כשאנו מדמיינים כרם ענבים, אנו בדרך כלל רואים מול העיניים משהו כמו טוסקנה ,מזג אוויר קליל, שטוף שמש, הכל רך ועדין ,גשמים יורדים, עלים מבריקים…. מה שאנחנו בדרך כלל לא מדמיינים הוא מדבר.

יין מהמדבר? אפשר בכלל?

אז "יקב רמת נגב" (לשעבר "קדש ברנע" ) מוכיחים שכן, ובגדול.

הכל התחיל מנירה ואלון צדוק, שהתגוררו בסיני עד פינויה ב1979 ואז עברו למושב קדש ברנע שהיה יישוב עובדים חקלאי. בעמל רב הם הקימו תשתיות והחלו את אומנות החקלאות המדברית. העניין ביין החל אצל אלון צדוק כבר בילדותו, כשאביו היה מייצר יין וערק, וחוזק כשזוגתו החליטה לתת לו כמתנה קורס יין, ומאז – יין רב זרם וקמו הכרמים והיקב, וממספר קטן של בקבוקים שנמכרו ואזלו כמעט מיידית, היקב היום מייצר כשבעים אלף בקבוקים מדי שנה, כשהשאיפה היא לאפשר לציבור הרחב, במחירים סבירים, יין בוטיק איכותי. יינן היקב הוא יוגב צדוק, בנם של נירה ואלון, שהתמחה יחד עם רעייתו במשך שלוש שנים בפירנצה, בתחום מדעי היין והגפן, ואחרי שעבדו והתמחו ביקבים מובילים. היום יוגב מייצר יינות אדומים ורעייתו עדן מתמחה ביינות לבנים. לביתם קראו בשם "גפן".

(בתמונה למעלה- היינן יוגב צדוק)

הייחוד של גידול גפנים במדבר הוא האקלים שמאפשר הבשלה מהירה יותר של הגפן ושמירה טובה יותר על החומצה הטבעית שבעינב. השמש הלוהטת של המדבר עוזרת לפרי לצבור סוכר ולרכך את הטאנינים, כך שהיין רך, עגול ומוכן לשתיה מוקדמים. יתרון נוסף הוא ההבדלים הגדולים בטמפרטורה בין היום והלילה והקור המדברי שמעניקים עוצמה נוספת לענבים. בגלל שגם אין הרבה גשם באזור, וההשקיה היא על ידי האדם, אפשר לשלוט בכמויות ולקראת הבציר מורידים את כמות המים כדי לקבל פרי מרוכז יותר בארומה וסוכרים.

הבציר ביקב הוא ידני סלקטיבי, שבמסגרתו קוטפים אשכול שלם וכך שומרים ומפקחים על תהליכי החימצון. הטכנולוגיות הן חדישות – השקייה מלאכותית, העשרת הקרקע בחומרים מזינים וגיזום באמצעים מתקדמים, אבל השיטה עצמה היא הקלאסית – בציר מוקדם כדי לשמור על רמות סוכר ואלכוהול מתונות, ושימור החומצה הטבעית בעינב, מה שיוצר יין אלגנטי ועדין יותר.

התכנסנו ב"טייסטינג רום" בשרונה, תל אביב, כדי לטעום כמה מהבקבוקים שנמכרים כרגע, וגם הצצה ליינות חדשים שעוד לא בוקבקו, ושווה לחכות להם.

בהצצה היו שניים –

רוזה 2014, ושרדונה 2014. מבין השניים , ההעדפה הברורה שלי היתה לשרדונה, שהיה לו טעם אשכוליתי ברור (שמתעדן עם הזמן). אני חסרת סבלנות ליין הזה כשהוא ייצא.

הראשון ביינות המבוקבקים שטעמנו היה "נווה מדבר בלנד אדום" – קברנה סוביניון, מרלו ופטיט ורדו (89 שקלים). כל היינות שטעמנו מהבקבוקים היו מ2011. התסיסה היא בטמפרטורה קרה ואחר כך 14 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי ואמריקאי. התוצאה- צבע כהה ונוכחות בולטת, שיכולה ללוות מאכלים כבדים כמו בשר עתיר שומן.

השני היה הנציג הראשון של סידרת "רמון" – קברנה פרנק (100%) – שכמו שאר חבריו לסידרה, מופק מחלקות קטנות ומובחרות, ועובר יישון של 18 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי. הוא עדין יותר ומתאים לבשרים רזים יותר ולגבינות. אנחנו טעמנו אותו עם גבינות יחסית שמנות מאד, והוא החמיא להן מאד. (מחיר כל בקבוק בסדרת "רמון" הוא 129 שקלים).

השלישי היה פטי ורדו   – מאה אחוזים, גם הוא מתאים במיוחד לבשר כבש או טלה בשל טעמו העז והסיומת הארוכה שלו.

האחרון שטעמנו מהסידרה היה קברנה סוביניון – דרגת ה"כבדות" שלו היתה בעיני בינונית, לא חזק מדי ולא חלש מדי, מה שהולך עם מנות כמו פירות ים או פסטות (וכמובן גם סוגים שונים של גבינות).

בסוף קיבלנו טעימה קלה של יין הקינוח של "רמת נגב"  – שמקבל חיזוק אלכוהולי ומגיע ל17%, ויכול לשמש כמלווה מצויין לקערית פירות למשל, לסיום ארוחה כבדה, של חג, של שבת או בכלל.

