נתחיל מהסוף – הסיכוי שאני אהפוך לצמחונית, כל שכן לטבעונית, קטן טיפה יותר מהסיכוי שאלד את בנו של הנסיך הארי, מה שיהפוך אותי ל"הוד מעלתה הנסיכה שושנה אלישבע חזן גרינברג ווידזור".
כאחת שהשתחררה מכבלים קולינריים בדמות כשרות, בוודאי שלא אסכים להיות כבולה בשום הגבלות אחרות מלבד טעמי האישי (מה שאומר שאני לא אוכלת חריף, אניס וכל דבר בטעם של קולה, כי אני לא סובלת את זה).
ההזמנה לסקר סדנה שבה ישתמשו במוצרים של "אלפרו" נראתה לי במבט ראשון לא שייכת , מה לי ולמוצרים "שמיועדים לטבעוניים?". ואז הוסבר לי שאמנם "אלפרו" התחילו עם משקאות סויה אבל עכשיו עברו למשקאות חדשים מהטבע, במגוון טעמים מיוחדים, שגם מי שלא מתנזר ממוצרי חלב או בשר, יכול להשתמש בהם כדי להעשיר מנות וליצור הרכבים חדשים, וכמובן גם למי ששומר כשרות ורוצה אחרי הסטייק לאכול קינוח טעים שאינו חלבי למשל.
הגעתי ל"מבשלים חוויה" – מקום בו התארחתי רבות בעבר, ופגשתי את הבעלים שף יניב פרתם שהפעם העביר את השרביט לבשלנית (ששונאת שקוראים לה "שפית") – אורי שביט. אורי, בעלת הבלוג המצליח "טבעוניות נהנות יותר" ובעלת רקורד של כתיבה, קולינריה, הופעות טלוויזיוניות ועוד, הרימה את הכפפה ויצרה מגוון של מנות שמבוססות על המשקאות החדשים של "אלפרו".
המוטו של אורי הוא "מקומי, טרי , עונתי". השילוש הקדוש של בחירת מוצרי הגלם.
על השולחן נפרשו קערות רבות מלאות בכל טוב הארץ – פירות, ירקות ואגוזים, יחד עם מגוון משקאות הטבע של "אלפרו".
"אני תמיד מתחילה בהרמת כוסית" אמרה אורי והכינה לנו שני קוקטיילים. הראשון היה קוביות של מנגו שמעליהם נשפך רום ואז ניתן להן לעמוד כדי שהפרי יספוג את טעמי המשקה, ובמקביל טחנה אורי עוד מנגו במערבל ביחד עם משקה אורז של "אלפרו". הכל נמזג מעל לרום ולקוביות המנגו, ונוספה למעלה גם נענע בשביל העיקצוץ. המשקה שיצא היה מאד קיצי ומרענן וכולנו דגנו את הקוביות מלמטה.
משקה נוסף שהכינה אורי היה גירסה של משקה שקדים, כשהיא השתמשה בעירבול של משקה שקדים של "אלפרו" ביחד עם מעט (מאד!) שקדים מרים טחונים (לטעם של מרציפן) ושוט של ערק. אני כאמור לא סובלת טעמים של אניס ולכן ביקשתי להמנע מהערק, מה שהשאיר לי משקה שהזכיר רוזטה או את משקאות השקדים שמוכרים בשווקים מהדוד הגדול. קוביות קרח מרעננות קישטו את כל העסק.
אחרי האלכוהול הגיע הזמן להתעסק בעיקר והתחלנו עם שייק פירות. כולנו אוהבים שייק פירות, בוחרים את הפירות שרוצים ומוסיפים להם נוזל כלשהו והכל למערבל. בבית בדרך כלל אנו מכינים על בסיס מים או על בסיס חלב, כאן הבסיס היה משקה שקדים ועוד קצת עלי נענע, והתוצאה היא משקה מרווה ועסיסי, מלא בריאות.
הגיע הזמן לאכול ואורי דיברה על ממרחים טבעוניים. ההדגמה היתה על שעועית לבנה שהושרתה. אורי סיפרה שהתייעצה עם תזונאית שאמרה שגם שעועית מוקפאת שומרת על ערכיה התזונתיים ואפשר להשתמש בה כשאין זמן להתעסק עם שעועית טריה. גם כאן השעועית הונחה במערבל, הפעם עם משקה אורז של "אלפרו", ובתוספת שום, לימון ותיבול של גרידת לימון , מלח ופלפל, וטחינה איטית ליצירת אמולסיה, הכל הפך לממרח שהוגש לנו עם מקלוני ירקות ותיבול כבקשתינו (חתיכות קטנות של בצל ירוק, חתיכות פלפל אדום חריף וכו').
מבחינתי זה היה ממרח טעים בפני עצמו, ולא רק כ"מזון לטבעונים". (וגם בריא מאד כמובן, בקטניות יש ים יתרונות בריאותיים).
