ארכיון

"גאווה, דעה קדומה ו… זומבים" – עכשיו בקולנוע.

http://clixtrac.com/banner/219312.jpg

כולנו גדלנו על הסיפור הקלאסי של ג'ין אוסטין, שנכתב במאה השמונה עשרה ומתאר את החיים באותה תקופה- כשכל הוויתן של נשים היתה להיות מנומסות, להעביר את זמנן בריקמה וקריאה, ולתפוס חתן עשיר. ליזי בנט, אחת מחמש בנות משפחת בנט, שלא זכתה לרכוש רב, היא היחידה שעוד מרהיבה עוז, ומעיזה לא להסכים לנישואים כפויים ותועלתיים למר קולינס, ושואפת לאהבה אמיתית, אבל בזה נגמרת העצמאות שלה, כשכמובן שיא הספר הוא נישואיה לגבר ההפכפך מר דרסי הגאה והיומרני.
אז איך משתלבים זומבים בעניין? מסתבר שיש שני דברים שלא ידענו על גיבורי "גאווה, דעה קדומה וזומבים", והם שקודם כל, כחלק מהחיים יש גם מלחמה מתמדת במתים חיים שניזונים ממוח אנושי והם מסוכנים ביותר, וכן, שנשים הן ממש לא הסוג הכנוע וקורא הספרים, ליתר דיוק, הן מומחיות בתורות לחימה ומשתתפות בהגנה על הבית (והרבה פעמים על הגברים) בעודן לבושות בשמלות מלמלה קלאסיות , שמתחתן, בביריות – נעוצות סכינים חדות.

להמשיך לקרוא

התוספת (הנוספת) שתופסת.

פיצה דומינו'ס אהובה ופופולארית, ומה שתמיד כיף זה שיש מבצעים חדשים ומיוחדים.

 

 

WP_20150621_019

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הפעם החידוש – מבצע כייפי במיוחד בתוספות. על מה מדובר? לאורך הקיץ כל מי שמזמין תוספת במחיר 9.20 ש"ח לתוספות הירק והגבינות, או 12 ש"ח לתוספת בשר או דגים, מקבל תוספת נוספת במתנה.

להמשיך לקרוא

דומינו'ס פיצה- כשטעם וטכנולוגיה נפגשים.

לפעמים אחד ועוד אחד הם הרבה יותר משתיים. מתי זה קורה? למשל כשלוקחים את המנה האהובה על כולם – פיצה, ומשלבים עם התכונה הכי חשובה לאנשים –נוחות, ואם אפשר להכניס טלפון סלולרי לעסק, הכי טוב והכי מהיר.

להמשיך לקרוא

הדור האחרון – להקה עם ערך מוסף.

אומרים ש"הזהר במה שאתה מבקש, יכול להיות שתקבל את זה". את זה למד דני ויצפלד, מוסיקאי ונגן גיטרה שהגיע לטופ – סיבובי הופעות חובקי עולם עם קלי קלרקסון ואנסטסיה. גם ארז גינת המתופף הגיע לפסגות ולבמות הנחשבות בארצות הברית ובעולם  כשהופיע עם כוכבים כמו הילרי דאף. ואז הם נתקלו בסימן הכי ישראלי בחו"ל – חבילת שוקולד עטורה בפרה מוכרת מאד, שגרמה לגעגועים לפרוץ, ולמזוודות להארז.

להמשיך לקרוא

משנכנס אדר מרבים במתוקים.

לקראת משלוחי המנות לחג הכי שמח והכי מתוק שתיכף מגיע אלינו- יצרנים רבים מביאים לנו מוצרים חדשים או מהדורות חדשות של מוצרים קלאסיים, כדי שיהיה לנו טעים , מעניין ובעיקר מאד מתוק בפה ובנשמה.