היינות כשרים למהדרין ונמכרים בנקודות מכירה רבות, חנויות יין, מסעדות ועוד (את הרשימה ניתן למצוא באתר של "רמת נגב".).

ומה עוד אנחנו לא יודעים על היקב?

היקב הוא אקולוגי – ההשקיה היא במים מותפלים בלבד תוך השגחה על האיכות הנדרשת לגפנים.

בגלל תנאי המקום, אין צורך בהדברות וריסוסים למיניהם, וכך גם הסביבה מרוויחה וגם הצרכנים.

הגזם והגפת חוזרים בחזרה לקרקע, כך שכל ההעשרה היא טבעית.

ומה בין "קדש ברנע" ל"רמת נגב"? היקב (והיין) שהתחילו בשם "קדש ברנע" עברו שינוי ועכשיו השם הוא "רמת נגב" כדי להדגיש את אזור הגידול של היינות – בכל אזור רמת נגב וככבוד לכך שהיקב הזה היה הראשון באזור.

פרטים נוספים על היינות, נקודות מכירה וכו', אפשר למצוא ב- http://www.rnwinery.co.il/

(בתמונה למעלה – עם רוני ססלוב – הבעלים והיינית של "טייסטינג רום").

את אורנה מיקב צ'ילאג הכרתי לפני כמה שנים, כשהגענו לסקר את היקב המיוחד של אישה מיוחדת שמככבת בעולם בעל דימוי גברי – הייננות . את הסקירה הקודמת ניתן לקרוא כאן – http://cafe.mouse.co.il/post/2251400/

מאז עברו שנים, והיקב עולה ומשגשג. עשרים אלף בקבוקים בשנה, כל אחד נעשה בהקפדה ובאהבה, על ידי אורנה, שלמדה באיטליה , מייצרת את היין בציוד החדיש ביותר, ומיישנת אותו בחביות עץ אלון צרפתיות. כמו שסיפרתי בעבר אורנה צ'ילאג זכתה בתואר האבירות האיטלקי CASTELLANA   שניתן למספר נשים מצומצם ברחבי העולם על תרומתן לענף היין וקידום האנושות, וכן חברה בארגון LE DONNE DEL VINO המקדם נשים מתחום היין.

עכשיו הגעתי לטעום מה התחדש לכבוד השנה שבאה עלינו לטובה. אז ככה – הכוכבים של החגים הנוכחיים הם היינות הלבנים, משתי סיבות עיקריות – קודם כל כי הם הולכים מצוין עם כל סוגי האוכל המוגש בחגים – מדגים ועד בשרים. שנית, כי מזג האוויר עדיין חם מאד, והעדיפות היא ליין לבן שהוא קליל יותר.

הסדרות של היקב הן PRIMO   – סדרת הדגל המשובחת של היקב, שמופקת רק בשנים שבהם יש איכות ענבים שתיתן את היין המשובח ביותר, סידרת SOLO שמתאימים כמתנה שאנו נותנים והיינו מאד נהנים לקבל אותו לעצמנו, וסידרת VIVO שמשלימה כל ארוחה, מתאימה למאכלי בשר או חלב, דגים ומאכלי עוף.

המומלצים לסוף הקיץ ולחגים עכשיו הם המוסקט 2013– שהוא בעל מתיקות עדינה, וכמעט אזל לגמרי מהמלאי (75 שקלים לבקבוק בהזמנת שישיה), השנין בלאן 2013-  שהוא יין לבן, מדברי ואותנטי עם טעמי אשכולית אדומה, לימון ליים, תפוחים ירוקים ואגסים, מה שאומר מצוין עם אוכל כבד יותר וחגיגי (60 שקלים לבקבוק ברכישת שישיה), ויניה 2013 – יין מאוזן עם מתיקות מתובלת וסיומת ארוכה, ומזכיר גם דבש (גם הוא ב60 שקלים ברכישת שישיה) והגוורצטרמינר 2013 – יין מתובלן בטעמים של פירות טרופיים, משאיר תחושה כמו של חמאה על הלשון (וגם הוא בשישים שקלים ברכישת שישיה – כמו שאפשר לראות – מחירים מאד סבירים ונוחים ליינות משובחים).

בביקורי ראיתי גם איך אורנה עושה שלבים שונים בייצור היין, בעבודת יד אוהבת, ולא חוששת לעלות על סולמות גבוהים, ולעשות עבודה פיזית קשה, עד ליצירת היין המושלם.

(בתמונה למטה- אורנה בעבודה).

ומה שהכי נחמד- כבר לא צריך לנסוע לקצות הארץ כדי לטעום ולקנות יין איכותי (ואורנה גם נותנת המון טיפים ועזרה בבחירת היין המושלם לכל אחד) – היקב נמצא במרכז, באזור נוח לחנייה ביהוד, כך שאפשר להגיע, לחנות בנוחות, לטעום ולקחת הביתה המון יין שיעשה שמח בחגים.

(בתמונה למעלה- חלק מהיינות המומלצים במיוחד לחג!)

עוד פרטים על היקב, היין, תיאום ביקור וכו' ב- http://www.chillagwinery.com/

החבילה המפנקת של השבוע, ולקראת ראש השנה כללה שלושה צ'ופרים – ערכת כלים חד פעמיים בת 84 חלקים, שוקולד ודבש בבקבוק לחיץ.

