השף חיים כהן אמר פעם שכולם מתגעגעים לאוכל של אמא, ושוכחים כמה אבקת מרק היתה שם…
אוכל שגדלנו עליו היה מלא בסוכר, מלח, שומן, צבעי מאכל ואבקות מלאכותיות ועתירות חומרים שהם לא בדיוק שיא הבריאות. וכשמתרגלים לכך, קשה להתנקות ולעבור לאכילה בריאה.
לכן התגייסה חברת "תנובה" – בתור חברת המזון הגדולה ביותר, להילחם בצריכה העודפת של מלח וסוכר בחברה הישראלית. למה דווקא מלח וסוכר? לפי מחקרים התגלה שישראלים צורכים כמויות אדירות של סוכר ומלח (לא תמיד באשמתם, לעיתים זה חבוי במזון עצמו) והדבר גורם לסוכרת, עששת, מחלות לב וסרטן (כשמדובר בסוכר) ומחלות לב, יתר לחץ דם, שבץ מוחי ומחלות כליה (כשמדובר במלח). זאת כמובן מעבר להשמנה (מחצית מהבוגרים ושליש מהילדים סובלים כבר עכשיו מעודף משקל).
את הנתונים הללו קיבלתי בערב מיוחד שערכו ב"תנובה" לרגל שנה לפרוייקט "המצפן התזונתי" שמחוייב לתזונה בריאה יותר ומופחתת מלח וסוכר.
הדיאטנית טליה לביא המחישה לנו כיצד מצד אחד כולנו נירתע משתיית כוס תה שמכילה חמש כפיות סוכר, שהיא המקבילה לכוס שתיה קלה למשל שנלגמת בלי לשים לב בכלל. למעשה, הרבה מהסוכר והמלח מסתתרים בתוך מוצרים ואנו בכלל לא שמים לב אליהם. כך למשל בכף אחת של קטשופ מסתתרת כפית שלמה של סוכר, ובהתחשב בכמויות הקטשופ שהילדים שלנו שופכים על האוכל שלהם, ניתן לנסות לחשב כמה סוכר יש שם. גם בדגני בוקר תמימים (מהסוג הפשוט ,ללא תוספות וציפויים ) יש שש כפיות סוכר במאה גרם (ואף אחד לא ממש אוכל את הכמות הכתובה על הקופסה – 30 גרם בלבד) ולא רק זה, יש גם "על הדרך" 500 מיליגרם נתרן שהוא רבע מהכמות המותרת לאדם ליום. גביע קוטג', שהרבה פעמים מסמל תזונה בריאה ,מכיל כמעט מחצית מכמות הנתרן היומית. (לא כולל הקרקר או הפריכית שבאים ביחד עם זה…).
בתמונה למעלה – הדיאטנית טליה לביא.
למעשה, רק 15% מהנתרן שנכנס לגופינו, נכנס כשאנו משקשקים במלחיה, הרוב הגדול הוא מהמזון המעובד.
אז מה אפשר לעשות? הרבה.
קודם כל, ובעיקר, לקרוא את התוויות. על כל מוצר יש טבלה שמציינת מה המוצר מכיל, וכן רשימה של פרודוקטים. הרשימה מורכבת ממה שיש הכי הרבה להכי פחות. לכן כשקוראים על עטיפת דגני בוקר שהם מכילים "תירס, סוכר ועוד משהו", והסוכר הוא במקום השני ברשימה, עדיף לוותר. חשוב לשים לב שסוכר זה לא רק "סוכר" אלא גם "גלוקוז" וכל שאר המילים המפוצצות שנגמרות ב"וז" ובעודף משקל וחוסר בריאות עבורינו הצרכנים. אותו דבר גם בנתרן (שהוא המלח). (ולחובבי האוכל האסיאתי, הידעתם שבכפית אחת של סויה, זו שמלווה כל כך טוב כל מנה מוקפצת וכל סושי – יש שליש מכמות הנתרן היומית?).
דבר שני – לדעת מה הכמות המקסימלית הרצויה (ובמקרה של סוכר- כמה שפחות) ולא לעבור ממנה (ובמלח מדובר בעד כפית אחת ביום).
