במסגרת הטיול בצפון הגענו להתארח ולטעום במסעדת "בנחלה" בנהריה.

את פנינו קיבל זיו הבעלים, שהוא נצר למשפחה שמנהלת את המקום שהוקם לפני שבע שנים, ומנוהל קולינרית על ידי שף עומרי שחר- השף של יערות הכרמל. הקונספט-  תפריט שמשתנה פעמיים בשנה לפי העונה- חורף וקיץ, מטבח אקלקטי שמתחייב לשלושה דברים- אווירה טובה, אוכל טוב ושירות נעים, כמו גם חומרי גלם איכותיים ויד טובה במטבח. צוות המסעדה עובר הכשרות שונות והאוריינטציה היא משפחתית. במסעדה לא משתמשים במוצרים קפואים וכמובן לא משומרים.

אנחנו הגענו בהרכב מעניין של סועדים רגילים, צמחונים, טבעוניים, שומרי כשרות לייט (המקום איננו כשר ומערב בשר וחלב, אך אין בו חזיר או פירות ים), וכן שומרי דיאטה ואפילו ילד אחד, ובסוף הערב לא היה אחד שיצא רעב, לכל אחד נמצא פתרון טעים ומשביע.

התחלנו עם יין אדום מיקב עבייה ביחיעם, משני סוגים, אחד קל יותר ואחד כבד ודומיננטי יותר. במקביל הוגש גם שרדונה של "גמלא".

שימו לב- המנות בתמונות הן מנות מוקטנות שהוגשו בגודל זה כדי  לא לפוצץ לגמרי את הבלוגרים. רק הקינוח האחרון היה בגודל טבעי. עוד הערה- חלק מהמנות שקיבלנו לא מופיעות בתפריט באתר ולכן אין לי מחירים.

לחמי הבית הגיעו ביחד עם חמאה, ככה בתור התחלה (14שקלים)  ,ויחד איתו כוסית של מרק כרובית עם פקנים מסוכרים. אף פעם לא טעמתי את הקומבינציה הזו, מאד מיוחדת ומתקתקה.

(בתמונות למעלה- משמאל מרק כרובית, מימין פטה כבד, למטה משמאל פיתה ממולאת ומימין סלט הבית).

פטה כבד עם קונפיטורת עגבניות שרי היה רך ונעים, בעיקר בגלל העובדה שהוא חלבי (42 שקלים בתפריט למנה בגודל רגיל), ויחד איתו קיבלנו גם טעימה של פיתה דרוזית במילוי בשר טלה עם טחינה לבנה וצנוברים (44 שקלים). קשה לי להחליט מבין שתיהן, שתיהן היו קלות מאד (וטלה יכול להיות שתלטן לפעמים).

במקביל למנות האלו, הצמחונים שבחבורה קיבלו "סלט הבית" שכלל חסות, כרוב, סלק, בצל ירוק, עגבניות שרי וחמוציות בווינגרט תפוחים ודבש ועיטור שקדים מולבנים (56 שקלים בתפריט) וטענו שמדובר בסלט מאד מרענן. אני אישית מעדיפה לאכול במסעדות דברים יותר מסובכים מאשר סלטים, אבל לצמחונים זו בהחלט מנה טובה.

סביצ'ה סלמון עם אננס (וגרגרי רימון!!) היה הבא בתור והיה נחמד, אבל העדפתי את הדג הבא שהגיע- פילה מוסר בתנור על מצע לאבנה בצירוף סלטון עגבניות שרי וזיתי קלמטה . לאבנה בהחלט מחמיאה למוסר.

כדי לרענן את החיך קיבלנו שוט של "בלמנג'ה" – גרניטה של מלון ונענע שלעיתים מוגש עם אלכוהול. קצת היה לי קשה להתחבר לשילוב הטעמים של מלון ונענע, אולי בצירוף אלכוהול ההרגשה היא אחרת.

(בתמונות – למעלה משמאל – בלמנג'ה, למעלה מימין פילה מוסר, למטה משמאל סביצה, למטה מימין סינטה על ריזוטו)

אחרי שניקינו את החיך הגיעה הסינטה – שהוגשה על מצע ריזוטו על בסיס חלב קוקוס . הסינטה היתה טובה מאד. הריזוטו (שהצמחונים קיבלו בגודל גדול יותר, ללא הבשר) גרם לי לחילוקי דעות עם חבריי הצמחונים – כי אני עדיין מעדיפה ריזוטו על בסיס גבינות, והם טענו שהניחוח האסיאתי של חלב הקוקוס מחמיא לאורז.

ואז הגיע הזמן לקינוחים ,ומצעד בלתי נגמר התחיל להגיע עם המלצרית שבהתחלה עוד שאלה "את רוצה גם את זה וגם את זה? " אבל הבינה מהר מאד שהתשובות שלי תמיד יהיו חיוביות אז חבל לשאול.

(בתמונות – משמאל פילו עם קרם חלבה, מימין סורבה תות וסוכריות קופצות)

קיבלנו בהתחלה ארבעה קינוחים בגודל מוקטן –

קרם ברולה שהיה אחד משני המצטיינים של הערב, עם משטח עליון קריספי זכוכיתי מתגרגר בשיניים, וקרם תחתון לא מתוק מדי – 36 שקלים בתפריט, פרח פילו עם קרם חלבה, גנש שוקולד ושברי חלבה, לחובבי החלבה, עוגת גבינה אוסטרית בליווי סורבה תות (36 שקלים), ומנה חמודה מאד של סורבה תות שהוגש כארטיק קטן, שהיה טבול בסוכריות קופצות שהפכו את כל יושבי השולחן לילדים לרגע.

בתמונה- קרם ברולה.

אבל – אז זיו שאל את השאלה הגורלית "יש גם קינוח שוקולד, מי רוצה?" והנפנופים הנחרצים שלי הביאו לצלחת מפוארת לנחות מולי, ובתוכה מנה המכונה "שיה " על שם הקונדיטורית שכללה תחתית קרנץ', מילוי קם ברולה, שכבות מוס שוקולד וציפוי גנאש שוקולד. וכן, זה מושחת כמו שזה נראה. הדבר הזה היה טעים ,אין לי הגדרה אחרת לאורגיית השוקולד שהתרחשה לי בפה. זו המנה היחידה שנראה לי שהוגשה בגודל טבעי, והיא בהחלט מספיקה לשניים בגלל עושרה.

בתמונה – "שיה"  – שוקולד בומב.

זיו עדכן אותנו שבעוד כחודש ייפתח במקום גם מרחב לאירועים.

במסגרת השירות לילדים, יש במקום שבעה דונם של דשא, מתקני משחקים ,בסופי שבוע גם מתקנים מתנפחים ולעיתים גם ליצנית. בערב האווירה יותר רומנטית.

אתר המסעדה: http://www.banahala.co.il/

כתובת המסעדה: יצחק שדה 17 , שכונת רסקו, נהריה.

חניה צמודה נוחה וחינמית.

בפוסט הקודם סיפרתי על הלילה שבילינו בבתי ההארחה "בית וקיט" בקיבוץ לוחמי הגטאות ועל הטיולים שיוצאים משם בבקרי יום שישי. אנחנו יצאנו לטיול אחד כזה, בהדרכתה של מדריכת הטיולים איילת בר מאיר, בעברה מדריכה ב"חברה להגנת הטבע" ומזה שנים מדריכה עצמאית שמתמחה במציאת הסיפורים שמאחורי האנשים והמקומות.