קיבלתי לטעימה כמה מהחידושים האחרונים –

הראשון, "אזני המן שוקו עם מילוי ממרח חלוה" של "אחוה". אחוה שמפורסמת בחלוות האיכותיות שלה, משלבת אותן עם אזני המן ושוקולד, והכל בטעם ביתי.

האמת, אני תמיד סקפטית כשזה מגיע לאזני המן כי הרוב המוחלט של מה שנמכר בחנויות פשוט יבשושי ולא מתקרב לטעם של אפייה ביתית. מטעימה של אוזן (למעשה שלוש, אבל מי סופר?) שמחתי לגלות ש"אחוה" שמרו על הטעם הביתי, והבצק עשיר אבל רך ולא מתפורר. אזני ההמן שוקו במילוי חלוה מצטרפות לאחיותיהן במילוי שוקולד, פרג ותמרים ומגוונות לנו את משלוחי המנות במחיר אטרקטיבי במיוחד- 9.90 לאריזה של 450 גרם שיש בה המון אזני המן. האמת, כשחשבתי על זה, התפלאתי שהם לא עשו אותן קודם עם מילוי חלוה שכל כך מתבקש ממוצרי החלוה האחרים שלהם, ועכשיו יש השלמה של הפינה הזו, (בעצם – של שלוש פינות….).

להבדיל מיצרנים אחרים, גם האריזה נוחה מאד לפתיחה (ולא דורשת תקיעת מספריים או סכין אלא משיכה קלה והניילון יוצא ביחידה אחת) ומצד שני גם לסגירה נוחה כדי לשמור על הטריות. מצוין עם קפה וגם ככה כנשנוש.

החלוה עצמה היא פצצה של בריאות וכוללת 50% טחינה גולמית דלת נתרן, ועשויה ממאה אחוזים של שומשום טחון.

כשר פרווה בד"ץ העדה החרדית ירושלים.

לדף הפייסבוק של "אחוה" – https://www.facebook.com/achvafood

החידוש השני הוא למעשה התחדשות – חברת "מן" חוגגת שישים שנה, כן, כמעט מאז קום המדינה המתוקים הפריכים שלה מלווים אותנו, ועכשיו מתרעננת ומחדשת. אז מה החידושים? החברה, שהיא מותג הוופלים והעוגיות השני בגודלו בישראל (ובמגזר החרדי הראשון) כוללת מגוון רחב של מוצרים – וופלים – בטעמי שוקולד, חלווה, לימון, וניל, וקפה (הפייבוריט שלי, כמו של רוב עם ישראל הוא השוקולד, ובכלל, הופלים של מן אהובים כי יש בהם המון מילוי ושכבות הוופל הן דקות יחסית, כך שאין תחושת יובש או אבק כמו במוצרים מתחרים), עוגיות- בטעמי שוקולד, עוגיות שומשום, עוגיות חיטה מלאה, בטעם לימון, בטעם חמאה ועוד, עוגיות וופלים מצופים, קוביות וופל, מאגדות שונות (מצויין למשלוחי מנות) ומה שמאד מאד חשוב לקהלים רבים – מוצרים ללא תוספת סוכר ועם ערכים משופרים כמו עוגיות גרנולה ללא סוכר, עוגיות שיבולת שועל וקמח מלא, עוגיות וופלים מחיטה מלאה ועוד.

קיבלתי לטעימה כמובן מהוופלים – כשהחבילה הראשונה שחוסלה אצלי בבית היתה זו של השוקולד (למה להאשים אחרים, חצי מהאשמה היא עלי…) ואחריה זו עם מילוי החלווה. התקבלה גם חבילה של עוגיות מחיטה מלאה שעוזרות להקל על המצפון של "אם כבר אני אוכלת עוגיות, אז שלפחות יהיו בריאות" (וטעימות על הדרך).

