ארכיון

ללין- לאהוב בגדול.

סוגיית המתנות לנשים (ובמקרה הזה בעיקר לנשים למרות שיש גם לגברים) היתה מצד אחד מסובכת, מצד שני קלה להפליא.

מסובכת למה? כי יש המון אירועים שדורשים מתנה – רק בישראל חוגגים את חג האהבה פעמיים – פעם אחת בט'ו באב ופעם שניה ב14 בפברואר, הוא חגו של וולנטיין, ומעבר לזה יש גם יום הולדת ויום נישואים וכמובן איך אפשר בלי יום האישה הבינלאומי (שמיני למארס למי שלא רשם לעצמו עדיין).

וקלה למה? כי לא משנה מי האישה, לא משנה הגיל, ההעדפות והתפיסות הפוליטיות שלה, כל הנשים אוהבות מקלחת טובה ולהריח טוב. (וגם רוב הגברים …). מקלחת היא כבר מזמן לא רק ניקוי הגוף אלא גם טקס שלם שבו מפנקים את עצמנו, מריחים בכיף (וניחוחות טובים עושים נפלאות לא רק לגוף אלא גם לנשמה) ויוצאים בתחושה של בני מלוכה. היום כשאנשים מעצבים את דירתם, הם בדרך כלל משקיעים הרבה בחדר רחצה מפנק שמוריד מעלינו לא רק את אבק היום אלא גם את הטרדות והתלאות, והופך אותנו לגושישים חמימים ורכים.

ב"ללין" אוהבים לחדש ולפנק, כדי שכל פעם תהיה לנו הפתעה אחרת, והפעם לכבוד חג ה"וולנטין" יש קו חדש של מוצרים בשם Love me שעוצב בידי האומן הניו יורקי Curtis Kuling והוא רומנטי במיוחד, וכולל סידרה שלמה של מוצרים בכל המחירים, מ9.90 לספוג רחצה מפנק, דרך נרות עיסוי, סבון רחצה נוזלי, קרם ידיים, תיקים בגדלים שונים, וגם אריזות מתנה במבחר סוגים ומחירים.

קיבלתי להתנסות את קרם הגוף ואת ג'ל הרחצה של הסידרה. כמו כל מוצרי "ללין" – הריח ממכר ורומנטי במיוחד. העיצוב היפיפה מתאים להנחה במגש הרחצה כך שהוא גם קישוט וגם שימושי. הפתיחה נוחה ומהפיה יוצאת בדיוק כמות נדרשת. השפופרת גם בגודל המתאים ליד כך שהיא לא מחליקה בזמן מגע ביד רטובה.

קרם הגוף מהווה השלמה כייפית לעור הנקי (והאמת, אני אוהבת אותו גם כקרם ידיים לריח טוב באמצע היום).

מוצרי "ללין" תמיד היו איכותיים, ואפשר לחוש בכך עם כל שימוש, והעיצוב הנוכחי מוסיף להם פן נוסף של יופי וכייפיות- גם לתת, ובעיקר לקבל…

אתר ללין – http://www.laline.co.il/sales/Valentine_s_Day_2015#spage_3

LALINELOVEME#

LALINEISRAEL@

בנקוק – עכשיו בתל אביב!

כל מי שטייל בתאילנד, התרשם ממכוני ה"הספא" , מגוון הטיפולים הרחב והמפנק במיוחד, העיצוב, הרגיעה ובעיקר תודעת השירות המפותחת, שהופכת כל מי שעובר בדלת לבן מלוכה, שמגיע לו הטוב ביותר.

הבעיה שבשביל פינוק מקסימלי כזה, לטוס עד תאילנד זה קצת יקר ומייגע, ולפעמים רוצים את הבריחה הקטנה הזו, לכמה שעות של אווירה, רגיעה ונינוחות מפנקת, פה קרוב לבית.

מלון "הילטון" ונעמי נאם הורביץ הגשימו את החלום הזה ב"שבע" – הספא של המלון, שמהווה "תאילנד הקטנה" בלב ההומה של תל אביב.

הספא משיק את טיפולי החורף שלו, שמשתלבים בתפריט הטיפולים הרגיל שמורכב מטיפולים תאילנדים מסורתיים, שהם גם להנאה וגם לבריאות (כולל למשל נשים בהריון) ומתאפיין באלמנטים חמים ומחממים כמו עיסוי באבנים חמות, שמנים מחממים ועוד.

כדי להכיר מעט את טיפולי החורף הוזמנתי ל"שבע" ולא להאמין איך תוך ירידה של קומה אחת במעלית, עברתי מפקקי תנועה, כבישים עם ריחות אגזוז ואווירה כללית של עצבנות, לאואזיס תאילנדי קסום, מעוצב כולו בפריטים אותנטיים, ושהפך אותי מ"שוש-פקעת-עצבים-מהאדיוט-שנוסע- לפניי-ולא-יודע- לנהוג" ל"שוש מלכת אנגליה, שמגיע לה הטוב ביותר והיא הולכת להנות מכל רגע".

את פני קיבלו אנשי הצוות והמטפלים, רובם מתאילנד, וקיבלתי חלוק מגוהץ למשעי, נעלי ספא, תחתונים חד פעמיות ומנעול ללוקר לציוד. עברתי בפרוזדור מעוטר בתמונות אוריינטליות , פסלים ופרחים והגעתי לחדר ההלבשה, שכלל אפילו מזרקה מפכפכת כדי לעזור להכנס לאווירה כמה שיותר מהר, ולהשיל את תל אביב לטובת בנקוק.

כשהייתי לבושה ומוכנה יצאתי אל חדר המנוחה. מדובר בחדר גדול עם נוף לים שאפשר להרגע בו, לאכול משהו, וגם לזכות, כמו שאנחנו  זכינו, לטיפול "פוט מסאג'" שממכר כל מי שאי פעם ביקר בתאילנד.

העיסוי שנערך באמצעות שמן קוקוס חם, הפך את הרגליים שלי, שמתמודדות בגבורה בריצות, נהיגה ונעלי עקב מסוגים שונים, לרגליים של תינוקת שרק נולדה (רק שבמידה 38…). המטפלת שלי השתמשה במגוון טכניקות, מלחיצות יחסית חזקות בשרירי הרגל התחתונים, ועד שימוש בעזרים מעץ כדי ללחוץ על נקודות אקונפוקטורה כדי לשחרר לחצים ולאזן את הגוף והנפש.

בחדר המנוחה מתקיים גם בדרך כלל טקס תה שמשלים את האווירה.

נעמי נאם הורביץ הגיעה לארץ לפני עשרים שנה בעקבות האהבה והשתלבה בספא כעובדת. שנים אחר כך חזרה עם החלום והתגשמותו – "ספא שבע – THAI SPA ". היא הסבירה לנו על ההקפדה הרבה על כל פרט, כולל שימוש במוצרי גלם יוקרתיים ומשובחים של MOROCCANOIL, בחירת הניחוחות שמלווים את הטיפולים והמקום, וגם בחירה מדוקדקת של המטפלים. היא סיפרה לנו שבתאילנד יש תודעה מאד מפותחת של טיפולי עיסוי, מכיוון שכבר בבית, הילדים רגילים לטפל ולעזור להוריהם המבוגרים ולסבים בטיפולים שונים כמו עיסוי כפות רגליים לסבא או עיסוי היד שבישלה הרבה לאמא.

אחרי עיסוי הרגליים התנסיתי באחד הטיפולים בחדר הפרטי. אני קיבלתי כמטפל את הגבר היחיד של המקום (כל השאר מטפלות תאילנדיות) – בחור ישראלי בשם נדב, שאולי לא נולד בתאילנד אבל הפנים מאד ולמד את תורת הטיפול. החדר עצמו מעוצב גם הוא עד הפרט האחרון, עד כדי כך שמתחת לחור של מיטת העיסוי, שבדרך כלל גורם לזה שמי ששוכב שם רואה את הרצפה ואת הנעליים של המטפל, ב"SHEVA" יש קערית עם מגבת לבנה ספוגה בניחוחות משכרים, ועליה פרחים יפיפיים, כך שמי ששוכב ופניו בתוך החור, רואה פרחים יפים ומריח ריחות נעימים.

