בסדרת "חומוס עם תוספות" כבר יש תוספת של צנוברים, של טחינה וגם של חריף, אז מה אפשר לחדש? מסתבר שעם ישראל, לפחות ברובו, מאד אוהב חריפות אקסטרה. די להסתכל בכל שיפודיה, כשאנשים עושים תנועה של "תוסיף, תוסיף!" כשהמוכר מצביע על התיבול החריף.
"סלטי צבר" החליטו שאם אוהבים חריף- צריך לתת חריף, ולכן לחומוס החדש בסידרה הוסיפו לא פחות מאשר פלפל שיפקה. כן, חריף!!!!. מצוין לחימום בחורף ופותח את כל דרכי הנשימה על הדרך…
קוראי הנאמנים כבר יודעים שגדלתי בבית פולני, כלומר שהתיבול היחיד שהכרתי היה מלח (רק הכרתי, זה לא באמת היה באוכל , יותר לקישוט על השולחן) וכמובן סוכר. את המלפפון הכבוש בחומץ הכרתי בערך בגיל עשרים, וזו גם התקופה שבכלל התחלתי להשתמש בחומצים בבית, למנות שונות. אני לא בשלנית, אבל כשמשהו מוסיף המון טעם במינימום עבודה, אני תמיד בעד.
עכשיו גיליתי את חומץ התפוחים של Rauch האוסטרית שמגיע לארץ בשיווקה של חברת "תומר" שמתמחה בשיווק מוצרי מזון מכל העולם. שמחתי לגלות שהחומץ הוא טבעי ואיכותי (החברה מתמחה במיצים טבעיים) , הוא מפוסטר, וללא חומרים משמרים.
לא משנה כמה מנות עיקריות תשימו על השולחן, בסופו של דבר תמיד צריך תוספות, בעיקר מהזן הסלטי- עירוב של טעמים שמתערבב ביד אוהבת, והופך ליצירת "פיוז'ן" שמכילה הרבה יותר מסכום חלקיה.
חומוס, חצילים, ירקות קלויים- מה כבר אפשר לחדש במנות הללו שאמנם אהובות מאד כפי שהן, אבל כמה אפשר אותו דבר? ומצד שני, איך לחדש באופן שחובבי המתכונים הקלאסיים לא יתרעמו על השינוי אלא להפך – יאהבו אותו?
ב"צבר" לא שוקטים על השמרים ולאחרונה הגיעו למדפים שני חידושים שלא נראו קודם.
לכבוד הקיץ, משהו קליל, משהו קרנצ'י, משהו שופע טעם וצבע- או בקיצור "אנדיב". האנדיב הידוע גם בשמו העברי "עולש" מגיע מאירופה ומצוין להרבה שימושים- או כמו שהוא לסלטים, או למילוי כ"פינגר פוד" (יש לו צורת סירה יציבה שמאפשרת להניח בו כיבוד ולהציב אותו על מגש, ואז אנשים יכולים לתפוס אותו בשתי אצבעות), וכמובן גם בצורות עשייה שונות.
אחת התוכניות האהובות עלי היא תחרות בישול אוסטרלית בשם "המטבח המנצח" ויש שם שף צרפתי נודע שמבקר את המנות של המתחרים, ותמיד תמיד צועק "מה עם הרוטב? חסר רוטב!!!". כי האמת, בלי רוטב, מנות רבות הן פשוט משעממות במקרה הטוב, או יבשות במקרה הפחות טוב.
68 שנים למדינה, קצת שרוטה, קצת חבולה, אבל עדיין צעירה ותוססת, ובעיקר- רעבה. יום העצמאות הוא יום הבשרים (למרות מחאות פה ושם של צמחונים חסרי הערכה קולינרית…) וביום העצמאות יוצאים תושבי ישראל לקיים את מצוות החג בדקדקנות ולהעלות על הגריל, הברביקיו, המנגל או איך שתקראו לזה, את מיטב הבשרים, שכמובן אמורים להיות מלווים בתוספות מחמיאות.
אחד הכוכבים של כל שולחן אוכל, הוא הסלט הירוק. לא משנה אם בארוחה חורפית או קיצית, חלבית או בשרית, לצד כל מנה צריך את ה"משהו" שירענן, שינקה את החייך לקראת הטעמים הבאים, שיהיה טרי ופריך, עשיר ורצוי גם בריא.
"גבינה לבנה" כבר מזמן אינו המושג שמתאר ממרח בטעם חלבי שנמרח על לחם או מקסימום משמש לעוגת גבינה. היום שוק הגבינות הלבנות הוא עולם שלם של טעמים, שמתחדש בכל רגע.
ויש עוד שוק אחד שתוסס ורותח עכשיו- שוק הבשלנים הביתיים, שצופים בתוכניות הבישול הרבות ולומדים שאפשר לשלב טעמים, למצוא כיוונים חדשים ולהמציא מתכונים ייחודיים שלא התנסו בהם עד עכשיו.
שף הבית של "שטראוס,"- יניב גור אריה הירושלמי, חיבר את שני השווקים הללו ופרץ גבולות חדשים- שילובי טעמים שלא היו קיימים עד עתה, ופותחים לנו כל כך הרבה אפשרויות שזו בדיוק "סימפוניה" – יצירה מוסיקלית בעלת צלילים רבים ומעניינים.
במה מדובר?
בואו נתחיל מהתחלה- ב14 בינואר נולדתי. בברזיל. השילוב הזה יוצר מסקנה אחת- חגיגת יום הולדת חייבת להיות במקום שמתמחה בבשר. ב"מיטבול" כבר ביקרתי לפני כמה שנים, אפשר לקרוא על זה כאן. אז התמקדתי בהמבורגרים המיוחדים ובמנות הגדולות. השנה, הוזמנתי לחגוג שוב, והפעם השתדלתי לגוון במנות שהזמנתי, וגם הגעתי בחברת צמחוני (… יש גם כאלה…) כך שזה היה אתגר לראות מה יש למקום של בשר להציע לצמחוני. וספויילר- אל תדאגו, הוא לא נשאר רעב..
כמה מילים על "מיטבול"—ההתחלה היתה בשנת 2004 כמקום להמבורגר, ואז ב2009 מעבר למקום הנוכחי בדרך המכבים 8 בראשון לציון, שיכול להכיל את כמות האנשים שביקשו להגיע ולטעום את יצירות הבשר המיוחדות, כולן מבשר איכותי ומוקפד במיוחד שגם באות בכל גודל שרוצים, כולל הכפלות של 100 גרם, וגם "בוצ'ר בלוק" ענק לקבוצות בכמויות בשר שלא נראו כמוהן. (ויש גם תפריטי לילה כייפיים).
