איזה בני? בני הדייג. איזה רשת? הרשת שבתוכה נלכדים הדגים הכי טריים שמגיעים ישירות לצלחת. איפה? בנמל תל אביב כמובן.

אז הוזמנו להסתכל לדגים בלבן של העיניים, ולבדוק מה הטעם של הטריות הכי טרייה שאפשר.

סניף נמל תל אביב של בני רבה, הוא בני הדייג , שנפתח בשנת 2000 לאחר שעבר ממיקומו הישן ביפו, יושב על המים, וחוץ מדגים יש גם פירות ים וגם בשרים.

הניהול מופקד בידי בנו של בני, יוסי רבה, ואת פנינו קיבלה אלקה, שהיא מוסד בפני עצמה, מאחר והיא עובדת במסעדה כשלושים שנה, ומכירה את הסועדים שחוזרים לעוד מנה ועוד מנה, תיירים וישראלים שזוכרים אותה, וכפי שהיא מספרת, היא כבר מכירה אנשים שהתחילו להגיע כרווקים, חזרו כנשואים, חזרו בהריון ואחר כך כבר חזרו עם הילדים…

אלקה גם הראתה לנו את הפינוק האולטימטיבי של המקום – הפילוט האישי – כלומר, כל מלצר שמגיש מנת דג, הוא גם מומחה בלפלט אותה כך שהסועד לא צריך להתאמץ יותר מדי ויכול להנות ישירות מהדג.

היינות נמזגו, ועל השולחן נפרשו הסלטים  – בין 10 ל14 סוגים שונים, בשיטת ה"ריפיל". (אם לא מזמינים מנה עיקרית – הם עולים 35 שקלים). ביחד איתם הגיעו לחמניות חמימות ואזהרה "לא להתמלא יותר מדי כדי שיהיה מקום לעיקריות) . מבין הסלטים אני חייבת לציין את החומוס שזכה למחמאות רבות, ואת האיקרה שקושטה בבצל ונידרשה לעוד מילוי ועוד מילוי.

שתי מנות דגים נאים  הגיעו – אחת סביצ'ה אינטיאס עם אבוקדו על פרוסות סלק  ואחת קרפצ'יו דניס. (הקרפצ'יו מופיע בתפריט במחיר 46 שקלים). העדפנו יותר את זו עם האבוקדו בגלל הייחוד שלה, והיא היתה עדינה יותר מבחינת תיבול יחסית לקרפצ'יו. (שגם קושט בפלפל חריף, מה שצריך לשים לב אם לא אוהבים חריף). על הדרך נוספה לנו מנה של לבבות ארטישוק צלויים עם לאבנה, שריעננה את החיך לקראת הדגים.

לעיקריות קיבלנו שלוש צלחות שונות, שני סוגי דגים ושלוש סוגי הכנה.

קיבלנו לוקוס שטוגן עם טבעות בצל, בר ים (סי באס) שנאפה במלח גס ובעצם אודה בפנים ללא כל תיבול, וללא שמן, ואותו בר ים בשיטה נוספת של אפייה בתנור עם שמן זית, יין לבן ותבלינים. הדגים הוגשו עם ירקות צלויים שונים. כאמור המלצרים פילטו עבורנו את הדגים ולנו נשאר רק לנעוץ מזלגות.

כל הדגים חוסלו, לכל אחד היתה דעה אחרת, אם כי נטייה קלה היתה יותר לכיוון הדג שנאפה במלח, אולי בגלל שדווקא בגלל שלא תיבלו אותו, היה קל יותר להתחבר לאפיונים ה"דגיים" שלו. בכל מקרה אף אחד מהדגים לא היה "פישי" במובן החזק מדי של המילה.

(בתמונה למעלה- משמאל  בני הדייג, מימין – אלקה. בתמונה למטה- אלקה מפנקת בפילוט הדגים).

מגבונים הוצעו, שולחנות נוקו, וכפיות חולקו.

הגיע עת הקינוחים ומתוך המגוון הגדול שהוגש לשולחן, טעמתי את  –

וופל בלגי עם המון גלידה וקצפת, מלבי  ברוטב אדום שמבחינתי היה הנבחר מבין הקינוחים, בעיקר בגלל עדינותו, עוגת גבינה פירורים – גם היא קלילה, ו"שווצריה הקטנה" לתוספת מתיקות.

(מחירי קינוחים – בין 25-38 שקלים).

מחירי דגים משתנים אם מדובר במנה או לפי משקל , שווה להתייעץ עם המלצרים מה המלצת היום.

לידנו חגג שולחן יום הולדת, עם זיקוקים, מהצד השני היו זוגות רומנטיים, בקצה שמענו בליל שפות שהעיד על תיירים, והמלצרים התרוצצו במהירות וביעילות בין כולם.

ל"בני הדייג" סניפים נוספים – במרינה בהרצליה, במתחם כפר הים בחדרה, ובראשון לציון סניף חדש דנדש החל מאפריל השנה.

אתר הבית – http://www.rol.co.il/sites/benny-ta2/

ערב שישי, אחרי ארוחת השבת, אחרי מהדורת חדשות בדרך כלל לא אופטימית במיוחד. מה עוד רוצה הבנאדם? להרגיש טוב, להנות, לצחוק.

