מסלניצה- חג סלאבי הנהוג ברוסיה, אוקראינה וארצות סלביות, החל כחג פגאני לכבוד השמש שמנצחת את קור החורף, עבר גלגולים בעקבות חדירת הנצרות והפך אחרי נפילת ברית המועצות לחג חילוני עממי שבו אלמנטים רבים כמו תהלוכות, אכילת בלינצ'ס שצורתן העגולה מסמלת את השמש, וגם שריפה של בובה בשם "גברת מסלניצה" שמסמלת את החורף שכבר כל כך משתוקקים לסיים אותו ולהנות מחומה של שמש אביבית.
לפי ויקיפדיה- ההגדרה של "ביסטרו" היא – "מסעדה קטנה המגישה מאכלים פשוטים במחירים שווים לכל נפש." כששאלתי את צוות "לה ביסטרו" בחולון מה ההגדרה שלהם, ומה הכי מייצג את המושג "ביסטרו" בעיניהם, התשובה היתה מורחבת יותר וכללה גם את האווירה. הישיבה היא טיפה אפלולית (למרות שלא חשוך כמו במקומות אחרים, ובהחלט אפשר לקרוא את התפריט בערב בלי בעיה ובלי תאורה של סלולרי, או לצלם בלי פלאש במקרה שלי), המוסיקה היא ג'אזית מרגיעה שמלטפת את האוזן, והמבחר רחב ומקיף כך שאדם יכול להחליט אם הוא רוצה ארוחה שלמה, או משהו טעים עם איזה אלכוהול כייפי, או אפילו ארוחת שישי בערב.
מה הכוונה "לכולם"? (או ליתר דיוק "לכווווולללללםםםםם")? גם לאנשים שרגישים לגלוטן או לא מעוניינים לצרוך אותו. עד עכשיו זה היה סיפור למצוא איך להכין דברים טעימים בלי גלוטן, ועכשיו באים החברים ב"בר אל " ומביאים לנו קמח ללא גלוטן שמתאים לחולי צליאק, לרגישים לגלוטן וכאמור למי שמבקש להפחית בצריכת גלוטן.
הקמח מתאים להמון מתכונים (ובתחתית הפוסט תמצאו קישור לדף הפייסבוק בו יש הרבה הצעות למתכונים) בין השאר לסוגי לחם שונים וחלות, מאפים, עוגות , פשטידות וכך הלאה.
לכבוד פורים קיבלתי מ"בר אל" מתכון לאזני המן ללא גלוטן. אני מביאה כאן את המתכון לבצק, כי את המילוי העדפתי לשנות (במתכון שאני קיבלתי המילוי הוא נוטלה, אני מאמינה שאזני המן צריכות להיות עם פרג כדי להיות ממש אותנטיות. אמנם את מילוי הפרג לא הכנתי אלא קניתי כמילוי במחלקת מוצרי העוגות בסופר, אבל זה עדיין מבחינתי פורים ה"אמיתי".) כמובן שכל אחד יכול לשים איזה מילוי שהוא אוהב- אם זה שוקולד, חלווה, אגוזים וכך הלאה.
הבצק בכל מקרה הולך ככה –
סתיו תמיד משדר סיום – סיום הפריחה ואור השמש , התחלת הקיפאון. העלים נושרים, האדמה קופאת, הכל נרדם.
כשמדברים על תקופות בחיי אדם, הקיץ הם הנעורים, והזיקנה היא הסתיו שאחריו המוות – החורף הקר מגיע.
על קרשי התאטרון הלאומי "הבימה" עולים שני שחקנים, אחת קצת יותר מבוגרת, השני קצת יותר צעיר- ליא קניג ותומר שרון, ובמשך שעה ורבע רצופים ללא הפסקה, בוראים לנו עולם של ניגודים בין ההזדקנות לפוטנציאל, בין הזקנה לעור שעדיין חלק, בין ההווה לעתיד (או כפי שאומרת אלכסנדרה, דמותה של ליא במחזה "ההווה מראה לנו שאין עתיד". הכל ב"פתאום הגיע סתיו".
השבוע חל הוולנטיינס דיי, בעוד חצי שנה יש את ט"ו באב, באמצע יש את פורים, וגם ב"סתם" יום של חול – המתנה האולטימטיבית תמיד תהיה – החום כהה הזה, שממלא את הפה, את האף ואת כל החושים בחושניות הקולינרית הכי גדולה שאפשר – השוקולד.
אני לא מדברת על מה שאנחנו גדלנו עליו, בלי להזכיר שמות, כל מני מותגים שהכילו בקושי ארבעים אחוזי מוצקי קקאו, והטעם היה שילוב של סוכר וכל מני חומרים בלתי ברורים. מאז גם אנחנו גדלנו , ויחד איתנו גם המודעות לשוקולד איכותי, וגם השוקולדים האיכותיים התחילו להגיע לארץ ולהיות זמינים לכל דורש.
