ארכיון תגים | גורמה

מרימים כוסית (ועוד אחת) בפסטיבל היין.

בישראל התפתחה תרבות יין ענפה וישנם הרבה חובבי יין שבוחנים כל יין חדש, ישראלי או מיובא, מגיעים למפגשי טעימות ומעשירים את הטעם והיידע בתחום.

כבכול שנה, גם השנה נערך פסטיבל היין של תל אביב ברחבת מוזיאון ארץ ישראל (צמוד לאוניברסיטת תל אביב). בפסטיבל הציגו כארבעים יקבים שונים מעל 160 סוגי יין, וכל מבקר קיבל כוס ואפשרות להתנסות בכל הטעמים והמגוון. במקביל ליינות היו גם דוכני גורמה שונים כמו שמנים, שוקולד, ליקרים, סיידר, גבינות, שמן זית ועוד, והכל לווה במוסיקה חיה.

אני נכחתי בערב האחרון של הפסטיבל (הוא התקיים שלושה ימים- מה28 עד ה30 למאי) וטעמתי מגוון רב של יינות. מה שאהבתי במיוחד הוא שיש יין לכל טעם- מהטעמים העדינים ועד ליינות בעלי ארומות וטעמים עזים. כמובן שאי אפשר לכתוב פה על כל היינות, אציין את הבולטים מבחינתי –

יינות שקד הציגו את H3BLUE NUN. את ה"בלו נאן" אני מכירה ורוכשת לצריכה בבית כבר שנים, שמחתי לגלות את הגירסה המבעבעת שלו ששמרה על העושר והקלילות.

מהיינות של יקב קדש ברנע אהבנו מאד את ה"נגב 2010" – בלנד של קברנה סוביניון, שיראז וקברנה פרנק שיצר יין מלא עם טעמים דומיננטיים של עשבי תיבול וזיתים שחורים.

מ"יקב הר ברכה" אהבנו את היינות שזכו במקומות שני ושלישי בתחרויות ה"דקנטר" העולמיות , במיוחד ה"סירה" שהרשים בשילוב הטעמים שלו מצד אחד ובאפטר טייסט העדין מצד שני.

ה"עלמה 2010" של יקב דלתון  הרשים את בן הזוג בגלל היותו מלא מצד אחד ועדין מצד שני (בלנד של קברנה סוביניון, מרלו וקברנה פראנק).

ליינות של "יקב שושנה" יש לי סימפטיה מיוחדת קודם כל בגלל השם… מעבר לזה, בן הזוג התחבר יותר לטעם מכיוון שהם בעלי נוכחות חזקה ומעט יבשושיות בפה בסוף הלגימה.

עוד יין מוצלח לטעמנו היה של יקב תניא – הקברנה סוביניון עם סיומת מאד ארוכה , זוכה מדליות זהב באשכול הזהב 2007 ובתחרות וונוס הארגנטינאית.

ולבסוף- הפייבוריט שלי בכל הערב – יינות סיטו שהציגו את "סיטו מלבורו"  – סוביניון בלאן מניו זילנד, הוגש קר וחבל שבאותו רגע לא היו לי הגבינות ליד, ואולי איזה דג כי הצירוף היה מושלם. עזבו אתכם מכל ההגדרות של "עפיצות/ ארומה/בוקה" וכל זה, תנו לי את "טעים ומרענן". ישירות למקרר שלי.

בן הזוג אהב את האדום של של סיטו, "סיטו קיאנטי" שמתאים יותר לארוחת בשרים (וגם את השילוב הזה אני הולכת לנסות בקרוב) ואמר שהוא מורגש לא רק בפה אלא גם באף ובגרון באותו הזמן. הקיאנטי עשוי מענבי סנג'ובזה שאופיינים לאזור ניו זילנד.

