ארכיון תגים | מופע

לחיי הגדוד העברי!

בשנת 2007 התאגדו להם עידו אופק, יניב ביטון, דקלה הדר, מוריה זרחיה, שלומי טאפירו, יעל טל, רווית יעקב ועומר עציון והפכו ל"גדוד העברי".  הם צחקו, שרו, המציאו, ויצרו מערכונים קצרים, שמתקבצים ביחד לתמונה סאטירית של המדינה בה אנו חיים ונושמים.

להמשיך לקרוא

לירון, אדווה וכולנו- על הבמה.

לירון איתן ואדווה מזרחי, שתי קומיקאיות , עולות על הבמה ב"בר קיימא" – מקום קטן בדרום תל אביב. הן לבושות בשחור ובג'ינס, אין מוסיקת רקע, אין אביזרים, יש רק את הפיזיות וההומור. ובעזרת שני הדברים הללו, לירון ואדווה הופכות במשך חמישים דקות של מערכונים רצופים, לאוסף של דמויות שמייצג את כל מי שאנחנו מכירים, ובעצם גם אותנו.

השתיים, בעלות תואר שני במשחק באוניברסיטה, מגלמות אוסף של דמויות כל אחת לחוד ובעיקר באינטראקציה משותפת, ומעלות סיטואציות שכולנו מכירים – הטראומות מבית הספר בגלל הבחורה המקובלת , הנכדים שחוגגים לסבא יום הולדת אבל בעצם מחכים לירושה, זו המוזרה מוועד הבית, הכלה הנודניקית והמלצרית שעובדת ב"קפה מיכל" וחולמת להפוך לזמרת מפורסמת…

(התמונות – מפייסבוק)

שתיהן בוגרות "דומינו גרוס" – כשלירון הספיקה לעבור בדרך בלהקה העירונית "ילדודס" בחדרה, ואחר כך לדור ההמשך "צעירי חדרה" , ואדווה אהבה לחקות שפת גוף כבר מילדות והופיעה בהצגת יחיד בפסטיבל "עתיד התאטרון 2013".

המופע כאמור הוא אוסף של מערכונים קצרים בסגנון "נון סנס" עם קריצה למונטי פייתון וסיינפלד, וכולל גם קטעי שירה קטנים שמשתלבים במערכון.

בהופעת אורח מופיע גם תומר יעקבצ'אק שגם הוא למד איתן והוא מוסיף את הזווית הגברית.

אני בטוחה שבעתיד עוד נשמע על שתי המצחיקות  הכישרוניות הללו – ובגדול.

כרגע הבנות מופיעות ב"בר קיימא" שהוא פרוייקט מעניין בפני עצמו, ועוד מידע על ההופעות הבאות ב-

דף הפייסבוק – https://www.facebook.com/events/1380497705559755/?ref=22

קטע מההופעה ניתן לראות כאן – https://www.youtube.com/watch?v=62I1WiHzsSw

 

 

Unforgettable – מסע במנהרת הזמן.

כל פעם שאנו צופים בסרטים בסגנון "אסקימו לימון" , אנו לא יכולים לפספס את פס הקול של התקופה- שנות השישים והשבעים שהביאו לנו רומנטיקה רבה, שחסרה לנו כל כך היום.

אחת התוכניות האהובות עלי ביותר ברדיו, משודרת בדיוק בשעה שבה אני חוזרת הביתה מהעבודה- השעה חמש, התחנה- "רדיוס" והתוכנית היא אותה תוכנית ששודרה כשבערוץ מאה אף אם היתה "קול השלום" (עוד חתיכת נוסטלגיה) – "טווילייט טיים" – שירים ישנים שהפכו את הנסיעה הביתה לרגועה ומחממת לב.

אמנם לא נולדתי עדיין ברוב שנות השישים, וגם את שנות השבעים העברתי בעיקר במשחקי ילדים, אבל המוסיקה היתה שם, ואני עדיין זוכרת את שידור הטלוויזיה שהראה שוטר מוחה דמעה בלוויתו של אלביס פרסלי.