אחת ממעצמות השוקולד המפורסמות ביותר היא בלגיה, ומשם מגיע המותג הידוע Cote d'Or – קוט ד'אור, שמפציץ אותנו בשוקולדים באחוזי קקאו גבוהים, ובטעמים שונים.
ונתחיל בווידוי – אתמול אכלתי המון מתוקים. המון. עד כדי כך שנשבעתי שאני לא מתקרבת לשום דבר מתוק לפחות במשך נגיד…. שבוע?
אבל אז הגעתי הביתה ומצאתי משלוח מהחלומות, שהעיף את ההחלטות שלי מהחלון, כשחמישה סוגים שונים של "קוט ד'אור" נפרשו בפניי- בדרגות חוזק שונות, ובתוספות של תפוז , גנאש טראפל ופיסטוק, ורק חיכו שאבחר. האמת שקודם הייתי צריכה להגן עליהם ממש בגופי, כדי שאוכל לצלם, לפני ששאר בני הבית התנפלו על חבילות לבחירתם . אז יוצא שבסוף טעמתי קצת מכל דבר (מה שהואילו בטובם להשאיר לי…) וככה יכלתי להתנסות בכל הסוגים.
אישית, הבחירה שלי היא כמה שיותר מוצקי שוקולד, כלומר העדפתי את השוקולד עם 86% מוצקי קקאו, מה שנחשב לא רק איכותי וטעים במיוחד, אלא גם בריא ברמות על (תמיד טענתי ששוקולד זה מזון בריאות!). לא שסירבתי לכל שאר הטעמים (בתמונה ניתן לראות למשל איזה זוגיות מופלאה יש לטעם התפוז ביחד עם בקבוק יין משובח). מבחינת הטעמים המיוחדים אי אפשר לנצח את המריר עם גנאש וטראפל שהייתי צריכה להפריד בכוח מידו של בן הזוג, אחרי שחיסל חצי חבילה בלי הנד עפעף.
ואיך מושגים כל הטעמים האלה? כשלוקחים מרכיבים משובחים, זה מה שיוצא- והמתכון של קוט ד'אור פשוט – לוקחים חומרי גלם משובחים – פולי קקאו מהטובים בעולם, מייצרים בתהליך קפדני ששומר על המתכון המסורתי והופכים את הכל ליצירת מופת טעימה שכיף לתת ועוד יותר כיף לקבל.
שם המותג "קוט ד'אור" הוא שם האזור באפריקה שממנו מגיעים פולי הקקאו – "חוף הזהב" או כפי שאנחנו מכירים אותו – חוף השנהב. הפיל שמככב בלוגו הוא מחווה לפיל שהופיע על הבולים שעל שקי הקקאו שנשלחו מחוף השנהב לבלגיה, והוא מזכיר את המחוייבות למסורת איכות ומצויינות.
ועכשיו במיוחד- כדי שכולם יוכלו להנות מהטעמים המיוחדים של קוט ד'אור- לאורך חודש פברואר יימכרו השוקולדים ברשתות שיווק מובילות במחיר של עשרה שקלים בלבד. במחיר כזה אני לא רק צוברת מלאי, אלא גם מכינה משלוחי מנות שיעלו את הפופולאריות שלי בקרב כל בני המשפחה והשכנים, זה בטוח.
כשר חלבי.
לאתר "קוט ד'אור" העולמי – http://www.cotedor.com/
אמש השיק שגריר צרפת בישראל, מר פטריק מזונאב, את "שבוע הקולינריה הצרפתי ה3 בישראל" – So French – so good – שהביא לארץ 21 שפים צרפתיים, שבמשך השבוע, בשבע ערים בארץ (תל אביב, חיפה, ירושלים, באר שבע, עכו, בנימינה וטבריה, יעבדו עם צוותים של עשרים מסעדות ישראליות, ויציגו את נפלאות המטבח הצרפתי לציבור הרחב, תוך דגש על חבל "רון אלפ" – חבל ארץ פחות מוכר ,שאוצר בקרבו מטבח מופלא ומיוחד שכולל חקלאות ויקבים, בנוסף על המזון המקומי.
(בתמונה למעלה משמאל – השגריר מציג את השפים. בתמונה למטה מימין- חלק קטן מהמוצרים שמגיעים לארץ).
פרוייקט נוסף של השפים בביקורם הוא עם אירגון "לתת" שבו הם ילמדו את הטבחים של הארגון כיצד להוסיף ולגוון את המנות שהם מוציאים לאלפי נזקקים בכל יום, וכן ילמדו גם במטבחים של בתי חולים – בית החולים הצרפתי בנצרת ובית חולים בילינסון בפתח תקווה, כדי שגם החולים יוכלו להנות מהמזון.
