כשקמה המדינה עלו אליה יהודים מכל רחבי העולם ובכללם עליה גדולה של יהודים מארצות הבלקן, ששורשיהם מגירוש ספרד. הם הביאו איתם מטעמים, מנהגים ואת השפה המיוחדת – הלאדינו (הספניולית). במשך השנים שמרו העולם על השפה ועל עושר הטעמים והקימו מרכזים קהילתיים ברחבי הארץ.

עמותת ארקאדאש – קהילת יוצאי טורקיה בישראל, קיבלו מבנה ישן ומוזנח ביהוד והפכו אותו למוזיאון ולפנינה טורקית שמשמרת את מורשת הקהילה היהודית הטורקית. במבנה אוספים רבים, שיחזור של בית כנסת, מוצגים ותמונות שמעבירים לדורות הבאים את ניחוחות יהדות טורקיה.

במסגרת הפעילות נוצרה גם סידרת מפגשים שכותרתה "מואבט- רב שיח בלאדינו עם הזמר שדרן קובי זרקו" והשבוע זכיתי להשתתף במפגש אחד טעים במיוחד, בנושא "לבשל בטעם לאדינו" – אירוע שכולל את הצגת ספר הבישול של מתילדה כהן סראנו "לבשל בטעם לאדינו – לקט מתכונים מהקהילות היהודיות הספרדיות" וגם טעימות ממיטב מטעמי המטבח הספרדי שהביאו בני הקהילה.

(בתמונה למעלה- הגן לכבודו של אתטורק – אבי התורכים)

במסגרת המפגש שנוהל רובו בלאדינו, זכו המשתתפים לתחושה של שיבה לעבר, התרפקות על בית אבא ואמא והלשון המיוחדת, וכן כאמור אפשרות לרכוש את הספר (שנמכר גם בחנויות הספרים) שמכיל לא רק מתכונים אלא גם תמונות מרהיבות של חפצים ורגעים מהתרבות הספרדית.

(בתמונות למעלה ולמטה- פינות שונות במרכז שמנציחות את החיים אצל יהודי ספרד)

באירוע נכחה גם הזמרת רחל אלפרשטיין שמעלה בימים אלה מופע בשם "לה קאזה מיה" שבו היא מעבירה לקהל את זכרונות הילדות דרך צלילים מהבית של יהודי ספרד, שירים נוסטלגים ושירים חדשים שנכתבו על ידי רחל בלאדינו. (המופע מתקיים במרכז תרבות אתני רב תחומי ענבל במתחם סוזן דלאל בנווה צדק – המופע הבא בתאריך 12 ליוני בשעה 20:30).

(בתמונה למעלה – קובי זרקו, בתמונה למטה מתילדה כהן סראנו והספר)

בתמונות ניתן לראות פינות של תערוכת החפצים מספרד, את קובי זרקו, את ספר המתכונים והמחברת גב' מתילדה כהן סראנו וכמובן את השולחן הערוך במיטב מטעמי ספרד.

 – למטה- העוגיות שהכי אהבתי, תרגום שמן בעברית "השפם" על שם צורתן, עשויות סוגי אגוזים.

הכל התחיל ממגבונים לחים. ליתר דיוק, מגבונים לחים לניקוי משטחים שונים בבית, שקיבלתי לסקירה מאחת מחברות הנקיון בארץ. סקרתי וכתבתי את מסקנותי על ההתנסות. מסתבר שהיתה תחרות, ובין כל כותבי הפוסטים הם בחרו בפוסט שלי כמעניין ביותר. (אולי בגלל ששילבתי נקיון עם מניקור? ) . בכל מקרה הפרס היה שובר של "קשרים פלוס" בשם "מנה עיקרית". אז התחלתי לעשות את עבודת המחקר שלי ומבין שלל האטרקציות שמביא השובר הזה (האמת, הרבה!) מצאתי את "אליזבט קיו". במסעדה הזו לפי האתר השובר שווה 230 שקלים מהתפריט ועוד 2 כוסות שתיה חמה/קרה/בירה/יין. אחת הסיבות העיקריות שבחרתי דווקא במסעדה הזו היתה כי נכנסתי לאתר ומצאתי תפריט שיכול להתאים מצד אחד לקרניבור שבחבורה שלנו, ומצד שני לצמחוני, ומצד שלישי לי – חובבת המתוקים.

חנייה נוחה היתה שיקול נוסף, והמסעדה, הממוקמת ב"מתחם יכין סנטר" בפתח תקווה מספקת חנייה חינמית ונוחה.

