"חתונה". כמה אמוציות מסתתרות במילה אחת שמתחילה בהצעה רומנטית (אם זה מול כל החברים והמשפחה ואם זה באינטימיות זוגית) ועוברת דרך מירוץ מטורף שמטרתו ליצור את הערב הקסום ביותר האפשרי, הערב שנזכור לנצח.

בעבר השטאנץ' היה קבוע – מזמינים את "אולמי בונבון", קונים שמלות באלנבי (עם המון נצנצים), עושים תסרוקת קשיחה כמו קסדת אופנוע, הולכים לצילומים בסטודיו של הצלם על רקע פוסטרים של שקיעה, אוכלים "רבע עוף" ו"בורקס פטריות" ובסוף רואים את האורחים לוקחים הביתה את זרי הפרחים של האולם.

אבל היום יש רשות לחלום, והחלומות הם רבים, ואין שום סיבה לא להגשים אותם. הבעיה היא שפנטזיות רבות הן יקרות, ולהגיע לחופה בעזרת מסוק, בצניחה חופשית או עם כל התזמורת הקאמרית מנגנת ברקע, קצת הופך לבלתי מושג.

אז מה עושים אם בכל זאת רוצים חתונה בלתי נשכחת?

הסוד הוא בפרטים הקטנים, ועל כך עלו ב"מיתוגיה" וב"MINT DESING" – שתי מחלקות בתוך "הבאר של סבא" – גן ואולמות אירועים בפתח תקווה, שנותנים שירות לא רק למתחתנים במקום אלא לכל מי שמעוניין להגשים את חלומות הערב המיוחד שלו.

השבוע התקיים כמידי שנה אירוע פרזנטציה ב"באר של סבא" שבו הוצגו הטרנדים החדשים בעולם האירועים והחתונות לעונה הקרובה, והאמת, אפילו הדמיון לא מספיק בשביל לחשוב על כל הדברים המיוחדים שהיו שם.

"המיתוגיה" – מספרת הסיפור. בניית הקונספט על בסיס אווירה, נושא, סיפורים אישיים של בעלי השמחה, וטעמם. במסגרת הסיפור ישנם למשל קודים של צבעים שחוזרים  באביזרים שונים ובעיצוב החל מההזמנה עצמה ועד עמדות קבלת הפנים, השתיה, המזנונים והמתנות בסוף (וחכו תראו, שוס אמיתי שאין דברים כאלה).

בפרזנטציה ניתן היה לראות למשל אפשרות לסרוק בד לתפירת הכריות לאירוע, כך שישמש גם כרקע להדפסות שונות כמו שלטים, מפיות, מדבקות על צנצנות שתיה וקישוטים שונים.

"מינט דיזיין" – אחראים על שירותי ההפקה והעיצוב תחת ליווי צמוד והשגחה על כל הפרטים הקטנים.

ומה החידושים והטרנדים שראינו?

מבחינת עיצובים –DIY– מה הכוונה? נייר. נייר שמשמש לקישוט, חופה שעשויה פונפוני נייר, מפיות מיוחדות, עיצובי הזמנה מיוחדים , תגיות שמות, אריזות למתנות ועוד.

מיחזור ארגזי תחמושת למשל לכלים לבופה ממתקים ענק, קופסאות פח ממוחזרות ככלי לנרות ועוד.

במקום פתקיות הושבה משעממות – צנצנות רומנטיות עם פירות ומדבקה של DIY אישית.

שליחת "SAVE THE DATE" במיילים, לשריון התאריך.

שרביט חתונות – מקל עץ שבקצהו רצועות בד לנפנוף במקום השלכת קונפטי (או אפשרות של קונוסים המכילים עלי פרחים טריים להשלכה).

מכירים את העמדה הזו בכל השקה של סלבריטיז, שהם נעמדים שם ומצטלמים? עכשיו הטרנד הגיע גם לחתונות וישנן עמדות צילום משעשעות עם כיתובים שונים וקופסאות ובהן אקססוריז שונים שהאורחים יכולים להצטלם איתם כמו שלטי "בועה" בסגנון קומיקס עם כיתובים שונים, "שפמים ומשקפיים" משעשעים ועוד, עונג מיוחד לכל חובבי ה"סלפיז".

GIVE AWAY– כבר לא יוצאים מהחתונה עם שקית תחרה קטנה עם שלושה שקדים מצופים סוכר (מישהו בכלל אוכל את זה?)- היום יוצאים עם מתנה מיוחדת שיכולה להיות צנצנת עם משהו טעים בפנים, כלי עם נצנצים בסגנון "כדור שלג", נר ריחני, ומה שהכי אהבתי – לחתונות של שישי בצהרים – חלה טריה תוצרת המקום או זר פרחים לשבת.

ואפרופו פרחים – הדוכן שקנה אותי על ההתחלה, ואיתי ביחד בערך את כל הנשים שהיו בסביבה- דוכן פרחים שמכין על המקום קשתות עם פרחים, "קורסאגי" בסגנון אמריקאי ליד, או פרח לדש הבגד של הגבר, לא ראיתי בפרנזטציה אישה אחת שלא התקשטה בהם, ולאורחות חתונה זה פינוק מיוחד ומפנק.

דוכן ממתקים  – חגיגה של סוכר שלמרות שיש לה אוריינטציה לילדים, בפועל ומנסיון, מי שחומס את כל סוכריות הגומי הם דווקא המבוגרים….

דוכן שמחלק קונוסים של פופקורן מפנק, ולידו דוכן אבטיחים פרוסים, עגלת כובעי קש צבעוניים ליד הרחבה שמאפשר להצטלם איתם (ולקבל את התמונה כתמונה או מגנט) וגם לרקוד איתם ולעשות שמח, דוכן גלידה בהרכבה עצמית עם כל הפינוקים, ומגשי מתוקים שמסתובבים ומציעים את המשהו המתוק, למי שעוד נשאר מקום.

וזה עוד בלי להזכיר את עמדות האוכל של ה"אפטר פארטי" – אחרי שרוקדים, שותים הרבה מהבארים, ורוצים עוד נשנוש קטן ככה לקראת הסוף – ממנות קלאסיות של המבורגר וצ'יפס, דרך שוואמה עם מסבחה ותוספות, ועד ללחמניה ענקית עם המון סוגי נקניק בפנים, והכל בטוסטר הופך ל"סודוך" – כי צריך עוד משהו על הדרך.

כדי להרגע אפשר לשבת על נדנדה רומנטית, לתפוס איזו עוגית מזל ולקרוא את העתיד, ולנשום את הרומנטיקה באוויר.