היות ואנו בלוגרים באוריינטציה של אוכל, גם הטיול שנבחר עבורנו היה כזה והיעד היה העיר העתיקה של עכו. לאורך כל הסיפור שילבה איילת סיפורים על ההסטוריה של העיר, על הדתות והעמים, השליטים והמנהגים, במקביל להסברים על האוכל המיוחד של המקום.

הנסיעה ממקום המפגש ב"בית וקיט" היא ברכבים פרטיים וחנינו בחניון החינם במגדלור של עכו. התחלנו את המסלול בתצפית על חוף הים והדייגים ליד המגדלור ואחר כך הלכנו להציץ בתחנה הראשונה – חמאם טורקי אמיתי קלאסי בשם GHATTAS TURKISH BATH ברחוב ההגנה, שמציע את החוויה הייחודית של העיסוי הטורקי, כולל שפשוף הגוף בליפה מיוחדת לקילוף תאי העור המתים וכיסוי המטופל בקצף סבון שמן זית טבעי לרוגע, וכן עיסוי עם זר עלים בהצלפות או שפשופים. התנסיתי בטיפול כזה בתורכיה לפני כמה שנים, ואני זוכרת תחושת ריחוף כללית אחרי. לדברי בעל הבית יש אפשרות לטיפול נפרד לנשים וגברים או למטפלים בני אותו מין למי שמרגיש נבוך.

(פרטים על החמאם – https://www.facebook.com/GhattasTurkishBath)

בתמונות – המדריכה איילת, החמאם, מגדל השעון, ובית הכנסת של הרמח"ל.

משם עלינו על החומה לתצפית מרהיבה ואז ירדנו בחזרה דרך כנסיות ומסגדים לבית הכנסת היחיד בעיר העתיקה- בית הכנסת של הרמח"ל. בפנים קיבלנו הסברים על ההסטוריה של המקום ועל הייחוד בו, כמו תיבה שקועה במקום במה, כיתוב הפוך על הפרוכת ותולדות חייו של הרמח"ל.

(פרטים נוספים  – http://www.goisrael.gov.il/tourism_heb2/Tourist%20Information/Ethnic%20Groups/Tzadikim/Pages/Ramhal%20Synagogue%20Acre.aspx)

הדרך היתה קצרה משם לשוק הצבעוני שכלל הרבה אקזוטיקה, מוצרי קוסמטיקה מיוחדים וכמובן הרבה אוכל – דגים, ירקות, ממתקים ואיך אפשר בלי סחלב? אני בחרתי את הסחלב שלי בדוכן האמצעי (ככל שהבחנתי יש שלושה, אחד בכל קצה של השוק ואחד באמצע), והוא היה חם ומתוק במחיר זול (5 שקלים לכוס סחלב ו10 שקלים לקערית מלבי).

למעלה- מראות מהשוק, למטה- הסחלב והמלאבי.

בחנות הממתקים של עבד אלהאדי אספתי כנאפה וסוגי בקלוואה במשקל (אני קניתי מבחר של קצת יותר מחצי קילו ב35 שקלים – קילו עולה 60 שקלים והצטערתי שלא לקחתי יותר כנאפה שהיתה מוצלחת במיוחד.).

התחנה הבאה היתה הבזאר התורכי שמתחדש בימים אלה. ישבנו בזולה התורכית של הקפה של באדר, ושתינו קפה ותה, הקשבנו לבאדר האב שהסביר לנו את יתרונות הקפה הירוק בהורדת משקל וטעמנו ממתק ייחודי עשוי קצח (כן, התבלין) שהזכיר סוג של פרג.

בתמונות – חנות הממתקים של עבד ועוגת הקצח של באדר.

לקינוח טעמנו ממבחר הגבינות של "גלילי – גבינות מיער אבירים". גבינות עיזים כשהבולטת מבינהן היתה "היער השחור" והמרשימה ביותר היתה צ'דר ("לאמיצים בלבד") חריפה ומיוחדת.

(http://www.galilee-cheese.com/ ).

סיימנו את הסיור בנקודת היציאה בחזרה לרחבת החנייה, עם עצירה במקום קדוש לבהיים (עכו קדושה לבהיים אפילו יותר מחיפה המפורסמת בגנים שלה) והסברים על האנשים והדת.

הסיורים הם כאמור קצרים ונוחים, לא צריך נעלי הליכה מיוחדות (אם כי נעלי עקב לא ממש מתאימות, לפחות לא למרצפות העיר העתיקה של עכו), כל אחד יכול, עם ילדים, עם מבוגרים, טיול של שישי בבוקר, במזג אוויר יפה, שילוב של טעמים, הסטוריה, נוף והרבה סקרנות.

פרטים על הטיולים: http://www.tiuli.com/event_info.asp?event_id=9066

תמיד הייתי עכברת עיר, נושמת אגזוז מכוניות לארוחת בוקר, ונרדמת לצלילי סירנות ודציבלים לא הגיוניים שבוקעים ממכוניות חולפות בערב. ובסביבה כזו, הדבר האחרון שאפשר זה להירגע. אז כדי להירגע כמו שצריך, הדרך הטובה ביותר היא ללכת להתארח בצורת הישוב השלווה ביותר- הקיבוץ. כן, אותה המצאה ישראלית של חלוצים שעבדו ביחד והפריחו את השממה, מאפשרת לנו תושבי העיר, לבוא ולהתארח ובעיקר לחיות לרגע כמו הקיבוצניקים (רק עם הרבה יותר פינוק מאשר אצל החלוצים…). הוזמנתי להתנסות בחדרים המשופצים בבתי ההארחה בקיבוץ לוחמי הגיטאות. החדרים שנושאים את הכותרת "בית וקיט" בנויים כך שיוכלו להעביר את תחושת הקיבוץ (והקשר עם התושבים המקומיים) בלי לוותר על הנוחיות של מרחב, מסך טלוויזיה חדשני, מזגן וריהוט מעוצב על ידי אומנים מקומיים.

אנחנו קיבלנו חדר המיועד למשפחה של ארבעה , וכלל מטבחון ופינת אוכל, פינת סלון עם ספה שנפתחת עבור שני ילדים, מיטה גדולה ומעוצבת בחדר השינה וכמובן חדר רחצה כולל מגבות, סבונים וכל מה שצריך. צמודה לחדר מרפסת עם ספות ושולחן שעליו ניתן לשתות את הקפה של הבוקר מול הדשא והעצים. פרט מעניין הוא התמונות הנוסטלגיות מראשית ימי הקיבוץ, שפזורות גם בחדרים וגם בחללים הציבוריים, כולל הסבר מתחת לחלק מהן.

את פנינו קיבלה תמי מינס, מנהלת "בית וקיט" שסיפרה לנו על המקום שהוקם ב1993. היא סיפרה לנו שהכיבוד שחיכה לנו בחדר- לחם תוצרת בית, ריבה וחמאה, הוא מחווה לארוחת הארבע המיתולוגית של הקיבוצים, שבה ההורים היו חוזרים מהעבודה ופוגשים את ילדיהם שיצאו מבית הילדים, לזמן איכות משפחתי בו אכלו יחד. במסגרת המחווה הזו גם על הפלייסמט שעליו היה מונח הכיבוד, היו שירים של יהורם טהרלב (בחדר, שירים העוסקים בקיבוץ), וחיים נחמן ביאליק (בחדר האוכל – שירים שעסקו באוכל).