מבין דוכני הגורמה אהבתי את –

השמן הסורי של "מגל" מקיבוץ מגל. השמנים סודרו לטעימה לפי מידת חוזקם, הסורי היה הכמעט חזק ביותר ולמרות ה"הפחדה" הזו, גיליתי שהוא טעים לי וחריף לי במידה מדוייקת. בן הזוג התאהב בשקדים הטבעיים של "מגל".

"משק יעקבס" מכר במקום גבינות לאיזון היין, מבחר גדול של כל סוגי הגבינות.

שני דוכנים הציגו סיידר תפוחים ושניהם היו טעימים – של sideffect ושל buster's sider. משהו במירקם (ובבקבוק) הזכיר לי בירה, נחמד מאד לערב עם החבר'ה.

בדוכן השוקולדים טעמתי ליקר משגע של שוקולד מריר, בהתחלה בטעם של סירופ שוקולד מעודן ואז ה"מכה" העדינה של האלכוהול. תענוג נוזלי.

"איש הפסיפלורה" הציג שיכר פסיפלורה, משקה קינוח עדין, טעם של סוכריה עם 12% אלכוהול. פשוט ממתק מצוין לאירוח או למתנה (בקבוקים יפיפייים).

להקת "יאמנז" היתה הלהקה שניגנה בזמן שהותי, והאווירה היתה מצויינת – אנשים טעמו יינות, אכלו משהו, פטפטו עם חברים, רכשו את מה שאהבו והכל על רקע לילה נעים במוזיאון ארץ ישראל.

ליליות – יוקרה וחברה.


על מסעדת "ליליות" שמעתי בעבר בהקשר החברתי של שיתוף הפעולה עם עמותת "עלם". כשהוזמנתי לנסות את האוכל, חשבתי שאולי אהיה משוחדת בגלל ההערכה לפעילות החברתית (שמיד תפורט) אבל בפועל לא הייתי צריכה להיות משוחדת. מדובר במקום יוקרתי שלא נופל ממסעדות טובות ומפוארות אחרות, בתוספת הבונוס- העזרה לזולת.
המסעדה, הממוקמת ברחוב וויצמן 2 בתל אביב, הוקמה במקור לפני 13 שנים על ידי קרן קמרמן (זו שעל שמה קרויה מסעדת "קרן" של חיים כהן) עם עמותת על"ם שהיא עמותה לעזרה לנוער בסיכון, נוער שנפלט מלימודים ושאין לו כיוון בחיים. הנערים והנערות , בגילאי 16-19 נאספים אל המסעדה, לומדים מההתחלה – ממיומנויות בסיסיות של הגעה בזמן ועמידה ביעדים, ועד תפקידי הטבחים והקונדיטורים, מקבלים שכר מלא על עבודתם, מלווים על ידי עובדת סוציאלית ופעילויות מיוחדות, ולבסוף עוזבים כשיש להם מקצוע ביד, לעיתים ממשיכים בו , לעיתים בוחרים להשלים בגרויות, להתגייס לצבא וכדומה ובכל מקרה צועדים לעבר חיים נורמטיביים.
מעבר לכל זה כאמור ישנה המסעדה עצמה, מפוארת ויוקרתית, כולל חדר פרטי שנסתר מן העין כשהמחיצה יורדת, בניהולו של שף נעם דקרס ("רפאל" "ברקרולה" "מול הים") שמקפידה על חומרי גלם טריים, הכנה יצירתית ופרזנטציה יפיפיה.
בשביל ההתחלה בחנו את תפריט האלכוהול (קוקטיילים בין 36 ל42 שקלים). אני טעמתי שניים – אחד מהם הבקשה האישית שלי – וודקה אשכוליות אדומות, והשני משהו שבחרתי מהתפריט – "ונילה סנרייז" – אבסולוט ווניל, מיץ תפוזים וגרנדין. המלצרית הזהירה אותי שמדובר במשקה "מתקתק" והוא באמת היה מתוק אז בחרתי לחזור לוודקה. מבחינת יין שתינו את היין האדום "אלון" של "גליל" (קברנה סובניון).
לחם הבית היה הראשון להגיע, מגמה מבורכת של מסעדות אם כי מסוכנת בגלל שיכולים להתמלא בקלות. יחד איתו הגיעו מטבלים של סלסת עגבניות ואיולי מתובל. האחרון לוקק עד הסוף ולטעמי צריך לשים את זה בצנצנות ולמכור. (לא מצאתי בתפריט את מחיר לחם הבית).

