ארכיון

LIKE AND SHARE – לקיץ טוב יותר!

מה יותר טוב מהפתעה אחת? הרבה הפתעות. רצוי בתוך קופסה יפה שמגיעה ככה באמצע היום.

ב"לייק אנד שייר" הבינו שצריך להתכונן היטב לקיץ, בעיקר מישהי כמוני, ענוגה ועדינה שחשופה לפגעים האכזריים של מזג האוויר (נא לקרוא באווירה דרמטית) והכינו חבילה שכוללת כל מה שצריך כדי לצלוח את תקופת הקיץ בשלום.

להמשיך לקרוא

דרמה סאן דיפנס – ההגנה שבפנינה

שמש שמש אל הים, שמש שמש כמה חם. הקיץ הישראלי הוא שטוף שמש. לא סתם מגיעים לכאן תיירים ממדינות הקור והאפרוריות, לשכב על חוף הים ולספוג את החום והאור. אבל מה שנעים, יכול גם להיות מסוכן- קרינת השמש יכולה בצד הליטוף גם לגרום לנזקי עור שחלקם בלתי הפיכים, וגם לטווח ה ארוך למחלות עור קשות.  כולנו כבר יודעים שצריך להיות "חכמים בשמש" ולהשתמש בקרם הגנה, אבל בשוק יש כל כך הרבה מבחר, איך נדע מה הכי יעיל עבורנו?

להמשיך לקרוא

דוקטור תציל אותי (מהשמש!)

אחרי שכבר בדקתי כאן בבלוג כמה וכמה ממוצרי "ד"ר פישר "– בעיקר פריטים מסדרות ההגנה מהשמש של "אולטרסול"- וכמובן את ה"אולטרסול MEN" ששומר על הגברים שלנו בריאים ומוגנים (ונראים פיצוץ), הגיע הזמן ללכת לבדוק את המקור- מנין הכל מתחיל.

לשם כך נסענו לצפון, למפעל "ד"ר פישר" – לראות – הכצעקתה?

להמשיך לקרוא

אולטרסול MEN- לגבר החדש.

זוכרים את המערבונים שבהם הגבר-גבר תמיד תואר כ"מסוקס עם עור פנים צרוב משמש"? פעם אולי זה היה מושך, אבל היום גבר שלא שומר על עורו, והעור יבש, מתקלף ומקומט, הוא לא אטרקציה גדולה.

להמשיך לקרוא

קיץ קיץ- עם ד"ר פישר- אל הים

קיץ תחילת שנות השמונים. סינדי לאופר "רק רוצה לכייף", ג'ורג' מייקל לוחש בחושניות על רקע סקסופון, סמנטה פוקס רוצה שיגעו בה, ובנות ישראל נחלקו בין לירוי לברונו ב"תהילה". והיה גם הקיץ. כלומר, תמיד יש קיץ, ובישראל הוא לח ומהביל, מה שמושך אליו הרבה תיירים מארצות קרות שבהן יש קרן שמש חד שנתית.

להמשיך לקרוא

"ברנשילד" – Burn Shield- לחגים מדליקים ובטוחים.

גילוי האש ושליטה בה היו ללא ספק אחד ההשגים הגדולים של האדם הקדמון – לבישול, לתאורה, לחימום, אי אפשר לדמיין את חיינו ללא אש.

הבעיה- אש מסוכנת לאדם, במידה שהיא מועילה לו, ושימוש לא זהיר באש (כמו בדברים חמים אחרים) יכול לגרום לכוויות בדרגות שונות שגורמות נזק לעור וכאב רב.

ישנן תרופות סבתא רבות לכוויות, חלקן לא יעילות וחלקן מסוכנות ממש, ותמיד עדיף להשתמש במוצר בטוח שמיועד לעניין.

להמשיך לקרוא

אלקטרה בר ספירל – סערה בכוס מים.

באחד מפרקי הסדרה האמריקאית האהובה "נשואים פלוס" , מוזג הגיבור מים מהברז לכוס, ואז מנסה לשתות ואנו שומעים קולות חריקה ולעיסה בגלל כל הלכלוך שיש במים. נכון שבתאוריה מי ברז אמורים להיות טובים לשתיה, אבל בפועל בגלל שילוב של מזהמים שונים וצנרת שרחוקה מלהיות נקיה, במי הברז יש אוסף שלם של דברים שלא אמורים להיות שם – מלכלוכים פיזיים ועד כמויות חיידקים.