על השניים האחרונים באמת שאין מה להגיד הרבה חוץ מ"טעים" – שוקולד הוא תמיד פינוק, דבש הוא אייקון של ראש השנה ביחד עם בן זוגו הקבוע – התפוח, וגם ככוכב עוגות למיניהן.

הכלים החד פעמיים הם מה שמשך את העין בעיקר.

פעם כלים חד פעמיים היו תעודת עניות למארחים שלא בא להם לשטוף כלים. הם גם היו נראים כאלה. היום כלים חד פעמיים לא רק שהפכו להיות פתרון מצוין (שחוסך זמן, מים ועבודה למארחים) אלא שהם גם כל כך יפים ומעוצבים , שהם פריט קישוט בפני עצמו. אפשר לערוך שולחן יפיפה עם כלים לפי הצרכים השונים (קערות, קעריות, צלחות בגדלים שונים וכמובן סכו"ם וכוסות) ויש גם את יתרון האחידות – כי במשך השנים לכולנו היו סטים שונים של כלים, חלק נשברו, חלק לא נראים כל כך טוב, ולא תמיד ניתן לערוך שולחן בלקט מעורבב של כלים ולקרוא לזה "אקלקטי"…). בעזרת סט שמתאים ל12 איש (ושניתן לרכוש כמה עם אותו עיצוב כמובן) אפשר ליצור אחידות מצד אחד ונוחות מהצד השני.

הכלים החד פעמיים של שופרסל נראים איכותיים (_במבט מרחוק הם נראים בכלל כלי חרסינה) ושומרים על יציבות כך שגם מנה כמו מרק עומדת היטב בכלי. גם הסכו"ם בנוי לצורת אחיזה נוחה ולהרמת תוכן רב (כי רעבים!).

אז עם שולחן ערוך ומתוקים לרוב – אני רוצה לסיים בשיר –

ל"שופרסל" ו"שופרסטאר".

כל שבוע או שבועיים

אותנו הוא פינק

מלוח, מתוק

כל מה שמתחשק.

אוצר של מוצרים

לחובב ולבשלן

טעמים, ריחות

משם ומכאן.

מוצרי מזווה,

מוצרי מקרר

פעם לאכילה

או לשימוש אחר

מבחר ענק

עם שמירה על איכות

אריזות מעוצבות

לשיא הנוחות

אז מה נשאר לאחל?

פעם אחר פעם

שנה נפלאה- עם המון המון טעם!!

בתקופה האחרונה הוצפתי במתוקים. התוצאה – מעבר לצרבת, גם קרייבינג לכיוון השני – למלוח.

הבעיה היא שרוב המלוחים הם גם שומניים מאד ועוברים טיגון, כך שזה אולי נעים על הלשון אבל לא נעים כשזה בתוך הגוף, וגם על המצפון זה לא עושה טוב.

אסם באו לקראתנו בדיוק בזה- ה"קריספי צ'יפס"  חטיפים שמצד אחד הם מלוחים וקריספיים ומצד שני עוברים תהליך אפייה שמבטל את הצורך בטיגון, כך שגם ספיגת שומן מיותרת אין שם.

האפייה היא בטכנולוגיה מיוחדת ששומרת על הפריכות והדקיקות.

קיבלתי לטעימה את שלושת הטעמים שיצאו בסידרה- מלח ים, שמנת בצל וצ'ילי. אני ניכסתי לעצמי קודם כל את מלח הים כי זו הנטיה הטבעית שלי (חשבתי לקחת לעבודה, אבל דברים פריכים וקרנצ'יים עושים יותר מדי רעש, לא רוצה לחלוק!!!) ואת השניים האחרים הבן דגם ואני טעמתי.

הוא מאד אוהב חטיפים מלוחים ורגיל לשמנוניות שלהם (ניסיתם להחזיק דף למשל תוך כדי שאתם אוכלים חטיף מטוגן רגיל? ). הוא טען שזה אמנם שונה, אבל העדר השומניות לא מפריע, וגם טוב יותר שלא נשאר ליכלוך על הידיים. הטעמים עצמם מוכרים לו מחטיפים אחרים, והוא אוהב, בעיקר את השמנת בצל.

אני ניסיתי את החטיף בצורתו הטבעית, ואחר כך גם כדיפ עם גבינה, במחווה לשנות השמונים. בשני המקרים התוצאה היתה טעימה מאד.

אגב, את זה עם מלח הים הגשתי גם כתוספת ליד נקניקיות, חוסך להכין צ'יפס והולך מצוין עם הטעמים.

אז אם מתחשק לכם משהו מלוח, נשנוש, קרנצ'י ולא מעיק על הקיבה והמצפון – סידרת "קריספי צ'יפס" היא הפתרון.

להשיג בכל רשתות השיווק.

לא מזמן היינו במסעדת "החצר" של השף מוטי אוחנה, בוגר ה"קורדון בלו" , ועכשיו הוזמנו לטעום את האחות הקטנה שנולדה- "מדיטה".

מדיטה, אף היא ירושלמית גאה, יושבת ברחוב דרך חברון 101, כשרה כמו אחותה הגדולה, והקונספט שלה הוא "ביסטרו מודרני שהשתדך למטבח ים תיכוני קלאסי". הטאץ' המודרני מתבטא בעידכון מנות שכולנו מכירים (כמו נניח קציצות דג חריימה) למנות חדשות, שנותנות כיוונים ופרשנויות שונות ממה שאנו מכירים מהבית, ועם זאת שומרים על הקשר עם המקור.