צחוק יפה לבריאות וב"הכל הולך" לקחו את הנושא בשיא הרצינות, וגם באקסטרים, הרכיבו קאסט של אנשים מוכשרים בטירוף ו… יאללה בלגאן!!.

תוכנית הבידור של "רשת" בערוץ 2, "הכל הולך" כוללת את דביר בנדק (הרזה והחטוב!) כמנחה שגם משתתף לפעמים וגם משמש כשופט לבחירת המתחרה הזוכה של הערב, בלי שום קשר לשום דבר, טל פרידמן, יוסי מרשק, שחר חסון, עוז זהבי, אליאנה תדהר, מולי שולמן ונעמי לבוב. החבורה, שמגיעה מנישות שונות צריכה להפגין את כל היכולות , בשילוב של הומור, חשיבה מהירה ופיזיות, והכל באופן הכי מאולתר, הכי ספונטני והכי מצחיק.

הכרנו את הפורמט בעבר- בתוכניות כמו "של מי השורה הזו" שהיא למעשה ההשראה שעליה נוסדה התוכנית. "הכל הולך"  מבוסס על פורמט צרפתי מצליח בשם Anyting goes שמשודר כבר בכ22 מדינות וזוכה להצלחה רבה (ושווה לחפש ברשת למשל את הגירסה הלבנונית הקורעת…), כשכל מדינה מוסיפה טוויסטים משלה, כך שגם בגירסה הישראלית יש משחקים שלא קיימים במקומות אחרים.

המשחקים רבים ומתחדשים כל פעם, ישנן משחקי אילתור מילולי – כמו מהדורת חדשות שחסרות בה מילים שמתחילות תמיד באותה אות, שהצוות צריך להשלים במהירות, מה שיוצר מצבים קומיים רבים, משחקים עם הקהל כמו ריצה בין היושבים כדי למצוא מישהו שדומה למישהו
(ואצל שחר זה תמיד הכפילה של פוקהונטס למשל..), משחקי פנטומימה של העברת מושגים או שמות סרטים , ומשחקים פיזיים כמו תליה באוויר ונסיונות להציג משם מצבים שונים או לענות על שאלות (ותתפלאו כמה קשה לענות על "כמה זה שבע כפול שבע" כשמעיפים אותך באוויר או מטיחים אותך ברצפה).

(בתמונות למעלה ולמטה- צוות התוכנית מאחורי הקלעים – למעלה שחר חסון ונעמי לבוב, ולמטה יוסי מרשק, דביר בנדק ומולי שולמן)

גולת הכותרת היא הבמה העקומה, שמוטית בזווית של 22.5 מעלות (והאמת, נראית מקרוב הרבה יותר!) ועליה תפאורה משתנה – סלון יופי, חדר שינה, סלון ועוד, והמשתתפים צריכים להציג סדרת מצבים כגון "את בבית, המאהב מגיע ואז בעלך מגיע גם כן" בלי ליפול, בלי להפיל חפצים, ואיכשהו להצליח להמשיך. המשימה כמובן על גבול הבלתי אפשרי, מה שגובל בהחלקות, נפילות חפצים, נסיונות לפתרונות משעשעים מצד הצוות ומאמץ פיזי אדיר (השחקנים יורדים כשהם מתנשפים). כדי לנסות לדמיין איך זה, חישבו על גרם מדרגות של כ12 מדרגות רגילות, שעליהם מונח קרש רחב כמו של מחליקי סקייטבורד. עכשיו דמיינו הליכה במעלה הקרש הזה, ונסיונות להחזיק חפצים שלא יעופו חזרה… מאתגר, הא?

כל האנסמבל הזה מצליח שבוע אחרי שבוע להעלות תוכנית שמנקה את הראש מהשבוע שעבר ומהחדשות , מהפוליטיקה ומהכלכלה, ונותנת סיום מתוק ומצחיק בטירוף לשבוע, והתרעננות לשבוע הבא.

התוכנית מוגדרת כתוכנית לכל המשפחה, כך שגם הורים וגם ילדים יכולים לשבת ולצחוק ביחד בלי חשש. (וחלק מהמשחקים אפשר אפילו לשחק בבית. אולי לא להתלות מהתקרה אבל כל משחקי הניחושים, הפנטומימה והשירה מומלצים בחום).

דף הפייסבוק של "הכל הולך" – https://www.facebook.com/anythingoes.reshet

והאתר – http://reshet.tv/Shows/Anything_Goes/  ואפשר למצוא בהם פספוסים, קטעים שנפלו בעריכה, תחרות תמונות של צופים ועוד הרבה הפתעות.

"הכל הולך" – שידורי רשת, ימי שישי ב21.30, וכמובן ששידור פרקים מלאים גם באתר כך שגם מי ששומר שבת או יצא לבלות או סתם פספס (ושכח לשים הקלטה בVOD) יכול להשלים צפיה!

כולנו שמענו על יתרונות הקינואה- מזון בריאות שהוא גם טעים וגם מזין.

עד עכשיו התרגלנו לאכול אותה כגרגרים, אם בסלט, אם בתבשיל, והנה החידוש- הידעתם שאפשר לעשות ממנה גם תחליף חלב בריא במיוחד?