תמי לקחה אותנו לראות שני אומנים מקומיים- ליתר דיוק, אמן פעיל אחד, ואומן אחד שכבר נפטר ונכדתו אוצרת את יצירותיו.

(בתמונות – קובי סיבוני ויצירותיו)

הראשון, הפעיל, הוא קובי סיבוני, אומן מתכת, שמתמחה בכיפוף ועיצוב חוטי ברזל ותיל, תוך שיבוץ כל מה שנמצא, והפיכתו ליצירות תלת מימדיות. בתמונות זה נראה כמו רישומים אבל מדובר ביצירות תלת מימדיות, בגדלים שונים. אני אהבתי במיוחד את כלי הנגינה- כינורות, חצוצרות ועוד, שקיימים רק בקווי המתאר שלהם.

הרבה מהעבודות של קובי ניתן לראות באתר שלו – http://www.kobysibony.com/

המקום הבא שביקרנו בו היה המוזיאון שבו שוכנת האטלייה של משה קופפרמן , חתן פרס ישראל לציור, ומבחר מיצירותיו שנוצרו במקום. נכדתו מנהלת את המקום ומציגה בפני הבאים את קורותיו של קופפרמן וחייו בקיבוץ, סרטים על עבודתו וכן תערוכות מתחלפות של אומנים שונים.

מידע נוסף על משה קופפרמן ניתן למצוא באתר – http://www.kupferman.co.il/default_heb.asp

ב"לוחמי הגטאות" יש כמובן גם את "בית לוחמי הגטאות" שכולל ארכיון דיגיטלי מהיחידים בעולם.

מעבר לזה, אורחים ב"בית וקיט" יכולים להנות גם מצפיה בחליבות ברפת של הקיבוץ, מחוות סוסים בסגנון אנגלי, ממתקני ספורט (טניס, כדורגל, כדורסל), מתקני שעשועים לילדים, מתקני ברביקיו, בריכת שחיה בקיץ, אמת מים ואפילו ספריה שבה יש שעות של מספרת שמספרת סיפורים לילדים.

ו… כמובן שאי אפשר בלי אוכל. בחדר האוכל נפרס שולחן גדול ועליו לפחות חמישים קערות שונות (איבדתי את הספירה) עם מגוון ענק של אוכל, כשהדגש הוא בהחלט הענין הבריאותי, ובעקבות כך הרבה מנות של ירקות חיים ובמגוון צורות בישול ותיבול, סלטים רבים כולל עם עדשים ודלעת ובטטה וקטניות ועלים ירוקים קצוצים דק וכמובן גם גבינות ופירות וביצים ופינה של מתוקים בריאים כמו עוגת גזר ועוגת תפוחים, והפיבוריט שלי – טחינה מעורבת בדבש עם גרנולה. אני חתכתי לי בננה טריה, וטבלתי בכל הטוב הזה.

למעלה- פינות שונות של חדר האוכל, למטה – טחינה עם דבש יאמי יאמי!!

מיזם חדש של "בית וקיט" הוא טיולי יום שישי, שבהם מגיעים מדריכי טיולים לקיבוץ, וניתן להצטרף לטיולים קצרים (מכיוון שיום שישי הוא בדרך כלל יום קצר) לפי נושאים כמו קולינריה, שוק, אומנים מקומיים, כפרים וכו'. הטיולים הם ברכבים הפרטיים. מידע נוסף על כך ועל הטיול שאנו יצאנו אליו- בפוסט הבא – יש למה לחכות!

למידע נוסף : http://www.weekend.co.il/galilwest/kait/

"מול השדה " בהוד השרון, ממוקמת מול שדה תותים צבעוני ענק, מהווה פינה של טבע באמצע המרחב האורבני. לכבוד השף החדש והתפריט החדש, הוזמנתי עם בלוגרים נוספים לטעום ולהתרשם. המסעדה היא בעלת אוריינטציה משפחתית ומתגאה במשחקיית ענק שצמודה לשולחנות הסועדים וסגורה מכל הכיוונים כך שהילדים יכולים לשחק בחופשיות ובבטחה בזמן שההורים סועדים ויכולים להשגיח עליהם בו זמנית  . במשחקיה יש גם פינת חי מקסימה להנאת הילדים. בכלל, יש מגוון רחב של אפשרויות להתארח ב"מול השדה"  – החל משולחנות רומנטיים זוגיים, ועד מתחמים שונים בגדלים שונים (מגינת האירועים "אשכולית", דרך חדר VIP שכולל מסך ומקרן, טרקלין עץ לאירועים אינטימיים ועד אולם שמחות שיכול להכיל 250 איש).

השף אבי בלום ("הקומה השניה" "קייטרינג פוד ארט" "פיקסה") בנה תפריט שיש בו הכל לכל אחד- ילדים, צמחונים, קרניבורים, אנשים בעלי תאבון בגדלים שונים (למרות שבפועל כל המנות די גדולות ומשביעות גם שני אנשים), מנות קלות יותר, כבדות יותר וכך הלאה, וכמובן מגוון קינוחים ענק (ואליו נגיע בהמשך במפורט).

הערה- כל המחירים נלקחו מהתפריט המפורסם באתר המסעדה (כתובת האתר למטה).

(בתמונות למעלה משמאל – פוקצ'ה, באמצע חציל קלוי, מימין קייפיריניה, בתמונות למטה משמאל פטה כבד, ומימין סלט מול השדה).

על כוס קייפיריניה התחלנו את הערב עם המנות הראשונות:

• "ברנאץ דליסיו" – פוקצ'ת רוזמרין, סלט פלפלים קלויים ובולגרית, מטיאס כבוש, טחינה, טפנד זיתים ולבאנה (43 שקלים בתפריט). – מנה קלילה, הפוקצ'ה מאד אוורירית, מזכירה יותר פיתה עירקית רחבה ועסיסית. מבין התוספות שבאו איתה, הפייבוריט שלי היה סלט הפלפלים בעל הטעמים העדינים.
• חציל בלאדי קלוי בגריל עם טחינה גולמית, סילאן ופטרוזיליה- (32 שקלים) – מנה נחמדה לפתיחה.
• פטה כבד בקראסט פיסטוק, צנימים וריבת תאנים (44 שקלים) – שהיה חמאתי (כמו שפטה חלבי אמור להיות), עשיר בטעם ומשלים בניגודיות הרכה שלו את הטוסטים הקטנים שבאו איתו. באיזשהו שלב וויתרתי על הטוסטים ופשוט אכלתי אותו בכף, מבחינתי המנה הנבחרת מבין מנות הפתיחה.
• ארצ'יני – כדורי אורז סיציליאניים במילוי מוצרלה ופרמזן על רוטב עגבניות. (מחיר לא מופיע בתפריט). לא הפייבוריט שלי – אני לא מעריצה גדולה של מטוגנים, והיה חסר לי קצת מלח בתוך הכדור, וגם יותר גבינה שנמתחת כשפותחים את הכדור היתה משמחת אותי.
• סלט מול השדה – חסות, עגבניות שרי, פירות העונה, פקאנים מקורמלים, רוקפור, ברוטב ווינגרט הדרים (52 שקלים לקערה גדולה מאד). פה אני חלוקה עם עצמי  – אני חולה על רוקפור, ומאד אוהבת את השילוב שלו עם פירות . אהבתי גם את הרוטב שהחמיא מאד לעלים. מה שפחות הסתדרתי היה העובדה שהיו המון פירות מתוקים שיחד עם הפקנים יצרו לי תחושה של סלט פירות, מה שלוקח אותי יותר לכיוון של קינוח. הבלוגרית שלצידי חלקה עלי ואמרה שכמויות המתוק והחמצמץ היו לה דווקא מאוזנות .
• סלט קיסר עוף – חסה , פרמזן, קרוטונים ברוטב קיסר (מחיר לא כתוב בתפריט) – מנה קלה, עוף רך, והצירוף הקלאסי של ירק, בשר וגבינה , תמיד עובד.
• 