ברבורי מגבות מונחים על כל מיטת עיסוי, מוסיקה תאילנדית ברקע, השמן מחומם, ונדב שואל אותי אם יש לי בקשות מיוחדות, אזורים מיוחדים שבהם אני רוצה שיתמקד.  נדב הקפיד לעבוד יותר על האזורים שביקשתי, ועם זאת הקיף גם את כל הגוף- ממתיחות של כפות הרגליים (הוא שילב עיסוי תאילנדי ועיסוי שוודי) ועד קצה הקודקוד, כולל עיסוי מפנק במיוחד לפנים, עם ריח נוסף שפתח לי את דרכי הנשימה וריענן.

במלתחות ישנן גם סאונות כך שאפשר להשלים את הטיפול בהתרעננות בהן ובמקלחת כייפית לאחר מכן.

כשבחנתי את תפריט הטיפולים, האמת שרציתי לקחת הכל ביחד – יש עיסויים בלבוש מלא וקל שכוללים לחיצות ומתיחות, יש אבנים חמות, עיסויים רומנטיים לזוג בחדר שכולל שתי מיטות וג'אקוזי, עיסוי אירוודה עם נסיכת שמן על העין השלישית באמצע המצח, עיסויי נקישות באמצעות פטיש עץ מיוחד, אמפולות לשיער, טיפולי פנים , קצוות ועוד.

ניתן לחנות בחניון "הילטון" חינם למשך שעתיים למטופלי הספא, וגם להשתמש במתקני הספא כמו חדר הכושר וכאמור הסאונות.

עוד פרטים על SHEVA – https://www.facebook.com/ShevaSpa?ref=br_tf

(או פשוט להקליד בפייסבוק "ספא שבע").

הערב המופלא של "זכרון מנחם".

"זכרון מנחם" היא בהגדרה "המרכז הישראלי לתמיכה בילדים חולי סרטן ומשפחותיהם" אבל בעצם היא עולם ומלואו, ותומכת בכל דרך בחולי הסרטן בכל שלב שהם מתמודדים איתו -אם בהתרמות שיער לפאות עבור חולות, כדי שיחושו יפות יותר, אם בהגשמת חלומות, אם בעזרה פיזית בסיוע לכל צרכי החולה, בקבוצות תמיכה, בעריכת ימי הולדת, במחנות נופש, ובעזרה כמובן למשפחות המותשות מהטיפול בחולה- ההורים והאחים ועוד המון המון המון פעילויות והתנדבויות שניתן לקרוא עליהן ( וגם להתנדב לסייע) באתר שלהם בלינק כאן.

(בתמונה למעלה – פינות חמד ב"האחוזה", בתמונה למטה חלק מהמנות שהוכנו עבור הערב המיוחד הזה).

בעבר כבר סיקרתי פעילות מקסימה ש"זכרון מנחם" עשו עבור קבוצת הבוגרים, בני העשרים פלוס שלעיתים נופלים בין הכסאות כי כולם עוזרים לילדים חולי סרטן, ונוטים שלכוח שגם בני עשרים שחולים זקוקים לאוזן קשבת, תמיכה, תשומת לב ועזרה. על האירוע הקודם, בנוכחות מיטב השפים הישראלים, ניתן לקרוא כאן .

(בתמונה למעלה – עוד מהעושר הרב שבחגיגה, בתמונה למטה- דניאל ושלום אסייג בהופעה, ובקבלת תעודת הוקרה מדי אריאלה פיקלסר אלון, התותחית שמאחורי הערב).

בשבוע שעבר נערך ערב מיוחד עבור קבוצת הבוגרים, שבו גם היתה הוקרה למתנדבים הרבים ולאנשים שמקדישים את חייהם למען עזרה לזולת ברגעים הקשים של החיים. "האחוזה" במושב בית חנן תרמו את המקום, האוכל, הקישוט, וכל מה שצריך נתרמו בין השאר על ידי גופים כמו "צור", "טמפו", "הקייטרינג של "מכבים" "שמחת אהרון" ועוד רבים וטובים, שפים רבים באו לבשל לבאי המקום, כמו זוכי "מאסטר שף" אבי לוי ותום פרנץ, וזוכת "משחקי השף" מאיה קליין, שנוסף לאוכל גם שימחו והצטלמו עם הנוכחים בחיוכים רחבים, הופעה בהתנדבות של שלום אסייג ובנו דניאל, שקיבלו תעודות הוקרה על התנדבותם, והזמר נתן גושן שהופיע אף הוא. (מעבר לכל אלה היו עוד גופים רבים שהתנדבו ותרמו, הרשימה ארוכה ומרשימה). כמלצרים ואנשי צוות תיפקדו המחלימים עצמם – בוגרים בעבר ובהווה, שעשו עבודה מקסימה וחרוצה במיוחד, ועם מצב רוח מרומם.

(בתמונות למעלה- השפים אבי לוי, תום פרנץ ומאיה קליין).

בר מתוקים חתם את הערב המרגש, שבו דיברו גם חולים, מבריאים ונציגי משפחות, על ההוקרה הרבה שהם חשים ל"זכרון מנחם" ועל התמיכה הרבה שקיבלו ומקבלים לאורך כל הדרך, עד להחלמה המלאה.

הרבה מהמחלימים הופכים בעצמם למתנדבים ב"זכרון מנחם" כדי להעביר הלאה את כל הטוב הזה.

 

לה בלה איטליה די ג'אקומו.

יעקב פיאלקוב, הוא ג'אקומו ויולה, מוכר יותר כ"ג'אקומו – מעצמת ידע קולינרי על איטליה". מי שרוצה לדעת משהו על הקולינריה באיטליה לא צריך שום דבר מלבד לפנות לג'אקומו – הכל כבר שם.

וכדי שהידע הזה יעבור הלאה, ג'אקומו מוביל זה שנים רבות סדנאות אוכל איטלקי על כל גווניו, לקבוצות, זוגות, בביתו – במטבח מאובזר, או בבתים אחרים , ותוך כדי הלימוד והעשייה, גם לומדים טיפים על בישול בכלל, ועל החיים.

ג'אקומו שרכש את הידע שלו בהשתלמויות בישול איטלקי ברומא ופירנצה, וגם מ"מאמות" איטלקיות אמיתיות בכל רחבי ארץ המגף, עבד במסעדה ברומא והיה הבעלים של מסעדה שהיתה גם מעדניה ומפעל פסטה בישראל בשם "ג'אקומו". במקביל גם כתב שלושה ספרי בישול (איטלקי כמובן) וספר הדרכה על הכנת גבינות.

הסדנאות והקורסים כוללים גם קורס מקיף להכנת גבינות ביתיות, ועל כך בהמשך.

מעבר לקורסים ג'אקומו עורך סעודות לקבוצות עד 40 איש בביתם או בלוקיישן שיבחרו, ומספק גם שירותי קייטרינג עד 100 איש.

עד כאן המידע, עכשיו – איפה האוכל?

אז הנה הוא –

התכנסנו בביתו לסדנה שנשאה את הכותרת "המיטב של  איטליה".

קיבלנו דפי מתכונים, והסירים החלו לשקשק.

היינו שש בלוגריות מורעבות, שכוסות היין שנמזגו לנו רק פתחו לנו את התאבון, ולכן ג'אקומו פתח מיד במתכון הראשון, שהוא מהיר וירגיע לנו את הרעב  – ברוסקטה עם עגבניות, שום ושמן זית. כאן גם קיבלנו הסבר על משמעות השם "ברוסקטה" – "לחם חרוך"  ושאם מניחים על הברוסקטה כל דבר אחר מלבד עגבניות, שום ושמן זית, זה הופך כבר להיות "קרוסטיני".

ג'אקומו חילק משימות – אחת לשה את הבצק, אחת חתכה ירקות והשלישית (נחשו מי) צילמה את כל העסק.. סדנה פעילה שבה גם עובדים, לא רק צופים.

(בתמונות למעלה ולמטה- ההכנות).

מנות ירקות הוכנו במקביל, חלק נאפים, חלק נצלים, חלק בשלבי חיתוך וכך הלאה כך שעד מהירה הונחו צלחות על השולחן –

גזר בדבש ושום שקיבל מחיאות כפיים סוערות והיה הכי פשוט שיכול להיות – ג'אקומו טיגן שום, הוסיף לו רצועות גזר, וטיגן עד שהתרכך, הוסיף סוכר, דבש, מלח, צ'ילי ואורגנו, בחש עוד קצת והופ – יש מנה כייפית. (מתכונים מדוייקים ניתן למצוא באתר של ג'אקומו – http://www.giacommo.net/index.htm.)

