"יש לי חלום" אמר השף יהונתן ברבי. טוב, גם מרטין לותר קינג אמר אותו דבר, אבל אצל שף ברבי החלום הרבה יותר טעים.
ובחלומו שאף השף ברבי למגע ישיר עם קהל הסועדים שלו, לא בעבודה במטבח מול הזמנות על נייר, אלא מול הלקוחות עצמם, מכין להם את המנות בשידור ישיר לצלחתם. ומה יכין? מה שאף אחד עוד לא חשב עליו קודם, מנות שאין בשום מקום אחר, כולל מנות מפורסמות בגרסאות ייחודיות. החלום התגשם ב"הטחינייה" – מעין חמארה יוונית בלב תל אביב, דקה משוק לווינסקי, שבנויה כבר מלבני ארוך שבמרכזו המטבח – הממלכה של שף יהונתן ברבי ושותפו הוותיק אייל לוי.
הקירות מכוסי הגרפיטי צבעוניים והמסעדה עצמה פתוחה אל הרחוב ומזמינה פנימה.
הקונספט הוא טפאס בר בהשראה יוונית – ספרדית, צמחוני + דגים, שפע מנות טבעוניות, ושליטה אולטימטיבית של טחינה בעשרות ווריאציות. כל מה שצריך לעשות הוא להגיע, לשבת על הבר, לבחור שתייה בכיף, כולל ערק שמוכן במקום, וכן בירות ייחודיות, יין וצ'ייסרים מעניינים, ולבחון את התפריט שמשתנה כל יומיים בהתאם לרעיונות החדשים של השף וחומרי הגלם הטריים מהשוק הסמוך.
לפתיחה קיבלנו "פיתה זעתר ובצל מטוגן, עגבניה צלויה, טחינה לבנה וסלסת חריפים". עקב הפולניות שלי, החריפים הוגשו בצד. הפיתה היא ריבוע עתיר זעתר, פריך בשוליים ורך במרכז, כזה שתענוג לקרוע באצבעות ולטבול בטחינה. הפיתה הזו מלווה בתפריט את כל מנות הניגובים.
"טחינת פאבה יוונית" הוגשה בצלחת צבעונית ביתית, והורכבה מעדשים צהובות, סלט עשבים חמוץ, בצל סגול, ושמן זית. פאבה היא קטניה פופולארית ביוון וטעמה ייחודי. עושים ממנה מנות דמויות החומוס הישראלי, כך שישראלים המבקרים ביוון מסתגלים אליה ומתאהבים בה בקלות.
מנת הפאבה של שף יהונתן היתה אחת מהפייבוריטיות שלי.
"קונפי כרישה" הייתה המנה הבאה שהגיעה אלינו, עם סלט שומר, טונה אלבוקר בשמן זית, טרגון, פימנטון חריף וטחינת נענע. שוב, במנה שלי צונזר החלק החריף לבקשתי. כאחת שלא חובבת גם טעמי אניס, חששתי מהנוכחות של השומר אך הוא התחבר היטב עם הכרישה החמצמצה. גם טעמי הטונה לא השתלטו כך שהמנה היתה מאוזנת
"קולורבי צלוי על רוטב עגבניות" עם פלפלים, שום, פטה המאירי ושמן זית היה הבא בתור. קולורבי הוא לא ירק מרתק בדרך כלל וצריך יצירתיות ודמיון כדי לתת לו פרשנות מעניינת. במקרה הזה שף יהונתן ציוות אותו לפטה בטעמים מודגשים ועגבניות שגם הן היו דומיננטיות מבחינת התיבול. מנה שנראה לי שתשתדך טוב עם כוסית ערק ליד.
זה השלב שבו פרצה לחיינו ה"מסיבה" שהוכתרה פה אחד כמלכת הערב. מדובר במנה של טחינה לבנה חמה, טחינה גולמית, טחינת שומשום מלא, ארטישוק טרי, חריפים, ביצה רכה ושמן זית. לביצה יש חלק נכבד בהכתרה הזו מכיוון ששבירתה והחלמון הנוזל שעטף את סוגי הטחינה מתחתיה הפכו את המנה לקערית של חושניות צרופה. זו מנה שגם בתפריט מתחלף צריכה להשאר לנצח.