על הרקע הזה, המופע החדש Unforgettable פורט בדיוק על נימי הלב. במופע מתכנסים להם שלושה זמרים מופלאים – זאק היילון – הישר מלאס ווגאס, שם זכה בחגורה אותנטית של אלוויס פרסלי בתחרות ביצועי שירי המלך, הוא זמר ויוצר שמופיע רבות בתוכניות טלוויזיה, והוציא ארבעה אלבומים,  צ'ארלס גארט- שמביא לנו את רוח התקופה בשירה ובצעדי ריקוד מפתיעים, עלה לארץ משיקאגו בשנות השמונים ומאז הופיע כזמר ליווי של אמנים ישראלים רבים והיום הוא סולן במופע,  וסטלה יודקו –הזמרת שהיא גם המפיקה,  שעלתה לארץ מאוקרינה ב1990, בלי לחשוב בכלל על כיוון מוזיקלי, עד שהגורל הראה לה איזה אוצר יש לה בגרון,  ומה היא יודעת לעשות בקולה. בעברה היא  הופיעה עם "להקת מנהטן" בכל העולם, מול קהלים של מאות אלפי אנשים.

(בתמונה למעלה- סטלה יודקו, בתמונות למטה זאק היילון וצ'ארלס גארט – צילומים של ניקול דה קסטרו)

הזמרים מלווים בתזמורת של שמונה נגנים (שבעה גברים, ואחת מתופפת מקסימה בשם מעיין) ומגישים לנו שעה וחצי של המיטב, מגלישים את כולנו לתקופה רומנטית, אולי נאיבית יותר, אבל קסומה, כשהזמרים היו זמרים ולא חשפניות, כשהמילים היו אוהבות ולא פרובוקטיביות, כשהתמימות היתה תכונה נערצת.

רי צ'ארלס, שירלי בייסי, נט קינג קול, קליף ריצ'ארד, טום ג'ונס, הטמטיישנס, פרנק סינטרה, דוריס דיי, וכמובן המלך אלביס, כולם חוזרים לחיים בעזרת שלושת הזמרים המוכשרים הללו, שמתכתבים עם סרטוני וידאו מקוריים ומשלימים איתם ממתק לאזניים.

בחלק מהשירים הזמרים משתפים את הקהל בשירה, ברוב המוחלט הקהל גם ככה מצטרף לצלילים ולמילים.

המופע מגיע לאולמות שונים, כך למשל ב24 לאוקטובר וב21 לנובמבר בתאטרון גבעתיים, ב6 לאוקטובר ב"הבימה" בתל אביב, ב4 לדצמבר ברעננה, ויש גם הופעות בסינמה סיטי.

עוד פרטים ב- https://www.facebook.com/mofa.unforgettable

בSOCCA שלנו שמחה וצהלה.

בתוך השיגרה היומיומית, והזמן שדוהר, כשיש אירוע משפחתי – חתונה, ברית, בר מצווה, או כל אירוע חגיגי אחר, אנו תמיד רוצים שהוא יהיה הטוב ביותר שיש, כדי שישארו לנו ולאורחים, הזכרונות המתוקים והטובים ביותר מערב מהנה.

אנו משקיעים זמן, מאמץ וכסף ורוצים את הטוב ביותר. אחד הדברים הכי חשובים בתכנון האירוע הוא כמובן המקום – איפה הוא ייערך?

כשבוחרים מקום צריך לקחת בחשבון כמה שיקולים כמו קירבה – כי הרבה אורחים לא אוהבים לנדוד בנעלי עקב לתוך איזה יער שנסענו אליו שעתיים כי הוא אקזוטי במיוחד, חנייה נוחה (חשוב מאד!!!), גודל המקום – שיספיק לכל המוזמנים שלנו, העיצוב – שיוצר את האווירה, הריהוט- נקי, מסודר, חדש, ובעיקר יפה ומשתלב עם כל הרקע, וכמה שיותר אפשרויות לשחק עם המקום כדי לשוות לו את האווירה שאנחנו רוצים.

כאן נכנס לתמונה חלל האירועים החדש "סוקה תל אביב" שמצטרף לבני משפחתו "וינו סוקה" ו"וילה סוקה" וממוקם בסוהו התל אביבי החדש.