כמה מילים על ההיסטוריה- ב1938 עלה לארץ מנחם רוקח עם הוריו, אחרי שהשאירו מאחוריהם באוסטריה מפעל למתוקים, והמשיכו כאן בארץ במחלקת "ליבר" שהתאחדה עם "עלית" בהמשך. היוזמה הבאה כבר היתה מפעל "מן" בבני ברק ובעבודה קשה וחרוצה הוא התפתח והפך למותג רחב מוצרים וטעמים. היום במפעל קוי יצור אוטומטיים ללא מגע יד אדם. המוצרים פופולארים גם בקרב קהילות יהודיות בחו"ל . לכבוד חגיגות השישים האריזות רועננו, נוספו סימוני מזון חדשים (והגאווה שבלוגו של "מאז 1954!") ובעיקר הודגש המסר כי כל המוצרים (למעט עוגיות הגרנולה) הם טבעוניים (וקיבלו את התקן של "ויגן פרנדלי"). כך שאנשים טבעוניים לא צריכים לכרסם רק עלי חסה ועדשים, יש מתוקים כייפים, בטעמים מוכרים ואהובים לצד חידושים, ואפשר לאכול אותם בלי לפגוע בעקרונות התזונה שלהם.

לדף הפייסבוק של "מן"  – https://www.facebook.com/man.wafers.cookies

הערב המופלא של "זכרון מנחם".

"זכרון מנחם" היא בהגדרה "המרכז הישראלי לתמיכה בילדים חולי סרטן ומשפחותיהם" אבל בעצם היא עולם ומלואו, ותומכת בכל דרך בחולי הסרטן בכל שלב שהם מתמודדים איתו -אם בהתרמות שיער לפאות עבור חולות, כדי שיחושו יפות יותר, אם בהגשמת חלומות, אם בעזרה פיזית בסיוע לכל צרכי החולה, בקבוצות תמיכה, בעריכת ימי הולדת, במחנות נופש, ובעזרה כמובן למשפחות המותשות מהטיפול בחולה- ההורים והאחים ועוד המון המון המון פעילויות והתנדבויות שניתן לקרוא עליהן ( וגם להתנדב לסייע) באתר שלהם בלינק כאן.

(בתמונה למעלה – פינות חמד ב"האחוזה", בתמונה למטה חלק מהמנות שהוכנו עבור הערב המיוחד הזה).

בעבר כבר סיקרתי פעילות מקסימה ש"זכרון מנחם" עשו עבור קבוצת הבוגרים, בני העשרים פלוס שלעיתים נופלים בין הכסאות כי כולם עוזרים לילדים חולי סרטן, ונוטים שלכוח שגם בני עשרים שחולים זקוקים לאוזן קשבת, תמיכה, תשומת לב ועזרה. על האירוע הקודם, בנוכחות מיטב השפים הישראלים, ניתן לקרוא כאן .

(בתמונה למעלה – עוד מהעושר הרב שבחגיגה, בתמונה למטה- דניאל ושלום אסייג בהופעה, ובקבלת תעודת הוקרה מדי אריאלה פיקלסר אלון, התותחית שמאחורי הערב).

בשבוע שעבר נערך ערב מיוחד עבור קבוצת הבוגרים, שבו גם היתה הוקרה למתנדבים הרבים ולאנשים שמקדישים את חייהם למען עזרה לזולת ברגעים הקשים של החיים. "האחוזה" במושב בית חנן תרמו את המקום, האוכל, הקישוט, וכל מה שצריך נתרמו בין השאר על ידי גופים כמו "צור", "טמפו", "הקייטרינג של "מכבים" "שמחת אהרון" ועוד רבים וטובים, שפים רבים באו לבשל לבאי המקום, כמו זוכי "מאסטר שף" אבי לוי ותום פרנץ, וזוכת "משחקי השף" מאיה קליין, שנוסף לאוכל גם שימחו והצטלמו עם הנוכחים בחיוכים רחבים, הופעה בהתנדבות של שלום אסייג ובנו דניאל, שקיבלו תעודות הוקרה על התנדבותם, והזמר נתן גושן שהופיע אף הוא. (מעבר לכל אלה היו עוד גופים רבים שהתנדבו ותרמו, הרשימה ארוכה ומרשימה). כמלצרים ואנשי צוות תיפקדו המחלימים עצמם – בוגרים בעבר ובהווה, שעשו עבודה מקסימה וחרוצה במיוחד, ועם מצב רוח מרומם.

