לפני כחודש הכרתי את מסעדת "Boost Fm" החדשה בתל אביב, שמציגה מלבד מנות אוכל משובח גם חוויית מוסיקה (לאזניים) ותערוכות מתחלפות (לעיניים) כולל קיר מיוחד של האמן רמי מאירי. את חוויותי מאז ניתן לקרוא כאן.
אמש חזרתי למסעדה לאירוע מיוחד- חגיגת האלווין, הוא ליל כל הקדושים שהגיע לארץ ונחגג ברוב פאר, כי אם כבר חוגגים ליל שנה אזרחית חדשה ורוכשים שוקולדים לאהובים גם בוולנטיינס דיי, אז למה לא ליהנות מחג צבעוני, מצחיק, וטעים?
כשאומרים לי "שולחן עגול" האסוציאציה הראשונה היא של אבירים שחוזרים מהקרבות ומתיישבים למשתה ענק שבו תולשים חתיכות בשכר בעזרת הידיים ומקישים קנקני שיכר.
הגירסה המפנקת יותר היא Round Tables By American Express – פסטיבל קולינרי בינלאומי שמגיע לישראל זו הפעם הרביעית ומפגיש בין השפים הטובים ביותר למסעדות הטובות ביותר, ליצירת חווית אוכל שאין כמותה.
כשמדובר בעניינים שבלב, דומה שלא משנה באיזה תקופה נמצאים, האם מדובר בימי הבינים, בעתיד או בין מלחמות, ובישראל תקופות של "בין מלחמות" לא חסרות.
בתאטרון הלאומי "הבימה" מוצג בימים אלה המחזה "מיקה שלי" שמבוסס על שירי יאיר רוזנבלום.
העלילה עוסקת בתקופה שבין מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים, ובקבוצה של נערים ונערות, שרק לפני דקה קנו וופלים אחד לשני, ועכשיו הם לבושי מדים, יוצאים לקרב שממנו לא יודעים אם יחזרו.
היום כשאנו יוצאים למסעדה, אנו לא מצפים רק להנאה בחוש הטעם אלא מעוניינים בחוויה כוללת, לכל החושים, שילוב של עיצובים מיוחדים, צליל, וכמובן החוויה הקולינרית.
מסעדת BOOST FM שנפתחה לפני כחודשיים בתל אביב (ברחוב נירים 1, ממש סמוך לאצטדיון יד אליהו), משלבת את כל החושים , ולצד הטעם, הריח והמישוש של מנות האוכל המשובח, גם ממלאת את האוזניים בצלילי מוסיקה חיה, וגם מעניינת את העיניים בזכות תערוכות פופ אפ שונות ומתחלפות.
כשקוראים בעיתונים על חיי הזוהר של המפורסמים, קשה להאמין שמשהו יכול להעיב על אושרם. זה בדיוק מה שקרה לנח גמליאל (ליאור אשכנזי) , מנצח מפורסם, זוכה פרסים, שמוזמן להופיע על הבמות הגדולות בעולם, ויש לו גם בת זוג יפיפיה (ריקה שמידט) – חייו היו מושלמים עד שמשהו קרה, שגרם לו לנטוש את הבמה (באופן מילולי) ולחזור לעיר ילדותו פתח תקווה.
בהגיעו לבית הוריו הוא פוגש את אימו (ליאורה ריבלין) שמספרת לו שאביו (דובל'ה גליקמן המצויין) מתגורר בדיור מוגן עקב מחלת האלצהיימר שתקפה אותו. כשנח מבקר את אביו הוא לומד שהדבר היחיד שמחבר את אביו למציאות היא ההשתתפות בחבורת הזמר של המתנ"ס הפתח תקוואי . בצירוף מקרים מפתיע מנצח החבורה (ישראל גוריון) נפטר ועכשיו צריך מנצח כדי להמשיך את חבורת הזמר, ונחשו מי מתנדב לתפקיד?
המוטו של המקום – תבואו בשבע כדי לטעום ממטעמי המקום ומבר המשקאות המגוון, ותישארו להופעתו של תקליטן מתחלף המנגן בסגנונות שונים, לחגיגה עד השעות הקטנות של הלילה.