לכן אנשים מחפשים פתרונות שונים כדי שיהיו מים נקיים וטובים, גם טעימים וגם בריאים. יש כאלה שסוחבים שישיות מהסופרמרקט, יש כאלה שמזמינים שירותי החלפת מיכלים גדולים, ויש את אלה שמעדיפים את הנוחות – ובוחרים בבר מים.

ואם כבר בר מים, לא עדיף ללכת על הרולס רויס הטוב ביותר, שמבטיח טיהור 99.9% מהחיידקים (לצד ניקוי כל ה"תוספות" לא רצויות האחרות)?

להמשיך לקרוא

מעלה מעלה- בדרך הנוחה.

כשהייתי בתיכון היתה לי חברה שגרה בקומה השמינית. בבנין שלהם היתה מעלית שהכינוי "ארון מתים" היה מחמאה בשבילו. מדובר היה בתא שהיה מעליב נידון למוות, קטן ורוטט, עם תאורה חלשה ותנודות כאלה שאף פעם לא ידעת אם המעלית נוסעת לאורך או לרוחב.

עכשיו, פעם בשבוע היה לנו חוג מבית הספר שהיה ליד הבית שלה, אבל לא ישירות מבית הספר, כלומר באנו אליה למנוחה ולארוחת צהרים, ואני אשכרה הכרחתי אותה כל פעם לעלות ברגל שמונה קומות. (אני לא מאמינה שהיא הסכימה…).

בכל אופן, זו דוגמא קטנה לאיך אופיה של המעלית יכול להשפיע על התפקוד שלה ועל הנסיעה של הנוסעים בה. כולנו מכירים את סיפורי האימה על המעליות שנתקעות, צונחות, אוזל להן החמצן ושאר אירועים מפחידים שגורמים לאנשים לוותר על המעלית ולעלות ברגל, גם אם זה קומות רבות.

למעשה, פחד מנסיעה במעלית הוא פחד מוכר מאז המצאת המעלית, וכולל גם קלסטרופוביה בגלל הגודל הקטן , הסגור וחוסר האפשרות לצאת, וגם פחדים נוספים בעקבות טראומות כגון התקעות בעבר, אפילו אם היא היתה בטוחה לחלוטין ובשום רגע לא היתה סכנה. (והמצחיק הוא שיש אנשים שחשים בטוחים יותר במעלית שקופה למרות שהיא מעודדת סוגי פחד אחרים כמו פחד גבהים).

אבל לפעמים אי אפשר. אם מדובר ברב קומות, או אם מדובר בבית פרטי ובו אנשים שלא רוצים כל רגע להתרוצץ במדרגות, או לא יכולים בגלל גיל או מוגבלות, ומעלית ביתית היא הפתרון היחיד.

מעלית מרווחת, מתוחזקת ונקיה יוצרת רושם בטוח ומנעימה את הנסיעה, כך שגם אנשים החרדים משימוש בה, יכולים להשתמש בה.

אישית, הדרישה שלי ממעלית, מעבר להיותה מרווחת כדי לא להיות צמודים מדי לאנשים אחרים (ויש מליון בדיחות מעליות בקשר לזה…), מוארת היטב, מוסיקה לא חובה (וכולנו מכירים את הביטוי "מוסיקת מעליות" שזה בדרך כלל שם נרדף ל"בלדה לאדלין" של ריצ'רד קליידרמן) ובעיקר- חשוב מאד- ראי גדול. מעבר לעובדה שהראי מגדיל את החלל וגורם לנו להרגיש טוב יותר, הנסיעה במעלית היא זמן מצויין לבחון את ההופעה שלנו , רגע לפני שאנחנו מגיעים לאן שאנחנו צריכים.

וכמה אנקדוטות –

מכירים את הבנינים הגבוהים האלה שהמעלית שלהם כל כך מהירה שמרגישים שנצמדים לתיקרה או לרצפה בכוחות ג'י בלתי נראים כמו מינימום בפארק של סיקס פלאגס?

מכירים את המעלית בשגרירות ברזיל שבה אין כפתורים בפנים וצריך לתכנת אותה מראש?

מכירים את המבנים שנראים נמוכים, ואז כשנכנסים למעלית ומישהו הזמין אותה מלמעלה, המעלית מתחילה לנסוע לגובה שלא חשבנו שקיים ואנחנו בטוחים שתיכף אנחנו פורצים מהפיר כלפי השמיים? (מקרה אמיתי שקרה בקניון בקנדה, כלומר, התחושה, לא באמת הפריצה מהגג..).