(בתמונה למעלה – ג'אקומו בעבודה).

מנת הירק הבאה היתה "שומר בשמן זית ולימון" – כשהלימון מנטרל את הטעם ה"אניסי" ומשאיר ירק רך במיוחד.

בנתיים בשביל שיהיה מה לאכול עם הירקות, הוכנסה לתנור פוקצ'ה שקיבלה זרזיפי שמן זית ועלי רוזמרין.

פרוסות חצילים קלויות הפכו להיות "חציל במילוי גבינת מוצרלה ופרמזן" (שאגב, הגבינות מעשה ידי ג'אקומו להתפאר) ונכנסו לשיזוף בתנור, מנת פתיחה לא רק טעימה אלא גם יפיפיה.

(בתמונות למעלה ולמטה – המנות המוכנות)

אישית, המנה הפיבוריטית שלי היתה "כרובית מטוגנת ברוטב שמנת וחרדל" שג'אקומו הרשה לי לפנק את קוראי במתכון המדויק- מכינים בלילה מכוס אחת קמח לבן, חצי שקית אבקת אפייה, קצת מים (תלוי לפי מידת הסמיכות של הבלילה, שלא תהיה נוזלית). טובלים בה פרחי כרובית מפורקת (כרובית בינונית), ממש כמו סוג של ירק בטמפורה. מטגנים בשמן עמוק עד שהציפוי משחים ומניחים על נייר סופג . במקביל מרתיחים מיכל אחד של שמנת מתוקה, וכשהיא רותחת מוסיפים כף חרדל ומערבבים. מסדרים את הכרובית על צלחת הגשה, שופכים למעלה את הרוטב ו.. בתאבון!

הפוקצ'ה יצאה בנתיים מהתנור, שזופה ומריחה מרוזמרין, והצטרפה לעוד מנות שהונחו על השולחן כמו – "קפונטה חצילים" – מנה חורפית עשירה של חצילים מטוגנים ואחר כך מבושלים עם בצלים, שום, עגבניות, זיתים , סלרי ובתוספת צלפים וצנוברים, ותיבול שכולל גם סוכר חום, ויש מנה צמחונית (למעשה אפילו טבעונית) שמחממת וממלאת יופי בליל חורף גשום, ולא רק.

(בתמונה למעלה – הפסטות היפיפיות תוצרת בית של ג'אקומו)

הגיע שלב הפסטה. ג'אקומו שלף מכונת פסטה והדגים איך עושים בצק פסטה, ואיך מפעילים את המכונה ומוציאים ממנה את כל האוצרות – ספגטי, רביולי, אטריות "פפיון" ועוד. מה שאהבתי במיוחד זה את השילוב שג'אקומו עשה כשהוא הניח על הבצק עלי בזיליקום ואז העביר יחד במכונה, ויצר ספגטי בזיליקום מאוחד.

במקביל הוכן גם בצק ללזניה והפסטות יצאו לדרך.

שתי מנות הפסטה שהוכנו היו –

"פטוצ'יני ברוטב פלפלים ושמנת" – עם פסטות משני צבעים – כמובן תוצרת בית טריה, פלפלים צבעוניים קלויים וברור שתהיה שם גם שמנת, נכון?

הלזניה היתה "סיציליאנית" וכללה שכבות של פסטה, רוטב עגבניות, בזיליקום, מוצרלה והמון פרמז'ן, מהסוג שנמתח ונמתח ….  בגלל שהפסטה היתה טריה ולא יבשה (ובלזניה משתמשים הרבה פעמים בדפי לזניה מוכנים שלא צריך לאפות והם תמיד יוצאים יותר קשים), הלזניה היתה יותר נימוחה ורכה.

(בתמונה למעלה- גבינות שג'אקומו מייצר ומשלב במנות הסדנה, וגם מלמד להכין לבד).

הקינוח הנבחר (ג'אקומו שאל מה בא לנו – קנלוני או פנקוטה) היה פנקוטה שנבחרה רוב קולות. מנה שמזכירה קצת "פלאן" במראה, אבל לא דומה בטעם (בפלאן יש המון ביצים, כאן אין בכלל). כל הסיפור היה קרם קרמל שג'אקומו מכין לבד (באתר אפשר למצוא את המתכון), שנמזג בתחתיות של קעריות, שמנת שהורתחה ביחד עם ג'לטין וסוכר ווניל ונמזגה בעדינות על הקרמל, וקירור. כשהקעריות נהפכו על הצלחות, הן גלשו ומעליהן גלש הקרמל שכיסה אותן והמתיק אותן בעדינות סוכרית. גם כל מי שטענה שהיא מפוצצת מכל הפסטות והירקות והפוקצ'ה, איכשהו מצאה מקום גם למנה הזו.

הסדנאות מתקיימות כבר כ14 שנים, כשג'אקומו מקפיד כל שנה לנסוע לפחות פעמיים לאיטליה כדי להתעדכן בחידושים הקולינריים האחרונים והן מיועדות לא רק למבינים בבישול אלא גם לכאלה שביצה קשה היא אתגר עבורם.

כמו שהזכרתי בהתחלה, סדנאות הגבינות הן שוס אמיתי, וצוברות פופולאריות במהירות רבה – גם לומדים, גם טועמים וגם יכולים לעשות בבית.

מי שממש לא רוצה להתאמץ, ג'אקומו גם מספק אוכל מוכן, אירועים פרטיים, ארוחות רומנטיות (כי ביננו, האוכל האיטלקי הוא הכי רומנטי), מסיבות יום הולדת, מסיבות רווקות ועוד.

הפרטים על סדנאות הגבינה , וכל מה שצריך כדי להכין גבינות בבית – כאן – http://www.gvina-cheese.com/index.htm

 

פינוק של המבורגר ב"אגאדיר".

מה הייתם אומרים על חיים שכוללים שתיית בירה ועיסויים על בסיס קבוע? נשמע טוב נכון? אז אלה החיים של פרת ה"קובה" , שמבלה את החייה בסוג של ספא, והתוצאה (לבני האדם כמובן) היא בשר רך במיוחד, ושבעולם נמכר במחירי עתק.

"אגאדיר" ראתה בבשר הקובה ביף אתגר והיא הראשונה והיחידה בארץ להביא את הבשר ולהפוך אותו להמבורגר גורמה שלא צריך ולא דורש שום דבר מלבד עצמו על הגריל.

הוזמנתי לסניף "אגאדיר" ברחוב בן יהודה 120 בתל אביב, בעיתוי מצוין – יום ההולדת שלי . (בת עשרים, ברור!). וכדרום אמריקאית קרניבורית, זה היה מקום מצוין לחגוג.

גלעד מנהל המשמרת קיבל את פניי והסביר לי על ההמבורגר המיוחד, וגם על אפליקציה מיוחדת בשם REWARDY שמאפשרת החתמה דיגיטלית על כרטיסים כך שכל כמה ביקורים מקבלים הטבות. כך למשל יש "כרטיס בורגר" שבכל פעם שרוכשים המבורגר ב"אגאדיר" מקבלים חתימה דיגיטלית ואחרי צבירת מספר מסוים של החתמות מקבלים תוספת חינם להמבורגר, ואחרי עשר החתמות (כלומר בפעם ה11 ) מקבלים המבורגר מקסי מתנה. כרטיס נוסף הוא "כרטיס קוקטייל ויין" וגם שם אחרי מספר מסוים של הזמנות משקה אלכוהולי והחתמות מקבלים צ'יסרים, ובפעם השביעית (אחרי שש החתמות) מקבלים קוקטייל או כוס יין מתנה, וכרטיס "קינוחים" שמזכה בכוסות אספרסו חינם אחרי מספר מסוים של הזמנות. בקיצור, יכול להווצר מצב שמישהו מגיע למסעדה ומקבל עוד המון דברים חינמיים רק בגלל ההחתמות האלה, על ארוחות שהוא ממילא היה סועד.

בגלל שהגעתי עם בן זוג צמחוני (כן, גם אני לא מבינה למה… לא למה הבאתי אותו אלא למה הוא צמחוני…), המנות הראשונות שהצוות בחר להגיש לנו היו צמחוניות והן היו :

"לחם מרוקאי" (16 שקלים בתפריט) ללחם שעשוי "כמו בבית" (של מרוקאים, לא של פולנים ) שמגיע עם חמאה, זיתים ועגבניות בשמן זית. הלחם הזה הוא מילכוד- כי מצד אחד אי אפשר להפסיק לנשנש אותו, ומצד שני, יודעים שתיכף יבואו ההמבורגרים עם לחמניות כייפיות, וצריך להשאיר מקום.

