ארכיון

בר הפיראט- הRRRRRRבה בירה וטעם!!!

 

1 (4)

 

אחת האטרקציות הפופולאריות בפארקים של דיסני היא "אי הפיראטים", ספינה טרופה מלאה אוצרות. האטרקציה כל כך פופולארית שהיא הפכה לסידרת סרטים ולא בכדי, הפיראטים , למרות שהם פורעי חוק, נתפסו כאנשים מרתקים, שעוברים הרפתקאות רבות במקומות רבים בעולם.

כשנכנסים ל"בר הפיראט" בראשון לציון, פשוט עולים לספינת פיראטים. מתחילים בגרם מדרגות עץ שלצידו שני עמודי מפרש, ממשיכים בפגישה עם פיראט מפחיד שעומד בכניסה (ומשמש רקע נהדר לצילומי סלפי) וממשיכים לרחבה שנראית כמו לב ספינה, מחולקת לתאים ולרחבות בחיפויי עץ , כשבקצה הבר המרובע ומסכי טלוויזיה גדולים, מה שאולי אין בספינות פיראטים מקוריות אבל מספק חווית משחקי ספורט לקהל האורחים.

להמשיך לקרוא

חדשות וחידושים בכנס המסעדנות ה6 של ישראל.

 

53469143_2215838975296855_3397891929449431040_n

השבוע נערך במלון "דיוויד אינטרקונטיננטל" כנס המסעדנות השישי של ישראל. 

באי הכנס, בעלי מסעדות, שפים, זכיינים, בכירים בענף המזון והמלונאות, בעלי בתי קפה, ברים ורשתות, מנהלי רכש ועוד, הגיעו לכנס שנועד למפגש מקצועי ועסקי בין הגורמים המשפיעים ביותר בענף, וכלל שני חלקים במקביל- באולם המרכזי נערכה מליאה בה דיברו שפים מובילים וגורמים משפיעים בענף על החדשנות והאתגרים בעולם המסעדנות, כמו גם הרצאות קצרות בנוסח TED ופאנל מומחים, ובאולם הסמוך נערכה תערוכה של החברות המובילות במשק שהציגו חידושים, פתרונות ומוצרים בתחום.

להמשיך לקרוא

"נווה התבלין" – מוסיף לחג טעם.

 

20190405_094940

בחג הפסח כולנו מכירים את סינדרום "כפתור המכנסיים". אותו אחד שבתחילת הערב גורם לנו להראות חטובים במיוחד, ובסוף הערב מרגיש כמו חרב בבטן עד שמשחררים אותו ומרחיקים אותו קילומטרים מהלולאה שלו. (הידעתם שבעברית תקנית הלולאה הזו מכונה "אבקה", ונשמעת IVKA?)

בחגי ישראל בכלל, ובפסח בפרט הבישולים עולים הילוך וגם אנשים שביומיום מבשלים פחות, נכנסים למוטיבצייה קולינרית ומשדרגים כל מנה. הבעיה, אם לא היינו גאוני בישול לפני כן, קצת קשה להוציא עכשיו מנות מיוחדות וטעימות, ועוד להגישן לאורחים רבים.

להמשיך לקרוא

TYO – מיפן בתאבון.

 

BeFunky-collage (6)

ארץ השמש העולה, פריחת הדובדבן, הגיישות לבנות הפנים מנפנפות במניפות, כל אלה עולים בדמיונינו כשאנו חושבים על יפן. ובזמן שהדמיון פורח, בפה כמעט אפשר לחוש את הטעמים האופייניים שלמדנו לאהוב, הסושי, האצות, הראמן, הסאקה וטעמי האוממי.

TYO היא תמצית החוויה היפנית בתל אביב, חזונו של השף היפני היחיד בישראל, שף יאמה אוימאודה, המכונה "יאמה-סאן". השף איומאודה, אחד מהמאסטר סושי המובילים בעולם, שהאכיל מדינאים, שגרירים, כוכבי קולנוע וספורט בינלאומיים, נמשך מילדות לטעמים ולמרקמים היפנים המקוריים, התלמד ועבד במסעדות ידועות בטוקיו, עבר לניו יורק ופתח בה מסעדות, ואז הגיע לפסגה- למסעדת "מורימוטו" – של האיירון השף היפני הראשון, מסעדה הנחשבת לאחת היפניות הטובות בארצות הברית.

בשנת 2014 נפתחה TYO והפכה לאבן שואבת לכל אוהבי הקולינריה היפנית, ישראלים ותיירים כאחד.

כבר כשמתקרבים לבנין נשבים בהוד שלו, מדובר במבנה לשימור והוא מרשים במיוחד. הדלת נפתחת ונכנסים לעולם קסום. העיצוב של ירון טל הוא בסגנון ניו יורקי, והוא מאופיין בבר במרכזו שסביבו יושבים סועדים ושולחנות במפלסי גובה שונים המעוצבים בקווים זורמים. הקירות מחופים במראות ובקורות ארוכות בנצנוצי זהב וכסף. בפינת האולם ניצבת עמדת הכנת הסושי והטבחים שם נותנים מופע מרהיב של זריזות ידיים בזמן שהם מכינים את הרולים השונים. מסביב לחלל הפנימי ישנה מרפסת גדולה שפתוחה בקיץ ומקורה בחורף.

המארחת האדיבה הובילה אותנו לשולחן עליו היו מסודרים מקלות אכילה ואבן משען קטנה להניח אותם בזמן הארוחה, קומקום וקערית לסויה ותפריטים המקיפים שפע של חומרי גלם מהים, היבשה והצומח, במגוון צורות הכנה ובקשת של טעמים. המלצרית שניגשה אלינו עזרה לנו להתמצא במושגים היפנים בתפריט וידעה להמליץ על מנות ומשקאות שיחמיאו לבחירות שלנו.

מתפריט הקוקטיילים והיין בחרנו לפתוח בשיכר שזיפים חמצמץ ובכוס יין איכותי.

החלטנו להפקיד את הבחירה בידיהן של אשת הצוות קייט שבחרה עבורנו שלוש מנות פתיחה המייצגות סוגי הכנה וחומרי גלם שונים.

