ארכיון תגים | מסעדה

מול השדה- הטעם ממש ממול.

"מול השדה " בהוד השרון, ממוקמת מול שדה תותים צבעוני ענק, מהווה פינה של טבע באמצע המרחב האורבני. לכבוד השף החדש והתפריט החדש, הוזמנתי עם בלוגרים נוספים לטעום ולהתרשם. המסעדה היא בעלת אוריינטציה משפחתית ומתגאה במשחקיית ענק שצמודה לשולחנות הסועדים וסגורה מכל הכיוונים כך שהילדים יכולים לשחק בחופשיות ובבטחה בזמן שההורים סועדים ויכולים להשגיח עליהם בו זמנית  . במשחקיה יש גם פינת חי מקסימה להנאת הילדים. בכלל, יש מגוון רחב של אפשרויות להתארח ב"מול השדה"  – החל משולחנות רומנטיים זוגיים, ועד מתחמים שונים בגדלים שונים (מגינת האירועים "אשכולית", דרך חדר VIP שכולל מסך ומקרן, טרקלין עץ לאירועים אינטימיים ועד אולם שמחות שיכול להכיל 250 איש).

השף אבי בלום ("הקומה השניה" "קייטרינג פוד ארט" "פיקסה") בנה תפריט שיש בו הכל לכל אחד- ילדים, צמחונים, קרניבורים, אנשים בעלי תאבון בגדלים שונים (למרות שבפועל כל המנות די גדולות ומשביעות גם שני אנשים), מנות קלות יותר, כבדות יותר וכך הלאה, וכמובן מגוון קינוחים ענק (ואליו נגיע בהמשך במפורט).

הערה- כל המחירים נלקחו מהתפריט המפורסם באתר המסעדה (כתובת האתר למטה).

 

(בתמונות למעלה משמאל – פוקצ'ה, באמצע חציל קלוי, מימין קייפיריניה, בתמונות למטה משמאל פטה כבד, ומימין סלט מול השדה).

על כוס קייפיריניה התחלנו את הערב עם המנות הראשונות:

  • "ברנאץ דליסיו" – פוקצ'ת רוזמרין, סלט פלפלים קלויים ובולגרית, מטיאס כבוש, טחינה, טפנד זיתים ולבאנה (43 שקלים בתפריט). – מנה קלילה, הפוקצ'ה מאד אוורירית, מזכירה יותר פיתה עירקית רחבה ועסיסית. מבין התוספות שבאו איתה, הפייבוריט שלי היה סלט הפלפלים בעל הטעמים העדינים.
  • חציל בלאדי קלוי בגריל עם טחינה גולמית, סילאן ופטרוזיליה- (32 שקלים) – מנה נחמדה לפתיחה.
  • פטה כבד בקראסט פיסטוק, צנימים וריבת תאנים (44 שקלים) – שהיה חמאתי (כמו שפטה חלבי אמור להיות), עשיר בטעם ומשלים בניגודיות הרכה שלו את הטוסטים הקטנים שבאו איתו. באיזשהו שלב וויתרתי על הטוסטים ופשוט אכלתי אותו בכף, מבחינתי המנה הנבחרת מבין מנות הפתיחה.
  • ארצ'יני – כדורי אורז סיציליאניים במילוי מוצרלה ופרמזן על רוטב עגבניות. (מחיר לא מופיע בתפריט). לא הפייבוריט שלי – אני לא מעריצה גדולה של מטוגנים, והיה חסר לי קצת מלח בתוך הכדור, וגם יותר גבינה שנמתחת כשפותחים את הכדור היתה משמחת אותי.
  • סלט מול השדה – חסות, עגבניות שרי, פירות העונה, פקאנים מקורמלים, רוקפור, ברוטב ווינגרט הדרים (52 שקלים לקערה גדולה מאד). פה אני חלוקה עם עצמי  – אני חולה על רוקפור, ומאד אוהבת את השילוב שלו עם פירות . אהבתי גם את הרוטב שהחמיא מאד לעלים. מה שפחות הסתדרתי היה העובדה שהיו המון פירות מתוקים שיחד עם הפקנים יצרו לי תחושה של סלט פירות, מה שלוקח אותי יותר לכיוון של קינוח. הבלוגרית שלצידי חלקה עלי ואמרה שכמויות המתוק והחמצמץ היו לה דווקא מאוזנות .
  • סלט קיסר עוף – חסה , פרמזן, קרוטונים ברוטב קיסר (מחיר לא כתוב בתפריט) – מנה קלה, עוף רך, והצירוף הקלאסי של ירק, בשר וגבינה , תמיד עובד.

 

(בתמונות למעלה משמאל – כדורי ארצ'יני, למעלה מימין – סלט קיסר, למטה משמאל – לזניה ומימין חונקי הכמרים)

(למעלה משמאל – שף אבי בלום, למעלה מימין תבשיל בורגול, למטה משמאל תפוחי אדמה ברוזמרין)