"חציל קלוי" (31 שקלים) – עם טחינה, זרעי עגבניות, צנונית ובצל ירוק- מנה מאד מרעננת. בהתחלה הנחנו את החציל על הלחם אבל אז החלטנו שהוא טעים בפני עצמו, ועדיף להתרכז בטעמים שלו. החציל לא היה "שרוף" ונתת קונטרה "עגולה" של טעמים לזרעי העגבניה החמצמצים. גם הטחינה תובלה ביד עדינה כך שאף טעם לא השתלט על האחרים.

"סלט קייל" (33 שקלים) שכלל עדשים, חמוציות וסלק, היה האחרון במנות הראשונות שטעמנו, והוא הוגש עם קערית יוגורט מעוטרת בשמן זית בצד. הסלט עצמו מאד עשיר, והעדשים נותנות לו "נפח" מבחינת שובע. אישית אני לא מגיעה למסעדת המבורגרים בשביל סלט, אבל לצמחונים או למי שיושב בחבורה ולא בא לו משהו בשרי, מדובר במנה עשירה מאד, שוב, בתיבול עדין שמאפשר להרגיש את המרקמים השונים – העדשים לעומת העשבים, מתיקות החמוציות לעומת הבצל הירוק וכך הלאה.

כדי להתרענן, וגם בגלל הנסיבות החגיגיות, נשאלתי איזה קוקטייל מתפריט האלכוהול ארצה לנסות. בחירה מהתפריט היא נוחה במיוחד כי הצוות מסתובב עם אייפדים שעליהם בפונטים גדולים ובהירים, עם המון תמונות יש את המנות במדויק, ככה שיודעים מה לבחור. שאלתי מה המלצת המקום וקיבלתי תשובה שיש קוקטייל חדש ומומלץ עבורי בשם "תותים HP" – רום בהיר, נענע, תותים ולימודה ביתית (34 שקלים). המשקה הגיע בצנצנת קטנה, עם קרח וקישוט של נענע. מידת חוזק בינונית, ועשה המון מצב רוח.

עכשיו הגיע תור המנות העיקריות שלשמן התכנסנו – הצד הצמחוני קיבל את ההמבורגר הטבעוני שנקרא "המבורגר פטריות טבעוני" ומשקלו 200 גרם (49 שקלים). הוא ביקש כתוספת גווקמולה (9 שקלים) וסלט ירוק קטן (14 שקלים). המסקנה שלו מהמנה- "טעים מאד, תחליף מצוין לבשר". כמובן שטעמתי לו מהמנה, המסקנות שלי – זה טעים בפני עצמו, אבל בשר זה לא. הסלט היה טרי מאד ומרענן, הייתי מקטינה במעט את כמות רוטב הווינגרט שלו.

כוכב הערב נחת על הצלחת שלי – המבורגר WAGYUBURGER – המבורגר מבשר בקר מזן וואגיו שמאופיין באקסטרה רכות ושומן – הוא ה"קובה ביף"!. כדי להנות מהמקסימום של הטעם, הבשר מומלץ במידת מדיום או מדיום וול (שזו המידה שביקשתי) ומוגש נטו, בלי תוספות למעט טבעות בצל בצד שמגיעות עם מטבל וצירוף של חסה, בצל, עגבניה ומלפפון חמוץ . כל היוקרה הזו מגיעה על לחמניית בריוש חלבית עדינה. (72 שקלים – מחיר מבצעי הרצה).

(למעלה- המבורגר "קובה ביף" במצב פתוח – למטה- אחרי שהרכבתי אותו).

טעמתי את ההמבורגר בשני שלבים- הראשון כיחידה עם הכל, כלומר נגיסה ממש ענקית מכל הגובה של ההמבורגר, כולל הירקות והלחמניה. התחושה הראשונה היא הרכות, כשהקציצה היא בצורה דרמטית רכה יותר מקציצה סטנדרטית (טובה לכשלעצמה). בשלב השני פירקתי את מחצית ההמבורגר שנשארה לי, והתעמקתי בקציצה לבד, ללא שום תוספות. אם הייתי צריכה למצוא שלוש מילים לתאר אותה, זה היה "על גבול הסטייק". ב"אגאדיר" השכילו לא לתבל יותר מדי, והשאירו את הבשר לדבר בעד עצמו. והוא דיבר, הוא למעשה שר בשני קולות "אני רך, אני ענוג".

משקל הקציצה הוא 250 גרם .

הכפתורים במכנסיים כבר איימו להתפקע, אבל אין ארוחה בלי קינוח, בטח שלא ארוחת יום הולדת חגיגית.

האייפד הציג לנו את מגוון הקינוחים , כולל כמה מפתים במיוחד. בסוף בחרנו בהמלצת המקום "שטרוייזל"  – (35 שקלים) – שכבות של קרם ווניל , בננה או תות (תלוי בעונה, אנחנו קיבלנו תות), קצפת, מרנג ופירורי עוגיות. את הקינוח ליווה סטיבי וונדר בשיר יום הולדת, וגלעד מנהל המשמרת עם זיקוקים. כשתמו החגיגות, נשלפו הכפיות. גם כאן היו המון קונטרסטים – מתיקות המרנג כנגד חמצמצות התותים, קרם הווניל לעומת הקצפת האוורירית, והכי כיף – הגרגריות של פירורי העוגיות שהתגלגלו על הלשון וציפו את חתיכות התות.

ב"אגאדיר" מתחדשים כל הזמן, גם במסעדה וכמובן גם במשלוחים, ובאתר שלהם ניתן לראות מבצעים לסטודנטים, תפריט חיילים, תפריט לילה, עסקיות, וכמובן גם כרטיסי ההחתמה הדיגיטליים.

אז למי שרוצה בשר מענג במיוחד, למי שחושב שהוא כבר מכיר את כל ההמבורגרים האפשריים ומה כבר אפשר לחדש, למי שרוצה פינוק והמון דברים טעימים מסביב (וגם לצמחונים וטבעונים!) – שווה לקפוץ לאחד הסניפים של "אגאדיר" ולנסות.

כל הפרטים כאן – http://www.agadir.co.il/

 

מקום בצמרת – מקום חם בלב.

בילדותי, מזמן מזמן, אי שם בשנות השמונים, התחנה שהכי כיכבה ברדיו היתה ללא ספק "רשת ג'"  שהביאה לנו את ניחוח חו"ל . דרכה הכרנו את הלהיטים של מייקל ג'קסון, פול יאנג, החונקים וכך הלאה, וגם המון מוסיקה ישראלית. למעשה רשת ג', עם מצעדי הפזמונים שלה, לימדה אותנו מה הולך ומה נשמע, ואוסף השדרנים שלה- משוש עטרי ז"ל ועד מנחם פרי יבדל"א היו הכוכבים הגדולים שלנו (בעיקר כשלא דיברו על השירים והפריעו להקליט על ה"דאבל קאסט" שלנו…).

עכשיו הערוץ הראשון, גם בערוץ הHD שלו, מעלה את הסידרה "מקום בצמרת" – על שם אותו מצעד מיתולוגי, רק שהפעם לא צריך לשלוח גלויות ולקוות לזכות בתקליט, יצירתו של ניסן שור ובהפקה של ענת קנדל מ"פנס בודד הפקות" שבשישה פרקים (החל מיום חמישי הקרוב- ה22 לינואר בשעה 21:00 בערוץ הראשון ובHD, וכן בYES וHOT בVOD ) סוקרת את ההסטוריה של הפופ הישראלי כולל ראיונות עם כל מי שהיה בתחום אז – מהוותיקים יותֳר  – כוכבי הפופ כמו שלמה ארצי, יגאל בשן וששי קשת, דרך להקות כמו החלונות הגבוהים, חלב ודבש, והמאוחרים יותר- נוער שוליים, אתניקס וגם "תיסלם" שולחת נציגות מכובדת של יאיר ניצני ויזהר אשדות. הסידרה כוללת גם את זמרי הנשמה כמו רותי נבון, זמרים "לאומיים" כמו אילנית  ויזהר כהן, שייצגו את ישראל ב"אירווזיון"  וראיונות גם עם אמנים עכשוויים שגדלו על המוסיקה הזו, כמו דנה אינטרנשיונל, שירי מיימון ועיברי לידר, וזו רק רשימה חלקית.