רשימת התארים של השפים האורחים יכולה למלא ספר שלם, ונזכיר בקצרה רק כמה מהם – ז'ראלד פאסדה- שף שנושא על חזהו שלושה כוכבי מישלן, שיבשל ביחד עם השף יורם ניצן ב"מול הים", סימון זאנוני בעל שני כוכבי מישלן יבשל עם דוד ביטון במלון "המלך דוד "בירושלים ארוחה כשרה, ג'רר אידו שמארח במסעדתו בפאריס אורחים כמו טים ברטון, גווינת פלטרו וזוג אמריקאי אחד- ברק ומישל אובמה שמגיעים במיוחד כדי לטעום את הסופלה המפורסם שלו. כמו כן אמן השוקולד פטריק פומיה שמכונה "גראן קונטואר דה שוקולט" של אזור ליון, יפגין את הכישורים הרבים שלו עם הקונדיטור ענר בצלאל.
חוץ מכוכבי מישלן יש גם מצנפות גומיו, וכריסטוף מרגן נושא שתיים מהן והוא יבשל ב"הוטל מונטיפיורי", אוליביה דגאן ממטבחי ארמון האליזה יגיע ל"קלואליס", ועוד מצנפות גומיו נוספות יצטרפו כששף סטפן פרוש – שנושא גם הוא שתיים מאלה ביחד עם התואר "השף הטוב ביותר של צרפת על פי מדריך "לוג'י" יתארח בבר מסעדה ששון על הכרמל.
פרוייקט מיוחד יהיה של שף פאבריס מואיה באזור טבריה, שם הוא יכין עם נשות העיר מנות מזרחיות מסורתיות במסעדת רוברג במושב ליבנים, וגם יעביר סדנאות בישול מיוחדות לילדים (איזה כיף לילדים האלה!!) ובעיקר יבשל עם שפים יהודים , מוסלמים ונוצרים ארוחת אבירים למען השלום.
החוויה הצרפתית לא מסתיימת בכך – כי בשיתוף פעולה עם רשת "מגה" יגיעו למדפים 50 מוצרי מזון תוצרת צרפת כמו בסקוויטים, פסטות, ריבות, יין וגבינות איכותיות שאי אפשר בלעדיהן.
(בתמונה למעלה- שוקולד ואלכוהול צרפתיים יוקרתיים שהגיעו עם השפים).
יותר מכך, ברכישת מוצרים צרפתיים יש אפשרות לזכות בסדנת שף עם שף צרפתי מעוטר כוכבי מישלן, וזו חוויה חד פעמית. (באתר יש גם מתכונים של "חודש צרפת" – שווה לבדוק).
ועוד באירועים הצרפתיים בארץ –
בין התאריכים 18-19 לחודש נוכל להרגיש ממש כמו בפאריז, כששוק נמל תל אביב יהפוך לשוק איכרים צרפתי אותנטי עם גבינות בורסן, בייבי בל, סנט אלמברה ועוד, יינות מיקב שפוטייה, ממרחים, לחמים, מאפים, שוקולדים, ערמונים חמים, נקניקי גורמה, עוגיות מקרון, קרפים ועוד וגם שם יופיעו השפים האורחים – דן אבוקייר (השף של שגריר צרפת בישראל), השף לורן בוביאה והשף הישראלי יוסי שיטרית מ"קיטשן מרקט" שימכרו מנות שף משובחות במחיר סימלי של 25 שקלים בלבד, שכל הכנסותיהם יועברו לילדים נזקקים באמצעות אירגון "לתת".
וקחו נשימה- זה לא נגמר בזה- יש גם –
חברת HAVILAND תציג אומנות שולחן – על שולחנות מסעדות "מול הים" ו"פופינה" כלי פורצלן אלגנטיים מלימוז', כיתות אמן וסדנאות יתקיימו במלון שרתון בתל אביב, טעימות יין וקונייאק בעשרות חנויות יין ברחבי הארץ ואפילו יום עיון פתוח לקהל הרחב באוניברסיטת תל אביב ממש מחר- בנושא "מדוע המתכונים הצרפתיים הוכרזו כמורשת תרבות של האנושות על ידי ארגון אונסקו".
(בתמונה למעלה- הגודיז של COURCELLES)
באירוע ההשקה בבית השגריר הצרפתי ביפו, זכינו לטעום את הקונייאק היוקרתי "REMY MARTIN" שיוצע במחיר מיוחד במסעדות המשתתפות את יינות יקבל שפוטיה וכמובן את המתוקים של הקייטרינג הכי צרפתי בארץ – COURCELLES שרק מהתמונות שצילמתי שם אפשר להזיל ריר, ולמען הקרם ברולה אנשים בטוח היו מוותרים על הרבה דברים שיקרים לליבם.