הראשונה הייתה טונה פואה גרא – נתחי כבד אווז צלויים על ניגירי של טונה וטוביקו שחור. על מצע אורז מונחים נתחי טונה שמנמנה, מעליהן כבד אווז משובח ועל הכל כתר של פניני טוביקו מבהיקות. המנה הזו מבהירה כבר בהתחלה שכשלוקחים חומרי גלם איכותיים ומשובחים, אפשר להשאר בפשטות המענגת. את הביס ניתן לקשט גם עם הג'ינגר המוחמץ והוואסבי. הג'ינג'ר אגב, כמו הסויה והרטבים, מוכן על ידי השף יאמה –סאן באופן אישי.

לגימת שיכר ועברנו למנת הפתיחה השניה , היא מנת טטקי סלמון – יוזו, שמן שומשום חם, צ’ילי אדום ושומשום לבן. הסלמון קיבל צריבה קלילה ועוטר בטבעות צ'ילי עדינות ופשוט נמס בפה.

מנת הפתיחה האחרונה הייתה המורכבת יותר מבין השלוש, נאגי מאקי – אספרגוס ובצל ירוק עטופים בקובה ביף וטריאקי חם. רולדות של בשר עשוי במדויק שחבקו את הירק בתוכן ויצרו שילוב רך – פריך.

השולחן נוקה והסכו"ם הוחלף (ביקשנו מזלג בנוסף למקלות האכילה) ועיינו בתפריט המנות העיקריות. מבין מנות הדגים, הבשר והעוף שבתפריט העיקריות החלטנו לקבל את המלצת המקום למנה מיוחדת הקרויה המאצ’י טריאקי – פילה המאצ’י עם סקין ברוטב טריאקי, אורז, לוטוס בטמפורה וסלט חסה פריך. המאצ'י הוא הדג המוכר לנו כ"ילו טייל" , דג שומני ועסיסי שנצרב והונח על אורז בטעמי טריאקי קלילים. לצידו החלק הקראנצ'י של המנה, הלוטוס המטוגן בטמפורה. אנחנו קיבלנו עם המנה גם סלטון של פטריות וירקות. נתח הדג היה נדיב מאד והטריות ניכרה כמו גם האסטטיקה היפנית במיטבה.

כמנה שניה הוחלט שאי אפשר לוותר על סושי. תפריט הסושי מגוון מאד, וכולל צורות שונות כמו ניגירי, טמאקי, יאקיטורי, טמפורה וכמובן הסושי הקלאסי. בגדול מנת סושי היא רול של שמונה יחידות, אבל מכיוון שיש מבחר כל כך גדול, ותמיד רוצים לטעום יותר, יש אפשרות לחצאי רולים, כלומר לארבע יחידות מכל טעם. זו גם הייתה הבחירה שלי, ועבורי נבחרו שישה חצאי רולים – סלמון לימון ,ספייסי טונה, ספייסי המאצ'י, לוקוס רול, סלמון יוזו, וסלמון שרימפס  כל היופי הזה הגיע על מגש עץ צר וארוך, עם הסבר על כל חלק וחלק, ועם ניראות מלבבת לב ועיניים.

כשטועמים את הסושי של TYO מבינים כמה שלא הכרנו סושי, והדבר דומה למעבר מכיתה א' היישר לתואר שני במדעי המוח, פשוט קפיצה אדירה אל טעמים, מרקמים, ניחוח וחוויה שלימדה אותנו למה היפנים מאריכים שנים , פשוט כי הם מאושרים. כל נגיסה בכל אחד מהסוגים הוכיחה שהשלם גדול מסך חלקיו, והשילובים המדוייקים תמכו זה בזה ועטפו זה את זה לנגיסה המושלמת.

לפני הקינוח דגמנו מאוסף הסאקה הגדול שבמקום. סאקה הוא יין אורז שסוגיו נבדלים ברמת השיוף של האורז, ככל שהרמה (באחוזים) קטנה יותר, כך היין איכותי יותר ומחירו בהתאם. עבורנו נבחר ה"בורן גולד" שמידת השיוף שלו היא 50% וטעמיו עשירים ומתפתחים. הוא הוגש בקראף על מצע קרח ונמזג בחגיגיות לכוסות החרס השחורות האופייניות. הסאקה היה קליל והחליק בגרון, סיומת מצויינת למנות המלוחות והכנת החיך למתוקים.

בתפריט הקינוחים יש מרכיבים מערביים יותר ומערביים פחות, ושתי המנות שקיבלנו ייצגו את שני הצדדים. בצד המערבי כיכבה מנת "קרם ברולה פיסטוק"- קערית של קרם ברולה שעליה שכבה "זכוכיתית" של פיסטוקים, מעין ווריאציה לקרם הברולה הקלאסי. המנה השניה הייתה "הארד קור" מהמטבח היפני וכונתה "מיסטר בין", לא על שם האיש המצחיק מהטלוויזיה אלא יותר לכיוון המרכיב העיקרי שלה- שעועית אזוקי.

הרבה פעמים אנשים מהמערב מתקשים לקבל את הקישור שבין מרכיב כמו שעועית, שמשתייך לתחום המנות הראשונות או העיקריות, בגרסה מלוחה, למנת קינוח מתוקה. במקרה של TYO שווה לקחת את ההימור. מדובר בעוגת שעועית אזוקי, מוקפת בקציפת ארל גריי ועליה קנאל גלידת תה ירוק, כשעל הכל נשפך קרם קרמל נענע חם. התוצאה היא קינוח עדין, מתוק במידה, שאם לא הייתי יודעת שיש בו שעועית, לא הייתי יכולה לנחש. המנה הזו הוכיחה לי כמה חשוב להניח בצד כל מני דעות קדומות ופשוט לנסות, זה היה נסיון שווה ביותר.

 

TYO- מסעדה-לאונג’ בר יפני

שעות פעילות: א'-ד' 12:00-16:00 ; 18:00-00:00 חמישי 12:00-00:30 ; שישי-שבת 12:00-00:00

טלפון: 03-9300333

גישה לנכים: יש*

* לאורחים בעלי מוגבלויות , יש לתאם הגעה מראש מפני שהצוות מנגיש את המקום במיוחד.

