ארכיון

ירושלים – טעמים (ואטרקציות) רבים לה…(חלק ב').

אחרי ששרפנו כמה קלוריות בסגווי ובאופניים (ראו חלק א'), אפשר היה לחזור לקולינריה- והפעם לסיור בשוק מחנה יהודה בהדרכת השף פוליבודה. הסיור המכונה "פולישף" כלל הכרות עם הסטוריית השוק, טעימות ממבחר דוכנים (והרבה צילומים, אין כמו שוק כאתר לצילומים יפיפיים לכל חובב צילום), מופע גילוף פירות וירקות  ויצירת קישוטים. (גם הסיור הוא במסגרת האטרקציות של "סמרט טור".).

השף חיכה לנו בכניסה לשוק ובידו פיתות טריות עם זעתר ושמן זית, ככה בשביל הנשנוש. קיבלנו הסבר על הקמת השוק, תושביו והאווירה שלו, ואחר כך התחלנו ללכת בין הדוכנים הרבים. מפאת קוצר הזמן לא עשינו את הסיור המלא (190 שקלים לאדם) אלא רק דוגמית. הדוכנים שביקרנו בהם היו –

"מאפיית הדקל" – הגענו בדיוק לשעת הכנת הפיתות שקפצו מהתנור אחת אחת.

"מסעדת רחמו" – שם שמענו את ההסטוריה של המקום וטעמנו חומוס ופלאפל ממתכונים סודיים.

"מוסולין" – גלידות מיוחדות בטעמים נדירים (כולל בזיליקום וווסאבי) – הבחירה שלי היתה זו של "עוגת גבינה ופירות יער".

"מתחם עזורה" – בזמן שהאוכל מתבשל על הפתיליות, נפתחים עשרות שולחנות שש בש וגברים בלבד (!) פותחים שם "פרלמנטים" שונים.

"ממלכת החלבה" – כולל מלך עם כתר שנתן לנו לטעום חלבה שעשויה שמונים אחוז שומשום, והרבה תוספות מיוחדות (אהבתי את זו עם פולי הקפה, ואת זו עם "עשרת המרכיבים הסודיים" שכוללת הרבה קינמון). ישנה גם טחינה משומשום מלא ששווה לטעום.

"באשר גבינות"  – הפיבוריט שלי, חנות הגבינות עם המבחר העצום של 1200 גבינות מכל העולם, מקוריות וחתומות, וכולן כשרות למהדרין (משגיחים נשלחים לכל מקום שבו הן מיוצרות). באשר נתן לנו לטעום גבינות רבות ובהחלט שינה את דעתי למשל על גבינת צ'אדר. (הסניף הראשי כאמור בשוק ברחוב עץ החיים 53, ומסעת שף ובר יין עם אותן גבינות ברחוב אגריפס 21, וכן סניפים ברעננה ובתל אביב).

(אתר באשר – http://www.basher.co.il/)

והתחנה האחרונה שלנו – "חכמת הבורקס מחיפה" ששלפו עבורינו מגשים ענקיים מלאים בבורקס (עם המון מילוי) ותוספות, ותוך שנשנשנו צפינו בשף פוליבודה מכין קישוטים ממלונים, אבטיחים, חצילים ועוד במינימום מאמץ ומקסימום רושם לאירוח מקסים.

כאמור זה היה סיור מקוצר עבור הבלוגרים, כשהסיור המלא מכיל בנוסף דוכנים רבים אחרים כמו פלאפל מולה, מפעל טחינה, איש אתרוגים שמכין מיצים מיוחדים כולל מיץ גת (!), וחנויות חטיפי בריאות ותבלינים.

השף דוד "פולי" פוליבודה שימש שנים רבות כשף של בתי מלון כמו מרידיאן בחיפה, המלך דוד בירושלים וכן השף הראשי של ה"מג'יק 1". הייחוד של השף פולי הוא ההכרות עם מאחורי הקלעים של השוק כך שהוא יכול לספר סיפורים רבים על ההסטוריה, על הדמויות המיוחדות ועל הרקעים של מנות מיוחדות ומוצרים שנמכרים רק בשוק. (ומי באמת המציא את ה"מעורב ירושלמי"?). בעזרת השף אנו הכרנו פינות שלא היינו עוברים בהם או שמים לב אליהן, ושמסתתרים בהם גם סיפורים וגם מטעמים.