"ירקות קיץ" כך הוגדרה מנה חביבה של ירקות קלויים עם קרם שעועית לבנה, בלסמי ובזיליקום (38 שקלים) ואחריה "סשימי סלמון" – סלמון טרי עם מרקחת מלפפון ומלון, סויה, בצל ירוק ועשבי תיבול (48 שקלים). שתי המנות היו נחמדות אבל לא הצליחו לנצח את מנת הספיישל שהגיעה יחד איתן – "ספריבס טלה על סלט אנדיב ופלפל קלוי" (מנה מיוחדת, לא מופיעה בתפריט). שני דברים אהבתי במנה הזו, ראשית, כמובן הבשר עצמו, ממתק בשרי מרוכז שאכלנו בידיים (וקיבלנו מגבונים לחים מיד אחר כך) והבסיס שלו, שלא הייתי מצליחה לאבחן את המרכיבים אבל ביחד הם היוו השלמה עדינה לטעמי הבשר.
עוד מנה אחת מתפריט המנות הראשונות הגיעה לשולחן, גם היא מנה נחמדה- "טורטליני עגל וכרישה, ברוטב קטן של בשר עם פטרית שיטקה טריה" (55 שקלים) – הייתי שמחה למנה גדולה יותר, מצד שני, מדובר במנת פתיחה אז בעצם אולי הגודל מספיק.


מהעיקריות קיבלנו ארבע- שתי מנות דג ושתי מנות בשר-
"פילה לברק עם סלסה של מנגו , חציל קלוי, תפוח אדמה, ועשבי תיבול טריים " (115 שקלים). הדג היה מונח על רושטי תפוח אדמה שנתן לו תחושה "ארצית" .
"דניס עם לזניה פלפלים, זיתי טאסוס, שעועית ירוקה ועגבניות שרי" (98 שקלים) – מנה צבעונית עם דומיננטיות של הטאסוס (אני לא מעריצה גדולה של טאסוס ולכן העדפתי מבין שתי מנות הדג את הראשונה).
"חזה אווז בדבש הדרים וקינמון עם קרם תפוחי עץ ירוקים ומנגולד " (98 שקלים) ו"פריים ריב ללא עצם בצליה איטית בתנור " (53 שקלים" – מבין שתיהן ללא ספק הפריים ריב, כמו שבשר צריך להיות.

ארבעה קינוחים הגיעו לבסוף, יחד עם קפה ותה (המסעדה כשרה, לא היה חלב).
ארבעה קינוחים שאי אפשר לשים בקטגוריית ה"פרווה" כי זה מפחית מהם, היות והם היוו את ההוכחה שאפשר לעשות קינוחים כשרים במסעדה בשרית, ללא תחליפי חלב –
"קרמבל תפוחי עץ ירוקים, פקן וגלידת ג'ינג'ר" (36 שקלים) – לחובבי התפוחים החמים והמתקתקים,
"מקרון קרם לימון" – עם תותים טריים, קולי פירות יער ונענע (34 שקלים) – מאד מתוק.
"קרנץ' שוקולד" – אצבעות קרם שוקולד על בסיס נוגט ואספרדו, עם כדור סורבה שוקולד (19 שקלים, ואני מציעה למסעדה למכור לחוד גם את סורבה השוקולד).
ו…
כן, הבחירה שלי (עד כדי כך שלא רק שהשתתפתי במנות של כל הבלוגרים, גם ביקשתי מנה נוספת לעצמי בלבד) – "מרק שוקולד חם (ללא סוכר)" – 34 שקלים.
טוב, ההגדרה "ללא סוכר" גרמה לי לחשוב בתחילה שמדובר באיזה מנה דיאט, משהו לא אטרקטיבי.. עד שזה הגיע לשולחן – קערית מהבילה של שוקולד רך – משהו כמו הבפנים של סופלה שוקולד רק בלי החלק האפוי (והמיותר), עם עוגיה (שהעברתי הלאה, תשאירו אותי עם שוקולד נטו). מבחינתי, הקינוח האולטימטיבי. ישר לוורידים – שוקולד מרוכז למכורים.