(בתמונות למעלה משמאל – כדורי ארצ'יני, למעלה מימין – סלט קיסר, למטה משמאל – לזניה ומימין חונקי הכמרים)

(למעלה משמאל – שף אבי בלום, למעלה מימין תבשיל בורגול, למטה משמאל תפוחי אדמה ברוזמרין)

במנות העיקריות טעמנו כמה –

• לזניה בולונז – בקר וטלה בבישול ארוך עם עגבניות תמר, מוצרלה, פרמזן ובזיליקום (58 שקל) – טוב, להכריז על המנצחת שלי כבר על המנה הראשונה שהוגשה זה נשמע לא זהיר, אבל כן, מבחינתי לתת לי צלחת של הדבר הזה ולסגור את הבאסטה. מנה עשירה מאד, גבינתית מאד, ובעיקר רכה ונימוחה. בלוגר מולי טען שחבל שלא מרגישים יותר את הפסטה, אבל לי הרכות הזו  – בשר בתיבול עדין (למרות שבישול ארוך נוטה לרכז טעמים לפעמים בצורה מודגשת מדי) היה מצוין.
• כמרים פימונטזה – פסטת חונקי כמרים עם נתחי אנטריקוט בציר בקר, שמנת, קרם עגבניות , שום , בצל ובזיליקום (69 שקלים). מנה שהיתה לי מאד מאסיבית – גם מבחינת הכובד, גם מבחינת הטעמים העזים מאד. אם בוחרים להזמינה, עדיף להזמינה בשניים לצד סלט ירוק כדי לרענן את החיך. הפסטה עצמה היתה עשויה אל דנטה מדוייק.
• תבשיל בורגול ורצועות חזה עוף, אפונת גינה, גזר, פטריות שמפיניון ושומשום שחור ברוטב אסיאתי (56 שקלים) – מנה באוריינטציה של מזרח רחוק, שידרה לי בריאות – גם בגלל הבורגול וגם בגלל שהיא מבוססת על חזה עוף שהוא קל יותר.
• אנטריקוט 300 גרם מיושן עם צ'יפס בטטה וצ'ימיצ'ורי (119 שקלים) – חתיכה נאה שמוכנה על פי דרגת הצליה המבוקשת. אני ביקשתי מדיום ושמחתי שהיא הגיעה בצורה המתאימה ללעיסה (כי הרבה פעמים הצליה לא מספיקה וקשה ללעוס). היינו כבר אחרי הרבה מנות, כבר לא היה הרבה מקום בבטן, אבל היי, עבודתו של בלוגר לעולם לא נגמרת…
• פילה סלמון אפוי בגרגרי חרדל, טימין, שבבי שום ויין לבן על מצע שעועית ועגבניות (82 שקלים) – פתרון מצוין לצמחונים לייט (שכן אוכלים דגים)- דג עשוי קל, ללא ה"פישיות" שיכולה להתלוות לפעמים למנה, ובעיקר מנה יפיפיה.
• למנות העיקריות התלוו שלוש תוספות – אורז בר משולב (גם מנה יפיפיה וגם קלה, עם אורז "אחד אחד"), תפוחי אדמה צלויים ברוזמרין (שהזכירו לי תפוחי אדמה של מדורה) ובעיקר- פירה – אחד הטובים שאכלתי (וכן, פירה חייב להיות חלבי, לא יעזור בית דין!) – פלאפי, אוורירי, רך, מתובל בדיוק במידה (ואני אחת שמוסיפה מלח על כל דבר בלי לבדוק בכלל). ניצלתי את זה שהבלוגרים האחרים כבר היו מפוצצים מהאוכל, וניכסתי לעצמי את שארית הקערה.
• 
• (בתמונות – משמאל אנטריקוט, מימין פילה סלמון)
• 
• (למעלה משמאל – פירה, למעלה מימין תוספת אורז, למטה משמאל תותים בקרם, למטה מימין וופל בלגי)

• מלאים מלאים ,אבל לסרב לקינוחים? ואז התחילה רכבת של צלחות לנחות על השולחן, עם אוסף מטורף של קינוחים (לא מופיעים בתפריט של REST אז אין לי מחירים) –

  פאי לימון ופאי תפוחים ,שניהם בעטיפה קרנצ'ית, וופל בלגי שהגיע עם הר קצפת, מעדן שכבות של נוטלה, "שווצריה הקטנה" – שכבות קראנץ , נוגט ומרנג – מנה יפיפיה ופצצת מתיקות, והשתיים שהיו הבחירה שלי – "פאי שוקולד" – קערית בצק פריכה עם מילוי שוקולד חם, מרוכז, עשיר, מתוק, נוזל כמו תוך של סופלה, ומנה מרהיבה של תותים טריים בקרם תותים, מנה רומנטית וחושנית עם מתיקות עדינה.

   

• (בתמונות – למעלה משמאל – פאי שוקולד חם, למעלה מימין פאי לימון, למטה משמאל מעדן נוטלה ולמטה מימין "שווצריה הקטנה".)

בערב השנה החדשה ("סלווסטר") יש תפריט מיוחד וחגיגי (ניתן לראות בתמונה המצורפת).

בימי שישי יש במקום בופה ארוחת בוקר מצליח.

אתר המסעדה: http://www.rest.co.il/sites/Default.asp?txtRestID=6509

במקום רחבת חנייה נוחה וגדולה חינם.

המסעדה איננה כשרה. לאולם האירועים ניתן להביא קייטרינג כשר.

בני אדם תמיד שאפו להראות טוב, עוד מתקופת אמבטיות החלב של קלאופטרה. במשך הדורות אנשים חיפשו תמיד את הטיפול הטוב ביותר, הדרך המתקדמת ביותר והכל כדי לשפר את המראה ובעיקר- לשמור על הנעורים. ובדיוק בשביל זה נוצר היכל היופי של מימי לוזון. פתח תקווה אולי עושה רושם של עיר מנומנמת אבל במרכז הקוסמטיקה של מימי לוזון, יש הרבה פעילות והרבה סוגי טיפולים לכל הנדרש כדי לגרום לנו להראות צעירים יותר ורעננים.

בערב סוער למדי , כשרוחות עזות טלטלו את העצים מסביב, הגעתי למרכז של מימי, והתחושה התחלפה באחת לרוגע חייכני. ככה זה כשנכנסים למקום מעוצב בצבעים בהירים, עם ריחות עדינים ומגע מלטף, השנים כבר מתחילות לנשור.