משקה "אורז קינואה" של "קינואה ריאל" שהוא מותג ידוע באיטליה, הגיע לארץ, ונותן לנו יותר יתרונות מאשר המוכרים לנו בתחליפי חלב אחרים – כי הוא משלב חלב אורז עם קינואה שיש לה ערכים תזונתיים אקסטרה גבוהים – כולל המון חלבון, ברזל ושפע של חומצות אמינו. נוסף לזה, הריכוז של הקינואה הוא 10%, כלומר הרבה יותר מריכוזים במשקאות אחרים דומים.

כמובן שהייתי חייבת לטעום. למרות שאני קרניבורית – ואין שום סיכוי בעולם שאי פעם אוותר על בשר ומוצרים מן החי, דווקא בגלל זה, אני בררנית יותר כשזה מגיע לתחליפים.

ניסיתי את המוצר עם משקה חם (במקרה שלי שוקו), וגם כבסיס לדגנים. השוויתי גם לטעם של תחליפי חלב אחרים כמו סויה ודומיהם. אני לא משווה לחלב כי מדובר בגישות שונות, אבל מבחינת תחליפי החלב- לא מצאתי הבדל בטעמים, כך שמי שצורך תחליפי חלב – כמו אנשים טבעוניים, צמחוניים שמעדיפים להמעיט בשימוש בחלב פרה, רגישים ללקטוז (וגם לגלוטן – המוצר נטול!) וכאלה שאוהבים מוצרי טבע ובריאות, גם נשאר עם הטעמים המוכרים לו והאהובים עליו וגם מרוויח בונוס של אקסטרה בריאות בזכות הקינואה.

המשקה נמכר בטבע מרקט, טבע קסטל, ניצת הדובדבן, סטופ מרקט, טיב טעם ורשת אניס, וכן ברשתות פיצוחים ותבלינים מובחרים ובתי טבע בכל הארץ, והוא כמובן ללא חומרים משמרים ותוספים מלאכותיים, ללא סוכר, וכמו שהזכרתי למעלה – ללא גלוטן.

כשאנחנו שומעים "מסעדה אסיאתית" אנחנו פחות או יותר יודעים איזה טעמים אנחנו הולכים לפגוש שם – למון גראס, ג'ינג'ר, סושי, נודלס, סויה. מה כבר אפשר לחדש?

אז "ווקי טוקי" הזמינו אותי לבדוק בדיוק מה אפשר לחדש ולהפתיע באוכל שעל פניו כולנו מכירים. המקום היה מלא כשהגעתי, מה שאומר שסועדים רבים כבר גילו את ההפתעות שמחכות להם במסעדה.

אקדים ואומר שההפתעה הראשונה היא שהמסעדה מתאימה להמון, אבל המון , פלחי אוכלוסיה, בגלל הרבגוניות של התפריט. ראשית – למי ששומר על הפרדה בין בשר לחלב – אין מנות שמערבות את שני הדברים יחד. מצד שני, למי שלא יכול בלי קינוח חלבי גם אחרי ארוחה בשרית – גם זה יש, לצד קינוחים שאינם כוללים חלב, גלוטן או אפילו טבעוניים לחלוטין (ועל כך בהמשך). לצמחונים יש המון פתרונות – כולל מנות שבמקור מכילות חלבון מן החי אבל ניתנות להמרה לטופו למשל, ארוחות עסקיות למי שבא עם תקציב מסוים והמון המון דמיון מפתיע כך שגם מי שכל יום סועד במקום אסיאתי, עדיין ימצא חידושים.

במקום מבחר אלכוהולי רב, אבל היי- באסיה התנהג כאסייאתי, ולכן פתחתי את הארוחה שלי בסאקה (נשאלתי אם ארצה קר או חם, המלצת המקום היא קר וכך טעמתי). מרענן, פירותי, לא אלכוהולי מדי כך שאפשר לשתות בכיף. יופי של סיפתח. (26-42 שקלים בתפריט, תלוי בסוג).

אחר כך, ובהתאם למזג האוויר החורפי, קיבלנו את "מרק היום" (19 שקלים לקערה גדולה) שבמקרה שלנו היה מרק אפונה עם קרם קוקוס, ג'ינג'ר, שום ובצל ירוק. שמחתי לגלות שבניגוד לדימוי, מרק אפונה לא חייב להיות במרקם "גרברי". הוא היה צלול בלי להיות דליל, והעוקץ של הג'ינגר  (ונדמה לי שגם זיהיתי שם למון גראס) חימם את האווירה.

אחרי המרק הגיעו ארבע מנות מתפריט הראשונות –

חמוצים יפנים – כרוב, מלפפון וגזר בחומץ וסוכר דקלים בעיטור שומשום שחור ולבן (16 שקלים). המנה הספיקה כנשנוש לשניים. מנה מתובלת בעדינות, שילוב של מתיקות וחמצמצות לא שתלטנית.

אגרול ויטנאמי – עוף, אטריות שעועית דייקון, כרוב לבן, עשבי תיבול ורוטב צ'ילי מתוק. הערה- בגלל השותף לשולחן הצמחוני, המנה שלנו הגיעה ללא העוף. (כמו שכתבתי למעלה- התחשבות רבה וגמישות במנות כך שגם מי שנמנע מבשר יכול לקבל מנה עשירה וטעימה.). האגרול עצמו פריך בלי להיות יבשושי, ומומלץ מאד לטבול אותו ברוטב הצ'ילי המתוק. פתיחה מרעננת וקלילה. (29 שקלים).