דבר שלישי – להשתמש בתחליפים שהם גם טעימים יותר- להמתיק בעזרת ווניל או קינמון, להמליח בעזרת עשבי תיבול שיש להם מגוון אדיר של טעמים והם גם בריאים יותר, וכן לימון למשל.
ב"תנובה" – במסגרת "המצפן התזונתי" מפחיתים בהדרגה את כמויות הסוכר והמלח במוצריהם , בעיקר במוצרים לילדים, כדי להרגיל את הצרכנים לטעם ולהוכיח שהמוצר יכול להיות טעים לא פחות "למרות" שהוא בריא יותר. כמובן שההתמקדות היא במוצרים לילדים כדי שיתרגלו מההתחלה למוצרים בריאים יותר.
כבר בשנה שבה פועל "המצפן" נחסכו מהציבור 240 טון סוכר (!!!) ו7 טון נתרן (!!!!). החיסכון הזה הוא גם חיסכון במחלות ובהשמנה.
הדיאטנית הקלינית רותי אבירי הסבירה על שיטה לשליטה באכילה, ללא "דיאטה". העניין הוא שמעל 95% מהדיאטות נכשלות, בגלל שתי סיבות עיקריות – ראשית, כי אי אפשר להמנע לאורך זמן מדברים שאנו חושקים בהם, זוהי לא שיטת אכילה "נורמלית". ושנית, כי לכל גוף יש מבנה משלו, אליו הוא שואף להגיע, ובדיוק כמו שיש אנשים גבוהים ורזים , בהירים וכהים, יש גם אנשים בעלי מבני גוף שונה אחד מהשני, ואי אפשר שכל בני האדם ייראו כמו דוגמנית אנורקסית בת שש עשרה.
לדברי רותי אבירי, כדי שאדם יוכל לשמור על גופו ובריאותו כפי שהם אמורים להיות, עליו קודם כל להפסיק להפוך את האוכל למרכז החיים. כשאדם קם בבוקר וכבר חושב על מה מותר לו ומה אסור לו ומה יאכל היום, זה משתלט לו על החיים ומונע תזונה "נורמלית". הרעיון הוא שלעיתים אדם יכול "לחטוא" בלי ייסורי מצפון, כי אם הוא אוכל נכון, הגוף יתקן את הטעויות ויתאזן.
כיצד עושים זאת בפועל? על ידי מתן כל תשומת הלב והכבוד לאוכל. כלומר – לא לאכול תוך כדי טלוויזיה/עיתון/ מחשב/ עבודה וכו', אלא על ידי תשומת לב אמיתית – למרקם של האוכל, לתיבול, לתחושות שמתעוררות בנו בעקבות האכילה, לרמת השובע. כך גם נהנים מהאוכל (ומהחברה) וגם מודעים יותר למה אוכלים. החשיבות היא על ה"איך " ולא על ה"מה".
בתמונה למעלה- הדיאטנית רותי אבירי.
השיטה הזו נכונה שבעתיים כשמדובר בילדים, כי מה שמתבסס בילדות ממשיך לגיל בוגר, ולכן במיוחד עם ילדים, צריך להאכיל תוך תשומת לב לאוכל עצמו, להעדפות של הילד, למידת השובע שלו (בניגוד לאמהות שלנו שהכריחו "לגמור את הצלחת" ובכך הרסו להרבה אנשים את אינסטינקט השובע), צריך לאכול ביחד איתם ולהוות דוגמא חיובית, לשתף אותם בהכנת האוכל כי אז המוטיבציה שלהם לאכול תגדל, וכמובן להתאים את הגודל של המנות לגילם. כמובן שחשוב שהאוכל יהיה טעים ואסטטי, ניתן ללוות את המנה בהסברים על יתרונותיה ("הסידן שבמנה יחזק לך את העצמות ויהיו לך שיניים בריאות ויפות") , ובעיקר לסמוך על הילד – גם אם הוא מתעקש במשך חודשים לאכול רק את אותה מנה ("פסטה בלי כלום" למשל). במבט על, התזונה תהיה מאוזנת.