במנות העיקריות טעמנו כמה –

  • לזניה בולונז – בקר וטלה בבישול ארוך עם עגבניות תמר, מוצרלה, פרמזן ובזיליקום (58 שקל) – טוב, להכריז על המנצחת שלי כבר על המנה הראשונה שהוגשה זה נשמע לא זהיר, אבל כן, מבחינתי לתת לי צלחת של הדבר הזה ולסגור את הבאסטה. מנה עשירה מאד, גבינתית מאד, ובעיקר רכה ונימוחה. בלוגר מולי טען שחבל שלא מרגישים יותר את הפסטה, אבל לי הרכות הזו  – בשר בתיבול עדין (למרות שבישול ארוך נוטה לרכז טעמים לפעמים בצורה מודגשת מדי) היה מצוין.
  • כמרים פימונטזה – פסטת חונקי כמרים עם נתחי אנטריקוט בציר בקר, שמנת, קרם עגבניות , שום , בצל ובזיליקום (69 שקלים). מנה שהיתה לי מאד מאסיבית – גם מבחינת הכובד, גם מבחינת הטעמים העזים מאד. אם בוחרים להזמינה, עדיף להזמינה בשניים לצד סלט ירוק כדי לרענן את החיך. הפסטה עצמה היתה עשויה אל דנטה מדוייק.
  • תבשיל בורגול ורצועות חזה עוף, אפונת גינה, גזר, פטריות שמפיניון ושומשום שחור ברוטב אסיאתי (56 שקלים) – מנה באוריינטציה של מזרח רחוק, שידרה לי בריאות – גם בגלל הבורגול וגם בגלל שהיא מבוססת על חזה עוף שהוא קל יותר.
  • אנטריקוט 300 גרם מיושן עם צ'יפס בטטה וצ'ימיצ'ורי (119 שקלים) – חתיכה נאה שמוכנה על פי דרגת הצליה המבוקשת. אני ביקשתי מדיום ושמחתי שהיא הגיעה בצורה המתאימה ללעיסה (כי הרבה פעמים הצליה לא מספיקה וקשה ללעוס). היינו כבר אחרי הרבה מנות, כבר לא היה הרבה מקום בבטן, אבל היי, עבודתו של בלוגר לעולם לא נגמרת…
  • פילה סלמון אפוי בגרגרי חרדל, טימין, שבבי שום ויין לבן על מצע שעועית ועגבניות (82 שקלים) – פתרון מצוין לצמחונים לייט (שכן אוכלים דגים)- דג עשוי קל, ללא ה"פישיות" שיכולה להתלוות לפעמים למנה, ובעיקר מנה יפיפיה.
  • למנות העיקריות התלוו שלוש תוספות – אורז בר משולב (גם מנה יפיפיה וגם קלה, עם אורז "אחד אחד"), תפוחי אדמה צלויים ברוזמרין (שהזכירו לי תפוחי אדמה של מדורה) ובעיקר- פירה – אחד הטובים שאכלתי (וכן, פירה חייב להיות חלבי, לא יעזור בית דין!) – פלאפי, אוורירי, רך, מתובל בדיוק במידה (ואני אחת שמוסיפה מלח על כל דבר בלי לבדוק בכלל). ניצלתי את זה שהבלוגרים האחרים כבר היו מפוצצים מהאוכל, וניכסתי לעצמי את שארית הקערה.
  • (בתמונות – משמאל אנטריקוט, מימין פילה סלמון)
  • (למעלה משמאל – פירה, למעלה מימין תוספת אורז, למטה משמאל תותים בקרם, למטה מימין וופל בלגי)
  • מלאים מלאים ,אבל לסרב לקינוחים? ואז התחילה רכבת של צלחות לנחות על השולחן, עם אוסף מטורף של קינוחים (לא מופיעים בתפריט של REST אז אין לי מחירים) –

    פאי לימון ופאי תפוחים ,שניהם בעטיפה קרנצ'ית, וופל בלגי שהגיע עם הר קצפת, מעדן שכבות של נוטלה, "שווצריה הקטנה" – שכבות קראנץ , נוגט ומרנג – מנה יפיפיה ופצצת מתיקות, והשתיים שהיו הבחירה שלי – "פאי שוקולד" – קערית בצק פריכה עם מילוי שוקולד חם, מרוכז, עשיר, מתוק, נוזל כמו תוך של סופלה, ומנה מרהיבה של תותים טריים בקרם תותים, מנה רומנטית וחושנית עם מתיקות עדינה.

     

  • (בתמונות – למעלה משמאל – פאי שוקולד חם, למעלה מימין פאי לימון, למטה משמאל מעדן נוטלה ולמטה מימין "שווצריה הקטנה".)

בערב השנה החדשה ("סלווסטר") יש תפריט מיוחד וחגיגי (ניתן לראות בתמונה המצורפת).

בימי שישי יש במקום בופה ארוחת בוקר מצליח.

אתר המסעדה: http://www.rest.co.il/sites/Default.asp?txtRestID=6509

במקום רחבת חנייה נוחה וגדולה חינם.

המסעדה איננה כשרה. לאולם האירועים ניתן להביא קייטרינג כשר.

לה בלה תרזה.

ראשון לציון, מתחם "סינמה סיטי". אני מוזמנת להכיר את "תרזה" – מסעדה איטלקית במרכז המתחם.

המסעדה קיימת כבר שנתיים וחצי ובדיוק עכשיו עובדים על שינויים בתפריט, שיוצגו בעוד כחודש וחצי.

המוטו של המסעדה, הרשום על התפריט "כשנותנים בשמחה נותנים הכי הרבה", ומבחינתי היתה הרבה שמחה, בעיקר כשראיתי את גודל המנות.

ראשית, התפריט- מסודר מאד, הן לפי סדר המנות והן לפי מחירים, כך שקל מאד לבחור מה שרוצים ולשלוט בהוצאה הכספית, בעיקר מהסיבה הפשוטה שהמחירים בפירוש נמוכים מהמקובל. כך למשל יש מנות פתיחה נחמדות מאד ב15 שקלים (!) ועד 25 שקלים, מה שקשה מאד למצוא במקומות אחרים, והגודל זהה לגודל במסעדות אחרות ויקרות הרבה יותר, מנות עיקריות ב35-40 שקלים, וקינוחים ב30 שקל שמספיקים לשניים.

המקום מתמחה במנות פסטה (שנרכשת טרייה מיצרן איטלקי), ובפיצות מיוחדות וישנן מנות לקהלים רבים- מקהל משפחות וילדים שמגיעים הרבה בשבתות בבוקר ונהנים ממנות מיוחדות לילדים, ועד צ'ייסרים בעשרה שקלים ומבצעי אחד פלוס אחד על הבר, לבוגרים יותר (המקום פתוח עד אחת בלילה באמצע השבוע ועד מאוחר יותר בסוף שבוע, כך שאפשר לראות סרט ואז להמשיך את הבילוי).

אנחנו התחלנו את הארוחה שלנו בכוס שמפניה כייפית ויחד איתה הגיעה ההצעה לנסות את לחם הבית. מי שמכיר את הפוסטים שלי יודע שאני מתה על לחמים ביתיים טריים, אבל היות וידעתי שצפויות לנו פחמימות רבות כמקובל באוכל איטלקי, העדפתי לוותר. במחשבה שניה הצטערתי על זה. בפעם הבאה שאני בסביבה בהחלט אנסה את הלחם (15 שקלים לפוקצ'ת הבית עם מטבלים).

מה שכן טעמתי מהמנות הראשונות היה:

–        "קרנץ' פטריות " – פטריות במילוי תערובת גבינות מצופות בקרנץ' פירורים ברוטב שמנת ובצל ירוק (20 שקלים לארבע יחידות). מנה קלה מאד, מתקתקה במידה ואם הייתי מזמינה את הפוקצ'ה ,בוודאי שהייתי מנגבת בעזרתה את הרוטב.