לא התאפקתי, ולנוכח מסע הזכרונות הזה, שלפתי את הזכרונות האישיים שלי בתמונות למטה…

(בתמונה למעלה – פגישה עם אליל הבנות אדם . בתמונה למטה- עם מנחם פרי באולפני רשת ג')

 

BLEND- המיקס האוליטמטיבי.

בנעוריי, כשהיינו הולכים לפאב או לבר, הבחירה היתה די קטנה- או בירות, או קוקטיילים שחזרו על עצמם בכל מקום – מוודקה עם מיץ כלשהו (העדיפות שלי- אשכוליות אדומות) ועד קוקטיילים עם שמות ביזריים שנשמעו פורנוגרפיים למדי וכללו כל מני דברים שעושים "על הקיר".

בBLEND החליטו שלא עוד, ופתחו לפני כמה חודשים , בקריית הקודש פתח תקווה, שהופכת במהירות למעצמה קולינרית ולמרכז בילויים שנותן פייט אפילו לתל אביב, והעלו את הרף קילומטרים למעלה, עם קוקטיילים לא רק בשילובים מיוחדים אלא בעיצובים שלא נראו בשום מקום אחר, ובעיקר עם הפתעות. המון הפתעות.

לצד הקוקטיילים יש כמובן גם מה לנשנש – התפריט כשר בשרי.

הוזמנתי ביחד עם עוד כמה בלוגרים, ובעיקר בלוגריות שנראות עדינות אבל יכולות להתמודד עם כמות לא מעטה של אלכוהול , כדי לנסות את תפריט החורף שנמצא כרגע בהרצה בBLEND.

על הבר ממונה המקסולוג  חגי אברמוביץ שבחש בקדירה, הוסיף כל מני אלמנטים שבדרך כלל מוצאים במעבדות מחקר במקרה הטוב, או במערה של מכשפה במקרה המעניין יותר, וביחד רקח תפריט אלכוהולי טעים ולא פחות חשוב מזה- גם יפה לעין.

לא יכלתי לטעום את כל הקוקטיילים (למרות שבהחלט ניסיתי) אבל ממה שטעמתי- זו ההתרשמות שלי.

"מוחיטו סיגליות-" ת'רי אוליבס פירות יער, רום, תמצית סיגליות, לימון ונענע – (51 שקלים)- אם אני אתחיל להגיד "פרזנטציה יפיפיה"  המושג הזה יחזור בכל הקוקטיילים. במקרה הזה דובר על קוקטייל קליל, פירותי מאד.

"ויסקי בהפרעה" – ג'יימסון, סאוור, תפוחים ותמצית דובדבן (39 שקלים) והגימיק הכי כייפי במשקה- סוכריות קופצות שמונחות על הקרח ובכל שלוק עושות חגיגה בפה. דרגת חוזק קצת יותר חזקה (בכל זאת זה וויסקי). הקישוט היה סלסילת קרח שעירסלה דובדבנים.

"עשן באפלה" – פור רוזס ,אמרטו וביטר (47 שקלים). משקה חזק וגברי יותר, עטוף בשכבת עשן שמשתחרר בהגשה.

"טרופיקל היי" – ויברובה אקסקוויזית מושרית בקוקוס, רום מושרה באננס, חלב קוקוס ואננס – (43 שקלים) – המשקה שהזמנתי ראשון כי המוצא הברזילאי שלי מיד צעק "בטידה דה קוקו"- וצדקתי – המשקה הכי טעים לי מכל המשקאות שם – בעיקר כי הוא היה יותר "ברד" במרקמו, קוקוסי כמו שרק בקלאב מד יודעים להכין, ריחני כמו חופשה בקריביים ובגלל שהאלכוהול לא היה ממש מורגש, נלגם כמו מילקשייק.

"קוסמו ביט" – וויברובה אקסקוויזיט, טריפל סק, מיץ סלק תפוח (49 שקלים) והשוס  – הכוס מעוטרת ב"שערות סבתא" עם הוראות לערבוב כך שהשערות נמסות לתוך המשקה.

(בתמונה למטה- הקוסמו ביט בשני השלבים שלו)

המשקאות הבאים היו משקאות "חברתיים"  – מגיעים בכלי משותף ממנו מוזגים לכוסיות אישיות, או שוטים עם המון קשים מכוס ענקית.

"סנגריה חמה" – יין אדום, פירות של חורף, וניל ותבלינים חמים (כלי משותף ב119 שקלים). אני קיבלתי עם תפוחים וקינמון מה שיצר לי סוג של שטרודל חמים , נעים, רך ומשמח לבב אנוש.

"מרגריטה קרמל" היתה משקה משותף נוסף – שכלל קוארבו סילבר, טריפל סק, סאוור וקרמל (109 שקלים למיכל שמספיק לאיזה עשרים "שוטים" או יותר, לא הצלחנו לסיים. משקה חמוד, קליל לפתיחה.

והשוס הגדול של המשקאות המשותפים – "ספייסי אמזונס" שהוכן בסוג של קדירת מכשפה, עם המון קרח יבש שעשה עשן ואווירה קסומה, וכלל אבסולוט וניל, סילאן, לימון, צ'ילי, תמצית אלדרפלאוור והפתעת סוכריות גומי ופלפל שלם מלמעלה, יחד עם פלחי תפוזים (129 שקלים לכוס ענק בגודל של אקווריום ). אחרי שסיימנו להצטלם עם הכוס היפיפיה (והעלאנו לפייסבוק עם הכיתוב "אבל אדוני השוטר, שתיתי רק כוס אחת!!") תקענו כולנו את הקשים ואת הראשים ושתינו. מה שאהבתי במיוחד במשקה הוא השילוב של מתיקות ועוקצניות (וכמובן שכולנו דגנו את סוכריות הגומי ספוגות המשקה ).

(הערה – לשולחן הוגשו גם שני משקאות בטעמי אניס, שאני לא מסוגלת לסבול, ולכן לא נגעתי בהם, אבל הפרזנטציה כמו כל השאר היתה יפיפיה. אחד המשקאות היה בעצם סורבה אלכוהולי, של אשכוליות אניס שהוקפאו בעזרת חנקן נוזלי, עוד טקס מקסים של חגי אברמוביץ).

הערה חשובה- יש גם קוקטייל נטול אלכוהול בשביל הנהג התורן, או בשביל מי שלא רוצה לשתות אלכוהול ועדיין רוצה להנות עם החברים.

ועם כל האלכוהול הזה צריך גם לאכול משהו, והמנות הן בשיטת הSHERING .

מה שטעמנו היה –

"נאצוס" – כירסום קטן (אין מחיר בתפריט) שהגיע עם שני רטבים קלילים – אחד יותר חריף, השני פחות, ככה לפתוח את התאבון ולהתחיל לאזן את האלכוהול.

"קרפצ'יו קרם חצילים" (47 שקלים) – פילה בקר  נא, קרם חצילים מעושן וקונפי שום, שהגיע עם טוסטונים. מנה חמודה, קצת מלכלכת את הידיים (ולכן הגיעו מיד גם מגבונים – תשומת לב מצויינת של הצוות).

"פאני פורי" – הבחירה שלי מבין כל המנות – כיסוני בצק פריך ותבשיל חם של עדשים (28 שקלים). מרקם כייפי, טעמים הודיים טובים, עזבו אתכם מSHERING- הייתי מאמצת את כל הקערה לעצמי לבד. המנה באה עם הסבר מדויק של איך להחזיק את הכיסונים ואיך לאכול.

"סלט שורשים" – בצל בטמפורה, שורשים, איטריות סובה, נבטים וג'ינג'ר כבוש (33 שקלים למנה גדולה שמספיקה גם לשלושה). סלט עשיר מאד, טעמי מזרח מדוייקים בלי להיות מוגזמים. הגיע למקום השני אצלי.

"קארי אדום"  – פילה בקר וחצילים מאודים עם סטיקי רייס (48 שקלים) – מנה נחמדה, אסיאתית, אבל בהשוואה לאחרות שאהבתי, זו התחברתי אליה פחות.

"יקיטורי סלמון" – בקרמל הדרים (44 שקלים) שיפודונים חמודים, הולכים טוב עם האלכוהול. באו עם סלט שורשים קטן אבל עם רוטב שונה מזה שבסלט הגדול  – יותר מתקתק.