קהל יעד: בימי שישי המקום פונה יותר למשפחות. בשאר השבוע הקהל הוא מגילאי 24 ומעלה, כשבימי שני יש גם תקליטן המלווה את הערב החל מהשעה 20.30.

דילים: עסקית צהרים של מנת פתיחה ומנה ראשונה במחיר המנה העיקרית, כולל מנת טעימות מיוחדת בסגנון קופסת "בנטו", ועסקית סופשבוע  – בימי שישי בין השעות 12:00-16:00 ובימי שבת משעה 12:00-17:00 – מנה ראשונה לבחירה ומנה עיקרית לבחירה ב90 שקלים בלבד.

יש משלוחים ושירות "וואלה פרקינג" בתשלום.

אפשרות לאירועים בשולחן אבירים או בהפרדה מהחלל המרכזי.

כשרות: לא כשר.

 

"הונולולו" טיקי בר- הרוח הקאריבית של תל אביב.

חופשות חלומיות הן ענין יקר, אבל עכשיו אין צורך לנסוע כל כך רחוק וכל כך יקר כדי להרגיש כמו בהוואי. מספיק להגיע לתל אביב, שם צוות מיקסולוגים אלופים בראשות יותם שילו ("דאבל סטנדרט"), מוש בודניק ("סושיאל קלאב"), רוסקו רז ושלומי בונפילד ("ספייסהאוס") ביחד עם אנשי הלילה המובילים גיא זילביגר, אסי קוריס וליאב פינטו הקימו את ה"הונולולו" – הטיקי בר הראשון בישראל.

מהו "טיקי בר"? המושג מגיע מתרבות הפופ האמריקאית של שנות הארבעים, כשאמריקאים רצו את הרוח החופשית של הוואי, הים, הטעמים והאווירה, והביאו, לעיתים בצורה מוגזמת, את העיצובים והצבעים לארצות הברית.

"הונולולו", כאמור הטיקי בר הראשון בישראל, ממוקם במקום המרכזי ביותר האפשרי, בליבה של תל אביב, כיכר דיזנגוף (שחזרה לימי גדולתה) ממש מול קולנוע "חן" המיתולוגי. בשני חללים- פנימי הכולל בר ענק במרכזו, וחיצוני המכוסה בפרגולה בגווני וורוד עם ציורי דקלים, אפשר למצוא כשבעים סוגי רום שונים, המשקה המאפיין של האיים – רום בהיר או כהה, נקי או מתובל, צעיר או מיושן ממגוון מקורות כמו הקאריביים, טרינדד, האיטי, ברבדוס ועוד.

עיטורים פולינזיים תלויים על הקירות, מראות עגולות ומנורות באווירת ים מקשטות את הבר, וכוסות בעיצובים מיוחדים בעבודת יד מכילות כל טוב אלכוהולי.

השעה עוד היתה מוקדמת כשהגענו אל "הונולולו" אבל השולחנות היו מלאים כמעט לגמרי, וכשעה לאחר מכן כבר לא היה כיסא פנוי. חוגגי יום הולדת הרימו כוסית לצידנו בזמן שאנו החלטנו לפתוח את הערב כמובן בקוקטייל מתוך תפריט המקום המגוון. בהמשך הערב יצטרפו עוד קוקטיילים, חלקם מה שמכונה "קוקטיילים מהחבית" , כלומר כאלה שמוכנים ונשמרים בתוך חביות ומקבלים ארומות מיוחדות, רובם בנוכחות אלכוהולית חזקה יותר, ואז נמזגים לכוסות כמו שמוזגים יין.

פתחנו בCLOSE TIES – שמביא את החוויה הפולינזית בטעמי פירות טרופיים ומיצי פירות וכלל פלנטיישן אננס, סיילור ג'רי, אפרול, אננס טרי, אשכוליות, נענע, שקדים וליים. בכוס ארוכה ובעיטורי אננס מקורמל הגיע הקצב הקאריבי. חסרה לי רק שרשרת הפרחים והייתי מוכנה לחופשה חלומית.

הקוקטייל השני לפתיחה היה "אל דוראדו" שהורכב כמובן מאל דוראדו 12, קוקי טורינו וקמפרי ועוטר בפרוסת הדר מקורמלת. קוקטייל זה היה יותר מתקתק למרות שהוא אינו מכיל סוכר.

בתפריט האוכל מנות טאקו במילויים שונים, סלטים, מנות דג, מנות באוריינטציה אסיאתית כמו כיסונים, גיוזה או מעין "סושי מפורק", נשנושים וכמובן מתוקים.

פתחנו ב"קרפצ'יו דג ים" על קרם עגבניות, שמן זית, פיסטוקים, ארטישוק, מיקרו סלק, בצל ירוק, צ'ילי חריף ומיקרו כוסברה שהגיע עם שני טוסטונים ופלח לימון. הדג היה טרי מאד וחתוך דקיק, ואיסוף כל מרכיבי המנה על גבי הטוסטון היה מיצוי טעמי הים בצורה מרעננת ומענגת.

לצד המנה הזו קיבלנו גם סלט פפאיה. בדרך כלל אני נמנעת מסלט פפאיה למרות שאני אוהבת את הטעמים, מכיוון שברוב המקומות הוא מוגש בגירסה מאד חריפה שאני לא יכולה להתמודד איתה. ב"הונולולו" התחשבו באנשים כמוני והסלט אינו חריף וכולל מלבד הפפאיה גם גזר צבעוני, רוטב בוטנים וליים, מצוין לנשנוש תוך לגימת הקוקטייל.

לקראת המנות הבאות הגיעו גם קוקטיילים חדשים – קוקטייל חדש בשם "איילנד פורט" בעירוב של פיסקו, בולט, ריבת תפוזים ביתית, ובזיליקום תאילנדי, בהגשה מלבבת עם אטב כביסה זעיר שהחזיק עלה בזיליקום, ו"דארק אנד סטורמי" – קוקטייל "גברי" יותר מסידרת הקוקטיילים שבחביות בדרגת חוזק אלכוהולית יחסית חזקה יותר, שעורבבו בו סיילור ג'רי, גוסלינג, פלרנום, תומס הנרי ג'ינג'ר ביר (שנתן עיקצוץ כייפי במיוחד) וליים.