–        "כדורי פירה" – מנת כדורי פירה וכרובית מטוגנים בליווי רוטב (15 שקלים למנה נדיבה) – נשנוש חמוד מאד, לוהט, התלהבנו בעיקר מהכרובית. למרות הטיגון, המנה לא היתה שומנית ונשארנו עם אצבעות נקיות . (כן, אנחנו אוכלים עם הידיים!).

–        "סלט בטטה" – מגוון עלים וירקות, בטטה מטוגנת ושביבי פטה מגורדת בבלסמי ווינגרט  (20 שקלים למנה נדיבה). טוב, אני אוהבת בטטות, אני רגילה אליהן כשהן רכות ובסלט הזה הן הגיעו פציחות, קרנצ'יות, כמו סוג של "תפוצ'יפס" אבל מבטטה מתוקה. בסך הכל סלט כייפי. הולך טוב עם אלכוהול.

(בתמונות למעלה משמאל – קרנץ פטריות, למעלה מימיין סלט בטטה, למטה משמאל כדורי פירה)

מגוון העיקריות גדול וכולל פיצות, פסטות ובשר.

אנחנו קיבלנו  –

"המבורגר איטלקי" – ב45 שקלים (זול מאד יחסית למנות במסעדות מקבילות) קיבלנו המבורגר גדול (לא צוין המשקל) כולל הלחמניה, הירקות והצ'יפס ליד (ניתן לבחור גם בירקות או בפירה וכו'). הטוויסט האיטלקי שבמנה היה רוטב הפסטו הנלווה. נשאלנו לגבי מידת העשיה, ביקשנו את המלצת המקום והיא היתה "מדיום וול". הבשר היה חתיכה גדולה וגבוהה, שבסוף העדפנו לאכול ככריך פתוח עם סכין ומזלג במקום לסגור להמבורגר שגדול מדי מכדי לנגוס בו בצורה הרגילה (לא שיש לנו תלונות על הגודל… J ).

"פיצה תרזה" – המלצת הבית (בתפריט כתוב בגדול "מומלץ!!!!!!" – סימני הקריאה במקור) שכוללת פיצה ברוטב עגבניות עם גבינות, בצל סגול, שמנת עיזים, נגיעת פסטו ובעיקר שתי ביצי עין. (מחירי הפיצות 40 שקלים והן מספיקות לשני אנשים). אם היה לי מקום הייתי טועמת גם את הפסטות, כי בסך הכל שילוב של טריות, נדיבות במרכיבים ובגודל, ומגוון רעיונות וטעמים, יוצר מנות טובות.

(בתמונות – משמאל ההמבורגר, מימין הפיצה)

תפריט הקינוחים מציג מגוון מנות, חלקן סטנדרטיות (סופלה שוקולד, פאי תפוחים ) וחלקן מקוריות (קוביית רוזמרי שעשויה משוקולד בלגי על קרנץ'. )אבל שוב, אנחנו התמקדנו בהמלצת הבית – מנה בשם "תרזה" שכוללת לפי ההגדרה "מוס נוטלה בשילוב מוס שוקולד לבן על מצע בשקוטים בציפוי עדין של גנש שוקולד לבן בליווי כדור גלידה וקצפת". (כמו כל הקינוחים – 30 שקלים). בפועל קיבלנו צלחת גדולה, עם כדור שוקולד עם רוטב שוקולד (שכחתי לשאול מאיפה הגלידה כי היא היתה איכותית..), עוד הר קצפת קלילה ובעיקר כיפה של שוקולד לבן, כשבתוכה שכבות של כאילו עוגה, ובאמצע פס נוטלה. הכל ביחד היה פצצה של מתיקות. לא חושבת שבן אדם אחד יכול להתגבר על זה בעצמו, בטח שלא אם אכל פיצה או פחמימה אחרת קודם, ולזוג זה יכול להיות מושלם לחלוק.

 למסעדה מבצעים רבים, מארוחות עסקיות משתלמות, שאפשר להוסיף להן גם קינוח בחצי מחיר, ועד מבצעי אלכוהול כמו שהזכרתי בתחילת הפוסט.

ישנן אפשרויות ישיבה שונות ,בתוך המסעדה עצמה או בחצר שלה ליד בריכה רומנטית.

כתובת המסעדה- ילדי טהרן 3 (בתוך סינמה סיטי) ראשון לציון. חנייה נוחה חינם במתחם.

אתר המסעדה – http://www.rest.co.il/sites/Default.asp?txtRestID=11000

שווה להתעדכן באתר בתפריטים החדשים ובמבצעים.

מקום (חורפי) בלב.

כשמגיע החורף , רוב האנשים מגיבים אותו דבר ורוצים אותו דבר- אותה חמימות ביתית, אותו אור מחמם וכמובן אותו אוכל שנותן לנו את תחושת החיבוק והנינוחות. ואם האוכל גם בא ממקור אורגני ואיכותי, ומבושל ביד אוהבת ובדמיון ויצירתיות , מה טוב.

את "מקום בלב" הכרתי מארוחות בוקר שאכלתי שם פעם בגן הקסום שלהם שהוא אחת מפינות חמד רבות שקיימות במקום ומאפשרות המון סוגי סעודה- מגלריה לאירועים, דרך גינה מקורה, ועד פינות רומנטיות ובריכות דגים קסומות. כבר אז התלבטתי בין לשבת ולאכול לבין לצלם את העיצוב המיוחד שכולל פריטים דקורטיביים רבים שיוצרים אווירה אירופאית ביתית חמימה.

הפעם הוזמנתי לטעום את מנות החורף החדשות, בניצוחו של שף אודי אסרף ("ברוקולה" "אדמה" "רוקה" ועוד), שנבנו על בסיס בישול ארוך המנצל חומרי גלם מקומיים ועונתיים כשכמובן ירקות החורף שבתפריט מגיעות מגינת הירק האורגנית של המקום,כמו גם צמחי התבלין. המנות מבושלות בקדירה, הבשרים מעושנים במעשנה עתיקה והצליה נעשית בטאבון  עם פחמי הדרים.

את פנינו קיבל ניחוח ערמונים נקלים על האש במגע אירופאי, יחד עם מגע מקומי של סחלב חם עם קוקוס, אגוזים וקינמון עם אפשרות להוספה של מי וורדים, הכל לפי הטעם האישי.

בפינת הלחמים גילינו לחמים ישירות מהטאבון, עם סוגי תיבול שונים, וגם סלטים מיוחדים, כולל סלט החצילים המיתולוגי של המקום.

