אין כמו ללגום משקה חם ביום קר, כשהגשם מקיש על החלון וענפי העצים מתנועעים ברוח. אבל לא צריך את כל התפאורה בחוץ כשבפנים יש מנות איכותיות ומשקאות חורף המחממים גם את הגוף וגם את הנפש
ברשת "סי קפה" המונה כ16 סניפים במתחמי תחנות הדלק "דור אלון" בכל רחבי הארץ ולאורך כביש 6 מציגים תפריט חורף מושקע ומפנק המצטרף לתפריט הרגיל מהמטבח האיטלקי בו מתמחים ב"סי קפה" עם מנות כמו כריכים, פסטות, פיצה, מנות ירק, מאפים, תבשילים ועוד, המגיעים ישירות מהמטבח הפתוח.
מאז שנפתח, קהל רב מגיע לסניף הראשון של "סו בינג" ברחוב בוגרשוב בתל אביב להתענג על הקינוח הקוריאני הפופולארי, אבל מה עושה מי שבמקרה נמצא באבן גבירול?
אין בעיה, ממש בימים אלה נפתח סניף אקספרס, ברחוב אבן גבירול 65 שנותן מענה מהיר. כוכב התפריט, כמו בסניף הראשי, הוא אותו קינוח קוריאני שמבוסס על שלג (חלב או טבעוני) שמקבל רטבים, פירות טריים והמון תוספות והופך לערימה קלילה, מפנקת ונהדרת לקיץ הישראלי ובעצם לכל השנה.
חופשות חלומיות הן ענין יקר, אבל עכשיו אין צורך לנסוע כל כך רחוק וכל כך יקר כדי להרגיש כמו בהוואי. מספיק להגיע לתל אביב, שם צוות מיקסולוגים אלופים בראשות יותם שילו ("דאבל סטנדרט"), מוש בודניק ("סושיאל קלאב"), רוסקו רז ושלומי בונפילד ("ספייסהאוס") ביחד עם אנשי הלילה המובילים גיא זילביגר, אסי קוריס וליאב פינטו הקימו את ה"הונולולו" – הטיקי בר הראשון בישראל.
מהו "טיקי בר"? המושג מגיע מתרבות הפופ האמריקאית של שנות הארבעים, כשאמריקאים רצו את הרוח החופשית של הוואי, הים, הטעמים והאווירה, והביאו, לעיתים בצורה מוגזמת, את העיצובים והצבעים לארצות הברית.
"הונולולו", כאמור הטיקי בר הראשון בישראל, ממוקם במקום המרכזי ביותר האפשרי, בליבה של תל אביב, כיכר דיזנגוף (שחזרה לימי גדולתה) ממש מול קולנוע "חן" המיתולוגי. בשני חללים- פנימי הכולל בר ענק במרכזו, וחיצוני המכוסה בפרגולה בגווני וורוד עם ציורי דקלים, אפשר למצוא כשבעים סוגי רום שונים, המשקה המאפיין של האיים – רום בהיר או כהה, נקי או מתובל, צעיר או מיושן ממגוון מקורות כמו הקאריביים, טרינדד, האיטי, ברבדוס ועוד.
עיטורים פולינזיים תלויים על הקירות, מראות עגולות ומנורות באווירת ים מקשטות את הבר, וכוסות בעיצובים מיוחדים בעבודת יד מכילות כל טוב אלכוהולי.
השעה עוד היתה מוקדמת כשהגענו אל "הונולולו" אבל השולחנות היו מלאים כמעט לגמרי, וכשעה לאחר מכן כבר לא היה כיסא פנוי. חוגגי יום הולדת הרימו כוסית לצידנו בזמן שאנו החלטנו לפתוח את הערב כמובן בקוקטייל מתוך תפריט המקום המגוון. בהמשך הערב יצטרפו עוד קוקטיילים, חלקם מה שמכונה "קוקטיילים מהחבית" , כלומר כאלה שמוכנים ונשמרים בתוך חביות ומקבלים ארומות מיוחדות, רובם בנוכחות אלכוהולית חזקה יותר, ואז נמזגים לכוסות כמו שמוזגים יין.