פרטים על המוצרים הצרפתיים ב"מגה" – http://www.mega-bair-france.co.il/
פרטים על המסעדות והארוחות המיוחדות של השפים הצרפתיים וכן הרשמה והזמנת מקומות –
פרטים על המסעדות והארוחות המיוחדות של השפים הצרפתיים וכן הרשמה והזמנת מקומות – ללחוץ כאן
"פאודה" פירושה כאוס. לא סתם כאוס. בעולמם של המסתערבים מדובר באותו רגע שהם מתגלים, והם מוקפים בהמון זועם שרוצה לחסלם, ועליהם לחזור שלמים הביתה, כדי שיוכלו להמשיך ולבצע את משימתם.
אותם אנשי צללים, שהמיתוס המקיף אותם מעורר יראה, שעושים את העבודה הקשה עבור בטחונה של מדינת ישראל, תוך תשלום מחיר כבד – גם בעצמם וגם לבני משפחותיהם.
ואלה הגיבורים של "פאודה" – סידרת הדרמה-אקשן-מתח החדשה שעולה ביום ראשון הקרוב (15 לפברואר) בYes Oh, Yes Oh HD וגם YES VOD – שמכניסה אותנו למאחורי הקלעים של מה שקורה אצלנו ממש מתחת לאף, כשאנחנו ישנים בשלווה כשאנו יודעים שיש מי ששומר עלינו.
הגיבורים הם מסתערבים, כל אחד והחבילה שהוא סוחב איתו – בנות זוג, יחסים, טראומות עבר, שמראים לנו איך זה עובד מבפנים – איך מתכננים, איך מסווים, איך מוצאים את המבוקש שהוא כמו מחט בערימת שחת, ואיך יוצאים בחיים, רק בשביל לחזור לשם שוב.
הנרדף הוא חאמד, מחבל שהרג 116 ישראלים ונחשב כמת (בן דמותו של מישהו כמו מוחמד דף) אבל חי מאד וכבר בפרק הראשון אנשי הצוות יוצאים בנסיון הירואי ומתוחכם לחסלו. מה שנדרש לשם כך הוא כמעט בלתי אפשרי – הסמטאות הצפופות שלא מאפשרות נהיגה מהירה, העויינות, הסיכון הרב להתגלות ואז המוות כמעט וודאי, והרגשות האישיים שמשפיעים על השיפוט של הלוחמים, גם כשזה לא לטובתם.
הסידרה רצה בקצב מהיר, סצינות מרדפים, יריות, קרבות, ואז מאיטה במקצת ליחסים האישיים של הגיבורים, להתמודדויות שלהם עם פחדיהם, עם אהבותיהם, עם חלומותיהם, ושוב מאיצה כדי להושיב את הצופה על קצה הכיסא.
השחקנים (המאד כשרוניים!) הם בין השאר ליאור רז, (שהוא גם אחד היוצרים יחד עם אבי יששכרוף), צחי הלוי, איציק כהן (בתפקיד דרמטי משובח), נטע גרטי, יובל סגל, רונה לי שמעון (שממש השבוע נבחרה למקום הראשון כ"רווקה הנחשקת ביותר בישראל" ומוכיחה שהיא לא רק פרצוף יפה וגוף משגע , אלא גם שחקנית טובה ואיכותית), שאדי מערי, לטיסיה היידו, הישאם סולימאן ועוד.
הבמאי הוא אסף ברנשטיין והתסריטאי הראשי הוא משה זונדר.
ההפקה – טנדר הפקות וקסטינה תקשורת.
בתמונה למטה- הצוות כפי שצולמו בהקרנת הבכורה – צילום יח"צ.
@פאודה #פאודה yesOh@ #yesOh
לעוד מידע ומאחורי הקלעים של "פאודה" – דף הפייסבוק –
https://www.facebook.com/Faudashow
את מותג השוקולד "קליק" באמת שאין צורך להציג- כולם מכירים ואוהבים את השוקולדים האלה שמחביאים בתוכם (ובציפויים שונים) כל מני הפתעות – אגוזים, דגנים, וכל מני דברים טובים. המותג אהוב מאד על ילדים ונוער , בגרסאות השונות – בתפזורת של השקיות, בחטיפים או בצורת "בר" שנשבר בצורות שונות.
עכשיו, כשמגיע חג האהבה – הוא הוולנטיין הבינלאומי (כי ביננו, רק בישראל מבינים שהכי כיף לחגוג פעמיים – גם בט"ו באב וגם ב14 לפברואר), יצא המותג "קליק" בפרוייקט מיוחד למבוגרים – גם בטעמים וגם בקונספט וכך הומצא ה"קליק לייבל בר".