 

ואם לא שבענו מכל זה, הגיע הזמן לארוחת ערב. אנו סיימנו את הערב במסעדת "הסושיה" – סניף אחד עשר של רשת "הסושיה" – סניף לא כשר שנמצא ברחוב הלל 12. ישבנו בערב הירושלמי וקיבלנו לשולחן מנות כמו אדממה עם מלח גס (15 שקלים בתפריט), שרימפס בטמפורה עם רוטב צ'ילי חריף (27 שקלים), מנת מוקפץ המכונה "המנצחת" עם שלושה רטבים שונים וטעם דומיננטי הכולל גם עוף ופטריות (49 שקלים בתפריט), דג מטוגן שהגיע עם סלט וואקמה (27 שקלים בתפריט) והיה עסיסי מאד, וסוגים שונים של סושי  – צמחוני או על בסיס דג – כל המחירים באתר.

לקינוח קיבלנו שני קינוחים שלא ממש קשורים לאסיה- קינוח על בסיס "סניקרס" ו"שווצריה הקטנה". אבל היי – מתיקות זה תמיד טוב, גם כשהקיבה לא ממש מסוגלת להתמתח יותר. המקום פתוח כל יום עד חצות כולל שישי ושבת.

הייחוד של רשת "הסושיה" הוא שבזמן הקמתה בשנת 2003, סושי נחשב למותרות ואילו הם הפכו אותו לנגיש לכל אחד, מתוך הבנה שמדובר במאכל בריא וטעים והמחיר כאמור נוח לכל אחד. "הסושיה" היו גם הראשונים להציג אתר אינטרנט משוכלל שהפך את הזמנת המשלוחים למהירה ונוחה. ועכשיו כאמור כל הפינוק הזה הגיע לירושלים ומאפשרת לכל מי שבסביבה להנות מסושי אותנטי כמו ביפן.

אתר "הסושיה" – https://www.hasushia.com/

ותודה מיוחדת למלצר יינון שדאג לכל פרט, כולל להשיג לי סוודר כשהלילה הירושלמי נעשה קריר מדי..

איך כותבים בחיבורי בית הספר היסודי "חזרנו עייפים אך מרוצים"? בירושליים יש בהחלט קולינריה, ויש בהחלט אטרקציות רבות, וכל משפחה בכל הרכב יכולה למצוא לעצמה בילוי ואוכל ליום של כיף
(או יותר) בירושלים.

"טו BIN אור נוט טו BIN".

אני אוהבת אוכל. מכל הסוגים. מה שאומר שארוחה אחת שלי יכולה להיות בשרית, אחת חלבית, אחת מעורבת ואחת בכלל מבוססת על מתוקים (כן, גם זה נחשב ארוחה בשבילי). וכן, אני ממש לא בשלנית גדולה, תמיד מעדיפה לאכול מאשר לבשל.. אבל אם אפשר ללמוד מתכונים קלים וטעימים אני תמיד בעד.

הוזמנתי ל"BIN281" לסדנת בישול צמחונית (חלבית) בניצוחו של השף מאיר קרנש ("שף נודד"). ה"בין" הוא מעין מעצמה של קולינריה שבה ניתן להשיג את הכל – בקומת הכניסה ישנה חנות יין ואלכוהול עם מגוון אדיר של יינות מקומיים ועולמיים בטווח מחירים רחב כך שכל אחד יכול למצוא משהו, בקומה השניה יש ביסטרו בר יין שבו אפשר לטעום יינות ייחודיים מתחלפים, ותפריט מגוון כולל המלצה על יינות שילכו טוב עם המנות , ובקומה השלישית – אה, המתחם היצירתי, שבו יש שולחן אבירים שסביבו מתקיימות טעימות מיוחדות וכן סדנאות השף שכוללות גם הדרכת יין מקצועית מאת איש היין הוותיק גיא גולדמן שמסביר על התאמת מנות ויינות.

בקיץ ישנה פעילות גם על הגג הצופה לים.

כאמור אני הגעתי לסדנת בישול צמחונית חלבית והשף מאיר קרנש קיבל את פנינו עם פוקצ'ה חמימה כדי לא לגווע מרעב עד שהמנות יהיו מוכנות. במהלך הסדנה השף מכין את המנות ומסביר, ומי שרוצה משתתף בעשייה. קיבלנו חוברות עם התפריט והמצרכים. שתי הערות חשובות – הראשונה, שאפו על הפונטים הגדולים שחסכו לי לשלוף את משקפי הראייה והיו נוחים מאד, והשניה – בחוברת מופיעים רק המצרכים והכמויות, כשאת אופן ההכנה המשתתפים רושמים תוך כדי הכנת המנות, לפי הנוחות שלהם.