כרובית מטוגנת – בטמפורה ופאנקו, עם רוטב צ'ילי מתוק ואפשרות לצ'ילי חריף (אני מראש ציינתי שחריף זה לא בשבילי, אז וויתרו על זה והסתפקו בתיבול קצת פיקנטי).. (28 שקלים). המנה שפחות התחברתי אליה מהראשונות כי הייתי מעדיפה אותה עם קצת פחות מלח, אולי מתיבול בסויה?

סלט שורשים – נבטים סינים, נבטי חמניה, גזר, צנון, קולורבי, בוטנים ושומשום עם רוטב איולי צ'ילי, שומשום וכוסברה טחונה (25 שקלים). הפייבוריט שלי מבין הראשונות. סלט מרענן מאד, יכלתי לאכול קערה כארוחה בפני עצמה. (טוב, כמובן עם קינוח בסוף…).

הגיע הזמן לעיקריות וקיבלנו שתיים.

אחת שעברה אדפטציה צמחונית – "המנה המתוקה". – אטריות ביצים, עוף (שאפשר להמיר לבקר או במקרה שלנו הומר לטופו), בצל, שלושה סוגי פטריות – שיטאקי, שמפיניון ופורטובלו, בצל ירוק ושומשום, והכל ברוטב של טריאקי, צ'ילי ומעט שמן צ'ילי. (45 שקלים לקערה). כשטעמנו גילינו מה מקור השם – איכשהו יש ניחוח מתיקות בתיבול, המנה לא מתוקה ממש אבל טיפה קרמלית. ניצלתי את העובדה שבן הזוג כבר שבע, ודגתי לו את האטריות והפטריות מהצלחת. הוא טען שהטופו היה מוצלח. אני כלא צמחונית בכל מקרה הייתי מעדיפה בגירסת העוף או מקסימום בלי חלבון בכלל. (אני וטופו לא ממש חברים טובים).

והבשרית – "פאד קפאו" –בשר אנגוס דל שומן, בצל, שום, ג'ינג'ר, צ'ילי, בצל ירוק ובזיליקום, ומעל ביצת עין  , ברוטב צ'אן פאו – סויה, ג'ינג'ר, שום, שמן שומשום וציר עוף (49 שקלים למנה שכוללת גם הר של אורז לבן ליד).

המנה היתה עשירה מאד, ומצאתי שהשילוב הכי טוב הוא לקחת קצת מכל דבר על המזלג – הבשר על טעמיו ועסיסיותו, והאורז הניטרלי שאיזן את הטעמים. הביצה כאמור הכילה חלמון נוזלי, שמי שכבר מכיר אותי יודע שזו האהבה הגדולה שלי כשזה מגיע לבשר- הנחשול הזהוב הזה מהביצה המבוקעת. גם סקסי וגם מעשיר מאד את המנה. (מחיר אטרקטיבי מאד של 49 שקלים למנה גדולה).

(אתם חייבים לראות את החלמון הנוזל הזה…)

כדי להתכונן לקינוח ,לגמנו תה במגוון טעמים (במקרה שלנו נבחרה הלואיזה), אפילו וויתרנו על הוספת סוכר.

(כן, מאחור מציץ הקינוח, שתיכף יקבל התייחסות בפני עצמו!!)

ואז הגיעה הפתעה נוספת – בדמות תפריט קינוחים חדש, כל כך חדש שהוא אפילו מגיע על דף נפרד כי עוד לא הספיקו להדפיס תפריט מעודכן. (מחירי קינוחים 36 שקלים).

ומה היה שם? מה לא. כמו שהזכרתי בהתחלה- לכל אחד היה משהו.

לחובבי השוקולד המכורים היה סופלה שוקולד– פונדנט שוקולד חם עם טראפל שוקולד לבן בתוכו ושוקולד חלב מעל, או "אצבע לוטוס" עם שוקולד קריספי ,וקרם שוקולד בלגי עם ציפוי לוטוס, לנמנעים מגלוטן היתה "שוויצריה הקטנה" – אותה מנה יפיפיה עם תחתית עוגיות מרנג שוקולד, קרם מסקרפונה, שיכבת שוקולד קריספי, ונטיפי שוקולד לבן, למי שרוצה לגוון משוקולד- קסטה עם שכבות מרנג וגנאש, וקרם ברולה עם בננות. אבל –אנחנו קיבלנו את המלצת המקום, מנה שבחיים לא הייתי חושבת להזמין בקריאת תפריט – "פרפה חלבה " – על מצע שוקולד קריספי בשילוב נוגט, בציפוי עדין של שומשום שחור ולבן – מנה נטולת גלוטן וטבעונית. במילה אחת "שוס". קינוח עדין, בלי טעמי לוואי של "פרווה" , שילוב של מתיקות החלבה והשוקולד עם תחושה אגוזית מהנוגט, נקודות אקזוטיות של השומשום בשחור לבן, ופירות יער שהוגשו ליד המנה ואיזנו את המתיקות בחמצמצות עדינה. המסקנה שלי – שווה לצאת מהקופסה ולנסות דברים בהמלצת המקום.

ל"ווקי טוקי" גם תפריט סושי גדול, עם פרזנטציות יפיפיות כפי שראינו במגשים שנזללו בשולחנות לידנו.

