כשאנו מסתובבים בערים עתיקות כמו אתונה, רומא או קדיס, אנו מתפעלים ממבנים שנותרו ואוצרים בתוכם קסם של אלפי שנים, של רבבות אנשים שפסעו על אותן מרצפות, ניהלו חיים שוקקים וחלפו. אבל אם רוצים לבקר בעיר כזו, אין צורך במטוסים ובנסיעות ארוכות.
אחד המקומות העתיקים והקסומים ביותר בארץ נמצא ממש מתחת לאף, מרחק כשעה ושלושים מהמרכז, העיר בית שאן.
שלי לאון תמיד אהבה לצייר על קנווס, אבל אם אפשר לעבור עם האמנות הזו אל הבד היפה מכולם – פניה של אישה, איך אפשר לסרב?
ב13 השנים האחרונות שלי לאון היא אושיית איפור ידועה, עם רזומה של איפור נשים וכלות בארץ ובחו"ל ביחד עם איפור לטלוויזיה ולפרסום, לתצוגות והפקות אופנה ומה לא, במקביל להדרכה שבה היא חולקת את כל הידע הרב שלה עם תלמידים ותלמידות שרוצים להגשים את חלומם ולהשתלב במקצוע האיפור. הדרכות בחברות, במוסדות וכמובן גם בסטודיו שלה, שעכשיו עבר למיקום גדול ומרווח, באווירה של יוקרה ופינוק, ממש בלב גוש דן, ברחוב הרצל 102 בראשון לציון.
אם מחפשים את חומרי הגלם הטריים ביותר, מהו המקום האידאלי למקם בו מסעדה? לשף יוסי שיטרית התשובה ברורה- מעל לשוק, מרחק הושטת יד מהירקות, הבשרים, פירות הים והדגים של שוק נמל תל אביב.
את חומרי הגלם האיכותיים הוא שילב בתפריט שכאילו יצא מ"אליסה בארץ הפלאות", והתוצאה – "קיטשן מרקט", מסעדה שמנותיה הן יצירות אומנות המשלבות טעמים יוצאי דופן, מרקמים והרבה דמיון.
הטיפ הראשון לחוויה מושלמת במסעדה הוא להתייעץ עם המלצרים ולהקשיב להם כשהם מפרטים בדיוק מה יש בכל מנה ומה דרך הכנתה. שמות המנות בתפריט מורכבים פשוט מרשימת המרכיבים הבולטים במנה, כמו "עלים טריים/ ריקוטה/ פיסטוק/ מלון" שהיא בעצם מנת סלט. המלצרים גם מבררים אם יש הגבלות תזונה כלשהן, אלרגיות או העדפות מיוחדות כדי להתאים את המלצותיהם.
בנוסף לתפריט הקבוע (תפריטי צהרים ותפריטי ערב) ישנו גם תפריט מנות ספיישל לפי חומרי הגלם שנמצאו בשוק באותו היום.
במסעדה כמה חללים וניתן לשבת סביב אחד השולחנות או על בר ארוך עשוי שיש שקציהו פונה אל המטבח הפתוח, שם עובדים הטבחים ביעילות שקטה. במרכז הבר שורה של עציצים וכדים המאפשרים פרטיות לכל אחד מהצדדים של הבר, אבל עדיין משקפים את הסועדים ממול ואת מה שהם אוכלים, מה שמהווה הרבה פעמים רעיונות להזמנת אותה המנה.
פתחנו בבחירת קוקטיילים מתפריט הקוקטיילים והיינות הארוך, ובהתייעצות עם המלצרית בחרנו ב"קובנו ביטר" – שילוב של בקרדי 8, מרטיני ביטר ורוסו, לימון, דבש, תפוזים ואנגוסטורה ביטרס, קוקטייל שיכול להתאים לשני המינים מבחינת חוזקו, ו"פיסקו טייק 2" שהומלץ על ידי המלצרית כקוקטייל נשי יותר והכיל פיסקו, סן ז'רמיין, חלבון ביצה ורוזמרין, משקה מומלץ ושווה לא להרתע מהחלבון שעושה את המשקה קליל וקצפי משהו.