בחזרה לאוכל ולמנות שהן גאוות המקום – "פיצה" טונה אדומה – טורטיה אפויה עם קונפי שום, ספייסי מיונז, טרטר טונה, קרם לימון דבש, בצל גריל, פרמז'ן וארוגולה, שהגיעה מחולקת לארבעה רבעים. במקרה שלנו במקום הטונה קיבלנו סלמון טרי. קיפלנו את המשולשים כמו שמקפלים כל פיצה ונהננו מהפריכות של הטורטיה שהתנגנה לנו באזניים בזמן שאכלנו, וליטפה את הדג הרך וטעמי התיבול.

המנה השניה הייתה מנה שיכולה לשמש ארוחה בפני עצמה, ה"פוקי סלמון" שהוא מעין פירוק של סושי, כשכל המרכיבים מגיעים לחוד – סביצ'ה סלמון, אבוקדו, כרוב סגול מוחמץ, כוסברה, מלפפון יפני מוחמץ, גזר מוחמץ, אורז סושי ואצת נורי בטמפורה. את המנה ליווה כד קטן של רוטב שאני הולכת לאמץ הביתה של סויה לבנה ויוזו.

עד עכשיו לא הצלחנו להחליט איזו מהמנות אנו אהבנו יותר, מכיוון שלכל אחת היה את הייחוד שלה – עושר הטעמים, הפריכות (הן של הטורטיה במנת הפיצה והן של האצות המטוגנות במנת הפוקי), טריות הדגים והטוויסטים המיוחדים.

לסיום החלק הקולינרי הגיע טעמנו עוד קוקטייל אחד, גם הוא מהחבית – THE FIRST APPLE – שאין לי מושג אם הכוונה לתפוח הראשון בו נגסו אדם וחוה אבל אם כן, זה מסביר את גן עדן – רוסקי סטנדרט, נים בים ריי, שרטרז ירוק, קמומיל, תפוח ירוק וליים. עיטורי תפוח מלמעלה, נענע ויש כוסית שסוגרת את פינת האוכל (בעצם כמעט, יש תיכף המשך…..).

השולחן נוקה והגיעה העת לקינוחים, אבל לפניהם, לא נרים איזה צ'ייסר? רום נקי ומשובח נמזג ונלגם כהכנה לבחירה בקינוח. בתפריט יש שני קינוחים, האחד הוא פנקוטה עם "חלב קורנפלקס" – הוא הטעם שאנו מכירים כשאנו מסיימים קערית קונרפלס בחלב ושארית החלב מקבלת את טעמי דגני הבוקר, ביחד עם פקאן מסוכר ושבבי קוקוס, והשני הוא "קערות שוקולד" שהן שלוש קעריות עשויות משוקולד ומלאות בשוקולד לבן מקורמל וקרם מסקרפונה. מכיוון שהמילה "שוקולד" בתפריט פשוט מטשטשת לי כל מילה אחרת, זו גם היתה הבחירה שלנו.

קערות שוקולד עמוסות כל טוב שהתפצחו בפה, קרם מסקרפונה שעידן את המתיקות וכדוריות שוקולד לקישוט טעים, חוויה מפנקת.

התפריט כולו נבנה על ידי דור אבן ("הרברט סמואל", "טאייזו", "פלורנטין האוס") והוא מצד אחד משלים את טעמי הקוקטיילים ומצד שני גם עומד בפני עצמו.

"הונולולו" – בר קולינרי בהשראת האיים.

בן עמי 13 תל אביב (מול קולנוע "חן" בכיכר דיזנגוף)

טלפון: 03-6238155

שעות פתיחה – א-ה, ושבת – 18.00 – 02.00

ו – משעות הצהרים ועד 02.00

קהל יעד: גילאי 25+, חובבי אלכוהול ואוכל טוב

דילים מיוחדים- HAPPY HOUR – ימים א –ה בין השעות 18.00 – 20.00 הנחות של 20% על תפריט האוכל

ו 30% על תפריט האלכוהול.

גישה לנכים: יש

כשרות: לא כשר

"והרי החדשות מירושלים".

ירושלים היא עיר של ישן וחדש. ההיסטוריה נמצאת בכל פינה, במבנים ובאנשים, בקולות ובריחות, בכל צעד ניתן לחוש את מליוני הצעדים שנצעדו כאן בעבר, של אנשים ותרבויות, דתות ומסורות. אבל ירושלים לא נעצרת בעבר אלא שוקקת חיים וחידושים המושכים המוני מבקרים מהארץ ומחו"ל.

הגעתי לירושלים כדי להכיר את החידושים האחרונים בעיר.

הביקור החל בארוחת הבוקר העשירה של המלון החדש ibis Styles ירושלים. המלון, מרשת Accor הבינלאומית נפתח ממש לפני ימים אחדים, ויש בו כל מה שמלון עירוני צריך – לוקיישן, לוקיישן, לוקיישן. איזה לוקיישן? המרכז הכי מרכזי של ירושלים – רחוב בן יהודה על המדרחוב, בסמוך לכיכר ציון, מרחק הליכה של דקות בודדות מהעיר העתיקה, הרכבת הקלה, שוק מחנה יהודה ושפע של אטרקציות תיירותיות בעיר.

 

1

להמשיך לקרוא

הפתעות קולינריות ב"מאפו" תל אביב

השף ניר צוק הוא גאון קולינרי, זאת אנו כבר יודעים. היצירתיות, הדמיון והתעוזה הקולינריים יוצרים יצירות מופת יפיפיות וטעימות כאחד. צוק מנצח על המסעדה הכשרה המפורסמת "מאפו" במלון פרימה סיטי בתל אביב, שם הוא משלב חומרי גלם טריים והרבה אהבה ליצירת חוויה קולינרית לכל סועד.

בתפריט של "מאפו" ניתן למצוא מגוון גדול של מנות מהים ומהיבשה, כולל מנות המותאמות לצמחונים, טבעוניים, רגישים ללקטוז וכמובן שכשרותה של המסעדה הופכת אותה למתאימה לשומרי הכשרות.

מדי פעם נערכות ב"מאפו" ארוחות מיוחדות המארחות שפים מכובדים המביאים איתם את מומחיותם בסגנונות אוכל שונים.

