לכל אחד יש את ההעדפות שלו ב אלכוהול, ולמרות שיש מגוון אדיר של אפשרויות, בסוף כולנו נדבקים ל"וודקה רד בול" המוכר, או להעדפה שלי – וודקה עם אשכוליות אדומות. מתישהו זה נעשה משעמם. איך מגוונים?
אפשר לקחת קורס ברמנים ולהתמחות, אבל יותר פשוט לקחת פחית של TOUCH-
מבית TOUCH Y&U, שמתבל לנו את המשקה במבחר טעמים.
ישראלים גילו את הקניות באינטרנט. נוחות הישיבה בבית והקניה בהקלקה אחת, ביחד עם מחירים אטרקטיבים באתרי קניות בחו"ל הפכו את העסק לנוח מאד והעולם הפך לקניון אחד גדול וצבעוני.
הבעיה היא שמספר החבילות עולה במהירות, ובבית הדואר נוצרו תורים ארוכים לקבל את הסחורה שהוזמנה. הפתרון של דואר ישראל:
הזמנת תור מראש דרך אפליקציה בטלפון הסלולרי או דרך אתר האינטרנט, ותוך עשר דקות מגיעים לדואר ויוצאים עם החבילה.
YES בהחלט לא שוקטים על השמרים, והרבה הפקות חדשות וסדרות עולות למסכים ומבדרות לנו את הקיץ.
הסידרה החדשה והמסקרנת היא "ג'וני ואבירי הגליל" שביים דני רוזנברג, והוא היה גם אחד מיוצריה ביחד עם תום שובל. המפיקים הם "יולי אוגוסט".
ובחום של הקיץ – מה יותר טוב מחבורה של חתיכים שלא לובשים הרבה (בנים, תרגעו, יש גם בנות יפות…).
מי זה ג'וני? מהי העלילה?
כששאלתי את השף אריק ווקיל מה משמעות קעקוע הסכין על זרועו, הוא הראה לי את הכיתוב "אל ארטה דה לה קוצ'ינה- אומנות המטבח". כי בשבילו המטבח הוא הסטודיו, וכל מנה היא יצירה.
השף ווקיל, אוטודידקט שגדל על הסירים של הסבתות התורכיה והטוניסאית, אוהב הפתעות ושילובים, והדבר ניכר הן בתפריט והן בעיצוב המסעדה, ישן עם חדש, מזרח עם מערב.
הוזמנתי להכיר את המקום המיוחד הזה – CAMEO, שנמצא במתחם התחנה בתל אביב. ההפתעה הראשונה- מבחוץ לא רואים כלום, אבל אז נכנסים ובבת אחת, עם המעבר בדלת, נוסעים אחורנית בזמן למאה ה18, לתקופת הרוקוקו, תקופה של עיצוב נועז , צבעוניות וטקסטורות. לא ידעתי לאן להביט קודם- לקיר הבקבוקים הססגוני, לקווים העגולים כשבמרכזם הבר , או מעבר לחלל, לחצר שבנויה בצורה פתוחה לבריזה אבל סגורה לפרטיות בעזרת אפיריונים, כי אם כבר, אז עד הסוף. (ושווה להרים את הראש כלפי מעלה ולראות תמונות שתלויות על התקרה, במין פרודיה על מוזיאונים קלאסיים, לצד גופי תאורה מרהיבים).
בילדותי "שמן" היה תמיד משהו תעשייתי, כזה שמעלה עשן כשמטגנים בו, ועל טעם.. טוב, לא ממש חשבו על שמן כתיבול. (בית פולני… נו…).
אחר כך התחילה הפריחה של שמני הזית, לא רק לטיגון אלא לכל דבר – כולל הקפדה על איכות , סוגי כבישה, טמפרטורה ועוד.
בשנים האחרונות, עם פריחת הבשלנות הביתית, אנשים מחפשים לשחזר מנות וטעמים שטעמו במקומות אחרים- אם זה מסעדות, או שווקים או ארצות אחרות, במיוחד אזור המזרח הרחוק, שהביא טעמים שונים לחלוטין.
חברת "טעמים" משיקה בימים אלה סידרה של שמנים מיוחדים- שמן שומשום בכבישה קרה, שמן בוטנים בכבישה קרה ושמן אבוקדו בטעם מעודן. האמת שהכרתי רק את שמן האבוקדו, שניצלתי בעיקר לתיבול סלטים שונים, בגלל טעמו המאד מיוחד. את שני האחרים לא הכרתי, ולכן הלכתי למקור הטוב ביותר- רשת האינטרנט, כדי לגלות מה הדרך הכי טובה להשתמש בהם.
