חטיף ה"קיט קט" הקלאסי מוכר בישראל, אבל כשהוא הגיע ליפן, הוא קיבל את הטוויסטים הייחודיים המקומיים וטעמים כמו מאצ'ה, פרחי סאקורה, דלעת מתוקה ועוד, שהפכו אותו למזכרת פופולארית לתיירים. הוא גם שינה את השם ל"קיטו קאטו".

האיזקאיה- בית האוכל היפני שנפתח לפני כמה חודשים בתל אביב אימץ את שם החטיף בגרסתו היפנית כדי לסמל את הכבוד שיש למטבח לטעמים המקומיים.

על "קיטו קאטו" שולט ביד רמה שף יאמה סאן, מי שהקים את TYO המפורסמת.  המסעדה ממוקמת בצמוד לדיזנגוף סנטר, בלב הסואן של תל אביב, והמטרה היתה לקחת את הסועד מרגע שנכנס בדלת, היישר לערי יפן הגדולות, בהן המוני אנשים פוסעים לכיוונים שונים בזרם אין סופי של צליל, צבע והמולה.

צבעוניות היא שם המשחק ב"קיטו קאטו" וכשנכנסנו בשעת ערב מוקדמת קיבל את פנינו חלל שבקיץ הוא פתוח ועכשיו היה מקורה בסגירת חורף, בר מרכזי ושולחנות בשלל אפשרויות ישיבה.

הצצה קטנה לשירותים, ששווה גם למי שלא צריך ללכת לשם, קירות גרפיטי צבעוניים ומשחקי תאורה עזי צבע מכניסים לאווירה.

בחרנו להתיישב על הבר כדי לצפות בכל האקשן ולקבל את הייעוץ הנדיב של הברמנית סאלי החייכנית שעזרה בבחירת המנות.

למצב רוח יפני פתחנו כמובן בסאקה. בתפריט האלכוהול יש מגוון סאקה רחב מתוכו נבחר עבורנו הקצורו אקסלנט שהוגש חם וחימם אותנו מבפנים מקור הרחוב בדצמבר.

בנתיים הכינה סאלי קוקטייל בשם רוקו סאואר- ג'ין יפני, יוזו, סירופ גנמאיצ'ה, חלבון וארמוטיק ביטרס, שעוטר בכיתוב "KEEP IT SASSY" " המורכב מגרגרי תה, כך שכשלגמתי טעמתי את הלימוניות של המשקה ביחד עם ארומה צמחית משכרת של התה.

שף יאמה סן מפורסם לא רק בטעמים שהוא משלב אלא גם בצילחות היפיפה שלו, ומהמנה הראשונה ועד האחרונה, המנות נראו כאילו יצאו מקטלוג מפואר. למעשה המנות היו כל כך יפות שצפיתי בסועדים המצלמים את המנות של סועדים אחרים, זרים לחלוטין, רק בגלל היופי.

קערת קרח גרוס הוצבה מולנו ובתוכה אקווריום ובו סביצ'ה המצ'י –  נתחי דג המצ'י נאים, לצד ג'ינג'ר, צ'ילי יבש, סלרי, סלק, שומשום ושמן שומשום והכל ברוטב פונזו. אם הייתי מאנישה את המנה , זו היתה נסיכה עדינה שיופיה בוהק למרחוק, השמורה כמו תכשיט. נתחי הדג, כמו שאר הדגים שיופיעו בהמשך, זעקו טריות וקיבלו נגיעה של טעם מהרוטב בלי לאבד את זהותם שלהם.

"טטאקי טונה גומא" הייתה המנה הבאה שטעמנו – פרוסות של טונה, גומא (סוג של טחינה משומשום), אצות נורי, צנונית ומלפפון ברוטב סומיסו, עם קערית נוספת של רוטב מורומיג'וי. הטונה נצרבה קלות, הירקות קיבלו באהבה את הרוטב ושמרו על פריכותם, ופה עזבתי את מקלות האכילה כדי להצליח להעמיס יותר על מזלג. הסוד הוא שילוב כל המרכיבים לביס המושלם.

פה יש לציין נקודה חשובה לגבי הרטבים- את כולם רוקח השף יאמה סאן בעצמו במקום, כך שהטעמיים ייחודיים ל"קיטו קאטו" ונותנים חווית אכילה חדשה למי שטועם.

המנה הבאה שהגיעה היתה סלט. טוב, לא סלט כמו האסוציאציה שלנו של ירקות קצוצים דק. ממש לא. "סלט" במובן של "קיטו קאטו" הוא צלחת (יפיפיה כמובן) שבה סלט סשימי סלמון, יחד עם סלנובה ואייסברג, אדיב, אצות ווקמה, גזר, צנונית ופלפלים, כשהסשימי עצמו מתובל בווינגרט יפני ולצד כל זה קערית רוטב סומיסו.

נתחי סלמון רכים רכים שכשמכניסים אותם לפה מקבלים עסיס חמצמץ עד שהם נמסים על הלשון. הירקות הוסיפו את הפריכות לניגודיות.