מנת ה"טרטר חציל וקינואה" היוותה מנה מאתגרת עבורי. שף יהונתן ציין שהיא חריפה, בכל זאת טעמתי. מדובר בסוג של קציצות חציל שמצופות בקינואה, שוכבות על מצע טחינת עריסה ומלוטפות בסחוג וקרמל, עם לפת מוחמצת ובצל ירוק. בנגיסה הראשונה השילוב היה מענין מבחינת הקרנצ'יות של הקינואה ומילוי החצילים אבל מיד לאחר מכן קיבלתי "זאפטה" של חריף שהיה יותר מדי עבורי. בן הזוג חיסל לבד את המנה כולה.
כדי להרגיע את החיך הבוער עברתי למנת "סיניה דגים" – צ'יפורה בקראסט טחינה עם פיסטוקים על תרד תורכי, לימון, עגבניה וקצת חריף (ובמקרה שלי בלעדיו).
המנה עוטרה בטבעת לימון כבוש והשילוב של נגיסת החמצמצות הזו עם דג בקראסט יצר מוסיקה בין השיניים.
נשארנו בתחום הדגים עם ה"מז'וז'ים" – מנה מרוקאית שמככבת הרבה בתוכניות ריאליטי בישול. המנה כללה דגי רשת כבושים, תערובת ירוקים, זיתים שחורים, וצ'ירמלה מרוקאית. אני לא מכירה את הצ'ירמלה אבל כפי הנראה היא תורמת את החריפות למנה, כך שגם כאן רק טעמתי בעדינות. מנה "אקשן".
עוד שתי טעימות קטנות של מנות ניגוב מעניינות היו "סקרודיליה" – ממרח שקדים, תפוחי אדמה, שום, שמן זית, צלפים, ובצל ירוק, ו"טחינת ערמונים" עם שמן זית, גרידת תפוז וסומק. הראשונה, כמו הפאבה, מנה שמגוונת את תפריט הממרחים שאנחנו רגילים אליהם ומביאה גרגריות וקצת יותר כבדות. השניה הייתה מותק של מנה, רק כך אני יכולה להגדיר אותה, כמו סוג של קינוח לא מתוק, עם דגש על טעמי התפוז והמרקם של הערמונים. אם נוסיף לזה טיפה סילאן יש כבר קינוח.
מנת הערמונים אמנם לא בתפריט הקינוחים אבל שם יש שלושה אחרים, שניים מהם יותר לכיוון הים תיכון, בסבוסה ומלבי והשלישית קינוח קרמו שוקולד למי שבאמת לא יכול בלי הטעם הזה.
מנת הבסבוסה הייתה נתח גדול של עוגת סולת שלוותה בסלט פירות מרענן, והלכה מצוין עם כוס תה שושנים מהביל (בשבילי) וקפה שחור (בשבילו). השיחוק היה מנת המלבי ששונה לחלוטין ממה שאנו מכירים, כרגיל אצל שף יהונתן, והייתה טבעונית ומורכבת מקרם קוקוס מוקצף וטחינה גולמית.
ככל שהשעה נעשתה מאוחרת יותר, המוסיקה הוגברה, הכסאות נתפסו כולם והאווירה הפכה לחגיגה יוונית.
"הטחינייה" רחוב לווינסקי 33 תל אביב.
טאפס בר יווני צמחוני, דגים, טבעוני.
שעות פתיחה: א – ה: 12.00 – 16.00 ו18.00 – 00.00
שישי: 10:00 – 16.00
גישה לנכים: יש
חנייה נוחה בסביבה, אחרי שבע בערב חינם.
עסקיות: 3 טפאס ב57 שקלים, בימים א – ה 12.00 – 16.00.
המסעדה כשרה.
בחול המועד פסח המסעדה תהיה פתוחה וכשרה לפסח, כשהלחם יהיה מבוסס על קמח חומוס.