המקום היה פעם מפעל לזהב, וכשעיצבו אותו מחדש, שמרו על אלמנטים רבים כמו חלקי מכונות שניתן לראות בכל מני פינות, ארגזים, ואפילו הכספת היא הכספת האותנטית והמקורית של המקום. עם האלמנטים האלה שולבו גם אלמנטים מודרניים כמו מסכים רבים שפזורים בחלל (ישנם 3 מקרנים ו16 מסכים כך שמכל נקודה ניתן לראות הקרנות מיוחדות כמו אירועי ספורט או קשר עם קרובים מחו"ל שלא יכלו להיות באירוע , ספות נוחות, שולחנות גבוהים, כדי פרחים ופריטים עיצוביים שונים, שכאמור יכולים גם להשתנות בהתאמה לדרישת בעלי האירוע.

תשומת לב מרובה הושקעה בתקרה- שנשמרה מקורית, ואפילו חשבו על אבנים מיוחדות שיובאו ממבנים עתיקים באירופה, כדי לחזק את התחושה הקלאסית. עוד חלקים ממפעל הזהב שנשמרו הם לוחות ומכבשי הטבעה של זהב שהפכו לחלק עיצובי של הקירות, עגלות של יציקות זהב שעברו טרנספורמציה לעגלות אירוח, ועוד.

(בתמונה למעלה- הכספת המקורית!!)

את המבנה מקיפה מרפסת רחבה ועליה אפשר להקים את החופה לחתונה, יש גם פינות בר חיצוניות (שנוחות גם למי שרוצה לעשן בלי להפריע לאחרים) ותאורה קסומה. מה שאהבתי במיוחד במרפסת הזו, הוא שלמרות שהייתי שם בערב קיץ מהביל, הבריזה שחצתה את המבנה מצד לצד אפילו הפכה את המזגן למיותר. המרפסת גם ניתנת לסגירה כך שאפשר לבודד את המבנה הקסום מהסביבה וליצור מציאות אחרת.

בתוך האולם אפשר לשלב הפתעות רבות – מעבר לבר הגדול והעשיר שמשרת קהל רב בבת אחת ואף אחד לא נשאר צמא, יש גם מקומות לקייטרינג כמובן וגם לתוספות שונות – כמו למשל עמדת הפרחים בערב שאני נכחתי בו, שקישטה את כל הנשים בזרי פרחים על הראש, על הידיים, "בוקה" לאחיזה, או כל מה שרוצים, לאווירה חגיגית במיוחד.

ישנה כמובן גם רחבת הופעות וריקודים, כולל התאורה, העשן וכל מה שמתבקש, ואני זכיתי להתרשם משתי הופעות – זמרת בשם עדן הולן ( Eden Holan) שהנעימה את האווירה בשירי ג'אז עדין , ורומנטיקה בספרדית, צרפתית ופורטוגזית, והזמר אביהו פנחסוב  שהרים את הקהל בשירים שמשלבים סגנונות שונים, כמו השילוב שלכאורה בלתי אפשרי בין שיר של פרינס לבין קצב מזרחי, ביחד עם ביטים אלקטרוניים, שגרם לכולם לזוז (ולכן כל מי שצילם בסלולרי יצא עם סרט קצת תזזיתי…).

כמובן שאי אפשר בלי איזה מתנה קטנה לדרך לכל האורחים, במקרה שלנו נבחר מחזיק מפתחות בצורת נעל ספורטיבית כי "מי אמר שחתונה לא הולכת ברגל"?

כמובן שאפשר ב"סוקה תל אביב" לקיים לא רק אירועים משפחתיים אלא גם אירועים עסקיים, השקות, תצוגות אופנה, תערוכות וכל מסיבה שרק עולה על הדעת.

כאמור , כל המסופר כאן הוא רק טעימה מכל האפשרויות הגלומות ב"סוקה תל אביב", והמבחר הוא רב, כך שכל אחד יכול לבחור איך לעצב את האירוע לפי טעמו, כיסו ורצונותיו.

עוד פרטים ב-

http://www.soccatlv.co.il/

 

יום הולדת – חגיגה נחמדת.