אז אם מצרפים את כל הגורמים יחד- מיקום מצוין, אירוח מפואר, מנות יצירתיות, וכשרות שלא פוגעת באיכות ובטעם של מנות מיוחדות ומגוונות, יחד עם הערך החברתי המוסף שבו הסועד לא רק נהנה מהאוכל אלא גם תורם לנוער בסיכון, מקבלים מקום איכותי ומהנה.

בצמוד קיימת "ליליות בייקרי" – מוצרי מאפה, וכן שירות קייטרינג.
פרטים מלאים על המסעדה והמיזם החברתי מאחוריה ניתן למצוא באתר המסעדה-
http://www.liliyot.co.il/liliyot/index.php

שגב- הCHEF הפרטי שלי

את שף שגב משה לא צריך להציג, מסעדות מצליחות, תוכניות טלוויזיה, ספרי בישול ומיזמים רבים.
והפעם שף שגב כיוון בדיוק לכיוון שלי, כאחת שאין לה זמן או סבלנות לבשל ובכל זאת רוצה לחזור הביתה ליותר מאשר חביתה.
שף שגב שם לב שבשוק המוצרים המוכנים חסרות מנות רבות שיש להשקיע בהן מאמץ מזערי ובתמורה מקבלים מנה ברמה גבוהה. במשך חודשים ארוכים הוא פיתח מוצרים לכל סוגי המנות – בשרי, חלבי, פרווה וקינוחים, ויצא לאחרונה עם סידרת מוצרי בישול – קפואים, מצוננים, יבשים וטריים.
את החזון שלו הציג שף שגב בארוחה במסעדת "שגב אקספרס" בפני הבלוגרים – "טץ' של שף לסופרמרקט ולבית". במסגרת הארוחה הדגים שף שגב איך מהמוצרים, באמצעות כמה דקות עבודה ומינימום מאמץ, הוא מכין מנות טעימות ומגוונות. למעשה, ניתן להרכיב מהמנות ארוחה שלמה הכוללת מנות ראשונות, סלטים, עיקריות וקינוחים.

למעלה- משמאל בשר טחון מוקפץ על טחינה, מימין פסטה ברוטב בולונז
למטה – משמאל קציצות עוף, מימין קציצות דג

דוגמאות למנות – קציצות עוף קפואות ברוטב עגבניות ביתי, בשר בקר טחון בתיבול מזרחי קפוא, קציצות דג מבושלות וקפואות ברוטב עגבניות, רוטב בולונז אמיתי קפוא, סלטים – סלט פלפלים וגבינת שמנת, סלט חצילים על האש וגבינת שמנת עיזים, סלט קישואים יווני וגבינת צ'זיקי, קינוחים – אקלרים במילויי קרם פטיסיאר, ריבת חלב ושוקולד, ומנות "פסטה ספיישל" – מנות אישיות להכנה מהירה ברטבים שונים. זו רק רשימה חלקית של כל המגוון.
שף שגב הכין לנו –
מנת בשר טחון מוקפץ על טחינה ועלים (תוך שימוש במנת בשר בקר טחון וכבש מתובל קפוא), פסטה עם עלי תיבול ורוטב הבולונז הקפוא (שהוא אגב בהכשר בד"ץ), מנה של קציצות עוף ברוטב עגבניות ביתי שהוא לא היה צריך להוסיף להם דבר מלבד להגיש עם אורז ,מנה של קציצות הדג, גם הוא ברוטב עגבניות שהוגש עם בטטה אפויה, והקינוח – מגיע כבר מוכן – אקלרים במילוי קרם פטיסיאר שהשף הגיש בלווית תותים חתוכים וסלט פירות עם המלצה על האריזה לאכול ביחד עם כוס קפה טובה.
יצאתי מהארוחה בהרגשה שאפילו אני, בשלנית זעירה מאד, יכולה להרכיב ארוחה טובה בזמן קצר ועם טעם איכותי.