מימי לוזון, בעלת נסיון של שנים רבות בתחום הקוסמטיקה, ובעלת הכשרה בקוסמטיקה רפואית ולימודי קוסמטיקה פרא-רפואית, מאמינה שטיפול נכון בעור צריך להתחיל מגיל צעיר. בגיל ההתבגרות עוברים שינויים על העור, ואם הנער או הנערה אינם יודעים לטפל בהם נכון (כמו למשל בפצעי אקנה), הם יכולים לגרום נזקים שישפיעו על מראה העור בעתידם. לכן הקימה מימי מחלקה במיוחד עבור צעירים, שמתמודדים עם שינויים פיזיולוגיים, שבה גם מטפלים בעור וגם מציידים את המטופלים במידע ודרכי התמודדות נכונות בביתם.

בתמונה- מימי לוזון.

במרכז ישנו מכשור מודרני רב, חלקו "חללי" למראה, שמשמש לשיטות טיפול חדישות להשגת תוצאות אופטימליות שיכולות בהחלט לדחות את סכין המנתחים שאף אחד ואחת מאיתנו לא ממש שש לקראתה.

את פני קיבלה שני, אחת מארבעת המטפלות שעובדות במקום. היא הושיטה לי מין חולצה חד פעמית וכובע, וביקשה ממני להסיר את התכשיטים לנוחות מירבית. מוסיקה מרגיעה ברקע ושני הסירה את האיפור שלי וערכה ניקוי ראשוני ואחריו פילינג של חומצות כדי להכין את העור לטיפול.

לפני הטיפול מלאתי שאלון שכולל גם מידע כמו רגישויות או בעיות כלשהן שהצוות צריך לדעת, וגם שאלות אודות הציפיות שלי, מה אני רוצה לתקן וכך הלאה. בהתאם לכך ולאבחון ששני העבירה אותי, היא החליטה על המשך הטיפול שכלל מסיכה, טיפול בגלי רדיו (התחושה היא של חום, כשהמטפלת שולטת על מידת החום והקור בהתאם לצורך)  שנועד לפעול על עומק שכבות העור, להפעיל את שרירי הפנים ולעודד את התחדשות התאים בשכבת הדרמיס, טיפול בחמצן (שלווה בתחושת קור מרעננת – הסבר יגיע מיד) וקרמים שונים. היא גם הקפידה לטפל בקו המחשוף שחשוב לא פחות מהפנים, וגם עיסוי נעים וקצר בשתי הזרועות.

תוך כדי גם קיבלתי הסבר על "שיטת הטיפול האופטימלית"  שקיימת במכון היופי, שדוגלת בשאיפה לשפר את מצב העור בצורה נראית לעין בזמן הקצר והיעיל ביותר, ושכוללת אבחון מדויק, שימוש בחומרים יעילים ופעילים, טיפול ממוקד ויעיל, והתמדה.

(בתמונה- אני זוכה לטיפול בגלי רדיו מדי המטפלת שני ל"מימי לוזון")

הטיפול בחמצן נובע מכך שחמצן מתפקד כגורם מפעיל תאים ונושא חומרי הזנה דרך הדם. בעקבות הגיל הולכת ופוחתת יעילות הגוף בהולכת חמצן ולכן העור נפגע במראהו ובאיכותו. הטיפול שעברתי כלל החדרת חמצן בלחץ על פני העור, כך שהוא דוחף חומרים כמו חומצה הילרונית בצורה יעילה לגוף. התוצאה של טיפולי חמצן היא רענון והענקת חיות וזוהר לעור מיידית, ולכן השיטה חביבה על כוכבות דוגמת מדונה או דוגמניות ושחקניות שטיח אדום. כאמור מעבר להשפעה המידית, החמצן גם נותן מרקם מוצק לעור, מעלה את רמת הלחות, הקמטוטים מתעדנים, ובמחלקת הנוער החמצן גם קוטל את החיידק הגורם לאקנה.

בזמן הביקור שלי ראיתי לא מעט מטופלים גברים, שבאים לא רק לטיפולים מסורתיים כמו פדיקור והסרת שיער, אלא גם לטיפולי פנים אחרי שהבינו שזה שהם גברים לא אומר שהם צריכים להסתובב עם עור מוזנח.

במרכז היופי רשימה ארוכה של טיפולים –

טיפולי פנים אנטי איג'ינג, פילינג, טיפולי "זוהר" לפני אירועים כמו חתונות, הבהרה ומיצוק, מזוטרפיה לחידוש ייצור הקולגן, טיפולים בגלי רדיו ואולטרא סאונד – מתאים במיוחד לטיפול בפגמי עור כמו צלקות, חטטים או סימני מתיחה, טיפולי גוף להצרת הקפים ומיצוק, טיפול בצלוליט, עיסויים שונים, הסרת שיער, שיזוף בהתזה, פדיקור,מניקור, איפור אישי לאירועים, סידורי גבות, טיפולי הצערה לידיים, מחלקת טיפולים המיועדים לעורם של גברים, וכמובן מחלקת הנוער, כך שכל אחד יכול למצוא בדיוק את מה שהוא או היא זקוקים לו, כדי להיות הכי יפה שאפשר, כי אין סיבה להסתפק בפחות!

הטיפול שאני עברתי נקרא glow & lift והוא מיועד להרמה ומיצוק של העור, טשטוש כתמים וקמטוטים, חיזוק והמרצה של העור והעשרה בלחות עמוקה. אורך הטיפול כשעה.

כתובת מרכז היופי של מימי לוזון – רחוב דנמרק 68 פתח תקווה. הטלפון – 03-6036035 או 03-9215085

"מענה לכל האוכלוסיות" זו היתה ההגדרה שנתן לי עודד, מנהל "טאסוס" בהוד השרון (צמוד לספורטן) כששאלתי מה המוטו של "טאסוס". הוזמנתי לטעום את המקום, וכשהגעתי באמת הבחנתי בשאר הסועדים- מכל הקטגוריות האפשריות – מעובדי הסביבה (שרובם באים בצהרים, חלקם מצויידים בכרטיסים דוגמת "תן ביס"), דרך משפחות שחגגו יום הולדת בהרכב של מבוגרים וילדים, ועד זוגות בדייט רומנטי. "אוכל ישראלי אותנטי איכותי משולב עם מנות משודרגות" כך הציג עודד את התפריט שנבנה על ידי שף יורם ארז ("הבוקרים" "קסאנדו") – שילוב של המנות המוכרות והאהובות על הקהל הישראלי (סלטים, שיפודים, בשר על האש) יחד עם טוויסטים מיוחדים כמו סלטים ייחודיים למקום, אופן הכנה שונה למנות ושדרוגים. (כך לדוגמא אפילו מנה כמו כנפיים על האש, מגיעה כשהכנפיים משופדות בצורה מיוחדת על שיפוד).

כבר כשהתיישבתי הגיעו לשולחן צלוחיות עם חמוצי הבית, סלסת עגבניות וקערית זיתי טאסוס, סימן ההכר של המקום, ככה לנשנוש ראשוני תוך עיון בתפריט. בתפריט כמו המוטו של המסעדה, יש מבחר שנע בין השיפודים המוכרים והאהובים, לבין מנות מיוחדות כולל גם מנות לשומרי הגזרה כך שיכולים להגיע בקבוצה, כשאחד אוכל מנת בשר משביעה, השני שותה ממבחר האלכוהול ביחד עם משהו בצד, והשלישי לא צריך לספור קלוריות במנה לא משמינה וכולם יכולים לשבת ביחד.