הערה: כל המנות בתמונות הן מנות מוקטנות שקיבלנו לטעימה, או כלי הגשה גדולים במנות העיקריות שנועדו לקבוצה גדולה.

(בתמונות – לחמים, ערמונים וסחלב חם)

בראשונות קיבלנו:

 "רביוליטו" – מרק שעועית וירקות. מרק חם, עשיר שהירקות שלו לא איבדו את הפריכות ונתנו "ביס" בתוך המרק עצמו. לי היה טיפה מלוח,.

–  "סביצה לוקוס" – עם עגבניות שרי מנומרות, כוסברה, בצלים – ירוק וסגול, זיתי טאסוס, צ'ילי, לימון ושמן זית. מנה שגרמה לי להבין שאני מאד אוהבת כוסברה, שילוב חמצמצות שמאד מחמיא ללוקוס.

–  "סופלה פטריות" – מאפה פטריות שמפיניון ופורציני מוגש עם קרם פרמז'ן. מנה רכה מאד, כמעט במרקם של פטה, שבליבה הפתעה של גבינת עיזים. מנה עדינה מאד במרקם ובטעם.

 "קונפי שוק אווז" – שוק אווז בבישול איטי, שהוגש עם כרוב אדום מבושל בקלוודוס ויין אדום – הגשה יפיפיה של בשר רך ומתוק.

–  "ריזוטו אבוריו" – ריזוטו איטלקי ביין לבן, ציר פורצ'יני, פרמזן ואספרגוס- אחת משלושת המנות האהובות עלי בכל הערב, אם לא "ה". שילוב מדויק של טעמים, יכלתי לאכול גיגית.

 "פילה דניס" – עם פונדו כרישה וזעפרן. אני יודעת שזעפרן זה דבר יקר, אני לא חובבת גדולה שלו. למי שאוהב, מנה מושקעת במיוחד.

–  "ניוקי מקום בלב" – ניוקי בעבודת יד, צרוב במחבת ברוטב של ציר ירקות, יין לבן ומעט שמנת עם פרחי כרובית  אפויים בתנור וטרגון". גם זו מנה עדינה מאד, רכה ונימוחה.

(בתמונות למעלה משמאל מרק רביוליטו, למעלה מימין סביצ'ה לוקוס, למטה משמאל סופלה פטריות ולמטה מימין קונפי שוק אווז).

בעיקריות קיבלנו:

"ממולאים צמחוני אורגני" – עגבניה, קישוא ופלפל הישר מהגינה,  ממולאים באורז מלא, טופו, ופטריות שמפיניון ברוטב עגבניות ביתי. פה הפתעתי את עצמי בגדול. אני לא בן אדם של אוכל צמחוני, בטח לא כזה שכולל טופו, אבל המנה הזו היתה פשוט טעימה לכשלעצמה, בלי קשר לצמחונות או לא. אין לי הסבר אבל התענגתי על כל ביס – מה שנקרא רווח כפול, גם טעם וגם בריאות.

"אוסובוקו טלה בדבש ויין אדום"  – תבשיל רגל אחורית של בקר, דבש, יין אדום, ציר טלה, מוגש על חיטה מקורמלת ובטטה. מנה שהמילה "חורף" תפורה עליה, כי אחריה רוצים רק להתכרבל מול האח (ויש כזו ב"מקום בלב"). כשבאים רעבים!.

"פאייה דגים וזעפרן" – תבשיל ספרדי על בסיס ציר דגים ואורז עם ירקות הגינה, דגים טריים וזעפרן. מנה שפחות התחברתי אליה כי שוב, אני לא חובבת זעפרן, ובשבילי פאייה זה אוטומטית פירות ים.

– מגוון תוספות כמו – תבשיל פריקה עם ירקות, ירקות בטאבון ותפוח אדמה מהמדורה.  לא יכלתי לטעום את הכל בשלב הזה, ומה שבחרתי היה השלישי החביב עלי בערב הזה- תפוחי האדמה שניצלו בתנור טורקי. אין לי מושג מה זה תנור טורקי אבל הם יצאו רכים, עם טעם של מדורה, וביחד עם מלח פשוט, הם הפכו למעדן לא פחות מהחלק הבשרי של הצלחת.

(בתמונה למעלה משמאל – ריזוטו אבוריו, למעלה מימין – פילה דניס בזעפרן, למטה משמאל ניוקי ולמטה מימין מבחר ממולאים צמחוניים).

(בתמונות  – למעלה משמאל אוסובוקו טלה, למעלה מימין פאייה, למטה משמאל מבחר תוספות, למטה מימין הסלטים).

לצערי לא יכלתי להשאר לשלב הקינוחים ואני סקרנית מאד לגביהם. כדי שבכל זאת יהיה טון מתוק לטעימות שלי, הלכתי שוב ושוב למתקן הסחלב, לעוד קצת מתיקות מחממת לב.

כשהזכרתי את העובדה שפעם אכלתי ארוחת בוקר ב"מקום בלב" הוסבר לי שהיום הארוחות (בימים א-ה) הן בסגנון מזנון, עם מבחר גדול של סלטים , גבינות, לחמים, ביצים, ממרחים וכו'. בתור חובבת ארוחות בוקר, רשמתי לעצמי להגיע ולבדוק בעצמי.

יש גם כמובן ארוחות עסקיות וכאמור אפשרות לאירועים מכל הסוגים.

למטה- סלט החצילים המיתולוגי:

האתר של "מקום בלב" – http://www.makombalev-raanana.co.il/

המקום איננו כשר.

אנבל'ס – אוהבים לחלוק.

הכותרת של הפוסט הזה " אוהבים לחלוק" היא למעשה המוטו של מסעדת אנבל'ס התל אביבית החדשה, וההמלצה שם היא לחלוק הכל, טוב, חוץ מהמפיות עליהן כתוב "זאת מפית, לא צריך לחלוק".

את אנבל'ס פתח רפי שאולי, כן זה, האושיה משנות השישים, שבעים, שמונים והלאה, שגם בגיל שבעים משתעמם לשבת בבית, ופותח   ביחד עם משפחת בן ארי,מסעדה חדשה.

הקונספט של "אנבל'ס" הוא כאמור מנות חלוקה והסגנון הוא ביסטרו עם נגיעות של מזרח רחוק. השף האמון על המטבח הוא שף ג'וני חיירו הקולומביאני , שהחל את דרכו במסעדות ניו יורק,למד במילאנו, ולבסוף הגיע לישראל בעקבות האהבה והספיק לעבוד במסעדות רבות דוגמת "פיקאסו", "מיקה","משה שגב", "ביירו דה קובה" ועוד.