מתפריט המנות הראשונות קיבלנו קודם כל את מנת הדגל של המסעדה, "טונה טריה/ ירקות כבושים/ יוזו/ וואסבי". מהשם אי אפשר היה ללמוד יותר מדי על המנה, אבל כשהיא הגיעה הסתבר שהיא קודם כל מה שמכונה "מנת אינסטגרם", מנה יפיפיה בצורת גן פורח של גלילי טונה אדומה וירקות בווינגרט יוזו, עם איולי אסיאתי, וואסבי וכוסברה. הירקות הפריכים ליוו את נתחי הטונה ה(מאד) טרייה. המלצרית הביאה מקלות אכילה אבל עד אז כבר חיסלנו ידנית את הגלילים השונים.
עוד בראשונות בהמלצת המלצרית "מרק כרובית" שמוגדר בתפריט כ"כרובית/ כרישה/ תפוח אדמה/ כמהין" והוא קערית שבה מונחים קרם תפוחי אדמה וגילופי כרובית, ועליהם נמזג מרק כרובית על בסיס שמנת וכרישה. המרק היה סמיך וקצפי, והשידוך של כרובית, שמנת וכרישה הוא תמיד שידוך משמיים.
הבחירה הנוספת היתה קודם כל על בסיס "חשק", מה שמכונה באנגלית "קרייבינג" ובדרך כלל מאפיין נשים הרות. במקרה שלי אמנם אין תוכניות ילודה אבל לפני כמה שבועות, בתוכנית בישול אמריקאית, השף גורדון רמזי הציג מנת ביצה רכה עם פטריות ופרמז'ן ומאז המנה נשארה ברשימת ה"חייבת לטעום", וכשהמנה הזו הופיעה בתפריט של " קיטשן מרקט" תחת הכותרת "ביצה/ פטריות פורצ'יני/ בריוש/ פרמזן" זה היה ברור שאבחר בה. המנה הכילה כאמור ביצה רכה עם קרם פטריות פורצ'יני, תחתית בריוש וקצף פרמז'ן מלמעלה.
אם אני צריכה להגדיר את חווית האכילה של המנה הזו, זה יהיה "כמו לאכול ענן", אבל ענן עם טעמי פטריות וגבינה מתקתקים. עונג.
בעיקריות התמקדנו בתוצרת הים, במנה אחת של סלמון סו ויד עם קרמבל אצות ים ורוטב חציל ומיסו (שבמקור הוגש עם פירה אבל לבקשתנו קיבלנו עם ירקות מאודים), ומנת רביולי פירות ים שכללה כמה יחידות של רביולי שרימפס, לצד שפע של פירות ים כמו סקאלופס צרובים, מולים וציר סרטנים. לחובבי פירות הים המנה היא חגיגה, והדבר היחיד שהיה חסר לי זו איזו חלה קטנה לניגוב הרוטב.
הסלמון שמר על טעמיו הטבעיים והיה רך ונימוח.
בתפריט הקינוחים התפרצה היצירתיות הרבה של השף במלוא עוזה, כשבכל המנות כמעט היו שילובים של חומרי גלם שבדרך כלל לא הולכים בקינוחים ונותנים טאצ' מלוח. כשהתייעצנו עם המלצרית ציינו בפניה ששמנו עין על מנה של "טארט פרנז'יפן עם אגס בסאוור, גרעיני דלעת מסוכרים, וגלידת חלב מקורמל עם מלח". כשהיא פירטה על אופן הכנת המנה היא הזכירה שהיא מכילה גם ערק, ונושאת ניחוח אניס. כאן נאלצתי לוותר על המנה מפאת אי סבילות לטעמי אניס למיניהם, וזה היה מזל שהתייעצנו. המלצה שלי למסעדה, לצרף את המילה "אניס" או "ערק" לתיאור המנה מכיוון שזהו טעם ייחודי ודומיננטי שיש רבים שלא מסתדרים איתו.
בכל מקרה, היות וויתרנו על המנה הזו, קיבלנו את המלצתה למנה אחרת בתפריט "עוגת גבינה שכוללת עוגת גבינה ווניל, היביסקוס, סורבה גבינה לבנה וסבלה זיתים". היה קצת דיון על לקיחת סיכון עם טעמי זיתים במנה ולבסוף החלטנו לפתוח את הראש ולנסות את הקינוח. כמו בכל המנות במסעדה, זוהי לא עוגה סטנדרטית. המנה הגיעה בצלחת גדולה המספיקה לשני סועדים, שכללה עוגה רכה ועליה כדור סורבה גבינה (שהייתי שמחה לקבל כקינוח נפרד) והזלפה של שמן זית. הדעות היו חלוקות בין הצד שלו שהתחבר לשילובי הטעם זיתים – גבינה (הזיתים היו מעטים) לבין הצד שלי שבו נשארתי אמביוולנטית מכיוון שלשמן זית יש טעם ייחודי והתקשיתי להחליט אם הוא מתאים לעוגת גבינה או לא.