כמה מילים על השף – בוגר "קורדון בלו" האוסטרלי, דור רביעי למגדלי בקר בצפון, משמש כ"שף נודד" – מגיע לכל מקום שרוצים ומבשל מה שרוצים, מקהל סועדים של זוג ועד למאה אנשים, כולל כל הציוד להכנה בשטח. מעבר לזה מאיר גם מעביר סדנאות ב"בין 281" בנושאים מובנים של אוכל איטלקי, אוכל צרפתי ואוכל חלבי, וכן סדנאות לפי בקשה בכל נושא.

(בתמונות למעלה משמאל – גיא איש היין, מאיר השף, וניב שעל הבר . למטה- שף בעבודה).

במהלך הסדנה המליץ לנו גיא על יין סוביניון בלאן 2012 של SHPERA.

המנות שהוכנו בסדנה –

סלט סלק עם גבינת עיזים, פיסטוקים ורוקט- וטיפ של השף לאפיית הסלקים – לוקחים סלק, שמים על ריבוע נייר כסף, מוזגים מעל שמן זית, מלח גס והופ לתנור בחום של 180 מעלות עד שהסלק מתרכך. בסלט הסלק אמור להיות מוגש חמים עד חם וכך הוא גם עוזר לגבינה לשחרר טעמים.

גלילת ירקות קלויים בסגנון פרובנס עם גבינת עיזים ורוטב פלפלים – מנת אירוח מרשימה שבה השף חתך את הירקות לפרוסות דקיקות עד שקופות, תיבל במלח ופלפל ואפה בתנור עד לדרגה רכה אבל שלא ישחים. כשהירקות היו מוכנים (וכל ירק נאפה לחוד) הוא הניח אותם על ניילון נצמד שנפרש על השולחן ועליהם שכבה נוספת של ירקות, ואחר כך גלגל אותם כמו סושי, כשהשכבה האחרונה היתה פלפלים קלויים וגבינות עיזים. את הגליל הוא קירר וחתך לפרוסות דמויות רולדה.

טורטליני כרישה ובוטנים – פסטה ביתית הוכנה ועברה במכונה עד שהפכה ליריעה דקה, ומולאה במילוי של כרישה מוקפצת ומקורמלת והשיחוק  – בוטנים פיקנטיים קצוצים תוצרת בית (מקפיצים בוטנים לא קלויים בשמן קנולה עם פלפלי שאטה יבשים שלמים, וכשהם קלויים מוסיפים מלח ופפריקה מתוקה ושולפים את השאטה). האמת שאנחנו חיסלנו לו חצי מקערת הבוטנים ככה על הדרך בתוך נשנוש. מזל שהוא הכין מראש הרבה.

לטורטליני נוסף רוטב בשמל תרד ואורגנו קליל.

רצועות קישואים פריכות היו התוספת הבאה- סוג של "שניצל" קישואים שבו פרוסות קישואים נטבלו בתערובת של פירורי לחם מתובלים עם פרמזן מגורר, וכמובן ביצה לאיחוד כל העסק וטוגנו בשמן עמוק. ההגשה היתה עם סלסת עגבניות ושום שהוכנה מעגבניות מגורדות ושום שבושל בטמפרטורה מדוייקת שבין תשעים למאה ועשר מעלות ,והפך לרך ומתקתק.

שני בצקים פריכים הוכנו – לקיש רואייל מלוח ולטארטלט פירות עם קרם פטיסיאר.

הקיש מולא בבטטות ורוטב רואייל, וההטראטלט הוכן עם קרם פטיסיאר שנבחש נמרצות.

יצאה מנת קינוח מאד אלגנטית ועדינה עם קראנץ' של הבצק הפריך.

אורך הסדנה כארבע שעות.

בתמונות למעלה ולמטה- המנות שהוכנו והנוף מהגג

וקצת הסבר על השם – המספר 281 נובע מכתובת המקום, דיזנגוף 281 (פינת רחוב יורדי הסירה) בתל אביב. אבל מה הוא ה"BIN"? המקור הוא מונח אנגלי אוסטרלי ששימש לאזורי האיחסון של יינות שונים במרתפים, כשכל יין קיבל מקום מסורתי קבוע משלו.

במסגרת הרצון להכיר למבקרים כמה שיותר יינות, במקום מתקיימות טעימות כל העת וכן טעימות נושא. בימי שישי יש טעימות מיוחדות ללא תשלום.