הבר, שממוקם בקניון רמת אביב, במקום טוב באמצע (ליד המעליות השקופות – בין שער המגדל לשער הים) מציע את הטעמים המיוחדים לוולנטיין – "פקאן מאובק" (הפייבוריט שלי וממכר במיוחד), "מקורמלוז קפה" (עם אגוז לוז), ביטר קרנאץ' ושקד לבנבן. הטעמים מכוונים אמנם למבוגרים אבל אני מכירה הרבה ילדים שיחטפו את השקיות בלי היסוס…
בכל מקרה, מה יש ב"קליק לייבל בר"?
אז בתמונות למטה-
ועוד אחת –
ניתן לראות את צוות הברמנים המיוחד- שבמקום למזוג אלכוהול , מוזגים שוקולד קליקים, ומחלקים "שוטים" של קליקים מטעמים שונים של סידרת "קליק לייבל".
בבר אפשר לקנות מארזים מיוחדים של שתיים או ארבע שקיות "קליק לייבל" ולקבל במתנה אריזה מיוחדת שכוללת קופסת פח מהודרת ומעוצבת (שאפשר אחר כך לשים בה תכשיטים או פתקים רומנטיים או מה שרוצים) ועליה ברכה שהרוכשים מקלידים בעצמם על גבי טאבלטים שנמצאים במקום, ואז היא מודפסת ומודבקת על הקופסה).
אני הכי אהבתי ברכה שכתבה אחת הבנות במקום לבן זוגה, משהו כמו "ליקירי, קניתי לך קופסת איכסון, השוקולד הוא בשבילי!".
הפעילות בבר תתקיים בין התאריכים 9 לפברואר (שזה בעצם היה אתמול) ועד ל16 לפברואר, כך שכדאי להזדרז ולהצטייד במתנה מדליקה ובטעמים כייפים (אישית, הייתי קונה שתיים – אחד לעצמי!).
(בתמונה למעלה ניתן לראות את הברכה שאני עיצבתי).
עוד מידע בדף הפייסבוק של "קליק" –
אנחנו מסתובבים בגלריות בארץ ובעולם, נתקלים בעבודה שאנחנו נהנים לצפות בה, מעניינת אותנו, מרתקת אותנו, ואז אנחנו מתבוננים בה כמה דקות ו…עוברים הלאה. זהו, כי זה הסיכוי היחיד שלנו להנות ממנה- שם בגלריה. גם במקומות שהתמונות לא רק מוצגות אלא גם נמכרות, רוב הסיכוי שאם אנחנו לא מליונרים , יהיה מרחק גדול ביננו ובין האפשרות להרשות לעצמנו לקנות אומנות מקורית כדי לקשט את ביתנו, שם נוכל להנות ממנה בכל רגע.
עכשיו המצב השתנה. היזם אלי אדרי נתקל בבעיה הזו בדיוק- איך להביא הביתה אומנות מקורית ואיכותית במחיר סביר שגם מעמד הביניים יוכל לעמוד בו?
כך נוצרה גלריית "פחות מאלף" שכשמה כן היא – כל היצירות שנמכרות בה, הן מתחת לאלף דולר. הקונספט בעצם מסייע לכולם- גם הקהל הרחב יכול להרשות לעצמו לרכוש אומנות מקורית, וגם האומן זוכה להתפרנס, שכן כשיצירתו תלויה בגלריה עם תג מחיר יקר מדי, ואף אחד לא יכול לקנות אותה, אין לו הכנסה והוא נאלץ לעסוק במגוון עיסוקים שונים כדי לחיות. בצורה כזו האומן גם פנוי כלכלית להמשיך לעסוק באומנותו.
אז הגעתי ל"פחות מאלף" בפלורנטין בתל אביב. את פני קיבל ניב בורנשטין – אוצר ומנהל הגלריה, שהוא גם צייר. ניב הוא גם אחד הבעלים בגלריית "בנימין" בתל אביב והוא הסביר כיצד הוא בוחר את היצירות. מה שהוא מחפש אצל צייר זה קודם כל השפה שלו, הייחוד שלו, כי כל אחד יכול לצייר "יפה" אבל לכל אומן צריכה להיות השפה שמייחדת אותו. הוא מחפש את האיכות שמאחורי הקלעים. המקום פתוח כבר שנה והיצירות הנבחרות הן של אומנים בעלי שם כמו ציבי גבע, יאיר גרבוז וסיגלית לנדאו כך שיש גם "תו איכות" לכל יצירה שיוצאת מהגלריה.
הקו המנחה – הנגשת האומנות לציבור הרחב.
לא מדובר בעבודות ביכורים, אלא באוסף אקלקטי שמאפשר לכל אחד שנכנס לגלריה לבחור מה הוא אוהב, והממתק הגדול של המקום – במה לאומני רחוב.
