ארכיון

היין של השכן אדום יותר.

נתחיל מהסוף  – לא מדובר במסעדה. אז מה זה כן?

אוקי, אז מההתחלה.

בקצה אבן גבירול , במספר 192 שכן במשך שנים ארוכות בר שכונתי בשם "השכן". ואכן, כל השכונה, וגם מחוצה לה, היו באים לשתות משהו, לנשנש משהו ולהיות עם החברה ה"גולשים" (במלעיל) ששלטו במקום. אבל גם "גולשים" מתבגרים, ובעלי המקום החליטו לעשות שינוי, ולהפוך את המקום ל"בית יין עם אוכל טוב" – שבו אפשר לרכוש יין במחיר חנות, לקחת הביתה או לשתות במקום בתוספת כמה גרושים של דמי חליצה, וליד גם לאכול מנות שהן שידרוג למה שאנחנו מכירים כ"מנות בר".

על המלאכה הופקד השף עידן אבני (עם רזומה ב"רפאל", "הרברט סמואל" ומסעדות באוסטליה) והוא יצר מנות בסגנון "טאפס" עם טוויסטים מיוחדים וכמובן איכותיים.

המקום ממוקם שניה מפארק הירקון, כך שיש לו מצד אחד אורבניות תל אביבית, אבל היא מתרככת מהצד השני בחברת עצי הפרי והרבה אווירה .

הוזמנתי לטעום את האווירה הזו (וגם את המנות החדשות) עם חבורה עליזה של בלוגרים וכולנו התיישבנו בהתחלה בחלק העליון של המקום, שכולל הרבה פינות רביצה. כוסות קאווה הגיעו, ויחד איתן משקה מיוחד למקום – סנגריה קרה עם המון תפוחים מפנקים בפנים שגרמו לנו לא לשים לב לאחוזי האלכוהול.

קצת אגוזים ליד, קצת מינגלינג, ועוברים לקומה הנמוכה יותר, שם ערוכים שולחנות לקבלת האורחים. במקום אין תפריט יינות רשמי, יש קירות עם המון בקבוקים שמסווגים לפי סוגים – צבע, עוצמה, טעמים. אנחנו קיבלנו המלצה להתחיל את הערב עם יין לבן של "יקב אסף"- יקב ישראלי מרמת הגולן.

אגב- הערה – המקום איננו בעל תעודת כשרות אבל אין חזיר, אין פירות ים ואין מנות שמערבות בתוכן חלבי ובשרי. מה שכן, אפשר בהחלט להזמין מנה אחת בשרית ואחת חלבית ולאכול ביחד ואין כמובן כלים נפרדים. כל אחד לשיקולו ולאמונותיו.

לחם הבית- הדבר הראשון שאין מסעדה שפותחת ארוחה בלעדיו, סוג של פוקצ'ה עסיסית, שהוגש עם שמן זית וחומץ לטבילה  (19 שקלים). עשה חשק לקחת אותו הביתה, וכן, יש אפשרות כזו, הסברים בסוף.

"טאטקי אינטיאס" היה מהמיוחדים של היום – עם אננס וסחוג מקסיקני (44 שקלים) – מנה שהפתיעה אותי כי הוזהרתי שהיא חריפה אבל בפועל היתה פיקנטית, מאד אהבתי את השילוב עם האננס. רעיון מיוחד.

חציל שרוף – עם טחינה אדומה וגבינת עיזים, שמן זית ופלפל שאטה חריף – (39 שקלים)- הגיעה עם טוסטונים. הרחקתי את חתיכות הפלפל כך שנמנעתי מחריפות. טעם ה"שרוף" היה עדין. אוכל אצבעות קלאסי- לקחת חתיכת טוסטון, למרוח עליה מהחציל (אגב, פרזנטציה יפיפיה) ולהחזיק ביד השניה כוס יין. (ההמלצה שלי – קאווה או לבן).

סלט פאפיה– עוף מתובל, עגבניות שרי, עשבי תיבול ואגוזי קשיו – (37 שקלים) – אחת משתי המנות האהובות עלי ביותר מהתפריט (לא כולל קינוחים כמובן). סלט מרענן מאד, מזכיר למי שביקר את תאילנד, הוזהרתי שמדובר בסלט חריף, אבל הוא בכלל לא. משהו שאני שוקלת גם לאמץ הביתה ברגע שאגלה בדיוק מה יש ברוטב.

בורצ'טה דג ים  – במקרה שלנו דג מוסר, עם כוסברה, פרמז'ן, בציפוי טמפורה על רוטב רמולד – (43 שקלים). כאן הערה כללית – הרבה מהמנות מכילות כוסברה. אני מאד אוהבת כוסברה, אבל שווה לשאול למי שלא. מבחינת המנה עצמה- הרוטב החזיר אותי לילדותי במשפחה פולנית מסורתית, כשכל "קידוש" בבית הכנסת כלל את ממרח ה"לקס" הוורוד או הלבן. אין לי מושג מבחינת המרכיבים אבל זה מאד הזכיר לי . לחובבי קציצות הדגים.

טרטר דג – (במקרה שלנו סלמון, זה מתחלף)- קוביות דג מתובלות בשמן זית ופלפל על תבשיל מנגולד לימוני חם ועל הכל ביצה עלומה. (53 שקלים). במנה שלנו זו לא היתה ביצה עלומה אלא ביצה שבושלה שעות ארוכות בשיטה מיוחדת. ונשפכה בצורה מרהיבה כשחוררנו אותה. המנה עצמה היתה מעניינת- אהבתי את שילוב הטעמים, פחות את המרקם שהיה לי קצת רך.

ניוקי פטריות – ניוקי עבודת יד על קרם פורצ'יני, שמן כמהין, שימאג'י, פרמזן, אפונת גינה, כמהין ואגוזי לוז (42) – טעם עז של פטריות , למי שחובב – מעדן.

פולנטה– תירס טרי , אספרגוס ומחית כמהין (32 שקלים). בתפריט כתוב "בלי הסברים" והאמת, לא צריך הסברים. המנה האהובה עלי ביותר מכל התפריט. הטריות של התירס, העדינות והנימוחות בלי להפוך ל"מושי" יותר מדי, הקראנץ' של האספרגוס – מבחינתי לוותר על כל השאר ולקחת דלי של העסק הזה.

שתי מנות בשר חתמו את החלק המלוח של הארוחה-

נתח קצבים – על קרם תפוחי עץ, יין אדום ומנגולד אסיאתי (69 שקלים) – המנה שלטעמי היא הכי "ווליו פור מאני" – בשר עשוי מדיום (בתפריט המקורי כתוב ש"אורח שירצה את הנתח עשוי היטב ייענה בשלילה אבל בחיוך רחב" אבל מישהי מהחבורה שלנו בכל זאת ביקשה וקיבלה נתח קצת יותר צלוי). ליד הבשר היו עלי מנגולד ממולאים בסגנון פרסי עם אורז. קרם תפוחי העץ היה לי מיותר, התרכזתי בבשר המצוין. מילוי עלי המנגולד היה מתוק, איזן את כבדות הבשר.

המבורגר 80 גרם – נתח אונטרייב עם פטריות, יין אדום ואגוזים, מוגש בלחמניה עם איולי צ'יפוטלה וכל הירקות המקובלים (27 שקלים, שווה ביותר ). טעם אגוזי דומיננטי ומתיקות של ריבת בצל מעל. אני מעדיפה המבורגר יותר "נקי" – כלומר בטעם של בשר בלבד, אבל אני חייבת להודות שהאגוזים העשירו את המאסה.

וכאן הגיעו ההפתעות – מדי פעם, יוצאות מהמטבח הפתעות שמחולקות לכל יושבי המקום, וכאן יצאה מלצרית מהמעדניה שליד הבר, עם מגש ענק של חלבה, לפנק את כל היושבים. אחר כך היו גם פינוקים אחרים לכולם.

עברנו בחזרה לקומה העליונה שהתמלאה בנתיים בהמון יושבים שמחים וחוגגים, ושם על כוסית שרי קיבלנו עוד כמה מהמיוחדים של המקום.

ראשית- המעדניה- פינה ב"אל וסינו" שבה מוכרים גבינות, חלבה, פירות יבשים והמון דברים טובים, והם נעטפים בסוג של שקית הפתעות מנייר. היתרון של המיקום הופך למיוחד במיוחד – היות ו"אל וסינו" ממוקמת דקה מפארק הירקון, אפשר להגיע, לבחור יין, להרכיב סלסלת פיקניק של המון דברים טובים מהמעדניה, ולרדת לשבת ליד האגם באווירה רומנטית להפליא.

עוד אחת מההפתעות של המקום עברה לידנו – צ'ייסרים של ליקר בתוך כוסיות שוקולד מריר, שחולקו לכולם ככה בשביל הפינוק.

בתור קינוחים  קיבלנו שלושה –

"קרם דה לה קרם של אדגר" – קרם מסקרפונה, סלט פירות עונתי בתיבול של נענע ובזיליקום (29 שקלים). המנה המרעננת של הקינוחים. ההסתייגות היחידה שלי היא כי אני לא אוהבת בזיליקום בקינוחים, אבל מעבר אליו (ולשמחתי לא היה הרבה ממנו), זה היה סלט פירות קצפתי כייפי. (אגב, מבחינת הגודל, כל הקינוחים מספיקים בהחלט לשני אנשים).

סופלה שוקולד עם סורבה ווניל וקראנץ' מלוח – (32 שקלים) – טוב, סופלה כמו שצריך, אפוי בחוץ, לוהט ונוזלי בפנים, גלידה קרה – מנה קלאסית ושוקולדית במיוחד.

למעשה, הייתי מצביעה על הסופלה כחביב עלי ביותר אבל אז הגיעה מנה שמכונה "קינוח בהפתעה" – שהיא למעשה "פרץ התרגשות או שגעון יצירתיות של השף לאותו יום" כפי שמוגדר בתפריט. פרץ ההתרגשות הפעם הפך למאפה שכלל בננות בוויסקי עם חלבת המקום, קראמבל וגלידה ביתית (28 שקלים). המאפה היה חם ומתוק בצורה שבתוכניות הבישול היו מגדירים כ"אוכל מנחם", הגלידה הקרה נמסה בעדינות על כל הכל, עונג לשמו. זו הפעם הראשונה שהייתי מוותרת על מנה שוקולדית בשביל מנה שאין בה בכלל שוקולד.

