הצרכן הישראלי מזמן למד לערוך רכישות באינטרנט- ביגוד, כלי בית, דברים לילדים ומה לא. בכל ימות השנה הישראלים קונים הרבה ברשת, ובימי המכירות המיוחדים כמו "בלאק פריידי" עוד יותר. הבעיה- יש מבחר ענק של אתרי קניות באינטרנט, חלקם אתרי קניות באינטרנט ששולחים לישראל (ואז צריך לבדוק היטב את מחירי המשלוחים ואת המקסימום שאפשר לרכוש בלי להסתבך עם מיסים ומכס בארץ), חלקם אתרי קניות באינטרנט בעברית שבעצם מייצגים ספקים בחו"ל ועוד, ובתוך כל הים הזה צריך למצוא את האתר שאפשר לסמוך עליו, גם מבחינת איכות המוצרים, גם מבחינת התאמה של מה שהוזמן למה שהגיע (ונסו פעם לחפש סרטונים ביוטיוב על "ההזמנה" לעומת "המציאות" – קורע מצחוק!) וגם מבחינת זמן האספקה (כי הכי מבאס להזמין תחפושת לפורים ולקבל אותה רק אחרי פסח…).
ארכיון
אמה לורה מפנקת לחג.
כשמישהו אומר לי "שונא מתנות יחיה" אני משיבה "אני לא יחיא, אני שוש". מה לעשות שמתנות זה ממש כיף? ומתנות פינוקיות עוד יותר? ( ולא ,אני לא מחשיבה את האנציקלופדיה שקיבלתי בבת מצווה כמתנה…).
"שיר השירים אשר לשלמה" – ו"סיר הסירים אשר לשוש".
לסבתא שלי היו סירים שתמיד חשבתי שהיו מעוצבים במיוחד. מה הכוונה? לא היה סיר אחד שהיה חלק, ללא כתמים , או עם מכסה תואם. אצלה תמיד הכל היה בסגנון "אוונגרד" כלומר כתמים לא מזוהים בתחתית, שקעים ובליטות , חלקים שרופים, ידיות נמסות, וגם המכסה היה בשיטת "ערבב והתאם" עם כוכבית על המילה "בערך". מקסימום קצת ינזל מהלמטה של מכסה גדול מדי, ככה כבר מנקים את הכיריים תוך כדי…..
לאמא שלי כבר היו סירים יותר טובים, רק חבל שהיא לא השתמשה בהם הרבה, ואולי זו הסיבה שהגעתי לגיל שמונה עשרה עם בקושי חמישים קילו על מטר שבעים.
הYOFFI הישראלי!
כשאני נוסעת לחו"ל ויודעת שאני אבקר חברים, המתנה שאני תמיד מביאה היא מוצרי ים המלח מהדיוטי פרי. במשך השנים נראה לי שחבריי צברו מספיק מלח ובוץ כדי לפתוח אתר ספא אצלם בבית. עם הזמן גדל הרצון לגוון ולהציג את כל היופי שיש בישראל מלבד בוץ, בריא ככל שיהיה.
בעבודה שלי עובדים עם ספקים מחו"ל ועד עכשיו בכל שנה נשלחו אליהם ארגזי תפוזים ואשכוליות, נראה לי שגם להם זה מתחיל להמאס.
פריליק- להתפעל ולהתנפל.
כמה עובדות:
קודם כל- כולנו קודם כל אוכלים עם העיניים, האוכל צריך להיות יפה ומזמין כדי שנתגרה לאכול אותו. שנית- לפחות בענין פירות- כולנו די עצלנים, להתחיל לקלף ולפרוס נראה מסובך מדי . שלישית- כמה אפשר לשבת בכינוס עובדים ולאכול את אותן בורקס? רוגלעך בהרמות כוסית, פיצה בישיבת צוות? מה עם משהו יותר טעים, יותר יפה ויותר בריא?
אז כדי לפתור את הדילמות האלה ועוד הרבה אחרות- מתייצבת לעזרתנו עדן בן חיים מ"פריליק"– משלוחים של כל מה שטעים בפה וכיף בעיניים, לאירועים מיוחדים וגם ליומיום.
מקסיקו אהובתנו
השף איתמר דוידוב, מעל שלושה עשורים מתעסק באוכל, ואחרי שהיה השף והבעלים של "פיטנגו" המצליחה, ויזם את פסטיבל האוכל ה"גייסטרונומי" ברחבת הסינמטק, שהפך להשראה ל"טעם העיר" מאוחר יותר, הוא הוזמן על ידי השר לשיתוף פעולה אזורי דאז- שמעון פרס, לפגישה עם נשיא מקסיקו שהגיע לישראל, וב2013 הוזמן להצטרף למשלחת של פרס בביקור במקסיקו. כאן החלה האהבה הגדולה של השף דוידוב למקסיקו וטעמיה, ומכאן יצאה גם חברת "טרס פזוס" שיסד, שמייצרת מבחר גדול של מוצרי מזון מקסיקנים כמו טורטיות מקמח חיטה בכל גודל וצורה שתעלה על הדעת, טורטיות מקמח תירס, רטבים, סלסות טריות, נאצ'וס, גואקמולה, פריחולס, ממרחי שעועית שונים, נופאלס (עלי קקטוס) וכמובן שפע של מוצרי פלפלים חריפים. במפעל נמכרים גם ירקות טריים מקסיקנים כמו פלפלים מסוגים שונים, עגבניות ירוקות מקסיקניות "טומאטיוס", וכל מה שמסביב- ספרים, כלים שעשוים בעבודת יד על ידי תושבים מקומיים במקסיקו ועוד.