השוס של המקום הוא הגירסה המיוחדת ל"פלטת סלטים". בדרך כלל מדובר באוסף סלטים סטנדרטי אולם ב"טאסוס" לקחו אותו לכיוון יצירתי ומעבר לכמות הגדולה (והמתמלאת שוב ושוב) של הסלטים, והטריות שלהם, יש גם סלטים מיוחדים, כך שלצד הקולסלואו, החציל במיונז, והכרוב בתחמיץ, יש גם סלט עגבניות "עצבני" עם כוסברה וחריף (אבל לא חריף מדי, פולניה שכמוני התמודדה איתו בסדר גמור), סלט בטטה בצ'ילי – אחד מהפיבוריטים שלי – מתקתק ורך, חציל בירקות, סלט אבוקדו (שבדרך כלל לא מוגש בפלטות סלטים סטנדרטיות), סלט מיוחד של גזר עם פאפאיה שמשלב טעמים של חמוץ, מתוק וטיפה חריפות, סלק עם סילאן, כרוב בתחמיץ שמיר, שלט שורשים מיוחד, ושני המנצחים מבחינתי – סלט לבבות דקל, וסלט קישואים עם קרם נענע שזכה לפופולאריות רבה לא רק אצלי אלא גם אצל סועדים רבים אחרים.

עם הסלטים מגיעות פיתות חמימות , חלקן כמו שהן וחלקן קלויות עם זעתר, ופינוק מיוחד- קערית עם כדורי פלאפל ירוקים חמימים ופציחים (ובתמונה רואים גם את החלק הפנימי של הפלאפל) שכל שולחן מקבל כצ'ופר.

ואם יש פיתות וסלטים, איך אפשר בלי חומוס? כן, חומוס שנעשה במקום, מההתחלה, וגם הוא זוכה לפופולאריות רבה כשהלקוחות לא רק מבקשים אותו במקום אלא באים במיוחד לקנות אותו כ"טייק אווי" הביתה.

מחיר פלטת הסלטים בהזמנת מנה עיקרית – 19 שקלים לסועד, וללא מנה עיקרית – 36 שקלים לאדם.  החומוס- 22 שקלים לצלחת יפה. בכלל, כל המנות שטעמתי הן מאד גדולות ומאד משביעות ויכולות בשקט להאכיל שני אנשים, במיוחד כשיש גם פיתות וסלטים וחומוס בעסק.

הגעתי לעיקריות ועודד המליץ לי לנסות שלוש מהן:

"מאפה טאסוס" (59 שקלים בתפריט) – מלווח במילוי עגל טרי , בצל, טחינה, סלסה וזיתי טאסוס שלוקח 10 דקות להכין כי זה צריך להיות הכי טרי שאפשר, שהיתה מנה נדיבה מאד , גם מבחינת הגודל וגם מבחינת  כמות המילוי. המילוי שמר על עסיסיות, המנה רבת טעמים ובאה עם סלסה וחומוס הבית בצד.

"אסאדו הבוקרים" (94 שקלים בתפריט) – טוויסט על המנה הקלאסית, כשכאן הבשר עובר חוץ מצלייה גם השרייה במרינדה ל12 שעות, של יין אדום. (בתמונה רואים רק חלק קטן מהמנה ולא את הגודל המלא). זו היתה מנה עזת טעמים, היין עטף את הבשר ויצר לו ניגוד של טעם ושל מרקם. הייתי מגדירה אותה כ"מנה של בנים".

"סיניה" (64 שקלים בתפריט) היתה המנה המנצחת שלי מבין השלוש , שכבות של בשר כבש אפוי בטחינה, חצילים, עגבניות ותפוחי אדמה. מנה עשירה מאד, שאם האסאדו היה "מנה של בנים", במנה הזו אין מיגדר מסוים, ואהבתי את העובדה שכל פעם שנעצתי את המזלג, יצאתי עם משהו אחר, פעם תפוח אדמה, פעם עגבניה, פעם בשר וכדומה.

הקינוחים לא מופיעים בתפריט עדיין והם נאמרו לי בעל פה – סופלה שוקולד, גליליות וופלים עם גלידה, וופל בלגי, צ'ורוס, מוס שוקולד ועוגת ביסקוויטים נוסטלגית. היות והמסעדה כשרה, הגלידה היא כמובן פרווה. המנה שעודד בחר עבורי היתה הצ'ורוס, אותן רצועות של בצק מטוגן ברוטב שוקולד, שהוגש עם גלידה. אהבתי שבניגוד למקומות אחרים שאכלתי בהן, כאן הרצועות לא הוטבעו בגרגרי סוכר כך שיכלתי לאכול בעזרת האצבעות בלי להתלכלך יותר מדי. (מנות הקינוח הן 24 שקלים או 32 למנות מסוימות כגון הסופלה).

במסעדה עסקיות מסוגים שונים בשעות שונות , כולל מה שמכונה "ארוחות שחיתות" מיוחדות (פרטים באתר).

אתר המסעדה – http://www.rest.co.il/sites/Default.asp?txtRestID=12800

המסעדה כשרה ,פתוחה כל יום מ12 בצהרים עד חצות, בימי שישי עד שלוש וחצי אחרי הצהרים, ובמוצאי שבת כמובן אחרי יציאתה. לשעות הערב רצוי להזמין מקום מראש.

חניה נוחה חינם ברחבת הספורטן.

כתובת המסעדה – רחוב ז'בוטינסקי 2, הוד השרון.

בין שלל תוכניות הריאליטי, בין דוגמניות ל"טאלנטים" שמפורסמים בעיקר בגלל שהם מפורסמים, התחילה השבוע להיות משודרת תוכנית שונה, "הבימה  – מערכה שניה" שמתעדת את מסעם המופלא של שישה כוכבי תאטרון "הבימה" – מרים זוהר, יהודה אפרוני, דליה פרידלנד, שלמה בר שביט, ליא קיניג וגילה אלמגור, בהנחייתו של יפתח קליין. בכל פרק אנו עוברים את מסע חייו של אחד השחקנים, שמשולב בתולדות המדינה והתאטרון שצמח ביחד איתה. הבמאי חיים אברהם, יחד עם העורכת ליאורה אייזנשטיין רקמו פסיפס של סיפורי "מאחורי הקלעים" של חיוך, דמעה, נוסטלגיה והרבה התפעמות – מהאנשים, מהמשחק, מהרגשות השונים המלווים את חייו של שחקן, מתפקידיו הגדולים ועד הרגעים הפחות יפים, היותר כואבים של חיי שחקן.

אחת הפנינים הגדולות של הסידרה היא הארכיון ממנו נשלפים קטעים של עיתונות, של מחזות, של ראיונות , שמרכיבים ביחד את תולדות התאטרון ותולדות המדינה שהוא מייצג. (ואל תפספסו את סיפור "השיניים התותבות שאוכלות לבד תפוח על הבמה" של שלמה בר שביט…).

יפתח קליין מראיין ,מקשיב, ובעיקר נותן מקום לביטוי הרגשי והנוסטלגי של ששת השחקנים והסיפורים הרבים שמאחורי הקריירה ארוכת השנים שלהם.

(בתמונה- יפתח קליין מציג חלק מצוות השחקנים – מימין  לשמאל – שלמה בר שביט, גילה אלמגור, יהודה אפרוני וליא קניג).

הסידרה מוקרנת בערוץ השני בכל יום שישי בשעה 17.30 החל מהשבוע (הפרק הראשון הוקרן ביום שישי האחרון- ה14 לחודש) ובשידורים חוזרים בערוץ 23.

(בתמונה- יפתח קליין מציג את הסידרה במעמד ראש העיר תל אביב לשעבר שלמה להט ורעייתו).