עד גיל שש הצלחתי להתחמק מהפקת ימי הולדת לבן. הסתפקנו במסיבות שאורגנו על ידי הגן, כשהגננת עושה את התוכנית האומנותית (שכוללת תמיד כל מני סוגים של מצילתיים..) וההורים מגיעים ומביאים את העוגה וכיבוד שהגננת מחליטה שמתאים. אבל בבית הספר אין מסיבות והילד רוצה לחגוג. אז מה עושים?

(בתמונה למעלה- יום הולדת לפני עשרים שנה, במעון "נעמת" בפתח תקווה, עם צוות הגננות).

קודם כל, מה לא עושים. בילדותי , מזמן מזמן בשנות השמונים, לא היו "מפעילים" למיניהם וחתני וכלות השמחה היו עושים הכל לבד. מה הכוונה "הכל"? היו משחקי חברה בנוסח "הכנס את הנר באמצעות הטוסיק לתוך בקבוק" או "נסה לדוג משהו מתוך קערה של קמח תוך כדי שאתה נושף קמח לכל מקום ומתלכלך כהוגן". אחר כך היה חידון שתמיד היה לקוח מאותו ספר כך שכולם ידעו את התשובות עוד לפני שנשאלה השאלה, היו הפרסים (בועות סבון, מדבקות, ביצי קינדר), היתה עוגה (בדרך כלל שוקולד עם קרם שוקולד וסוכריות צבעוניות למעלה, עד  היום העוגה האהובה עלי ביותר) ובסוף היתה חלוקת הפתעות בשקיות שכללו כמה ביגלה, שוקולדים מחולקים לקוביות, אולי איזה מרשמלו, סוכריה על מקל והפתעה כמו משרוקית פלסטיק למשל).

אבל זה היה אז, אולי הדור היה ממושמע יותר, אולי הדרישות היו נמוכות יותר, אבל היום אין מצב שהייתי (או כל הורה אחר) מנסה לנהל מסיבה לקבוצת ילדים בכל גודל שהו. הדרישות גדלו, (ואיכשהו גם הרעש…) והמפעילים נדרשו למשימה.

(בתמונה למעלה- אחד מימי ההולדת שלי בסוף שנות השבעים, עם עוגת "לקח" מקושטת , שולחן מעוטר ועריכת חידונים).

לכן בתקופה שערכתי מסיבות לבן שלי (סוף שנות התשעים ותחילת האלפיים) המסיבות כבר כללו כיבוד מושקע יותר (כולל מכונת סוכר קומפלט למשל), קישוטים מושקעים יותר (כבר לא מנפחים בלונים אלא מזמינים משלוחי בלוני הליום), וגם הפעלות לימי הולדת –  מפעיל שיעשה מופע ויעסיק את הילדים למשך שעה וחצי, כולל טקס נרות עם עוגה מושקעת ומעוצבת ( שהרסה לי את הבריאות כל פעם שהייתי צריכה להביא אותה שלמה ובלי פגע מהקונדיטוריה הביתה).

בין הגילאים שש עד 12 הגיעו לימי ההולדת של הבן שלי מפעילים מסוגים שונים – כאלה שערכו משחקי חברה, כאלה שעשו נסיונות מדעיים, תקליטנים וכמובן גם קוסמים (כולל אחד שהפיל לי את החשמל מרוב גאדג'טים שהוא הביא). הבחירה במפעילים היתה לפי המלצות ולפי התרשמות שלי מסרטונים ברשת , ובחרתי בכאלה שידעו לשלב את הילדים, בעיקר את חתן השמחה, במופע (חלק הלבישו את הילד כקוסם קטן ושיתפו אותו כעוזר). היו קוסמים שערכו מופע כל כך מרתק ומושקע שבקלות יכלתי להזמינם גם לאירוע למבוגרים כמו מסיבה או אירועי חברות .

(בתמונה למעלה- אחת מהעוגות המושקעות של יום ההולדת של הבן).

אחרי הפקת בר מצווה (לשמחתי צנועה – הילד העדיף לקחת את התקציב ולנסוע לדיסנילנד) הגשתי את התפטרותי כמנהלת צוות הבידור הביתית ונשארתי עם המון טיפים ועצות למי שמביא מפעיל הביתה.