הגענו בשעת הפתיחה והתיישבנו במקום הכי טוב בבית, על הבר, שם ניתן לראות את הקסם בהתהוות – התפריט היומי המתחלף לפי חומרי הגלם הטריים שיש בשוק, קורם עור וגידים על כלי הגשה מגוונים ומעניניים. ניתן כמובן לשבת סביב השולחנות, השירות הוא תמיד מלא.
הבר עוטר בעגבניות טריות ואדומות לחיים, המזוהות כל כך עם אייל שני.
"אז מה תשתו?" נשאלנו אחרי שעיינו בתפריט האלכוהולי המגוון שמחולק לפי קטגוריות של סוגי אלכוהול. הצד הגברי בחר בערק איכותי, ואני שאלתי לגבי קוקטיילים. יש תפריט קוקטיילים אבל יש גם צוות קשוב שמרכיב משקאות לפי הטעם האישי. ביקשתי משהו "לא מתוק, פירותי חמצמץ בדרגת חריפות בינונית". קיבלתי קוקטייל שענה על הדרישות אחת לאחת ופתח יפה את הערב.
יחד עם האלכוהול קיבלנו את המנה הראשונה מתוך התפריט היומי – "שעועית ירוקה מחברון" היה שמה, שתוארה כ"מבושמת בלימונים ירוקים ושמן זית". החלטנו לנטוש את הנימוסים בצד ונשנשנו באצבעות את השעועית הפריכה, שקיבלה גם מגע של שום שהעלה את המנה מ"נשנוש ליד האלכוהול" ל"זה שיש כאן כמות מספיקה לשניים לא אומר שמותר לך להתכבד ואני רוצה לחסל את הכל לבד אם לא אכפת לך".
ההמשך היה לחם הבית, המתואר בתפריט כ"חתיכת לחם" – חצי בצל יבש, קרם פרש מגולגל בצלחת, עטוף בזרעי עגבניות ושמן זית. הלחם של "אברקסס" הוא לחם מחמצת עתיקת יומין (השמועה אומרת שהיא בת עשר שנים ומגודלת באהבה) והוא גרם גם לנמנעי הפחמימות לנשנש בחדווה. תפקיד הבצל החי הוא לתת את הארומה ללחם ולהעשירו.
את שתי המנות שקיבלנו, כמו גם המנות הבאות, הכין איתי דיכנו שלא הפסיק לחייך ולהסביר פנים תוך כדי הכנה.
"רוסטביף קרפצ'ו" עטוף זרעי עגבניות ושמן זית היה המנה הבאה שמגיעה בדרך כלל על קרטון, והפעם הונחה על תפריט ליופי כפרי נוסף. לבקשתי הרוטב החריף שמגיע איתה הונח בצד כך שכל אחד יכול להחליט כמה מתאים לו. כאן ניתן היה לראות כמה גדולה ההקפדה על איכות הבשר וההכנה המעולה שלו, ובשילוב לגימות האלכוהול יצאה קומבינציה מפנקת שגם היא מספיקה לשני נשים (כולל אחת שתלטנית).
המנה הבאה בתפריט הייתה מהמטבח האירופאי, ובניגוד למיתוסים על מטבח פולני אשכנזי, היא הייתה שופעת טעמים. מדובר על ה"מטיאס אורליקה מהים הצפווני" שהוגשו על טוסט שנמרח בקרם פרש, עוטר במלפפונים חיים, מטיאס, בצל סגול ושמיר שנתן את האווירה. ידוע לי שיש אנשים שלא אוהבים שמיר- במנה הזו אל תוותרו עליו, הוא משלים את היצירה. מבחינתי השיא הקולינרי של הערב, ובכמה דקות מילאתי חוסרים של ילדות עמוסת עוף מכובס.
הדגים המשיכו לככב גם במנה הבאה – והפעם כסרדינים "אורטיז" עם בצל סגול וזרעי עגבניות. גם הפעם החריף נשמר בצד למעני ואחרי שהסרדינים חוסלו כלא היו, שארית המיצים על הצלחת נוגבה עם מה שנשאר מהלחם מההתחלה.