אז קבענו למוצאי שבת, והגענו. שאלו אותנו אם אנו רוצים לשבת בפנים או בחוץ (בחרנו בפנים). אני עוד חזרתי למכונית לקחת סוודר מכיוון שהמזגן היה לי קצת קר, והמלצרית מיהרה לסגור את הדלת כדי שלא יפריע לנו. (היה ריח של סיגריות ממי שעישן בחוץ).

התפריט הוגש לנו ואז ראינו שאנחנו נצטרך לעבוד (עם הלסתות) קשה כדי "לבזבז" 230 שקלים מכיוון שהמחירים מאד נוחים, שלא לומר "זולים". מחירי השתיה זולים בכ2-3 שקלים מבכל מקום אחר שהיינו בו, וגם הבירות והאלכוהול במחירים אטרקטיביים.

פתחנו במנות הראשונות, ושאלנו את המלצרית מה הכוונה ב"מבחר סלטים – שאלו את המלצרית" ב50 שקלים. נמסר לנו שמדובר למעשה בבחירת חמישה סלטים במחיר שהיו עולים לנו ארבעה. אז בחרנו ב:

טחינה ישראלית בתיבול שמן זית ושומשום קלוי (מחיר רגיל לא בדיל  – 12 שקלים), סלט עגבניות שטח בתיבול שמן זית, בצל, שום וצ'ילי חריף (12 שקלים כנ"ל), טאפס פטריות מוקפצות ברוטב אסיאתי (14 שקלים), חומוס תוצרת בית בתיבול שמן זית, פפריקה ופטרוזיליה יחד עם שתי פיתות (15 שקלים) ו"תפוצ'יפס בטטה- רצועות בטטה פריכה" (16 שקלים). מבחינת הדיל עצמו – אם היינו משלמים על כל הסלטים בנפרד זה היה עולה  69 שקלים. ההערות שלי היו כאלה –

א.      לגבי הטחינה- היא בעקרון באה בלי פיתות, מה שקצת מוזר. בתפריט היתה הערה שאם מזמינים טחינה ניתן לקנות לחם הבית ב7 שקלים. אנחנו הזמנו לחם הבית וחוייבנו ב12 שקלים, יכול להיות שבגלל שהטחינה היתה במסגרת הדיל המוזל, אי אפשר היה לקבל גם את ההנחה הזו.

ב.       בהמשך לסעיף הראשון – לחם הבית היה גדול, חם וטרי, והגיע עם מטבל. היות והמסעדה לא כשרה הייתי מעדיפה שיגיע גם עם חמאה.

ג.        בתיאור סלט העגבניות היה כתוב שיש צ'ילי ופחדתי שזה יהיה חריף, בפועל היה מדובר בעגבניות בשרניות לא חריפות. לעומת זאת דווקא התיבול של הפטריות היה לי קצת חריף.

ד.       השיחוק היה ללא ספק קערה נדיבה מאד של "תפוצ'יפס בטטה" שלמרות שעברו טיגון, לא היו שמנוניים והיו כייפיים לנשנוש. הייתי מוכנה לקנות כאלה בשקיות הביתה.

ה.      כבר כשהתיישבנו הניחו בפנינו קערית של סלט מבושל, משהו לנשנש על חשבון הבית.

מתפריט העיקריות בחרנו –

–         המבורגר ספרדי – 300 גרם בלחמניה, עם צ'ילי חריף מתוק, חסה, עגבניה ובצל סגול, וצ'יפס. (39 שקלים). במקור היה כתוב "תוספת לבחירה" אבל בפועל הבן לא נשאל מה התוספת שירצה אלא רק באיזה מידת עשייה. הוא היה מרוצה מאד מההמבורגר, והאמת, עם הסלטים מהמנות הראשונות כבר התחיל להתקשות לסיים את ה300 גרם המבורגר. גם כמות הצ'יפס הנלווה היתה גדולה.

–         "מעורב אליזבט" – נתחי פילה בקר, אנטריקוט, עוף וכבדי עוף, מתובלים ועם בצל מטוגן (49 שקלים) – המנה באה עם תוספת ונשאלתי לבחירתי מבין פירה, סלט, אורז או צ'יפס. בחרתי בפירה וגם כאן נשאלתי עם אני רוצה פירה חלבי או פרווה וברור שהעדפתי את החלבי, כאילו, דא? (האמת, אף פעם לא הבנתי את ההגיון של מי שבא למסעדה שאינה כשרה והכלים שלה אינם כשרים ואוכלים בשר אבל לא רוצים משהו חלבי ליד..). המנה היתה עשירה מאד , גם מבחינת תיבול וגם מבחינת כמות, נשברתי באמצע וביקשתי שיארזו לי הביתה.