כשנכנסנו, דבר ראשון ראינו את העיצוב המיוחד, שכולל אפילו טחב מיוחד שהובא מחו"ל לגידול על הקירות, במצע טבעי ומרענן. על העיצוב אחראי המעצב גלעד זעפרני, בעל שם בתחום העיצוב למסעדות, והוא גם פתח את המטבח לרווחה כך שאפשר לראות את המנות בהכנתן, כולל בטאבון הכי גדול ביקום כנראה, שממנו יוצאות חלק מהמנות.

אחרי שגומרים לאכול שם ארוחת ערב, המקום משנה את פניו והופך להיות בר תוסס לצעירים ולצעירים ברוחם, עם מבחר אלכוהולי רחב (ונדיב- אחרי שני קוקטיילים כבר לא זכרתי כל כך איך עומדים יציב…).

אז הגענו, אחת עשרה בנות ובן אחד שאשכרה הרגיש מלך…, והמלצרים החלו להעמיס לנו את השולחן.

קודם, אלכוהול ישמח לבב אנוש, וטעמנו שני קוקטילים (מחיר ממוצע לקוקטייל – כ45 שקלים).

הקוקטייל הראשון היה על בסיס קאווה, השני היה על "קמפשיון" – על בסיס פירות כמו פסיפלורה, וכמובן וודקה. מבין שניהם העדפתי יותר את השני כי הוא קירר אותי יותר.

כמו בכל מקום שמכבד את עצמו, הגיעה קודם כל פוקצ'ת הבית עם מטבלים  – אוצר של טעמים, מהמוכר כמו שמן זית וטפנד זיתים, דרך קרם לימון כבוש, ופסטו ועד הכוכב- קרם החצילים הידוע שאהבנו כבר ב"חצר", שטומן בחובו את סוד הסילאן…. הפוקצ'ה עצמה מעוטרת ברוזמרין ריחני, ותשמש בהמשך גם לניגוב הרוטב של מנות אחרות. (18 שקלים בתפריט). על המגש קיבלנו אחר כך גם צלוחית חמוצים מגוונים וגם חומוס כולל הגרגירים.

עוד לחם שהגיע אלינו היה לחם מחמצת, ככה בשביל הגיוון. (מעניין אם אפשר לקנות הביתה ולמרוח בבית חמאה עבה על זה…)

"ספייסי טונה" הגיע אלינו . בהתחלה חששתי מהמילה "ספייסי" אבל דווקא מנה זו, שמראש הוגדרה כחרפרפה , לא היתה לי כזו, (ואני אחת שלא אוכלת חריף). מרקם כייפי על הלשון של כל חלקי המנה. (44 שקלים ). המנה כללה וינגרט וואסבי, סלט מלפפונים, גלדי בצל מוחמצים וקוויאר סודה.

עוד ממנות הדגים בתפריט המנות הראשונות – הפיבוריטית שלי – קרפצ'ו דניס – עם ארטישוק, שימג'י מוחמץ, עגבניה והשיחוק- אגוזי מקדמיה . (48 שקלים בתפריט). מותק של מנה, דג עדין, אגוזים שנותנים גם קראנץ' וגם זווית חדשה, ורעננות כללית.

נציג הסלטים בשולחן שלנו היה "סלט עלים " – שקדים קלויים, פילה לימון, בצל סגול ועוד כמה גודיז, (28 שקלים בתפריט – שווה ביותר). אהבתי למצוא שם גם הפתעות של גרגירי רימון באמצע שהעניקו אקסטרה מתיקות עוקצנית.

"קציצות דגים בחריימה" – מנה נחמדה, עם המון רפרנסים לבייתיות. קצת חריף. אני פחות אוהבת "אוכל עדתי פרופר"  – העדפתי מנות אחרות. (48 שקלים).

מנה שונה בתכלית מבחינת המודרניות הגיעה מיד לאחר מכן  – פילה דניס על קראסט טחינה, אגוזי מקדמיה (בהופעה שניה הערב ומוצלחת לא פחות) על מצע קינואה, חמוציות ואגוזים. (78 שקלים בתפריט). מבין שתי המנות הללו – הדניס וכאמור הקציצות, הדניס ניצח אצלי בגדול, בעיקר שוב בגלל החידוש והעדינות שבטעמים, קינואה מאד החמיאה לדג (וגם תרומתם של גרגירי הרימון היתה לעניין).

הדג הבא שהגיע עם הקדשה מיוחדת ל"צופי הסרטים של "אבא גנוב" – לא ראיתי את הסרט אז לא הבנתי כל כך את הרפרנס..אבל אלה פשוט ברבוניות מטוגנות עם פלח לימון ורוטב בצד, שחשבתי לתומי שהוא גם בכיוון החמוץ, וטבלתי בו בנדיבות, רק כדי לגלות אחר כך , כשאיבדתי תחושה בשפתיים, שמדובר בפלפלי שיפקה טחונים. מזל שקוקטייל ממקודם היה עדיין אצלי. מבחינתי מנה שהולכת מצוין עם אלכוהול, בעיקר בשעות הערב כנשנוש. (המנה לא רשומה בתפריט, אין לי מחיר).

הדגים הלכו, הבשרים הגיעו.