דף הפייסבוק של "בין 281" – https://www.facebook.com/Bin.281

שופרסל – יוני 2013.

בסלסילת תחילת יוני היו מצרכים לעוגה וקינוחים – שוקולד צ'יפס, קוקוס טחון, פודינג, קונפיטורה, אגוזי לוז ובישקוטים.

פרשתי אותם לפניי והתחלתי לחשוב.

423_504086556329647_1019757452_n(צילום- שופרסל)

הקוקוס היה קל, כי בבית כבר היו לי קקאו ופתי בר (של שופרסל כמובן) וחזרתי לנוסטלגיה של כדורי שוקולד. (כן , המתכון הכי פושט, שכולל אפילו מרגרינה! כי אחרת זה פשוט לא אותו טעם). גם הסוכר, הפתי בר, והווניל הם של שופרסל. בעקרון ריסקתי 200 גרם פתי בר בדיוק בשיטה של פעם – שמתי בשקית בתוך שקית ודפקתי על זה עם פטיש. היופי הוא שאין אחידות, זה לא דקיק כמו במעבד מזון וזה חלק מהנוסטלגיה בשבילי. שמתי בקערה עם 10 כפות סוכר, וחמש כפות קקאו וערבבתי. הוספתי 100 גרם מרגרינה (בעיקרון אפשר היה גם חמאה אבל שוב, הנוסטלגיה…), 7 כפות חלב, וכפית אחת תמצית ווניל וערבבתי. עשיתי כדורים, גלגלתי בקוקוס (בשביל 32 כדורים בגודל ביס נגמרה לי בערך חצי מחבילת הקוקוס) ושמתי במנג'טים ולקירור של חצי שעה. אם היתה לי סבלנות הייתי מוסיפה גם איזשהו סוג של אלכוהול, ליקר או משהו, אבל ככה הטעם היה יותר ילדותי ואותנטי.

OLYMPUS DIGITAL CAMERA(למעלה  – המצרכים, למטה – התוצאה)

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

על האגוזים לא הייתי צריכה לחשוב כי הם נחטפו בצורתם הטבעית על ידי שוחר הבריאות בבית, והקונפיטורה גם היא הלכה באותו דרך, כשנמרחה על פרוסת לחם (מלא!).

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

השוקולד צ'יפס? טוב, פה היתה ארוחת הבוקר של הבן שהולכת ככה:

א.     קח יוגורט לבן רגיל

ב.     הוסף שוקולד צ'יפס

ג.      ערבב

ד.      אכול בתאבון.

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

אז נשארו לי הבישקוטים והפודינג, שהופכים לקינוח. אני לא בן אדם יצירתי ולכן החלטתי שהדרך הנוחה בשבילי זה להפוך אותם לסוג של טרייפל. ריפדתי קערה בבישקוטים (וגם קצת בדפנות אבל זה קצת שקע), שמתי על זה שימורי פירות שופרסל שהיו לי , ועל הכל את הפודינג המוכן. טה-דא!.

אופן האכילה- להתחרע עם כף.

OLYMPUS DIGITAL CAMERA(למעלה המצרכים ,למטה התוצאות)

OLYMPUS DIGITAL CAMERA(ומזווית נוספת)

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

Mission accomplished

BG99 – בן גוריון היה מרוצה.

טיילת בת ים היא מקום הומה אדם בכל ערב בשבוע, אנשים שבאים לנשום את הבריזה ולהנות מהשקיעה, וגם לאכול משהו טוב.

הוזמנתי להתנסות במנותיה של מסעדה חדשה (קיימת כחצי שנה) בשם BG99  שקיבלה את מקומה מכתובתה- רחוב בן גוריון 99.

הקו של המסעדה הוא ים תיכוני אסיאתי. המסעדה שכאמור ממוקמת מול הים (בצמוד למלון לאונרדו) מושפעת ממנו במנות פירות ים וסושי, בנוסף למנות בשריות, חלביות ומנות ילדים, ביחד עם בר משקאות מגוון.

בימי שלישי על המרפסת מופיעה להקת ג'ז עם זמרת ובסופי שבוע תקליטן הופך את המקום למסיבה אחת גדולה. ישנן שלוש אפשרויות לשבת – במרפסת מול השקיעה (ששם גם מותר לעשן), בחלק הפנימי שמעוצב בהשפעת פרובנס (כולל ציור קיר ענק), או בחדר פרטי שמותאם ל18 איש באווירה רומנטית.