פתחנו בCLOSE TIES – שמביא את החוויה הפולינזית בטעמי פירות טרופיים ומיצי פירות וכלל פלנטיישן אננס, סיילור ג'רי, אפרול, אננס טרי, אשכוליות, נענע, שקדים וליים. בכוס ארוכה ובעיטורי אננס מקורמל הגיע הקצב הקאריבי. חסרה לי רק שרשרת הפרחים והייתי מוכנה לחופשה חלומית.
הקוקטייל השני לפתיחה היה "אל דוראדו" שהורכב כמובן מאל דוראדו 12, קוקי טורינו וקמפרי ועוטר בפרוסת הדר מקורמלת. קוקטייל זה היה יותר מתקתק למרות שהוא אינו מכיל סוכר.
בתפריט האוכל מנות טאקו במילויים שונים, סלטים, מנות דג, מנות באוריינטציה אסיאתית כמו כיסונים, גיוזה או מעין "סושי מפורק", נשנושים וכמובן מתוקים.
פתחנו ב"קרפצ'יו דג ים" על קרם עגבניות, שמן זית, פיסטוקים, ארטישוק, מיקרו סלק, בצל ירוק, צ'ילי חריף ומיקרו כוסברה שהגיע עם שני טוסטונים ופלח לימון. הדג היה טרי מאד וחתוך דקיק, ואיסוף כל מרכיבי המנה על גבי הטוסטון היה מיצוי טעמי הים בצורה מרעננת ומענגת.
לצד המנה הזו קיבלנו גם סלט פפאיה. בדרך כלל אני נמנעת מסלט פפאיה למרות שאני אוהבת את הטעמים, מכיוון שברוב המקומות הוא מוגש בגירסה מאד חריפה שאני לא יכולה להתמודד איתה. ב"הונולולו" התחשבו באנשים כמוני והסלט אינו חריף וכולל מלבד הפפאיה גם גזר צבעוני, רוטב בוטנים וליים, מצוין לנשנוש תוך לגימת הקוקטייל.
לקראת המנות הבאות הגיעו גם קוקטיילים חדשים – קוקטייל חדש בשם "איילנד פורט" בעירוב של פיסקו, בולט, ריבת תפוזים ביתית, ובזיליקום תאילנדי, בהגשה מלבבת עם אטב כביסה זעיר שהחזיק עלה בזיליקום, ו"דארק אנד סטורמי" – קוקטייל "גברי" יותר מסידרת הקוקטיילים שבחביות בדרגת חוזק אלכוהולית יחסית חזקה יותר, שעורבבו בו סיילור ג'רי, גוסלינג, פלרנום, תומס הנרי ג'ינג'ר ביר (שנתן עיקצוץ כייפי במיוחד) וליים.
בחזרה לאוכל ולמנות שהן גאוות המקום – "פיצה" טונה אדומה – טורטיה אפויה עם קונפי שום, ספייסי מיונז, טרטר טונה, קרם לימון דבש, בצל גריל, פרמז'ן וארוגולה, שהגיעה מחולקת לארבעה רבעים. במקרה שלנו במקום הטונה קיבלנו סלמון טרי. קיפלנו את המשולשים כמו שמקפלים כל פיצה ונהננו מהפריכות של הטורטיה שהתנגנה לנו באזניים בזמן שאכלנו, וליטפה את הדג הרך וטעמי התיבול.
המנה השניה הייתה מנה שיכולה לשמש ארוחה בפני עצמה, ה"פוקי סלמון" שהוא מעין פירוק של סושי, כשכל המרכיבים מגיעים לחוד – סביצ'ה סלמון, אבוקדו, כרוב סגול מוחמץ, כוסברה, מלפפון יפני מוחמץ, גזר מוחמץ, אורז סושי ואצת נורי בטמפורה. את המנה ליווה כד קטן של רוטב שאני הולכת לאמץ הביתה של סויה לבנה ויוזו.
עד עכשיו לא הצלחנו להחליט איזו מהמנות אנו אהבנו יותר, מכיוון שלכל אחת היה את הייחוד שלה – עושר הטעמים, הפריכות (הן של הטורטיה במנת הפיצה והן של האצות המטוגנות במנת הפוקי), טריות הדגים והטוויסטים המיוחדים.