כשהגענו למסעדה התארח בה השף קאסר נאסר, שף מלון "פרימה גליל" בטבריה, שהביא איתו את מיטב המטעמים של המטבח הערבי הגלילי. שף נאסר שמגיע משושלת של שפים ומסעדנים הביא תפריט ייחודי המבוסס על צמחי תבלין שלוקטו בגליל ושולבו במנות צמחוניות ובשריות.

את הערב פתחנו בתפריט הקוקטיילים של "מאפו" – תפריט מגוון וצבעוני של קוקטיילים שהוגשו בכוסות גדולות ונדיבות במיוחד. בין השאר טעמנו את "פרפל גראס" – משקה יפיפה שנראה כמו גן פורח ומכיל הרבה דברים טובים כמו ג'ין, לבנדר, מרווה, אפונת פרפר סגולה, טרגון ולימון, "אפרולה" – שמלבד אפרול כולל גם טקילה, רוזמרין, היביסקוס וורדים, מוחיטו בטאצ' פסיפלורה, ו"מיסטר ג'ינג'ר" שמיקס הג'ין, סאן ג'רמיין, ג'ינג'ר אייל ולמון גראס עוטרו בשמיר.

רוח הערב הייתה כמוזכר למעלה, הארוחה הגלילית של השף קאסר נאדר והשולחן החל להתמלא בשפע של טעמים גליליים – פוקצ'ה ארוכה מעוטרת בחוביזה מהר תורען, סלט עשבים גליליים מרענן, כרובית מבושלת בטחינה עד שנעשתה כמעט פירה אבל עדיין שמרה על צורתה, עולש פראי חם – מנה שבדרך כלל לא נתקלים בה ביומיום והייתה מרשימה בטעמיה, חצילוני מנזלה בעגבניות וגרגירי חומוס, מנה שהמלצרית הזהירה שמדובר במנה חריפה, אבל בפועל היא היתה פיקנטית וגם פולניה כמוני נהנתה ממנה בלי בעיה, וגולת הכותרת מבחינתי – משולשי פיתה ערוסה, סוג של "טוסט בשר" של פיתה ממולאת בבשר טחון , בצל ותבלינים, ונאפית עד כדי פריכות קריספית ממכרת.

הצוות החייכן שדאג לרווחתם של האורחים ניקה את השולחן והחליף את הכלים לקראת המנות העיקריות שהגיעו בצלחות גדולות ונדיבות  – מוסר על מצע של פריקה ברוטב עגבניות, שהתמכרתי לטעמים המעושנים שלה, מנסף בקר וצנובר, מנה כמעט "גברית" בהוויתה ומשביעה מאד בפני עצמה, מחשה- ממולאים זעירים שמולאו באורז ונסגרו בחתיכת תפוח אדמה, מג'דרה צמחונית משופעת בבצל מטוגן שהעניק לה מתיקות ממכרת, והמנה כוכבת הערב- סיניה של כבש. השף בכבודו ובעצמו פתח את הסינייה הלוהטת, הסיר את מכסה הבצק שלה ונתן לנו להתמכר לניחוחות שעלו מהבשר והטחינה שבפנים.

אחרי כל זה בהחלט הבנו למה החיים בגליל רגועים יותר, אוכל שגורם לך לחייך כשרק רואים אותו ועוד יותר כשגם אוכלים אותו.

כמובן שבלי סיומת מתוקה אי אפשר וקיבלנו קדאיף וכנאפה, כשהקדאיף היה קצת שונה מהמוכר לנו, והיה בעצם סוג של "פנקייק" מקובל שהחביא בתוכו אוצרות אגוזים מתוקים. לצד המתוקים השף מזג קפה היישר מהפינג'אן. מרירות של קפה איכותי, מתיקות של כנאפה וקדאיף, הגליל בתל אביב.

הארוחות המיוחדות מוגשות בדרך כלל בכמה ימים רצופים, ומצטרפות למנות הרגילות של "מאפו". במסעדה ישנו גם חלל פרטי לאירועים עד 50 איש.

מאפו – מסעדת שף ים בהשראה ים תיכונית

מאפו 9 תל אביב (בתוך מלון "פרימה סיטי")

טלפון : 03-762-9002

שעות פתיחה: א – ה 18.00 – עד אחרון הסועדים.

עסקיות: א – ה 12.00 – 16.00

לאורחי מלון "פרימה סיטי" ישנה הנחה של 15% במסעדה.

גישה לנכים: יש

כשרות: המסעדה כשרה

206 דגים – בוא אלינו לים.

לדגים ופירות ים יש שפע של יתרונות, הן בריאותיים והן קולינריים, וארוחה ממיטב פרי הים תמיד מענגת, בעיקר כשהיא מוגשת ברמת אלגנטיות ומקצועיות גבוהה. ארוחה כזו ניתן למצוא ב"206 דגים" – האחות הצעירה של "206 בשרים", ששוכנת לצידה בצפון תל אביב, ומביאה את מיטב הדגה היישר לצלחת

כשנכנסנו למסעדה התחושה הראשונה הייתה של יוקרה. העיצוב אלגנטי, מפיות הבד מגוהצות, וכלי השולחן מנצנצים . המסעדה היא בסגנון של פעם, רחבת ידיים ומוארת, כך שבניגוד לטרנדים של היום, ניתן לקרוא את התפריט ולראות את המנות מבלי להדליק את פנס הטלפון. גם באוזניים הייתה שלווה, כשהמוסיקה הייתה ברמה שקטה, ואפשרה שיחה בלי לצעוק.

מיד כשהתיישבנו ניגש לשולחננו יואב המלצר, פרש על השולחן את לחם הבית, חמאה וקערית החמוצים המפורסמת של המקום ושאל לגבי רצוננו במשהו מן הבר.מתפריט היינות והאלכוהול המשובח בחרנו בכוס יין של "ברקן" ובקוקטייל "קייפיריניה" קלאסי.

לאחר לגימה או שתיים התפנינו לבדוק את התפריט. השף הוא איציק הראל, שהגיע עם רזומה ב"מול הים" ואחר כך ב"קרן" של חיים כהן, ממנה המשיך ל"שאנטרל" בניו יורק. התפריט הוא פיוז'ן צרפתי ים תיכוני המפנה את מרכז הבמה לדגים ופירות הים ומאדיר את יופיים ואיכותם.