הוזמנתי להתנסות במגוון מנות של המסעדה, כשברובן כיכבו פירות הים לסוגיהם למרות שלפי דברי השף, יש מגוון רחב של מנות מסוגים שונים ולווא דווקא מפרי הים.

על כוס קאווה התחלנו את הערב והמנות החלו להגיע אל השולחן.

"לחם הבית" הגיע ראשון. כמו שכתבתי בעבר, בכל ארוחה אני חייבת לנסות את הלחם, וכאן הוא הגיע מהביל, טרי, רך ועם שלושה מטבלים – אבוקדו, חמאה מתובלת והפייבוריט של כולם בפה מלא- ממרח לימונים. (16 שקלים למנה שתספיק לשניים).

(בתמונות למעלה- משמאל סלט אסיאתי, מימין לחם הבית, למטה קרפצ'יו בקר).

"סלט עוף אסייתי" הגיע לייצג את עולם הסלטים – וכלל מלפפון, בצל ירוק, ג'ינג'ר, שום, צ'ילי, כוסברה, סויה ושמן שומשום (38 שקלים בתפריט) – מה שאהבתי בו היתה העדינות שלו מכיוון שקל מאד להתפרע עם הטעמים הדומיננטיים של סויה, של כוסברה ושל שמן השומשום, אבל בסלט הזה הכל הפך לקומבינציה רעננה.

"סלט קרפצ'יו בקר" – (52 שקלים בתפריט) – פרוסות בקר דק על מצע קולורבי, טוויל פרמז'ן ורוטב הדרים. הדעות היו חלוקות כאן. זה שישב לידי לא התפעל. בעיני זו היתה מנה בסדר, בעיקר כשלוקחים חתיכה מהטוויל עם הבשר, אבל היות ומבחר המנות רב, יש אפשרויות טעימות יותר. אולי הענין הוא הקולורבי שמטבעו הוא ירק משעמם.

המנה הבאה היתה אחת מהאהובות עלי-

"בייבי קלמארי שלם במילוי שרימפס " (38 שקלים) – סוג של "קובה" ממולא בשרימפס קצוץ, בייקון וגבינת מנצ'גו על מצע קרם כרובית. מנה טעימה, אין ספק. נושנשה עד תום.

"פופקורן שרימפס" (59 שקלים) ברוטב אבנארו ליים – מנה ייחודית, אני פחות התחברתי כי הרוטב הזכיר לי יותר מדי את המסעדות הסיניות של שנות השמונים.

"סביצ'ה דג ים" (47 שקלים) – מנה נחמדה של דג, במקרה שלנו בורי,  עם עגבניות שרי, אננס טרי, צנונית, בצל סגול, שמן זית ומיץ לימון.

(בתמונות – משמאל למעלה- בייבי קלמארי, מימין למעלה- פופקורן שרימפס, משמאל למטה- סביצ'ה דג , מימין למטה – רביולי שרימפס).

עוד מנה פייבוריטית שלי –

"רביולי שרימפס" – (42 שקלים) – ארבע יחידות גדולות של רביולי תוצרת בית ממולא בשרימפס וריקוטה, ברוטב ביסק פירות ים. ליקקתי את הצלחת ושמחתי שחלק מיושבי השולחן לא אוכלים פירות ים כדי שאוכל לקחת עוד קצת מהמנה.

"ניוקי כמהין" – מתפריט המנות העיקריות – עטיפה שהכילה ניוקי בשמן כמהין, עם שמנת, גבינת פרמז'ן וערמונים. (62 שקלים). אני לא חובבת גדולה של ערמונים, ולא ממש התלהבתי. מבחינתי גם היה מעט מדי רוטב, כמעט לא היתה שמנת, היתה יותר נוכחות של שמן הכמהין.

"קסוואלה דל מר" – ב96 שקלים מקבלים  קערה גדולה של מיטב פירות הים – סרטנים, ג'מבו שרימפס, קלמארי ומולים, ברוטב פירי פירי וקרעי לחם. פה היתה לי בעיה כי מצד אחד רציתי את פירות הים (בעיקר את הסרטנים והמולים) ומצד שני הרוטב היה חריף לי. אחרים בשולחן הסתדרו די טוב.

"אוסובוקו לבן בבישול ארוך" היה הפיבוריט השלישי שלי, ומבחינתי המנצח של הערב- (72 שקלים ) – פרה נמוכה שבושלה ביין אדום, מולאסה, רוזמרין וירקות שורש. הבשר פשוט נמס מהעצם, היה רך, תפוחי האדמה והירקות האחרים ספגו את הטעמים והכל הפך למנה חורפית, מתקתקה ורכה מאד לאכילה.

"שאטו בריו" – 120 שקלים בתפריט לפילה בקר 250 גרם שהוגש עם קרם טרטופו וירקות על הגריל (תפוחי אדמה, שום, בצל..) – הוגש מראש בדרגת "מדיום" ודרש קצת עבודת לסתות. מבין שתי מנות הבשר כאמור אני מעדיפה את הראשונה.

(בתמונות למעלה – ניוקי כמהין, בעטיפה סגורה ופתוחה, בתמונה למטה- קסואלה דה מר).

(בתמונות למעלה- אוסובוקו לבן במצב סגור ופתוח, בתמונות למטה- שאטו בריו, והשף ג'וני חיירו).

שתיה חמה סיכמה את שלב המנות העיקריות (משקאות קפה ותה, לא היה שוקו…)

השף חיירו סיפר לנו שרצה להגיש לנו את הקינוח המיוחד שמכינה ביתו – וולקן שוקולד עם בזיליקום וכל מני הפתעות, אבל היא לא יכלה להגיע ולכן הגיעו לשולחן שלנו שני קינוחים אחרים –

"קרמבל תפוחים " שהוגש עם גלידת ווניל ובראס, ו"פרפה חלבה" ברוטב פיסטוק ואגוזים. כל מנות הקינוח עולות 28 שקלים, שזה זול יותר מהמקובל במקומות אחרים ויכולות להספיק לשני סועדים שרוצים משהו מתוק בסוף.

האמת, כשאומרים לי "קינוח" אני ישר מפנטזת על שוקולד, בעיקר כשהשף סיפר על ה"וולקנו" אבל מכיוון שלא היה, מבין שתי המנות התחברתי יותר לקרמבל התפוחים ואהבתי את הבראס (פירורי אגוזים מתוקים) שנתן לגלידה מרקם כייפי. .