ראשון לציון, מתחם "סינמה סיטי". אני מוזמנת להכיר את "תרזה" – מסעדה איטלקית במרכז המתחם.

המסעדה קיימת כבר שנתיים וחצי ובדיוק עכשיו עובדים על שינויים בתפריט, שיוצגו בעוד כחודש וחצי.

המוטו של המסעדה, הרשום על התפריט "כשנותנים בשמחה נותנים הכי הרבה", ומבחינתי היתה הרבה שמחה, בעיקר כשראיתי את גודל המנות.

ראשית, התפריט- מסודר מאד, הן לפי סדר המנות והן לפי מחירים, כך שקל מאד לבחור מה שרוצים ולשלוט בהוצאה הכספית, בעיקר מהסיבה הפשוטה שהמחירים בפירוש נמוכים מהמקובל. כך למשל יש מנות פתיחה נחמדות מאד ב15 שקלים (!) ועד 25 שקלים, מה שקשה מאד למצוא במקומות אחרים, והגודל זהה לגודל במסעדות אחרות ויקרות הרבה יותר, מנות עיקריות ב35-40 שקלים, וקינוחים ב30 שקל שמספיקים לשניים.

המקום מתמחה במנות פסטה (שנרכשת טרייה מיצרן איטלקי), ובפיצות מיוחדות וישנן מנות לקהלים רבים- מקהל משפחות וילדים שמגיעים הרבה בשבתות בבוקר ונהנים ממנות מיוחדות לילדים, ועד צ'ייסרים בעשרה שקלים ומבצעי אחד פלוס אחד על הבר, לבוגרים יותר (המקום פתוח עד אחת בלילה באמצע השבוע ועד מאוחר יותר בסוף שבוע, כך שאפשר לראות סרט ואז להמשיך את הבילוי).

אנחנו התחלנו את הארוחה שלנו בכוס שמפניה כייפית ויחד איתה הגיעה ההצעה לנסות את לחם הבית. מי שמכיר את הפוסטים שלי יודע שאני מתה על לחמים ביתיים טריים, אבל היות וידעתי שצפויות לנו פחמימות רבות כמקובל באוכל איטלקי, העדפתי לוותר. במחשבה שניה הצטערתי על זה. בפעם הבאה שאני בסביבה בהחלט אנסה את הלחם (15 שקלים לפוקצ'ת הבית עם מטבלים).

מה שכן טעמתי מהמנות הראשונות היה:

–        "קרנץ' פטריות " – פטריות במילוי תערובת גבינות מצופות בקרנץ' פירורים ברוטב שמנת ובצל ירוק (20 שקלים לארבע יחידות). מנה קלה מאד, מתקתקה במידה ואם הייתי מזמינה את הפוקצ'ה ,בוודאי שהייתי מנגבת בעזרתה את הרוטב.

–        "כדורי פירה" – מנת כדורי פירה וכרובית מטוגנים בליווי רוטב (15 שקלים למנה נדיבה) – נשנוש חמוד מאד, לוהט, התלהבנו בעיקר מהכרובית. למרות הטיגון, המנה לא היתה שומנית ונשארנו עם אצבעות נקיות . (כן, אנחנו אוכלים עם הידיים!).

–        "סלט בטטה" – מגוון עלים וירקות, בטטה מטוגנת ושביבי פטה מגורדת בבלסמי ווינגרט  (20 שקלים למנה נדיבה). טוב, אני אוהבת בטטות, אני רגילה אליהן כשהן רכות ובסלט הזה הן הגיעו פציחות, קרנצ'יות, כמו סוג של "תפוצ'יפס" אבל מבטטה מתוקה. בסך הכל סלט כייפי. הולך טוב עם אלכוהול.

(בתמונות למעלה משמאל – קרנץ פטריות, למעלה מימיין סלט בטטה, למטה משמאל כדורי פירה)

מגוון העיקריות גדול וכולל פיצות, פסטות ובשר.

אנחנו קיבלנו  –

"המבורגר איטלקי" – ב45 שקלים (זול מאד יחסית למנות במסעדות מקבילות) קיבלנו המבורגר גדול (לא צוין המשקל) כולל הלחמניה, הירקות והצ'יפס ליד (ניתן לבחור גם בירקות או בפירה וכו'). הטוויסט האיטלקי שבמנה היה רוטב הפסטו הנלווה. נשאלנו לגבי מידת העשיה, ביקשנו את המלצת המקום והיא היתה "מדיום וול". הבשר היה חתיכה גדולה וגבוהה, שבסוף העדפנו לאכול ככריך פתוח עם סכין ומזלג במקום לסגור להמבורגר שגדול מדי מכדי לנגוס בו בצורה הרגילה (לא שיש לנו תלונות על הגודל… J ).

"פיצה תרזה" – המלצת הבית (בתפריט כתוב בגדול "מומלץ!!!!!!" – סימני הקריאה במקור) שכוללת פיצה ברוטב עגבניות עם גבינות, בצל סגול, שמנת עיזים, נגיעת פסטו ובעיקר שתי ביצי עין. (מחירי הפיצות 40 שקלים והן מספיקות לשני אנשים). אם היה לי מקום הייתי טועמת גם את הפסטות, כי בסך הכל שילוב של טריות, נדיבות במרכיבים ובגודל, ומגוון רעיונות וטעמים, יוצר מנות טובות.

(בתמונות – משמאל ההמבורגר, מימין הפיצה)

תפריט הקינוחים מציג מגוון מנות, חלקן סטנדרטיות (סופלה שוקולד, פאי תפוחים ) וחלקן מקוריות (קוביית רוזמרי שעשויה משוקולד בלגי על קרנץ'. )אבל שוב, אנחנו התמקדנו בהמלצת הבית – מנה בשם "תרזה" שכוללת לפי ההגדרה "מוס נוטלה בשילוב מוס שוקולד לבן על מצע בשקוטים בציפוי עדין של גנש שוקולד לבן בליווי כדור גלידה וקצפת". (כמו כל הקינוחים – 30 שקלים). בפועל קיבלנו צלחת גדולה, עם כדור שוקולד עם רוטב שוקולד (שכחתי לשאול מאיפה הגלידה כי היא היתה איכותית..), עוד הר קצפת קלילה ובעיקר כיפה של שוקולד לבן, כשבתוכה שכבות של כאילו עוגה, ובאמצע פס נוטלה. הכל ביחד היה פצצה של מתיקות. לא חושבת שבן אדם אחד יכול להתגבר על זה בעצמו, בטח שלא אם אכל פיצה או פחמימה אחרת קודם, ולזוג זה יכול להיות מושלם לחלוק.

 למסעדה מבצעים רבים, מארוחות עסקיות משתלמות, שאפשר להוסיף להן גם קינוח בחצי מחיר, ועד מבצעי אלכוהול כמו שהזכרתי בתחילת הפוסט.

ישנן אפשרויות ישיבה שונות ,בתוך המסעדה עצמה או בחצר שלה ליד בריכה רומנטית.

כתובת המסעדה- ילדי טהרן 3 (בתוך סינמה סיטי) ראשון לציון. חנייה נוחה חינם במתחם.

אתר המסעדה – http://www.rest.co.il/sites/Default.asp?txtRestID=11000

שווה להתעדכן באתר בתפריטים החדשים ובמבצעים.