לצד עוגת הגבינה קיבלנו גם צמד כדורי שוקולד לבן ממולאים ביוגורט ומעוטרים בעדשים פריכות, סוג של תכשיט קטן על מצע אבנים דקורטיביות.
בתפריט יש גם קינוחים "קונבנציונליים" יותר בשילובי קרמו, שוקולד, אגוזים ועוד.
המסעדה היא הרבה יותר מארוחה, היא חוויה וככזו שווה להגיע אליה עם מישהו מיוחד, ולחלוק הפתעות קולינריות מרגשות.
מסעדת קיטשן מרקט – האנגר 12 נמל תל אביב
טלפון: 5446669 – 03 (המסעדה עובדת על בסיס הזמנת מקומות, אין כמעט אפשרות להגיע ללא הזמנה).
שעות פתיחה: 12.00 – 16.00, 18.00 – אחרון הלקוחות.
ישנה אפשרות לסגירת חלק מהמסעדה או כולה לאירועים.
יש מנות ילדים, צמחונים, טבעונים והקשבה מלאה לרגישויות שונות.
גישה לנכים: יש
מנות עסקיות: יש בכל ימות השבוע, משתנות בהתאם ליום ולתפריט.
המסעדה איננה כשרה.
נתחיל מהמסר החשוב ביותר – כמו בהופעת סטנדאפ, אם אתם יושבים בשורות הראשונות, קחו בחשבון שתיקחו חלק פעיל במופע. מצד שני, אולי זו בדיוק הסיבה לשבת שם.
מיהם בעצם ה"ווקה פיפל"? העלילה עוסקת בשמונה חייזרים, שלוש נשים וחמישה גברים, שהגיעו מכוכב "ווקה", כוכב מרוחק שבו כל התקשורת היא בצלילים, אחרי שנאלצו לנחות נחיתת חירום ועכשיו המצבר שלהם מרוקן והדרך היחידה להטעין אותו היא למצוא אנרגיה מוסיקלית במקום שאליו הגיעו – כדור הארץ. המשימה הניצבת בפניהם לא קלה, הם צריכים לתקשר עם בני המקום ולהבין את המוסיקה שלהם, וכיצד עושים זאת? בטכנולוגיה חייזרית כמובן שעוזרת להם "לשאוב" מבני האדם את כל הידע העולמי ולהתחיל לפרשו בדרך שלהם.
השפה שבה מדברים החייזרים היא שילוב של אנגלית וג'יבריש, אבל גם מי שלא דובר אנגלית מבין היטב את העלילה בזכות המימיקה, הטונים וכמובן המוסיקה. אחד הפרטים המעניינים במופע הוא הופעתם החיצונית של החייזרים, לבושים ומאופרים בלבן, ומסתירים את שערם (למעט זמר מזוקן אחד) כך שאין השפעה של הופעה חיצונית ואפשר להתמקד נטו בביצועים המוסיקליים.
החייזרים מתחילים להכיר את כדור הארץ דרך תולדות המוסיקה, מהמוסיקה הקלאסית האהובה, דרך אלביס פרסלי ועד ג'סטין ביבר, תוך יצירת דיאלוג פעיל עם הקהל שפוצח בשירה לפי ההוראות.
אבל לא רק בשירים מפורסמים עסקינן, מכיוון שה"ווקה פיפל" מצליחים ליצור יצירה מוסיקלית סוחפת גם מצלצול מפורסם של טלפון סלולרי.