 

(בתמונה משמאל קרמבל תפוחים, בתמונה הימנית פרפה חלבה עם פיסטוק).

בסך הכל כאמור יש מבחר רב לכל הטעמים- בשרים, פירות ים, מנות חלביות ומנות צמחוניות, כך שאפשר להרכיב סעודה לפי כל טעם, וכמובן לחלוק מנות מה שמאפשר מגוון רחב יותר של טעימות.

במסעדה נישות שונות כמו חדר VIP , ופינת עישון על בר סגור.

העיצוב מיוחד וכולל הרבה תמונות מודרניות.

כתובת המסעדה : שדרות רוטשילד 11 תל אביב.

אתר המסעדה עדיין בהקמה אבל את התפריט אפשר לראות ב:

http://www.rest.co.il/_Intros/anabels/big-menu-text2%20(1).pdf

עיר ה-בירה- של ראשון לציון

כשאמרו לי שאני מוזמנת לפאב חדש, האמת שחששתי בגלל שפאבים מתקשרים אצלי למקומות אפופי עשן סיגריות ואיפה שיש סיגריות אני לא מתקרבת. לשמחתי כבר כשהגעתי ל" draft & more 55 "   הסתבר שלי שיש הפרדה מלאה בין מעשנים ללא מעשנים ואכן לכל אורך הערב לא חשתי אפילו בריח קלוש של סיגריה.

 המקום פתוח מזה שלושה חודשים ומבוסס כאמור בעיקר על בירות, שעל מספרן נשען שמו של המקום – 55  סוגים שונים, כשהייחוד הוא שכל בירה נמזגת בדיוק לכוס המתאימה לה, והמבחר כולל אייל, סטאוט, לאגר והרבה סוגים ייחודיים (כמו בירה טרמפיסטית שנוצרת רק במנזר  בעל הגדרות מדוייקות), בירות בטעמים (חביבות במיוחד על נשים) ובירות שנמצאות בלעדית רק בפאב.

המקום מעוצב בסגנון אירי סקוטי ויש לו אפשרויות ישיבה מגוונות – מרומנטיקה על ספות ועד שולחנות אבירים לחבורות בגדלים שונים. מסכי טלוויזיה רבים מקיפים את המקום למען אירועי ספורט או שידור קליפים מוסיקליים שונים.

 " draft & more 55 "   הוא הפיתוח האחרון של בעלי "טמפל בר", "בלאק" רשת ההמבורגרים (ואכן, שף צחי בוקששטר הוא האחראי על התפריט של " draft & more 55 " ) ורשת דיאנא – איציק אדרי,שהביא מערכת מזיגה מיוחדת  למקסימום הנאה מכל הבירות. המטרה לפי אדרי היא לסייע לתרבות הבירה להשתרש בארץ בדיוק כמו תרבות האוכל ולשמש בית לבירות בינלאומיות ובירות בוטיק ישראליות.

 אנחנו פתחנו באלכוהול כמובן, כשהצד הגברי בוחר בהמלצת המלצר בחצי ליטר של "גוסר" ואני רציתי קוקטייל. לצערי אין שמנת בבר כך שלא יכלתי לקבל את ה"רוסי הלבן" שאני אוהבת, אבל ההעדפה הנוספת שלי היתה וודקה אשכוליות אדומות שהוגשה בשיטת ההכנה העצמית – קיבלתי כוס אחת עם וודקה, כוס אחת עם מיץ אשכוליות אדומות וכוס אחת עם קרח, כך שיכלתי לערבב לעצמי את המשקה לפי רצוני. טווח המחירים הוא כ+30 שקלים לחצי ליטר בירה, וכ44 שקלים לקוקטיילים. אחר כך דגמנו גם בירה שהומלצה על ידי ניר, מנהל המקום, בשם "לה שוף" שמכילה 8% אלכוהול והיא מיוצרת בבלגיה ומכילה 25 סוגי פרחים שונים, מה שנותן לה טעם מיוחד וקליל. בכלל, שווה להתייעץ עם צוות המקום כדי לבחור מבין הבירות השונות.

(בתמונות – למעלה – בלוגרית בעבודה, ומצד ימין לחם הבית, למטה משמאל צ'יפס, באמצע טבעות בצל וכוס וודקה אשכוליות אדומות שהרכבתי לבד..)

לצד המשקאות, מיד כשהתיישבנו הונחו על השולחן שתי קעריות- של "מאנצ'יז" שונים ושל ירקות כבושים.

למקום תפריט אוכל מכל הסוגים, ממנות קטנות למי שרוצה משהו ליד האלכוהול, ועד לסועדים רעבים, והכל מנות שהולכות טוב עם בירות – טוסטים מסוגים שונים שהם בעצם לחם ענק שמספיק לשני סועדים, ועליו תוספות שונות כמו ירקות, גבינות, כבד קצוץ עם בצל, פרוסות רוסטביף עם קונפי שום, סינטה או שרימפס, (45-53 שקלים למנה גדולה), סלטים שונים (55-63 שקלים, כולל סלט קיסר המכונה "אמיתי" מכיוון שהוא מכיל רוטב אנשובי), מנות בשר שונות (כנפיים, כבדי עוף, "מגה שניצל"- ענק במיוחד, המבורגרים, נקניקיות מרגז ביתיות, סינטה, אנטריקוט מנות ים כמו "פיש אנד צ'יפס", סוגי שרימפסים וקלמרי, לחמים ממולאים גבינות או בשר) ותוספות שונות.

אנחנו בחרנו להתמקד במנות הקטנות בשביל לטעום כמה שיותר, וכמובן ביחד עם האלכוהול.

מתפריט המנות הקטנות (המכונות בתפריט "קטנות וממזריות , ככה מתחילים!") בחרנו ראשית בלחם. אחד המבחנים שלי לכל מקום הוא לחם המקום (זה והקינוחים..)וכשהלחם בתפריט מכונה "לחם נפלא" (וכך נרשם גם בחשבון) ומוגש עם קרם חצילים עדין ושמן זית (18 שקלים למנה גדולה) איך אני יכולה לא לשים עליו ידיים? האמת, כבר חשבתי לקחת ממנו הביתה לסופשבוע מכיוון שהוא היה טרי בטירוף, ותפוח ועסיסי ורך. אם לא הייתי מפחדת להיסתם עוד לפני שהתחלתי, לא הייתי מאפשרת לאף אחד לגעת בו מלבדי.