מה שנחמד בארוחה הזו, היא שמעבר למגוון הגדול של טעמים ומרקמים, דרגות טמפרטורה ועוצמות תיבול שונות, כולל אפשרויות הבחירה ליצירת המנה המושלמת עבור הסועד ,היא שהיא לא מכבידה. אנחנו הלכנו לרקוד לאחר הארוחה ולא הרגשנו כבדות.

באתר ניתן לראות את התפריטים, עסקיות, מגשי סושי לאירועים וכמובן משלוחים (ולפי כמות האנשים שהיתה כשאנחנו ישבנו שם, בהחלט מומלץ להזמין מקום מראש).

כתובת האתר- http://www.rest.co.il/sites/Default.asp?txtRestID=15473

ווקי טוקי- רחוב לינקולן 11, תל אביב.

טנסי וויליאמס היה כותב סוער. כך גם הדמויות שלו. מחזות רבים שלו הפכו לסרטים מצליחים, ובמקביל המשיכו להיות מוצגים על במות.

כשאנו אומרים "חשמלית ושמה תשוקה" – אוטומטית אנו נזכרים במרלון ברנדו וויויאן לי, שניהם שיחקו גם בהפקות תאטרליות של המחזה וגם בסרט המפורסם, ושניהם הציבו רף גבוה מאד למי שבא אחריהם.

התאטרון הלאומי "הבימה" משתף פעולה עם התאטרון הקאמרי של תל אביב, ומעלה כעת על הבמה את ההפקה החדשה של "חשמלית ושמה תשוקה" בכיכובם של יבגנייה דודינה ועמוס תמם.

הסיפור עוסק מתרחש בניו אורלינס של שנות הארבעים, בשכונה מעורבת של מהגרים, כשבלאנש האריסטוקרטית (יבגניה דודינה) מגיעה לבית אחותה סטלה (אנה דוברוביצקי) ובעלה סטנלי (עמוס תמם) כדי להרגע מהתמוטטות עצבים אותה חוותה בגלל מותו של בעלה. בלאנש נדהמת מהעולם העלוב בו חיה אחותה, אחרי שהתרגלו לוילה המפוארת של הוריהן, ועוד יותר מהעובדה שסטלה אוהבת את החיים האלה ואת החיספוס והגסות של בעלה סטנלי, שמבלה את ימיו במשחקי פוקר ושתיה. עד מהרה מסתבר שבלאנש היא לא בדיוק מה שהיא מספרת…

בלאנש הנויירוטית והמעורערת מנסה להתחיל קשר עם מיטש- אחד מחבריו הטובים של סטנלי, אבל ההתערבות שלו מובילה לשרשרת אירועים ששיאם בלילה שבו סטלה יולדת את תינוקה, וסטנלי ובלאנש נשארים לבדם בבית.

אחד הדברים שמאד מיוחדים בהפקה הוא העדר התפאורה- למעשה אין כלל בית, יש רק קיר גרפיטי, ואת תפקיד רוב הרהיטים מגלמים שחקני רקע, שמחזיקים חפצים או יוצרים קירות בגופם. השחקנים הללו גם משמשים הרבה פעמים הקול הדובר שמספר על התקדמות העלילה, מעבר הזמן ותיאורים שונים, וגם מהווים את ההזיות והזכרונות של גיבורים, בעיקר בלאנש ומכניסים אותנו לעולמה הפנימי.

המוסיקה המצויינת משתלבת עם משחקי תאורה שיוצרים תחושות שונות, אם מדובר בטירוף, אם מדובר בהזיות או באלימות.

יבגנה דודינה נותנת משחק מצוין, כשהיא נודדת בין שפיות לטירוף, בין פלירטוט לסרקזם, ובין יופי לעליבות. עמוס תמם מתמרן גם הוא בין הבעל המושך והאוהב, לבין המפלצת האלימה שבוקעת ממנו ללא שליטה, שעדיין מצליחה לגרום לאשתו להשאר עימו ולאהוב אותו למרות הכל. הוא מצליח לשחזר את האקסטזה בנקודה המפורסמת ביותר במחזה (ובסרט) – כשהוא זועק "סטלה!!!" מתוך שילוב של שיכרות, ייאוש, אהבה ואלימות.

עוד נקודה חשובה- בתחילת ההופעה מציינת הקריינית שכל חומרי הצבע שמשתמשים בהם לצורך הגרפיטי, הם מחומרים טבעיים ובלתי רעילים, וכל הסיגריות שמעשנים על הבמה (ושהן חלק חשוב בעלילה) הן סיגריות ללא ניקוטין וטבעיות בלבד, כך שהשחקנים לא נפגעים מהתפקיד.

הבמאי הוא אילן רונן, את הנוסח העברי כתבה רבקה משולח, ובצוות השחקנים ניתן למצוא גם את פיני קידרון ואלון דהן שמתחלפים בתפקיד מיטש – המחזר החדש של בלאנש, יוניס- השכנה טובת הלב – מיקי פלג רוטשטיין , ואנשי השכונה- דיוויד בלינקה, רותם קינן, רוי סער, אייל שכטר, הראל מוראד, ליאור זוהר ואסף שגב.

