נתחיל בווידוי- קוראים לי שוש ואני…. איך לומר את זה… נשואה ל…. צמחוני.
הנה , אמרתי את זה. הברזילאית שנשואה לצמחוני. בקיצור, בזמן שאני צורכת את החלבונים שלי מפרוסות פרה לרוחב, הוא איך לומר…. לא מתחבר לקטע.
עכשיו, אחד החוסרים למי שלא אוכל בשר הוא חלבונים. נכון, יש כל מני תוספים וכל זה אבל בתכלס, לא כולם צורכים תוספים וזה גם מסובך. הפתרון הוא לצרוך מנות לא בשריות שכוללות חלבונים שמחזירות לגוף את מה שהוא צריך.
תקראו לזה "מאזטים", תקראו לזה "טאפאס", תקראו לזה איך שתרצו העיקר שתקראו לי לאכול…
"סלטי צבר" משיקה סידרה של מאזטים בטעמים מיוחדים שמושפעים משלל העדות שיש לנו כאן בארץ (אם כי טוב שאין משהו פולני, יש לי הרגשה שממרח בטעם גפילטע פיש לא היה הולך טוב אצלנו..).
אז הגיעה החבילה עם "פירורית ביסלי גריל" של "אסם". הבעיה- המשימה היתה להכין שניצל. בעייתי משלוש סיבות.
קודם כל- אני כמעט לעולם לא מטגנת , בטח שלא בשמן עמוק, גם מבחינת הריח והלכלוך וגם מבחינה בריאותית, לשמחתי הגוף שלי לא מגיב טוב לטיגונים (מה שמונע ממני להתפתות … יש בזה יתרונות…
לקראת חג הפסח רשת "יינות ביתן" לובשת חג. – הרבה מבצעים ומגוון רב של מוצרים כשרים לפסח שיהפכו לנו את הפסח לטעים יותר וכייפי יותר.
הגעתי לסניף הענק והמרווח ברחובות כדי להשתתף בסדנת בישול לכבוד פסח בניצוחו של השף הידוע צ'ארלי פדידה– הפרזנטור של הרשת. צ'ארלי כבר דאג שיהיו לנו נשנושים קלים כמו סביצ'ה , סלמון , ומנת בשר ראש (שהכין השף של הרשת שאחראי על המנות המוכנות שנמכרות ב"יינות ביתן") ופצח במלאכה.
המנה הראשונה שהוכנה היתה "כתף טלה משובצת שום ורוזמרין שמוגשת לצד ירקות צלויים". צ'ארלי הדגים פירוק של טלה אבל לא לדאוג- הקצב של "יינות ביתן" יכול להענות לכל בקשה לפירוק בשר כך שנחסכת מאיתנו העבודה הזו בבית, למרות שצ'ארלי עשה את זה בדיוק בחמש דקות…. אחרי שהטלה פורק והחלק המתאים הונח, הוא מולא בכל מני דברים טובים לפי הטעם, ונסגר בעזרת רשת והופ- לתנור על מצע של ירקות. התוצאה היתה מרהיבה (ומרעיבה)- בשר צלוי ונוטף מיצים מגרים, שנפרס בזריזות (כל כך בזריזות שהיה לי קשה לצלם את צ'ארלי חותך אפילו כשהעברתי את המצלמה שלי למצב מהיר במיוחד), ופרוסות יפיפיות של בשר ממולא נצצו באורות המטבח. וכן, זה טעים מו שזה נשמע.
אני לא גדלתי על קוסקוס. בבית הפולני שלי זה לא היה קיים. כשבגרתי והכרתי מטבחים אחרים, התיידדתי עם הקוסקוס ביחד עם הירקות והרוטב שעליו, והרבה פעמים העדפתי זאת פשוט כמנה עיקרית ולא כתוספת.
המצחיק הוא שכשנסעתי לברזיל, שם נולדתי, גיליתי את ה"פארופה"- אותם גרגרים מקמח מניוק או מקמח תירס, שמכינים אותם בדיוק כמו קוסקוס בעבודת יד. והכי מצחיק? בברזיל כשמגישים פארופה לתיירים, מציגים להם באנגלית כ"יזרעלי קוסקוס".
בכל תחרויות הבישול, תמיד השופטים מתמוגגים במיוחד ממנות שהן "אוכל של אמא" בגרסה משודרגת, ובצדק- הטעמים ,התיבול, הויזואליות, הכל משתלב לכדי חוויה קולינרית מרתקת.
אחד המטבחים השופעים והמגוונים ביותר הוא המטבח המרוקאי, שאהוב מאד בארץ. האחים מיקו ושמעון ברק , שבאים מחיי הלילה במועדון קומפורט 13 שלהם, לקחו על עצמם פרוייקט מדהים של שיפוץ מבנה שימור בנווה צדק והפיכתו לארמון אלף לילה ולילה , שמביא את מרוקו היישר ללב תל אביב.
כשהודיעו לי שקיבלתי לסיקור ברוקולי וכרובית של "סנפרוסט" אוטומטית חשבתי על גרסאות מטוגנות או אפויות של הירקות הללו, בציפוי פריך. אחר כך כששמעתי שמדובר בגרסת "מיני" בחלקים קטנים מאד, שאי אפשר לאחוז אותם כמו שאוחזים "פולקע" למשל, שיניתי את התוכניות והתחלתי לחשב מסלול מחדש.
קודם כל, זה מה שקיבלתי:
כשמסעדה מעצבת מנה, משקיעים מחשבה רבה על טעמו של הסועד. הענין הוא שיש המון סוגי סועדים, ועוד יותר המון סוגי טעמים, ומי שטעים לאחד, לא בהכרח הפייבוריט של השני, ואז נוצרים מצבים בסגנון "אני רוצה את המנה הזו, אבל בלי זה , ועם זה, ועוד זה בצד, ולהוסיף עוד זה ולהחליף זה בזה" – גם משגעים את הטבח וגם לא תמיד מקבלים בדיוק מה שרוצים בסוף.
חומוס, חצילים, ירקות קלויים- מה כבר אפשר לחדש במנות הללו שאמנם אהובות מאד כפי שהן, אבל כמה אפשר אותו דבר? ומצד שני, איך לחדש באופן שחובבי המתכונים הקלאסיים לא יתרעמו על השינוי אלא להפך – יאהבו אותו?
ב"צבר" לא שוקטים על השמרים ולאחרונה הגיעו למדפים שני חידושים שלא נראו קודם.
בילדות שלי בשנות השמונים המילה "בורקס" אף פעם לא באה כמילה אחת. היא תמיד היתה המילה השניה בצמד "סמי בורקס". סמי המיתולוגי במרכז פתח תקווה, שמכר בורקס מכל הסוגים, גדולים, תפוחים ומלאים כל טוב, כאלה שתמיד לא יכלנו להתאפק ונגסנו בהם בעודם לוהטים, כך שאיבדנו תחושה בחיך העליון, אבל הטעם היה כל כך טעים, אפילו שהיינו אחר כך מכוסים בפירורים.