החגים בפתח, והקיבה כבר מוכנה לארוחות החג המסורתיות, הגדולות והעשירות. לא משנה באיזה עדה, לא משנה באיזה מצב משפחתי- איך אמר השיר בשנות השמונים "טוחנים טוחנים". אז כדי להקל על המשימה, מספר מוצרים חדשים הגיעו למדפים, לעזור לנו לעבור את החג בשלום.
ראשית, חברת "תומר" מביאה לנו שני חידושים:
הראשון- מיץ רימונים, שהרי רימון הוא אחד מסמלי השנה החדשה, ומעבר לזה שהוא שופע ברכות ומזל, הוא גם שופע בבריאות. בסידרה כמה מיצים – מרימונים טריים, מרכז רימונים או מרימונים טריים אורגניים, והם כולם ללא תוספות – לא סוכר, לא חומר משמר ובוודאי שלא צבע מאכל.
השף רובי פורטנוי כבר סימן "וי" על הרבה השגים- בישול למכובדי עולם כמו נשיא צרפת לשעבר ניקולא סרקוזי, באירועים ממלכתיים, ובאמתחתו גם רזומה עשיר כשמנותיו ב"מנטה ריי" נשארו עד היום, וכמובן כבעלים של קייטרינג מצליח בשם "פרי הארץ". עכשיו השף פורטנוי מגשים את חלומו הבא – מסעדה בסגנון איטלקי ים תיכוני, במתחם הכי חם בחולון ובאזור המרכז בכלל- מתחם "לה-פארק" הצמוד ל"ימית 2000" ופארק פרס.
אוכל אסיאתי הוא מזמן אורח כבוד בישראל, ומושגים כמו "ניגירי" ופוטו מאקי" כבר הפכו שגורים בכל פה (דו משמעי). אבל מה עם הדור הצעיר?
רשת "הסושיה" – שאהובה ופופולארית מאד בישראל, פותחת סניף חדש באמצע עולם הילדים, בפארק "לה פארק" בחולון, בתוך "פארק פרס"- צמוד ל"ימית 2000". אחרי שחונים בחניה הענקית והחינמית שבמקום, מגיעים למתחם יפיפה שכולל מזרקה צבעונית, שטח גדול להופעות, והמון מקומות מעניינים לאכול.
המקום מושך אליו משפחות רבות עם ילדים בכל הגדלים, בעיקר קטנים, שכדאי מאד לתת להם אוכל כשהם רעבים, אחרת … טוב..
אין מסיבה בלי עוגה ואין חג בלי מתנות, בעיקר חגים כאלה שבהם מתארחים אחד אצל השני, וברור שצריך להביא משהו לבעלי הבית. המבחר בחנויות גדול, קשה לבחור- הכל יפה, הכל מושך. איך מחליטים? מחפשים את הערך המוסף – מעבר ליופי ולכייף שבמתנה. ב"אנד ג'וי" מקבלים בדיוק את זה- גם מתנה יפיפיה לכל האירועים, לא רק חגים- גם לידות, לאירועים רומנטיים, מתנות לעובדים ועוד, וגם תורמים לקהילה.
מה הכוונה?
"אנד ג'וי" היא עסק שמתמחה בעיצובי פרחים ומתנות – והעובדים שלו כולם בעלי צרכים מיוחדים – כבדי ראיה, פגועי נפש, פיגור שכלי ועוד, שעובדים כעובדים מן המניין ומתפרנסים מעבודתם. העסק אינו מקבל תמיכה מגופים ציבוריים מכיוון שהרעיון הוא פרנסה לעובדים ראויים וטובים, בלי "טובות".
אז קיבלתי גבינה צפתית 5% בטעם מעודן. היתה צריכה להיות גם גבינה בולגרית אבל לא נמצאה , אז נשארנו עם הצפתית שנתנה פייט מכובד מאד.
הנה הכלה:
שברתי את הראש, נדדתי בין מתכונים של פשטידות, לביבות, שיפודים ומה לא. ואז בסוף קלטתי – קיץ עכשיו, מאד קיץ עכשיו, ואף אחד לא יכול לעכל דברים כבדים וחמים. למה שלא נלך על הכי מרענן? ישראל שופעת פירות קיץ, בואו נשלב!