כשנפרדנו מהבעלים, אמרתי לו שהמקום מבחינתי "לא תל אביבי במובן החיובי של המילה"- כי ההרגשה היא ביתית שכונתית, לא מנוכרת וקרה כמו במקומות סנובים אחרים שנחשבים פופולאריים. כמות האנשים שחגגו שם עוד שעות ארוכות בהחלט יכולה להעיד על כך.

לדף הפייסבוק של "אל וסינו" – https://www.facebook.com/elvecino.winebar

 

בחג שבועות תעשה לך – עוגת גבינה ניו יורק !!

אחד הסממנים המוכרים ביותר של ניו יורק היא עוגת גבינה ניו יורקית. ביחד עם פסל החירות, גראונד זירו והכדור הנופל בערב השנה החדשה בכיכר טיים, הטעם והמרקם המיוחדים לעוגה הזו, גורמים לך לתשוקה עזה לתפוחים, רצוי גדולים.

אז קיבלתי חבילה הביתה, עם אתגר – "תכיני עוגת גבינה ניו יורקית". עכשיו – קוראי הנאמנים יודעים שאצלי זה עוצר ב"תכיני". אני לא מבינה מילים כאלה, יותר מבינה "תזמיני, תיקני, תאכלי משהו שמישהו אחר הכין", כאלה דברים. "נו, אנחנו יודעים שאת יכולה" , אחחחחחח… מילות דירבון כאלה (והתחייבות של מישהו אחר לשטוף כלים) והופ- כן, הצלחתם להכניס אותי למטבח.

החבילה כללה מגוון גבינות פרימיום  של מחלבות גד – "שמנת ניו יורק", "שמנת ניו יורק בזיליקום" ו"ריקוטה פרסקה" , תבנית אפיה עגולה עבה של "ארקוסטיל" עם ציפוי נון סטיק וידית סיליקון מהסידרה של מיקי שמו, והצעה למתכון. בחנתי את המתכון וראיתי שהוא כולל את הריקוטה. הענין הוא שאני מכורה לריקוטה כמו שהיא וטורפת את זה בכפיות, אז החלטתי לחפש מתכון אחר, גם הוא של עוגת גבינה ניו יורקית, אבל שלא יכלול ריקוטה כדי שהיא תישאר כולה בשבילי.

אז ניגשתי לתנ"ך של המתוקים – ספר הבישול "ששת המתוקים" של האלוהים בכבודה ובעצמה –קרין גורן. מצאתי מתכון, מצאתי הוראות, הבנתי את ההוראות (נראה לי) ויצאתי לדרך.

במארז הגבינות שקיבלתי היו כאמור שתי גבינות בטעם טבעי ואחת ריקוטה (ועוד אחת עם בזיליקום שלא שייכת לעוגה, אני לא אוהבת קינוחים עם בזיליקום למרות שזה מאד טרנדי עכשיו). אז קניתי עוד שתיים (כי למתכון נדרשה כמות כמעט כפולה) על חשבון הריקוטה שחמסתי בדרך.

והנה מה שעשיתי – ההוראות של קרין וההערות שלי –

ציפיתי את התבנית בנייר אפיה שהודבק במעט "מזולה". זו היתה עבודה הנדסית לא קטנה כי התבנית עגולה והניירות מרובעים. אחרי כמה נסיונות הצלחתי למצוא את הגודל הנכון.

במתכון המקורי היה כתוב לקחת 200 גרם עוגיות חמאה ולרסק במעבד מזון. נתקלתי בבעיה כי לא היו לי עוגיות חמאה וגם אין לי מעבד מזון. הפתרון היה חיטוט מהיר במזווה שהוליד חבילת "פתי בר" בטעם שוקולד, ובתור מעבד מזון – הלכתי על השיטה של ילדותי בשנות השבעים, כשהיינו מכינים כדורי שוקולד בעזרת הכנסת הבסקוויטים לשקית כפולה, כיסוי במגבת מטבח ושימוש אגרסיבי למדי בפטיש. אמנם זה לא יוצא ממש מפורר אבל זה יוצא "בייתי".

המסתי במיקרוגל 70גרם חמאה וערבבתי עם הביסקוויטים המרוסקים עד שהם היו דביקים. ריפדתי את התבנית וגם עשיתי בצדדים. שמתי את התבנית במקפיא.

חיממתי תנור ל160 והכנתי תבנית תנור עמוקה. הרתחתי מים בקומקום החשמלי.

ערבבתי 750 גרם גבינת שמנת "ניו יורק 30%" של "גד". זה לקח לי שלוש קופסאות מלאות ועוד שלושת רבעי קופסה נוספת.

(בתמונה למעלה – המצרכים למילוי).

הוספתי 200 גרם סוכר וערבבתי. הרעיון היה שלא יהיו גרגרים.

במתכון המקורי כתוב שצריך תמצית וניל, שכרגיל אין לי אז שמתי במקום זה שקית סוכר וניל שאיכשהו את זה תמיד יש לי בכמויות.

ערבבתי שוב.

הוספתי ארבע ביצים אחת אחרי השניה והבלעתי בתערובת. רגע לפני שהייתי מרוצה מעצמי וחיפשתי את המצלמה בשביל לצלם את המילוי, קלטתי ששכחתי את השמנת החמוצה (200 גרם – גביע אחד). לא קרה כלום, זה עדיין אותו שלב, ולכן עזבתי את המצלמה וערבבתי פנימה גם את השמנת החמוצה.

באתגר המקורי ביקשו ממני לעשות "טוויסט" משלי, אבל גם ככה כשמבקשים ממני לאפות אני כולי "טוויסטים" לא רצוניים, אז מה כבר יכלתי לגוון? (בעיקר כשלקרין גם ככה היתה רשימה ענקית של גיוונים)?. אז בחרתי אחד מהם  – והוספתי גרידה מלימון שלם לניחוח לימוני. התנחמתי בזה שהטוויסט שלי יהיה עם כל האילתורים שעשיתי.

הוצאתי את התבנית עם הבסיס שהכנתי מהמקפיא ושפכתי לתוכה את הבלילה. כאן אני חושבת שיש טעות איפשהו כי במתכון של קרין כתוב שזה מיועד לתבנית בגודל 24. התבנית שאני קיבלתי היתה בגודל 26 כלומר גדולה יותר, ובכל זאת כמות המילוי הציפה את התבנית והיתה על גבול הגלישה, וגם ככה נשארה לי טיפה בלילה בקערה. לא נורא, נאכלה ככה.

כמו שקרין אמרה, ציפיתי את החלק החיצוני של התבנית בנייר כסף למניעת חדירה של מים, למרות שזו לא תבנית מתפרקת והתחתית נראתה לי די עבה גם ככה, אבל שיהיה, לא מזיק.

מיקמתי את התבנית בתוך תבנית אפיה גדולה של התנור והכנסתי לתנור עם דלת פתוחה. שפכתי מסביב מים רותחים עד חצי מהגובה וסגרתי את הדלת.

הלכתי לשחק FARMVILLE.

אחרי שהאכלתי כמה פרות וקטפתי כמה ירקות מצויירים , התנור צילצל שעברה חצי שעה. האמת במתכון כתוב אפייה של שעה אבל אני כבר לא סומכת על כלום, בעיקר כשכל ההוראות של קרין לוו באזהרות נוסח "אם לא נזהרים על הדקה, העוגה מתייבשת!!". לכן אחרי חצי שעה, בדקתי כל עשר דקות.

המצב הרצוי היה צריך להיות שהעוגה יציבה בשוליים ובאמצע יש קוטר רוטט של בערך שמונה סנטימטרים. כדי להגיע לזה לקח לי עשרים דקות נוספות , אולי בגלל שהתבנית היתה מלאה עד למעלה.

בהתאם להוראות של קרין העוגה הוצאה ביחד עם התבנית הגדולה שלה והונחה בחוץ לקירור של שעה בלי תזוזה, עד שהיתה קרה, ואז עברה למנוחה של 24 שעות במקרר.

אם זה היה סרט, זה השלב של הגלים שמטשטשים את התמונה וחוזרים אליה 24 שעות אחר כך…

הכנתי קולי פטל (קצת פירות קפואים מרוסקים, קצת מיץ, הרבה בלנדר), חתכתי בזהירות פרוסה (בעצם שלוש אבל מי סופר) והופ – יש עוגה גבוהה, עשירה , יאמית לגמרי.

If I do say so myself – יאמי יאמי.

אני חייבת לציין שהתוספת של גרידת הלימון היתה מצויינת כי העוגה מאד עשירה ומתוקה, והלימון נותן טעם נוסף וגם ארומה.

בקיצור, לא צריך לחכות לשבועות בשביל עוגת גבינה ניו יורקית, והכי יפה- אם אני יכולה- כל אחד יכול.

אני וקרין – מלכת המתוקים.

נספח –

מדד לכלוך –

2 קערות גדולות (אחת של תערובת הבסקוויטים המרוסקים והשניה של תערובת הגבינה)

1 קערית קטנה (להמסת החמאה במיקרוגל)

2 כפות עץ (אחת לעירוב הבסקוויטים ואחת לעירוב הגבינות)

1 תבנית אפיה (שאמנם צופתה בנייר אפייה אבל הוא הודבק אליה עם "מזולה").

1 כוס לשבירת הביצים ובדיקתן לפני הכנסתן לעיסה

1 כלי מדידה למדידת כמות הסוכר

1 כף מתכת לשליפת הגבינה מהקופסאות (גבינה 30% לא נשפכת לבד). (השתמשתי בה גם בשביל להוציא את השמנת במלואה מהגביע).

2 מגררות – אחת גדולה שנכשלה בגירור הלימון אבל התלכלכה ממנו, ואחת זעירה שעשתה את העבודה מצוין.

 

סה"כ – תכולת מדיח כלים אחת.


אליס איילנד- כי פעם היה הרבה יותר קשה לטעום את ניו יורק….

שופרסל – פסח 2014.

הקופון של "שופרסל" לפסח תפס אותי בעיתוי אישי בעייתי, שבו הייתי מוגבלת ויכלתי ללכת רק לסניף אחד ומה שיש יש. אז מתוך חמשת המוצרים שבקופון, השגתי שלושה – מלפפונים בכבישה ביתית במשקל 1.65 ק"ג, חרוזי זיתים ירוקים 1.25 ק"ג, ופסטה פנה ללא גלוטן של "שופרסל גרין".