–         "סלט עלים ירוקים" – בעיטור אגוזים מקורמלים ברוטב וינגרט (27 שקלים). הצמחוני שבחבורה בחר וגם הוא נשבר באמצע, הכמות פשוט גדולה- וביקש גם הוא לארוז הביתה.

מפוצצים מפוצצים, אבל יש עוד יתרה בשובר "לבזבז" וגם, איך אפשר בלי קינוח? בגלל מצוקת מקום בקיבה החלטנו על קינוח אחד. בהתחלה בחרתי בסופלה שוקולד, כיאה לשוקוהוליק כמוני, אבל לצערי המלצרית אמרה שנגמר להם, אז הלכתי על האופציה השניה – "שווצריה הקטנה" (31 שקלים) – מצע עוגיית מרנג שוקולד ופקאן, קרם מסקרפונה, שוקולד מריר ונטיפי שוקולד לבן. מנה מתוקה ומפנקת שהספיקה בהחלט לשניים (השלישי נשבר עוד קודם). אגב, גם בבחירת הקינוחים המלצרית שאלה אם נרצה חלבי או פרווה (שוב, בגלל מי שמפריד ?) וגם כאן צעקנו "חלבי!!" בקול גדול.

בחשבון הכללי יצא 234 שקלים (חרגנו ב4 שקלים מסכום השובר וזה שהוספנו שתיה חצי ליטר בירה סטלה ארטואה שעלתה 26 שקלים, אם היינו נשארים בשתיה קרה, עוד היינו יכולים להוסיף עוד סלט ועדיין להשאר בתקציב). יצאנו מפוצצים ומרוצים, האוכל היה טעים ונדיב, השירות היה מצוין, מוסיקת רקע נעימה ולא שתלטנית, מסכים שהראו כדורגל (אבל היו ללא סאונד ככה שלא הפריעו) וכאמור חניה חינמית וגישה נוחה.

המקום איננו כשר.

אתר המסעדה- http://www.elizabethq.co.il/defaultPage.asp

שקשוקה היא מנה פופולארית בארוחות הישראליות, בעיקר בערב. כולם אוהבים אותה, בכל גיל ומכל עדה. מצד שני, כולנו אנשים עסוקים וכל קיצור דרך שמביא לתוצאה איכותית, רצוי ומתקבל בברכה.

קיבלתי להתנסות את הלקט החדש של "סנפרוסט" – לקט ירקות וציר תיבול להכנת שקשוקה.

הלקט מכיל את כל הירקות שנמצאים בשקשוקה- עגבניות, פלפלים, ובצל וכן שקיות ציר שכולל כבר את כל המרכיבים. ההוראות פשוטות – לשים את תוכן השקית במחבת, להוסיף מים ושמן, לבשל רבע שעה עד עשרים דקות- הזמן שלוקח למים להצטמצם, להוסיף את שקית הציר, לערבב , להוסיף חמש או שש ביצים , לכסות, לבשל עוד חמש דקות וזהו, יש שקשוקה עשירה.

אז ניסיתי בעצמי וכך זה עבד עבורי:

ראשית, כמות המים היתה מדוייקת מבחינת הכתוב על האריזה. אצלי הכמות היתה טיפה פחות וראיתי שיש סכנת שריפה למנה ולכן הבנתי שחשוב להקפיד על הכמויות.

                                                     (בתמונה- הירקות מהשקית למחבת)

אחרי שהנוזלים הצטמצמו הוספתי את הציר וערבבתי. פה אני חייבת לציין שהטעם הסופי שנותן הציר הוא מאד מתובל, מי שאוהב טעמים פחות עזים, עדיף להוסיף פחות מהציר. ענין של טעם.

הוספתי את הביצים (חשוב לשבור בכוס ולא כמו שאני עשיתי, מעל המחבת כך שאחר כך הייתי צריכה לדוג חתיכות קליפה שנפלו לשם..לא נורא, סידן טוב לבריאות.. 🙂 )

                                                       (אחרי הוספת הציר והביצים)

כיסיתי את המחבת וחיכיתי עוד חמש דקות. המנה היתה מוכנה בדיוק לפי ההוראות.