התחלנו את הארוחה בלגימה של שרדונה 2012 קליל של "קורטה גירה" ואחריו הגיעו מבחר המנות הראשונות:

"פיצה פילה בקר"- קרפצ'יו פילה בקר על טורטיה, פלפל חריף, פרמז'ן, בזיליקום, וקונפי עגבניה (בתפריט 47 שקלים). אחת משתי המנות שהכי אהבתי מבין העיקריות בעיקר בגלל הרעיון החמוד של קרפצ'יו על טורטיה. לא נתקלתי בזה אף פעם. הרמנו את זה בידיים כמו פיצה, מאד חמוד. לא הרגשתי פלפל חריף (לשמחתי האישית, פחות לשמחת מי שאוהב חריף.).

"קפרזה BG99 סטייל" – (44 שקלים בתפריט) – עגבניות שרי, קונפי עגבניות, רוקט, בצל סגול, מוצרלה, שמן זית, חומץ בלסמי וקרוטונים. מבחינתי סלט. ברגע שיש לי מבחר של מנות ראשונות, סלט לא יהיה הבחירה הראשונה שלי.

"פטריות טמפורה"  (36 שקלים) – ערימה של פטריות מטוגנות בטמפורה עם רוטב טריקאי. מנה כייפית, הרבה מהבלוגרים האחרים בחרו בה כפייבוריטית.

"פטה כבד" (39 שקלים) – עם ריבת צימוקים, טבעות בצל, ג'לי יין לבן וטוסטונים. פטה חלבי כמו שצריך להיות. ביקשנו עוד סיבוב.

 

"לחם הבית" – לא תוצרת המקום אבל חם וטרי עם חמאה ומטבלים (12 שקלים) – אני אוהבת לחם טרי, השתדלתי לא לסתום את עצמי. השתמשנו אחר כך במנות העיקריות כדי לנגב רטבים.

"סביצה בס הסלע" – רצועות דג כבוש, לימון, כוסברה, פלפלים, אבוקדו וטורטיות (42 שקלים) – הפייבוריטית השניה שלי, טעמים עדינים ושילוב מרקמים מעניין.

תפריט הסושי – במסעדה מגוון גדול מאד של סושי בגרסאות מיוחדות כמו  "קליפורניה" שהוא אינסייד אאוט וכולל שרימפס, סלמון, אבוקדו, בצל ירוק וגבינת פילדלפיה במעטפת טוביקו, (מחירי הסושי נעים בין 32 ל52 שקלים), ואני מקדישה תמונה נפרדת לסושי שהיה כל כך יפה שהייתי חייבת לייחד אותו. לחובבי סושי יש מגוון גדול לבחירה לפי הטעם וההעדפה.

"טרטר סלמון אסייאתי" – (42 שקלים) – מנה חמודה של טרטר סלמון באורז טמפורה עם עירית ורוטב פונזו עם ספייסי מיונז. הגיע לוהט.

 

ותראו את היופי הזה:

בעיקריות קיבלנו את המשימה הקשה לבחור אחת מתוך ארבע. כל אחד מאיתנו בחר משהו ובפועל כמובן ששלחנו מזלגות (בנימוס כמובן, אנחנו לורדים בריטים ראויים) לכל הצלחות של כל האחרים כדי לטעום ולהביא את הטעמים לקוראינו.

אני בחרתי ב"ריזוטו" שאיפשר בחירה בין סלמון לפירות ים. בחרתי בגירסת הסלמון וקיבלתי "אורז איטלקי מבושל בשמנת עם מבחר ירקות גינה, אגוזי מלך ונתח סלמון צלוי" (69 שקלים). המנה היתה עשירה מאד, בן אדם שאוכל מנה ראשונה יתקשה לגמור ריזוטו כזה. אבל שווה לעשות את המאמץ. שילוב של שמנת עם דג עם ירקות ותיבול עדין ומרקם אורז "מנחם" – הימור בטוח.

אחרים בחרו ב –

"לברק שלם בתנור" – ברוטב חמאת לימון ועשבי תיבול (98 שקלים). הם נדרשו לבחור תוספת, חלק הלכו על פוטטוס, חלק על פירה (חלבי!!), והיה גם סלט בעסק. לא טעמתי מהדג אבל אחרים אהבו.