בתמונה- האקלרים מתוך סידרת הקינוחים.

כרגע יצאו לשוק 17 מנות (!) ובהמשך מתוכננות עוד 20, כשגולת הכותרת היא מנה מיוחדת, שתיבחר מבין מנות של גולשי האינטרנט, שגם תזכה את השולח שלה בפרס של רבע מליון שקלים (!!!) וכמובן קרדיט על המנה כשתצא להפצה.
כל הפרטים ב- https://www.facebook.com/chefsegev/app_121440234694136?app_data={%22utm_campaign%22:%22post-to-wall%22,%22utm_source%22:%22facebook-feed%22,%22utm_medium%22:%22social%22}
וגם על אריזות המוצרים.
וצריך להזדרז כי יש רק עוד 10 ימים להגיש מתכון.

בתמונות למטה- שגב פינק אותנו גם במנות רגילות מתוך תפריט המסעדה שלו – כולל פוקצ'ת הבית, סלטים – אסיאתי ואיטלקי, קרפצ'יו, סביצ'ה וקינוחים כולל "פצצת שוקולד" שקשה להאמין שהוא אינו חלבי.

כל המוצרים כשרים וניתנים להשגה ברשתות השיווק השונות.

אנדיב- יוקרה מול הים.

לשתי מסעדות היוקרה של השף גיא פרץ – "גספאצ'ו" באשקלון ו"קונפי" בחיפה, נולדה במזל טוב אחות קטנה בשם "אנדיב" שממוקמת במלון החדש דנדש WEST על חוף הים באשדוד (רחוב הטיילת 21, חוף לידו).

המסעדה כשרה, כמו כל מסעדותיו של פרץ, כוללת 80 מקומות ישיבה, עוד 40 על טרסה, ועוד שני חדרים פרטיים לאירועים של עשרים ושלושים איש, ומהווה מקום לטווח רחב של טעמים – מארוחת שף מלאה ועד טאפסים בליווי משקה מתוך מבחר עשיר של אלכוהול.

הוזמנו ל"אנדיב" רק שלושה ימים מיום פתיחתה (ופתיחת המלון) ועוד לפני שהאתר של המסעדה עלה לרשת, כל השולחנות מסביבנו היו תפוסים, מתוכם הרבה חובשי כיפות ששמחו למצוא עוד אופציה כשרה ברמה גבוהה.

פתחנו את הערב בקוקטייל מתוך תפריט המשקאות. אנו בחרנו ב"קוסמופוליטן" עדין (וודקה, טריפל סק, סאואר ואוכמניות ) – 42 שקלים בתפריט לקוקטיילים.
במקביל התחילו להגיע מנות מתוך תפריט ה"נגיעות קטנות לחימום החיך".
ראשית הגיע לחם הבית שכלול אוטומטית ומגיע לכל שולחן. זה היה לחם מבצק ספינג' שנאפה על לבנים והוגש עם מטבלים שונים, חלקם חריפים.
(הערה כללית – יש כמה וכמה "הפתעות" חריפות בדרגה זו או אחרת, שווה לשאול למי שלא אוהב חריף. כך למשל אני ראיתי רוטב ירוק באחת המנות והנחתי שהוא טחינה ירוקה, ורק לאחר שטעמתי הסתבר שלקחתי מנה די גדולה של וואסבי…)

