כל אחד רוצה שהחתונה שלו תהיה מיוחדת, שהאורחים ייהנו ויזכרו את החתונה כחוויה. הבעיה שיש הרבה גימיקים- שמלת כלה של מעצב ידוע, תקליטן שניגן גם אצל המלכה אליזבט או עוגה ממנה פורצים זיקוקים, אבל בסופו של דבר האורחים זוכרים דבר אחד- את האוכל.
בשנות השמונים אלה היו "רבע עוף או בורקס" עם רוטב חום לא ברור, וקינוחים בטעמי קרטון. אחר כך באו המנות המינימליסטיות שבהן פלח הלימון היה גדול יותר מהדג והשאיר את האורחים רעבים ואת מילות התיאור שקיימות רק בחתונות וכוללות "קבבונים" ו"זר ירקות".
בדרך כלל כשאנו חושבים על המילה "שמן" האסוציאציה שלנו היא אחת מהשתיים – או שמן זית או "כל השמנים האחרים" שאיכשהו נכנסים לנו לאותה קטגוריה- שמן קוקוס, שמן קנולה, שמן תירס, הכל הולך ואין לנו ממש מושג מה טוב יותר ובריא יותר.
כולנו רגילים ל"שמן זית-לימון" כברירת המחדל של תיבול סלט ירקות, אבל מאז שגיליתי את חומצי הפירות אני מודה שנטשתי את הלימון (מקסימום אני שמה בסלט כמה פילטים בשביל העוקצנות) לטובת החומץ.
חומצי פירות מלטפים את הירקות ונותנים להם ערך מוסף המעלה את הסלט בדרגה.
לפני כחודש הכרתי את מסעדת "Boost Fm" החדשה בתל אביב, שמציגה מלבד מנות אוכל משובח גם חוויית מוסיקה (לאזניים) ותערוכות מתחלפות (לעיניים) כולל קיר מיוחד של האמן רמי מאירי. את חוויותי מאז ניתן לקרוא כאן.
אמש חזרתי למסעדה לאירוע מיוחד- חגיגת האלווין, הוא ליל כל הקדושים שהגיע לארץ ונחגג ברוב פאר, כי אם כבר חוגגים ליל שנה אזרחית חדשה ורוכשים שוקולדים לאהובים גם בוולנטיינס דיי, אז למה לא ליהנות מחג צבעוני, מצחיק, וטעים?
"בלב רמת גן יש מקום מיוחד…" . נכון שאת השיר כתבו על מפעל שוקולד, אבל בלב רמת גן יש עוד מקום מיוחד מאד, שמו "מועדון הספורט של כפר המכביה". ומה מיוחד בו?
מדובר על חמישים דונמים של ירוק כפרי, שעושים טוב על הנשמה כשרק מגיעים, ואז מתחילים לגלות את אוצרות המקום- בריכות, מתקני ספא, חדרי סטודיו לחוגים ומגרשים למשחקי ספורט, אירועי תרבות ופנאי, חוגי אומנות, פעילויות לכל הגילאים, קשה להחליט לאן הולכים קודם!
חטיפי "פיטנס" אהובים מאד בארץ בשל שילוב הטעמים , השובע והבריאות.
אבל מה עושים כשמתחשק משהו קצת אחר?
נסטלה משיקה את "קרקר פיטנס" – קרקר מחיטה מלאה, וקרקר בטעם דבש, ארוזים בתשע אריזות אישיות בכל חבילה, כך שהטריות והפריכות הכה חשובות נשמרת.
כשמתחשק לי משהו טעים, נשנוש כזה כייפי, בן הזוג שרואה אותי מחטטת במזווה תמיד מציע "קחי תפוח" ואני תמיד מאיימת שבסוף אני אעשה משהו אלים עם תפוח או בלעדיו… כי כשמחפשים "משהו טעים" הכוונה בדרך כלל למתוק, פחמימתי, בקיצור- לא רק "עוגי רוצה עוגיה" – גם כולנו.
כשאומרים לי "שולחן עגול" האסוציאציה הראשונה היא של אבירים שחוזרים מהקרבות ומתיישבים למשתה ענק שבו תולשים חתיכות בשכר בעזרת הידיים ומקישים קנקני שיכר.
הגירסה המפנקת יותר היא Round Tables By American Express – פסטיבל קולינרי בינלאומי שמגיע לישראל זו הפעם הרביעית ומפגיש בין השפים הטובים ביותר למסעדות הטובות ביותר, ליצירת חווית אוכל שאין כמותה.
לכל משפחת "ביסלי" ונגזרותיהם יש בדרך כלל טעמים עזים עד חריפים. אבל מה עושים כשרוצים משהו יותר עדין?
המענה לכך ניתן בעזרת "אח של ביסלי" החדש- בטעם "ברביקיו מתוק". מדובר בטעם מאד עדין, (כזה שאפילו אפשר להתנשק אחריו!!), והוא מצטרף לטעמים החריפים של הסידרה- הסלסה הפיקנטית, המעושן והספייסי צ'ילי.
בצפון הארץ גרים הדרוזים, ישראלים גאים שמוציאים מתוכם שנה שנה הרבה לוחמים בצבא לצד הישגים אדירים בחינוך. מעבר לצפון ישראל, ישנן קהילות דרוזיות בלבנון, סוריה ואפילו וונצואלה. הדת הדרוזית היא סודית אולם יש לה כמה מאפיינים שכוללים אמונה בגלגול נשמות, קבלת עשרת הדברות, מוגונמיה ושמירה על שבע מצוות כמו שמירת לשון, הגנה על האחים, קבלת מעשי האל ועוד. על שומרי הדת נאסר לשתות אלכוהול וליטול סמים, נאסר לעשן ולהמר, וישנה חובת שמירת כבוד האישה והמשפחה, עזרה לנזקקים ונדיבות.