אני מאד אוהבת חלקי פנים, והייתי מרוצה כשהגיעה לשולחן צלחת של "מחבת חלקי פנים" שכללה בין השאר לבבות, טחול, עמוד שדרה ועוד כל מני נתחים כייפיים כאלה, עם פלפל חריף, לימון כבוש, עגבניות שרי וציר בקר. (56 שקלים). אני תפסתי לי בעיקר את הלבבות, מתה על המרקם שלהם. מנה דומיננטית, הייתי מצרפת אותה לסלט שקיבלנו מקודם, לריענון הטעמים.

גם ה"טרטר בקר" (48 שקלים) שהגיע כברוסקטה שעליה בצל, קורנישון, רוקט, איולי וכמובן הבקר עצמו, מצטרף לי יותר לתפריט האלכוהולי לשעות המאוחרות יותר. פינגר פוד קלאסי.

נקניקיות מרגז הגיעו בצירוף תפוחי אדמה אפויים, בטטה ובצלצלי שאלוט – מפאת החריפות לא יכלתי לטעום מעבר לחתיכה ממש קטנה בשביל ההתרשמות. לחובבי הז'אנר, רצוי עם בירה קרה ליד. (48 שקלים).

עכשיו – אם הייתי עושה דירוג של מנות הבשר- ליד כל מנה שתוזכר מעכשיו, יהיה הדירוג שלי – שלושת הגדולים.

והמקום השלישי שמור ל " סיגר שקדי עגל" – שלא שהוא לא היה זוכה בעצמו, אבל היו פשוט שניים שהיו עוד יותר מצויינים ממנו. בכל מקרה, לפי ההסבר שקיבלנו מהשף, מדובר בשקדי עגל  שחברו לשמון כבש ולחלקים הכי טובים – ה"ליה", פלוס כמובן פלפל חריף (אבל הוא לא היה מורגש לשמחתי) וצוותו כולם ביחד לתוך סיגר כייפי, קרנצ'י, פריך מבחוץ ועם תוכן רך ובשרי מבפנים. עונג. המנה הוגשה עם סלט עגבניות וטחינה. (54 שקל).

"סלט סביח" – שוב קריצה למטבח העדתי הביתי – סלט סביח כולל הביצה והחציל לצד טחינה, לימון כבוש, עגבניה, אריסה חריפה ועמבה. האם זה יהיה חטא לנגב את הרוטב עם הפוקצ'ה האיטלקית? (32 שקלים).

"אקלר פטה כבד עוף ואווז" – מנה מיוחדת שקיבלה את המקום השני בדירוג שלי, ובעיקר עוררה אנחות עונג מכל סובבי השולחן – סוג של לחמניה עם מילוי ריבתי מתוק עשוי מעגבניות ופטה של כבד אווז וכבד עוף. אם הסיגר היה עונג, האקלר היה דאבל עונג (וכן , נגיע גם לטריפל). מנה ענוגה, ריבה וכבד הולכים מצוין, בעיקר במרקם עדין ורך אבל שעדיין מחזיק את עצמו. איך אומרים בפייסבוקית "נום נום נום". (48 שקלים).

"קדירת בקר על ניוקי תירס" – (76 שקלים). בתחילה חששתי כי הבקר בושל ביין אדום וכל המנה שידרה "חורף" – מה שאומר מנה כבדה וטעמים עזים. בפועל, המנה, שהוגשה עם ירקות שורש, היתה מאד עדינה ולא כבדה, בעיקר כי בשר הלחי שמר על טעמו ולא כוסה על ידי טעמים אחרים. השוס היה ניוקי התירס, שבושל לפי דברי השף בשיטה מולקולרית, ששמרה על טעם התירס רק בצורה של ניוקי. אם זו היתה מסעדה חלבית, הייתי מייעצת להם למלא קערה של הניוקי הזה, בצירוף חמאה מומסת מלמעלה, או גבינה, ולסגור ענין. המנה נדיבה מאד, יכולה להספיק לשניים, בעיקר אם הם אכלו גם כל מני דברים מקודם.

"אנטריקוט" היה השם והמהות של המנה הבאה, (94 שקלים)  – למעשה המנה היקרה ביותר בתפריט (כדי להמחיש את המחירים המאד סבירים של המסעדה) – למי שרוצה בשר נטו, עם קצת מלח גס בצד וחרדל.

ואם קראתם עד עכשיו ראיתם שציינתי את המקום השלישי ואת המקום השני, ומה עם המקום הראשון? הקרם דה לה קרם של הבשרים?, אז הנה הוא מגיע- טדאאאם!!!

מנה שאני מכירה כ"רוסיני" אבל כאן הוגדרה פשוט כ"פילה בקר עם כבד אווז". האווז היה מעודן והונח בנדיבות על נתח פילה עשוי כך שיהיה רך כמו חמאה ונימוח. לאכול ולבכות (בעיקר על זה שאין לנו כבר יותר מדי מקום אחרי כל שאר המנות) . היו כאלה בשולחן שהציעו להפוך את המנה הזו לקינוח, כדי לזכור את הטעם כמה שיותר.  המנה הגיעה על מצע של גרטאן תפוחי אדמה. (140 שקלים ושווה כל גרוש).

השולחן נוקה, והגיע תור הקינוחים.

המסעדה כאמור כשרה בשרית, ולכן הקינוחים כמובן פרווה. לפניהם הוצעה לנו שתיה חמה שכללה בעיקר תה או אספרסו , ואז קיבלנו שלוש מנות קינוחים –

"מוס שוקולד" – עם פניני שוקולד וקראנץ' נוגט ( 34 שקלים) – המנה השוקולדית ביותר, הבחירה של רוב יושבי השולחן.