משך ההצגה שעתיים ללא הפסקה, ואת התאריכים ופרטים נוספים ניתן למצוא ב –

http://www.habima.co.il/perfs/%D7%97%D7%A9%D7%9E%D7%9C%D7%99%D7%AA%20%D7%95%D7%A9%D7%9E%D7%94%20%D7%AA%D7%A9%D7%95%D7%A7%D7%94

גיבוי ההסטוריה היהודית, מהתנ"ך ועד העת החדשה, לכולם אפשר להציץ עכשיו מאחורי הקלעים, ולראות בעזרת הקאסט של "היהודים באים" – מה באמת הלך שם.

נטלי מרקוס, יואב גרוס ואסף ביזר, יצרו את הסידרה ושיבצו בה את מוני מושונוב (הענק!), יוסי מרשק, יעל שרוני, עידו מוסרי ויניב ביטון, שמגלמים דמויות הסטוריות החל מאברהם אבינו ועד בן גוריון, קפקא והלוחמים שפרצו אל הכותל, כמו גם דמויות עכשיוויות יותר כמו אנשי משרד הקליטה שמתכננים איזה יהודים ניתן להעלות לארץ ומה בעצם לעשות איתם.

הסידרה מוגדרת כסאטירה, אבל הרבה מהמערכונים אינם פוליטיים אלא מראים זוויות שונות ולא אחת מעוררות מחשבה. כך למשל במערכון שעוסק בקבלת עשרת הדיברות, שואלת אחת מבנות ישראל , "רגע, אם כתוב "לא תרצח" – איך זה שקיבלנו ציווי למחות את עמלק"?.

בעזרת המערכונים אנו לומדים איך באמת נוצר מנהג חבישת הכיפה, איך היתה ההוצאה להורג הראשונה בתולדות המדינה (רמז : בעייתית משהו…) ואיך היתה האישיות של יוסף התנ"כי שעצבנה כל כך את האחים שלו…

בין המערכונים ישנם קטעי פארודיה כמקובל בתוכניות ריאליטי רבות היום, כשכל מני "סלבס" היסטוריים מספרים מה מרגיע אותם ואיך הם מתפנקים (ואל תשאלו איך נעמי שמר מתעללת בשולי נתן…) וגם איך דוד המלך שר?

היופי במערכונים הוא שמלבד היותם מצחיקים, הם גם מעוררים מחשבה ובדרך לא מהססים לשחוט כמה פרות קדושות ולהראות לנו את הפנים שאולי אנחנו לא ממש מעוניינים לראות במראה.

הבימוי הוא של קובי חביה, והמפיק והעורך הראשי הוא יואב גרוס.

לדף הפייסבוק של התוכנית – https://www.facebook.com/thejewsarecoming

והצצה לאחד המערכונים – https://www.youtube.com/watch?v=3z1zaHXAGf0

ימי שישי, החל מהשבוע (7 לנובמבר) – בערוץ הראשון.

כולנו מכירים את ה"פרוביוטיקה" – אותם חיידקים טובים שרצוי שיהיו לנו בגוף, כדי שיסייעו בשמירה על הבריאות.

בגוף האדם שלושה סוגי חיידקים – כאמור – הטובים, שאנו רוצים בהם, הנייטרלים- שלא מפריעים לנו (אולי רק עצם המחשבה…) והרעים – המזיקים שצריך להפטר מהם. הבעיה שהחיידקים הטובים הרבה פעמים נפגעים , אם על ידי תזונה לקויה, אם על ידי תרופות (למשל אנטיביוטיקה שנועדה לחסל את החיידקים הרעים, על הדרך הורגת גם את הטובים).

אז מה עושים?

ה"פרוביוטיקה" מנסה להוסיף לנו חיידקים כאלה ,למשל במשקאות חלב למיניהם, אבל איך מתחזקים אותם ודואגים לרווחתם כדי שיוכלו לעשות  את העבודה שלהם בצורה אופטימלית עבורנו?

כאן נכנסת לתמונה ה"פרה- ביוטיקה" – ליתר דיוק- הסיבים הפרה ביוטיים שכשאנו צורכים אותם, הם עוברים תסיסה במעי הגס ויוצרים תנאים טובים לחיידקים הטובים. בין השאר הם מגבירים את התרבות החיידקים הטובים במעיים, מסייעים בתהליך העיכול הסדיר, תומכים בספיגת סידן, עוזרים להתגונן בפני מחלות מעיים למיניהם – וכמובן גם תכונה אחת שמאד מבוקשת – מגדילים את תחושת השובע, מה שעוזר לשמור על המשקל ואף לרזות.

ממש אתמול הושק, והיום על המדפים – לחם "ברמן אקטיב"  שעובד בדיוק על זה- לחם פרוס מקמח חיטה מלא, בתוספת סיבים פרה ביוטיים. הלחם, שמצטרף לשורה ארוכה של מוצרים של "ברמן" וחברות הבת "לחם הארץ", "ודש" ו"מאפיית ליבו", הוא הראשון בסוגו, כשהסיבים הפרה ביוטיים מצטרפים לסיבים של הקמח המלא, והתוצאה היא חגיגה של בריאות.

כמה זה טוב?