כדי לבחור מבין המנות התייעצנו עם יואב המלצר שהכיר כל מנה ומנה, והסביר מה היא כוללת בהתאם לבקשות שלנו.

לפתיחה בחרנו ב"מרק דגים ופירות ים" וב"קלמארי יווני". המרק הגיע בסיר אישי עמוק והיה סמיך ומחמם. בתוכו מצאתי מולים, שרימפס וקלמארי, לצד חתיכות דגים שנמסו בפה. טוסטון קטן בצד נתן את הפריכות והמנה כולה היתה חוויה חורפית ששלחה את הדמיון שלי לסירות דייגים מיטלטלות בים ביום סוער, ואת ארוחתם של הדייגים כשהם מגיעים לחוף ומחפשים משהו מזין, טעים וחם.

הקלמארי העביר אותנו לחופי יוון, כשחברו לו על הצלחת פלפל קלוי, זוקיני, צנובר, בצל סגול ולאבנה. זו היתה מנה חכמה שהתחברה לסביבה הים תיכונית ולטעם הישראלי שמאד מתחבר לטעמים יווניים, בעיקר כשיש בהם פרי ים משובח.

השולחן נוקה בקפידה, כפי שינוקה גם בהמשך, הסכו"ם הוחלף ויואב אף מזג את המים שביקשנו היישר אל הכוסות, שירות שמקיף את הסועד מעבר לקבלת המנות עצמן ומעצים את החוויה.

לעיקריות יש כמה אפשרויות שנחלקות לשתי מחלקות עיקריות – ניתן לבחור דג ממיטב הדגה היומית ולקבלו עשוי כפילה או כדג שלם בשיטות בישול לבחירתנו- אידוי, גריל או טיגון או לבחור באחת המנות המובנות של השף. אנחנו הלכנו על הקטגוריה השנייה  ואימצנו את ההמלצות של יואב. בחרנו ב" בלוטין במילוי דוקסל פטריות שמפיניון ברוטב חמאה אדומה ורוטב שמנת", וב" סטייק טונה אדומה צרוב בגריל ברוטב חמאה אדומה" .

אין לתאר כמה שהפרזנטציה של המנות היתה יפיפיה ומעוררת תאבון. הכבוד לדגים ממש זעק מהצלחת, ושילב אותם בעדינות עם הרטבים השונים. לצד המנות קיבלנו תוספות של שעועית ירוקה ופריכה שנחלטה בדיוק לדרגה הנכונה, ושמרה על צבע ומרקם, ותפוחי אדמה קטנים אפויים ורכים, מעוטרים בפרוסות שקדים.

כל הדברים הטובים נגמרים בסוף, למרות שהשתדלנו לאכול לאט כדי להעריך כל נגיסה ונגיסה והגענו לשלב המתוק של הארוחה, הקינוחים. מבחר מפתה של שוקולד, קרמים שונים, רטבים ותוספות וגם הפעם נועצנו ביואב ובחרנו בשניים – " אטריות קדאיף" ו"פונדנט שוקולד ללא סוכר". אטריות הקדאיף היו מגדל של שתי דיסקיות קדאיף ובתווך מגדל של קרם מסקרפונה מעוטר בפיסטוקים ומונח על פסי רוטב אינגלז. על הצלחת היו יחסי גומלין כשהקרם נתן את הרכות והקדאיף את הקרנאץ' המתקתק ושניהם ביחד קיבלו את העקצוץ המלוח של הפיסטוק.

בחרנו בפונדנט ללא סוכר כדי לבדוק מה האפשרויות של אנשים שלא יכולים או לא רוצים לצרוך סוכר. הפונדנט היה חם, עם התוכן הנוזלי הכל כך אהוב, והוגש עם גלידת אספרסו, גם היא ללא סוכר. מנה מכובדת ומתוקה המפנקת את הסועד.

בתפריט יש מנות קבועות ומיתולוגיות כמעט ,ומנות מתחלפות לפי העונות כמו מנות קלות או כבדות יותר, מרקים חמים וקרים וכך הלאה.

כל המרכיבים במנות מוכנים במקום, כולל רטבים, חמוצים, עישון הדגים ועוד.

במסעדה שני חללים נוספים לאירוח עד 24 איש והם מצויידים בכל מה שצריך להרצאות ואירועים: מקרן, מערכת סאונד, כבלים ואינטרנט.

"206 דגים" – פיוז'ן צרפתי ים תיכוני של דגים ופירות ים טריים.

משה סנה 54 תל אביב (בצמוד ל"206 בשרים").

טלפון: 6483030 03

המסעדה מתאימה ל: קהל בוגר יותר, המחפש איכות באווירה יוקרתית. במקום מתארחים שגרירים, אנשי עסקים, צמרת עורכי הדין ועוד.

שעות פתיחה: א – ש 12.00-23.30

גישה לנכים: יש, כולל מעלון.

עסקיות: תפריטי עסקיות בצהרים ובערב.

חנייה: צמודה למסעדה, חינם ובשפע.

כשרות: לא כשר

LAGER & ALE הרצליה – בירה קרה מול נוף של ים

יש הרבה דברים המגיעים בזוגות – קפה ועוגה, עמי ותמי, חורף וקרמבו ועוד. עוד זוג שבהחלט יכול להיות חבר כבוד ברשימה הזו הוא "בירה וים". אין כמו בירה קרה ביום חם, ביחד עם הבריזה והגלים, בין אם לובשים בגד ים ומזנקים למים ובין אם מטיילים על הטיילת וצופים בשקיעה.

יש לא מעט מקומות השוכנים ליד ים ומציעים בירה ושאר מטעמים אלכוהוליים, אלא שבדרך כלל המחירים מרקיעי שחקים, בעיקר בגלל הלוקיישן.

רשת LAGER & ALE פותחת בימים אלה סניף שני בהרצליה, אחרי הסניף הראשון והמצליח ב"שרונה" תל אביב, ומביאה את הקונספט הייחודי לה- הזמנת משקאות (ומזון) ישירות מהברמן בלי צורך במלצרים, כך שהמחירים נמוכים בהרבה ומאפשרים להרגע מול הים בלי לדאוג לכיס.