(בתמונות למעלה- השפים אבי לוי, תום פרנץ ומאיה קליין).

בר מתוקים חתם את הערב המרגש, שבו דיברו גם חולים, מבריאים ונציגי משפחות, על ההוקרה הרבה שהם חשים ל"זכרון מנחם" ועל התמיכה הרבה שקיבלו ומקבלים לאורך כל הדרך, עד להחלמה המלאה.

הרבה מהמחלימים הופכים בעצמם למתנדבים ב"זכרון מנחם" כדי להעביר הלאה את כל הטוב הזה.

 

אסם – לנשנש בכיף.

בתקופה האחרונה הוצפתי במתוקים. התוצאה – מעבר לצרבת, גם קרייבינג לכיוון השני – למלוח.

הבעיה היא שרוב המלוחים הם גם שומניים מאד ועוברים טיגון, כך שזה אולי נעים על הלשון אבל לא נעים כשזה בתוך הגוף, וגם על המצפון זה לא עושה טוב.

אסם באו לקראתנו בדיוק בזה- ה"קריספי צ'יפס"  חטיפים שמצד אחד הם מלוחים וקריספיים ומצד שני עוברים תהליך אפייה שמבטל את הצורך בטיגון, כך שגם ספיגת שומן מיותרת אין שם.

האפייה היא בטכנולוגיה מיוחדת ששומרת על הפריכות והדקיקות.

קיבלתי לטעימה את שלושת הטעמים שיצאו בסידרה- מלח ים, שמנת בצל וצ'ילי. אני ניכסתי לעצמי קודם כל את מלח הים כי זו הנטיה הטבעית שלי (חשבתי לקחת לעבודה, אבל דברים פריכים וקרנצ'יים עושים יותר מדי רעש, לא רוצה לחלוק!!!) ואת השניים האחרים הבן דגם ואני טעמתי.

הוא מאד אוהב חטיפים מלוחים ורגיל לשמנוניות שלהם (ניסיתם להחזיק דף למשל תוך כדי שאתם אוכלים חטיף מטוגן רגיל? ). הוא טען שזה אמנם שונה, אבל העדר השומניות לא מפריע, וגם טוב יותר שלא נשאר ליכלוך על הידיים. הטעמים עצמם מוכרים לו מחטיפים אחרים, והוא אוהב, בעיקר את השמנת בצל.

אני ניסיתי את החטיף בצורתו הטבעית, ואחר כך גם כדיפ עם גבינה, במחווה לשנות השמונים. בשני המקרים התוצאה היתה טעימה מאד.

אגב, את זה עם מלח הים הגשתי גם כתוספת ליד נקניקיות, חוסך להכין צ'יפס והולך מצוין עם הטעמים.

אז אם מתחשק לכם משהו מלוח, נשנוש, קרנצ'י ולא מעיק על הקיבה והמצפון – סידרת "קריספי צ'יפס" היא הפתרון.

להשיג בכל רשתות השיווק.

מט"ח – העוגן ללמידה.