המנה הבאה שאורי הכינה היתה גם החביבה עלי ביותר, וגם למדתי בדרך הרבה דברים. מדובר היה בפולנטה קרם תירס עם עגבניות בשום צלויות בתנור. מה למדתי תוך כדי המנה?
למדתי שאפשר לקלף שום על ידי הנחתו בין שתי קערות מתכת (אחת בתוך השניה) ושפשוף, למדתי ש"שערות" של התירס הן בעצם כמו נבטים בריאים מאד שאפשר לאכול ולהוסיפן לכל סלט , ולמדתי את הפטנט – איך "חולבים" מהתירס את המיצים שלו בלי הגרעינים עצמם. וככה זה הולך- בהתחלה מעבירים סכין חדה על הגרעינים עצמם ועושים בהם חתכים לכל האורך, פשוט כדי "לפצוע" את הגרגרים. אחר כך אוחזים בסכין הפוך, ועם גב הסכין (ולהחזיק בבקשה בחלק התחתון, לא בחלק של הלהב!) פשוט מגרדים את התירס כשהוא עומד באלכסון, וכך אוספים על הקרש את כל הקרם בלי הקליפות. בגירוד נמרץ אפשר להוציא הרבה מאד קרם מכל תירס. (מדובר כמובן בתירסים טריים, לא מבושלים ).
את הקרם הניחה אורי במחבת שעליו כבר חוממו שני סוגי שמנים – שמן זית ושמן קוקוס שנועד להעשיר (ולהחליף חמאה) בלי להביא טעם "קוקוסי". היא הוסיפה משקה שקדים של "אלפרו", ומלח ופלפל. עוד קצת הסמכה והפולנטה מוכנה.
במקביל היו בתנור עגבניות שרי שניצלו בעדינות עם שיני שום שלמות מקולפות, ואז היתה הרכבת המנה- הנחת כמה כפות של פולנטה, עליהן עגבניות שרי ושום, ועליהן פטרוזיליה ושקדים לבנים פרוסים.
המנה היתה טעימה מאד, פשוט ככה. ביקשתי תוספת.
הגיע שלב הקינוחים, וגם כאן, כמו שני משקאות ושתי מנות עיקריות, גם שני קינוחים התבקשו.
השימוש הפעם היה במשקה אגוזי הלוז של "אלפרו" שהוא מתוק יותר ומזכיר טעם "נוטלה" עדין.
בקערה הונחו שקדים פרוסים לבנים, תוספת קמח לחיבורים (אורי השתמשה בקמח חיטה מלא, אם כבר עוגיות, שיהיה קצת יותר בריא),מייפל אמיתי, וגם זרעי צ'יה, חמאת שקדים בשביל השומן, משקה שקדים (מה שהופך את העוגיות ל"עוגיות שלושת השקדים – משקה, חמאה וגם שקדים בעצמם). הכל נכנס לתנור בחום של 170 מעלות, כשהזמן תלוי בתנור – ויכול לנוע בין 7 ל15 דקות, צריך להשגיח. העוגיות מוכנות כשהן זהובות וצריך להזהר כשמוציאים אותן כדי שלא יתפרקו.
הקינוח השני היה משהו שאפשר לעשות בשניות. כל מה שצריך זה בננות קפואות בפריזר.
הבננות נשלפו והוכנסו למערבל, ביחד עם כל מה שמתחשק- שוקולד מריר, אגוזים, מה שבא, וכמובן עם משקה אגוזי לוז . אחרי עירבול וטחינה נוצרה "גלידה". למה "גלידה" ולא "סורבה"? כי המרקם היה של גלידה אמיתית למרות שמדובר על בסיס של בננות בלבד. התכונה הזו של הבננה היא זו שנותנת את כל המרקם ומצד שני הטעם של הבננה לא משתלט כך שאפשר להפוך את הגלידה לכל מה שמתחשק- בתוספת טחינה וסילאן מקבלים גלידת חלבה, בתוספת אגוזים מקבלים "צ'אנקי מנקי" ועוד.
המשקאות החדשים של "אלפרו" בהחלט מגוונים מתכונים, מאפשרים מגוון רחב יותר של מנות למי ששומר כשרות או לטבעונים ובעלי רגישויות, וגם לאנשים "רגילים" כמוני, שאוכלים הכל, ונהנים לטעום טעמים חדשים.
ל"אלפרו" יש גם תחליף שמנת 5% שמצוין להקרמה, גראטן, משקאות ועוד (לא להקצפה).
המוצרים החדשים כמו שכתבתי בפתיחה, מיועדים לקהל הרחב ולא רק לטבעונים, ונוחים לשומרי הכשרות, לבעלי הרגישויות למיניהם כמו ללקטוז, ולבעלי אג'נדות חברתיות וסביבתיות שונות (וגם למי שרוצה לגוון את המנות בטעמים חדשים).
אתר "אלפרו" – http://www.alpro.com/il