הדבר הראשון שחווינו כשהגענו ל"לאגר אנד אייל" היה העיצוב, שבדומה לעיצוב הסניף הראשון, גם הוא בסגנון אנגלי , מרווח ומעוטר בסמלים מכל העולם, וכולל דוכן הכנת והגשת אוכל בעיצוב רכב ישן. על השולחנות מודפסות טבלאות מסודרות של כל בירה, מדינת הייצור, סוג, ואחוז האלכוהול שבה.

בתפריט הבירות מבחר של בירות מוכרות ולא מוכרות, סיידר מכמה סוגים, בירות בטעמי פירות , וגם בירות ללא אלכוהול למי שממונה להיות הנהג התורן. מחירי הבירות נמוכים להפליא ועומדים על ממוצע של כ15 שקלים לשליש  וכ20 שקלים לחצי ליטר.

בחרנו ב"ליפמנס" – למביק פירות יער בשבילי, היישר מבלגיה, וב"פולרס ווילד ריבר" האנגלית בשבילו. לכל משקה הייתה כוס תואמת.

מכיוון שחייבים משהו לנשנש ליד הבירה, עיינו בתפריט המנות, כולן מנות רחוב שמתכתבות עם בירה ואלכוהול, ובחרנו בשתיים  , האחת "COLD CUTS"  – פרוסות משלושה סוגי נקניקים, שאלוט, דיז'ון וטוסט כפרי" והשניה "קורנביף סנדוויץ" – 160 גרם קורנביף עם חרדל דיז'ון בלחם קסטן כפרי וכרוב תוצרת בית.

המנות הורכבו ממש מול העיניים בדוכן המזון ושהן מוכנות מקבלים מסרון כך שלא צריך להמתין ליד הדוכן.

הלחמים היו טריים ורכים אך החזיקו יפה את משא הבשר והחמוצים שהועמסו עליהם ביד נדיבה. למרות שעל פניו הבירה היא העיקר, לא שכחו את הפרודוקטים האיכותיים גם בגזרת המזון.

הסירות במרינה התנודדו על הגלים הקטנים, השמש התחבאה והציצה מבין העננים, ואנחנו מצאנו את עצמנו שותים לאט ואוכלים לאט, כי בעצם, לאן יש למהר?

בתפריט יש גם מנות כמו קוביות תפוחי אדמה ואיולי צ'יפוטלה, נקניקיות, פלטת גבינות, סלט ומיקסים שונים וניתן ליהנות מהן ומהמשקאות בשני חללים שונים – פנימי מואר או חיצוני מול המרינה בתצפית נהדרת על היאכטות והמפרשים. החלל הפנימי מאפשר בילוי גם כשבחוץ מזג אוויר קריר יותר, ובימי הקיץ ניתן לתת לילדים להתרוצץ ברחבה הגדולה בלי לדאוג, בזמן שההורים נהנים.

LAGER & ALE – בר אנגלי בשירות עצמי

רחוב שונית 2 , מרינה, הרצליה

טלפון: 050-3585358

שעות פתיחה : א-ה 16:00-אחרון הלקוחות

ו-ש 12:00– אחרון הלקוחות

גישה לנכים: יש

כשרות:  לא כשר

אמש – מסעדה, בר, חוויה לכל החושים.

 

BeFunky-collage

מסעדה היא מזמן לא רק מקום שאוכלים בו, אלא מקום בילוי שמעניק כמה שיותר סוגים של חוויה. ב"אמש" לקחו את הקונספט בגדול, והמסעדה החדשה שהוקמה במקומה של ננוצ'קה היא קונספט שבו מתחילים בארוחה וממשיכים במסיבת בר מוסיקלית עם תקליטן, צ'ייסרים והרבה שמח.

הלקוחות הם מהסוג הבוגר יותר, שיודעים להעריך איכות, והתפריט בהתאם – בניצוחה של השפית אורטל רוזנברג, ובעזרת שימוש בחומרי גלם מהשכנים בשוק לווינסקי והכרמל, עוצב תפריט המוגדר כ"ים תיכוני" ומבוסס על דגים טריים, ירקות, בשר איכותי ושילובי תיבול מעניינים.

הגענו למסעדה בשעת ערב מוקדמת, עוד לפני בואו של התקליטן שמרים את המקום עד השעות הקטנות. הפתיחה הייתה בדרך החביבה עלינו בכל סעודה, האלכוהול. לצד תפריט יינות מגוון, הן ביקבים והן במחירים, ישנו גם תפריט קוקטיילים מסוגים שונים. ורד, המלצרית שלנו ידעה לפרט על כל מנה ומשקה בתפריט, ואנו נעזרנו בה כדי להחליט במה לפתוח.

אני רציתי משהו רענן אך לא מתוק מדי, והצד הגברי ביקש משהו יותר לכיוון המר. הבחירה נפלה לבסוף על "מרגריטה הדרים" בשבילי ועל "סילנסיו" בשבילו. מוטיב ההדרים הוא מוטיב ישראלי קלאסי, והוא חזר במגוון משקאות ובמגוון מנות, נותן את העוקץ הריחני שלו. המרגריטה כללה סאוזה מנדרין נפוליאון, גרנדין, אשכולית אדומה, ומי זהר והכוס עוטרה בכתר של מלח ורוד. ה"סילנסיו" היה "ירוק" יותר ונבנה מבקרדי סילבר, סנט ג'רמיין, ג'ינג'ר, מלפפון ושמיר. שני המשקאות היו קלילים מבחינת הטעמים, לא מתקיפים את החיך אלא מכינים אותו לטעמים שיבואו.

מאוחר יותר לא התאפקנו ובדקנו קוקטייל נוסף מהתפריט, שהתגלה כמעניין ביותר, ה"בזיליתות", קוקטייל שהיה שילוב של בומביי ספייר, תות, בזיליקום תאילנדי ופלפל שחור. המשקה עוטר בקצף בזיליקום מלמעלה ובכוכב אניס, ואישר את מה שידעתי מזמן, בזיליקום הוא שידוך נפלא לטעמים מתקתקים.