בסיום הפרזנטציה נערכה תצוגת אופנה של שמלות כלה של בירצוויג, "לולאות" ורוני קנטור, עם מבחר שמלות לכל הטעמים ולכל הסגנונות.

את כל הגודיז המתוארים כאן, אפשר כמובן לקחת לכל אולם שמחות ולכל מקום שרוצים לחגוג בו, אבל מי שיחליט על "הבאר של סבא" מקבל ערך מוסף של מקום שהופך כל ערב לעולם קסום אחר, והוא ממוקם בחלקת אלוהים יפיפיה במרכז שדות חקלאיים, עם בריכת אגירה שמקבלת את מימיה מבאר אמיתית, ומסביבה פרדס כמו של פעם, עם התפוזים והניחוחות, לצד אולמות וגנים רומנטיים, חמים ומשפחתי עם הקפדה על כל פרט.

מה נשאר עוד לאחל מלבד "מזל טוב" ו"שתגשימו את כל חלומותיכם"?

עוד מידע יש ב –

הבאר של סבא – http://www.sabawell.com/

מינט דיזיין – https://www.facebook.com/MintDesignIL

המיתוגיה- https://www.facebook.com/mitugia

לפני כמה שנים התארחתי במלון מפואר מאד, עם שולחנות מדוגמים, תפריט כריות נרחב, צוות בידור ברמה של לאס ווגאס, ועיצוב מפואר. ואז הגעתי לחדר, ליתר דיוק למקלחת – ושם, על האמבטיה הרחבה, מול מראה גדולה, נתלה לו…. וילון אמבט. כן, זה הצבעוני שבגלל כל מני כוחות פיסיקלים נדבק לכל מי שמתקלח ולא ממש שומר שתוכן האמבטיה, בעיקר כשעושים מקלחת, גם יישאר בתוכה ולא יזל החוצה על הכפכפים, על מגבת הרגליים ועל כל הרצפה באופן שמרגישים הכי לא יוקרתי שבעולם.

באותו רגע רק חשבתי – אלוהים, הם לא יכלו לחשוב על זכוכית?

(ותראו מה צ'יהולי עושה מזכוכית…)

זכוכית בעיני היא הפתרון האולטימטיבי, אם זה כקישוט נוסף מלבד הפונקציונליות ואם זה כ"ללכת עם ולהרגיש בלי" – לחסום מה שצריך לחסום, בלי להסתיר. מצוין כשהחלל קטן ולא רוצים להקטינו עוד יותר, מצוין להחדרת אור שמש שחוסך בחשמל ומהווה כר פורה לתכנונים עיצוביים רבים.

כשאני שיפצתי את חדר האמבטיה שלי, בהתחלה התלבטתי בין סגירת חצי אמבטיה בקיר זכוכית קבוע, כך שמתקלחים בקטע שלו ונכנסים מהצד השני, לבין הקמת מקלחון. בסוף בניתי מקלחון פשוט על ידי סגירת שני קירות בזכוכית, כשאחת מהן היא גם דלת הזזה.

יכלתי לבחור בדוגמאות שונות, שקופות או אטומות, קישוטים שונים וסוגי פתיחה שונים, בסוף בחרתי מה שהיה נוח אצלי מבחינת זווית הגישה. התוצאה מאפשרת להתקלח בלי להתיז על הרצפה, בלי להשאיר כל מני סימני טביעות רגליים ונעלים שהופכים מהר מאד ללכלוכים והורסים את כל השלווה שאמור חדר האמבטיה לייצר.

הזכוכית היא כמובן חסינה כך שגם מכה לא תנפץ אותה ואפשר לסמוך עליה גם כשיש ילדים בבית.

בתוכניות עיצוב שונות, שאני די מכורה להם, יצא לי לראות גם עוד שימושים בזכוכית – אם זה בתוך הבית כהפרדה בין נישות (מעולה כשיש משרד ביתי למשל), אם זה כמדרגות שמשתלבות ברקע ופחות "תקועות", אם זה למרפסות שונות (ואיך אני מתה על "חדר השמש" שיש בבתים באנגליה למשל, שהופכים חדר למעין חממה כייפית לשבת בכל ימות השנה), וגם בחלקים החיצוניים כמו תיחום בריכה למשל, שהוא לא רק יפה אלא גם בטיחותי (כך שאנו יכולים להיות בטוחים שילדים לא יכולים לרוץ לתוך המים או ליפול לתוכם כשאנו לא בסביבה ולא רואים).

עוד שימושים לזכוכית – מעקה זכוכית שלא מסתיר מה שיש מאחוריו, דלתות זכוכית יפות (מצוין לחדר נוער מתבגר למרות שהם בטח לא יסכימו…. 🙂 ) ויטרינות שאפשר מאחוריהן לשים את כל החפצים היפים האלה, שאנחנו אוהבים לראות ולא להסתיר בארונות , ושעברו כבר כברת דרך ארוכה מאז ה"ויטרינה" של הדודה הפולניה עם מפיות ה"קרושה" על המדפים, וכמובן – אחד האלמנטים העיצוביים האהובים עלי – מראות.

מראות שמגדילות את החלל, מראות שמחזירות אור והופכות כל נישה ליוקרתית.

כמובן שזכוכית מצויינת למשרדים, לסגירת חללים בלי להסתירם, וכל יושבי ה"קיוביקל" בוודאי יסכימו שזה עדיף מאשר להרגיש קוביה צפופה. (וכך אפשר גם לשלוט על המזגן!!! – פונקציה חשובה מעין כמוה כשמדובר בעובדי , ובעיקר עובדות משרד!).

הדמיון שלי כבר עובד שעות נוספות כשאני חושבת על זכוכיות צבעוניות למשל, שאיתן אפשר לשחק בצבעי האור שנכנס לכל חדר, ולהפוך כל מקום לקסום באווירתו.

שווה להסתובב ברשת ולראות כמה אפשרויות יש לעיצוב בזכוכית, כי באמת שהשמים הם הגבול.

רשת "שופרסל" אוהבת לפנק, והפעם הבחירה היתה מקורית במיוחד- סדנת עיצוב שולחן ופרחים לשופרסטארים (בעצם שופרסטאריות). התכנסנו בסטודיו של שלומי אילני, מעצב בחסד עליון, עם רזומה של עיצוב הפרחים לבר מצווה של עצמו, מה שגרר הצעת עבודה מצד בעל האולם וקריירה ארוכה של עיצוב פרחים ואירועים שעברה גם דרך אירופה, שם עיצב בין השאר את הפרחים להלוויתה של הנסיכה דיאנה, והמון שנים כמעצב הבית של "זר פור יו", עד לדרך עצמאית בעיצוב אירועים בארץ ובחו"ל.

בתמונה למעלה – שלומי אילני.