"נתחי אנטריקוט" – הגיעה מחבת עם שיפוד נתח אנטריקוט, מח עצם, ירקות בגריל ותפוח אדמה אפוי (99 שקלים). גם זו מנה גדולה וכבדה שאפשר היה לחלוק בה אחרי מנות ראשונות.

"שרימפס חציל קלוי" – כשמו כן הוא, מחבת לוהטת של שרימפס על חציל קלוי, יוגורט, שמנת ופטרוזיליה (89 שקלים) – מנה שאחרי שטעמתי ממנה בצלחת של שכנתי, חשבתי שאולי הייתי צריכה להזמין אותה בעצמי. הרוטב התלבש יפה על השרימפס, הם (השרימפסים) היו עשויים טוב. לא טעמתי את החציל אז אין לי מושג איך השתלב. לאוכלי פירות ים, מנה כייפית.

התפריט הוא של שף משה בדישי  (הבעלים של מסעדות מצליחות בצפון ) ואת המנות הכין הסו שף פאבל קאצ'ר.

ואז הגיע שלב הקינוחים. בניגוד לתפריט שהוא מחודש ומרוענן, את תפריט הקינוחים עוד לא הספיקו לרענן (תום לנקובסקי הבעלים הבטיח שבקרוב מאד הכל ישתנה בגיזרה הזו, אמרנו לו שנאלץ לשוב ולבדוק אותו…) ולכן הקינוחים היו די סטנדרטיים  – סופלה שוקולד (39 שקלים) שהוגש עם גלידה, מילפוי ברולה  ברוטב קרמל (39 שקלים), עוגת גבינה ביתית אפויה (38 שקלים), "קנצ'לוני" – גלילים של מעטה פריך במילוי קרם עוגיות (41 שקלים) שדרשו שימוש  באלימות קשה כדי לשבור אותם עבור כולנו, וה"מיוחד" שהיה כדור שוקולד קר ממולא בשוקולדים שונים, ששופכים עליו רוטב חם שמבקע אותו (אין לי מחיר לזה).

למעלה הקינוחים, כולל הסופלה הפתוח, למטה המנה המיוחדת.

אתר המסעדה – http://www.bg99.co.il/

ודף הפייסבוק – https://www.facebook.com/BENGURION99

ננה – חדשה ומחודשת.

ננה היא מוסד קולינרי וותיק, יותר מעשור בנווה צדק, ועכשיו עברה מתיחת פנים שכוללת הנהלה חדשה, עיצוב חדש, תפריט חדש והרבה רעיונות ופינוקים חדשים.

הוזמנתי להתנסות בתפריט החדש ולהתרשם מהעיצוב והאווירה.

בכלל, מילה על האווירה- מסיבה. צוות אקסטרה ידידותי (וראינו את היחס הזה לכולם, גם לסועדים מן המניין ולא רק לבלוגרים), שירות מהיר ומנומס במיוחד, אדיבות אירופאית שלא תמיד קיימת במדינתנו הקטנה, והרבה גיוון וייחוד בתפריט.

בימי שישי יש מסיבה של ממש כשבשעות הצהרים הבר הופך למסיבת ריקודים מוסיקלית ותוססת, ובערבים מיוחדים ישנם גם תפריטי ספיישל ומשקאות מיוחדים על הבר, כך שכל פעם אפשר למצוא משהו אחר.

כשהתיישבתי על הבר מצאתי שם קעריות של חטיפי "ביסלי", "חמוצי ננה" שמורכבים מ5 סוגי ירקות כבושים (14 שקלים) וזיתים מתובלים עם שמן זית, קליפת הדרים ושום (11 שקלים) שעזרו להוריד את האלכוהול שהחל לזרום.

"ננה" ממציאים הרבה קוקטיילים מיוחדים ושווה להתייעץ עם הצוות ולקבל המלצות להתנסות במשקאות השונים. אנחנו קיבלנו קוקטייל בשם "גרנדה וורדה" שכלל סטולי תפוח, ליקר יוגורט, מידורי (ליקר מלון), סאואר, רוטן אלדרפלאואר, מלפפון כתוש וקרח גרוס. משקה משמח במיוחד ויצירתי.

 

בהמשך כבר קיבלנו משקאות לפי בקשה, ויין גוורץ לבן מ2011 להתאים למנות שהחלו להגיע בידי המלצר לשולחן.