הראשונה היא כאמור לחפש המלצות מאנשים שסומכים עליהם, כי מפעיל מבריז למשל – לא רק שלא מגיע, אלא גם תוקע את המשפחה החוגגת ללא הפעלה לילדים וזו יכולה להיות צרה אמיתית. דבר שני – לוודא שיש כל מה שהוא צריך – תאורה, שולחנות, חפצים שונים ועוד. דבר שלישי – לוודא שהוא יודע את מספר הילדים ומוכן לקראתם.

רצוי לעבור עם המפעיל על סדר הדברים – מה יש לפני מה – האם יש מופע ובאמצע הפסקת אוכל או שרק בסוף, מתי טקס העוגה, האם הוא מחלק מתנות לילדים המשתתפים או שצריך לרכוש לבד ולתת לו, האם הוא יודע על הילד החוגג (לעיתים זה ילד ביישן שלא רוצה לעלות לבמה עם המפעיל וזה בסדר לגמרי) וכך הלאה.

היום לילדים יש דרישות, (וגם להורים שלהם האמת) ומפעיל בלי אפקט "וואו" פשוט לא יעשה את העבודה.

ורק שיהיה במזל טוב!!

דינה אור – הצחוק כרפואה.

dina1

                                                     צילום- מתוך אתר "דינה אור"

נתחיל מהסוף- משפט הסיום של הסטנדאפיסטית דינה אור הוא "אין הרבה צחוק ברפואה, אך יש רפואה בצחוק" .

בניגוד לכמות הרבה של סטנדאפיסטים גברים המופיעים כיום, יש יחסית מעט סטנדאפיסטיות. למה? אין לי מושג. אבל שמחתי לגלות אישה מצחיקה שלא הכרתי בעבר, שהפכה את מוצאי השבת האחרונה בשבילי למשעשעת במיוחד ולאחלה פתיחה של שבוע חדש.

קצת על הרקע-

דינה אור התחילה מייעוץ לזוגות, עברה דרך השתלמויות דרך גדולי הקומיקאים כמו ביל קוסבי וג'רי סיינפלד, והופיעה בתוכניות בידור שונות בטלוויזיה, ואז עלתה על הבמות, בתחילה בתוכנית "זה ייגמר בצחוק" ועכשיו בתוכנית החדשה- "דינה אור בלי בושה".

היא עולה על הבמה ותוך כדי חשיפת אנקדוטות מחייה, שבעצם קיימים בחיים של כולנו, ודיאלוג מתמיד עם הקהל שכולל אילתורים רבים, מצחיקה את הקהל כשהיא מדברת על סיטואציות שכולנו נתקלים בהן, מהתהייה "עד איזה גיל מותר לך להגיד את אחרי צבא"? , דרך גילוי הסוד השמור- מי באמת מלביש את שרה נתנייהו (רמז- זמר ששר "רק התקשרתי להגיד שאני אוהב אותך"…), מהו משחק מקדים אצל פולנים, איך מגיבים לבלגאן בחדר של הבן המתבגר, איך להצחיק שוטר ומהי הדיאטה הכי טובה…

על הדרך יש לה גם סטראט אפ של "מהו כדור הדיאטה האולטימטיבי שעוד לא פיתחו" (כדור הרגעה, את לא מרזה אבל לא אכפת לך…)

בניגוד למצחיקנים אחרים, אין כאן בדיחות על ערסים, וגם השפה גבוהה יותר (אם כי יש קצת רמיזות מתחת לחגורה פה ושם, אבל בקטנה).

דינה אור מופיעה גם בערבי חברה, כנסים, ימי גיבוש ועוד.

החימום להופעה של דינה הוא בן הזוג שלה – אודי רייס, זמר אדיר שמתמחה בשירי שנות השישים והשבעים, ואריות איטלקיות (ואל תשאלו מה יוצא לו מהפה כשמבקשים ממנו "מזרחית").

אתר האינטרנט של דינה אור- http://dinaor.co.il/

קטעי יוטיוב של ההופעות – http://www.youtube.com/user/dinaorr53?feature=results_main