כשמגיע החורף , רוב האנשים מגיבים אותו דבר ורוצים אותו דבר- אותה חמימות ביתית, אותו אור מחמם וכמובן אותו אוכל שנותן לנו את תחושת החיבוק והנינוחות. ואם האוכל גם בא ממקור אורגני ואיכותי, ומבושל ביד אוהבת ובדמיון ויצירתיות , מה טוב.

את "מקום בלב" הכרתי מארוחות בוקר שאכלתי שם פעם בגן הקסום שלהם שהוא אחת מפינות חמד רבות שקיימות במקום ומאפשרות המון סוגי סעודה- מגלריה לאירועים, דרך גינה מקורה, ועד פינות רומנטיות ובריכות דגים קסומות. כבר אז התלבטתי בין לשבת ולאכול לבין לצלם את העיצוב המיוחד שכולל פריטים דקורטיביים רבים שיוצרים אווירה אירופאית ביתית חמימה.

הפעם הוזמנתי לטעום את מנות החורף החדשות, בניצוחו של שף אודי אסרף ("ברוקולה" "אדמה" "רוקה" ועוד), שנבנו על בסיס בישול ארוך המנצל חומרי גלם מקומיים ועונתיים כשכמובן ירקות החורף שבתפריט מגיעות מגינת הירק האורגנית של המקום,כמו גם צמחי התבלין. המנות מבושלות בקדירה, הבשרים מעושנים במעשנה עתיקה והצליה נעשית בטאבון  עם פחמי הדרים.

את פנינו קיבל ניחוח ערמונים נקלים על האש במגע אירופאי, יחד עם מגע מקומי של סחלב חם עם קוקוס, אגוזים וקינמון עם אפשרות להוספה של מי וורדים, הכל לפי הטעם האישי.

בפינת הלחמים גילינו לחמים ישירות מהטאבון, עם סוגי תיבול שונים, וגם סלטים מיוחדים, כולל סלט החצילים המיתולוגי של המקום.

הערה: כל המנות בתמונות הן מנות מוקטנות שקיבלנו לטעימה, או כלי הגשה גדולים במנות העיקריות שנועדו לקבוצה גדולה.

(בתמונות – לחמים, ערמונים וסחלב חם)

בראשונות קיבלנו:

–  "רביוליטו" – מרק שעועית וירקות. מרק חם, עשיר שהירקות שלו לא איבדו את הפריכות ונתנו "ביס" בתוך המרק עצמו. לי היה טיפה מלוח,.

–  "סביצה לוקוס" – עם עגבניות שרי מנומרות, כוסברה, בצלים – ירוק וסגול, זיתי טאסוס, צ'ילי, לימון ושמן זית. מנה שגרמה לי להבין שאני מאד אוהבת כוסברה, שילוב חמצמצות שמאד מחמיא ללוקוס.

–  "סופלה פטריות" – מאפה פטריות שמפיניון ופורציני מוגש עם קרם פרמז'ן. מנה רכה מאד, כמעט במרקם של פטה, שבליבה הפתעה של גבינת עיזים. מנה עדינה מאד במרקם ובטעם.

–  "קונפי שוק אווז" – שוק אווז בבישול איטי, שהוגש עם כרוב אדום מבושל בקלוודוס ויין אדום – הגשה יפיפיה של בשר רך ומתוק.

–  "ריזוטו אבוריו" – ריזוטו איטלקי ביין לבן, ציר פורצ'יני, פרמזן ואספרגוס- אחת משלושת המנות האהובות עלי בכל הערב, אם לא "ה". שילוב מדויק של טעמים, יכלתי לאכול גיגית.

–  "פילה דניס" – עם פונדו כרישה וזעפרן. אני יודעת שזעפרן זה דבר יקר, אני לא חובבת גדולה שלו. למי שאוהב, מנה מושקעת במיוחד.

–  "ניוקי מקום בלב" – ניוקי בעבודת יד, צרוב במחבת ברוטב של ציר ירקות, יין לבן ומעט שמנת עם פרחי כרובית  אפויים בתנור וטרגון". גם זו מנה עדינה מאד, רכה ונימוחה.

(בתמונות למעלה משמאל מרק רביוליטו, למעלה מימין סביצ'ה לוקוס, למטה משמאל סופלה פטריות ולמטה מימין קונפי שוק אווז).

בעיקריות קיבלנו:

– "ממולאים צמחוני אורגני" – עגבניה, קישוא ופלפל הישר מהגינה,  ממולאים באורז מלא, טופו, ופטריות שמפיניון ברוטב עגבניות ביתי. פה הפתעתי את עצמי בגדול. אני לא בן אדם של אוכל צמחוני, בטח לא כזה שכולל טופו, אבל המנה הזו היתה פשוט טעימה לכשלעצמה, בלי קשר לצמחונות או לא. אין לי הסבר אבל התענגתי על כל ביס – מה שנקרא רווח כפול, גם טעם וגם בריאות.

– "אוסובוקו טלה בדבש ויין אדום"  – תבשיל רגל אחורית של בקר, דבש, יין אדום, ציר טלה, מוגש על חיטה מקורמלת ובטטה. מנה שהמילה "חורף" תפורה עליה, כי אחריה רוצים רק להתכרבל מול האח (ויש כזו ב"מקום בלב"). כשבאים רעבים!.

– "פאייה דגים וזעפרן" – תבשיל ספרדי על בסיס ציר דגים ואורז עם ירקות הגינה, דגים טריים וזעפרן. מנה שפחות התחברתי אליה כי שוב, אני לא חובבת זעפרן, ובשבילי פאייה זה אוטומטית פירות ים.

– מגוון תוספות כמו – תבשיל פריקה עם ירקות, ירקות בטאבון ותפוח אדמה מהמדורה.  לא יכלתי לטעום את הכל בשלב הזה, ומה שבחרתי היה השלישי החביב עלי בערב הזה- תפוחי האדמה שניצלו בתנור טורקי. אין לי מושג מה זה תנור טורקי אבל הם יצאו רכים, עם טעם של מדורה, וביחד עם מלח פשוט, הם הפכו למעדן לא פחות מהחלק הבשרי של הצלחת.

(בתמונה למעלה משמאל – ריזוטו אבוריו, למעלה מימין – פילה דניס בזעפרן, למטה משמאל ניוקי ולמטה מימין מבחר ממולאים צמחוניים).

(בתמונות  – למעלה משמאל אוסובוקו טלה, למעלה מימין פאייה, למטה משמאל מבחר תוספות, למטה מימין הסלטים).

לצערי לא יכלתי להשאר לשלב הקינוחים ואני סקרנית מאד לגביהם. כדי שבכל זאת יהיה טון מתוק לטעימות שלי, הלכתי שוב ושוב למתקן הסחלב, לעוד קצת מתיקות מחממת לב.

כשהזכרתי את העובדה שפעם אכלתי ארוחת בוקר ב"מקום בלב" הוסבר לי שהיום הארוחות (בימים א-ה) הן בסגנון מזנון, עם מבחר גדול של סלטים , גבינות, לחמים, ביצים, ממרחים וכו'. בתור חובבת ארוחות בוקר, רשמתי לעצמי להגיע ולבדוק בעצמי.

יש גם כמובן ארוחות עסקיות וכאמור אפשרות לאירועים מכל הסוגים.

למטה- סלט החצילים המיתולוגי:

האתר של "מקום בלב" – http://www.makombalev-raanana.co.il/

המקום איננו כשר.