"טאטאקי על העצם" הייתה המנה שסגרה את הראשונות – נתח ואגיו פרוס דק במידת עשייה מדיום רייר, הונח על עצם, לצד שום פריך, צנון, ג'ינג'ר, וצ'ילי חריף (שניתן להסיר למי שלא רוצה חריף), והכל ברוטב פונזו חם. זו היתה מנה עשירה שהעלתה את הארוחה לשלב הבא.

סאלי הכינה עבורנו " טוקיו אולד פאשנד" – וויסקי יפני, קוניק, חויאג יפני, ליקר אגסים, ייגר, וארומטיק ביטר . קוקטייל באוריינטציה גברית יותר, טעמים חזקים ואלכוהוליים שהצד הגברי של הערב ניכס לעצמו בזמן שאני המשכתי למזוג מהסאקה.

אחד הדברים ששווה לעשות הוא לטעום כמה שיותר, ומנה הקרוייה " סקמושי שוט" בעצם מאפשרת לטעום ארבע מנות באחת – ארבע כפות בגודל "שוט" שבכל אחת מנה אחרת – שרימפס, סלמון, דג לבן , טופו, אדממה, והכל בצ'ילי פייסט יפני וסאקה, ומוגשות בכלי אידוי מסורתי מבמבוק.

המנה מאד עזת טעמים, הייתי ממליצה יותר למי שלא חושש מטעמים חזקים. בגדול אמורים פשוט להכניס את כל הכף לפה ולהינות מהכל ביחד. מכיוון שאנחנו היינו שניים שרוצים לטעום, הקפדנו על הנימוסים וחלקנו בהגינות.

אגב, הרבה מהמנות הן מנות "שרינג" שרצוי לחלוק כדי שכל אחד יוכל לטעום כמה שיותר.

הגענו לחלק המפורסם ביותר של שף יאמה סאן, הסושי. ישראלים מתים על סושי, ובתפריט של "קיטו קאטו" יש שפע רב של רולים ואפשרויות. כאן הקהל נחלק לשני סוגים- אלה שיודעים מה הם אוהבים ובוחרים את הרול האהוב עליהם במדוייק, ויש כמוני, המעוניינים לטעום כמה שיותר ולכן הולכים על קומבינציה.

קיבלנו "קומבינציה יחיד"    שכללה 18 חתיכות (!), כך שהיא יכלה להיות גם זוגית בלי בעיה, בעיקר בגלל שכל טעם יוצג בזוגות (ועוד שמונה יחידות של סלמון אבוקדו). היו שם ספייסי טונה, סלמון שרימפס, לוקוס טמפורה, סלמון אפוי וניגירי – אחד של סלמון והשני של טונה.

מה עוד אפשר לצפות משף כמו יאמה סאן מלבד הטוב ביותר?  סושי שהוכן ביד אמן, והוגש כיצירת אמנות.

הגיעה העת למשהו מתוק, בתפריט יש מנות קינוח בכל מני סגונונות ובמידות מתיקות שונות.

ראשית נמזג עבורנו "אומשו" שיכר שזיפים חמצמץ על הקרח כדי לנקות את החייך ולהעביר אותנו לשלב האחרון של הארוחה.

בהמלצתה של סאלי הגיעו שני קינוחים שונים, מרהיבים ביופיים – "מוס מנגו" – בציפוי שוקולד לבן, קרם פסיפלורה, פרלין קוקוס (שהייתי רוצה כוס מלאה כאלה רק לנשנוש קפוא) , קציפת שוקולד לבן ופירורי צנוברים. שברנו בחדווה את שכבת השוקולד כדי להגיע למוס הקריר בפנים. חגיגת מרקמים על הכפית, ו"מוס שוקולד ניגאי" – חגיגה לאוהבי השוקולד, מוס שוקולד קטיפתי, קציפת שוקולד חלב ומריר, גנאש אגוזי לוז, וקרמבל קקאו מלוח – קינוח עשיר עם כל טעם שוקולדי אפשרי.

בשולחנות האחרים ישב קהל מגוון – משפחות, זוגות צעירים, תל אביביים קלאסיים, קבוצה בגילאים קצת יותר מבוגרים שחגגה אירוע, רומנטיקנים ואנשי הייטק. האווירה רגועה, וגם בימי רביעי, כשיש תקליטן, ניתן לבחור היכן לשבת בהתאם למידת הרצון בהשתתפות במסיבה או רק האזנה שקטה יותר.

"קיטו קאטו" – בר אוכל יפני

דיזנגוף 64 תל אביב (בפינת רחוב בר גיורא)

טלפון: 03-7781101

שעות פתיחה- א-ש 12.00 – 00.00

נגישות: במסעדה עצמה כן, השירותים אינם נגישים היות ומדובר בבניין לשימור שאסור לשנותו.

כשרות: המסעדה איננה כשרה

 

 

 

 

 

ובאתר "מפה" –   כאן.