לסיום החלק הקולינרי הגיע טעמנו עוד קוקטייל אחד, גם הוא מהחבית – THE FIRST APPLE – שאין לי מושג אם הכוונה לתפוח הראשון בו נגסו אדם וחוה אבל אם כן, זה מסביר את גן עדן – רוסקי סטנדרט, נים בים ריי, שרטרז ירוק, קמומיל, תפוח ירוק וליים. עיטורי תפוח מלמעלה, נענע ויש כוסית שסוגרת את פינת האוכל (בעצם כמעט, יש תיכף המשך…..).
השולחן נוקה והגיעה העת לקינוחים, אבל לפניהם, לא נרים איזה צ'ייסר? רום נקי ומשובח נמזג ונלגם כהכנה לבחירה בקינוח. בתפריט יש שני קינוחים, האחד הוא פנקוטה עם "חלב קורנפלקס" – הוא הטעם שאנו מכירים כשאנו מסיימים קערית קונרפלס בחלב ושארית החלב מקבלת את טעמי דגני הבוקר, ביחד עם פקאן מסוכר ושבבי קוקוס, והשני הוא "קערות שוקולד" שהן שלוש קעריות עשויות משוקולד ומלאות בשוקולד לבן מקורמל וקרם מסקרפונה. מכיוון שהמילה "שוקולד" בתפריט פשוט מטשטשת לי כל מילה אחרת, זו גם היתה הבחירה שלנו.
קערות שוקולד עמוסות כל טוב שהתפצחו בפה, קרם מסקרפונה שעידן את המתיקות וכדוריות שוקולד לקישוט טעים, חוויה מפנקת.
התפריט כולו נבנה על ידי דור אבן ("הרברט סמואל", "טאייזו", "פלורנטין האוס") והוא מצד אחד משלים את טעמי הקוקטיילים ומצד שני גם עומד בפני עצמו.
"הונולולו" – בר קולינרי בהשראת האיים.
בן עמי 13 תל אביב (מול קולנוע "חן" בכיכר דיזנגוף)
טלפון: 03-6238155
שעות פתיחה – א-ה, ושבת – 18.00 – 02.00
ו – משעות הצהרים ועד 02.00
קהל יעד: גילאי 25+, חובבי אלכוהול ואוכל טוב
דילים מיוחדים- HAPPY HOUR – ימים א –ה בין השעות 18.00 – 20.00 הנחות של 20% על תפריט האוכל
ו 30% על תפריט האלכוהול.
גישה לנכים: יש
כשרות: לא כשר
כשאני שומעת את המילה "קוריאה", האסוציאציה הראשונה שלי היא רודן עגלגל עם תספורת משונה ואינסטיקטים רצחניים משהו. אבל עכשיו הדימוי הזה השתנה, והפך לקריר ומתוק במיוחד בזכות SO BING- גלידריה/ קינוחיה שפתחה ממש עכשיו את הסניף הראשון ברחוב בוגרשוב פינת קינג ג'ורג' בתל אביב ומביאה משהו שמעולם לא היה כאן – קינוח שלג.
בסרטים, בעיקר קיטשיים כאלה של חג מולד, רואים ילדים משחקים בשלג ופותחים פה כלפי השמיים, לנסות לתפוס איזה פתית. אז זה לא זה. מה זה כן?
תערוכת "קולינריה" שמתקיימת מדי שנה במלון "דן פנורמה" היא שם דבר בעולם הקולינריה, וכל המי ומי מהתחום מגיעים להשתתף, להתרשם וללמוד. הדוכנים הרבים והמגוונים , והפנאלים המרתקים מאפשרים הצצה לחידושים האחרונים, וזה תמיד מפתיע ומרתק.
גם השנה ניתן היה למצוא בתערוכה רעינוות מעניינים (וטעימים). אני מביאה כאן מבחר מהדברים שמהם התרשמתי ביותר, כי אי אפשר להעביר את הכל, או שהפוסט הזה יקח חמישים עמודים בערך…
בפאתי כפר סבא, ניצב "המרתף של רוזנר" – חנות היין (וכל שאר הדברים הטובים) של משפחת רוזנר מזה שלושה דורות.