לכל אורך הסדנא שלומי הדגים עריכת שולחן באמצעות סידורי פרחים שאפשר לארגן בחמש דקות, אם רק יוצאים קצת מהקופסה, שיתף אותנו בטיפים מיוחדים ובטרנדים, ולבסוף גם עשה את הבלתי אפשרי וגרם לבלוגריות לשתוק כדי להתעסק בסידורי פרחים משל עצמנו בהנהגתו.

שלומי ערך שני שולחנות – אחד כפרי אקלקטי באמצעות שימוש בבקבוקי זכוכית מסוגים שונים, ובהם סידורים שונים של וורדים, ואחד אלגנטי יותר, באמצעות יצירת קו אורך של כלים זהים והנחה של גבעולים ארוכים שיצרו את השלד של הסידור.

בתמונות למעלה ולמטה- מתוך הסידור הכפרי (ששלומי גם הוסיף לו מפה משובצת בהתאמה)

(וטיפ חשוב- תמיד כדאי שהמפה תכסה את הרגליים של השולחן, לא יפה לראות את הרגליים של הסועדים מתחת לשולחן).

בתמונות למעלה ולמטה- השולחן ששלומי אירגן בסגנון אלגנטי, שימו לב למפה שמשובצת במעין "עלי כותרת" מבד שצמודים אליה כמו פרנזים, ויוצרת מרקם מעניין. את המפות הוא תופר על ידי מציאת בדים לפי ההעדפה שלו, ומסירתם לחייט שיסדר אותם לפי המידות. שלומי מספר שהבדים כל כך זולים שאפילו לא כדאי לנקות אותם אחר כך, אפשר פשוט לזרוק.

והנה הסחלבים היפיפיים שעושים את העבודה ותואמים למפה.

ולמעלה- השולחן המוגמר, כולל עיגולים שמדמים צמחיה על אבנים, ליצירת השלמת הצבעים.

כאמור כאן נכנס החלק שלנו, ובהנהגתו קיבלנו סלסילת שוק (כיאה לשופרסטאריות) עם ספוג פרחים (והטיפ של שלומי- כדי להרטיב ספוג לשם הכנת זר, יש להניח אותו בעדינות בקערת מים ולתת לו לשקוע בעצמו ולספוג את המים, כי אם משקיעים אותו בכוח, רק החלק החיצוני סופג מים והאמצע נשאר יבש והורס את הפרחים).

קיבלנו פרחים, הסברים איך לקצוץ את הקצוות (באלכסון, כדי שיחזיקו יותר).והתחלנו לבנות את הזרים שלנו.

בתמונה למטה אפשר לראות את תהליך היצירה של הסידור שלי  –

ואת התוצאה הסופית –

ולסיום עוד כמה טיפים של שלומי –

– אפשר בהחלט לפרק עציץ כדי ליצור סידור פרחים, זה מחזיק אותו דבר מבחינת הפרחים , ונותן אופציות חדשות.

– לא צריך לשים כל מני חומרים משונים במים של הפרחים כמו אספירין, אקונומיקה ושאר המצאות  – מה שצריך זה אחת ליומיים להחליף את המים ולחתוך את הקצה באלכסון מכיוון שהוא נוטה להיסתם.

– ומי שמפחד שסידור פרחים באמצע שולחן הסדר יתפוס מקום של אוכל, יכול בהחלט לשים שולחן צדדי שעליו יונחו הקינוחים למשל.

הסדנה נערכה בחסות "קפה שופרסל" – הקפה הנמס החדש של מותג הבית של "שופרסל".

את שלומי ניתן להשיג ב

https://www.facebook.com/shlomi.ilani

בגליל תמיד יש מה לעשות – בחורף כדי לראות את הפריחות ואת הנחלים אחרי הגשמים, בקיץ בגלל הקרירות הנעימה והבריזה, ותמיד- בגלל הנופים המגוונים והפעילויות הרבות שיש לעשות.

ודווקא בגלל זה,בגלל השפע הרב, קל מאד להתבלבל- יש מאות צימרים, מסעדות, פעילויות ,אטרקציות, וקשה לתכנן את החופשה באופן האופטימלי (והאמת, גם החסכוני ביותר).

כאן נכנסת לתמונה האפליקציה הגלילית המושלמת – "גליל דיל". אפליקציה שמטרתה לייצר לנו את החופשה המושלמת מהתחלה ועד הסוף. מה זה בעצם אומר? באתר http://www.galildeal.co.il/ נמצאת נקודת הפתיחה. הדבר הראשון שאפשר למצוא שם הוא נקודת המוצא לטיול – הלינה, כי באזור יש כל כך הרבה דברים לעשות שיום אחד פשוט לא מספיק. מה שנחמד באתר זה שלא רק שיש מבחר ענק של צימרים בתקציבים שונים ובפונקציות שונות, הכל עובד אונליין כך שאפשר לדעת בדיוק איזה חדר פנוי מתי ולעשות את ההרשמה (המאובטחת) על המקום. אחר כך מגיעים התכנונים – המלצות למסלולים, סוגי טיולים (כי אין דין טיולי אנשי שטח לטיולי עכברי עיר למשל), מסלולי אופניים, מסעדות, פעילויות לכל המשפחה ועוד. ומה הכי כיף?

האתר שעובד בשיתוף עם חברת "ישרכארט" יוצא עם "גליל קארד" – כרטיס נטען שנותן אשכרה כסף בחינם. איך זה עובד? כשמזמינים לינה באתר, מקבלים אחוז הנחה מסוים, שהופך למזומנים שמוזרמים לכרטיס שמחכה בנקודת הלינה. רק לקחת אותו ולממן בעזרתו עשרות ובעתיד מאות בתי עסק בגליל (וכל האתרים המקבלים את הכרטיס מפורטים באתר "גליל דיל"). יש לציין שכל אטרקציה או צימר אמורים לעמוד בסטנדרטים מסוימים כדי לזכות ולהיות ברשימת "גליל דיל" כך שזה כבר מדד לאיכות.

גם בסמרטפון ניתן לנצל את אפליקצית "גליל דיל" שמאפשרת ניווט והזמנת מקומות, מבצעים, מידע איך לנצל את כרטיס ה"גליל קארד" בצורה אופטימלית ועוד, עוד לפני ההגעה כך שאפשר לתכנן הכל.

כדי לבדוק בעצמנו את האטרקציות (או לפחות חלק זעיר מתוכן) נסענו ליום אחד מלא וגדוש טעם גלילי.