תארו לעצמכם שאתם מנסים לפתור בעיה, וברקע יש פטיש אוויר מטרטר, מישהו חורט על לוח עץ, כלב נובח בלי הפסקה, הנעל שלכם פוצעת לכם את הקרסול, והשולחן שלכם רועד ומטשטש לכם את האותיות מול העיניים. אפשר לעשות משהו ככה?
כי זה העולם של מי שיש לו ליקויי למידה או הפרעות קשב וריכוז.
בישראל מאובחנים ילדים רבים (וגם מבוגרים, באיחור) כבעלי ליקויי למידה או הפרעות קשב וריכוז (או שניהם) ואז מתחיל המירוץ למציאת המידע – מה עושים? איך מתמודדים? ההתמודדות היא כמובן לא רק של הילד אלא גם של הוריו וגם של המורים שלו שצריכים לדאוג שהוא ישתלב ויתקדם עם כל הכיתה, ולא לכולם יש את הידע הנדרש לכך.
לכאן נכנס "עוגן" שכשמו כן הוא, מחבר בין הבלבול הרב והידע הקטוע שמסתובב בכל מקום, ומי שצריך אותו.
הדבר הראשון שיש להדגיש- מדובר במלכ"ר – ולכן הכל, כולל הכל – חינם , חינם ועוד פעם חינם.
עכשיו, אחרי שהבהרנו את זה- מהו בעצם "עוגן"? – מדובר בפורטל מקיף שמכיל בעצם את "כל מה שרצית לדעת על ליקויי למידה והפרעות קשב וריכוז".
הכתובת היא – http://ogen.cet.ac.il/
ומה יש שם? חוץ ממתכון לפאי בוטנים – הכל. וברצינות – האתר מחולק לשלושה חלקים עיקרים – תלמידים, הורים ומורים. האתר פתוח לקריאה בכל אחד מחלקיו, אם כי יש חלקים שדורשים הרשמה כמו תוכנות שונות שההרשמה עוזרת לנרשם לעקוב אחרי התקדמותו, אבל על כך בהמשך.

(התמונות הן צילומי מסך מתוך אתר "עוגן").

למעשה, החידוש הוא החלקים להורים ולמורים, שכן החלק של התלמידים כבר קיים מזה שנתיים.

כל האתר מדובב בקריינות, כך שגם מי שמתקשה בקריאה או בהבנת הנקרא, יכול ללחוץ ולקבל את הטקסט בשמיעה.

האתר זכה ב"תו הנגישות" מ"נגישות ישראל" בגלל הניווט הקל. כמו כן, חוץ מהקריינות אפשר גם לשנות את צבע הפונטים, את גודלם, צבעי המסך וכדומה, כך שכל אחד יכול לסדר לו את האתר בצורה הטובה ביותר לשימושו.

אי אפשר להתחיל לפרט מה יש באתר, אפשר לשוטט שם שעות. סקירה קטנה תגלה לנו אוצרות כמו –

ב:"עוגן לתלמידים" – איך אפשר להעזר בפעילות גופנית לשיפור הריכוז, מהם ליקויי הלמידה השונים, איך מאבחנים ומה עושים עם האבחונים, מהו ADHD, איך מערכת החינוך מנסה לערוך התאמות כדי לעזור בהתמודדות עם הקשיים, מה עושים כמבוגרים – עם הבגרויות, עם הגיוס, עם קבלת רשיון נהיגה ומה קורה באוניברסיטה?

כמו גם טיפים שונים לתלמידים – איך מתארגנים בבוקר למשל, איך הטלפון הסלולרי יכול לעזור, איך לארגן את התיק, איך לומדים למבחנים, איך הטכנולוגיה יכולה לעזור?

סעיף חשוב הוא סעיף הסיפורים האישיים, שמלווים כמו הרבה תכנים אחרים, בסרטוני וידאו, ומציגים אנשים שמתמודדים עם הקשיים ומה הסיפורים שלהם וההצלחות.

ב"עוגן להורים" ישנם הסברים רבים איך מאבחנים הפרעות קשב וריכוז וליקויי למידה אצל ילדים בגילאים השונים – מהגיל הרך והלאה ואיך מתמודדים עם ילד עם בעיות כאלה. כולל גם בבגרותו – כמו בענין מציאת תעסוקה מתאימה. ההורים גם יכולים להתייעץ עם מומחים שמתנדבים באתר ועונים על שאלות במגוון תחומים – אם זה בתחום הלימודי ואם זה בתחום התרופתי למשל.