                                                           (התוצאה)

המסקנות שלי מההתנסות –

מאד נוח שיש את הכל מוכן, לא צריך לקנות ירקות טריים, הכל כבר במקפיא לזמן תפוגה ארוך, לא צריך לקצוץ, לא צריך להתחיל להכין רוטב, ההכנה קלה ומדוייקת. מבחינתי האישית חשוב להקפיד על כמות המים ולא להפחית, ומצד שני, למי שלא אוהב תיבול חזק, אפשר להפחית במקצת מהציר. הביצים יצאו רכות ונעימות ואיזנו את הפיקנטיות.

להשגה בכל רשתות השיווק.

ילדים בבתי קפה ומסעדות יכול להיות כיף. יכול להיות גם סיוט. ילד משועמם שלא כיף לו יכול להרוס את הבילוי להוריו ולכל סביבתו. מצד שני, אנשים רבים אוהבים לצאת עם ילדיהם לבתי קפה ומסעדות, ולכן ישנן מסעדות רבות שמקדישות תשומת לב מיוחדת לקהל הצעיר ומכינות תפריטי ילדים מיוחדים.

רשת "קפה קקאו" השיקה תפריט ילדים מורחב (7 מנות שונות במגוון רחב) והזמינה אותי לטעום. אמנם אין לי ילדים בגיל הזה (ונכדים עדיין אין) אז התעלקתי על ילדים של אחרים, וביחד טעמנו את המנות.

הסניף שהוזמנתי אליו, סניף רוטשילד בתל אביב הוא כשר חלבי ולכן היו בו, כמו בשאר הסניפים הכשרים, רק את חמשת הארוחות שאינן בשריות, כך שאין לי דעה על מנות השניצלונים עם הצ'יפס, והקיד בורגר שמוגשים בסניפים שאינם כשרים.

כבר כשהתיישבנו קיבלו הילדים פלייסמט שכולל בצד אחד את תפריט הארוחות כולל תמונות מדוייקות, כך שיכלו לבחור בדיוק מה שהם רוצים, ובצד השני שלו כפי שאפשר לראות בתמונות – סוגי ציורי צביעה וחידות שונות, וכן כוס עם טושים שונים. ביקשנו להתנסות בכל חמשת הארוחות המוגשות בסניף והמלצרית חקרה את הילדים בדבר בחירתם לגבי שתיה קלה (שוקו או מיץ תפוזים בארוחת הבוקר, ומיץ בשאר הארוחות), ולגבי אופן עשיית הביצה. היא גם שאלה לגבי סוג הרוטב המבוקש עם מנת הפסטה שכלולה באחת הארוחות. פה אנחנו המבוגרים התערבנו והנחנו שהילדים לא יצליחו לחסל הכל, ולכן ביקשנו שאת הפסטה יגישו עם רוטב למבוגרים – שמנת פטריות. השאלה האחרונה היתה לגבי תוספות רצויות על הפיצה, ונבחרו זיתים ירוקים ותירס.

השתיה הגיעה ראשונה, בכוסות פלסטיק, כשכוס נוספת נושאת את הקרח בנפרד. הגשה מצוינת מכיוון שיש ילדים שיימנעו מהשתיה רק בגלל שיש בה קרח וכאן יש אפשרות בחירה.

הארוחה הראשונה שהגיעה היתה "ארוחת בוקר טוב ילדים" שכללה ביצה לבחירה (חביתה, מקושקשת, עין), מקלוני ירקות טריים , גבינה לבנה, גבינה צהובה, ג'בטינה ושתיה. במנה שהוגשה לנו לא היתה ריבה, כנראה התפספס. הילדים נגסו מכל הארוחה ובסוף התמקדו בעיקר במקלוני הירקות. לילד בן הארבע הארוחה היתה בדיוק בגודל המתאים, לילדים קצת יותר גדולים אולי רצוי להוסיף עוד משהו. (הארוחות מוגדרות עד גיל שמונה, אין לי מושג אם למבוגרים יותר "מותר" להזמין גם אם כי נראה לי שלפי חביבות הצוות לא צריכה להיות בעיה).

אני חייבת לציין את מיץ התפוזים שהיה טרי מאד ועסיסי ולא תעשייתי כמו שיש בדרך כלל בארוחות ילדים.

הארוחה השניה שהגיעה היתה "טוסטונים עמק". בתפריט כתוב "טוסטונים עם גבינת עמק, מקלוני ירקות טריים, זיתים, קטשופ , שתיה וכדור גלידה" . (את הגלידה השארנו לסוף). במנה שהוגשה לנו לא היו הזיתים אבל לא שמנו לב. הטוסטונים הם מנה קטנה וחמודה, מתאימה אף היא לילדים הקטנים יותר.