(והערה שלי – לכל ההורים שמשלים את עצמם שאם בבית שלהם יש רק שוקולד חרובים וגרנולה, שהילד לא יאכל בחוץ את מה שאסור, תתעוררו!).
בסוף הערב נערכה הדגמה מיוחדת של קלרית בן ארי מTNS – כיצד משפיעים סוכרים על התפיסה שלנו, ומה באמת נותן לנו את הטעם. נקודת המוצא היא שבלשון יש מעט טעמים – רק מתוק, מלוח, חמוץ, מר ואוממי. כל שאר התחושות שיש לנו, שאנו מכנים "טעם" הם למעשה ארומות. בלשון אי אפשר להבחין ב"טעם של תות" – התחושה שלנו של "תות" היא בגלל הארומות שמציפות לנו את הפה והאף ויוצרות את האיפיון של "תות". זו הסיבה שאדם מצונן יתקשה להגיד מה הוא אוכל מלבד "מתוק" או "מלוח" ולא יבדיל נניח בין טעמי ממתקים שונים גם אם אחד בטעם שוקולד ואחד בטעם תפוח. כדי להדגים את הענין הזה חילקה לנו קלרית סוכריות וביקשה שנטעם אותן תוך שאנו סוגרים את האף. כולנו חשנו טעם מתוק אך התקשינו לדעת מה זה בדיוק. רק כששיחררנו את האף חשנו בטעם התות המוכר.
בתמונה למעלה – קלרית בן ארי, בתמונה למטה- אחד הנסיונות שביצענו.
הניסוי השני שערכנו היה טעימות מכוסיות קטנות שבחלקן היו מים פשוטים ובחלקן סוכר בריכוזים שונים, וגילינו כמה מעט סוכר צריך בשביל שנחוש בו.
החלק השלישי של ההדגמה היה המרתק מכולם – ליקקנו לימון וטעמנו את החמיצות שלו. אחר כך מצצנו סוכריה בשם "מיריקל פרוטיז" שמכילה חלבון שמנטרל חלק מהטעמים בפה. ואז ניסינו שוב את הלימון. הפעם הלימון הרגיש לנו מתוק מאד. למעשה, עגבניה שטעמתי אחר כך היתה בלתי נסבלת מרוב מתיקות, כאילו ששתיתי תה עם עשרים כפיות סוכר בערך.
המסקנה היתה שניתן להשפיע על טעמים ועל התחושות גם בלי להכניס למוצר כמויות של סוכר ושל מלח.
בשנת 2014, השנה השניה מתוך החמש המתוכננות ל"מצפן התזונתי" מתוכננים צרכני "תנובה" להפחית מהצריכה השנתית שלהם עוד 125 טון סוכר נוספים. מלח? הצפי הוא להפחית אצל הצרכנים 11 טון מלח נוספים.
על המדפים יש כעת מבחר גדול של מוצרים מופחתי סוכר ומלח בצורה שלא משפיעה בהרבה על הטעם, וכל צרכן יכול לטעום ולבדוק .
בסוף הערב התבקשנו לחשוב על החלטה עבור עצמנו. אישית אני לא שותה שתיה חמה כלל, כך שאין לי מה להפחית מהקפה או התה, אבל אני מגיעה בראש פתוח למוצרים שאני רגילה שמכילים סוכר ומלח, ומוכנה להתנסות בהם בלב שלם ולתת להם צ'אנס שיתרום גם לבריאותי. (וכמובן, להשתדל להמנע מהנטיה להמליח אוכל לפני שטעמתי…). אה כן, ועשבי תיבול זה טעים!!!
בתמונות למעלה ולמטה- מוצרי "תנובה" רגילים לצד מוצרים מופחתים ובריאותיים יותר, כל אחד יכול לבחור מה מתאים לו.
באתר "יאמיז" שעובד בשיתוף עם הלהיט הטלוויזיוני "משחקי השף"- ישנו טור של בלוגרית מוכשרת בטירוף בשם אורלי כהן, שממירה את המתכונים שרואים בתוכנית, במתכונים בריאים לאותן מנות, שווה להכנס!
הקישור – http://yummies.reshet.tv/my-recipes/?n=2917