לחם הבית הוגש לנו עם חמאה (15 שקלים – במקור מוגש גם עם זיתים מתובלים לפי התפריט) ונשנשנו ממנו (היו שני סוגים חתוכים לפרוסות) עד שהגיע מבחר מהמנות הראשונות:

"מולים בבירה ובייקון " (49 שקלים) – 150 גרם מולים עם פטרוזיליה, שמן זית ופירורי לחם שאור, מוגש עם לחם קלוי. למזלי כל חברי סביב השולחן נמנעים מפירות ים כך שכל הצלחת הלכה אלי וכורסמה עד תומה .את הבייקון פחות הרגשתי, המולים היו עשויים היטב.

"כבד קצוץ"- שהוגש על ברוסקטה, שמן זית ופטרוזיליה. אני רגילה לכבד עם חמאה, כאן החליט השף להשתמש בשמן זית ונתן טוויסט טיפה שונה. (43 שקלים בתפריט). המנה נדיבה.

"גבינת בורטה וחציל קלוי" על גחלים עם סלסת צ'ילי וקונפי עגבניות (45 שקלים). במקור המנה רשומה ב"ננה בקטנה" אבל מבחינת הגודל שייכת למנות הראשונות. המנה הזו היא השיחוק והפייבוריט של כל השולחן מבחינתינו – מדובר בגבינה תוצרת בית, שמוגשת טריה, סוג של מוצרלה בצורת כדור חלקלק שההבדל בתהליך היצור הוא שאת גוש הגבינה הופכים לסוג של שקיק ולתוכו מחדירים שמנת טריה מאותו החלב וכשאוכלים בוצעים את הכדור ונותנים לתוך להשפך מתוכו במירקם קוטג'י עדין. ביחד עם החציל שילוב הטעמים היה בלתי יאומן וזו מנה שביקשנו שיביאו לנו עוד. מומלץ.

"סלט עגבניות" – לקט עגבניות , בצל שאלוט, קרוטונים, בזיליקום, אורגנו וריקוטה סלסה (39 שקלים). אחרי הגבינה היה קשה להרשים אותי בעזרת סלט, למי שחובב או לא רוצה מנה כבדה, סלט עשיר אבל עדין בתיבול.

"סלט ירוק" (37 שקלים) , חסות ועשבי תיבול בווינגרט חומץ שמפניה. אישית אני אוהבת סלטים ירוקים, רק שהייתי מקצצת בכמות הרוטב לחצי, מעדיפה טעם עדין יותר שלא מכסה על הירק.

בתפריט המנות העיקריות שהוצע לנו היו ארבע מנות – בקר, פסטה, פאייה פירות ים וצלע חזיר. מכיוון שכאמור כל שאר השולחן שישבתי בו שומר סוג של כשרות , לא זכיתי לטעום את הפאייה פירות ים שנשמעה מאד מפתה בתפריט. הרוב בחרו במנת הבקר –

"פילה בקר על הגריל לצד סלק ומנגולד במחבת עם סלסת לימון כבוש" (119 שקלים) – ההמלצה היתה על דרגת מדיום, היו כאלה שביקשו גם יותר עשוי (ולא, עדיף מדיום מקסימום!), ועל הצלחת היה גם ירק שלא הצלחנו לזהות ולאחר מכן חקרנו את השף והסתבר שמדובר במשהו חדש בשם "לפת מתוקה".

אחת הזמינה את הפסטה – "פסטה גרגנלי כרובית צהובה עם עגבניות שרי, שאלות, אספרגוס ופרמזן "(62 שקלים) – מנה נחמדה שוב, למי שרוצה מנה קלה יותר.

אני בחרתי ב"צלע חזיר ברוטב לואיזינה ברביקיו" שהוגש עם צ'יפס רוזמרין ומלח כמהין (76 שקלים). ראשית, המנה היתה מאד גדולה, לא הצלחתי לסיים (ובהחלט ניסיתי). הצלע היתה מתקתקה ופריכה מבחוץ ורכה מבפנים. הצ'יפס היו שיחוק עם הרוזמרין והמשכתי לכרסם מהם גם כשכבר לא הייתי מסוגלת ממש לאכול… למי שלא נמנע מאכילת פרה נמוכה , מבחינתי זו היתה המנה הטובה מבין השלוש שטעמתי בשולחן.

(במרכז התמונה- שף יונתן בס)

ואז הגיעו הקינוחים.

המלצר אמר שיגיעו שני סוגים, אבל אני תפסתי אותו ואמרתי "שוקולד, שוקולד, שוקולד!!" אז הוא השיג לשולחן שלנו קינוח נוסף – שוקולדי בטירוף.