ב"עוגן למורים" יש מידע רב עבור אנשי החינוך- מההתחלה- מה קורה כשגננת חושדת שלילד יש בעיה מסוימת, דרך ההתמודדות עם הילד בתוך כיתה של ארבעים ילדים, ההקלות והזכויות שיש לילד כזה בתוך המסגרת החינוכית, והקשר עם ההורים.

שני חלקים נוספים ומאד שימושיים הם –

"תוכנות וכלים" שמכילים אוצרות רבים שמסייעים לתלמידים להתגבר על הקשיים. התוכנות מחולקות לפי נושאי לימוד- קריאה, מתמטיקה, גאוגרפיה, הסטוריה וכו', ולפי בתי הספר – יסודי, חטיבה או תיכון (ויש גם חלק בערבית). אני בחנתי למשל את תוכנת "גמבה" שמיועדת לקריאה, והיא בנויה כמו "בלי סודות" הקלאסית, כך שלמשל ילד נדרש להשלים אותיות חסרות במילה, ואם הוא טועה יש רמזים, עד שהוא מגיע למילה הנכונה וכך הלאה, והכל בגרפיקה מאד מזמינה וידידותית. בתוכנות הללו נדרשת הרשמה, (שוב כמובן חינמית לגמרי) כדי שהילד והוריו יוכלו לעקוב אחרי ההתקדמות.

חלק חשוב נוסף הוא  כאמור הלוח שבו ניתן למצוא פרסומים רבים על כל הדברים הנלווים שיכולים לעזור – מאבחנים, מטפלים, מורים, ספרים, בתי ספר, מועדוניות, תמיכה ועוד. יש לציין שהחלק הזה הינו אינפורמטיבי ולא מהווה המלצה על שירות זה או אחר, אבל בקרוב אמורה להיות שם אופציה של המלצות, כך שאפשר לקרוא חוות דעת של אחרים. בכל מקרה אפשר בנתיים לגגל את שם השירות ולמצוא מידע נוסף ברשת.

אז ההמלצה מכל הלב- כל מי שיש לו קשיים, כל מי שיש לו קרוב עם קשיים, כל מי שמלמד ילדים עם קשיים, האתר זמין, פתוח ונוח-  כדאי לבוא.

 

השלישיה בת שלוש.

כש"טריולה" הפתח תקוואית חגגה שנתיים, הלכתי לבדוק מה הולך שם, ואלה היו הרשמים שלי אז – http://cafe.mouse.co.il/post/2949559/

עברה שנה וחזרתי לבדוק כמאמר השיר "מה השתנה". האמת, יש דברים שלא רציתי שישתנו, ושמחתי לגלות שכך היה.

אבל בואו להתחלה-

"טריולה" היא שילוב של בר מסעדה, תלוי בשעה של היום. ככל שהערב מעמיק, כך חלקו של הבר גדל. אנחנו אמנם הגענו בשעה קצת מאוחרת אבל תמיד יש מקום לארוחת ערב טובה.

"טריולה" על שם שלושת השותפים, מוכרת בזכות הפסטה הביתית שלה, שמוכנה טריה טריה כל יום, ואכן המנות שהזמנו הוכיחו זאת.

אבל פתחנו במה שאני תמיד חייבת – "פוקצ'ת הבית " עם שמן זית, שום, רוזמרין ומלח גס, מוגשת עם חמאת עגבניות מיובשות (14 שקלים בתפריט). המבחן הראשון שלי לכל מקום הוא לחם הבית שלו. במקרה הנוכחי – פוקצ'ה. החמאה מעדן, הלחם טרי (שווה להזמינו בהמשך גם בשביל שיהיה עם מה לנגב את הרוטב של המנות הבאות).