"סורבה" שהוא למעשה בסבוסה- עוגת סולת עם סירופ נענע, קולי פטל, פירות העונה וכדורי סורבה בטעמים שונים  (32 שקלים), משהו למי שלא רוצה מנה ממש מתוקה אלא יותר מרעננת.

והבחירה שלי – "טארט טופי" – עם קרם טופי שנזל החוצה מתחת לשכבה מתוקה של גנאש שוקולד ובוטנים מלוחים. (34 שקלים).

למרות שאכלנו הרבה, (בלשון המעטה), לא הרגשנו נורא כבדים, בעיקר בגלל שהרבה מהמנות הן קלילות או גירסה קלילה של מנה כבדה.

מהצוות שמענו שיש גם דיל משתלם של ארוחת טעימות, במחיר 180 שקלים לאדם, מקבלים המון מנות נדיבות – שלוש מנות פתיחה של דגים, שלוש מנות פתיחה של בשר, תבשיל אחד כמו אסאדו או קדירה, מנות עיקריות ושפע קינוחים.

המקום יכול להכיל עד 180 סועדים.

עוד פרטים על "מדיטה" – http://www.rest.co.il/sites/Default.asp?txtRestID=16901

כשר.

ברחוב ברשבסקי 7 בראשון לציון, במרכז חנויות תוסס, עומדת החנות "משקאות משיח". החנות מכילה רק משקאות כשרים, כך שאולי שמפניה צרפתית אין שם, אבל יש מבחר ענק של אוצרות אלכוהוליים.

החנות, החוגגת עכשיו חמש שנים, עורכת המון פסטיבלים ואירועים (ומתחילה במסורת של פסטיבלים פעמיים בשנה- לפני חגי תשרי ולפני פסח), מעבר למכירות הרגילות. כך התקיימה סדנת אלכוהול לנשים, סדנת וויסקי, פסטיבל יין עם המון טעימות של יקבים בנוסף לגבינות, ממרחים ואביזרים לצלילי מוסיקה, פסטיבל בירה, ערבי טעימות של יצרנים שונים ועוד.

בחנות ניתן גם להשיג שוקולדים איכותיים, בירות (כולל המון בירות בוטיק ישראליות שזכו בלא מעט פרסים), כלים ועוד וכמובן מארזים לאירועים מיוחדים – מטו" באב (ערכות שכוללות משקאות מבעבעים, שמפניירה ושוקולדים מפנקים) ועד כמובן ראש השנה הבא עלינו לטובה, כי אין כמו מארז של יין משובח ומשהו מתוק ליד, בשביל החגיגיות.

הנה דוגמאות לכמה מארזים שכיף לתת וכיף לקבל –

יין איטלקי  Muscato Fiori – 3 בקבוקים ב 100 שקלים

יין לבן מיקב DEGLI AZZONI, איטליה  Maceratino– 2 בקבוקים ב 90 שקלים (המחיר לבקבוק 55 שקלים)

יין אדום, יקב DEGLI AZZONI, איטליה Sangiovese – 2 בקבוקים ב- 100 שקלים (המחיר לבקבוק 59 שקלים)

(קרדיט צילומי סלי שי – רועי שר).

כמו, כמידי שנה, חנות 'משקאות משיח', מציעה מארזי חג אטרקטיביים במיוחד. המארזים מכילים  יינות יוקרתיים מיקבים מקומיים וכשרים, שוקולדים ייחודים, מוצרי מעדניה יוקרתיים ועוד – את  המארזים מכינים במקום, לעיני הלקוח. ניתן להכין או להזמין מארזים בהרכב אישית.

מחירי המארזים:  החל מ 59 שקלים

בין המארזים:

מארז 120 הכולל: יין קברנה סובניון, 2 מארזי שוקולד יוקרתיים ופקק ואקום  – 120 שקלים

מארז 299הכולל: סינגל מאלט איכותי, 4 כוסות קריסטל, 2 מארזי שוקולד יוקרתיים ואיכותיים – 299 שקלים

דף הפיסבוק – https://www.facebook.com/mashiahmashkaot/timeline

לחיי השנה החדשה!!

תארו לעצמכם שאתם מנסים לפתור בעיה, וברקע יש פטיש אוויר מטרטר, מישהו חורט על לוח עץ, כלב נובח בלי הפסקה, הנעל שלכם פוצעת לכם את הקרסול, והשולחן שלכם רועד ומטשטש לכם את האותיות מול העיניים. אפשר לעשות משהו ככה?
כי זה העולם של מי שיש לו ליקויי למידה או הפרעות קשב וריכוז.
בישראל מאובחנים ילדים רבים (וגם מבוגרים, באיחור) כבעלי ליקויי למידה או הפרעות קשב וריכוז (או שניהם) ואז מתחיל המירוץ למציאת המידע – מה עושים? איך מתמודדים? ההתמודדות היא כמובן לא רק של הילד אלא גם של הוריו וגם של המורים שלו שצריכים לדאוג שהוא ישתלב ויתקדם עם כל הכיתה, ולא לכולם יש את הידע הנדרש לכך.
לכאן נכנס "עוגן" שכשמו כן הוא, מחבר בין הבלבול הרב והידע הקטוע שמסתובב בכל מקום, ומי שצריך אותו.
הדבר הראשון שיש להדגיש- מדובר במלכ"ר – ולכן הכל, כולל הכל – חינם , חינם ועוד פעם חינם.
עכשיו, אחרי שהבהרנו את זה- מהו בעצם "עוגן"? – מדובר בפורטל מקיף שמכיל בעצם את "כל מה שרצית לדעת על ליקויי למידה והפרעות קשב וריכוז".
הכתובת היא – http://ogen.cet.ac.il/
ומה יש שם? חוץ ממתכון לפאי בוטנים – הכל. וברצינות – האתר מחולק לשלושה חלקים עיקרים – תלמידים, הורים ומורים. האתר פתוח לקריאה בכל אחד מחלקיו, אם כי יש חלקים שדורשים הרשמה כמו תוכנות שונות שההרשמה עוזרת לנרשם לעקוב אחרי התקדמותו, אבל על כך בהמשך.