המנות הבאות היו :
– "סביצ'ה ים תיכוני" – פילה בס קצוץ, ירקות טריים, בצלים וכוסברה בלימון סחוט ושמן זית – 34 שקלים בתפריט. מבין ה"נגיעות" זו היתה אחת המנות שאהבתי מאד, בעיקר כי אני מאד אוהבת כוסברה, ואהבתי את הרעננות של המנה שהוגשה על קרח.
– "ארטישוק בלימון" – נתחי ארטישוק בווינגרט לימון חם, שום קלוי וכוסברה" – 32 שקלים , היו המנה השניה שאהבתי, שוב , כי אני פריקית של כוסברה, ולמרות שארטישוק הוא לא הבחירה הראשונה שלי, הלימון עשה לו ממש טוב.

אבל – אם הייתי צריכה לבחור מנה אחת מתוך ה"נגיעות" – זה ללא ספק היתה המנה הכי "פשוטה" בתפריט ה"נגיעות" – "פלחי סלק חם, עלי אנדיב, בלסמי מצומצם, שבבי שום קלויים ושמן זית מעולה" ב28 שקלים , כי הסלק הזה הוא השיחוק של המסעדה – סלקים שניצלים בשלמותם אחד אחד, מתובלים, ומצטרפים לכמה וכמה מנות. הסלק הופך למתוק כמו סוכריה נימוחה. מבחינתי קערה שלמה של סלקים וזהו.

עוד מנות מתפריט ה"נגיעות" שהוגשו היו –
"חציל אנדלוסי" קלוי בגריל על קרם אריסה, שום קונפי ולימון כבוש (28 שקלים) , ו"פלפלים חריפים צלויים בגריל" עם שמן זית, שבבי שום ומלח חם (22 שקלים) שלא העזתי לנסות. אחרים אמיצים יותר אמרו ש"חריף, באמת חריף".

הדף הבא בתפריט היה "ראשונות בגירסת השף" ומתוכו טעמנו שתי מנות –
"קרפצ'יו סינטה צרובה" – עם שמן זית, פלפל גרוס, מלח ים ובלסמי מצומצם (48 שקלים )
וההעדפה שלי – "סלט אנדיב" באותו מחיר, שכלל קודם כל את הסלקים המתוקים, פקנים מסוכרים, בצל סגול, עלי בייבי, שקדים ווינגרט..

אחרי כל המנות הראשונות התחיל להגיע מבחר מהמנות העיקריות:
– "פרגיות בסילאן" – פרגיות בגריל עם סילאן, רוזמרין, שום ותמרים על בטטות פריכות (82 שקלים) – מנה שפחות התלהבתי ממנה כי היתה בסך הכל די צפויה.
– "רוסיני דה שף" – (149 שקלים) – פילה בקר עם כבד אווז צלויים בגריל ומוגשים לצד בטטות צלויות, בצלצלי שאלוט, קונפי שום ורוטב יין אדום" – יש לי קצת בעיה מצפונית עם כבד אווז. מנה מפוארת.
– "אנטריקוט" – סטייק ורד הצלע (109 שקלים) – צלוי בגריל עם תפוחי אדמה פריכים, קרם דיז'ון ושום קונפי- הבחירה של הבלוגרים מבין כל המנות העיקריות, צלוי , עסיסי ובלי שיטשטשו לו את הטעמים עם כל מני תוספות.
– " אסאדו" על העצם (98 שקלים), בניחוח ברביקיו קרמל מעושן, על מצע קרם שורשים . היה בסדר, אנחנו עדיין העדפנו בגדול את האנטריקוט.
– "בייבי צלעות טלה" – (139 שקל) – צלעות טלה צעיר צלויות בגריל בניחוח פלפלת וטימין לצד ירקות שורש פריכים, קונפי עגבניות ורוטב יין אדום. מנה שקיבלה אצלנו את המקום השני לאחר האנטריקוט.
והערה- לטעמי גם תפוחי האדמה הקטנים הצלויים וגם הפירה היו טיפה מלוחים. שף מאוהב?