הקינוחים היו –

"ברולה סמי פרדו פירות יער ופילו פריך", "כדור מוס טראפלס שוקולד וטוויל קרמל" ו"עוגת שוקולד נמסיס עם קרם פרש ווניל". כל הקינוחים עולים 38 שקלים. ה"נמסיס" הורכבה משוקולד 70% והיתה מושחתת כמו שאוהבי שוקולד אוהבים. הענין הוא שגם אני כשוקוהולית מוצהרת, נאלצתי להודות (בפה מלא וגדוש) שבמקרה הזה הברולה היה אפילו עוד יותר טעים. שילוב של מתיקות, של קרנצ'יות זכוכיתית ושל פירות יער, כמה שחיסלתי את עוגת השוקולד, הייתי יכולה לחסל פי שתיים את הברולה. למוס לא היה סיכוי מול שני אלה.

וויתרנו מסוחררים על יין הקינוח ויצאנו להכיר את השף החדש- יונתן בס ("קופי בר" "ברסרי" ושנים ארוכות בניו יורק) ולשמוע ממנו על הרעיונות החדשים שהוא מעלה כדי ליצור מנות מיוחדות ומגוונות.

במסעדה יש אפשרויות בילוי רבות – מישיבה על הבר, דרך חלל המסעדה, החצר הפרטית והחדר הפרטי, והלקוחות מוזמנים ל"welcome drink" מתחלף וטעימות קטנות.

הכתובת – אחד העם 1, תל אביב.

אתר "ננה" – http://www.rest.co.il/sites/Default.asp?txtRestID=2182

לשקשק בצ'יק

???????????????????????????????

שקשוקה היא מנה פופולארית בארוחות הישראליות, בעיקר בערב. כולם אוהבים אותה, בכל גיל ומכל עדה. מצד שני, כולנו אנשים עסוקים וכל קיצור דרך שמביא לתוצאה איכותית, רצוי ומתקבל בברכה.

קיבלתי להתנסות את הלקט החדש של "סנפרוסט" – לקט ירקות וציר תיבול להכנת שקשוקה.

הלקט מכיל את כל הירקות שנמצאים בשקשוקה- עגבניות, פלפלים, ובצל וכן שקיות ציר שכולל כבר את כל המרכיבים. ההוראות פשוטות – לשים את תוכן השקית במחבת, להוסיף מים ושמן, לבשל רבע שעה עד עשרים דקות- הזמן שלוקח למים להצטמצם, להוסיף את שקית הציר, לערבב , להוסיף חמש או שש ביצים , לכסות, לבשל עוד חמש דקות וזהו, יש שקשוקה עשירה.

אז ניסיתי בעצמי וכך זה עבד עבורי:

ראשית, כמות המים היתה מדוייקת מבחינת הכתוב על האריזה. אצלי הכמות היתה טיפה פחות וראיתי שיש סכנת שריפה למנה ולכן הבנתי שחשוב להקפיד על הכמויות.

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

                                                     (בתמונה- הירקות מהשקית למחבת)

אחרי שהנוזלים הצטמצמו הוספתי את הציר וערבבתי. פה אני חייבת לציין שהטעם הסופי שנותן הציר הוא מאד מתובל, מי שאוהב טעמים פחות עזים, עדיף להוסיף פחות מהציר. ענין של טעם.

הוספתי את הביצים (חשוב לשבור בכוס ולא כמו שאני עשיתי, מעל המחבת כך שאחר כך הייתי צריכה לדוג חתיכות קליפה שנפלו לשם..לא נורא, סידן טוב לבריאות.. 🙂 )

OLYMPUS DIGITAL CAMERA                                                       (אחרי הוספת הציר והביצים)

כיסיתי את המחבת וחיכיתי עוד חמש דקות. המנה היתה מוכנה בדיוק לפי ההוראות.

OLYMPUS DIGITAL CAMERA                                                           (התוצאה)

המסקנות שלי מההתנסות –

מאד נוח שיש את הכל מוכן, לא צריך לקנות ירקות טריים, הכל כבר במקפיא לזמן תפוגה ארוך, לא צריך לקצוץ, לא צריך להתחיל להכין רוטב, ההכנה קלה ומדוייקת. מבחינתי האישית חשוב להקפיד על כמות המים ולא להפחית, ומצד שני, למי שלא אוהב תיבול חזק, אפשר להפחית במקצת מהציר. הביצים יצאו רכות ונעימות ואיזנו את הפיקנטיות.

להשגה בכל רשתות השיווק.