זוכרים את הפרסומת "פצצת אנרגיה צהובה"? כן, הבננה האהובה על כל הגילאים היא מקור לאנרגיה, ביחד עם וויטמינים ומינרלים שעוזרים ללחום בתופעות כמו כאב ראש , אנמיה, בחילות ועוד. ולמה אנחנו צריכים את כל האנרגיה הזו?
כי בחג החנוכה, למעשה כמה ימים לפני החג, מתחיל "פסטיבל הבננה" ה2 שמתאחד עם פסטיבל "טעם הכינרת " ה12, למשך עשרה ימים של כל כך הרבה חוויות לכל המשפחה, שבהחלט צריך לנצל את כל עשרת הימים אם רוצים להספיק.
שינה. ילדים שונאים כששולחים אותם לישון, מבוגרים רק רוצים לתפוס קצת שינה, ו…פולניות? הן לא ישנות, הן רק "מניחות את הראש".
אנחנו כולנו רצים, כל הזמן רצים, בין משפחה ועבודה ותחביבים והורים מבוגרים ומליון עיסוקים אחרים ואז אנחנו גם רוצים לצאת לבלות , וכמה זמן נשאר לישון? מעט מדי. ואז, כשסוף סוף מגיעים למיטה, השלווה שורה , הטמפרטורה מושלמת, רק קולות הצרצרים ברקע, ו…. לא נוח. כדי להרדם אנו זקוקים לנוחות המקסימלית ולשם כך צריך מיטה וכרית נוחים.
את ממרח "השחר העולה" לא צריך באמת להציג- כבר עשרות שנים שישראלים גדלים על הממרח האהוב, שמלווה אותם מכריך בית הספר ועד להפתעה שבמנה הצבאית, וגם הלאה, לדור הבא.
מפעל "השחר העולה " קיים כבר מ1948, ממש ביחד עם קום המדינה.
השילוב בין מתוק ומלוח כבר הפך לשכיח במחוזותינו- וכולנו נהנים מנניח גבינות חריפות עם ריבת פירות מתוקה, או כמובן שוקולד עם מלח ים. גם בייגלה כבר נראו לא אחת ב"מפלי שוקולד".
"אסם" מביאה לנו חידוש בתחום חטיף ה"אפרופו" האהוב- אפרופו מצופה שוקולד, שמערב טעמי מתוק ומלוח, בדיוק כמו ה"במבה נוגט" הפופולארי וה"שטוחים עם שוקולד".
שנה הלכה, שנה באה ,ואני כפיי ארימה (בשביל לסחוב את כל הטעימות הכייפיות ש"שופרסל" מפנקים בהן כל השנה).
כבר כמה שנים שאני "שופרסטארית" ואני זוכה לטעום את מיטב המוצרים ממותג הבית, ולנסות כל מני מתכונים וטעמים שלא הייתי מנסה אף פעם לפני כן.
לכבוד השנה החדשה- מסע אחורנית אל "מה היה לנו השנה?"
הסרט "אמהות רעות" עולה היום (יום חמישי ה4 לאוגוסט) למסכים. הסרט הוא של ג'ון לוקאס וסקוט מור, מוגדר כקומדיה, אבל מעלה הרבה נקודות חשובות למחשבה.
נתחיל מהעלילה – איימי מיטשל (מילה קוניס) היא מה שמוגדר בכל תורה שוביניסטית כ"אם שמנסה לגלם את תפקידה אבל לא מצליחה". מה הכוונה? ב"תפקיד" הכוונה לכל עבודות השירות הנדרשות מאישה מעצם היותה אישה- לדאוג לכל צרכי הילדים והבעל, כולל לעבוד משרה מלאה (תחת בוס גבר כמובן), ואז להתחיל "משרה שניה" עם הסעות הילדים לחוגים, הכנת שיעורי הבית שלהם, השקעה בארוחות בסגנון "אמהות אופות" שעל זה כבר נעשתה פרודיה ב"ארץ נהדרת" , וכמובן הגשת אוכל לכולם בערב בבית, כולל לבעל הבטלן שעסוק בעיקר בחיפוש סקס באינטרנט, וחושב שכל מה שאשתו עושה זה "לשים קרם פנים ולדבר לדבר לדבר".
פיסקת פתיחה- יש הרבה "דיוויד" בעולם, אני מאוהבת בשניים – דיוויד האסלהוף ודיוויד טננט. למה? כי זה הטעם שלי. אבל השבוע הוספתי לי אהוב שלישי- דיוויד ים המלח – ריזורט וספא. נכון, זה לא בן אדם שאפשר לבקש להצטלם איתו סלפי, אבל השהות בו היתה הרבה יותר כייפית מאשר כל תמונה סלולרית בפייסבוק.
ים המלח, אחד מתופעות הטבע הנדירות, פנינה של טבע שמענגת את כל החושים- הנוף היפיפיה הוא תענוג לעיניים, האוויר הצח והייחודי מרחיב את הנשימה, השקט המדברי, הטעמים והתחושות. יש מספר מלונות לא מבוטל בעין בוקק, אבל "דיוויד " יש רק אחד- בגדול. כמה גדול? "דיוויד" הוא הגדול והמפואר ביותר באזור, על 606 החדרים שלו, בדרגות שונות, והשטחים הגדולים שלו בכל קטגוריה.
הוזמנתי לעשרים וארבע שעות סוערות בים הרגוע הזה, ותאמינו לי, יש כל כך הרבה מה לעשות בים המלח בכלל וב"דיוויד" בפרט, שלא נותרה דקה פנויה.
למזל כהן היתה עקמת שגרמה לה סבל וכאב במשך עשרים שנה. במסגרת החיפושים אחרי טיפול או לפחות הקלה בכאב, היא ניסתה שיטות שונות עד שמצאה שדרך תרגול הגוף בשיטות כמו פילאטיס ואימון גופני , הכאב חלף ואיננו.
מזל המשיכה והתמחתה בתחום הכושר, ובין השאר פיתחה את שיטת "כושר בקלות" שהשפיעה על אלפי אנשים להפוך את דרך חייהם לבריאה ואיכותית יותר, אימנה אנשים פרטיים וחברות, מבוגרים וגם ילדים שאימצו בחום את שיטת "FIT DANCE" שגרמה להם לעזוב את מסכי המחשב והטלפונים לטובת תנועה בריאה.
סופי (רובי ברנהיל) היא ילדה יתומה בת 12, שחיה כמו בספרי דיקנס, בבית יתומים בלונדון, ישנה בחדר גדול עם המון ילדות אחרות, ולא ממש מסוגלת לישון בלילה כי היא בטוחה שבכל לילה בשלוש לפנות בוקר , מפלצות מסתובבות בעיר.
בילדות שלנו היינו אוכלים אוכל בצבעים זרחניים. כאלה שלא רק שהשאירו את הפה שלנו והשיניים בצבעי כחול, סגול, צהוב, גם שפעו בחומרים כימיים לא ברורים שהיו מוגדרים בכל מני אותיות באנגלית.
