לכבוד הקיץ, משהו קליל, משהו קרנצ'י, משהו שופע טעם וצבע- או בקיצור "אנדיב". האנדיב הידוע גם בשמו העברי "עולש" מגיע מאירופה ומצוין להרבה שימושים- או כמו שהוא לסלטים, או למילוי כ"פינגר פוד" (יש לו צורת סירה יציבה שמאפשרת להניח בו כיבוד ולהציב אותו על מגש, ואז אנשים יכולים לתפוס אותו בשתי אצבעות), וכמובן גם בצורות עשייה שונות.

להמשיך לקרוא ←

שקשוקה היא אחד המאכלים הישראלים הפופולארים ביותר. שילוב של רוטב ושל ביצים, מצד אחד הכנה מהירה, מצד שני אפשרויות גיוון רבות, כך שכל מה שיש במקרר יכול להפוך לארוחת ערב. הבעיה היא שכדי שהרוטב יהיה עשיר, צריך להשקיע בחיתוכי ירקות, אידוי, טיגון וכו', ומה לעשות שאנחנו בדרך כלל מתעצלים?

"אוליביה" מביאים לנו רוטב שקשוקה, ועכשיו גם רוטב שקשוקה חריף, עם פלפלים עצבניים במיוחד.

קיבלתי להתנסות שני רטבים- אחד הרגיל ואחד החריף, וחילוקי הדעות בבית הגיעו מיידית. שני שליש מאיתנו (רמז- לא אני) אוהבים חריף במידות שונות, כשהדור הצעיר מסוגל לאכול שדה פלפלים בלי למצמץ, והדור הטיפה פחות צעיר אוכל בגבורה אבל טיפות זיעה צצות מדי פעם על המצח.  מעבר לזה היו גם חילוקי דעות של "ללכת לפי ההוראות שאומרות להשתמש רק ברוטב ובביצים" לעומת "אבל זה משעמם, בוא נוסיף קצת תוספות מהבית".

בסוף הוחלט להכין שתי שקשוקות שונות ולהחליט מה יותר טוב (אם כי אני משוכנעת ששלי תמיד ייצא יותר טוב).

הראשונה היתה החריפה -הגירסה שלו-  והיא היתה כזו:

חימום הרוטב הישר מהצנצנת, הוספת הביצים בעדינות.

ארבע ביצים לשני אנשים, שלב התחלת הבישול שלהן.

למעלה- התוצאה- מחבת שקשוקה לשני אנשים, עם זיתי קלמטה, טחינה ביתית עם זעתר וכמובן לחם אחיד פרוס.

ואז הגענו לגירסה שלי

קצצתי גמבה וזיתי קלמטה, ואידיתי קצת את הגמבה.

יש לציין שטיגנתי באותו מחבת שטוגנה השקשוקה החריפה, ומעט מהחריפות נדבקה גם לרוטב הלא חריף.

הוספת הרוטב הלא חריף, הביצים, סגירה בכיסוי (שימו לב איזה בועה יפה הצלחתי לצלם שניה לפני שהתפוצצה) וכמה דקות לפני תום הבישול- הוספת זיתי הקלמטה הקצוצים.

למעלה- התוצאה- בגלל שהיו מוצקים ברוטב (הזיתים והגמבה), כל המרקם היה יותר מוצק. אני אוהבת את הביצים יותר נוזליות לכן קיצרתי את זמן הבישול. כמו כן, כמו שהזכרתי מקודם, בגלל שטיגנתי באותה המחבת, קצת מהחריפות נדבקה לשקשוקה הלא חריפה והתוצאה היתה עקצוץ בשפתיים.

למען ההגינות טעמתי גם מהרוטב החריף, ואין מצב שהייתי מצליחה לאכול אותו, חריף לי מדי (פולניה שכמוני). בן הזוג אכל ואדמומית צמחה בלחייו, "זה חריף" הוא אמר אבל סיים הכל, והבן אכל בלי להניד עפעף ואמר "טעים מאד" . אין לי מושג איך הוא יצא לבנבן כמוני, אבל מכרסם חריף כאחרון המקסיקנים.

המסקנה שלי מהרטבים- נוח מאד, כי ביצים בדרך כלל יש בכל מקום, ואם יש צנצנת כזו במזווה (לא צריך מקרר עד שלא פותחים, כל צנצנת מספיקה לשתי מנות- של נניח שתי ביצים לכל אחד) אז מסודרים מבחינת ארוחת ערב מהירה.