מלבד הלחם בחרנו גם ב"צ'יפס בלגי אמיתי" (29 שקלים למנת ענק שיכולה להספיק אפילו לשלושה), ו"טבעות בצל פריכות וממכרות" (31 שקלים למנה בגודל דומה). אנחנו היינו שניים ואפילו עם האלכוהול היה לנו מאד מאד קשה להתגבר על הכמויות. מה שאהבתי במיוחד בשתי המנות הוא שרואים עליהן שהן לא באו משקית קפואה כמו בהרבה מקומות אחרים, אלא התחילו את חייהן בשיא הטריות כבצל ותפוחי אדמה. קיבלנו גם קטשופ ומיונז במקביל. אני לא יודעת מה מאפיין צ'יפס מבלגיה דווקא אבל הוא היה פריך מבחוץ ורך מבפנים, וכמו שאפשר לראות בתמונה, הנייר המקיף אותו היה כמעט חסר כתמי שמן, מה שאומר שהצ'יפסים לא ספגו יותר מדי שמן כך שהם היו פריכים ולא ספוגיים.

(בתמונות – ה"גוסר" , ה"להשוף" והאספרגוס)

החלטנו שעם כל הפחמימות האלה צריך גם משהו ממחלקת הירקות ודגמנו שתי מנות – "אספרגוס בגריל" (33 שקלים) ו"ארטישוק יהודי מטוגן פריך עם פטרוזיליה מטוגנת פריכה ופלח לימון" (35 שקלים). האספרגוס היה טעים, רק שעשיתי טעות קטנה כשלא קראתי את התפריט במדויק- כי כשראיתי את הקערית הקטנה לידו חשבתי שזו טחינה או מיונז, ורק אחרי "שליכטה" גדולה ישר לתוך הפה הבנתי שפספסתי את המילה "חלפיניו" שהגיעה אחרי המילה "מיונז" ויצרה ביחד מטבל חריף במיוחד. אחרי כוס מים חזרתי לאספרגוסים והשתמשתי עבורם במיונז שקיבלנו קודם עם הצ'יפס, שהיה נטול חריפות.

הארטישוק היה נחמד, חמצמץ וריענן אותנו אחרי כל המטוגנים.

 תפריט הקינוחים הביא לנו את המנות המוכרות והנפוצות כמו בראוניז, סופלה שוקולד, עוגת גבינה בסגנון ניו יורק, קרמבל תפוחי עץ וכדומה. אנחנו בחרנו ב"פאבלובה" (שכבת מרנג עם קרם שוקולד לבן ורוטב פטל במחיר 39 שקלים בתפריט), לצד אספרסו כפול (12 שקלים). לא טעמתי את שאר הקינוחים אבל הפבלובה עצמה היתה בסדר, הבעיה היתה רוטב הפטל שהיה חמוץ טיפה יותר מדי, והעדפנו להתעלם ממנו ולהתמקד בחלק המתוק של המנה. במבט לאחור, אולי הייתי צריכה להזמין במקום זה את "סורבה קמפרי ואשכוליות אדומות" שנשמע מעניין.

בימי שלישי ורביעי בערב ישנה להקה שמופיעה במקום, ובקרוב גם החלק החיצוני הפונה לאגם, ייסגר לטובת החורף כך שאפשר יהיה לשבת ,לשתות בירה, לשמוע מוסיקה, לנשנש משהו ולהנות מנוף רומנטי.

 עוד מידע על " draft & more 55 "    – http://www.mouse.co.il/CM.night_food_item_place,762,213,11317,.aspx

 מיקום: במתחם "יס פלאנט" ראשון לציון, רחוב המאה ועשרים ארבע.

חנייה חינם בשפע.

בשכונה שלנו – "BARRIO".

(בתמונות למעלה- פינות חמד במסעדה)

הבעיה החוזרת שלי במסעדות היא שהעיניים שלי גדולות מהקיבה. מה שאומר שיש הרבה מנות שאני רוצה לטעום אבל פשוט כבר לא מסוגלת. בBARRIO לא היתה לי בעיה כזו, מכיוון שהמנות הן TAPAS – מנות מוקטנות (בערך שישים אחוז מהגודל של מנה רגילה), מה שמהווה אידאל למי שרוצה לטעום בלי להתפוצץ. הוזמנתי ל BARRIO (בספרדית "שכונה") לרגל שנה להווסדה, וגיליתי פנינת חמד מעוצבת כרחוב קטלוני, כולל הריצוף, כולל הרבה צבעוניות, חפצים ואביזרים הישר מקטלוניה, ואפילו השירותים שווים הצצה גם אם לא נזקקים להם.

ההתחלה היתה אצל יפת ואסף הבעלים, שאחראים על בר "ברסה" הסמוך, שמהווה את מועדון המעריצים של קבוצת "ברסה" הספרדית, שהחליטו להביא לקהל המקומי את המטעמים הספרדיים בצורתם האותנטית- ה"טפאס".

במסעדה עצמה יש אפשרות לשבת על הבר ולנשנש משהו קטן לצד מבחר משקאות רב, או לשבת לסעוד מבחר זה או אחר של מנות. מה שנחמד הוא שיש קומבינציות שונות שמאפשרות לחסוך כמעט חצי ממחיר המנות, תלוי מה אתם בוחרים מתוך התפריט. המחירים שמצויינים כאן ליד המנות הם המחירים פר מנה, ולא במסגרת קומבינציה שהיתה מוזילה אותן בהרבה.

 את התפריט בנה גילי יהודה, בעבר מ"הרברט סמואל", והתפריט מחולק לפי מנות צמחוניות, מנות בשריות ומנות פירות ים. התפריט מוגדר בנתיים כ"זמני" כי צפויים שינויים ותוספות, שווה לבדוק באתר ולהכין שיעורי בית כדי להחליט על איזה קומבינציה ללכת.

 כשאני באה לסקר מקום אני מעדיפה לתת למסעדה לבחור עבורי את המנות וכך נבחרו עבורי המנות הבאות:

 מהתפריט הצמחוני:

 סלט בורגול ועדשים שחורות – בורגול, עדשים שחורות, עגבניה, עשבי תיבול ופלפלים, שהוגש עם טחינה גולמית ויוגורט – (מחיר מלא 19 שקלים בתפריט) – נדיב מאד ומרענן.

 מבחר פטריות – שמפיניון, פורטובלו ויער עם רוטב פטרוזיליה, שקדים ושום (24 שקלים) – לדעתי המנה היתה מלוחה מדי, בן הזוג דווקא אהב.