התחנה הראשונה שלנו היתה במושב אמנון, על גבעה שצופה לכינרת, הרי הגולן והגליל. עצרנו שם ב"חוויות שטח" – מתחם חוויתי שמאפשר חוויה כוללת. במקום דשא גדול וחושות כמו בסיני, שניתן להתנחל בהן למה שמכונה "קמפינג VIP" כי עדיין נמצאים בטבע אבל מקבלים שירות של קלאב מד – עם דשא ענק שצופה לנוף מרהיב, מטבח מאובזר משותף הכולל מקררים, מיקרוגל, טלוויזיה בלווין ואפילו גן תבלינים לשימוש חופשי, בריכה בעונת הרחצה, מקלחות נקיות עם מים חמים ושירותים. המקום מפוקח ושמור כך שאין מצב של מהומה כמו בחופי הכינרת בעונות העמוסות למשל.

חוץ מלינה ונוף יש גם אפשרות לפעילויות כמו טיולי טום קאר, ריינג'רים וג'יפים במסלולים שונים, טיולי משפחות, ספארי לילה ועוד. (והאמת, כשראיתי את הדשא עם הנוף, דבר ראשון חשבתי "מצוין לחתונות" ואחר כך הסתבר לי שבאמת זו אופציה שקיימת).

עוד מידע על "חוויות שטח" ב  – http://www.havayots.com/

בזמן שהותנו ב"חוויות שטח" זכינו לאירוח דרוזי של "אהלן וסהלן" – מאכלים דרוזים אותנטיים, שהכינו לנו בני משפחת דאהר עם סלטים, פיתות דרוזיות עם המון תוספות, חומוס , ירקות, פינוקים ותה. למעשה זו היתה ארוחה של "ארוחה בשטח" מכיוון שאת האירוח המקורי שלהם הם עושים בבית המשפחה ביישוב סאג'ור , באוהל מסורתי, עם אפשרויות רבות כמו מופעים מוזיקלים של דרבוקות, חלילים ושירים, הסברים על העדה הדרוזית, סיורים במקום ואפילו סדנת פיסול.

עוד פרטים ב- http://www.e-druze.co.il/onetzimmer.aspx?tzimmerId=32 (מתאים גם לקבוצות גדולות!).

התחנה השניה שלנו היתה ב"יקב אודם" במושב אודם שברמת הגולן. למעשה, אני כבר ביקרתי שם בעבר, ואחרי טעימות מרובות, בחרתי לקנות בקבוקי "וולקנו שרדונה 2012". זה מה שתכננתי לקנות גם הפעם אבל לצערי כל המלאי נגמר, והמלאי החדש היה בתהליכי ביקבוק, כך שרשמתי לעצמי לברר מתי בדיוק יש (את היינות של "אודם" ניתן להשיג בכל רשתות היין הגדולות ברחבי הארץ). ישי נתן לנו לטעום כמה דברים שזכרתי וגם כמה דברים חדשים (ולמי שמגיע לשם – לא לפספס את שיכר הדובדבנים שדורש איזה שוקולד מריר לצידו!). בכלל יש יינות קינוח שחוסכים לכם בעצם להכין קינוח, מספיק למזוג כוסית והחיים כבר יפים (כך למשל ה"ענבר" שהוא ממש כמו לשתות דבש נוזלי ויפיפה).

במקום מתקיימות טעימות ויש גם אפשרות לסיורי כרמים בתיאום מראש.

עוד פרטים ב- http://www.harodem.co.il/

היינות כשרים החל מבציר 2007, סגור בשבת ובחג.

שעת צהרים הובילה אותנו לבירכת רם, למסעדה שעומדת ומשקיפה על מאגר המים היפיפה הזה במג'דל שאמס. אכלנו שם ארוחה שכללה את המיטב של המטבח הדרוזי – סלטי עלים קצוצים דק דק (תנו לי כוסברה וסגרתם ענין!), חומוס ביתי אמיתי, מנות פריקה וכוסמת עם תיבול קינמון וירקות, וכמובן חציל בלאדי שבלעדיו אין ארוחה, ומקלובה- עוף עם אורז וכל מני הפתעות בפנים, וסיום של בקלוואות עסיסיות במיוחד, ששברו את אחרוני שומרי הדיאטה. המנות הללו היו יותר בכיוון האותנטי אבל בתפריט יש גם מנות מודרניות כמו כריכים, פסטות, בשרים על האש ועוד. (וגם המון אפשרויות לצמחונים).

עוד פרטים ב- http://www.rest.co.il/sites/Default.asp?txtRestID=4488

זה שאכלנו בקלוואה לא אומר שנסרב לשוקולד, נכון? אז נסענו לקיבוץ "דפנה" למוזיאון השוקולד של דימיטרי שולמן. דימיטרי סיפר לנו את סיפור הקמת המקום (למעשה כמתנה לאשתו ההרה) והסביר לנו מהם אחוזי הקקאו, איך עובדים במפעל ומה יש במוזיאון. החוויה במוזיאון מתחילה בסיור, יש סרט, יש סדנאות שמונחות פעם בשעה והמבקרים יכולים (בתשלום) להכין שוקולד, לטעום, להתלכלך כמו שצריך ולצאת גם עם מזכרת טעימה, וכמובן – החנות שהיא חלומו הרטוב של כל שוקוהוליק באשר הוא (כולל השיחוק של טבלת שוקולד אחד בשלושה טעמים, כך שלא צריך לריב מה קונים, יש משהו לכל טעם).

עוד פרטים ב – http://www.scm.co.il/

התחנה האחרונה שלנו, עם שקיעת השמש, היתה בראש פינה (ואיזה מקום יפיפה עם נוף מרהיב!), שם הגענו להשקה הרשמית של "גליל דיל" במסעדת "פינה בראש". המסעדה, שמגישה אוכל צרפתי כפרי, מצטיינת בעיקר בגבינות שמוגשות במקום ו300 סוגי יין, הרבה מהם מהיקבים בסביבה, אנחנו טעמנו נשנושים של גבינות, מרק שורשים מחמם וכזה שמתפזר בגוף וגורם לנו להתמרח ליד האח הבוערת שבמרכז המסעדה, (ולנו כעכברי עיר תל אביביים, אח בוערת מעבירה אותנו ישירות לאירופה), מאפים קטנים וכדורי זיתים וגבינות שהלכו מצוין עם האלכוהול.

עוד פרטים על "פינה בראש – שירי ביסטרו (ע"ש השפית שירי פרידמן שהתמחתה בצרפת במסעדות שלושה כוכבי מישלן) – http://www.pinabarosh.com/bistro.htm

בכל המקומות האלו, וכמובן בעוד עשרות אטרקציות אחרות בגליל – לא רק שמכבדים את כרטיס "גליל קארד" אלא שיש גם הנחות נוספות למי שמגיע עם הכרטיס כך שיש רווח על רווח, והעסק משתלם מאד.