"פרנה קורדביף"- 2 לחמניות פרנה עם קורנדביף , כרוב כבוש, איולי חרדל ועגבניה (45 שקלים). מנה חושנית מאד, גם בטעמים וגם באכילה (כי אי אפשר לאכול את זה בצורה מנומסת וחייבים בידיים ). הבשר היה טרי מאד, החרדל לא השתלט, למי שלא מפחדת להרוס את הליפסטיק.

"תפוחי אדמה עם שום וגרידת לימון " (מחיר לא כתוב בתפריט). עוד משהו שהולך טוב עם האלכוהול. מה שאהבתי הוא החידוש- כי בדרך כלל התיבול של תפוחי אדמה כאלה הוא צ'ילי מסוגים שונים או רוטב שמנת. אף פעם לא חשבתי על אופציה של לימון.

שני סוגי פוקצ'ות הגיעו לסיום הפרק של האוכל (והחזרה לאלכוהול)  – לחמאג'ון  – פוקצ'ה עם תבשיל בשר טחון, קצת טחינה והרבה ירוקים  ופוקצ'ה "ירוקה" עם פטריולת, פסטו עשבים וביצה עלומה (שתיהן ב41 שקלים). ההעדפה שלי הלכה לכיוון הירוקה, קודם כי אני מתה על ביצה עלומה, ושנית כי הבשר היה לי קצת כבד, בעיקר אחרי כל המנות שכבר אכלנו.

כרגע בתפריט החורף אין קינוחים אבל מי שמשתוקק למתוק יכול לבוא על סיפוקו בסורבה אלכוהולי שנרקח במקום, או בליקר מתקתק.

BLEND- כשר בשרי, רחוב הסיבים 47 פתח תקווה. חנייה בשפע בסביבה.

לאתר הבית – לפרטים והזמנות – http://blend.rest.co.il/

 

יותר טוב "שופרסל" (כאילו שלא ידענו).

 

ב23 לדצמבר פורסמה השוואה במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" שבה קבוצת נסיינים של מבוגרים וילדים טעמו מוצרים שונים, ואת המוצרים המקבילים ממותג "שופרסל" – ו"שופרסל ניצחה בגדול" – כשהמון מהמוצרים (למעשה, למעט אחד) זכו ביתרון או בתיקו עם מוצרים מתחרים, ממותגים ויקרים הרבה יותר.

החבילה שקיבלנו החודש הכילה איפה, בדיוק את המוצרים הזוכים –

פתי-בר שופרסל 500 גרם ,דגני בוקר כדורי שוקולד 500 גרם ,עוגות מאפין שיש שופרסל 400 גרם ,קפה נמס שופרסל 200 גרם ,שוקולד חלב שברי אגוז שופרסל 100 גרם  (לא השגתי ובסניף הסכימו להחליף לי לשוקולד אחר מאותה סידרה), ואבקת שוקו שופרסל 500 גרם

המוצרים (שאת רובם אני גם ככה קונה, בעיקר ה"פתי בר" שכבר מזמן הוכרז כיותר טעים מאשר המתחרה המוכר כי הוא יותר רך ויותר מתוק) נפרשו על השולחן וחולקו לקבוצות לפי מה שהולך לצאת מהם.

החלוקה היתה כזו – הפתי בר (יחד עם קוקוס של "שופרסל" שאני תמיד משתמשת) הופך להיות כדורי שוקולד קלאסיים.

חיפשתי באינטרנט מתכונים ל"כדורי שוקולד" וקיבלתי כל מני גרסאות מפונפנות עם שוקולד יוקרתי, עם כל מני תוספות אלכוהוליות ומה לא. החלטתי שהכי טוב זה טעמי הילדות, מה שהיינו עושים כילדים, כולל הבלגאן במטבח והפטיש כמובן, והשינוי היחיד שעשיתי היה החלפת המרגרינה של פעם בחמאה של היום (בני הבית לחצו, מה לעשות…).

אז אחרי הקקאו, הסוכר, החמאה, הבסקוויטים שרוסקו באלימות מסוימת , תמצית ווניל, וחלב, והכל מגולגל בקוקוס כמו של פעם.

(למעלה- האלימות. .למטה – שכרה)

השוקולית והשוקולד ביחד עם קמח של "שופרסל" , סוכר של "שופרסל" ותבניות חד פעמיות כמובן של "שופרסל" , הופכים להיות עוגת יום הולדת צבעונית . המתכון הוא של עוגת שוקולד בחושה פשוטה, שאפשר למצוא ברשת בווריאציות שונות, רק שבמקום קקאו שמתי את השוקולית ובהתאם הפחתתי את כמות הסוכר. הקישוט היה שוקולד שהומס בתוך שמנת מתוקה, וכמובן סוכריות צבעוניות לשם החגיגיות.

(למעלה- המצרכים לעוגה. למטה- מה יצא פלוס השוקולית ששכחתי לצלם בתמונת ה"מצרכים").

(עוד יותר למטה- מה עלה בגורלה של העוגה בערב הסלסה).

IMG_0923

שתי המנות הללו הוכנו ונטרפו ביום חמישי, במסיבת יום ההולדת המוקדמת שלי בסלסה.

הקפה והעוגה שימשו כארוחת בוקר כייפית של שבת (האמת, בשבילו הקפה, בשבילי השוקולית), והדגנים יתחלקו בין הילד (עם חלב רגיל) והבן זוג (עם חלב סויה).

בסך הכל, יש המון מוצרים תחת המותג של "שופרסל" ולעיתים אנו מוצאים את עצמנו בעגלה מלאה במוצרי המותג, לכל המוצרים שאנו זקוקים להם ליומיום (ולשמחות).

ומי שרוצה לראות את ריקוד יום ההולדת החגיגי, שילחץ כאן ויגביר את המוסיקה!!

חמישים טעמים של שמן.

לפני כחודשיים ביקרתי ב"שמנא" – בית בד במושב חגור, וראיתי את תהליך המסיק- מהעץ ועד לבקבוקים. (אפשר לקרוא על הביקור כאן )

עברו חודשיים והתעורר החשק לדעת מה הלאה- כלומר, מעבר לצריכת שמן משובח וזיתים מעולים – מה עוד אפשר לעשות עם שמן זית?

מסתבר שהיו הרבה סקרנים כמוני, ולמלאכה גויס השף אייל לביא- מ"רוקח 73" ו"רוקח ים" – מומחה לדגים ופירות ים ושף ידוע , כדי שיעביר סדנה על האפשרויות הרבות הגלומות בשמן הזית של  "שמנא".

במשך שלוש שעות הוא הדגים, תיבל את הסדנה בהמון סיפורים פיקנטיים מהמסעדות , וגם טיפים מאד מועילים (כך לדוגמא שהסיבה שהוא לא מניח את חומרי הכבישה על דגי סביצ'ה אלא מגיש אותם לצד הדג, היא כדי לשמור על הטריות המקסימלית, כך שהכבישה עצמה נעשית בפיו של הסועד בשעת האכילה. ), ניפץ מיתוסים ("לא חייבים לשים אוטומטית לימון על דג- זה נשאר מהתקופה שאיכות הדגים לא היתה מי יודע מה. עדיף להנות מטעם הדג בעצמו") ופינק את הנוכחים בהמון מטעמים ומתכונים.

כדי ליצור את המנות מושלמות, הגבינות, היוגורט וכל שאר מוצרי החלב הגיעו מ"עברי"  – מחלבה במושב עזריה (לדף הפייסבוק ).

המנה הראשונה שהכין השף לביא היתה מנת "קפרזה משוגעת" עם המון משמעויות בשם שלה – גם בגלל שם המנה הקלאסי, גם בגלל ש"קפריזה" זה סוג של שיגעון, וגם כי "קפרי" זה גדי – מרמז על מוצא הצאן של הגבינה של "עברי" – בקיצור, הכל מסתדר. והכל הסתדר עוד יותר טוב בפה כשהשף לביא פרש דף מוצרלה טרי (חידוש מקסים שיש פותח את הדמיון – לפיצות, מאפים, פשטידות, רצועות וכו'), הניח עליהם פסטו , שקדים, עלי זעתר, זמן זיתים שהורכב מטפנד זיתים ושמן פישולין צרפתי של "שמנא", עגבניות שרי טריות מכל מני סוגים, ותיבול של בלסמי, מלח ים ולמי שרוצה גם פלפל צ'ילי לתוספת חריפות.  כמה קל ומהיר, ככה טעים.