(וגילוי נאות – התכוונתי לשים גם פטרוזיליה במנה שלי, אבל נזכרתי הרבה אחרי שכבר סיימתי לאכול…. למזלי נשארה לי חצי צנצנת רוטב, ככה שאני מבטיחה בפעם הבאה להרבות בעלים…)

אחת לשנה נערכת תערוכת "ישראפוד" שמהווה כנס עצום של השוק המקצועי הקולינרי, ומקשרת בין יצרנים, יבואנים, וכל העוסקים בשוק המזון והמשקה בישראל, הן בשוק המוסדי והן בשוק הפרטי.

אלפי מבקרים הציפו גם השנה את שלושת הביתנים רחבי הידיים בגני התערוכה וזכו לבקר בארבע תערוכות: – ישראפוד – התערוכה הבינלאומית למזון ומשקה, הוטקס – התערוכה הבינלאומית לציוד, שירותים וטכנולוגיות לתעשיית האירוח, ענף הקמעונאות והשוק המוסדי, קיטקס – התערוכה הבינלאומית ה-20 לטכנולוגיות, ציוד ושירותים למטבח המקצועי ו- Bake & Cake – התערוכה המקצועית לענף הקונדיטוריה ובתי המאפה.

להמשיך לקרוא ←

לימור אורן באה מתחום המסעדנות, אחרי רקורד עשיר בניהול מסעדות כמו ג'פניקה, ג'ירף ועוד.

עודד שהרבני בא מתחום הירקנות, ליתר דיוק דור שני לחנות הירקות של הוריו, והשניים עד מהרה שילבו אהבות- גם אחד לשני, וגם למוצרים טריים, איכותיים ובמחירים אטרקטיביים. וכך נולד לפני כמה חודשים שוק האיכרים הראשון ברמת השרון, "ריחות וטעמים".  כבר לא צריך לנסוע לכפר בגליל כדי לקנות ירקות טריים, או מוצרי מעדניה, אפשר לקפוץ ממש תוך דקות למרכז רמת השרון, גישה נוחה מכל מקום ושפע חנייה חינמית, ולהעמיס סלסלת קש (חייבים, זה דורש את זה!) במיטב הפרודוקטים לחווית אוכל מהנה בבית או במקום עצמו, שמגיש גם מנות לארוחות בוקר וצהרים, מעשה ידי אמו של עודד, שמתמחה בכל מה שצריך – תבשילים, ריבות, קינוחים, ומה לא.

להמשיך לקרוא ←

את "לחמית" באמת שאין צורך להציג, מדובר בקרקר פופולארי, בטעמים שונים ובהרכבים שונים, שנותן את הפתרון ל"בא לי משהו מלוח ופריך אבל שלא יהיה חטיף אלא עם ערך בריאותי מוסף ושיחזיק אותי עד שעת הארוחה".

להמשיך לקרוא ←

בתיאום מדויק להפליא וכמעט "ספוקי" , מיד עם החלת שעות החורף בישראל, בערך דקה אחרי שהזזנו את השעון אחורנית, נפלה טיפת הגשם הראשונה ואחריה עוד המון טיפות (ואחריהם הצפות, הפסקות חשמל וקריסות כלליות, אבל זה סיפור אחר). בכל אופן, לי היה מזל (טפו טפו חמסה חמסה) ולנו היה חשמל, כך שכל מה שנשאר לנו לעשות הוא להנות מהאווירה החורפית, שכוללת, איך אפשר בלי – מרק.

להמשיך לקרוא ←

דור הסבתות שלנו עוד נוהג לעמוד שעות ארוכות במטבח ולעמול על ארוחות חג עשירות.  הדור שלנו עסוק בריצות , קריירה, ילדים ותחביבים – וזמן לשהות ארוכה במטבח ממש אין. מצד שני, רוצים אוכל חגיגי ומיוחד לחג- בין אם מארחים, מתארחים או סתם לבני הבית.

הבעיה היא שאוכל מוכן הרבה פעמים סובל מתדמית (או איכות) לא כל כך מוצלחים. איך פותרים את הבעיה הזו?

להמשיך לקרוא ←