חשוב לציין שכל הביצועים והמוסיקה בהופעה הן בסגנון "אקפלה" כלומר ללא שימוש באף כלי נגינה והצלילים כולם מופקים מגרונם של הזמרים והזמרות, כולל קטעי ביטבוקס מהפנטים שבהם קשה לזכור שאין להקת מתופפים צמודה. הטווח המוסיקלי של הזמרים מקיף את כל סוגי הקולות, מבס שמגרד את הרצפה ועד סופרן שמאיים לנתץ את המנורות. חלק מהביצועים הם ביצועי סולו או בהשתתפות כמה מהזמרים, בחלק אחר מדובר בביצועי להקה או מקהלה בהרמוניה מושלמת, ובחלק נוסף כמה מהזמרים משמשים למעשה כלי הנגינה של הסולנים, בעיקר אלה שיוצרים את הביטבוקס.
אחרי ההיסטוריה מגיעה הקלאסיקה בשרשרת של ביצועים קצביים וסוחפי קהל לשירים משנות השישים ועד היום, כך שגם הילדים שהיו בקהל, והיו הרבה כאלה, זיהו את השירים והתחברו לביצועים המרהיבים.
הקהל, כמו שהוזכר בהתחלה, מהווה חלק נכבד מההופעה, אם בכך שאנשי הווקה יורדים לקהל ותופסים אנשים שישמשו להם ככלי נגינה, (ושימו לב לזמר הבס שעושה חיקוי מושלם של דיג'ידו), משתמשים באנשים כדי "לקרוא את מחשבותיהם" כשברור שהאישה חושבת על מארש החתונה, בעוד שהגבר שלצידה חושב על… ובכן, לא בדיוק מוסיקה… (הידעתם שראש קרח של אדם הוא המצע המושלם ל"סקרצ'ינג"?) ועוד.
בעוד האנרגיה נטענת, החייזרים ממשיכים במחרוזות שירי אהבה לגברים שמועלים לבמה או לנשים שמחוזרות על ידי החייזרים הגברים אבל מעצבנות את החייזריות באקט אנושי להפליא, ואף בקטע של מוסיקה מסרטים כולל הכוריאוגרפיה המתבקשת מסרטים כמו סרטי ג'יימס בונד, "טיטאניק", "רוקי" או "ספרות זולה".
העיבוד המוסיקלי והביצועים מתכתבים עם משחקי התאורה המדוייקים שמעצימים את החוויה הכוללת.
הביצועים משלבים הומור ווירטואוזיות מוסיקלית שמגיעה לשיאה בביצוע מרגש ל"רפסודיה בוהמית" של קווין. בתום המופע מוזמנים הנוכחים להשאר, לפגוש מקרוב חלק מהזמרים, ולהצטלם איתם.
על המופע אחראי ליאור כלפון, שמוכיח שהוא הרבה יותר מאשר "איצקו" מ"רמזור", ואחרי ההצלחה הגדולה של "התאטרון השחור" שלו, מביא את ה"ווקה פיפל" להצלחה פנומנלית גם בישראל וגם בהופעות במעל ל35 מדינות בעולם, כשהוא מוכיח שמוסיקה היא שפה בינלאומית.
עד היום צפו במופע למעלה מ2 מליון איש, והוא מתאים לכל המשפחה, כולל ילדים מגיל שש ומעלה.
בימים אלה מופיעים ה"ווקה פיפל" בכל רחבי הארץ במסגרת סיבוב הופעות של 19 מופעים.
העיבודים והניהול המוסיקלי המצויינים הם של שי פישמן
הם מושלמים, הם נצחיים, הם ידידיה הטובים ביותר של האישה, וכשהם משובצים בטבעת ומלווים בכריעת ברך הם תופסים חלק נכבד ברגעים החשובים ביותר של האדם- היהלומים.
הברק והנצנוץ שביהלום איכותי הם עולם של יופי, של יוקרה ושל פינוק, הם ניתנים ובאים מאהבה.
יהלום אינו דבר שאנו רוכשים כל יום, ולכן כשרוכשים תכשיט יהלומים אנו רוצים את הטוב ביותר, והיפה ביותר. הבעיה היא שעולם היהלומים יכול להיות מבלבל, אנו לא תמיד מתמצאים ברמות השונות של היהלומים, בטיב העבודה שנעשתה עליהם ולא תמיד סגורים אפילו על העיצוב שאנו חושבים ליפה ביותר בעינינו. לכן חשוב מאד לרכוש את היהלום או התכשיט במקום שניתן לסמוך עליו במאה אחוזים, גם מבחינת האיכות, העבודה וכמובן העיצוב.
