'ימיצ'ורי והפסטו) במידות חריפות שונות. מבין המנות הראשונות שמוצעות במקום טעמנו  –

שניצלונים שהגיעו עם רטבים (34 שקלים כמנה בפני עצמה או 58 שקלים בתור ארוחה עם תוספות ושתיה).

סיגרים מרוקאים ביתיים (18 שקלים) שהגיעו בקופסה חמודה עם אזהרת התמכרות חמורה. הם היו טיפה חרפרפים אבל היה שווה את העוקצנות.

בעזרת צ'יפסים ניגבנו וטעמנו את הרטבים השונים (ממזרחי ועד אסייתי)  – 15 שקלים למנת צ'יפס.

וגם טבעות בצל שימשו לאותה מטרה ונתנו את הקרנץ' והקריספיות , טוב, אני אוהבת טבעות בצל, מצידי הרבה יותר. (15 שקלים).

כנפיים היו המנה הבאה ובאו במקרה שלנו עם רוטב ברביקיו, (32-42 שקלים, תלוי אם כלול בארוחה או בנפרד, ותלוי גם בגודל המנה). בדרך כלל אני לא אוהבת כנפיים פשוט כי זה מלכלך, אבל הרכות והטעם היו מפתים מדי והמגבונים שהגיעו במקביל סייעו לאכול בכיף.

כדי להתרשם ממגוון ההמבורגרים, הכי טוב להתחיל מהמיני בורגרים, שמאפשרים טעימות רבות בלי להסתם. קיבלנו לטעימה שלושה סוגים . המבורגר "הבית", "טלה" ו"אנטריקוט". (בתפריט זוג מיני בורגר עם ירקות ותיבולים נע בין 28 ל52 שקלים בתפריט, שוב תלוי באיזה מסגרת – בנפרד או בארוחה). מבין השלושה אהבתי ביותר את הטלה, בעיני הוא המיוחד מביניהם. מצד שני, בגלל שכל אחד יכול להזמין כל המבורגר בכל קומבינציה של רטבים ותוספות, בעצם יש תפריט אינסופי של מנות.

נשאלנו איזה מנה עיקרית נרצה מן התפריט. מאחר ואני כבר התחלתי לגלות סימני התמלאות, העדפתי את הקציצה שלי בתוך ראפ במקום לחמניה (ואגב, כל הלחמים נאפים במקום ומוגשים טריים). הראפ שאני בחרתי היה על בסיס "קציצת הבית" (220 גרם במחירים שבין 42-66 שקלים,תלוי בהרכב הארוחה) ואז נשאלתי שאלות רבות על ידי המלצרית – מידת הכנת הבשר, איזה שילוב של רטבים ארצה (ויש קומבינציות רבות), איזה ירקות, בקשות מיוחדות וכו', כך שבסופו של דבר הראפ שקיבלתי היה בדיוק תפור לפי ההעדפות שלי ולא דומה לאף ראפ אחר. אחרים בשולחן ביקשו המבורגרים של בשרים שונים, תוספות שונות, רטבים שונים ובקשות מיוחדות כמו "הבצל המטוגן בצד" או "ללא חריף" וכדומה. יש אגב בתפריט אופציות גם לצמחונים כמו המבוגר פטריות או סלטים שונים וראפ צמחוני.

קינוחים עדיין אין אבל אנחנו זכינו לטעום משהו כ"פרומו"- וקיבלנו מקרונים צבעוניים ורכים. ברשת עובדים על קינוחים שיתאימו לחוקי הכשרות (כלומר יהיו פרווה) אבל עדיין טעימים, והמקרונים נבחרו גם בגלל צורתם, כמו המבורגר קטן.

במקום יש גם ארוחות ילדים וקופסאות טייק אווי (כולל קופסאות כחולות לבנים וורודות לבנות, כשיש גם קופסאות ניטרליות בשחור, לפמיניסטים).

הרשת שהחלה בירושלים,(בניהולם של ישראל ניזרי ויהונתן מלכה), מתפרשת עתה על מקומות שונים בארץ, ומכוונת לקהל שרוצה משהו מוכר ולא יקר, אבל איכותי. למשפחה עם ילדים, לזוג, לחברים, לפני הים, אחרי בילוי, תמיד מתאים. הסניף בבן יהודה הוא הסניף ה31 במספר.

הסניף כשר.

כתובת האתר – http://www.burgersbar.co.il/

אחרי ששרפנו כמה קלוריות בסגווי ובאופניים (ראו חלק א'), אפשר היה לחזור לקולינריה- והפעם לסיור בשוק מחנה יהודה בהדרכת השף פוליבודה. הסיור המכונה "פולישף" כלל הכרות עם הסטוריית השוק, טעימות ממבחר דוכנים (והרבה צילומים, אין כמו שוק כאתר לצילומים יפיפיים לכל חובב צילום), מופע גילוף פירות וירקות  ויצירת קישוטים. (גם הסיור הוא במסגרת האטרקציות של "סמרט טור".).

השף חיכה לנו בכניסה לשוק ובידו פיתות טריות עם זעתר ושמן זית, ככה בשביל הנשנוש. קיבלנו הסבר על הקמת השוק, תושביו והאווירה שלו, ואחר כך התחלנו ללכת בין הדוכנים הרבים. מפאת קוצר הזמן לא עשינו את הסיור המלא (190 שקלים לאדם) אלא רק דוגמית. הדוכנים שביקרנו בהם היו –

"מאפיית הדקל" – הגענו בדיוק לשעת הכנת הפיתות שקפצו מהתנור אחת אחת.