והכי מצחיק- בחדר הכושר שלי, כמו בהרבה חדרי כושר שממוקמים בקניונים, הגישה לחדר הכושר היא או דרך מעלית, או דרך מדרגות נעות…(וכן, כשאני חוזרת מאימון של שלוש שעות, שכולל משקולות, עבודה אירובית ואנארובית, אז כן, גם אני לוקחת מעלית הביתה במקום לעלות 18 מדרגות…)

(ותראו את המעלית המגניבה הזו…)

איך לתת לילד את המפתחות בלי להשתגע…

כן, כותרת קצת בומבסטית, אבל… לפני שנים, זוג חברים שנולד להם תינוק זה מכבר ,שאלו אותי כשהם טרוטי עיניים "מתי חוזרים לישון נורמלי"? התשובה שלי היתה "אף פעם". כי כשמפסיקים להתעורר בלילה בגלל בכי של תינוק, ממשיכים לא לישון בגלל מבחני הבגרות, בגלל אהבות ראשונות של הילד, בגלל יציאה לבילוי עד השעות הקטנות, בגלל הטיול הגדול למזרח, בגלל שירות צבאי מסוכן… בקיצור, נולד ילד, הלכה השינה של ההורים, לנצח.

ואחד הדברים שמדירים שינה מהורים הוא כשהילד בגיל המתאים, רוצה שיעורי נהיגה ולאחר מכן את מפתחות המכונית. האמת, הפתרון שאני מצאתי היה אלגנטי – קניתי רכב בצבע וורוד בהיר, עגלגל ונשי במיוחד, כזה שהילד פשוט התפדח לנהוג בו וכך לא ביקש אותו. זה לא פתר את הבעיה לגמרי כי הוא עבד וחסך וקנה לעצמו מכונית משל עצמו.

אז איך מסתדרים עם הנהיגה של הצעירים שלנו, במיוחד לנוכח הכרות עם מה שהולך בכבישים הישראליים, שם הכביש הוא שדה קרב שבו כל אחד פחות או יותר מנסה להרוג את השני , העיקר להגיע לפניו לרמזור?

גם לנסות להגיד לילדים "זה לא שאנחנו לא סומכים עליכם, אתם נהגים נפלאים, הבעיה היא כל הנהגים האחרים!" לא תמיד עובד, ואז פונים לפתרון הריאלי יותר- מערכות הגנה.

בשנות השבעים שמונים שלטה בערוצי הטלוויזיה (בעיקר הירדנית בשחור לבן) הסידרה "נייט ריידר", שבה חוץ מדיוויד האסלהוף הצעיר (והחתיך יאמי יאמי) היתה גם מכונית טראנס אם שחורה שעשתה הכל – נהגה, כיוונה, וגם סיפרה בדיחות (לא מצחיקות) ואם יושבי האוטו עצבנו אותה, היא פשוט העיפה אותם עם כסאות מפלט.

מכונית כזו (שהבנתי שעובדים על משהו דומה ב"גוגל") יכולה לפתור את כל בעיות הבטיחות בכבישים ואת סיכון תאונות הדרכים אבל עד שזה יקרה ,מערכות משוכללות אחרות עוזרות לנו לנהוג, בעיקר אם הנהג לא מנוסה, ולהגיע בשלום ובחיים ליעד.

(בתמונה- K.I.T.T. – המכונית המושלמת).

מערכת שיכולה לזהות סטייה מהנתיב (למשל כשתשומת הלב מוסחת, בין השאר בגלל סלולריים למיניהם), מערכת שמתריעה על אי שמירת מרחק (ובכך פותרת את הוויכוח הנצחי על "אתה מתקרב יותר מדי" לעומת "אני רק מצמצם!"), מערכת עם התראות קוליות על סיכונים בכביש, על הפתעות בלתי צפויות, בקיצור, עכשיו כשאני חושבת על זה – מערכת שעושה בדיוק מה שעושה אישה נשואה נניח, כשבעלה נוהג… (ואולי למערכת הוא יקשיב יותר?  הרי הוא כבר למד לקבל הוראות מהGPS כשהוא לא מוכן לקבל אותן מאף אחד אחר, אז אולי גם פה?)

בסופו של דבר מערכת כזו מועילה גם לארנק (שלכם או של הילדים) בכך שגם מחירי הביטוח יורדים למי שיש מערכת כי הסיכוי שלו לעשות תאונה קטן יותר (ומחירים של ביטוח רגיל לנהג צעיר וחדש הם מחירי שחיטה).