ראשית – המלפפונים, כבר הוכתרו אצלי מזמן כדבר הטעים ביותר שיש בכל מוצרי מותג "שופרסל" לדורותיו. הטעם הביתי שלהם, הטיפה חריפות (ואני לא בן אדם של חריף), הקרנצ'יות, זה מוצר שגמל אותי לחלוטין מכל קופסאות השימורים שהשתמשתי בעבר- במלח או בחומץ, ואחרי שמתמכרים אי אפשר לחזור לאחור.

כל פעם שאנחנו פותחים מקרר, כולנו בבית שולחים אצבעות לצנצנת ושולפים משם איזה מלפפון אחד לנשנוש . האמת אני גם אוהבת לחתוך אותו לחתיכות קטנות ולערבב למשל בסלט ביצים. כמו שרואים בתמונה, הקופסה שקיבלתי בקופון הצטרפה לשתיים אחרות שקניתי עוד לפני זה, לכבוד פסח.

המוצר השני – הזיתים, לא עשיתי איתם שום דבר מיוחד, הם פשוט צורפו לסלטים שונים של פסח (ובכמות שיש בקופסה, הספיקו גם הרבה אחר כך). גם הם נשנוש נחמד עם האוכל, כשאני מתעצלת להכין סלט ובכל זאת רוצים משהו על יד.

מה שאני גם אוהבת במוצר הוא שמדובר כמובן בזיתים מגולענים ככה שלא נשארים עם גלעינים שמסתובבים בכל מקום.

הפסטה היתה הדבר המסקרן ביותר-

ולמה מסקרנת? כי מצד אחד היא מוגדרת כ"פסטה" וגם נראית כזו, מצד שני היא עשויה כולה ממרכיב אחד בלבד – אורז חום, מילים שנשמעות קצת "בריאותיות" מדי בשביל להיות טעימות…

החלטתי לבשל את הפסטה הזו בהתאם להוראות ולהוסיף לה רוטב של פסטה (ברור שמצנצנת, יש גבול לכמה אני משקיעה, נכון?).

הוספתי אותה לארוחת הצהרים שלי שכללה גם צלי בקר (מהקייטרינג).

זה מה שיצא –

מבחינת הטעם – הטעם היה של אורז , ולמרות שבישלתי בדיוק לפי ההוראות, יצא לי קצת "מושי". בצלחת יש חצי שקית. את החצי השני אבשל קצת פחות. בסך הכל לא רע, ביחד עם הרוטב. מוצר מעניין למי שרוצה לאכול מזון בריאות או למי שאסור לו גלוטן ורוצה תחושה של פסטה.(וכמובן לשומרי הפסח).

כאמור, את הטונה ורוטב השקשוקה לא השגתי, ולכן לא יכלתי לחוות עליהם דעה. (אבל היי, יש לי שלוש צנצנות ענק עם מלא מלפפון חמוץ!!!).

חג אביב שמח!!

הוי ארצ'י מולדתי.

עד לפני שבוע המילה "ארצ'י" עוררה אצלי קונוטציה אחת בלבד- ארצ'י בנקר, כוכב שנות השמונים, מגולם בידי קרול אוקונור, דמות נרגנת ששנאה כל מה שלא גבר נוצרי לבן, שקרא לחתן שלו "מיט הד"- מה שתורגם לעברית כ"ראש כרוב" מטעמי כשרות.

אז הוזמנתי לגלות את "ארצ'י " האחרת – ביסטרו בר ב"ביתן אהרון"- דקה מנתניה, במרכז הקניות המרכזי. מי זה "ארצ'י"? ארצ'י הוא שמו של ארצ'יבלד (אהרון) ג'ייקוב – שעמד בראש ההסתדרות הציונית בקנדה וסייע ברכישת קרקעות האזור.

ומי ב"ארצ'י"? –השף אלעד לוי, בן ונכד של מסעדנים, שגדל במטבח ששילב מרוקו ופולניה, למד קולינריה ושימש בין היתר כסו שף ב"בוסטון" באילת וכשף הרשת של "קפה הלל".

על עיצוב המקום הופקדה גפן גל אלקיים שנטעה בו אלמנטים רבים המשדרים ביתיות כמו אביזרי רטרו, צנצנות גדולות מלאות כל טוב, ולא שכחה אפילו את השירותים המפנקים במיוחד.

המטרה- לשרת את תושבי הסביבה שעד היום האפשרות היחידה שעמדה בפניהם לאוכל טוב היתה לנסוע לתל אביב, על כל הפקקים ובעיות החנייה (וכמובן המחירים).

"אנחנו אוכל של תל אביב במחירי השרון" אמר לנו בעל המקום אדי, בזמן שאסף המיקסולוג שבעמדת הבר, מוציא לנו מגוון רחב של קוקטיילים מכל הסוגים, כולל המצאות מיוחדות שלו עם מרכיב סודי שאני לא בטוחה שאני יכולה לגלות, אבל שווה לנסות.

אנחנו טעמנו מנות מכל הקטגוריות של התפריט:

בפתיחה- לחם הבית שהוגש עם מטבלים – למעשה שני סוגי לחם מחמצת שנעשים במקום (לבן ושחור), עם אוסף של מטבלים – זיתי טאסוס, טחינה אדומה, קונפי שום (שאם הייתי טועמת בלי לדעת מה זה ובלי לראות, לא הייתי מזהה שזה שום כי המתיקות היתה עדינה ), שמן זית בלסמי, קרם פלפלים, קרם חצילים עם לאבנה וחמוצים ביתיים. (19 שקלים – ומוגש על חשבון הבית עם הזמנת המנות). נקודה חשובה- הכל, אבל הכל, תוצרת המקום – המטבלים, הבלסמי, הקרמים, החמוצים, וכמובן הלחמים. אמרתי לבעל המקום שלדעתי הוא צריך לפתוח דוכן ולמכור בצנצנות את כל הטוב הזה. ידענו שיש עוד הרבה מנות אבל לא יכלנו להפסיק לנשנש. (שווה רק לשמור קצת מהלחם הזה, או להזמין עוד, כדי לנגב את רטבי פירות הים שיגיעו בהמשך.

תפריט הטאפס הביא לנו –

סשימי טונה אדומה – מלפפון, צנונית, נענע, כוסברה וטוביקו  ברוטב איולי וקרם וואסבי – (29 שקלים בתפריט). מנה חמודה וקלילה.

סביצ'ה דג ים (במקרה שלנו דניס) עם צנונית, מלפפון, בצל סגול ויוגורט (29 שקלים)- מבין שתי מנות הדג הנא- העדפתי את זו בגלל עזות הטעמים שלה יחסית לסשימי.

שרימפס שום- בחמאה, בצל ירוק ויין (29 שקלים) היה נשנוש חביב, למעשה הראשון מבין שלוש מנות שרימפס שקיבלנו לטעום. העדפתי את מנת השרימפס המכונה "השרימפס" שתבוא בהמשך במסגרת "מנות ראשונות".

שתי מנות בשריות השלימו את תפריט ה"טפאס" מבחינתנו –

קרפצ'יו בקר- עם קונפי שום, בייבי רוקולה, פרמז'ן ובלסמי מצומצם (29 שקלים, כולל בלסמי תוצרת בית שאפשר לשתות בכוס מרוב שהוא עשוי היטב), וקבבוני טלה- על קרם חציל, טאבולה, לימון כבוש וטחינה סגולה (29 שקלים). קשה לי להחליט מבין השתיים אבל אני נוטה יותר לקרפצ'יו – בגלל ניגודי הטעמים בין הבשרי לגבינה ולבלסמי .

במנות הראשונות  –

הפיבוריטית שלי  – "ה-שרימפס" – מבחינתי "ה-מנה" של פירות הים מכל מה שאכלנו בערב הזה.  (59 שקלים) – שרימפס בשמנת , חמאת שום וניל, כמהין, עגבניות מיובשות ובזיליקום – מנה שלא רק שנטרפה עד תום, פה נכנס הלחם ששמרנו מההתחלה (או בעצם, ביקשנו תוספת) כדי לנגב את הרוטב עד הטיפה האחרונה.

עוד היו במסגרת "המנות הראשונות" – כנפיים ברביקיו  בפאלו ובצל ירוק- (34 שקלים לקערה נדיבה) וסלט ארצ'י – סלט מיקס חסות, בייבי רוקולה, שרי, אנדיב, , בצל סגול, פלפלים בצבעים שונים ורוטב ווינגרט חרדל ותפוז.

מבחינתי – הכנפיים היו פיקנטיות, לי כפולניה קלאסית זה היה קצת חריף, אחרים ליקלקו (במובן המילולי כי אוכלים עם האצבעות . הסלט היה עשיר, למי שרוצה אופציה קלילה או צמחונית. לי אישית סלט הוא תמיד "האוכל של האוכל".

הגענו לתפריט המנות העיקריות, פתחנו את הכפתור הראשון במכנסיים (וגם זה כבר התחיל להרגיש מתוח) וטעמנו –

שלוש מנות מתפריט הספיישלים –

"פיש אנד צ'יפס" קלאסי – טעמים מוכרים ואהובים ב69 שקלים,  לינגוויני פירות ים על מצע פסטה שחורה (ממיצוי דיונון) (89 שקלים לקערה שהכילה בין השאר מולים, קלמרי, ושרימפס), שרימפס פנקו (69 שקלים)- הרגיש לי קצת כמו שניצלונים עם שרימפס, כאמור העדפתי בהרבה את מנת ה"ה-שרימפס") – פינגר פוד כזה, נראה לי שילך טוב עם בירה קרה, וטעימה של כבד אווז שאדי מספר שהוא היחיד בארץ שמקבל את הגירסה המצוננת ולא הקפואה, כך שהאיכות נשמרת. לגבי כבד אווז אני קצת בעייתית בגלל הקטע של הפיטום (שבגללו לא מוכרים יותר בארץ ויש יבוא ממדינות שלא אוסרות את הפיטום). למי שמעוניין, אפשר להוסיף תוספת כבד אווז למנות כמו המבורגר או סינטה ב29 שקלים.

בתפריט העיקריות הרגיל קיבלנו את –

סינטה עם ירקות מדורה, מוח עצם ושעועית ירוקה (109 שקל) שהונחה על קרם שום קונפי, ופילה בקר ברוטב יין תאנים ופירה כמהין ((139 שקלים). בשתי המנות חסרה לי קצת מליחות, אני בעד קערית של מלח גס לשירות עצמי, על מנת שאוכל לשבץ את היהלומים המלוחים האלה לפי טעמי.