שלוש פרוסות (שמכילות כל אחת כ67 קלוריות בלבד) מכילות כ30% מהכמות היומית הנדרשת לפעילות הפרה ביוטית. כמות הסיבים התזונתיים בשלוש הפרוסות הללו היא כמעט מחצית (46%) מהתצרוכת היומית של נשים, וכשליש מהתצרוכת היומית לגברים. ומה שהכי יפה- הלחם מתקתק בטעמו (מהסיבים, אין בו סוכר!) ומשתלב נהדר עם ממרחים מתוקים או מלוחים, והיות ומרקמו אחיד, ילדים אוהבים אותו וזה פתרון מצוין לכריכי בית הספר.

ניתן גם להקפיא את הלחם ושום דבר לא הולך לאיבוד מהערכים והסיבים שלו לאחר ההפשרה.

עוד דברים טובים שמסתתרים בלחם "ברמן אקטיב"?  הוא כולל שלל סימונים שמעידים עליו שהוא אינו מכיל שומן טרנס, ללא תוספת סוכר (מה שמצוין למי שאסור לו לצרוך סוכר), יש בו מאה אחוזים של קמח חיטה מלא, והוא עומד בדרישות האגודה הישראלית לסכרת ובדרישות משרד הבריאות ללחמים בריאים יותר.

המחיר לכל הטוב הזה לא חורג מהמחירים הרגילים של לחמי "ברמן" .

כאמור יש מבחר ענק של לחמי "ברמן" עם שפע של בריאות, בין השאר ניתן למצוא על המדפים לחמי שיפון קל מ100% קמח שיפון מלא – מוצר בלעדי שזכה בתו "מוצר השנה", לחמי מחמצת שכוללים זמינות מינרלים גבוהה יותר, פעילות רבה של נוגדי חימצון , איזון הסוכר בדם ועידוד פעילות פרוביוטית בקיבה, סדרות קלות של לחמים כגון הלחם הפרוס מופחת הקלוריות מקמח מלא עם חיטה טרום נבוטה (38 קלוריות לפרוסה בלבד), חלה פרוסה מופחתת קלוריות בתוספת סיבי שיבולת שועל, והפיבוריטים שלי – סדרות הלחמים עם תוספות הדגנים השונות – "לחם חמישה דגנים" ו"לחם עשרה דגנים" ולחמים עם תוספות ספציפיות כמו "לחם שיפון עם אגוזים"  או עם חמניות או עם גרעיני דלעת, והרשימה עוד ארוכה.

ׁ(את כל הסמלים הטובים האלה ניתן למצוא על לחמי "ברמן").

איפה אפשר למצוא את כל הלחמים, כולל הלחם החדש, ממש מהבוקר?

בכל רשתות השיווק, במדפים מסודרים לפי צבעים , כך שאפשר להגיע ישר למוצר הרצוי.

כשרות בד"צ העדה החרדית.

אתר הבית של "ברמן" עם כל המידע – (גם על הקונדיטוריה ומפעל פירורי הלחם).

http://www.berman.co.il/

בתקופה האחרונה אנו שומעים הרבה על טרנד הצמחונות והטבעונות, למרות שזה בעצם קיים כל הזמן, ואנשים רבים חיים על תפריטים צמחוניים וטבעוניים מסיבות שונות – מאידאולוגיה ועד בריאות.

הבעיה היא שקיים המון חוסר ידע – נניח שאדם מחליט להיות צמחוני / טבעוני, או שילדים מגיעים הביתה ומכריזים על רצונם להמנע ממזון מן החי, איך נוודא שהם עדיין מקבלים את כל מה שהגוף צריך?

איך בעצם בוחרים מזון צמחוני/ טבעוני כדי שיהיה גם בריא (כי בסך הכל גם מנת צ'יפס ספוגת שמן היא טבעונית אבל לא ממש בריאה?)

לכאן נכנסת מכלל "רידמן", מכללה וותיקה ומוכרת שקיימת כבר 27 שנים והיא הגדולה והמקיפה , ולמעשה כמחצית מהמטפלים השונים ברפואה משלימה שפועלים היום, הם בוגריה.

"רידמן" פתחו עכשיו קורס חדש לציבור הרחב, בנושא "צמחונות וטבעונות" או ליתר דיוק- תזונה בריאה באמצעות צמחונות וטבעונות. בקורס, שכל מרציו ומדריכיו צמחונים או טבעונים, לומדים את כל ההבטים של תזונה בריאה צמחונית / טבעונית – כמו למשל ההבט ההסטורי של תזונה כזו, ההבט הרוחני – הצד הנפשי אנרגטי , תהליכי העיכול, השוואה מול מזון מן החי, הכרת מזונות ותכונותיהם, תבלינים וצמחי מרפא שמשלימים את התפריט, כולל חליטות ומתוקים טבעיים , איך לשמור על הבריאות ולהשלים חומצות שומן חיוניות, איך מתמודדים עם צמחונות וטבעונות במצבים של הריון, גיל מבוגר, ילדים, מניקות, אוכלוסיות חלשות ומחלות, איך משפיעה התזונה הצמחונית טבעונית על הגוף מבחינת מערכותיו השונות, מהם מזונות על, וכמובן גם סדנאות הכנת מזון בריא ומזונות ירוקים.

ׁ(בתמונות שמלוות פוסט זה- מטעמיה של השפית אביטל סבג).

ישנה אפשרות גם לקורס מורחב שמוסיף גם מוצרים שונים שמעשירים את התפריט, מחקרים לאריכות חיים באמצעות תזונה בריאה, ניקוי רעלים בדרכים שונות כמו חוקן וצומות, RAW FOOD, איך לשמור על המשקל באמצעות תזונה בריאה, איך לטפל במחלות שונות באמצעות תזונה כזו, ועוד.