(התמונות הן צילומי מסך מתוך אתר "עוגן").

למעשה, החידוש הוא החלקים להורים ולמורים, שכן החלק של התלמידים כבר קיים מזה שנתיים.

כל האתר מדובב בקריינות, כך שגם מי שמתקשה בקריאה או בהבנת הנקרא, יכול ללחוץ ולקבל את הטקסט בשמיעה.

האתר זכה ב"תו הנגישות" מ"נגישות ישראל" בגלל הניווט הקל. כמו כן, חוץ מהקריינות אפשר גם לשנות את צבע הפונטים, את גודלם, צבעי המסך וכדומה, כך שכל אחד יכול לסדר לו את האתר בצורה הטובה ביותר לשימושו.

אי אפשר להתחיל לפרט מה יש באתר, אפשר לשוטט שם שעות. סקירה קטנה תגלה לנו אוצרות כמו –

ב:"עוגן לתלמידים" – איך אפשר להעזר בפעילות גופנית לשיפור הריכוז, מהם ליקויי הלמידה השונים, איך מאבחנים ומה עושים עם האבחונים, מהו ADHD, איך מערכת החינוך מנסה לערוך התאמות כדי לעזור בהתמודדות עם הקשיים, מה עושים כמבוגרים – עם הבגרויות, עם הגיוס, עם קבלת רשיון נהיגה ומה קורה באוניברסיטה?

כמו גם טיפים שונים לתלמידים – איך מתארגנים בבוקר למשל, איך הטלפון הסלולרי יכול לעזור, איך לארגן את התיק, איך לומדים למבחנים, איך הטכנולוגיה יכולה לעזור?

סעיף חשוב הוא סעיף הסיפורים האישיים, שמלווים כמו הרבה תכנים אחרים, בסרטוני וידאו, ומציגים אנשים שמתמודדים עם הקשיים ומה הסיפורים שלהם וההצלחות.

ב"עוגן להורים" ישנם הסברים רבים איך מאבחנים הפרעות קשב וריכוז וליקויי למידה אצל ילדים בגילאים השונים – מהגיל הרך והלאה ואיך מתמודדים עם ילד עם בעיות כאלה. כולל גם בבגרותו – כמו בענין מציאת תעסוקה מתאימה. ההורים גם יכולים להתייעץ עם מומחים שמתנדבים באתר ועונים על שאלות במגוון תחומים – אם זה בתחום הלימודי ואם זה בתחום התרופתי למשל.

ב"עוגן למורים" יש מידע רב עבור אנשי החינוך- מההתחלה- מה קורה כשגננת חושדת שלילד יש בעיה מסוימת, דרך ההתמודדות עם הילד בתוך כיתה של ארבעים ילדים, ההקלות והזכויות שיש לילד כזה בתוך המסגרת החינוכית, והקשר עם ההורים.

שני חלקים נוספים ומאד שימושיים הם –

"תוכנות וכלים" שמכילים אוצרות רבים שמסייעים לתלמידים להתגבר על הקשיים. התוכנות מחולקות לפי נושאי לימוד- קריאה, מתמטיקה, גאוגרפיה, הסטוריה וכו', ולפי בתי הספר – יסודי, חטיבה או תיכון (ויש גם חלק בערבית). אני בחנתי למשל את תוכנת "גמבה" שמיועדת לקריאה, והיא בנויה כמו "בלי סודות" הקלאסית, כך שלמשל ילד נדרש להשלים אותיות חסרות במילה, ואם הוא טועה יש רמזים, עד שהוא מגיע למילה הנכונה וכך הלאה, והכל בגרפיקה מאד מזמינה וידידותית. בתוכנות הללו נדרשת הרשמה, (שוב כמובן חינמית לגמרי) כדי שהילד והוריו יוכלו לעקוב אחרי ההתקדמות.

חלק חשוב נוסף הוא  כאמור הלוח שבו ניתן למצוא פרסומים רבים על כל הדברים הנלווים שיכולים לעזור – מאבחנים, מטפלים, מורים, ספרים, בתי ספר, מועדוניות, תמיכה ועוד. יש לציין שהחלק הזה הינו אינפורמטיבי ולא מהווה המלצה על שירות זה או אחר, אבל בקרוב אמורה להיות שם אופציה של המלצות, כך שאפשר לקרוא חוות דעת של אחרים. בכל מקרה אפשר בנתיים לגגל את שם השירות ולמצוא מידע נוסף ברשת.

