קורותיה של משפחת מלכי וניחוח מרקחות הסבונים שלה שזורים בהסטוריה של העם היהודי- מהשורשים באיטליה, שם במשך מאות שנים רקחה המשפחה סבונים המבוססים על הידע העתיק בהפיכת שמנים, צמחי מרפא ומינרלים, לנקיון וטיפוח, דרך ההימלטות לרודוס ולתורכיה בתקופת הפרעות של המאה ה19, שם המשיכו לייצר את הסבונים, ועד הקמת המדינה והחזרה לארץ ולביסוס ייצור הסבונים בחווה חקלאית בבית דגן שם מגדלים צמחי תבלין, רפואה ובושם על טהרת צמחי ארץ ישראל המוזכרים במקורות.
בתחילת הבנייה בארץ ישראל, תמיד היו מרפסות שבהם ישבו דיירי הבית וצפו בסביבתם- מי בא, מי הולך, מה מזג האוויר ומה עונת השנה. שנים אחר כך המרפסות יצאו מהאופנה לטובת חלון בחצי גודל הקיר הפונה החוצה. בעשור האחרון המרפסות חזרו אחרי שהקבלנים והאדריכלים הבינו שהציבור רוצה להכניס את החוץ, ובעיקר את אור השמש, כמה שיותר הביתה.
אבל מה יותר טוב ממרפסת?
מה עם חלון ענק, למעשה בגודל קיר, דק מספיק כך שלא נחוש בו ובעצם נרגיש שאנו ממש בחוץ? רואים את הפרחים בחצר, את עלי השלכת של העץ, העוברים והשבים ברחוב והאורות הנוצצים בלילה, הכל "בשידור חי" היישר לתוך הבית שלנו באור טבעי, ובלי להפסיד מהחימום או המיזוג של הבית ונוחותו.
תמיד ידעתי שיש שבעה פלאי עולם- השבוע פגשתי את השמיני.
מכירים את דוד דביר, רקדן, מורה למחול ושופט בתוכניות מחול טלוויזיוניות מצליחות וחשוב לא פחות- אוטוטו בן 73 , אבל כזה שגילה את מעיין הנעורים ונשאר עשרים שנה פחות לפחות?
הסוד של דוד, ושל מפורסמים רבים אחרים, הוא טיפולי אסתטיקה במכשור של "מד אופ" שבמשך 35 השנים האחרונות מפתחים טכנולוגיות ומיכשור חדשניים להשגת תוצאות מעולות בזמנים קצרים במיוחד ובנוחות.
הפיכת הבית לחלום שאליו נשמח תמיד לחזור היא מלאכה קשה – יש כל כך הרבה מה לבחור וקשה להחליט מה יתאים למה ליצירת האווירה שאנו חושקים בה.
זו הסיבה שאנו פונים למעצבים שיהפכו את הראייה והחזון שלנו למציאות המורכבת מכסאות, שולחנות, ריצופים, חיפויים, טקסטיל ומה לא.
הפרפרים בשיר הנושא של "פרפר נחמד" המיתולוגית " הם נחו קצת, שמעו סיפור וגם שתו טיפה של צוף". "נופת צופים" הוא החלק האיכותי ביותר של הדבש, ועכשיו גם אצלנו במטבח, בצורת "צוף" – ממרח אורגני מדבש, שומשום וצוף קוקוס.
בשנת 1948 התרחשו שני אירועים משמעותיים- הוקמה מדינת ישראל ונוסד מפעל "השחר העולה" בחיפה. טעם מתוק למדינה הצעירה.
מאז כבר שבעים שנה מלווה ממרח "השחר העולה" את הילדים, הנכדים, החיילים, וגם המבוגרים שרוצים את המתיקות הזו שמזכירה לנו את הבית ואת הילדות.
הקרם שמתאים להכנת כל קינוח, כריך או בשיטה הכי טובה- של החזקתו בכוח ביד אחת (שאף אחד לא יחשוב על לקחת…) וכפית ביד השניה (או בגרסה אצלנו בבית – כף!) ויאללה בלגאן! פסטיבל של מתיקות כל כך מוכרת וכל כך אהובה.
היו היו שלושה חברים- מויש, ישראל והודי , חברי ילדות שהחליטו לפני 35 שנה לפתוח מפעל בגבעת שאול בירושלים שכלל מכונה אחת למילוי אבקות. את החברה קראו לפי ראשי התיבות של שמותיהם- "מיה". שש עשרה שנים, והרבה פסי יצור אחר כך, המפעל כבר עובר למישור אדומים, וכולל מפעלי ייצור, מחסני הפצה ומשרדים ובעיקר את כל מה שטבח חובב או מקצועי צריך כדי להיות ממש מאושר במטבח (וגם הסועדים שלו).
כשאני נוסעת לחו"ל ויודעת שאני אבקר חברים, המתנה שאני תמיד מביאה היא מוצרי ים המלח מהדיוטי פרי. במשך השנים נראה לי שחבריי צברו מספיק מלח ובוץ כדי לפתוח אתר ספא אצלם בבית. עם הזמן גדל הרצון לגוון ולהציג את כל היופי שיש בישראל מלבד בוץ, בריא ככל שיהיה.
בעבודה שלי עובדים עם ספקים מחו"ל ועד עכשיו בכל שנה נשלחו אליהם ארגזי תפוזים ואשכוליות, נראה לי שגם להם זה מתחיל להמאס.
