כשהלל גרדי זכה ב"מאסטר שף" הוא זכה בעיקר בזכות הטבע שהביא- רועה הצאן שהבין את סודות הצמחים סביבו ואת הטעמים והייחוד שהביאו לכל מנה.
עכשיו גרדי מביא את כל הידע שלו לשיתוף פעולה טעים במיוחד עם רשת "דומינו'ס פיצה" והתוצאה- סידרת "פיצות פרא" המבוססת על קונספט " מהחווה לשולחן" – מיטב התוצרת המקומית- גבינות עיזים עשירות ולבאנה מהמרעה לצד ירקות טריים, עלים ותיבול היישר מהשדה.
אני מודה, אני ודחיית סיפוקים קצת פחות מתחברים- אם בא לי משהו עכשיו, אז בא לי עכשיו ולא אחר כך, מאוחר יותר, כש.. וכל השאר. אז מילא כשמתחשק לי מתוק באמצע הלילה ואין בבית ואני מוצאת את עצמי בשתיים בלילה אופה "עוגת מיקרוגל" (ואל תשאלו איך אני יודעת) אבל מה עושים עם הקרייבינג לפרי הכל כך אהוב- האבוקדו?
מבוכים תמיד היו דרך מהנה לבילוי – מפתרון מבוך על הנייר, ועד למבוכים מסובכים בגנים מפוארים באירופה, בהם בני מלוכה התרוצצו להנאתם.
בלי לשים לב, הרבה פעילות גופנית, הרבה מחשבה ובעיקר הרבה הנאה לכל הגילאים.
"קלחים ומבוכים" חוזר ובענק- המבוך האהוב במושב גני עם, בלוקיישן מרכזי וקל להגעה מכל מקום, פותח את שעריו גם השנה מהשבת הקרובה בכל סופשבוע עד לפברואר 2023 כולל חגים ומועדים.
זני האבוקדו השונים נבדלים הן בתכונותיהם והן בתקופה שבה הם אופטימליים לאכילה.
אחרי עונה נוספת ומוצלחת מאד של "חקלאי גרנות" עם הזנים אטינגר, האס, פוארטה ופינקרטון מגיע זן ה-ריד כדי לעודד אותנו עד לעונה החדשה שתחל בספטמבר.
האבוקדו הוא פרי אהוב בכל העולם- מהגוואקמולה ועד לסושי, מארוחת הבוקר הישראלית ועד לקינוחים מתוקים, הוא משלב בהצלחה יתרונות בריאותיים ברשימה לא נגמרת- כמות גבוהה של וויטמינים, חומצות אמינו חיוניות, סיבים תזונתיים, אשלגן, סידן, מגנזיום ושומן בריא המונע בין השאר כולסטרול ומחלות לב, יחד עם עסיסיות, מרקם מפתה במיוחד וכאמור יכולת להשתדך לשפע של מנות מגוונות.
באסיה משלבים אותו עם סושי, במקסיקו הוא מככב בצורת גוואקמולי, בישראל הוא משתדך לביצים קשות והופך לסלט מענג ובברזיל מוסיפים לו סוכר- האבוקדו.
בשלל השידוכים הטעימים שלו יש גם כתוספת ירקות, דגים, בשר ואפילו קינוחים והוא פצצה של בריאות כשהוא טומן בחובו שמנים בריאים, כמות מטורפת של וויטמינים, חומצות אמינו חיוניות ההופכות אותו לחלבון מלא, מה שמושלם למי שנמנע מבשר, יש בו סיבים תזונתיים, שפע של אשלגן ומעט מאד נתרן, יש בו ברזל, סידן, ומגנזיום והיד עוד נטויה.
בכל ביקור אצל הירקן ניתן למצוא שפע של פירות, עסיסיים, בריאים וטעימים. אחד הבולטים שבהם הוא ללא ספק האגס – ששלושה זנים שלו מככבים בכל בית – הבוסק, אגס חום ששומר על צורתו גם בתנאים הקשים של צלייה או אפייה, האנג'ו הירוק והאנג'ו האדום, המלאים בטעם, עסיס ומתיקות.
כשעלינו לארץ מדרום אמריקה וקנינו אבוקדו, הדרך המובנת מאליה לאכול אותו היתה בתוספת סוכר. מה רבה היתה הפליאה כשהתגלה שבארץ הקודש אוכלים את האבוקדו דווקא בטעמים מלוחים (ולא שוכחים לתקוע את הגלעין עם קיסמים בתוך מים).
ברבות הימים גילינו גם את האבוקדו בסושי האסיאתי, ובגוואקמולי המקסיקני ועוד שפע מנות אחרות – טעימות ומגוונות.
שנות השמונים. בכל בית קפה המכבד את עצמו מציעים מנות פטריות, כשאחד הכוכבים הוא ללא ספק ה"בלינצ'ס פטריות". המתכון? לוקחים עלי בלינצ'ס, שופכים עליהן פטריות מקופסאות שימורים, מעליהן שכבה עבה של גבינה צהובה והופ- לתנור.
מי בכלל הכיר פטריות טבעיות? שמענו עליהן רק בסיפורי האגדות על היערות האפלוליים שבהם נערות יפות מראה צועדות ובידן סלסילה והן קוטפות פטריות (ונזהרות על הגמדים שגרים מתחתן..).
תפוח, בננה, אגס, פירות אהובים אך אנו רגילים אליהם מילדות, מה עם טעמים חדשים?
"חקלאי גרנות" ' התארגנות חקלאית שמזה שנה מביאה לנו תוצרת חקלאית ישירות לסופרמקרטים, מוסיפה לתפריט שני זני פיטאיה – וונוס ואפולו, בעלי קליפה סגלגלה וצהובה, שכשחותכים אותה מגלים הפתעה לבנה או אדומה מנוקדת בגרעינים קטנים ושחורים.
בצפון הארץ גרים הדרוזים, ישראלים גאים שמוציאים מתוכם שנה שנה הרבה לוחמים בצבא לצד הישגים אדירים בחינוך. מעבר לצפון ישראל, ישנן קהילות דרוזיות בלבנון, סוריה ואפילו וונצואלה. הדת הדרוזית היא סודית אולם יש לה כמה מאפיינים שכוללים אמונה בגלגול נשמות, קבלת עשרת הדברות, מוגונמיה ושמירה על שבע מצוות כמו שמירת לשון, הגנה על האחים, קבלת מעשי האל ועוד. על שומרי הדת נאסר לשתות אלכוהול וליטול סמים, נאסר לעשן ולהמר, וישנה חובת שמירת כבוד האישה והמשפחה, עזרה לנזקקים ונדיבות.