אז כדברי השיר "קחו מקל, קחו תרמיל" (או ליתר דיוק – קחו סמרטפון ) ובואו לגליל – טוסקנה במרחק שעתיים מהמרכז.

בילדותי אמא שלי עשתה לי אלבום, שמרה בו את טביעת הרגל הראשונה, את תאריך נפילת שן החלב הראשונה והרבה תמונות, בשחור לבן , כולל הפוזה הכל כך מפורסמת של תינוק-עירום-על-הבטן-על-שמיכה, ופחות או יותר בזה זה נגמר.

היום כל תינוק מתועד מההתחלה ועד הסוף, משידור ישיר בפייסבוק של רגע הלידה, ועד כל תנועה שהוא עושה, כל מילה, כל משחק וכל חיוך.

אז הילדים אולי צעירים מכדי להעלות לעצמם "סלפיז" בטיים ליין אבל למען ההורים החדשים (או החדשים שוב) הגו ב"האגיס" את אפליקצית "האגיס" לטלפונים חכמים, שמקיפה את כל עולם ההורות החדש. מה הכוונה? ההורה יכול לבנות טיים ליין לתינוק החדש (או לילדים שכבר קיימים ) ולהעלות תמונות (שיישמרו בטלפון הפרטי, לשמירת הפרטיות המלאה, ובעתיד תהיה אפשרות לחלוק עם קבוצה נבחרת נניח של קרובי משפחה ), לתעד אירועים החל ממשקלו של הרך הנולד ועד כל תחפושות פורים ומסיבות יום הולדת, חברים, חיוכים והמון רגעים קטנים שרוצים לזכור.

מעבר לשמירת הרגעים יש גם שימושים רבים כמו מעקב אחרי ההתפתחות והגדילה, שמירת מסמכים ומידע הנוגעים לילדים, מועדון "האגיס" שנותן הטבות שונות ומידע וכמובן שיש גם קטלוג חיתולים ומוצרים לכל גיל ולכל צורך.

"האגיס" שמים דגש על ההורות המשותפת, אבות ואמהות כאחד כפי שאפשר לראות בתמונה הפותחת של האפליקציה, וכל אחד משני ההורים יכול להשתתף ולשתף ולהעזר באפליקציה.

לאתר האגיס – http://www.huggies.co.il/

החתונה היא אחד האירועים המשמעותיים בחייהם של זוג צעיר, שמממש את אהבתו לפני קהל ומתחייב לזוגיות. כחלק מהשמחה, הרבה זוגות אוהבים לתת לאורחים מתנה קטנה בסוף הערב כמזכרת מהאירוע.

למתחתנים באולמי "ג'ויה מיה" בקיבוץ נחשונים יש אופציה מיוחדת מאד ומשמחת מאד – "החנות החברתית". במקום סתם לקנות מתנות, ב"חנות החברתית" יש מתנות שמיוצרות על ידי עמותות חברתיות שונות, וזוג שמתחתן במקום ויבחר להעניק לאורחיו מתנות מהמגוון הרב של "החנות החברתית" , לא רק שהתשלום יימסר כתרומה לעמותה הנבחרת על ידי הזוג, גם אולמי ג'ויה מיה עצמם יכפילו את התרומה.

ביום החשוב ביותר לזוג צעיר, יום שכולו אהבה, זו תהיה הזדמנות מצוינת גם לתרום לחברה ולעמותות שזקוקות לתמיכה כדי להמשיך ולעזור לציבור.

בתמונות למטה ולמעלה – ממוצרי החנות החברתית.

בין העמותות והפרויקטים שנמצאים בחנות החברתית –

"אלו"ט" – עמותה למען ילדים אוטיסטים, כשכל המתנות עשויות על ידי חוסי אלו"ט.

"אלי"ע "– עמותה למען תינוקות וילדים עם קשיי ראייה, שמסייעת להם להשתלב במסגרות החינוך הרגילות.

"שלוה" – עמותה המסייעת למעל 500 פעוטות, ילדים ונוער בעלי צרכים מיוחדים להשתלב בחברה ובקהילה

"גדולים מהחיים" – עמותה המסייעת לילדים ונוער חולי סרטן, כשבכל שנה העמותה מסייעת למעל 1500 ילדים, חלקם חולים סופניים וכולם במאבק לנצח את המחלה, לשפר את איכות חייהם במהלך האישפוז וגם ההחלמה.

"בתי דולב לנוער "– עמותה המעניקה מענה לנוער נושר ובסיכון שזקוק למסגרת כדי שיוכל לגדול ולהיות אדם נורמטיבי  בין השאר במסגרות ליליות, הכוונה לתעסוקה, תמיכה בהורים, ואפילו סביבה טיפולית למי שהחוק הוציא מביתו. כחלק מהתהליך נולד פרוייקט "אופים עם אופי" בה לומדות נערות את מלאכת האפיה ורוכשות כלים ביזמות עסקית. המאפים הם חלק מהמתנות המוצעות ב"חנות החברתית".

"בית איזי שפירא"- עמותה לשיפור איכות החיים של אנשים עם מגבלות ובני משפחותיהם.

והעמותה הקרובה ביותר לליבי אישית – "תנו לחיות לחיות" – שמסייעת כבר מעל 28 שנים לחיות במצוקה וחיות נטושות ומציאת בתים מאמצים. אישית העמותה הזו הכניסה לחיי לפני 19 שנים חתולה נטושה שנתנה לי מימד נוסף של אהבה לחיי.

בתמונות אפשר לראות את המוצרים השונים והמיוחדים של העמותות, וכן את האולם עצמו – ג'ויה מיה, שיוצר אירוע קסום לכל חגיגה, ומנות מיוחדות וטעימות.

בתמונה למעלה- מנכ"ל ג'ויה מיה ניסים יצחק מציג את הפרוייקט , ופינות חמד באולם, בתמונה למטה- מנות מיוחדות של האולם עבור מתחתנים.

והכל כשר!

זוגות שמתחתנים ב"ג'ויה מיה" יוזמנו לחנות כדי להפגש עם נציגי עמותות שונות ולהחליט מה קרוב לליבם ומה מתאים לאורחיהם כמתנה למזכרת מהערב החשוב בחייהם.

 ג'ויה מיה- קיבוץ נחשונים.