שנה טובה ב"מרתף של רוזנר".
בפאתי כפר סבא, ניצב "המרתף של רוזנר" – חנות היין (וכל שאר הדברים הטובים) של משפחת רוזנר מזה שלושה דורות.
הגעתי ל"מרתף" כדי לבדוק מה התחדש לקראת השנה החדשה ובכלל. במקום יש כמות שלא תאמן של אלכוהול- מעל אלף סוגי כהלים שונים, ומעל שמונת אלפים (!) סוגי יין, ביחד עם כ400 סוגי בירה. בקיצור, איך מוגדר המקום – "יינות ומשקאות לאנשים חריפים"- כי חובבי היין והחיים הטובים ימצאו שם גן עדן. ואם אתם תוהים איך להתמצא? יניב רוזנר, הדור השלישי, ביחד עם רעייתו ענבר יודעים לשאול את השאלות הנכונות כדי למקד את הקונה במה שבדיוק מתאים לו מכל הבחינות- טעם, מחיר, העדפות ועוד.
אנד ג'וי – אהבה פי שלושה.
BuyMe – הדרך לאושר מעולם לא היתה קצרה יותר.
בכל שנה לקראת חג המולד אנו רואים בטלוויזיה כיצד האמריקאים משתגעים, ממלאים את הקניונים, מתרוצצים מחנות לחנות בחיפוש אחרי מתנות לחג. אנחנו חושבים לעצמנו "איזה פראיירים הם, משתגעים בגלל מתנות שבדרך כלל הן לא מה שהמקבל בכלל רוצה". ואז עוברת חצי שנה, מגיעה תקופת הפסח אצלנו, כולל ההתארחויות אצל משפחה וחברים, ואנחנו מוצאים את עצמנו בדיוק באותה סיטואציה- מתרוצצים בין חנויות, מחפשים את הוואזה המושלמת או את סט הכלים הדקורטיבי (בכלל, המילה "דקורטיבי" מופיעה על כל דבר, נראה לי שיש אפילו קיסמי שיניים "דקורטיביים" ) כדי להביא לחמות או לסבתא, רק בשביל שהיא תחייך בנימוס, תגיד משהו כמו "לא הייתם צריכים" ותקבור את זה בבוידעם ביחד עם מתנות "דקורטיביות" אחרות ששוכבות שם משנים קודמות.
וזה לא רק בחגים ולא רק לסבתא, אישית – כבחורה, תשעים אחוז מהמתנות שאני מקבלת ליום ההולדת שלי הן איכשהו מחנויות סבונים למיניהם, כך שאם מישהו רוצה למלא בריכה עם קרם גוף- אני הכתובת.
ואז נשאלת השאלה- למה בעצם? למה שהצד הנותן יצטרך להתרוצץ , בדרך כלל מלווה בילד או שניים שמשתעממים מכל העסק, בין חנויות כלי בית או מצעים, כשהוא מנסה לחשוב "מה סבתא זלדה תגיד על מפת שולחן מנוקדת באדום לבן?", תוך הדחקות בין אלפי אנשים שעושים אותו דבר, וזה בתנאי שמצאנו חנייה כמובן.
FOOD APPEAL- אהבה מבישול ראשון (ושני, ושלישי…)
מכירים את הדברים האלה ש"עושים חשק"? אודה על האמת, אני לא בשלנית גדולה, ותמיד מעדיפה שמישהו אחר יבשל ואני אוכל. אבל כשאני נכנסת לFood appeal – – האתר או החנויות, אני מקבלת חשק לרוץ למטבח ולנסות שם את כל הדברים המקסימים שאני רואה בערוץ האוכל ובקיר שלי מכל ידידי הבשלנים והאופים.
פוד אפיל, שלמעלה מעשור מייבאת ומשווקת כלי בישול ואביזרים משלימים של המותגים המובילים בעולם, עם דגש על בישול בריא ויעיל, מציגה אוסף ענק של כלים ואביזרים שמהווים את חלומו הרטוב של כל פודי וחובב אוכל, ומצד שני גם כלים שיקלו על החובבן הטרי שרוצה להצליח להוציא יצירות פאר קולינריות תחת ידיו בדרך קלה, נוחה ובריאותית.