שתי המנות המובילות שלי בתפריט העיקריות היו ללא ספק –

כבדי עוף רכים רכים בציר בקר מייפל וערמונים על פירה צרפתי (59 שקלים) – שכחתי לשאול אבל הפירה עשה רושם של חלבי .

פילה דניס צרוב על ריזוטו אסיאתי – (109 שקלים). אני לא יודעת מה זה "ריזוטו אסיאתי" דווקא , אבל אני יודעת מה זה "מדויק". ריזוטו הוא מנה טריקית להכנה כי צריך לטפל בה כל הזמן וקשה מאד להגיע לדיוק, זו הסיבה שבתחרויות בישול זו מנה מככבת. הריזוטו ששכב מתחת לדניס (שהיה עשוי טוב לכשלעצמו) היה מדויק בכל הרמות – גם מבחינת דרגת הבישול (לא קשה ולא "מושי"), גם מבחינת התיבול והטעמים. אני מציעה למסעדה להציע בתפריט גם מנת ריזוטו כזו לצמחונים למשל , רק צלחת כזו (ולחם לנגב את מה שנשאר בקרקעית כמובן).

כבר לא היו לנו כפתורים לפתוח, אז נשענו אחורה על הכסאות וחיכינו לקינוחים, וארבעה מהם צצו לנו על השולחן –

קרם מלבי – (39 שקלים)- קלאסי, קרם ברולה (42 שקלים) – עם פירות יער, גנאש שוקולד- למעשה דואט של שני סוגי גנאש- שוקולד ושוקולד לבן – השוקולד הכיל אגוזי לוז, קשיו, פקאן מסוכר, בזיליקום, חמאת וניל ושמנת מתוקה. הלבן כלל פקאן מסוכר, קרמבל חמאה, רוטב טופי, קרם פורצ'יני וקרם פטיסיאר.(45 שקלים לצלחת יפיפיה) ו"עמק חפר" – מוס שוקולד ומוס שוקולד לבן עם מלח אטלנטי, שמן זית ורוטב פירות יער (45 שקלים).

כבר מהפירוט ניתן להבין שהיו שני קינוחים יותר שמרניים ושניים מודרניים יותר. כנראה שאני שייכת יותר לזן הישן מכיוון שהעדפתי את קרם הברולה, על הזכוכיתיות שלו והניגוד בין הקרם והסוכר המתוקים לבין פירות היער החמצמצים, מאשר את שילוב הבזיליקום עם שוקולד למשל, שאיכשהו לא מסתדר לי , למרות שאני יודעת שזה להיט היום בכל מני מקומות. ב"עמק חפר" – למרות שיש מלח ושמן זית, הטעמים הם מתוקים.

כאמור המסעדה יושבת ממש על הכביש, במרכז המסחרי, ככה שקל למצוא וקל להגיע , והיא מהווה אופציה ראויה למי שרוצה מגוון רחב של מנות, מכל הסגנונות והזרמים, במחירים נוחים בהרבה מאשר בתל אביב (וגם אחלה חנייה!)

פרטים נוספים ניתן למצוא באתר של "ארצ'י " בפייסבוק- https://www.facebook.com/Archiebistro?ref=stream

זכרון מנחם – מבשלים אהבה.

מנחם ארנטל היה בן שנה בלבד כשהסרטן תקף בפעם הראשונה. המחלה ליוותה אותו עד מותו בגיל 15, ואז החליטו הוריו – חיים ומירי, להנציח את זכרו בצורה שתסייע לחולי סרטן אחרים. הם הבינו שכוח החיים והרצון הם גורם מכריע במלחמה במחלה ובנצחון עליה, והחליטו שמטרתם היא לתמוך בחולי סרטן ומשפחותיהם באמצעות "הסחת דעת" – כל דבר שישמח את החולה ויעודד אותו ואת משפחתו, כדי שיאזור כוחות להלחם, כי האושר, התחושה האישית, היא הרפואה הטובה ביותר.

 

עשרים וארבע שנים חלפו מאז, ו"זכרון מנחם" הפך לארגון שמגייס מתנדבים רבים ועורך פעילויות רבות לטובת החולים ומשפחותיהם – תמיכה בבתי חולים – לשמח את החולים המאושפזים, לתת להם מה שהם צריכים, להחליף הורה עייף או בן זוג שצריך עזרה, ציוד רפואי, מסיבות וחגים , דרך תמיכה במטופלים כשהם יוצאים מבתי החולים וזקוקים להתרעננות – מחנות קיץ לכל הגילאים, פעילויות במרכזי היום שגם מסייעים לילדים להשלים חומרי לימוד כשהם לא יכולים להיות בכיתה רגילה בגלל רגישות רפואית, סדנאות, חוגים, מפגשים, מסיבות ימי הולדת, וזכור לטוב המבצע הבולט האחרון בעזרת חברת "פנטן" שבה התגייסו מספרות רבות לספר בעלי ובעלות שיער ארוך כדי להפוך אותו לפאות שיעזרו למי שאובדן השיער מקשה עליה, מסעות, אטרקציות ועוד.

בתמונה למעלה- חיים ומירי ארנטל, מייסדי "זכרון מנחם".

עוד פעילות ברוכה של "זכרון מנחם" היא ימי כיף לבני המשפחה של החולים, ששוכחים את עצמם במהלך המלחמה של בן משפחתם, ו"זכרון מנחם" מארגנים טיולים, ימי כיף ופינוק ופעילות תמיכה (כולל אפילו עזרה בייעוץ זוגי למי שהטיפול באדם החולה פוגע ביחסים במשפחה) ועוד.

 

קבוצה מיוחדת בתוך המטופלים של "זכרון מנחם" הם קבוצת הבוגרים, בני העשרים עד שלושים – שבדרך כלל נשכחים כשמדברים על חולי סרטן. תשומת הלב הציבורית בדרך כלל ניתנת לילדים, ו"זכרון מנחם" הם היחידים שמטפלים באהבה רבה בקבוצה זו, שזקוקה לעידוד לא פחות.

 

השבוע ניתן לי הכבוד והעונג להשתתף בפעילות מיוחדת של "זכרון מנחם" בדיוק לקבוצת הגיל הזו. כשנלחמים בסרטן, נלחמים בתותחים כבדים, תרופות וטיפולים שגורמים לתופעות לוואי קשות. חלק מתופעות הלוואי הם אובדן חוש הטעם ופצעים בפה, שמונעים הנאה מאכילה. כדי לפצות את החולים, אירגנה אריאלה פיקסלר אלון, אישה גדולה מהחיים (מה זה "גדולה" – ענקית!), אירוע "מאסטר שף" שבו התקבצו בהתנדבות עשרות מהשפים הטובים במדינה, להכין ביחד עם קבוצת הבוגרים של "זכרון מנחם" את מיטב המנות הכי טעימות שלהם. "דן גורמה" תרם את המקום, חברות שונות תרמו את הפרודוקטים, השפים כאמור הגיעו בשמחה ובהתנדבות והאירוע כולו היה ענק ומרגש וסוחף, עליז ושמח, וכמובן טעים.


בתמונות למעלה- נערי "זכרון מנחם" מבשלים עם השפים.

תקצר היריעה מלספר מי היה שם – שאול בן אדרת שהלהיב את החבורה סביבו והוציא ביחד איתם מנה מטוגנת ומיוחדת, אייל שני שתימרן בין להכין אוכל לבין להצטלם עם כל מי שרצה, והיו הרבה כאלה, מידן סיבוני, איש הסושי של "משחקי השף" שהוציא את הגלילים הכי טובים בעולם , אפרת ליבפרויינד שאף אחד לא יכל לעמוד בפני הריחות של הלחמניות שלה, שנחטפו לוהטות ישר מהתנור, בינו גבסו על הסירים עם השקשוקות הכי עסיסיות ולוהטות, וגם אוהד אמזלג, אוראל קימחי, בועז צעירי, מאיה רביבו, עומר עילואן, וכאמור עוד רבים וטובים.

בתמונה למעלה – אריאלה פיקסלר אלון עם מידן סיבוני איש הסושי.

בתמונות למעלה ולמטה- חלק מהשפים שהתנדבו.

המנות זרמו, המשתתפים למדו, עשו, הצטלמו וטעמו, ובעיקר – שכחו. שכחו את המחלה והכאב, הטיפולים והסבל, והתמסרו לטעמים, לריחות, לתחושות.

 

בתמונות למעלה ולמטה- המנות המדהימות שהכינו השפים ונערי "זכרון מנחם".

לעוד מידע על כל הטוב שעמותת "זכרון מנחם" עושה, וכן לתרומות, עזרה ובירור איפה אפשר להסתפר חינם ולתרום את השיער- באתר של "זכרון מנחם" – www.zichron.org

 

הדג שנולד עם גזר ביד – פסטיבל הקרפיון ב"פארק הדייג"

מי שגדל בשנות השבעים, זוכר את הסידרה "נייבורס" – שכנים ,עם ירמי קפלן בתפקיד "בני" , הירקן ששר שיר אהבה ל"מלון אחד" ועובדי הדואר שמתמוגגים כי "יש להם חבילות". באחת מהסצינות המפורסמות של הסידרה, יושבים שניים לאכול ארוחת צהרים ומתווכחים מה להזמין, כי הוא לא אוהב מרק והיא לא אוהבת בשר, ולבסוף מגיעה הגאולה כשהם מחליטים ש"FISH IS MY FAVORITE DISH" והכל בא על מקומו בשלום.

והם צודקים, דגים נחשבים לבריאים במיוחד, טעימים ודלי שומן, וגם קלים להכנה , וזה בלי להזכיר את המנות המסורתיות של דגים שיש לכל עדה, מגפילטע פיש ועד חריימה. ועכשיו, פסטיבל הקרפיון שמתקיים בפארק הדיג של מעיין צבי, מלמד אותנו בכל החושים, מהו קרפיון (ואיך הוא חי עם הגזר הזה שתקוע לו על הראש…).