במנות הפתיחה מככבים דגים נאים, והאמת שזה אינדיקטור מעולה לטריות חומרי הגלם של המסעדה מכיוון שבמנות כאלה אין היכן להתחבא ואיכות הדגים צריכה להיות מעולה. הדג היומי היה האינטיאס והוא כיכב בשתי מנות ספיישל שלא הופיעו בתפריט –

"קרודו דג ים" עם אבוקדו, צ'ילי ושאלוט, מושרה בשמן זית ופסטוקים, ו"קרפצ'ו הדרים" עם עלי רשאד, תפוז דם, שמן הדרים, אשכולית אדומה וצנון שחור, צ'ילי ושאלוט. מכיוון שאני וחריפות לא חברים טובים, הוציאו עבורי את הצ'ילי מהמנות.

את מנת ה"קרודו" השתדלתי לאכול באמת לאט, כדי לספוג את כל המרקמים השונים – החלקלקות החושנית של הדג, העטיפה של שומן האבוקדו שעליו הוא הונח, וחיספוס עלי הרשאד לצד פריכות הפיסטוקים. זה גם היה השלב ששמחתי שעדיין לא החלה המוסיקה כדי שאוכל לרכז את כל החושים לחוויה שהתנהלה אצלי בפה. ללא ספק מנה שכדאי שתיכנס לתפריט הקבוע.

הקרפצ'ו לא היה רחוק ממנה, גם כאן דג טרי פרוס כמעט לידי שקיפות, עם הרבה טעמי הדרים רעננים.

את הגוון הבשרי לתפריט המנות הראשונות קיבלנו במנת סטייק טרטר בקר עם אנשובי, צלפים, איולי חרדל מעוטר בביצה, ולצידו צמד ברוסקטות פריכות ליצירת הכריך הפתוח המושלם. למרות שהטעמים נשמעים עזים בגלל האנשובי, הצלפים והחרדל, בפועל זו היתה מנה מעודנת.

ורד המליצה לנסות את סלט החסות. בתחילה היססתי מכיוון שמה כבר אפשר לחדש בסלט חסות? אז מסתבר שב"אמש" גם הסלט הוא לא רק סלט, אלא קערה גדולה של חסה סלנובה, שהיא ה"רולס רוייס" של החסות, ביחד עם בייבי ג'אם, בצל שאלוט, גבינת בושה עיזים משובחת, אגוזי מלך ופלחי פרי העונה שבמקרה שלנו היו אפרסמון. רוטב הסלט הונח ביד עדינה מאד, מה שהשאיר למרכיבים את המקום להפגין את הטריות, הטעמים והמרקמים. ההמלצה שלי, לקחת קצת מכל דבר ביחד.

המסעדה מוגדרת כ"ים תיכונית" והסלט נטה יותר לזכרונות שיש לי מצרפת, אבל הרעננות של ירקות השוק הצמוד החזירו אותי היישר למזרח התיכון שלנו.

צ'ייסר של "קוקטייל הבית" שמשתנה בכל יום ובמקרה שלנו היה מיקס של וודקה, אננס והדרים, העביר אותנו למחלקת המנות העיקריות.

הראשונה בהן הייתה "ריזוטו ים" – חתיכה נאה מאד של דג מוסר ששכבה על ים אדום של ריזוטו בקרם סלק ולצידה סלטון ירוק לריענון. מנה שהייתי מגדירה כ"אוכל מנחם" של אורז חם מתקתק בטעמי הסלק, רך אך לא "מושי" ודג שלא הניח לאף אחד לכסות על הטעמים הטבעיים שלו.

השניה הייתה מנת שקדי עגל שמגיעה על שיפוד, על קרם תירס, עם אפונת שלג ופרמז'ן. שקדי העגל, כמו כל המנות במסעדה, עשויים על תנור פחמים, מה שנותן טעם של מדורה. התירס מעט מתוק, השקדים נימוחים ממש כמו פטה כבד ואפונת השלג הוסיפה את הקראנץ'. מהעיקריות זו בהחלט היתה הבחירה שלי (אם כי היה קשה מאד להחליט בינה לבין הריזוטו ותוצאות המשאל שערכנו על השולחן היו צמודות מאד).

מנות הקינוח לא מופיעות בתפריט והן מתחלפות. לנו הוצעו ארבע, כולל "בראד פודינג" ו"קראק פאי" אבל לבסוף בחרנו בשתיים שונות לחלוטין . האחת היא חלומו של כל חובב שוקולד משובח, מוס שוקולד מריר (הללויה!) עם שברי וופל קקאו, לצד שמנת מוקצפת לא ממותקת. ב"אמש" השכילו להבין שתועפות של מתיקות בסופו של דבר לא טעימות, ועדיף להוריד ממינון הסוכר כדי להרגיש משהו מלבד סוכר. התוצאה, קינוח מתוק אבל לא מוגזם, שוקולד עמוק ועשיר, שהקצפת לא ממתיקה בהגזמה אלא מלטפת בענן חלבי.

הקינוח השני היה שונה בתכלית – אגסים מבושלים ביין אדום עם תבלינים כמו הל, קינמון וציפורן ומוגשים על הר של מסקרפונה, עם טוויל אגוזי לוז, קרמבל שקדים ופחזניות קטנטנות מפוזרות מסביב.

אם במסעדה ההמלצה היא מנות "שרינג" שהן בדרך כלל זוגיות, המנה הזו יכולה לספק שלושה או ארבעה גרגרנים בלי בעיה. מצויינת לחובבי טעמים מעט אקזוטיים ופחות מתוקים.

"אמש" הוא קומפלקס של כמה חללים  – מסעדה, בר, בר בחצר (עם תפריט מצומצם) וגלריה לאירועים.

 

"אמש"  – בר מסעדה ים תיכונית.

לינקולן 30 תל אביב

טלפון אין, הזמנת מקומות דרך דף הפייסבוק והאינסטגרם של המסעדה.

שעות הפתיחה: שבעה ימים בשבוע, 19.00- אחרון הלקוחות.

גישה לנכים: יש

מתאימה ל: קהל בוגר יותר המחפש שילוב של אוכל טוב וחגיגת מוסיקה עברית על הבר.

כשרות: לא כשר

.