(בתמונה למעלה- מימין ניב בורנשטיין – האוצר והמנהל, משמאל אלי אדרי – הבעלים. מאחוריהם למעלה- יצירה של בורנשטיין).
פלורנטין היא השכונה היחידה בתל אביב שבה העיריה מאפשרת לאומני רחוב להתבטא ככל העולה על רוחם, כל אחד יכול לבוא ולעטר קירות ובעצם בכל מקום ,ולאומנים יש קוד אתי בינם לבין עצמם שהם לא עולים אחד על העבודה של השני. כך הפכה השכונה לתערוכה ססגונית בפני עצמה, וב"פחות מאלף" מכניסים אותה לגלריה, תוך שמירה על החופש של יוצרי הרחוב. מה הכוונה? אמני הרחוב שומרים על הסגנון שלהם, על הכינויים והסמלים שלהם, ויוצרים על כל חומר שבא להם – מחלקי ריהוט ישנים ועד חתיכות אלקטרוניקה, והיצירות מגיעות לגלריה ונמכרות לציבור הרחב. בין האומנים המיוחדים שראינו בגלריה היה אומן שכינויו הוא "אומץ" ואף אחד לא יודע מי הוא, שבא מהעולם החרדי האדוק, ובאמצעות ציורים מביע את מחאתו על תופעות בחברה החרדית, כמו למשל חותמות "בד"צ" שהציבור הזה דורש על כל דבר, טריוויאלי ככל שיהיה.
(בתמונות למעלה ולמטה- אמנות רחוב בפלורנטין)
יצאנו לסיור בסביבה של פלורנטין, ובתמונות ניתן לראות חלק קטן מהאוצרות על הקירות והמבנים. אין צורך אפילו לתכנן מסלול, רק לזרום עם הסמטאות ובכל מקום להרים את העיניים ולראות את הצבעוניות הרבה והמיוחדות (שווה לחפש את היצירה שבנויה כולה מכתב ברייל למשל).
אחרי הסיור הגענו לפרוייקט נוסף של "פחות מאלף" – סדנאות ציורי הרחוב. כדי שהציבור יוכל להתחבר יותר לתרבות אומנות הרחוב, הוזמנו לסטודיו הסמוך, שם חיכו לנו צבעים , מכחולים וכל מני סוגי משטחים שלקוחים מהרחוב, ועל כוסית יין קיבלנו את ההוראות "צרו אומנות רחוב". כדי לתת כיוון, קיבלנו שלוש הנחיות- ביחרו לעצמכם כינוי, ביחרו לעצמכם סמל, וביחרו מילה.
(בתמונה למעלה- בלוגרית בעבודה….)
בחצי השעה הבאה (אנחנו רק טעמנו מהסדנה, סדנאות כמובן לוקחות יותר זמן) בלוגרים שבדרך כלל הם היפרקטיבים, שקעו בצבעים, צורות ויצירות האומנות החלו להווצר על המשטחים . ניב עבר ביננו והדגים כיצד הוא בוחר יצירות בהתאם לשפה שהוא רואה בהן, לגבי העבודות שלנו.
יצאנו מהסדנה עם כתמי צבע על הידיים, ועם געגוע עז לתקופה של הילדות שבה ציורים היו דרך יומיומית להתבטא. (וממש לא צריך כשרון ציור בשביל זה).
עוד פרטים על הגלריה, היצירות, האומנים והסדנאות ניתן למצוא בדף הפייסבוק – https://www.facebook.com/less1000 . צוות המקום גם מסייע בייעוץ ויש אפילו שירות תליית תמונות.
האומנות מעולם לא היתה כל כך קרובה.
זוכרים את הבדיחה על הקמצן, לא חשוב מאיזה עדה, שאמר לאשתו שאין טעם שתאכל את הבוטן השני כי יש לו טעם בדיוק כמו הראשון?
חיים גן מ"איש הענבים" אומר שבהחלט יש בזה משהו. לא משנה מה נאכל, טעים ויקר ככל שיהיה, בביס הראשון נתענג על הטעמים, בביס השני הם כבר ייחלשו, ובשלישי כבר נתרגל ונאכל כדי לשבוע ולא כדי ליהנות. לא חבל?
ואיך הופכים כל ביס לחוויה ראשונית? משתמשים במה שאבות אבותינו עוד בתקופת התנ"ך הכירו ואהבו – היין. היין לא רק משמח לבב אנוש, הוא גם מנקה את החייך לקראת הנגיסה הבאה, ככה שאם מתאימים את היין לאוכל, מקבלים חוויה חדשה בכל נגיסה, ועולם חדש של טעמים.
הוזמנו ל"איש הענבים" ביפו לסדנת יין לכאלה שהתאור שלהם של יין מתמצא ב"טעים" או "לא טעים" ובמשך השעות הבאות למדנו המון דברים שהיו לנו חדשים לגמרי, או דברים שלא חשבנו עליהם בכלל.