לפני כן, כמה הסברים על המקום. בריכות הדיג של "מעיין צבי" שוכנות דקה מזכרון יעקב, מטרים ספורים מחוף ים מקסים. בפארק הדיג יש  קודם כל – דיג.  ניתן לבוא עם חכות מהבית או לשכור את הציוד, להטיל חכה למים ולחכות, והיות ואוכלוסיית הדגים גדולה פי כמה אלפים ממה שיש בים, אז סיכוי סביר שתוך זמן קצר כבר יהיה שלל בקצה החכה. לקחנו על עצמנו את האתגר, קיבלנו הסבר מעופר- בעל המקום, על מה צריך לעשות, כרכנו את הפתיונות סביב הקרס וזרקנו את החכה למים. בתוך שעה כבר עלו בחכתנו שלושה קרפיונים שמנים (שהושלכו מיידית בחזרה למים ללא פגע). מי שרוצה לקחת את הדגים שהוא דג, יכול לרכוש אותם לפי משקלם במחיר מוזל ממחירם בשוק, והאמת, נראה לי שדג שדגת בעצמך, הרבה יותר טעים מאשר משהו שסתם קונים.

(הדג הוחזר למים מיד לאחר הצילום).

בכל אופן, אם מגיעים כמשפחה, והילדים קצת חסרי סבלנות, הם לא צריכים לעמוד ולחכות שיגיע דג (למרות שבזמן שהייתי שם, היו בהחלט ילדים שדגו בבריכות הגדולות ביחד עם ההורים) – יש מליון ואחד פעילויות לילדים בכל הגילאים – נתחיל באומגה בגודל המתאים לילדים קטנים, רכיבה על חמורים, בריכת שכשוך עם מגלשה שההורים יכולים להיות בטוחים שהילדים לא מסתכנים , משחקי מים בעונה- עם תותחים והתזות כמו שילדים אוהבים, מתקנים מתנפחים, שיט בסירות, מתקני שעשועים, ומה ששמתי לב שריתק במיוחד את הילדים הקטנים – בריכות של דגיגונים שהילדים יכולים לתפוס ברשתות קטנות. הם עמדו שם שעות. עוד משהו לגילאים טיפה יותר גדולים הם בריכות של דגים קטנים שהילדים יכולים לדוג בעצמם ולזרוק חזרה למים.

מה שנחמד הוא הגישה הידידותית של צוות הפארק. מכירים את המקומות האלה שלא מרשים לך להכניס אוכל מהבית כי רוצים למכור לך במחיר מופקע במקום? ב"פארק הדיג" לא רק שאין מחירים מופקעים, למעשה אפשר להביא אוכל מהבית, מנגל, מה שרוצים, ועוד להעזר במקררים של המקום למשל כדי לשמור דברים מהבית, יש פינת קפה חופשית, בקיצור, תרגישו הכי בנוח בעולם.

יש גם אזור קמפינג שבו אפשר לחנות עם אוהלים (מהבית או מהמקום – בתשלום נוסף, ואז אלה אוהלי VIP עם המון פינוקים כמו מאווררים ומחצלות) ולבלות יממה במקום.

וזה עוד לא הכל- יש גם ספא דגים מדגדג במיוחד, ואפשרות לשכור אופניים או לצאת לטיול סוסים על החוף הרומנטי.

אנחנו ישבנו לאכול דגים על האש ודג מעושן שנעשה במיוחד במקום, בעישון עדין ששומר על העסיסיות.

ב28 למארס מתחילה העונה וכאמור בחופשת הפסח – בין התאריכים 15 ל21 באפריל, יתקיים פסטיבל הקרפיון שיכלול הפעלות לכל המשפחה גם הדגמה על "איך הופך קרפיון לגפילטע פיש" מההתחלה – משלב השחייה בבריכה, ועד הצלחת. במזנון יוגשו מנות על טהרת הדגים כמו מרק דגים, קרפיון מעושן, וכמובן הגפילטע.

עוד פרטים ב- http://fishing-park.co.il/wp/

 

החנות החברתית של ג'ויה מיה- לערב שמחה בשמחה.

החתונה היא אחד האירועים המשמעותיים בחייהם של זוג צעיר, שמממש את אהבתו לפני קהל ומתחייב לזוגיות. כחלק מהשמחה, הרבה זוגות אוהבים לתת לאורחים מתנה קטנה בסוף הערב כמזכרת מהאירוע.

למתחתנים באולמי "ג'ויה מיה" בקיבוץ נחשונים יש אופציה מיוחדת מאד ומשמחת מאד – "החנות החברתית". במקום סתם לקנות מתנות, ב"חנות החברתית" יש מתנות שמיוצרות על ידי עמותות חברתיות שונות, וזוג שמתחתן במקום ויבחר להעניק לאורחיו מתנות מהמגוון הרב של "החנות החברתית" , לא רק שהתשלום יימסר כתרומה לעמותה הנבחרת על ידי הזוג, גם אולמי ג'ויה מיה עצמם יכפילו את התרומה.

ביום החשוב ביותר לזוג צעיר, יום שכולו אהבה, זו תהיה הזדמנות מצוינת גם לתרום לחברה ולעמותות שזקוקות לתמיכה כדי להמשיך ולעזור לציבור.

בתמונות למטה ולמעלה – ממוצרי החנות החברתית.

בין העמותות והפרויקטים שנמצאים בחנות החברתית –

"אלו"ט" – עמותה למען ילדים אוטיסטים, כשכל המתנות עשויות על ידי חוסי אלו"ט.

"אלי"ע "– עמותה למען תינוקות וילדים עם קשיי ראייה, שמסייעת להם להשתלב במסגרות החינוך הרגילות.

"שלוה" – עמותה המסייעת למעל 500 פעוטות, ילדים ונוער בעלי צרכים מיוחדים להשתלב בחברה ובקהילה

"גדולים מהחיים" – עמותה המסייעת לילדים ונוער חולי סרטן, כשבכל שנה העמותה מסייעת למעל 1500 ילדים, חלקם חולים סופניים וכולם במאבק לנצח את המחלה, לשפר את איכות חייהם במהלך האישפוז וגם ההחלמה.

"בתי דולב לנוער "– עמותה המעניקה מענה לנוער נושר ובסיכון שזקוק למסגרת כדי שיוכל לגדול ולהיות אדם נורמטיבי  בין השאר במסגרות ליליות, הכוונה לתעסוקה, תמיכה בהורים, ואפילו סביבה טיפולית למי שהחוק הוציא מביתו. כחלק מהתהליך נולד פרוייקט "אופים עם אופי" בה לומדות נערות את מלאכת האפיה ורוכשות כלים ביזמות עסקית. המאפים הם חלק מהמתנות המוצעות ב"חנות החברתית".

"בית איזי שפירא"- עמותה לשיפור איכות החיים של אנשים עם מגבלות ובני משפחותיהם.

והעמותה הקרובה ביותר לליבי אישית – "תנו לחיות לחיות" – שמסייעת כבר מעל 28 שנים לחיות במצוקה וחיות נטושות ומציאת בתים מאמצים. אישית העמותה הזו הכניסה לחיי לפני 19 שנים חתולה נטושה שנתנה לי מימד נוסף של אהבה לחיי.

בתמונות אפשר לראות את המוצרים השונים והמיוחדים של העמותות, וכן את האולם עצמו – ג'ויה מיה, שיוצר אירוע קסום לכל חגיגה, ומנות מיוחדות וטעימות.

בתמונה למעלה- מנכ"ל ג'ויה מיה ניסים יצחק מציג את הפרוייקט , ופינות חמד באולם, בתמונה למטה- מנות מיוחדות של האולם עבור מתחתנים.

והכל כשר!

זוגות שמתחתנים ב"ג'ויה מיה" יוזמנו לחנות כדי להפגש עם נציגי עמותות שונות ולהחליט מה קרוב לליבם ומה מתאים לאורחיהם כמתנה למזכרת מהערב החשוב בחייהם.

 ג'ויה מיה- קיבוץ נחשונים.

 

חוט הקסם – אני קשורה אליו.

כשקיבלתי לסיקור את מוצרי "חוט הקסם" מבית MEAT AND CHICKEN""  עם הצעות להכין בשרים, עופות או רולדות, חשבתי רק על דבר אחד "שירן!!!!!!!!!!!!".

כמה מסרונים אחר כך, שירן קיבלה ממני את המוצרים והבטיחה ערב מלא אוכל טעים. על שירן כתבתי בעבר- http://shoshhazangrinberg.wordpress.com/2013/08/05/yamasa-%D7%90%D7%AA%D7%92%D7%A8-%D7%94%D7%A1%D7%95%D7%99%D7%94-%D7%94%D7%92%D7%93%D7%95%D7%9C/

והיות והיא לא רק רקדנית מדהימה אלא גם בשלנית מעולה, זו היתה המחשבה הראשונה שלי.

אז הגעתי אליה בערב פברואר חמים (לא נעים להגיד בגלל הכינרת אבל אני לא אוהבת גשם) וזה מה שהלך אצלה במטבח…

שירן השטיחה חזות עוף, במקביל הכינה בשר טחון מבושל עם צנוברים ותיבול, ואחר כך מילאה את החזות במילוי הבשר הטחון והוסיפה פטרוזיליה וכוסברה קצוצים. היא קשרה את החזות באמצעות החוטים. אחר כך הקפיצה ירקות בסיר, השחימה את החזות המגולגלים בקצת שמן זית ואז הניחה אותם על המוקפצים וכיסתה את הסיר לכמה דקות.

בתמונות, שלבי ההכנות השונים.

מילוי העוף.

העופות קשורים היטב.

סגירה ראשונית בסיר

הצעד הבא היה לשפוך את החזות והירקות לתבנית ולהכניס לתנור שחומם מראש ל150 מעלות למשך כחצי שעה.

בנתיים שירן הכינה פירה וסלט ירקות.

אחרי כחצי שעה הכל היה מוכן – שולחן נערך, מנות צולחתו ו- בתאבון!

לתנור…

ובצלחת….

החוטים של "MEAT AND CHICKEN" מגיעים בשלוש צורות לפי הצורך- רשת סרוגה- שומרת על רוסטביף עגול ויפה, שומר על תיבול ומילוי בנתחי בשר וכמובן מאפשר הכנת פסטרמה.

חוט בגליל- שמאפשר קשירה, ליפוף ומילוי של כל דבר, כולל אפילו עוגות רולדה או בצקים.

לולאות קשירה מוכנות- למשל לשמירת המילוי בתוך עוף על ידי קשירת רגליו, וקל מאד לשימוש כי הלולאה כבר מוכנה ולא צריך לנסות לקשור תוך כדי אחיזת הרגליים.

באריזות החוטים יש גם מתכונים והצעות לשימוש אופטימלי וטעים.