אבל במחשבה נוספת, מערכת כזו צריכה להיות בכל רכב, כי גם אדם מנוסה, עם המון וותק על הכביש, גם דעתו שלו יכולה להיות מוסחת על ידי טלפון או מחשבה מטרידה, או אפילו התעטשות… שלא לדבר על אנשים מבוגרים ובגיל השלישי, שאולי לא בדיוק מבחינים כל כך טוב או שומעים סכנה מתקרבת עד שמאוחר מדי…

כי עד שכבישי הארץ יפסיקו להיות מערב פרוע (YE RIGHT…), היחידים שישמרו עלינו, הם אנחנו.

OXYFRESH – לחיוך מושלם.

בילדותי בשנות השבעים המאוחרות, לא היתה מודעות לרופאי שיניים לילדים. רופאים התייחסו לילדים כפי שהם מתייחסים למבוגרים, כולל למשל הציפיה לא להתלונן על כאב של דקירת זריקת ההרדמה למשל. זה לא עבד וזה השאיר טראומות לא מעטות. זו למשל הסיבה שאני מגיעה לרופא שיניים רק אחרי שבועות של כאבים הסטריים למשל. כדי להמנע ממצבים כאלה, או להתרחק ככל האפשר מרופאי שיניים, הדרך הטובה ביותר היא מניעה, ואת זה משיגים על ידי הקפדה על נקיון השיניים. מעבר לזה כמובן ישנו הענין האסטטי כי כולנו רוצים חיוך כמו בהוליווד וריח פה שיגרום לבראד פיט לבדוק אותנו מקרוב (ולגברים שביננו- כנ"ל לגבי אנג'לינה).

OXYFRESH של כמיפל הוא סידרה שמומלצת על ידי רופאי שיניים ושינניות לשמירה על טיפוח השיניים ובריאותן וחוזרת לשיווק בישראל.

מה היתרון? רכיב הOXYGENE המיוחד שנמצא במוצרים במצב מיוצב ואז מתפרק ומופעל על ידי הרוק, ומפרק את חומרי הגופרית שגורמים להרס השיניים ולריחות רעים, ובכך מטפל בבעיה "מהשורש" ולא רק בסימפטומים כמו מוצרים מקבילים.

קראתי בעיון את רשימת היתרונות של המוצרים של "אוקסיג'ן" – טיפול בדימומים, שחיקת אימייל, ריח רע מהפה, עששת ,חיידקי פלאק ואבנית, וכן חומר מרוכז שלא צריך ממנו הרבה, מה שחסכוני, ולא מכילים אלכוהול, צבעי מאכל, סוכר וחשוב לא פחות – לא נוסו על בעלי חיים.

ההתנסות שלי-

ניסיתי את המשחה "משחת שיניים פלואוריד" במשך שבוע. אני לא יודעת לגבי חיידקים כי זה דורש טווח ארוך יותר אבל מה שכן מצאתי זה –

באמת צריך מעט חומר, המשחה מתקצפת יפה על השיניים, הדימומים בעקבות הצחצוח קטנו, וכשצחצחתי שיניים בשעות הערב, בבוקר הנשימה באמת היתה קלה יותר והטעם בפה אחרי שנת הלילה היה נעים יותר (מה שנחמד במיוחד לזוגות רומנטיים …). גם הטעם של המשחה לא היה תוקפני אלא עדין, מה שטוב גם לילדים.

בסידרה חמישה מוצרים –

שתי משחות שיניים – אחת זו שהשתמשתי שמטפלת בבעיות חניכיים ושיניים כמו עששת ורקבון הפה (אוקסיפרש משחת שיניים פלואוריד), והשניה ללא פלואוריד "משחת שיניים אוריג'ינל" שמגנה על ציפוי השן (וכל מי שאכל פעם גלידה קרה מדי או משקה חם וקפץ עד לתקרה מהכאב מבין את חשיבות הענין), מי פה שמונעות הצטברות רובד חיידקים  ומנטרלות ריח רע מהפה (חובה אחרי אכילת שום, עמבה ודומיהם) בטעם צינק או מנטה, ומנקה לשון- מכשיר קטן וחכם  שמסלק גופרית ונוח במיוחד בזכות פטנט רשום.

עוד מידע אפשר למצוא באתר- www.oxyfresh.co.il וגם בדף הפייסבוק oxyfresh israel