הגעתי ל"מרתף" כדי לבדוק מה התחדש לקראת השנה החדשה ובכלל. במקום יש כמות שלא תאמן של אלכוהול- מעל אלף סוגי כהלים שונים, ומעל שמונת אלפים (!) סוגי יין, ביחד עם כ400 סוגי בירה. בקיצור, איך מוגדר המקום – "יינות ומשקאות לאנשים חריפים"- כי חובבי היין והחיים הטובים ימצאו שם גן עדן. ואם אתם תוהים איך להתמצא? יניב רוזנר, הדור השלישי, ביחד עם רעייתו ענבר יודעים לשאול את השאלות הנכונות כדי למקד את הקונה במה שבדיוק מתאים לו מכל הבחינות- טעם, מחיר, העדפות ועוד.
לכל אחד יש את ההעדפות שלו ב אלכוהול, ולמרות שיש מגוון אדיר של אפשרויות, בסוף כולנו נדבקים ל"וודקה רד בול" המוכר, או להעדפה שלי – וודקה עם אשכוליות אדומות. מתישהו זה נעשה משעמם. איך מגוונים?
אפשר לקחת קורס ברמנים ולהתמחות, אבל יותר פשוט לקחת פחית של TOUCH-
מבית TOUCH Y&U, שמתבל לנו את המשקה במבחר טעמים.
בקיץ חם. בקיץ הישראלי חם מאד . לאף אחד אין כוח למנות כבדות, והתפריט הופך להיות עשיר בפירות וירקות, שהם גם בריאים, גם קלים לעיכול, וגם טעימים.
קיבלתי להתנסות חבילת מוצרים שהפכו אצלי לחגיגה קיצית צמחונית כייפית.
בעבר כבר ביקרתי וסיקרתי את "משקאות משיח" בראשון לציון, ולקראת הפסח המתקרב (בצעדי ענק!!) החלטתי לשוב ולבקר ולראות מה התחדש לקראת החג. (את הסיקור הראשון אפשר לקרוא בקישור).
בחנות נערכה טעימה של יינות וקוניאק שמוצגים לראשונה בחנות – ואלה המסקנות שלי.
היקב הראשון שהוצג היה "יקב בן חיים"
ממנו טעמנו את השיראז טרדישן 2008. מדובר ביין אדום יבש, כשהבלנד הוא ברובו שיראז (82% ) וכולל גם פטיט סירה ומעט קברנה פרנק. הוא עבר יישון 14 חושים בחביות עץ אלון מובחרות , והתוצאה היא יין בניחוח פירות עדין עם אפטרטייסט יחסית ארוך. היין מומלץ לשתיה ביחד עם מנות כבדות יחסית כמו בשרים בסגנון אנטריקוט.
את הוודקה של "וואן גוך" לא צריך להציג. הוודקה, בטעמים שונים, פופולארית מאד בישראל , כמו שהיא או בקוקטיילים שונים. "וואן גוך" תמיד מקשר אותנו לצייר וינסנט, אבל היה לו גם אח, סוחר אומנות בשם תיאו (THEO) והוודקה על שמו על שלל טעמיה, חוגגת שנה.
THEO מזוקקת במזקקות המלכותיות COOYMAN בהולנד, שהן מזקקות מובילות כבר 130 שנה.
הוודקה עוברת שלושה תהליכי זיקוק כולל זיקוק דודי רב שלבי ועוד חמישה סינונים בלוחות פחם פעיל. תוסיפו לזה את המרכיבים האיכותיים של מי מעיינות מזוקקים ורכים וגרעיני חיטה מובחרת ותקבלו וודקה פרימיום איכותית.
התכנסנו במלון הבוטיק "אלכסנדר" בתל אביב, ריפדנו את הקיבה בכל מני דברים טעימים כדי שנוכל לטעום המון, אבל המון מהטעמים של "THEO" והתחלנו במלאכה.
למעלה- כל מני פינוקים של מלון "אלכסנדר" – ללווי הוודקה.