אז ההמלצה מכל הלב- כל מי שיש לו קשיים, כל מי שיש לו קרוב עם קשיים, כל מי שמלמד ילדים עם קשיים, האתר זמין, פתוח ונוח-  כדאי לבוא.

זוכרים את השיר שמדבר על "ברמת גן יש רחוב אחד שעוברים בו ומריחים שוקולד"? אז אני מקבלת את אותן תחושות כשאני עוברת ליד חנויות של "ללין". הריח מושך פנימה, לעולם של רכות, פינוק, נקיון, חגיגיות ובעיקר כייף. ריח טוב גורם לנו למצב רוח טוב, זו עובדה, ואם יש משהו אחד שיותר כייפי מלקנות לעצמך תחושות טובות, זה לקבל אותן במתנה.

בחנויות "ללין" מבחר רב של מוצרים לרחצה ולגוף, כך שכל אחד יכול להרכיב לעצמו, או למישהו שהוא אוהב (ויש גם מוצרים לגברים!) חבילה מפנקת. ישנן גם ערכות מוכנות שמקלות עלינו את הבחירה, כמו ערכות לנסיעה, ערכות לתינוק, מוצרים לנערות, ערכות לטיפוח הגוף והפנים ועוד.

והכי כיף – הכל נארז באריזות נייר משי וסרטי סאטן, לתחושה מלכותית במיוחד.

קיבלתי שובר של שישים שקלים לקנות לעצמי מתנה לחג לפי טעמי. כשנכנסתי לחנות כמעט התבלבלתי מהריח הממכר והמוכרת הנחמדה הגיעה כדי לעזור, לשאול מה אני בעצם רוצה וצריכה . האמת, הקריטריון לבחירת מתנה לאחרים הוא מה הייתי רוצה לקבל בעצמי, והתשובה תהיה כנראה "כל החנות". אז שטפתי ידיים בבאר שבאמצע החנות, באמצעות הפילינגים הריחניים שיש שם, שגם עזרו לי להחליט איזה ריח אני הכי אוהבת (ווניל פצ'ולי) והתחלנו.

בעבר רכשתי לי מוצרים של "ללין" – חלקם נמצאים עדיין בשימוש שוטף  – כמו הפילינגים המיוחדים, וערכת רחצה מיוחדת שכוללת ספוגים ומברשות והופכת את חדר האמבטיה שלי לספא מזמין.

הפעם השלמתי את האוסף עם פילינג גוף כמובן בריח הווניל פצ'ולי, וככה על הדרך גם את אותו הריח בריחן לאוטו.

כדאי לבדוק בדרך גם את מוצרי ה"TO GO" שנמצאים ליד הקופה והם במבצעים מיוחדים. (ויש גם את מועדון ההטבות של dream card שגם הוא מתנה יפה, שווה לשאול.

לאתר "ללין ישראל" – http://www.laline.co.il/

את מוצרי "סוגת" אין צורך להרחיב, כולנו מכירים ומשתמשים על בסיס יומיומי. הסוכר, האורז, הפתיתים, הקטניות והדגנים (כולל סידרה חדשה של "10 דקות ללא השריה") מככבים אצלנו בכל מנה ובכל מקום.

עכשיו מגיע החידוש – כש"סוגת" נכנסת לשוק המקצועי , המוסדי והתעשייתי באמצעות מוצרים מיוחדים ומותאמים כדי להציע פתרונות וחידושים. המוצרים מתאימים לאנשי המקצוע בכל גודל – מבתי קפה ומסעדות קטנות, ועד מטבחי מלונות ועסקים גדולים.

(בתמונות למעלה- שף שיטרית בעבודה עם מוצרי סידרת ה"רדי טו מיקס" ללא סוכר של "סוגת".)

אחד הצרכים של המטבחים הללו הוא מוצרים "ללא סוכר" שנדרשים במיוחד לאנשים שמטעמי בריאות לא יכולים לצרוך סוכר, כמו חולי סכרת למינהם, וכן אנשים שרוצים להמנע מסוכר בגלל שמירה על גיזרה או דיאטה מסויימת, ומצד שני רוצים משהו מתוק ולא כל הזמן קינוחים שמבוססים על אכילת בננה או תפוח אחרי הארוחה.

המענה של "סוגת" הוא סידרת הReady to mix – סידרת תערובות עוגות ומנות אחרונות ללא סוכר, שמיועדת לשוק המקצועי. התערובות נעשות עם תחליפי סוכר צמחיים שגם דלי קלוריות ומכילים יותר סיבים.

(בתמונה למעלה- המנה המוכנה – העיגול באמצע עשוי מ"מוס שוקולד ללא סוכר" של "סוגת"  והכדורים הם מ"פלאן ווניל" של אותה סידרה, שהוקפא לצורת כדורים).

התכנסנו בבית הספר לקולינריה "דן גורמה" בתל אביב כדי לראות איך משתמשים במוצרים הללו ומה יוצא מהם.

את הכניסה לשוק המקצועי, ואת ההדגמה ערך שף יוסי שטרית, שף "קיטשן מרקט" ו"אונזה" שהדגים הכנת קינוח יפה במיוחד, שכלל מוס שוקולד מסידרת ה"רדי טו מיקס" עם קישוטי פירות, גלידה וקקאו.

בתמונה למעלה משמאל – מנכ"ל "סוגת" – ג'יל גמון, מציג את הקינוחים החדשים.

עוד על "סוגת" – מידע, מתכונים והפתעות רבות – באתר – http://www.sugat.com/