במסגרת סיור באזור זכרון יעקב, נשמתי הרבה ניחוח של אומנות. תחילה הגעתי לבנימינה, ל"סוכה". הסוכה היא מקום מיוחד. היא מוגדרת כ"מתחם קהילה עיסקית וגלריה לאומנות חברתית". המדובר בשני מבנים מודולריים – כלומר כל החלק הפנימי מחולק בקירות עץ, שמשמשים לאוסף אנשים שמהווים גם יחידות בפני עצמם וגם רשת של חברה שמתקשרת בקישורים שונים ודינמיים. מה הכוונה? בעלי מקצוע – מאורגת בשיטה יפנית ועד אדריכלים, מטפלים בתחומים שונים ואנשי תאטרון, כולם שוכרים חדרים ונישות, אם לכמה שעות ואם לתקופות קצובות או כמה ימים, עוסקים במקצועם ויוצרים קשר עם האנשים בחדר הסמוך לשיתופי פעולה.

כך נוצר מצב של WIN WIN שבו אם אדם רוצה להיות לבד, הוא פשוט סוגר את הדלת, ואם הוא רוצה חברה, רק לצאת החוצה מהחדר ויש שכונה שלמה של אנשים מכל הסוגים ובכל העיסוקים לאינטגרציה עיסקית או חברית.

רונית טל  וחגית אסור- בעלות המקום יצרו חללים מיוחדים, כולל חלל מרכזי שבוא נערכות ארוחות משותפות, והכלל היחיד הוא ש"כל אחד שעיסוקו חוקי יכול לקחת כאן מקום". התוצאה היא מיקס מרענן של עוסקים במקצועות שונים, רובם אגב בזיקה חברתית לפי השלט הגדול בכניסה, והרבה מהם בכיוון אומנותי ייחודי.

אפשר לשכור את המקום גם להרצאות במחירים מאד אטרקטיביים, וגם לישיבות (יש חדרי ישיבות מאובזרים בכל מה שצריך).

על הקירות יש גלריות מתחלפות, ובמרכז יש גם חנות שכולה מיחזור מצד אחד ועזרה להעצמת עסקים קטנים, בעיקר של נשים בחברות חלשות מצד שני. כך למשל יש שם שטיחים שאורגות נשים בדואיות, כרטיסים שהכינו בקהילת "הרוח הישראלית", אומן צעצועי עץ שמשתמש רק בעצים שנפלו, ינשופים יפיפיים, מחרוזות, קופסאות, ועוד המון אוצרות שהם לא רק יפים ובמחירים נוחים לכל כיס, הם גם בעלי ערך חברתי מוסף.

בחדרים של האומנים יש גם סדנאות ולימוד האומנויות המיוחדות שלהם. כך למשל פגשנו באחד החדרים את לאורה מרים – אמנית מיוחדת שעוסקת בצבע, בד וטבע- מטביעה עלים בבדים ממוחזרים או כאלה העשויים תות נייר, בשיטות שלא ידעתי שקיימות (היא מייצרת אפילו את נוזל הברזל שהיא זקוקה לו על ידי מיחזור ברזל ישן בבקבוקים משומשים) ועבודותיה נמכרות בעיקר בחנויות מוזיאונים. (פייסבוק- laura Miriam Biran)

פגשנו גם את רות אלדד זיידנר שמשתמשת בבדים שהם שאריות של מפעלים או בגדים, שגם עוברים תהליך חיתוך על ידי קהילה של אנשים בעלי מוגבלויות, והופכת אותם לאהילים קסומים או לתכשיטים מיוחדים, ומתנות ייחודיות. (ועוד עליה ועל המוצרים ב- http://greenqueen.co.il/ ).

אם היה לי זמן הייתי בהחלט נכנסת לכל חדר וחדר ומגלה את סודותיו.

אגב, חגית גילתה לי שגם אנשים שיכולים לעבוד בבית, מעדיפים לשכור לעצמם כמה שעות במקום, פשוט כדי לא להתפתות לעשיית "רק משהו קטן לרגע" בבית ולהתרכז בעיסוק שלהם  – אם זו עבודה באינטרנט או אפילו הכנת הדוקטורט, בעיקר כשיש ילדים קטנים.

ההרגשה באוויר היא של חברה פורה ומפרה, וכל אחד מהאנשים שנמצא שם, מוקף בהרבה רעיונות, קישורים ואפשרויות לצירופים שונים – מקצועיים וחברתיים.

עוד מידע על "הסוכה"  – כולל פעילויות שונות כמו אירועי חברה, תערוכות, הרצאות פתוחות, סדנאות ועוד, ניתן למצוא באתר של "הסוכה"  –

http://www.hassuka.co.il/

ובפייסבוק – https://www.facebook.com/pages/%D7%94%D7%A1%D7%95%D7%9B%D7%94-%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%94/176861652353332

(או תחת החיפוש "הסוכה בבנימינה).

ומאומנות לעוד אומנות – נסענו לעין הוד למוזיאון "ינקו דאדא".

האמת, לא בדיוק ידעתי מה זה "דאדא" אז חיפשתי את ההגדרה המדוייקת – "זרם תרבותי אומנותי אוונגרדי שנוסד בציריך ב1916 (מכיוון ששוויץ היתה ניטרלית בזמן מלחמת העולם הראשונה ואפשר היה להתבטא בחופשיות) , כשהרעיון הוא לזעזע את הצופים ולהשתמש בטכניקות כגון קוביזם, קולג'ים ,חומרים אקראיים וכדומה".

מרסל ינקו היה אומן אירופאי שהיה אחד ממייסדי זרם הדאדא, שב1953 הקים את כפר האומנים של עין הוד. המוזיאון הוקם ב1983 כדי לשמר את יצירתו ובעיקר גם את מורשתו, שמועברת היום במספר דרכים.

במוזיאון חלל אחד שמוקדש ליצירתו הכרונולוגית של ינקו, ואפשר לראות את התפתחות יצירתו לאורך השנים ולאורך מקומות ואירועים הסטוריים שונים. יש תערוכות קבע ויש תערוכה מתחלפת. כשאני ביקרתי היתה במקום תערוכה צבעונית מאד של "חיות דמיוניות" – מיקס של מציאות וסוריאליזם חי ומרענן ששובר מוסכמות אבל משאיר חוט קטן של מציאות מוכרת. בקומות ומפלסים נוספים יש תערוכות מתחלפות של אמנים מודרניים כולל מצגות ווידאו, וגם "בור" שהתחיל כמיצג והפך לאולם נוסף לתערוכות וידאו (וצריך לרדת בסולם ברזל כדי להגיע אליו, מה שמוסיף אווירה מיוחדת למצגות הנמצאות שם).