כולנו היינו רוצים בתים כמו בז'ורנל, כאלה שמבהיקים מנקיון, מעוצבים למשעי עד אחרון עלי השושנים שבכד, עם נוף כפרי מהחלון. בפועל, לא תמיד החזון הזה מצליח, בעיקר כשאנחנו מכירים רק את "איקאה".
אם מדובר בבית חדש או בעיצוב מחודש של בית ישן, איך לוקחים את החלום, הדמיון והרצון והופכים אותם למציאות?
לעזרתנו מגיעים אייל כהן וברוך אריאל כדיר, בעלי סטודיו THE ART OF DESIGN. ההתמחות שלהם היא עיצובים חדשניים, יוקרתיים וכמובן נוחים ומותאמים ללקוחות, אם זו דוגמנית צמרת או משפחה עם שלושה ילדים וכלב.
אז בשיר המקורי (שרק קשישות כמוני זוכרות), ההמשך היה "ירדנה רותי לאה" – שלישיית "שוקולד מנטה מסטיק". במקרה של "האחיות המוצלחות שלי " מדובר באורית, נטלי ומור, כל אחת בשלב אחר של החיים, וכל אחת נמצאת עמוק גם בחיים של אחותה. בעונה הקודמת נטלי (נלי תגר שזכתה בפרס האקדמיה לשחקנית הטובה ביותר בעונה הראשונה) מצאה שותף משונה לדירה ולא ממש מצאה את עצמה מבחינת עבודה (או כל תחום אחר בעצם), אורית (דנה אברהם סמו) הבכורה הסתירה את העובדה שהיא לסבית ועבדה כמורה בתיכון, ומור (טס השילוני) היתה חיילת שבוזה.
"מי זוכר ומי יודע את הדרך אל ביתי, מי אשר קולי שומע הוא יבוא הביתה איתי .
ענני נוצה ממעל והשלף לרגלי,ודינדון פעמון הפלא השומר תמיד עלי"
מילים קסומות אלה נכתבו על ידי המשוררת נעמי שמר, ביחד עם עוד כאלף שירים ומנגינות שהם נכסי צאן ברזל . לכל אחד יש את השיר האהוב עליו משירי נעמי שמר אבל אין עוררין שהשיר הקאנוני ביותר הוא "ירושלים של זהב". הבעיה היתה שמשיר עוצמתי וסימבולי כזה, הוא הפך לשברון לב עבור שמר כשגילתה שהמנגינה דומה להפליא לשיר עם באסקי שכפי הנראה שמעה ונטמע במוחה בלי לשים לב.
שעה וחצי של נסיעה נינוחה מ"מדינת תל אביב" שוכנת ערד, עיר קסומה שהיא ממש לא רק תחנת עצירה בדרך לים המלח או לאילת, אלא אתר תיירותי גדול שכשמגלים כמה פעילויות ואוצרות יש בו, מבינים שצריך להגיע לפחות לכמה ימים כדי לקבל טעימה מהמקום.
רוצים דוגמאות? ביקרתי בעיר ליום אחד וטעמתי על קצה המזלג חלק מהאפשרויות הגלומות בעיר, שמתאימות לכל בני המשפחה, בין אם הם מייטיבי לכת או מייטיבי לסת, חובבי שופינג או טבע, יש הכל.
מבחינתי, כשאני שומעת את המילה "שופינג" אני כבר לא כך כל שומעת את המשך הטקסט ולכן היה טבעי שהתחנה הראשונה שלי בעיר תהיה ב"צים סנטר"- מרכז הקניות הגדול באזור, שיש בו כל כך הרבה אפשרויות, שהייתי חייבת לכתוב עליו פוסט נפרד
על במת התאטרון הלאומי "הבימה" הועלה אתמול המופע "פרס ישראל- המוסיקה, הזוכים, הזכרונות" , בכיכובם של צחי סיטון וטל ברגמן, לכבוד חגיגות שנת השבעים למדינת ישראל.
צחי סיטון, זמר בס בריטון מוביל, חיית במה אמיתית, שמופיע גם בשירי מחזות זמר ולהיטי הוליווד, מצרף אליו את זמרת האופרה (ושחקנית התאטרון) טל ברגמן, ובמשך שעה וחצי השניים סוחפים את הקהל במיטב שירי היוצרים שזכו בפרסי ישראל על יצירות ענק.