שתי הארוחות הבאות היו גדולות יותר וממלאות יותר (למרות שכל הארוחות באותו מחיר) ואף כמבוגרים היה לנו קשה לסיים אותן (לפחות לנשים שבחבורה) ולדעתי שתי הארוחות האלו יכולות להספיק לשני ילדים קטנים –

ארוחת פסטה "במבינו" הגיעה אלינו, (פנה/ספגטי ברטבים: עגבניות, שמנת פטריות, פרמז'ן, שתיה וכדור גלידה). כמו שביקשנו קיבלנו קערה מאד נדיבה של פסטה (הביאו פנה, לא שאלו איזה משתי הפסטות אבל כנראה פנה הולך יותר טוב עם מבוגרים ועם שמנת פטריות). גם כאן התפספסה קערית הפרמז'ן שנראית בתמונה בתפריט אבל אולי זה כי בחרנו כאמור רוטב אחר ולא את רוטב העגבניות המקורי. הפסטה היתה מעדן, דחפנו את הפיצה (המנה הבאה) לכיוון הילדים וטרפנו בעצמנו את הפסטה. מנה משביעה גם למבוגר (או לפחות לאישה מבוגרת).

הפיצה כאמור היתה הבאה בתור, "פיצה ביתית עם רוטב עגבניות וגבינת מוצרלה עם תוספת אחת לבחירה- תירס/זיתים/פטריות, עם שתיה וכדור גלידה". גם פה הגיעה פיצה עשירה, שהצליחה מאד אצל הילדים.

ואז הגיע הקינוח. המנה המתוקה של ארוחות הילדים נקראת "וופלון בלגי" והיא מוגדרת ככוללת ,וופל בלגי, קצפת, רוטב שוקולד ופירורי מקופלת". בתמונה של התפריט רואים גם גלידה וסוכריות אבל בפירוט זה לא מופיע. בגלל שאנחנו אכלנו חמש ארוחות ילדים, ששלוש מהן כוללות גלידה, קיבלנו את הגלידה ביחד עם הוופל. כשהוופל הגיע כולנו הסכמנו שהוא יכול לשמש מנת קינוח יפה מאד לשני מבוגרים שרוצים משהו מתוק וטעים. ילדים בחיים לא יתגברו על כמות הקצפת הענקית שהיתה בתוך כוס (אותה ניכסתי לעצמי ובקושי נתתי לאחרים כפית בתואנה של "קחו את הגלידה, תשאירו אותי עם הקצפת". קערית עם שוקולד מומס נשפכה בידינו קצת על הוופל והרבה ישירות לתוך הפה. הילדים נשנשו בעיקר קודם כל את פירורי המקופלת ואחר כך התמקדו בוופל. מנה כזו רצוי לא לתת לילדים שמצפים מהם ללכת לישון שעתיים אחר כך…

פונקנו במקביל גם בקפה למבוגרים בכוס גדולה ומעוטרת.

חשוב לי לציין – בתמונות ליד המנות יש צעצועים קטנים, אבל נראה לי שהם לקישוט בלבד מכיוון שהם לא כלולים בארוחה (בניגוד נניח לרשתות המבורגרים שמצרפים מתנות קטנות).

בסך הכל הילדים התמלאו, המבוגרים גם (ונראה לי שבעיקר מנת הוופל תהיה תירוץ מצוין להורים להזמין "בשביל הילדים" ולבנות על זה שילד לא יכול לסיים את זה בעצמו..). המנות מורכבות מהטעמים שילדים אוהבים, המבחר גדול והמחיר אטרקטיבי מאד- 29.90 שקלים לארוחה, מחיר שהופך את כל העניין למשתלם מאד.

רשת בתי הקפה "קקאו" מונה למעלה מ30 סניפים, חלקם, כמו הסניף שברוטשילד- כשרים, הפריסה היא ארצית במיקומים מצויינים.

לאתר הרשת – www.kakao.co.il

זוכרים את הפרק של "רמזור" שבו אמיר טוען שעדיף לא לדעת לעשות עבודות בית מכיוון שאם תדע לעשות ותעשה את זה טוב, האישה תדרוש ממך לעשות את זה תמיד?

אז התירוץ הזה כבר לא תופס.