ליתר דיוק, מי שהתחיל במלאכה היה המיקסולוג טל גאנץ (מנהל המזון והמשקאות של מלון "אלכסנדר") שהרכיב המון קוקטיילים כדי להמחיש את כל האפשרויות הגלומות בטעמים השונים של "תיאו".
קודם על הסיפתח טעמנו קוקטייל שהיה מבוסס על la belle Sandrine שהוא ליקר ארמניאק פסיפלורה שצורף ליין מבעבע וספרייט, וקושט בגרגרי רימון, ועשה לנו את מצב הרוח ההתחלתי. הליקר מכיל 16% אלכוהול ומצויין לאירועים חגיגיים.
(קרדיט לצילום בקבוק הליקר בצד שמאל – mattew doyle photography)
אחר כך עברנו לוודקות עצמן –
הקוקטייל הראשון (ואחד מהפייבוריטים שלי בראייה כללית) התבסס על וודקה THEO בטעם ניטרלי, והיה טוויסט על "קוסמו" . אני בטוחה שקארי ברדשואו מ"סקס והעיר" היתה שמחה לקוקטייל הזה שהכיל תיאו היי פרימיום, טריפל סק ומיץ קרנברי.
(בתמונה למעלה- טל גנץ מציג את "THEO")
ל"תיאו תפוח אדום" היה טעם מיוחד (כי עד היום לא היתה אף וודקה בטעם של תפוח אדום, שבניגוד לתפוחים ירוקים, הרבה יותר מתקתק, והרבה פחות חמוץ). את הוודקה הזו הוא שילב עם סוואר, מונין תות ומיץ אננס ויצר "red and sour".
הטעם הבא שטעמנו היה טעם מיוחד של "תיאו ג'בוטיקבה" שהוא פרי שמזכיר אסאיי ברזילאי ואליו ציוות ספרייט ופלח לימון ויצר משקה "מסיבתי" במיוחד (מישהו אמר – עוד שבועיים מסיבת סילווסטר?).
"תיאו עוגה". טוב, הטעם הזה עורר תהיות בהתחלה- באיזו עוגה מדובר – שטרודל? קצפת? שוקולד? אז לא. מדובר בטעם של עוגת ווניל, והוודקה מצויינת למשקאות מתוקים שכוללים סירופ תות ומיץ תפוזים, כמו קוקטייל ה"קייק אנד קרים" שטל יצר עבורנו.(וקיבלנו טיפ שבבוקר חגיגי במיוחד אפשר פשוט להוסיף את המשקה לכוס קפה, ולקבל את הגירסה האולטימטיבית ל"קפה ועוגה").
בתמונות למעלה ולמטה- טל בעבודה.
הטעם האחרון שטעמנו, ושהיה המיוחד ביותר, הוא ה"bubble gum" –כן, מסטיק, ולא סתם מסטיק – מסטיק בזוקה. בהתחלה זה נראה קצת משונה לחשוב על זה, אבל עם הקוקטייל שטל הרכיב, ביחד עם אמרטו וג'ינג'ר אייל, השילוב יצא מעניין ומתוק.
בתמונה למעלה- חלק מהמשקאות שטל יצר מהטעמים השונים של וודקה THEO
ככה בשביל הפינאלה, טל נתן לנו גם לטעום את old si Andrews או בקיצור OSA שהוא וויסקי משובח, שאותו לא ערבבנו בכלום, יש דברים שצריך נטו.
הסידרה של "תיאו" זולה יותר מסידרת "וואן גוך" ולכן זמינה יותר ונוחה יותר לרכישה אבל עדיין שומרת על רמת ה"פרימיום.
המזקקה של שתי הסדרות היא אותה מזקקה וגם אותו מזקק הולנדי – טים פוס. הוודקה הנקיה מכילה 40% אלכוהול ואלה עם הטעמים 37%.
עיצוב הבקבוקים מרהיב, כולל רמיזות על התוכן, כך שלמשל בקבוק הג'בוטיקבה, שהפרי שלו מגיע מברזיל, מעוצב בצבעי דגל ברזיל בירוק צהוב, עם מקצבי הקרנבל כמובן.
עוד מידע על וודקה THEO ניתן למצוא בדף הפייסבוק –
https://www.facebook.com/VNTHEO