המנה הבאה היתה סביצ'ה דג ים עם צ'זיקי סלק, או כפי ששף לביא סיפר "באתי הביתה, רציתי להכין אוכל משפחה, והמקרר היה ריק אז זה מה שיצא בסוף". אתם מבינים? כשהמקרר שלי ריק, אני מזמינה פיצה. כשאצל השף לביא ריק- יוצאת מזה מנת דג מקסימה עם הרוטב הכי צבעוני EVER.

הוא ערבב יוגורט צאן סמיך (לפחות 4% אחוזים – בסדנה הוא כאמור השתמש במוצרים של "עברי"), עם שום, קוביות סלק בינוני חי וחתוך לקוביות, תיבל במלח, פלפל, 3 כפות שמן זית מסוג "ברנע פישולין", הוסיף שומר ירוק בקוביות קטנות (ובתור אחת שלא אוהבת טעמי אניס, הופתעתי שהשומר לא הפך את המנה ל"אניסית" אלא רק הוסיף טעם במסגרת הטעמים הכללית) וגם פלפל שחור גרוס, זרעי כוסברה קלויים (שוב, גם מי שלא אוהב כוסברה, לא יבחין בה בכלל, היא רק טועמת לשילוב הכללי). התערובת יצאה בוורוד בוהק בגלל הסלק, צבע טבעי וחי שגרם לכולנו לזנק עם המצלמות.

במקביל הוא פרס דג ים טרי ללא עצמות או עור, לפי הגודל הרצוי לכל אורח, והניח על צ'זיקי הסלק המוכן, ותיבל בעוד קצת שמן זית, מלח וזרעי כוסברה.

הרעיון היה כפי שהוסבר למעלה, שהכל מתערבב אצל הסועד בפה ושומר על הטריות המקסימלית.

עוד מנות שהשף הכין היו "סלמון עטוף בפילו במילוי טפנד סורי, גבינת קממבר, עלי מנגולד ורוטב ויניגרט גזר " (אני לא מביאה את המתכונים המפורטים, הם נמצאים ברשת ואני לא רוצה לייגע את קוראיי, מעדיפה להתרכז בחוויות של הסדנה ובטיפים). הרעיון הכללי היה למרוח את עלי הפילו בשמן זית, להניח עליהן את הסלמון, ועליו בערימה את כל הדברים הטובים – גבינת קממבר של "עברי", מנגולד, טפנד זיתים ואחר כך לעטוף ולגלגל כסוג של סיגר או בלינצ'ס. וכמו בלינצ'ס גם אופים עד שמזהיב אחרי שמורחים בשמן זית ומפזרים שומשום או קצח לפי הטעם.

להגיש עם וינגרט גזר שכלל בין השאר לימונים כבושים שזה כבר קונה אותי, וגם דבש, שום, כמובן גזרים חתוכים והכל בבלנדר הופך לרוטב מיוחד.

 

שף לביא מפורסם בפאייה שלו, במחבת ענק, וגם לסדנה ב"שמנא" הוא הביא את המחבת החשמלי הענק שלו, כדי להכין מנת ריזוטו ארטישוק עם זיתים חריפים, אריסה וגבינה צפתית כבושה. מה שהיה נחמד הוא שבעצם זו ארוחה שלמה על מחבת אחת, ובמהירות. למעשה, הערבוב של השף והסו שף שלו היו כל כך מהירות שאי אפשר היה להספיק לצלם בחדות גם במצב מהיר במיוחד של המצלמה.

(בתמונה למעלה – שמן "שמנא" נכנס למנה).

בתחילה הוא "סגר" חתיכות עוף (המנה הזו לא כשרה מאחר ויש בה בשר וחלב, אחרי שטעמתי חשבתי שבהחלט אפשר היה להפוך אותה לצמחונית או כשרה, בשימוש בסוגי פטריות למשל במקום העוף) ואחר כך הוסיף את כל הדברים הטובים – אורז "ארבוריו" שבושל עם ירקות שורש מטוגנים והפך לריזוטו, תחתיות ארטישוק, שום, ולבסוף תיבול בזיתים, אריסה ופטרוזיליה. בשביל שיא הכיף נוספה גם גבינה שהוסיפה את ה"משיכה" .

(בתמונות למעלה ולמטה- חלק מהמנות היפות והטעימות שהכין השף)

לקינוח הכין השף "עוגת שמן זית" שהיתה גירסה משודרגת של עוגת ספוג בטעמי ווניל וקצת מיץ לימון, וכמובן הכילה 360 מ"ל שמן זית שנתן את ה"פלאפיות" הרכה ומנע סיכון של "עוגת חנק" שאנו מכירים לצערנו ממתכונים אחרים. החלבונים הוקצפו, הסוכר נבחש, ועל עוגת הספוג שיצאה מהתנור השף הוסיף קרם עשיר, רוטב קינמון וטוויל קרמל, והמנה קושטה עם פרחים אכילים , ונחטפה באופן מיידי על ידי כל הנוכחים.

כיום ניתן למצוא ב"שמנא" שמנים מזני –

"ברנע פישולין" – בטעמי פירות עם מתיקות מודגשת, מה שהופך אותו לאידאלי בתיבול עדין, טיגון ואפילו מאפים מתוקים (מרירות חלשה, חריפות עדינה).

"ברנע נבאלי" – גם הוא בעל מרירות וחריפות עדינה, מתאים לתבשילים, טיגון ותיבול.

"סורי" – האמת- השמן האהוב עלי ביותר, והוא גם נחשב לחריף ביותר – תיבול חזק, מעולה לחומוס. (או במקרה שלי – עם חתיכות חלה).

"פיקואל" – מרקם עשיר, מרירות וחריפות נמוכים, גם הוא מתאים לבישול, טיגון ותיבול.

"ארבינקה" – ארומה פירותית מודגשת וחריפות חזקה – לבישול ולתיבול . (מבחינתי – מתחרה ל"סורי" על הטעם שלי).

בסיכום הסדנה יצאנו עם בהחלט "חמישים טעמים של שמן זית".

עוד פרטים על "שמנא" – המוצרים, הסדנאות וכל השאר כאן .

ו"מוזס" הכה על סלע…

ובניגוד לפסוק המקורי, במקרה של רשת "מוזס" – מהסלע לא יצאו מים, אבל מהגריל יצאו המבורגרים ובשרים משובחים.

אבל מההתחלה-

רשת "מוזס" חוגגת עשר שנים ומשיקה את הסניף ה11 שלה, באם המושבות פתח תקווה, ולא סתם סניף – סניף כשר, השני הכשר שמצטרף לסניף כשר נוסף בירושלים. (וחפשו את האף הכחול של החתול של "מוזס" – הוא הסימן של הסניפים הכשרים).

להמבורגרים של "מוזס" ובראשם ה"ארטבורגר" שהוא שילוב של המבורגר ויצירת אומנות, יש קהל מעריצים גדול, ועכשיו גם שומרי הכשרות יכולים להנות ממנו וממנות אחרות שבסניף. למעשה, 95% מהמנות הן זהות, וההבדלים הם רק בהוצאת הבייקון והגבינה מתפריט המסעדות הכשרות, וכמובן הקינוחים שאינם חלביים (ועל כך בהמשך).

כשהזכרתי את הסניף לבן שלי, הוא מיד אמר "הסניף שבו יש תור ארוך מאד". ואם תוך ארבעת השבועות שהסניף בפתח תקווה פתוח, כבר נוצר תור כזה, אין מצב שאני לא מגיעה לבדוק.

הוזמנו לנסות את הסניף החדש, הגענו בערב יום ראשון, הסניף המה אנשים, ופתחנו את הערב, בהמשך לרוח התנכ"ית שמובילה את הפוסט הזה – באלכוהול, שלא רק שמשמח לבב אנוש, גם פותח יופי את התאבון לבשרים.