חלק מיוחד במוזיאון הוא ה"מעבדאדא"- שבתשלום נוסף ניתן להכנס אליה בקבוצות (במשך השבוע לקבוצות מתואמות מראש, בשבת לקהל הרחב) ולעשות מגוון רחב של פעילויות ברוח הדאדא. כך למשל אפשר להרכיב השתקפות של פנים מאביזרים שונים, להכין סרט קולנוע כמו פעם בעזרת גלגל מסתובב וסרטי ציור, להתלבש בתלבושות שונות שמשנות את הזהות ולהעלות מופע, ליצור קולאג'ים ועוד המון אפשרויות שגרמו לי לרצות לחזור ילדה ולתת לצד האוונגרדי לצאת (ואני בטוחה שיש לי צד כזה איפשהו). זו אגב פעילות מקסימה לימי הולדת, שנותנת ביטוי ליצירתיות ומעבירה מסר של חופש מחשבתי. העבודה במעבדאדא מומלצת גם לקבוצות עובדים למשל שלומדים "לצאת מהקופסא".

בסוף הביקור הגענו לסטודיו של מרסל ינקו, שם הדמות הגדולה מהחיים שלו השתלבה במציאות של היום, וניתן היה לראות מקרוב ציורי קיר למשל מאירועים חברתיים שהיו בכפר האומנים ושחזורים שונים שנועדו לשמור על יצירתו.

מהמוזיאון יוצאים גם סיורים בכפר האומנים עין הוד כולל סיור תאטרלי למשל למבוגרים, בלווית שחקנית, או סיורי חידות לילדים ונוער.

עוד פרטים באתר –

http://jancodada.co.il/index.asp?lan=99

עדיין בזכרון יעקב, אני פותחת את היום בביקור במוזיאון העלייה הראשונה . תאמרו "מוזיאון? לא קצת ארכאי"?. אבל לא, ממש לא. צוות המוזיאון השכיל להפוך את התצוגה שמלמדת על הקמת המושבות, ההתמודדות עם כל הקשיים כמו מחלות, עוני , חוסר ביטחון וביורוקרטיה, לחוויה מקיפה לכל הגילאים.

לפני הכל ישנן התצוגות, הן אותנטיות והן שחזורים עד כדי כך שאפשר לפסוע על הרצפה שמרגישה כמו האדמה שתחת רגלי החלוצים.

טלוויזיות מעבירות המחזות של החיים היומיומיים וישנם תבליטים והסברים רבים.

אבל זה ממש לא הכל – כי ישנן עוד חוויות רבות- בעיקר למשפחות ולילדים –

ראשית, בכניסה אפשר להשיג חוברת הפעלות שבה משימות וחידות שעל הילדים לפתור לאורך הסיור, והמשימות חבויות לאורך התצוגה כך שהילדים צריכים לגלות אותן לפני שהם פותרים. מי שפתר מספר מסוים של חידות, זכאי לקבל מדליה מיוחדת על השגיו!.

פינה משעשעת נוספת היא מרתף ההפתעות, שבו מסודרים בצורה מופתית בגדים, כובעים, אביזרים, נעלים וכל מה שצריך כדי להפוך לבוש של 2014, ללבוש של החלוצים בארץ ישראל של העלייה הראשונה, וכמובן אחרי שמתלבשים יש גם תפאורות שונות כמו שולחן ערוך, פינת בית ספר וכדומה, שאפשר להצטלם לידם ולהפוך לתמונה עתיקה (ואפשר להשתמש בפונקציות מצלמה או אינסטגרם כדי להפוך את צבעי התמונה לגוון "ספייה" עתיק).

לא התאפקתי וגם אני בחרתי לי כובע ומקטורן והפכתי לברונית שמזמינה את אצולת היישוב לכוס תה של אחר הצהרים בכלי חרסינה עדינים.

כשהסתובבתי בין המוצגים, בעיקר בקטעי ההמחזה שהראו סיפור של משפחה אחת ייצוגית, חשבתי לעצמי איך אני הייתי מגיבה בסיטואציות האלה, האם הייתי עומדת בזה בכלל. נקודה למחשבה.

במוזיאון אודיטוריום שמשמש גם לאירועים שונים כמו כנסי משפחה מצאצאי מקימי זיכרון יעקב ועוד.

כתובת אתר המוזיאון – http://museon1.datinet.co.il/

אחרי שצופים בהסטוריה, צריך גם לטעום אותה והשילוב הכי טעים הוא אצל שוורצמן במחלבה.

למעשה, להגיד "מחלבה" זה אנדרסטייטמנט כי מדובר קודם כל במוזיאון הסטורי שלם. המחלבה , הממוקמת בבת שלמה היפיפיה, היא מבנה הסטורי שמכיל מאות ואלפי פריטים נוסטלגיים, מסיפולוקס ועד הטלפון הציבורי הראשון שהיה מותקן בבית הפרטי של בני משפחת שוורצמן ושימש את כל השכונה, מאסימונים ועד פיילות, כדי חלב, פטיפון וגרמופון, בקיצור, עונג לכל חובב נוסטלגיה (או צילום).

אחרי שגומרים לעשות קולות של "אוווווווווווווווווווו" מכל מה שיש מסביב, זה הזמן לפגוש את זיו שוורצמן, הדור השלישי בארץ, ששולט על ממלכת הגבינות, זיתים, שמן, דבש, זיתים, פיתות מיוחדות,  יוגורט, ועכשיו גם ליין יין חדש וטעים – בלנד של קברנה וסירה מסידרת "יקב בוטיק בת שלמה" שמחמיא במיוחד לגבינות.

אפשר להגיע, לבחור גבינות (אחרי שטעמנו המון כמובן), להכין צלחת מלאה מכל טוב, ביחד עם הפלפלים ממולאי הגבינות, העגבניות המיובשות, הלאבנה ושאר המעדנים שכמובן מוכנים במקום, להוסיף פיתה בסגנון "פטיר " – עם תערובת תבלינים מיוחדת, ללגום יין או סיידר חם (או שניהם כמו שאני עשיתי) ולקנח במעדני הבית  כנאפה עם גבינת עיזים וחלבה, ומלבי עם דבש תמרים ודבש חרובים, מעדן שלא טעמתי בשום מקום אחר (והייתי שמחה לטעום שוב ושוב).

מבין המבחר הענק של הגבינות, היה לי קשה להחליט מה הכי טעים לי – קמבבר אגוזים, גבינת עיזים עם גרגרי דיז'ון, צפתית רכה או חידוש- גבינת עיזים בסגנון גאודה עם זעפרן ופיסטוק, שבסוף היתה הבחירה שלי בטעם מיוחד מאד.