מתוך תפריט הדגים קיבלנו לטעום מנת "פילה בס בטחינה" (93 שקלים) – פילה גדול ועבה, על לב חציל קלוי, עם סלקים צלויים, קונפי עגבניות ובצל ירוק. למי שרוצה דג ולא בשר, זו אופציה.

הדף הבא של התפריט היה האחרון מבחינתנו – (היתה אופציה לשתיה חמה אבל יש לזכור שזו מסעדה כשרה כך שמדובר בקפה ללא חלב או בתה לסוגיו) – הקינוחים כמובן.
תמיד יש לי חשש מקינוחים במסעדה כשרה – קשה מאד לעשות קינוח שיהיה טעים ולא יכיל חלב או חמאה או שמנת, או גרוע מזה, קינוח שינסה לעשות חיקוי של חמאה או שמנת.

מחירי הקינוחים נעים בין 36-40 שקלים בתפריט ואנו קיבלנו:

"טריפל שוקולד" – מגנום שוקולד קינמון (כדור שוקולד שבתוכו נעוץ מקל קינמון), טרפלס וויסקי ומקרון שוקולד. בצלחת שלנו היו מקרונים ירוקים. מנה יפה, השוקולד לא מרוכז מאד.

"קדאיף חלבה" – סלסלות קדאיף פריכות , עם גלידת ווניל (פרווה, כמעט ולא מרגישים), חלבה מוקצפת, פיסטוק גרוס, טחינה גולמית וסילאן – למי שרוצה מתיקות אבל לא מוגזמת, עם קרנצ'יות של האגוזים.

"מילפי קוקילידה" – שכבות עוגיות קוקילידה ביתיות עם סורבה קוקוס , ברוטב שוקולד אספרסו חם – מנה שקצת איכזבה אותי כי הסורבה היה רך מאד, וכשלחצנו עם הכפיות על העוגיות כדי לשבור אותן, הן מעכו את הסורבה והכל הפך למרק אחד על הצלחת. לטעמי העוגיות צריכות להיות רכות יותר והסורבה מוצק יותר.

ושתי המנצחות שלנו –
הראשונה היתה מנת סיגר שלא תאמה כל כך את המתואר בתפריט – בתפריט היה כתוב "סיגרים פריכים במלית פיסטוקים, בניחוח ציפורן וקינמון, מונחים על סורבה קוקוס" . בפועל קיבלנו סיגרים ממולאים בתמרים, על גלידה (פרווה אבל ממש לא מורגשת במקרה הזה) של פירות יער עם רוטב פירות יער מעל. אני שמחה שהמנה לא תאמה את המפורט בתפריט מכיוון שהשילוב הזה היה מנצח – הקרנצ'יות של הסיגרים, החמצמצות של פירות היער, המתיקות של מילוי התמרים.

הפתעת הערב היתה מנה כביכול פשוטה – "גרניטה פסיפלורה" – קרח גרוס בניחוח פסיפלורה ועלי נענע בשילוב פלחי פירות עונתיים משתנים". הצלחת היתה עשירה וצבעונית, והפירות הונחו על סוג של משהו בין ברד גדול למרק קר. כשסיימנו לנשנש את הפירות עם הקרח, מזגנו לכוסות את ה"מרק" שנשאר והפכנו אותו למשקה מרענן.

בתקופה הקרובה פותח גיא פרץ רשת חדשה בשם "ג'יי קפה" שתהיה כשרה, חלבית ותצפה אל אגם מלאכותי על גבעה, מול הים באשדוד. בנתיים אפשר לטעום את "אנדיב" ואחיותיה הוותיקות יותר , כל אחד לפי טעמו.