בסקר שערך מותג "אריאל" לגבי כביסה וחלוקת תפקידים בבית, עלו מסקנות חיוביות ומסקנות שליליות. החיוביות – אף אחד כבר לא חושב שדווקא נשים צריכות לעשות עבודות בית מתוקף היותן נשים. השלילי? עדיין המצב רחוק מלהיות שוויוני, ובעיקר בתחום הכביסה משום מה, רק 28% מהגברים (אותם אלה שיודעים להפעיל סמרטפונים משוכללים ומתיימרים להיות "המין שנוהג טוב יותר") מגדירים את עצמם כ"מבינים" בכביסה. השאר משאירים לאישה את הידע (וכפי הנראה גם את העבודה).

לא שברור למה צריך "להבין" בשביל לדעת לא לשים כהה עם בהיר, וללחוץ על כפתורים…

בכל מקרה, גם למאותגרי כביסה קשים במיוחד, "אריאל" חשבה על פתרון – קפסולות ג'ל לכביסה, מרוכזות פי 2, בשיא הקלות, כך שלפי הסלוגן "לא משנה מי עושה את הכביסה, הבגדים יוצאים תמיד נקיים, ללא פשרות".

כל מה שצריך הוא לזרוק קפסולה אחת לעמקי התוף של המכונה, להניח עליה את הבגדים, לסגור את הדלת ולהפעיל תוכנית. הקפסולות מתמוססות לחלוטין במים (הן ידידותיות לסביבה), עובדות בטמפרטורה נמוכה של 30 מעלות, מה שחוסך בחשמל, ומרוכזות פי שתיים מג'ל כביסה, כך שהן חזקות מאד להסרת כתמים.

כבר לא צריך להתמודד עם "כמה אבקה לשים" (והנטייה לשים יותר מדי כי "זה בטח יעשה את הנקיון טוב יותר") , כבר לא צריך לסחוב אריזות כבדות של אבקה, רק לזרוק, לסגור וללחוץ.

הקפסולות ידידותיות גם לבעלי רגישויות. בסידרה שני סוגים – האחד לכל הכביסה, צבעונית ולבנה כאחד, והשני לכביסה צבעונית, להדגשה ושמירה על הצבעים.

בהשקת הקפסולות בקפה-מכבסה "דיזי" בכיכר דיזנגוף בתל אביב (קונספט חמוד של בית קפה עם מכונות כביסה, או ההפך- מכבסה עם בית קפה, שגורם לי להזכר בכל הפעמים שישבתי במכבסות בחו"ל ובהיתי בכביסה המסתובבת כי זה מה שהיה לעשות שם), נכחה גם הסטייליסטית ליאת אשורי שנתנה טיפים מועילים כמו "האדם הוא הבגד" – אותו בגד יכול להראות אחרת לגמרי על שני אנשים שונים, תלוי בתחושתם על הבגד ומה הם משדרים, ושכדאי לקנות בגדים שהם לא ממש בולטים, כמו חולצות חלקות כדי שנוכל לשלב אותם בכמה שיותר אאוטפיטים בלי שזה יורגש שאנו לובשים אותו דבר כמה פעמים.

בתמונה  – ליאת אשורי

באתר "נענע 10" נערכת תחרות "סקר עבודות הבית הגדול בעולם" שבמסגרתו ניתן לשלוח טיפ על חלוקת תפקידים בבית, ולהתחרות על זכייה בעוזר/ת בית לשנה.

הטיפ שלי הוא- עוד לפני שעוברים לגור ביחד, לערוך תיאום ציפיות שבו רושמים את כל המטלות שקיימות בבית, מידת התדירות שלהן (כי אין דין לקיחת מכונית לטיפול שנתי במוסך, כדין הכנת ארוחת ערב יומיומית) וכו', ואז כל אחד מבני הזוג בוחר את המטלות שהוא אוהב או מוכן לעשות . מה שנשאר ברשימה הן מטלות שלא אוהבים ומחפשים לכך פתרונות – אם זה בחלוקה חצי חצי, כך שכל אחד "יסבול" רק חצי מהמטלה, או על ידי וויתור על הוצאות מסוימות כדי לממן רכישת שירות שיחליף אותנו במטלה (למשל שירותי גיהוץ או קניית מדיח כלים). הדבר החשוב הוא להתמיד, ובעיקר לשמור על החלוקה גם כשמגיעים הילדים ו"חופשת" הלידה שעלולה לגרום הרגלים שמתקבעים.

לאתר התחרות – http://lifestyle.nana10.co.il/Category/?CategoryID=600082