החוטים מאפשרים פטור מתקיעת קיסמים שלא מחזיקים, מתפרקים או נשברים בתוך המנה, והם אלסטיים ועומדים בטמפרטורות גבוהות.

חברת "עירט בע"מ" מייצרת פתרונות למטבחים המוסדיים ומפעלי המזון, ועכשיו בעקבות פריחת תוכניות הבישול והבשלנים הביתיים, עברה להתאים את המוצרים גם למטבח הביתי.

המוצרים עומדים בכל התקנים והדרישות, וגם בדרישות הכשרות של בד"צ העדה החרדית ירושלים.

ניתן לרכוש אותם במעדניות וחנויות מובחרות או ישירות אצל היצרן.

פרטים ב- http://www.irat.co.il/

יאסו פיראוס!!

"פיראוס" היא שם וותיק ואהוב, לגבינה בולגרית שמגיעה בדרך כלל בקוביות ומוגשת כמו שהיא או בסלט. עכשיו יש חידוש, בעצם שניים – קודם כל הצורה – הגבינה מגיעה רכה ונמרחת, כך שאפשר לעשות כריך באותם טעמים אהובים- בולגרית למריחה בטעם טבעי ובולגרית עם פלפל קלוי ושום. דבר שני וחשוב לא פחות – הגבינה היא בחמישה אחוזי שומן אבל נמרחת ומרגישה כמו הרבה יותר (וזה אומר שזה גם טעים!!).

הגעתי הביתה, ראיתי את המקרר, לקחתי לי פרוסה של לחם קל ומרחתי עליה בנדיבות את הבולגרית עם הפלפל והשום (שני טעמים שאני מאד אוהבת ושמעשירים לי כל כריך), פיזרתי ירקות לטעמי (חסה, צנונית וכמובן כוסברה, אני מכורה רצינית), בצד מלפפון חמוץ ויש נשנוש. (השתדלתי לשים את הירקות בקטן כדי שאפשר יהיה לראות את הגבינה בתמונה, אחרת אני דוחפת עוד המון ירקות…).

היום בערב אני כבר יודעת שארוחת הערב שלי תכלול גם טוסט שמורכב מפרוסות מרוחות בגבינת ה"פיראוס" למריחה, (אם בני הבית לא יגמרו לי אותה לפני שאגיע… צריך להזהיר אותם…).

כשר, חלבי, להשיג בכל רשתות השיווק.

 

מוצר השנה 2014- לא תאמינו מה יש שם!

בפעם התשיעית בישראל, ביחד עם 30 מדינות בעולם, הוכרזו מוצרי השנה לשנת 2014. המוצרים שנבחרו לפי מחקר צרכני מקיף מאד, שזהה למחקר שנעשה בכל העולם, מקיפים תחומים רבים בחיינו.

המוצרים הם חידושים או מוצרים חדשים שמעשירים את חיינו כצרכנים ומקלים עלינו בתחומי החיים השונים, ובגלל שהם נבחרים על ידי הצרכנים עצמם, הם גם אמינים הרבה יותר מאשר המלצות של פרסומאים.

חברות מגישות מועמדות של מוצרים ושירותים חדשניים שלהם, צוות מומחים שכולל קמעונאים, עיתונאים, אנשי אקדמיה ועוד בוחנים את המוצרים ומחליטים מה להעביר למחקר הצרכנים, שמגלה מה העדפות הציבור.

השנה נבחר מספר שיא של מוצרים ושירותים חדשניים- 58 במספר, וכמה חברות גם זכו בפרסים נוספים בשל חדשנותן כגון "שופרסל" ו"שטראוס" שמוצריהן זכו חמישה פרסים בקטגוריות שונות, "תנובה" שגרפה ארבעה פרסים וזכתה לתואר "חברת החלב החדשנית של השנה" ו"סופרפארם" שזכתה בשלושה פרסים ובתואר "חברת מוצרי הצריכה החדשנית של השנה".

המגמה הרווחת בין המוצרים שזכו היתה האוריינטציה הבריאותית כמו מוצרים נטולי גלוטן, פחות נתרן, ללא סוכר, וכן מוצרים שירותיים כמו אפליקציות , תוכניות הטבות וכדומה.

בחנתי כל אחד מהזוכים, את רובם אני מכירה משימוש אישי, ואני מביאה את נקודת המבט שלי על כל אחד ואחד.

התחום הראשון – תחום היופי והטיפוח.

הכוכב של התחום הזה הוא המוצר שזכה ב"מוצר השנה מזהב" והוא אכן שווה את משקלו בזהב- מדובר בסרום של AHAVA, בשם OSMOTER   – שמעלה את רמת הלחות, ההגנה והרכות של העור. אישית אני מתה על מוצרים של ים המלח, אוהבת את המקום ,אוהבת את התחושות שהמים והמלח עושים לי על העור, ואוהבת מוצרים שמצליחים לבקבק לי את זה ולהביא לי את זה הביתה בנוחות ואלגנטיות. בגילי המופלג סרום זה מאסט, ואם זה של "אהבה" זה סופר מאסט.

רבלון "COLORSTAY ULTIMATE SUEDE" – כאחת שמתאפרת בבוקר והולכת ליום ארוך שכולל אוכל ושתיה, ואחר כך גם הולכת לרקוד (עם המון נישוקים וחיבוקים לחברים) – השפתון צריך לשרוד, והרבה. אני לא סובלת שפתונים שנמרחים על כוסות שתיה, על אנשים אחרים או על עצמנו ואין בחורה שלא מכירה את הקטע של שערה שנתפסת על השפתון וכשמרחיקים אותה, הופכת לפס על הפנים. השפתונים של רבלון עמידים 16 שעות אבל לא מיבשים אלא מטפחים את השפתיים ומשאירים אותן רכות (כך שגם כיף להתנשק וגם השפתון לא נהרס!) ומכילות חמאת שיאה, תמצית אלוורה וגם ויטמין E.

DEEP MOISTURE  של "ניטרוג'ניה". את מוצרי ניטרוג'ניה גיליתי בזכות אמא שלי, שסבלה שנים רבות מכפות ידיים יבשות בגלל חורף, עד כדי דימומים וכאב. שום דבר לא עזר עד שגילינו שמה שלא עושה אף משחה רפואית, עושה "ניטרוג'ניה". העור הפך רך ונעים, הסדקים נעלמו ואנחנו הפכנו למעריצות. הקרמים של "דיפ מויסטור" חודרות ל10 שכבות עליונות של העור ומשאירות אותו רך ונעים. אני במיוחד מתה עליהן בטיולים ארוכים כשכפות הרגליים הרוסות, בעיקר במזג אוויר קר.

ואם אני רכה ונעימה- מה על הגבר שלי?

היום גברים לא פטורים מטיפוח, ומראה איש המערות המחוספס כבר פס מהעולם. הסידרה של "דאב מן" מלחחת את העור של הגבר, ומגינה עליו מיובש (ועורו של גבר גם ככה נוטה להיות יבש יותר).

 

עוד לעור צעיר ורענן – ג'נסיס SEBO RIGHT של דוקטור פישר, – מילת הקסם – "אנטיאייג'ינג" כי העולם שייך לצעירים והשמש הישראלית לא תורמת לבריאות העור או למראהו. הסידרה מגינה על העור מהשמש, מונעת קמטים ומרגיעה עור יבש,אדמומי ומתקלף.

ומה עם השיער? כולנו מכירים את הפרסומות של השמפו עם הדוגמניות שמניפות  שיער מושלם ולפי ההגדרה "מלא ברק" (M-LE). הדוגמנית בדרך כלל נראית בכלל שוודית בלונדינית, איפה היא ואיפה השמש הישראלית והשיער הישראלי הכהה שצריך לשמור עליו שלא ידהה? – אז הפתרון הוא השמפו והמרכך של BRILIANCE BLACK" של הוואי, מותג ידוע ומוכר שיוצא עם חידוש ששומר על הברק, כדי שכל אחת מאיתנו תוכל להניף את השיער בגאווה (ורצוי בהילוך איטי).

 

ועוד בקטגוריית הטיפוח – כדי להשלים את הטיפול בעור – או בעצם להתחיל את הטיפול, כי הדבר הראשון שעושים כדי לטפל בעור הוא לנקות אותו מכל מה שהצטבר עליו במשך היום, ולשם כך יש את הFACE CLEANER  של "לייף" – מכשיר חשמלי שמנקה את עור הפנים על ידי הסרת השומנים והתאים המתים והמרצת הדם שעוזרת לשמור על עור צעיר ואחיד. אישית – רק התחושה כבר שווה את זה, כמו טיפול פנים בכל רגע שרוצים.

 

אבל גוף יפה הוא גם גוף נקי והגייני וכאן נכנסת קטגוריית ה"מוצרי הגיינה".

בקטגוריה הזו מספר מוצרים  –

בתחום ההגיינה הנשית – תחבושות "אולויז אינפיניטי" שסופגות עד פי עשר ממשקלן מצד אחד כי הן עשויות מחומר חדשני, ומצד שני הן דקות מספיק כדי להיות בלתי מורגשות וכך אפשר "לרוץ איתן, לקפוץ איתן". (טוב גם למשתמשות בטמפונים שחוששות שמשהו ידלוף בימים הכבדים במיוחד).

חיתולים – טוב, פה אין לי זווית אישית כי בפעם האחרונה שהשתמשתי בחיתולים היה עבור הבן שלי שהיום בן 23, והוא עדיין לא חושב על  נכדים ככה שאת החלק הזה אנסה רק בעוד כמה שנים. בכל מקרה, הזוכה בקטגוריה הזו הם החיתולים של "האגיס החיתול הראשון שלי" – שנועד להתאמה מושלמת לגופו הקטן של התינוק שרק נולד, כולל פתח ייחודי לחבל הטבור (ואיך לא חשבו על זה כשאני ילדתי?) וסמן רטיבות למניעת נזילות בגב.

להגיינת הפה ישנם שני מוצרים – משחת השיניים  ORAL B PRO EXPERTשמכילה רכיב חדש בשם סטאנוס פלואוריד מיוצב ששומר על השיניים מפני שחיקה של האמייל שגורמת לרגישות בשן, מה שקריטי במיוחד אצלי, כשאני לא מתאפקת ואשכרה נוגסת בארטיקים או גלידות רק כדי לקפוץ לתקרה מרוב כאב.