את הגבינות ניתן להשיג רק במקום, ואפשר לקחת בנסיעה, לא מתקלקל, אבל לא בטוח שתצליחו להתאפק בדרך…

האתר של מחלבת שוורצמן – http://batshlomo.co.il/

אדמונד דה רוטשילד, הוא "הנדיב הידוע" שתמך ביישוב העברי, וטבע את טביעת ידו במושבה "זכרון יעקב". כשנפטר נבחרה רמת הנדיב לשמש לקברו ולקבר רעייתו, והתפאורה הפכה להיות גני הנדיב, על מנת שהמקום יהיה מקום שמח ולא מקום של עצב.

מילת המפתח של הגנים, מעבר לעיצוב היפיפה והחשיבה על כל פינה, הוא "אקולוגיה". הגן מתוחזק אקולוגית בהמון שיטות, מהשקייה באמצעות מים ממוחזרים, דרך עדר עיזים שמשמש כמכסחת דשא טבעית שגם נותנת חלב, ועד הסברים על "טביעת הרגל האקולוגית" – היא הנזק שמשאיר אחריו כל אדם על פני כדור הארץ במהלך חייו.

כדי להמחיש את חשיבות השמירה על הסביבה, אפילו פינות ההסברים פועלות על כוח הדוושות וכדי לשמוע הסבר צריך לעבוד…

הכניסה היא חינמית, וכל מבקר צופה בסרט על המקום (לקבוצות – בתיאום מראש) שמוקרן כל חצי שעה ואחר כך הוא חופשי לטייל בפינות החמד של הגנים – גן דקלים שמכיל זנים מכל העולם, גן מפלים בסגנון איטלקי שצופה אל נוף משגע של הים התיכון, גן ריחות שמאפשר גם לכבדי ראיה להנות מהגן באמצעות טעימה והרחה של צמחים שמסודרים בגישה ידידותית למי שלא רואה, מסלולי הליכה עם שפע של פינות רומנטיות שמאפשרות התנתקות מהסביבה העירונית, וגם חנות "באופן טבעי" שכוללת מתנות בהשראת הטבע- מבתי ציפורים , דרך מוצרים ירוקים, ממוחזרים וסולריים, כלים ואביזרים לגינון (כולל לילדים במידות קטנות וצבעוניות), ערכות שתילה ועציצים, פריטי עיצוב של אמנים מקומיים ועוד.

בגנים יש גם אירועים מיוחדים כמו קונצרטים, ובאפריל יערך פסטיבל יין גדול לכבוד 60 שנה לגנים ו80 שנה למותו של רוטשילד.

אהבתי לראות את הפריחה היפיפיה, ליטפתי את העיזים שבעדר (ויש המון גדיים קטנים, כמו גן ילדים מופרע שצוהל לכל עבר), עברתי על הפינות שבוחנות אותי ואת המודעות האקולוגית שלי – ואני שמחה לציין שעברתי בהצטיינות, בעיקר בסעיף ה"אל תקחו שקיות פלסטיק בסופר, במקום זה השתמשו בתיקים ממוחזרים", ובעיקר נשמתי את הבושם של הפרחים (וזה אחרי שצילמתי מאות תמונות בזום קרוב במיוחד, כי לא יכלתי להחליט מה לצלם קודם).

לזוגות אוהבים, למשפחות, לאנשים חובבי טבע והסטוריה.

אתר הגנים – http://www.ramat-hanadiv.org.il/

בקצה המסלול של גני הנדיב עומדת מסעדת "מטעים" – מסעדה חלבית כשרה, עם אג'נדה מיוחדת. כמו "ליליות" בתל אביב, גם "מטעים" מפעילה מיזם חברתי לשיקום נוער בסיכון בחסות קרן דואליס, שמכשירה נוער שנשר ממסגרות חינוך למקצועות המסעדנות, בליווי צוות מקצועי ועובדת סוציאלית.

פתחנו את הארוחה בכוס מימוזה – מיקס של תפוזים עם קאווה, ככה בשביל מצב הרוח.

אחר כך החלו להגיע מנות, תחילה מתפריט הראשונות ואחר כך מהעיקריות.

אנחנו קיבלנו

לחם הבית – פוקצ'ה – 14 שקלים, במרקם שהזכיר לי פריקסה טוניסאי עסיסי.

מרק הבית – קיבלנו דוגמית כדי לא להתמלא, של מרק עדשים עשיר מאד (מנה גדולה, באמת גדולה, עולה 30 שקלים). אהבתי את העושר.

סלט ירוק עם פרי – קיבלנו צלחת של חסות, עלי בייבי שהוקפצו ברוטב וינגרט הדרים ואגוזי מלך (47 שקלים בתפריט). למעלה היו חתיכות פרי , נדמה לי חבושים , מקורמלות. למי שרוצה משהו קליל ובעיקר ירוק, זו בחירה טובה. (אני מעדיפה סלט כתוספת למשהו נוסף).

סיניה חצילים – חציל קלוי על בורגול עם טחינה חמה עם סלט פיסטוקים , חמוציות ועלי בייבי (56 שקלים).  –המנה הנבחרת שלי – בורגול עם טחינה חמה מאד משביע, עשיר, הפרדתי קצת מעלי הבייבי כדי למצוא קודם את החצילים , הירוק קירר את כל המנה.

קרפצ'יו סלק היה המנה האחרונה – פרוסות סלק חי עם פסטו, אגוזי לוז, ריקוטה ופילטים של תפוז (34 שקלים בתפריט). הדקיקות של פרוסות הסלק עדיין שמרו על הקרנץ' שלו, וריקוטה תמיד קונה אותי. מנה מרעננת.

לקינוח קיבלנו שני טעמים שונים- דוגמית של עוגת גבינה פירורים עדינה שלא מוזכרת בתפריט אז אין לי מחיר, ומנה עזת טעמים יותר- טארט טאטן עם גלידת ווניל ונוכחות קרמלית דומיננטית (34 שקלים). המנה מספיקה בהחלט לשניים.

אחרי טיול בגנים מפתחים בהחלט תאבון, ו"טעמים" נותן מענה משביע מצד אחד, וקליל מצד שני (בגלל החלביות) , עם מבחר גם לטבעונים (מנת החצילים למשל היא מנה טבעונית ומסומנת ככזו בתפריט).

אהבתי גם לגלות פרט קטן אך חשוב עבורי- בשירותים יש עמדת החתלה מסומנת גם בשירותי הגברים ולא מקבעת את הנשים בלבד כמטפלות בתינוקות.

אז שוויון יש, אג'נדה חברתית יש, שירות מצוין יש, אוכל שמתאים לכולם, גם למי שמקפיד על כשרות, צמחונות, טבעונות וכדומה והכל בנוף מקסים.

לאתר המסעדה – http://www.ramat-hanadiv.org.il/content/generalpage/%D7%9E%D7%A1%D7%A2%D7%93%D7%AA-%D7%9E%D7%98%D7%A2%D7%99%D7%9D