"מסעדת רחמו" – שם שמענו את ההסטוריה של המקום וטעמנו חומוס ופלאפל ממתכונים סודיים.

"מוסולין" – גלידות מיוחדות בטעמים נדירים (כולל בזיליקום וווסאבי) – הבחירה שלי היתה זו של "עוגת גבינה ופירות יער".

"מתחם עזורה" – בזמן שהאוכל מתבשל על הפתיליות, נפתחים עשרות שולחנות שש בש וגברים בלבד (!) פותחים שם "פרלמנטים" שונים.

"ממלכת החלבה" – כולל מלך עם כתר שנתן לנו לטעום חלבה שעשויה שמונים אחוז שומשום, והרבה תוספות מיוחדות (אהבתי את זו עם פולי הקפה, ואת זו עם "עשרת המרכיבים הסודיים" שכוללת הרבה קינמון). ישנה גם טחינה משומשום מלא ששווה לטעום.

"באשר גבינות"  – הפיבוריט שלי, חנות הגבינות עם המבחר העצום של 1200 גבינות מכל העולם, מקוריות וחתומות, וכולן כשרות למהדרין (משגיחים נשלחים לכל מקום שבו הן מיוצרות). באשר נתן לנו לטעום גבינות רבות ובהחלט שינה את דעתי למשל על גבינת צ'אדר. (הסניף הראשי כאמור בשוק ברחוב עץ החיים 53, ומסעת שף ובר יין עם אותן גבינות ברחוב אגריפס 21, וכן סניפים ברעננה ובתל אביב).

(אתר באשר – http://www.basher.co.il/)

והתחנה האחרונה שלנו – "חכמת הבורקס מחיפה" ששלפו עבורינו מגשים ענקיים מלאים בבורקס (עם המון מילוי) ותוספות, ותוך שנשנשנו צפינו בשף פוליבודה מכין קישוטים ממלונים, אבטיחים, חצילים ועוד במינימום מאמץ ומקסימום רושם לאירוח מקסים.

כאמור זה היה סיור מקוצר עבור הבלוגרים, כשהסיור המלא מכיל בנוסף דוכנים רבים אחרים כמו פלאפל מולה, מפעל טחינה, איש אתרוגים שמכין מיצים מיוחדים כולל מיץ גת (!), וחנויות חטיפי בריאות ותבלינים.

השף דוד "פולי" פוליבודה שימש שנים רבות כשף של בתי מלון כמו מרידיאן בחיפה, המלך דוד בירושלים וכן השף הראשי של ה"מג'יק 1". הייחוד של השף פולי הוא ההכרות עם מאחורי הקלעים של השוק כך שהוא יכול לספר סיפורים רבים על ההסטוריה, על הדמויות המיוחדות ועל הרקעים של מנות מיוחדות ומוצרים שנמכרים רק בשוק. (ומי באמת המציא את ה"מעורב ירושלמי"?). בעזרת השף אנו הכרנו פינות שלא היינו עוברים בהם או שמים לב אליהן, ושמסתתרים בהם גם סיפורים וגם מטעמים.

ואם לא שבענו מכל זה, הגיע הזמן לארוחת ערב. אנו סיימנו את הערב במסעדת "הסושיה" – סניף אחד עשר של רשת "הסושיה" – סניף לא כשר שנמצא ברחוב הלל 12. ישבנו בערב הירושלמי וקיבלנו לשולחן מנות כמו אדממה עם מלח גס (15 שקלים בתפריט), שרימפס בטמפורה עם רוטב צ'ילי חריף (27 שקלים), מנת מוקפץ המכונה "המנצחת" עם שלושה רטבים שונים וטעם דומיננטי הכולל גם עוף ופטריות (49 שקלים בתפריט), דג מטוגן שהגיע עם סלט וואקמה (27 שקלים בתפריט) והיה עסיסי מאד, וסוגים שונים של סושי  – צמחוני או על בסיס דג – כל המחירים באתר.

לקינוח קיבלנו שני קינוחים שלא ממש קשורים לאסיה- קינוח על בסיס "סניקרס" ו"שווצריה הקטנה". אבל היי – מתיקות זה תמיד טוב, גם כשהקיבה לא ממש מסוגלת להתמתח יותר. המקום פתוח כל יום עד חצות כולל שישי ושבת.

הייחוד של רשת "הסושיה" הוא שבזמן הקמתה בשנת 2003, סושי נחשב למותרות ואילו הם הפכו אותו לנגיש לכל אחד, מתוך הבנה שמדובר במאכל בריא וטעים והמחיר כאמור נוח לכל אחד. "הסושיה" היו גם הראשונים להציג אתר אינטרנט משוכלל שהפך את הזמנת המשלוחים למהירה ונוחה. ועכשיו כאמור כל הפינוק הזה הגיע לירושלים ומאפשרת לכל מי שבסביבה להנות מסושי אותנטי כמו ביפן.

אתר "הסושיה" – https://www.hasushia.com/

ותודה מיוחדת למלצר יינון שדאג לכל פרט, כולל להשיג לי סוודר כשהלילה הירושלמי נעשה קריר מדי..

איך כותבים בחיבורי בית הספר היסודי "חזרנו עייפים אך מרוצים"? בירושליים יש בהחלט קולינריה, ויש בהחלט אטרקציות רבות, וכל משפחה בכל הרכב יכולה למצוא לעצמה בילוי ואוכל ליום של כיף
(או יותר) בירושלים.