הקורס הבסיסי כולל 60 שעות אקדמאיות (ב15 מפגשים כולל שתי סדנאות מעשיות), והמורחב כולל 120 שעות אקדמאיות בשלושים מפגשים. בסוף ישנה תעודת משתתף.

במכללת "רידמן" , שנוסדה על ידי סאלי רידמן ב1987, נכללים חמישה בתי ספר מקצועיים ותשעה קמפוסים בכל רחבי הארץ, כך שהגישה תמיד קלה ונוחה. במכללה מלמדים כ350 מורים בעלי שם שמתעדכנים כל העת בחידושים בתחום.

בסוף הלימודים ב"רידמן" ישנו גם גוף להשמת עובדים ללא תשלום שמחזיק בחוזי העסקה בלעדיים עם גופים כמו "רפואה כללית משלימה" וגופים מובילים אחרים.

בין הקורסים הנלמדים במכללה – בית הספר לרפואה טבעית אינטגרטיבית (נטורופתיה, תזונה טבעית, הרבליזם, הומאופתיה), בית הספר לפסיכותרפיה הוליסטית אינטגרטיבית (איזון גוף נפש, חוגים לאקדמאים, הילינג פסיכו-פיזי, וחוג חדש של התפתחות אישית ועבודת גוף נפש), בית הספר לתרפיות מגע (עיסוי, שיאצו, רפלקסולוגיה, טווינה, ורולפינג) וגם רפואת ילדים משולבת, אירוודה, מורים למחול מזרחי, וגם קורסים באקופרסורה, נשימה מעגלית, אירידולוגיה, ארומותרפיה, דמיון מודרך, אכילה רגשית, עיסוי ספורטאים, רוקחות טבעית, ריפוי בצבעים ועוד ועוד ועוד , באמת רשימה ארוכה מאד שעדיף לקרוא באתר של "רידמן" כי שם ישנם כל הפרטים המדוייקים. (http://www.reidman.co.il/)

(בתמונה למעלה – גב' סאלי רידמן – מייסדת ונשיאת המכללה).

במקביל ללימודים ישנה גם התנסות מעשית וקלינית במוסדות רפואיים רבים.

בהשקת הקורס פתחה לנו השפית אביטל סבג, שולחן ענק מלא מטעמים טבעוניים, כולל סוגי סושי, כריכים, רטבים, מרקים וסלטים רבים, וגם שוקולד מעולה עבודת יד.

(בתמונה למעלה  – השפית אביטל סבג והשוקולדים).

אז למי ששוקל להפוך לצמחוני/ טבעוני, למי שרוצה לדאוג לקרוביו שרוצים לנהל אורח חיים כזה, למי שרוצה להרחיב אופקים בנושא תזונה בריאה, עכשיו ישנו הקורס המקיף ביותר, שנותן את כל המידע הנדרש.

לירון איתן ואדווה מזרחי, שתי קומיקאיות , עולות על הבמה ב"בר קיימא" – מקום קטן בדרום תל אביב. הן לבושות בשחור ובג'ינס, אין מוסיקת רקע, אין אביזרים, יש רק את הפיזיות וההומור. ובעזרת שני הדברים הללו, לירון ואדווה הופכות במשך חמישים דקות של מערכונים רצופים, לאוסף של דמויות שמייצג את כל מי שאנחנו מכירים, ובעצם גם אותנו.

השתיים, בעלות תואר שני במשחק באוניברסיטה, מגלמות אוסף של דמויות כל אחת לחוד ובעיקר באינטראקציה משותפת, ומעלות סיטואציות שכולנו מכירים – הטראומות מבית הספר בגלל הבחורה המקובלת , הנכדים שחוגגים לסבא יום הולדת אבל בעצם מחכים לירושה, זו המוזרה מוועד הבית, הכלה הנודניקית והמלצרית שעובדת ב"קפה מיכל" וחולמת להפוך לזמרת מפורסמת…

(התמונות – מפייסבוק)

שתיהן בוגרות "דומינו גרוס" – כשלירון הספיקה לעבור בדרך בלהקה העירונית "ילדודס" בחדרה, ואחר כך לדור ההמשך "צעירי חדרה" , ואדווה אהבה לחקות שפת גוף כבר מילדות והופיעה בהצגת יחיד בפסטיבל "עתיד התאטרון 2013".

המופע כאמור הוא אוסף של מערכונים קצרים בסגנון "נון סנס" עם קריצה למונטי פייתון וסיינפלד, וכולל גם קטעי שירה קטנים שמשתלבים במערכון.

בהופעת אורח מופיע גם תומר יעקבצ'אק שגם הוא למד איתן והוא מוסיף את הזווית הגברית.

אני בטוחה שבעתיד עוד נשמע על שתי המצחיקות  הכישרוניות הללו – ובגדול.

כרגע הבנות מופיעות ב"בר קיימא" שהוא פרוייקט מעניין בפני עצמו, ועוד מידע על ההופעות הבאות ב-

דף הפייסבוק – https://www.facebook.com/events/1380497705559755/?ref=22

קטע מההופעה ניתן לראות כאן – https://www.youtube.com/watch?v=62I1WiHzsSw