המוצר השני הוא המשלים  – ORAL B PROFESSIONAL CARE  – מברשת שיניים חשמלית (שמאד מומלצת כי אין צחצוח ידני שיכול על הוויברציות שמסלקות את כל הפלאק). המברשת רוטטת עשרות אלפי פעמים בדקה באמצעות תנודות סיבוביות שמכסות על כל פינה. תחושה נפלאה של נקיון.

ואחרון במחלקת ההגיינה, מוצר שאני מעדיפה לא להזדקק לו, אבל בגילאים מבוגרים הוא נחוץ – סידרת DEPEND REAL FIT – תחתונים למבוגרים שסופגים בריחת שתן, ובעיקר נראים כמו תחתונים רגילים לכל דבר, כי התחושה האישית חשובה לא פחות מהתחושה הפיזית.

 

ואם מדברים על תחושות והרגשה- בתחום הרפואה והבריאות

סדרת "אבקמול" של טבע- הומצאה כאילו בשבילי אישית. כאן יש ווידוי – אני לא מסוגלת לבלוע כדורים. נכון, הבן שלי בולע כדורים וכמוסות מגיל חמש בערך, אבל אני לא מצליחה. אתם לא רוצים לדעת מה קורה כשאני מנסה, אז אני פשוט לא, וכל תרופה שאני צריכה לקחת, הופכת לשיתוף פעולה בין פטיש לבין מעדן חלב כלשהו, שבו אני מערבבת את האבקה שטחנתי ומקווה שהטעם של המעדן ימסך את המרירות ויאפשר לי לקחת את התרופה שאני זקוקה לה.

במקרה של "אבקמול" הכל יותר פשוט – מדובר באבקה  להורדת חום וכאבים בטעמי תות וניל וקפוצ'ינו, לבליעה קלה וללא צורך במים. מבחינתי, מדליית הזהב הולכת למוצר הזה ולהתחשבות במי שאינו יכול או רוצה לבלוע כדורים.

סדרת לייף פרוטקט למשפחה הוא קו שלם של מוצרים בתחום המכשור הביתי הרפואי והחצי רפואי שמאפשר לנו לטפל בעצמנו ובמשפחתנו בלי לרוץ כל רגע לתורים הארוכים של קופות החולים (שבזמן ההמתנה ניתן גם להדבק במחלות של אחרים על הדרך). נוח יותר, קל יותר ופשוט יותר.

ביטוח בריאות "מכבי" – קופות החולים מתחרות ביניהן מי תציע יותר, ו"מכבי" ניצחה בתחרות הזו, עם הרבה הטבות, כיסויים, הנחות של חצי מחיר וכמעט חינם, להרבה מהצרכים הרפואיים היומיומיים שלנו. כל הפרטים באתר שלהם.

ועוברים לחדר הכי חשוב בבית – כמובן – המטבח.

אז מה יש לנו במטבח?

סדרת YOPLAIT REAL – של "יופלה" – יוגורט עם פרי שהייחוד שלו הוא שהוא עשוי כך שחתיכות הפרי נשארות עסיסיות ולא הופכות לריבה דביקה כמו במוצרים דומים. (וזה נוח יותר מאשר להתחיל לחתוך פירות ולערבב עם יוגורט).

קוטג' תנובה מופחת נתרן (מלח) – סקרתי בעבר את המוצר – אפשר לקרוא את הסקירה המורחבת ב-

http://shoshhazangrinberg.wordpress.com/2013/05/08/%D7%A4%D7%97%D7%95%D7%AA-%D7%9E%D7%9C%D7%97-%D7%99%D7%95%D7%AA%D7%A8-%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%95%D7%AA/

ויש שם גם מתכונים!. ההנאה נשארת, בפחות נתרן, ויותר בריאות.

 

שוקו – מסדרת משקאות השוקו של תנובה- משקאות מופחתי סוכר (שלושים אחוז פחות) ולעומת זאת מכילים 96% חלב, וויטמינים וכמה שפחות לקטוז. כי גם לילדים מגיע לגדול בריאים (והאמת, אני מתה על שוקו בעצמי…)

תחליפי חלב- מעדני סויה תנובה – בעידן שבו הרבה אנשים נמנעים מחלב מסיבות אידיאולוגיות או בריאותיות, טוב שיש פתרון (שמצוין גם לשומרי כשרות שרוצים מעדן לאחר ארוחה בשרית). כאחת שאוהבת מוצרי חלב ושאין סיכוי שתוותר עליהם, הטעם בהחלט טעים, ועובר כקינוח מתוק גם למי שלא מחפש דווקא את הסויה.

 

מילקי שייק – קודם כל, אהבתי את השם- זה דורש את זה. מה זה בדיוק? מעדן שתיה משוקשק על הרעיון של "מילקי" – צריך לנער, לשקשק, ומקבלים את הטעם האהוב במרקם משוקשק. אישית אני מתה על מילקי בכל צורה, רעיון נחמד לאמצע יום עבודה ….

הקטע הבריאותי ממשיך עם הגבינות הצהובות "נועם" של טרה, שהצליחו לשלב גבינה שאין בה חומרים משמרים, עם חיי מדף ארוכים. איך עושים את זה? זה הקסם שלהם. העיקר שזה טעים ובריא.

והבריאות במטבח ממשיכה ב-

מרמולייט- סטיביה- ממתיק שהפך פופולארי  בשנים האחרונות, עשוי מתמצית צמח הסטיביה, עם אפס קלוריות וללא טעמי לוואי, כמה מבני הבית שלי משתמשים בזה לכל שימוש- מהקפה ועד בישול ואפייה.

בלחמים – לחם 100% שיפון קל של "לחם הארץ" – גם היתרונות של השיפון, גם חצי מהקלוריות. טעם עדין, מרקם קליל, הולך מצוין עם ממרחי ירקות.

TUSSO- סידרה ללא סוכר- למי ששומר בריאותית או דיאטטית- מבחר ענק של מוצרים נטולי סוכר – שוקולדים, עוגות, עוגיות, ופלים, קונפיטורות ודגני בוקר- אני מוצאת שזה מקסים שיש מבחר גדול גם למי שבחירתו מוגבלת מסיבה כלשהי. הטעם עשיר.

סדרת לחמים ללא גלוטן של GREEN – שופרסל  – המחלקה הירוקה של שופרסל מתעשרת בלחמים ללא גלוטן שיש להם ביקוש רב בזמן האחרון, ועל הדרך הם גם טעימים וטריים.

 

ניוקי – גם הוא מסדרת GREEN של שופרסל – למי שאוהב ניוקי אבל אסור לו לאכול גלוטן, הניוקי היחיד שלא מכיל גלוטן, וטעים באותה מידה. עם רוטב טוב, עם סלט ירוק ליד, כל בני המשפחה יכולים להנות .

אנרג'י – נשנושי הבריאות – פריכיות ביס 5 דגנים – לפני כמה שנים פורסם שיצרני פריכיות עשו חישוב שבישראל יש כחמישים מליון תושבים, זאת לפי הכמות של הפריכיות הנמכרת בארץ .פריכיות הן נשנוש כייפי מכל הבחינות – מהטעם העדין והמגוון, שגם מונע רעב וגם מהרעש הזה בשיניים שעושים כשמכרסמים ובכך משביעים את הרצון לנשנש משהו. הבונוס הוא גם דגני הבריאות והטעמים המתוקים שנמצאים בפריכיות.

 

זיתים של זיתא – הקסם שבאריזה – גם אותם סיקרתי לא מזמן – http://shoshhazangrinberg.wordpress.com/2014/02/26/%D7%96%D7%99%D7%AA%D7%90-%D7%96%D7%99%D7%AA-%D7%9C%D7%A8%D7%95%D7%A5-%D7%90%D7%99%D7%AA%D7%95/

זיתים כמו במעדניה, כשהשוס הוא האריזה, כי בניגוד לקופסת שימורים שלא נסגרת, נשפכת, עושה ריח בכל המקרר והרבה בלגאן, כאן מדובר באריזות לסגירה חוזרת ששומרות על הטריות ונותנות טעם של מעדניה. גם הזיתים עצמם מתובלים בטעמים שונים.

וכשיוצאים מהבית, נסתפק בביסקוויטים או בסנדוויץ לא הכי טרי שקנינו באיזה חושה בחמישים שקל לא כולל פחית שתיה? לא עדיף אוכל טוב? "סדרת שף הדרך" מביאה לנו מוצרים לשטח, שלא דורשות קירור ובעיקר מתחממות עם שקית חימום פטנטית שמגיעה עם האריזה. מוצר מצוין לטיולי שטח, לחיילים, לכל מי שרוצה משהו קצת יותר מאשר עוגיות…

פתיתים- טוב, אני חולה על פתיתים. לא אכפת לי שבן גוריון המציא אותם בגלל המחסור, משהו במרקם שלהם עושה לי כיף. סיקרתי את הצורות החדשות – http://shoshhazangrinberg.wordpress.com/2013/12/03/%D7%9B%D7%9C-%D7%A4%D7%AA%D7%99%D7%AA-%D7%9E%D7%9C%D7%9E%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%90%D7%9F/

שהן לא רק טעימות, הן גם משעשעות עבור הילדים (וגם חינוכיות כי הן באות בצורת מספרים, אותיות, חיות וצורות הנדסיות!).

 

טונה סטראקיסט – נתחי טונה בשמן זית כתית מעולה- טונה תמיד היתה מזון על- אומגה 3, שמן זית, לא סתם התזונה הים תיכונית מפורסמת בבריאותה, וטונה איכותית משתלבת היטב בתפריט הזה. מומלץ בתוך סלט עם המון המון ירקות!

שמן זית – בקבוקון שמן זית יד מרדכי לתיבול אישי – כי הרבה יותר נוח לתבל בבקבוק אישי, לא שביר, בעל פיה נוחה, מאשר להתחיל עם הבקבוקים הגדולים שמהר מאד נעשים שמנוניים, מחליקים , מגושמים ופחות נוחים. מצוין גם ליד הקטנה של ילדים שרוצים להרגיש גדולים.

 

מסטיק אורביט- אורביט בקבוקון- נוח לתיק, למכונית, לכל מקום- כשרוצים את התנועה הזו בפה בלי הקלוריות, בעיקר הנוחות- נוח לפתיחה וסגירה, והמסטיקים מרגישים טריים.