ל"מוזס" תפריט אלכוהולי רחב, כולל הקוקטיילים, שטעמנו מהם כמה וכמה. מחירי הקוקטלים הם 40 שקלים, והמבחר כולל "מוזס מוחיטו" שמכיל דובדבנים, נענע קצוצה וליים (קוקטייל עדין יחסית עם טעם נענע מודגש ודובדבנים שכיף לדוג ולגלגל על הלשון כששותים את המשקה), "קייפיריניה הדרים" על בסיס קשאסה ברזילאית " (מידת חוזק די חזקה מבחינת אלכוהול), "ערק סמאש" בניחוח מנטה ויסמין – עליו ויתרתי כי אני לא מסוגלת לשאת טעם של אניס, אבל אחרים בשולחן בעלי טעם שונה ,דווקא אהבו. (משקה קצת יותר "גברי" אם אפשר להגדיר את זה ככה). "אורכיד קולינס" – פסיפלורה עם ג'ין, תותים ולימון עם סיומת תוססת – משקה חמוד, מתאים לשני המינים מבחינת החוזק, והבחירה שלי – "מרטיני פסיפלורה" עם ג'ינג'ר, לימון וברנדי משמשים. זו היתה הבחירה שלי מבין המשקאות, למרות שהוא כביכול פחות מקושט מהאחרים, ונראה תמים, רק אחרי ששותים אותו, בעיקר אם זה לפני האוכל, מרגישים את אפקט הראש הקליל.

ממנות הפתיחה הגיעו אל שולחננו –

"שיפודי פילה בקר" – במרינדה של פלפל שחור וצ'ילי מתקתק (46 שקלים). פחדתי שיהיה חריף (בשבילי גם מלח זה הרבה פעמים חריף….) אבל זה לא היה. נראה לי שהבשר פשוט ניטרל את החריפות העדינה והשאיר תוצאה של טעם ועסיסיות. נשנוש חמוד מאד, בעיקר עם הקוקטיילים.

"נאגטס עוף בקרמל תפוזי דם פיקנטי" – (41 שקלים) – אני מאד אוהבת שילוב של בשר ומתיקות פירותית. עוף עסיסי, מנה מתקתקה – הימור שלי – ילדים ימותו על זה.

"סלט צ'יקן סנטה פה" – לבבות חסה רומית, עגבניות שרי, בצל סגול, צנוניות וקרוטוני שום מתובלים בוינגרט ליים מקסיקני (48 שקלים). קערה גדולה מלאה בריאות למי שרוצה משהו קליל יותר. אישית, כשאני באה למקום של המבורגרים, אני תמיד מעדיפה את הבשר היותר "כבד", אבל טוב שיש פתרון גם למי שרוצה רק משהו קליל ולשבת עם החברים.

"עוף במולה"   – הגיעו שתי טורטיות מקמח תירס, עם חסה, בצל, כוסברה ומה שהוגדר כ"סלסה וורדה פיקנטית". (41 שקלים). ההוראות הן לקפל את הטורטיות ולאכול כמו לאפה זעירה. אישית, כמו שציינתי, חריף זה לא בשבילי, ואחרי נגיסה אחת כבר לא יכלתי להמשיך מפאת החריפות, למרות שאחרים בשולחן ציינו "זה בכלל לא חריף". כנראה שהכל יחסי.

עד כאן היו מנות ראשונות, מכאן התחלנו עם החלק המרכזי – הבשרים.

בייגל בורגר – 100% בשר בקר המוגש בלחמניית שמרים בייגלית, עם חביתה, חסה, עגבנייה, בצל סגול ורוטב צ'ילי צהוב (63 שקלים ) – מנה ענקית, אין סיכוי להחזיק ביד כמו המבורגר, צריך לחתוך עם הסכין ולאכול בשלבים. לי היה מוזר בהתחלה הענין של החביתה, היות ומבחינתי ביצים עם בשר הן תמיד ביצי עין. ב"מוזס" מגישים אותן במבחר גרסאות, כולל ביצה קשה. שווה להזמין בזוג.

הבא בתור היה אחד הפייבוריטים שלי – "פילי ביף סטייק"- (69 שקלים) – פרוסות אנטריקוט שניצלו על הפלנצ'ה, ביחד עם פלפל ירוק, בצל חרוך, ביצת עין ומיונז פילדלפיה. בתפריט כתוב גם "פיקל חלפיניו" אבל אני לא הבחנתי בכך, ושוב, עם המרחק שאני תופסת מחריף, הייתי שמה לב. אני אוהבת את המנה כי הבשר הוא בפני עצמו, כל הטעמים והעסיס, בלי כיסויים נוספים, וביצת עין היא תמיד הפרטנר האולטימטיבי.

מנת הבית וגאוות המקום הם ההמבורגרים כמובן, ואנו קיבלנו את מנת ה"מיני מי" כדי שנוכל לטעום כמה שיותר. מדובר בשלישיית המבורגרים של מאה גרם, שכוללים מיני ארטבורגר (מה שאני ישר ניכסתי לעצמי), מיני בקר קלאסי, ומיני חובק עולם מתחלף. (67 שקלים לשלישיה). הארטבורגר שלי כלל בקר, עגל וכבש בקיצוץ גס עם קטשופ פלפלים בייתי וכמובן שאפשר לבקש כל מידת עשייה חביבה. לי הוגש המדיום, שזו הדרגה המומלצת וגם הבחירה שלי.

מתוך תפריט הבריאות קיבלנו את "מיסו סלמון" (92 שקלים) – פילה סלמון ברוטב מיסו צרוב בתנור. במקור זה אמור להיות מוגש על מצע ירקות אבל אנחנו קיבלנו אותו על אורז בריאות, שהוא מנה נוספת מהתפריט – ומכיל כמה סוגי אורז עם  עדשים ועוד המון הפתעות בריאות ונחמדות.

בכלל, בתפריט הבריאות יש גם טופו וגם פירוט על כל מנה משם – ערכיה התזונתיים, נוכחות או העדר גלוטן וכדומה, כך שלמי שמקפיד, יש את כל האינפורמציה. הדג עצמו היה עשוי טוב, שמר על המיצים שלו, לא איבד את טעמו בגלל הצפת רוטב, והשתלב יפה עם האורז.

לצד המנות קיבלנו נשנושים של פירה, צ'יפס וטבעות בצל. הדירוג שלי בענין הוא מקום ראשון טבעות הבצל הכייפיות ואחריהם כל השאר. בגלל שהסניף הוא כשר בשרי, גם הפירה הוא פרווה.

שלב הקינוחים הוא שלב מאד חשוב ולא משנה כמה אכלנו קודם, יש תמיד מקום למתוקים.

קיבלנו שלושה – שוב, מותאמים למטבח כשר, כלומר לא מכילים חלב.

הראשון היה בעקבות החנוכה- "טריו דונאטס" חמימים עם רוטב שוקולד, כדורי גלידה ואגוזים למעלה. אני פחות התחברתי בעיקר בגלל שהגלידה היא פרווה – והיא נמסה על הדונאטס החמים. הייתי מעדיפה את הדונאטס בלי הגלידה, או בצד. (38 שקלים).

השני היה מנה עשירה ושוקולדית –  "טראפלס קייק"  – נטולת גלוטן ועל טהרת השוקולד והקקאו, שהוגשה עם כדור גלידת וניל – פרווה. (34 שקלים למנה שמשביעה את הצורך במתיקות של שני אנשים). כאן הגלידה הוגשה בצד ויכלתי להתעלם ממנה ולהתמקד בשוקולד, שוקולד ועוד שוקולד הכיפייים של העוגה.

הקינוח השלישי היה BY FAR הפייבוריט שלי – למרות שגם הוא , כמו חבריו, היה פרווה. "קרם ברולה " (36 שקלים, ללא גלוטן) עם סלסת אננס, שהוכן עם חלב קוקוס. אי אפשר היה להרגיש שמדובר בפרווה, הציפוי הקרמלי זכוכיתי היה מושלם, האננס היה ניגוד חמצמץ, אם לבחור קינוח אחד, אז זה זה .

בתפריט יש כאמור מענה לכל אחד- מנות צמחוניות, מנות בשריות, מנות עם המון ירקות, מנות בריאות, מנות ילדים, מתוק, מלוח, חריף, אלכוהולי, הכל יש, וגם המון עסקיות שהופכות את כל העסק למשתלם (וכמובן שיש גם משלוחים).

לצעירים ולצעירים ברוחם – "לייט נייט"  – תפריט מיוחד כולל תקליטנים של "החתול והכלב" עד השעות הקטנות של הלילה .

 

סניף פתח תקווה הכשר- רחוב שחם 22 פתח תקווה (בשעות הערב החנייה בכחול לבן חינמית ובשפע).

עוד פרטים ב-

https://www.mosesrest.co.il/