כמו שכתבתי בהתחלה, קיוויתי שמנות לא השתנו, במיוחד לגבי ה"כרובית טרטופו" שכבר אז נחשבה למנת הדגל של המסעדה, וכך נשארה עד היום, והיא כוללת פרחי כרובית במחבת לוהטת מהטאבון ברוטב איולי כמהין ופרמז'ן עם שבבי עירית (38 שקלים). מעדן עד היום.

בעיקריות בחרנו בשלושה סוגי פסטה שונים, כל אחד בהתאם להעדפותיו –

"בולונז" – רוטב עגבניות, בשר בקר טחון, ירקות שורש, שמן זית, פטרוזיליה ויין אדום בבישול ארוך (51 שקלים בתפריט). בתפריט כתוב שיש אופציה לבחור עם או בלי חמאה, לא נשאלנו אז אני לא יודעת אם יש חמאה או לא. (אנחנו מעדיפים שיש).

"רדיאטורי פונגי" – פורטובלו, שמפיניון וכמהין בשמנת, פרמז'ן, סנט מור, אורגנו, יין לבן ושבבי עירית (56 שקלים בתפריט, ואם רוצים בתוספת של אווז אז המחיר הוא 68 שקלים)

"רגטוני בטטה" – קוביות בטטה אפויות בטאבון ברוטב שמנת, פרמז'ן, גאודה, טימין ואגוז מוסקט (54 שקלים בתפריט).

כולנו טעמנו מהכל, והדעות נחלקו בדיוק לשלושה, כשכל אחד התעקש שהמנה שהוא בחר היתה הטעימה מבין כולם . אני בחרתי את הבטטה ולדעתי היא היתה הבחירה הטובה עבורי כי הבולונז היה לי קצת כבד (יותר מנה חורפית). הפטריות באמת נתנו פייט. בסך הכל, כשיש פסטה איכותית ביתית וטריה, מרכיבים כמו פטריות או בטטה, ורטבים מבוססי שמנת ותיבול של אגוז מוסקט וגבינות, וכל זה בעזרת יד אוהבת שיודעת מה היא עושה, זה תמיד מתכון מנצח.

עם הפסטות הבנים לגמו בירות שעלו משהו כמו 32-33 שקלים לכ0.4 ליטר.

לפני הקינוח קיבלנו צ'ייסרים של למונצ'לו של המקום, על חשבון הבית, ככה להתרענן.

השולחן נוגב , הכפיות הונחו ושמענו מהמלצרית את תפריט הקינוחים, שחלקו קבוע וחלקו מנות מתחלפות. בגלל שהיינו מפוצצים מהפסטות והרטבים, בחרנו בקינוח אחד, עדין יותר- קרמבל תפוחים עם כדור גלידת ווניל (38 שקלים). המתיקות העדינה והקרירות עזרו לנו להצליח לקום מהכיסא. (היו עוד שני קינוחים שהתיאור שלהם גרם לי להזיל ריר אבל כבר באמת שלא הייתי מסוגלת יותר- קינוח ריבת חלב, וקינוח שוקולדי במיוחד, ואותם אצטרך להשאיר לפעם הבאה…)

כאמור בשעות הערב המוסיקה מתגברת, הקצב עולה, והכיף רק גדל.

עוד פרטים ב- http://www.rol.co.il/sites/triola/

 

איך לתת לילד את המפתחות בלי להשתגע…

כן, כותרת קצת בומבסטית, אבל… לפני שנים, זוג חברים שנולד להם תינוק זה מכבר ,שאלו אותי כשהם טרוטי עיניים "מתי חוזרים לישון נורמלי"? התשובה שלי היתה "אף פעם". כי כשמפסיקים להתעורר בלילה בגלל בכי של תינוק, ממשיכים לא לישון בגלל מבחני הבגרות, בגלל אהבות ראשונות של הילד, בגלל יציאה לבילוי עד השעות הקטנות, בגלל הטיול הגדול למזרח, בגלל שירות צבאי מסוכן… בקיצור, נולד ילד, הלכה השינה של ההורים, לנצח.