והצלע השניה ב"שוקולד מנטה מסטיק" – אחרי המסטיק יש לנו את השוקולד- "אגו רוקס" של כרמית, פינוקים בצורת סלעים (חמוד מאד גם לקישוט שולחנות ימי הולדת).

פסטרמה הודו – אם כבר מרכיבים ארוחה , פסטרמה היא פתרון בשרי מהיר, נוח ודל שומן, והכי טוב- מאה אחוזי רכיבים טבעיים – והכל של יחיעם.

"עוף טוב" – בחירת הקצב. פעם היה צריך להתחנף לקצב השכונתי, היום כבר הכל מגיע מוכן – חלקי עוף ארוזים, טריים ונקיים, רק לבשל (או במקרה שלי – לתת למישהו אחר לבשל ולאכול בעצמי).

ביסקוויטים לפעוטות של מטרנה- טוב , פה כמו בחיתולים, אין לי עדיין דעה, אבל כשיהיו נכדים, אני בהחלט אקח בחשבון את הביסקוויטים שמתאימים לאכילה מגיל שנה ומכילים ברזל, סידן וויטמינים הנחוצים לגדילה והתפתחות טובה, וגם נשמרים טריים בגלל מנגנון הסגירה החוזרת.

מים מינרלים- בקבוק אישי מי עדן עם פקק ספורט – פקק בטוח לילדים  ונפתח לזווית נוחה- יתרון לא רק לילדים אלא בעיקר לנשים עם ליפסטיק (שעדיין לא קנו את השפתון העמיד…) ולא רוצות ללכלך את הבקבוק. מתאים גם למי שחולקים בבקבוק ולא רוצים להעביר מפה לפה.

ועוד בתחום המשקאות  –

פרי ניב- 100% מיץ תפוח עץ וגזר- טעמים טבעיים ששומרים על היתרונות הבריאותיים של הגזר, ללא תוספת צבעי מאכל או סוכר. בשנים האחרונות יש המון "מיציות" שמוכרות קוקטיילים של ירקות ופירות, ועכשיו אפשר להשיג בכל מקום, ובמחיר כמובן יותר אטרקטיבי, בלי לפספס את הטריות.

בירה גולדסטאר UNFILTERED  – אני לא שתיינית גדולה של בירה, אבל חברים שמבינים (וגם הבן האמת) אוהבים את הטעם המיוחד שנוצר בגלל שהיא לא עוברת סינון.

פיירי פלטינום קפסולות למדיח – היות ואף אחד מבני הבית – נשים וגברים כאחד, לא ממש אוהבים לשטוף כלים, מדיח  הוא הרבה פעמים מה שיציל את הזוגיות. הקפסולות מכילות אבקה ונוזל ביחד, כך שהם לא רק מנקים את הכלים אלא גם את המדיח (וכך לבני הבית יש הרבה יותר זמן ואנרגיה ללכת לרקוד למשל, ולא להתעסק עם דברים מעצבנים כמו כלים…)

ריצפז פרש הום של סנו- הגענו לתחום הנקיון. האמת, אני לא יכולה להעיד לגבי חומרים לרצפה, מכיוון שאני מעדיפה לשלם (חוקית ובצורה הוגנת) לאנשים אחרים שינקו, אבל את התוצאות אי אפשר לפספס- לסידרה אפקט של בישום מתמשך, כך שגם כשאני מגיעה הביתה, שעות ארוכות אחרי שהמנקים כבר הלכו, הרצפה עדיין מריחה נפלא.

סדרת המטליות החכמות היומיות של ניקול – כי שוב, אני ועבודות נקיון לא הולך ביחד (חבל על המניקור!!) ומטלית יומית שניתן לזרוק, היא פתרון מצוין (ראיתם מישהו שאשכרה מכבס מטליות?). בכל מקרה – את המסקנות שלי הבאתי בסיקור של המוצרים – http://shoshhazangrinberg.wordpress.com/2013/08/27/%D7%A0%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%9C-%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%97%D7%A8%D7%A8%D7%AA-%D7%9E%D7%94%D7%A1%D7%9E%D7%A8%D7%98%D7%95%D7%98%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%92%D7%9D-%D7%90%D7%A0%D7%97%D7%A0%D7%95/

 

ועדיין במטבח

MASTER SLICER – כי הדבר הכי מתיש במטבח זה לקצוץ (ותשאלו כל סו שף שצריך לעשות הכנות עבור הטבח)- ומצד שני, כולנו אוהבים סלטים קטנים קטנים. הפתרון – מעבד מזון ידני שבלי מאמץ מבצע קיצוץ אופטימלי של הירקות באמצעות להבי נירוסטה מדורגים. אצלנו זה המכשיר שהולך הכי הרבה במטבח, כי אחרת כולנו נאכל "סלט בסגנון כפרי" שזה אומר ירקות בשלמותם…

 

BUBLLE BAR של תמי ארבע- אחד משני המכשירים של "תמי ארבע" שזכו ב"מוצר השנה" – בר מים שמוציא סודה באיזה רמת תסיסה שרוצים- מצוין גם להכנת קוקטיילים.

TOUCH  של תמי ארבע- הדור הבא של ברי המים- כי אף אחד לא שותה מים מהברז, וכמה אפשר לסחוב? מסך LED חדשני, אייקונים פשוטים וברורים לכל גיל , אפשרות לכמות מים גדולה וכמובן תכנות הרתחה כדי שלא נצטרך לחכות לכוס הקפה.

ועוד במוצרי המטבח הלבנים –

מכונת כביסה של LG 6 MOTION- כי היום כל מכונה צריכה להיות יותר ממכונה- מדמה כביסת יד, חוסכת באנרגיה ונותנת יחס אישי לכל בגד – כך שלא צריך לחשוש לזרוק בגדים למכונה (וכבר לא צריך למלא באמבטיה מים וסבון רק כי החולצה העדינה לא תשרוד מכונה).

מקרר- בלומברג 4 דלתות –  כולנו קונים, כולנו מבשלים, כולנו רוצים לאכסן, וצריך מקום – מקרר ענק עם נפח של 535 ליטר, 4 דלתות לנוחות מירבית, חיסכון בחשמל, והיחיד עם ICE MAKER שמייצר קרח ללא צורך בחיבור לנקודת מים – מי בא לקוקטייל ?

מזגן – בישראל הלוהטת זה MUST ומה שנשאר זה רק לבחור. ב"מוצר השנה" זכה מזגן תדיראן U COOL INVERTER  שעובד בשקט, חוסך בחשמל, מעוצב מקסים ובעיקר השלט הוא מואר כך שאפשר למצוא אותו בקלות גם כשהוא מסתתר בין כריות הספה או תחת ישבנו של החתול.

ואם בענין נקיון הבית עסקינן- גם לשאוב אבק אנחנו לא ממש אוהבים, והפתרון – שואב אבק רובוטי TNAVIBO של סמסונג – דקיק (8 סנטימטר גובה), שקט, מגיע לכל פינה בעזרת מערכת ניווט המבוססת על מצלמה, ועושה את העבודה בשקט, תרתי משמע.

גם את חיות הבית לא נזניח.

בזווית האישית – גידלתי חתולה במשך 19 שנים. חתיכת חיים. מההתחלה ועד מותה בשיבה טובה , היא אהבה בעיקר את מזון החתולים של "לה קט" ואנחנו קנינו שקים על שקים (וגם קצת בשביל חתולי הרחוב המקומיים). ב"מוצר השנה" זכה מזון החתולים של "לה קט" בתוספת חמוציות שמסייע בבעיה נפוצה של חתולים – דלקת בשלפוחית השתן.

(ובנימה אישית – פיצה שלי, אני מתגעגעת!!)

ואחרי כל כך הרבה מוצרים זוכים של "שופרסל" – לא עדיף לקנות אותם בנוחות? אתר הקניות של "שופרסל אונליין" מאפשר לקנות בקלות, להעזר בקניות קודמות או למצוא תחליפים זולים יותר. טוב במיוחד לאנשים עסוקים שנמצאים ממילא ליד מחשב.

ועוד במחשב ובטלפון החכם –

אפליקציית סופר-פארם- שמאפשרת לממש קופונים , להזמין תור לבית מרקחת (ומנסיון, זה מעיק מאד לעמוד בתור כשאתה לא מרגיש טוב), להכין רשימת קניות קלה, לשמוע על מבצעים ולבחון אותם בשקט בבית ולא בלחץ בסניף, וכמובן למצוא בכל מקום את הסניף הקרוב. העולם בכף היד.

אם בכל זאת החלטנו להגיע לסניף השופרסל- גם שם אפשר לקצר את הדרך באמצעות הקופות של השירות העצמי- שחוסכות את התור בנוחות, והאמת התפקוד מאד נוח וברור, קל מאד להתמצא, ותמיד יש גם עובד בסביבה לעזרה במקרה הצורך.

ויש כמובן גם את הקופונים – קופונים אישיים שמכירים את הקניות הממוצעות של כל לקוח ומתאימים לו את ההנחות הכי שימושיות לו.

ואחרונים אחרונים חביבים – עוד שלושה זוכים ב"מוצר השנה" שמקלים עלינו מאד את החיים

הפקדת צ'ק בסלולרי באפליקצית לאומי – פשוט מצלמים את הצ'ק, מזינים את הפרטים והסכום מופקד ישירות לחשבון – חוסך ללכת לבנק  – לפקיד או לתיבת השירות.

בזק FREE CLOUD – כי כשהמחשב קורס וכל מה שנשמר עליו נעלם- תמונות, מסמכים, סרטים, קבצים, זה בערך מקביל לחורבן בית שלישי. כדי למנוע את זה, קל מאד לשמור את הכל על הענן של בזק, בחינם, ללא הגבלת נפח ולגשת מכל מקום ובכל זמן. טיפ שלי – כשנוסעים לחו"ל – להעלות לענן את כל המסמכים – סריקה של הדרכונים, כרטיסי הטיסה, ביטוחים ,העברות כספים וכו', וכך אם נתקעים בחו"ל – הכל זמין.

חברת הסלולר של YOUPHONE- כי הלקוחות מקבלים יותר מאשר שיחות – שירות שמאפשר לקבל הנחות בחשבון החודשי כנגד קניות יומיומיות ברשתות של MEGA וYOU   ודלק ב"דור אלון".

זו הרשימה המלאה, ואפשר למצוא שם המון חידושים והקלות לחיים הרגילים שלנו, כי למה לעבוד קשה?

לאתר מוצר השנה- http://www.productoftheyear.co.il/