ההפתעה הראשונה שלנו היתה כשחיים ציין ש"95% מהיינות אמורים לשתות בשנה הראשונה שלהם כי אחר כך האיכות רק יורדת". אנחנו , שגדלנו על מיתוסים של מקררי יין ומרתפי יין עמוסים ומסתוריים, הופתענו. כדי לדעת באמת איזה יין יכול להישמר ולהתיישן ואיזה לא, צריך לבדוק אותו ספציפית (אפשר לגגל "חלון השתיה של היין").
(בתמונות למעלה- חיים גן מסביר על אופן הטיפול הנכון ביין).
יין הוא דבר חי, לכן צריך לתת לו "לנשום" בניגוד לכל משקה אחר, וכמובן שבמינון הנכון יין גם בריא מאד, וגם מעודד את מיצי העיכול ומסייע לחילוף חומרים.
כאמור ההתאמה של היין לאוכל מאד חשובה, גם מבחינת אחוזי האלכוהול, כדי שתכונותיו יעצימו את חווית האוכל ולא יפגעו בה. זו הסיבה שיינות שבאים לפני הארוחה – האפרטיף- יכללו לכל היותר 17% אלכוהול, כדי לא להרדים את קולטני הטעם שבלשון. לעומת זאת היין שבסוף – הדזרטיף, מכיל יותר אחוזי אלכוהול שנועדו לנקות את הגרון ממשקעי שומן שנשארו מהארוחה.
חיים הדגים לנו איך טעמים משתנים באותו המוצר- כך אם לוקחים קמפרי , שהוא מר, ומוסיפים לו מלח, מקבלים טעמים מתוקים. זו הסיבה שלמשל למתכונים מתוקים רבים למשל, מוסיפים מעט מלח, ליצירת חווית טעם שלמה.
הדבר החשוב ביותר ביין הוא קודם כל חומרי הגלם – הענבים. בישראל יש כרמים רבים וסוגים שונים של ענבים, שהייננים יכולים להפיק מהם בלנדים שונים ויינות שונים לגמרי אחד מהשני.
טעם היין גם תלוי באיזה שלב בוצרים – ככל שהשלב מאוחר יותר והענבים בשלים יותר, הם יכילו יותר סוכר וגם יותר אלכוהול והיין יהיה שמן יותר ומתקתק.
הופתענו לשמוע מחיים שייצור של יין לבן קשה בהרבה מייצור של יין אדום מכיוון שהלבן דורש דיוק מירבי ולא סובל אף פגם, בניגוד לאדום שיש לו המון מרכיבים ואפשרויות שונות.
(בתמונה למעלה- שלב הטעימות העוורות).
ובפינת "הידעת" שבאמת לא ידענו – "הידעתם ששרדונה הוא לא יין לבן? יש לו רק צבע לבן אבל הוא עובר אותו תהליך של יין אדום".
וכאן נשאלת השאלה – אם יין לבן דורש יותר עבודה, איך זה שמחירו לא הרבה יותר גבוה מיין אדום? והתשובה- יין לבן לא שומרים אלא מוכרים מיידית וצורכים מיידית, ולכן מחירו לא גבוה.
השלב הראשון בטעימה היה הטריוויאלי – פתיחת הבקבוק. לא להאמין כמה טעויות עושים אנשים, החל מחיתוך הציפוי מהאמצע במקום מבועת האוויר המיועדת לכך, מה שגורם לכך שחלקים מהציפוי נכנסים לתוך היין, ולא ממש מומלץ ללעוס מתכת או חומרי ציפוי שונים, ועד דחיפת הספירלה של הפותחן מלמעלה , תוך שבירת שכבות השעם כך שבמקרה הטוב מסתובבים על ריק ובמקרה הרע שוברים את השעם וחלק ממנו נשאר תקוע בבקבוק (ולא, אסור לדחוף את זה לתוך היין כי אז שותים בעזרת מסננת). הטיפ של חיים – לנעוץ את הקצה של הסליל מהצד (כלומר באותו המקום במרכז הפקק אבל שהידית תהיה הצידה ולא ישר למעלה, וכך מחוררים נכון ושולפים בקלות את הפקק).
אחר כך התחילו הטעימות. חיים מזג לנו שלושה יינות, שניים ישראלים ואחד צרפתי, שונים לחלוטין. המבחן הראשון היה מבחן ההטיה- יצירת הילה של היין. עושים זאת באמצעות הטייה זהירה של הכוס קדימה (תוך אחיזה בתחתית שלה) כמובן בלי לשפוך, ואז החזרה. הסימן שנוצר על הדופן מעיד על הרבה דברים – צלילות היין, הצמיגות שלו, אם היין יהיה בעל "גוף" כבד או קל וכך הלאה.