ואחד הדברים שמדירים שינה מהורים הוא כשהילד בגיל המתאים, רוצה שיעורי נהיגה ולאחר מכן את מפתחות המכונית. האמת, הפתרון שאני מצאתי היה אלגנטי – קניתי רכב בצבע וורוד בהיר, עגלגל ונשי במיוחד, כזה שהילד פשוט התפדח לנהוג בו וכך לא ביקש אותו. זה לא פתר את הבעיה לגמרי כי הוא עבד וחסך וקנה לעצמו מכונית משל עצמו.

אז איך מסתדרים עם הנהיגה של הצעירים שלנו, במיוחד לנוכח הכרות עם מה שהולך בכבישים הישראליים, שם הכביש הוא שדה קרב שבו כל אחד פחות או יותר מנסה להרוג את השני , העיקר להגיע לפניו לרמזור?

גם לנסות להגיד לילדים "זה לא שאנחנו לא סומכים עליכם, אתם נהגים נפלאים, הבעיה היא כל הנהגים האחרים!" לא תמיד עובד, ואז פונים לפתרון הריאלי יותר- מערכות הגנה.

בשנות השבעים שמונים שלטה בערוצי הטלוויזיה (בעיקר הירדנית בשחור לבן) הסידרה "נייט ריידר", שבה חוץ מדיוויד האסלהוף הצעיר (והחתיך יאמי יאמי) היתה גם מכונית טראנס אם שחורה שעשתה הכל – נהגה, כיוונה, וגם סיפרה בדיחות (לא מצחיקות) ואם יושבי האוטו עצבנו אותה, היא פשוט העיפה אותם עם כסאות מפלט.

מכונית כזו (שהבנתי שעובדים על משהו דומה ב"גוגל") יכולה לפתור את כל בעיות הבטיחות בכבישים ואת סיכון תאונות הדרכים אבל עד שזה יקרה ,מערכות משוכללות אחרות עוזרות לנו לנהוג, בעיקר אם הנהג לא מנוסה, ולהגיע בשלום ובחיים ליעד.

(בתמונה- K.I.T.T. – המכונית המושלמת).

מערכת שיכולה לזהות סטייה מהנתיב (למשל כשתשומת הלב מוסחת, בין השאר בגלל סלולריים למיניהם), מערכת שמתריעה על אי שמירת מרחק (ובכך פותרת את הוויכוח הנצחי על "אתה מתקרב יותר מדי" לעומת "אני רק מצמצם!"), מערכת עם התראות קוליות על סיכונים בכביש, על הפתעות בלתי צפויות, בקיצור, עכשיו כשאני חושבת על זה – מערכת שעושה בדיוק מה שעושה אישה נשואה נניח, כשבעלה נוהג… (ואולי למערכת הוא יקשיב יותר?  הרי הוא כבר למד לקבל הוראות מהGPS כשהוא לא מוכן לקבל אותן מאף אחד אחר, אז אולי גם פה?)

בסופו של דבר מערכת כזו מועילה גם לארנק (שלכם או של הילדים) בכך שגם מחירי הביטוח יורדים למי שיש מערכת כי הסיכוי שלו לעשות תאונה קטן יותר (ומחירים של ביטוח רגיל לנהג צעיר וחדש הם מחירי שחיטה).

אבל במחשבה נוספת, מערכת כזו צריכה להיות בכל רכב, כי גם אדם מנוסה, עם המון וותק על הכביש, גם דעתו שלו יכולה להיות מוסחת על ידי טלפון או מחשבה מטרידה, או אפילו התעטשות… שלא לדבר על אנשים מבוגרים ובגיל השלישי, שאולי לא בדיוק מבחינים כל כך טוב או שומעים סכנה מתקרבת עד שמאוחר מדי…

כי עד שכבישי הארץ יפסיקו להיות מערב פרוע (YE RIGHT…), היחידים שישמרו עלינו, הם אנחנו.