סועדים החלו למלא את המקום, צ'ייסרים הושקו, ואיתי הכין לנו שתי מנות בחצאי פיתות, מתוך סירים מבעבעים. האחת "חצי פיתה של נתחים אינטימיים עם קרם פרש ומלפפון חמוץ" והשניה "חצי פיתה קציצות ים חריפות". אין לי מושג מה הכוונה ב"נתח אינטימי" אלא אם כן מדובר בכך שאלה היו נתחי בשר בקר קטנים שבושלו בישול ארוך ונמסו בפה, ואני מאד השתוקקתי להיות "אינטימית" איתם בכך שלא אחלוק אותם עם אף אחד אחר. נידבתי את הפיתה עם הקציצות לבן הזוג, עקב נסיבות חריפות וכך כולם יצאו מרוצים.
השעה תשע בערב הגיעה והתקליטן עלה לנגן ברקע, העוצמה עלתה וגם מצב הרוח של כל מי שמסביב. מכיוון שאי אפשר בלי מתוק , בדקנו מה יש בתפריט. במקור היתה רשומה מנה של קרם פטיסייר עטוף במרמלדת גויאבה אבל צוות המקום סיפר לי בסוד שיש גם עוגת שוקולד מיוחדת ששווה לנסות ולכן הקינוח שלי כלל עוגת שוקולד ללא קמח, מאד שוקולדית, עם קצפת כמעט ולא מתוקה ליד, שאיזנה את הטעמים.
מלבד התקליטן יש במקום הופעות של הרכבים חדשים ומעניינים ותערוכות מתחלפות של ציור וצילום.
"אברקסס" – לילינבלום 40 תל אביב
טלפון: 03-516-6660
שעות פתיחה- בכל ימות השבוע החל מ19.00 ועד אחרון הלקוחות.
גישה לנכים – יש
עסקיות ומבצעים – בנתיים אין (המקום עדיין בהרצה, מתוכננים שיתופי פעולה עם המשרדים מסביב בשעות העבודה).
מנות לטבעונים וצמחונים – יש
גילאים ממוצעים – 25+
המסעדה איננה כשרה
בשיר המפורסם אומרים ש"בלונדון יש מוסיקה טובה, טלוויזיה משובחת" וזה בהחלט נכון, ואם נוסיף לכך גם את פרינס וויליאם החתיך ואת הנימוסים, נגלה למה המוני תיירים נוהרים לעיר בכל שנה.
וויליאם אמנם הגיע לכאן לביקור אבל חזר הביתה, אבל עכשיו יש לנו משהו כמו בלונדון ושווה ביותר, רשת LAGER & ALE שפתחה את סניפה הראשון במתחם שרונה בתל אביב.
אחרי שבמסעדת "טורי" המקורית בתל אביב ראו את ההצלחה, הגיע הסניף השני בגבעתיים אליו הגעתי בערב קיצי. העילה לביקור היתה השקה של בקבוקי ה"מגנום" של "בלו נאן" (גוורץ ופינק- רוזה) אבל איך אפשר לא לנשנש משהו טעים ליד?
אזור נחלת בנימין תמיד הומה אדם וממש בליבו יושב הגן של הגנן הטעים באזור- ג'ונסי, שלמרות שיש לו שם של פיראט, הוא בעצם מארח בכמה חללים, חלקם מקורים וחלקם פתוחים לבריזה ולכל הירוק מסביב, שכולל עצים, פרחים וצמחי תבלין.
כשמגיעים בשעות הבוקר מוצאים תפריט ארוחות בוקר, כולל הפתעות כמו "ארוחת בוקר אנגלית" שכוללת בין השאר נקניקיות עגל וגם כוס בירה, כי למה לא בירה בבוקר בעצם? , או "פנקייק שחיתות" שנותן את ה"בוסט" האנרגטי שצריך בשביל בוקר (ואיך אפשר לא לחייך כל היום אחרי דבר כזה?).
עוד ניתן למצוא בשעות הבוקר גם שפע של תיירים שמגיעים לאזור ומשמחים את האווירה בבליל של שפות שונות, כך שבקלות ניתן לחשוב שאנחנו באחת הבירות האירופאיות ולא בתל אביב.
מה עוד יש בתפריט? להמשך הכתבה – כאן.
אחד המקומות המרכזיים לדייטים הוא ללא ספק הקולנוע. אם מדובר בדייט ראשון בו חוששים שלא יהיה על מה לדבר, אם מדובר איפשהו באמצע, בו אפלולית האולם יכולה לעזור בהתקרבות, ואם מדובר בזוג וותיק שרוצה ערב בכיף, קיסמו של המסך הגדול שעוטף אותנו בעלילה, בצבעים, בתמונות ובקולות.