ככל שהיין סמיך יותר, יש בו יותר סוכר, מה שמעיד שהענבים שהו במקום חם ונוצרו במדינה חמה. כך באמצעות מבט בלבד על ההילה, כבר ניתן לדעת באיזה מדינה יוצר היין….
(בתמונה למעלה – מטים את הכוס בזהירות ליצירת "הילה")
הצבע הוא האינדיקטור הבא- ומעיד על גיל היין.
השלב הבא היה עירסול הכוס, כלומר סיבובה ויצירת מערבולת קטנה בתוכה, ואז הרחה. גם כאן, ככל שמריחים יותר אלכוהול (והוא מתחזק עם העירבול) כך הוא מעיד על מדינה חמה.
עכשיו הגענו לשלב הלגימה- טעמנו יין, אחרי שהתרשמנו מהריח שלו (וככל שהיין מורכב יותר, כך אין שום קשר בין הריח והטעם). אחר כך נגסנו בחתיכת גבינה עזת טעם ואז חזרנו וטעמנו. גילינו שני דברים – קודם כל שהטעמים התחזקו (של שני הדברים – של היין ושל הגבינה) ולא התרגלנו אליהם אלא היו חוויה חדשה, ושנית – שהטעם של היין גם השתנה מכיוון שאכילת הגבינה השפיעה על בלוטות הטעם.
יין נוסף שהרחנו לא עשה רושם כל כך טוב מבחינת הריח בהתחלה (זה נע בין "טחב" לבין "מרתף עבש" ו"גרביים") אבל בהיותו יין מורכב, גם הוא לא העיד על הטעם, שהיה קל וענוג.
חיים גרם לנו לחשוב שלמעשה אין מילים לתיאור ריח – כל תיאור של ריח לקוח או מחוש הטעם (כגון "ריח מתוק" או "חמצמץ" ) או מדימויים כמו "ריח לימוני" "ריח אקליפטוס" וכדומה. כדי לתאר ריחות במדויק, ישנו גלגל ריחות ובו הגדרות כמו "צמחי", "מקורמל" , "עצי" ועוד, שגם להם תת קטגוריות כמו "שרפי " או "פנולי" (תחת "עצי"), או "טרי" "משומר מבושל" או "מיובש" (תחת "צמחי").
הטיפ האחרון הוא שלי- והוא מאד חשוב- ישראל מדינה חמה, אין כמו יין לבן וקליל, אם זה ללוות ארוחה קלה (או כבדה, אני אוהבת יין לבן בכל ארוחה וגם בפני עצמו) ואם זה כמרענן קיצי כייפי, עם אבטיח, עם שמש וחוף ים, עם מרפסת ובריזה, היין הלבן הוא קל, הוא במגוון רחב – מחצי יבש ומתקתק ועד יבש וחמצמץ יותר, יש כל כך הרבה שכל אחד יכול למצוא את מה שהוא אוהב, והעיקר- בטווח מחירים שכל אחד יכול להרשות לעצמו למצוא את היין האהוב שלו (או לנסות כל מני ולטעום סוגים שונים ויקבים שונים).
(למעלה- להריח, למטה- לטעום)
"בית הענבים" הוא מרכז ללימוד יין ייחודי, שבו אין זיקה דווקא ליקב אחד או ליין אחד, אלא משמש כמרכז הדרכה כללי, כולל סדנאות, הדגמות, טעימות, ערבי חברה ואירועים, כשגולת הכותרת היא TERRAVINO – תחרות יין, בין עשר התחרויות החשובות בעולם , שהחלה בשנת 2006, ובה נשפטים מאות יינות מישראל והעולם על ידי שופטי יין בכירים מהארץ ומחו"ל שכוללים כתבי יין, סומליירים, קניינים, ייננים מובילים ומובילי דעת קהל בעולם. האירוע הפך לחלון הראווה של ישראל, כשהיינות הזוכים מתהדרים במדבקות מיוחדות שנושאות את השם "ישראל" בגאווה גדולה.
התחרות מושכת אליה גם תיירות יין גדולה, ותיירות בכלל של מבקרים שמגיעים לטעום את סוגי היקבים והיינות המופקים בישראל, ועל הדרך גם נפתחים למדינה ולנופיה בזוויות שבדרך כלל לא מודגשות במהדורות החדשות.
זו גם ההזדמנות לטעום יינות מיוחדים שזוכים בפרסים.
לתחרות יש חשיפה תקשורתית גדולה בכל רחבי העולם.
השנה נערכת התחרות במלון רמדה בנתניה, בין התאריכים ה9 עד ה12 לפברואר, והיא בחסות מלאה של ארגון היין המוביל בעולם הOIV.
עוד פרטים על התחרות – http://www.grape-man.com/Terravino