 אספרגוס ושעועית ירוקה– מתובלים בשמן זית, שום, לימון, שקדים קלויים, פטרוזיליה וגבינת מנצ'גו (24 שקלים) – מנה בסדר, אבל התפריט רחב ולא הייתי מתמקדת דווקא בזאת

 ארטישוק סנופי – לבבות ארטישוק מוקפצות על הפלנצ'ה על רוטב "סנופי" וגבינת פרמזן (24 שקלים) – המנה שהפתיעה אותי כי אני בדרך כלל לא ממש מתרגשת מארטישוקים, וכאן הרוטב (שאין לי מושג מה זה "רוטב סנופי" האמת או למה הוא קרוי כך) התחבר יפה מאד לארטישוקים. שוב למדתי שעדיף לסמוך על המלצת המקום כי בעצמי לא הייתי בוחרת במנה שמבוססת על ארטישוק.

 ביחד עם המנות הללו קיבלנו גם מנה מתפריט ה"בקטנה" – תפריט של נשנושים קטנים ליד הבירה – "גרגרי חומוס רכים" ב11 שקלים בתפריט, שתובלו בשום, כמון, כוסברה, פטרוזיליה ומיץ לימון והיו מאד נחמדים.

 (בתמונות – משמאל למעלה- סלט בורגול, מימין למעלה- ארטישוק, משמאל למטה- סלט אספרגוס, מימין למטה- מולים)

מתפריט ה"יבשה":

 "אסטופדו" – תבשיל בקר בציר בקר ויין ספרדי, מוגש עם לבבות בצל סגול. כאן היו לי חילוקי דעות עם בן הזוג – לי הבשר היה קצת יבש וסיבי, אבל בן הזוג טען שהרוטב העשיר מחפה על זה ושבסך הכל זו מנה טובה. (31 שקלים)

 סינטה צלויה – מוגש עם ציר בקר, רוטב רומנסקו, בצל צלוי ובזיליקום (36 שקלים)- הבחירה שלי מבין כל מנות הבשר- רך, עשוי כמו שצריך עם תוך אדמדם.

 צלעות טלה – מוגשות עם ציר בקר, זיתי קלמנטה ורוטב יוגורט נענע ירוק (31 שקל), שתי צלעות שעבורן וויתרתי על הנימוס ואכלתי בידיים. עסיסיות (וכן, עם רוטב יוגורט זה יותר טעים!).

(בתמונות – למעלה משמאל – פטריות, למעלה מימין הבקר, למטה משמאל אנטריקוט, למטה מימין צלעות טלה)

מהים:

ההתמחות של המקום היא כפי הנראה פירות ים מכיוון ששלושת מנות פירות הים (ודגים) שקיבלתי היו מצויינות

 הראשונה היתה מנת סביצ'ה דג – קוביות דג נא מתובלים בעשבי תיבול מוגש עם מרק עגבניות צונן (25 שקלים) – מנה מרעננת מאד, עשבי תיבול מדוייקים – מאד מוצלחת.

 השניה היתה מנת מולים – ביחד עם בצל סגול, יין לבן, שמנת וחמאה (38 שקלים) – עסיסיים, עשויים ביד שיודעת מה היא עושה, ועם יין, שמנת וחמאה, איך אפשר שזה לא יהיה טעים?

 בשתי המנות האלו הייתי חייבת לנגב את הרוטב וביקשתי את מנת הלחם שבתפריט (17 שקלים) – שתי לחמניות שעשויות במקום והוגשו עם חמאה, שמן זית וחומץ, וקערית ממרח אבוקדו והגיעו לוהטות עם קרסט פריך ותוך רך שספג היטב את הרטבים.

(בתמונות – למעלה משמאל סביצ'ה דג, למעלה מימין- לחם הבית ומטבלים, למטה משמאל – פאייה ים, למטה מימין, עוד פינה יפה של המסעדה).

המנה האחרונה שטעמנו היתה פאייה ים – גריסים וחיטה מבושלים בשמנת, עם שרימפס, קלמרי ומולים. בתפריט כתוב שיש בה גם שעועית ירוקה אבל במנה שלנו לא היתה. (39 שקלים). המנה היתה מאד נדיבה, ומאד מאד מאד משביעה, כך שהיה ממש קשה אחרי כל האוכל להתגבר עליה. מבחינתי הייתי יכולה להזמין אותה ביחד עם מנת סלט הבורגול ולסגור ארוחה.

 אבל היי, עם כל זה, איך אפשר לוותר על קינוחים?

כרגע בתפריט יש שניים ואת שניהם טעמנו.(שניהם במחיר 29 שקלים בתפריט ומספיקים לזוג).

(בתמונות – משמאל קרם קטלאן, מימין צ'ורוס עם רטבי שוקולד וריבת חלב)

הראשון – צ'ורוס – אותם מקלוני בצק מטוגן שמוגשים עם שוקולד וריבת חלב. הקינוח הפחות מוצלח מבין השניים מכיוון שלטעמי הצ'ורוס עצמם לא היו מתוקים, ומצד שני, שכבה עבה של סוכר גרגרי עליהם לא המתיקה אותם אבל הוסיפה גרגריות מיותרת למרקם.

 השני לעומת זאת היה שיחוק- קרם קאטלן – שילוב של קרם ברולה עם קרם שניט, יצר מבנה שכלל שכבות בצק עלים דקיק עם קרם ווניל מתוק אבל לא יותר מדי, ועל הכל שכבת סוכר קרמלית זכוכיתית שעשתה מאד נעים בפה ובשיניים. מתיקות קרירה וקרנצ'ית, מאד כייפית.

 כאמור, ארוחת TAPAS מאפשרת טעימה מהרבה סוגים של אוכל, הרבה מרקמים והרבה טעמים, ובעזרת הקומבינציות ניתן לצאת במחיר סביר ולבלות ערב במקום רומנטי (שפופולארי מאד אצל זוגות בדייט ראשון!).

 בימי רביעי יש הופעות חיות שונות (ג'ז, רוק, לטיני) והמקום פתוח עד אחת וחצי בלילה. לסופי שבוע (החל מימי רביעי) רצוי להזמין מקום מראש בגלל הביקוש הרב.

במסעדה ישנה קומת אירועים הכוללת גם חלון רחב למטבח שדרכו אפשר להתרשם מעבודת הצוות.

 רחוב לח"י 10, ראשון לציון. חנייה חינמית בשפע.

 האתר של המסעדה:

http://www.rest.co.il/sites/Default.asp?txtRestID=12251