ילדתי את הבן בשתים בלילה, ב15 לפברואר. התקופה היתה תקופת מלחמת המפרץ, אבל מה שביאס אותי היה שפספסתי בשעתיים את "וולנטיינז דיי".

מאז עברו 23 שנים, וכמו בכל שנה חוגגים יום הולדת, והחבילה מ"שופרסל"  ישבה בול במשבצת – קוקטייל פירות בסירופ, פלחי אפרסק, חתיכות אננס וסירופ קל, ושתי חבילות שוקולד מריר שישים אחוז.

באננס השתמשתי במתכון האהוב עלי- סלט וולדורף שהכיל תפוחים חמצמצים, אגוזי מלך, המון סלרי קצוץ (רק הענפים), והאננס. הרוטב היה מעט מאד מיונז (אני מעדיפה לשמור על הטעמים המקוריים של המנה) וגם קצת מהסירופ של האננס.

הסלט הלך מצוין עם ארוחת הערב.

מהשוקולד והפירות המשומרים הכנתי עוגת שוקולד משובחת (כי ברור שהעוגה משובחת כשיש בה שוקולד אמיתי שישים אחוז ולא קקאו למשל), חיכיתי שתתקרר, הנחתי עליה את הפירות המשומרים, ועל הכל ג'לי תות שיחזיק את העסק במקום.

בתמונות אפשר לראות את המראה הכולל של העוגה ופרוסה לגובה (ויש המון גובה!). חסכתי את הקצפת מכיוון שהבן החוגג לא אוהב.

אז יום אהבה וימי הולדת שמחים!!!  (וטעימים!)

הכי כיף להיות רומנטיים בישראל – בכל העולם חוגגים חג אהבה אחד, בישראל חוגגים פעמיים – במועד הלועזי של "וולנטיינז" וגם בט"ו באב. האמת, אהבה כדאי לחגוג בכל יום.

אחד הסממנים הבולטים של אהבה ותשוקה הוא התפוח. מתקופת אדם וחווה, התפוח היה הפיתוי האולטימטיבי – אדום, רענן, מבושם, מתוק ופריך.

לקראת "וולנטיינז" מככב התפוח בחגיגות חג האהבה, ובמיוחד זן חגיגי – ה"פינק ליידי" – הגברת הוורודה. תאגיד הפירות "בראשית" שאחראי על רוב שוק הפירות הנשירים בארץ, חוגג את חג האהבה ביחד עם "פינק ליידי" – תפוח שמוצאו מאוסטרליה, בצבע וורוד רומנטי במיוחד, עם ארומה עדינה ובעיקר פריכות כייפית, מתאים לכל דבר- בישול, אפיה או אכילה במצבו הטבעי (ורצוי בשניים!).

התפוח הוא הכלאה של "ליידי ויליאמס" ו"גולדן דלישס" ונמצא תחת הקטגוריה של "תפוחי פרימיום".

כשקיבלתי את התפוחים, קודם כל פתחתי לי אחד ונהנתי מהלובן בפנים, הקרנצ'יות של הנגיסה והריח שליווה את המיץ שמילא לי את הפה ויצר חוויה לכל החושים. אחר כך החלטתי גם לעשות משהו מהתפוחים והלכתי על הפשוט ביותר- שטרודל תפוחים.

ההכנה מבחינתי היתה פשוטה- רידדתי בצק עלים מוכן, מרחתי אותו בחמאה מומסת, הנחתי באמצע שכבה של קוביות תפוחים שעורבבו עם סוכר, קינמון, צימוקים ואגוזים, קיפלתי את הכל, עשיתי חתכים ומרחתי בביצה בשביל הברק.

אפיתי עד השחמה והגשתי חם עם אבקת סוכר. אם היתה לי גלידת ווניל בבית אני בטוחה שזה היה משפר עוד יותר את העוגה אבל גם ככה היא היתה מעדן.

לקראת חג האהבה יוצאים ב"בראשית" בקמפיין בסניפים רבים של רשתות השיווק שייצבע בוורוד – צבע לב הוורד שמהווה את הסמל המסחרי של התפוחים, ויחולקו מתנות רבות כמו חוברות מתכונים, תיקי קניות וורודים וגם "תיק אוכל לתפוח" – קופסה קשיחה (וורודה כמובן) שמאפשרת לקחת תפוח לעבודה, ללימודים, לפיקניק ולכל מקום, בלי שיימעך ובלי להשתמש בשקיות שפוגעות בסביבה.

בלינק המצורף אפשר לקרוא על חוויותי מביקור במרכז המבקרים של "תפוחי בראשית" – http://shoshhazangrinberg.wordpress.com/2013/12/21/%D7%98%D7%A2%D7%9E%D7%99-%D7%94%D7%A6%D7%A4%D7%95%D7%9F/

(בפיסקה האחרונה)

וכן עמוד הפייסבוק של "בראשית" – https://www.facebook.com/priberesheet

חודש ינואר תמיד הביא בשבילי רגעים שמחים- קודם כל כי באמצעו נמצא יום ההולדת שלי, וגם כי בתחילתו נמצאת מסיבת סוף השנה הלועזית (שנודה על האמת, כולנו חיים על פי הלוח הזה, אני לא חושבת שיש כאן קורא אחד שיודע מה התאריך העברי הנוכחי, מלבד זה שכולם יודעים מה התאריך בט"ו בשבט).

אז בין השמפניה לנשיקת חצות, רצוי שיהיה גם מתוק והרבה.

קיבלנו מ"שופרסל" המון דברים מתוקים ובעיקר קלים להכנה-

עוגה בטעם שוקולד , תערובת לכדורי שוקולד ותערובת לבראוניז וצנצנת לפתן דובדבנים חמוצים.

את הבראוניז והכדורים החלטתי לשמור ל"פריסה" שאני עושה בעבודה ובמועדון הסלסה בהתאמה, וניסיתי את עוגת השוקולד.

המתכון הבסיסי הוא על מים, כך שהעוגה היא פרווה ומתאימה לשומרי כשרות. אני עשיתי את הציפוי עם חמאה כך שזה כבר הפסיק להיות מתאים, מצד שני, גם כשרות היא לא דבר שמתאים לי אישית אז אנחנו פיטים…

בכל מקרה, מה שנוח מאד בתערובות הללו הוא שכל מה שצריך תמיד נמצא- מים, שמן וביצים תמיד יש. תוספות? להיות יצירתיים. אני נזכרתי ברגע האחרון להוסיף גם טיפה וודקה אספרסו כפול של וואן גוך, ככה בשביל המצב רוח. זה לא מופיע בתמונה כי חשבתי על זה רק בשלב המערבל.

שמתי בתבנית קוטר 26, אפיתי חצי שעה, בדקתי עם קיסם(עדיין לא היה מוכן), חיכיתי עוד עשר דקות, הקיסם יצא נקי.

שמתי להתקרר. אני לא יודעת אם זה בגלל המערבל שלי או בגלל התנור שלי אבל העוגה יצאה קצת יותר גבוהה באמצע ועם סדק, קיוויתי שעם הקירור זה קצת ירד ויתאזן, או מקסימום סכין טובה יכולה לסדר את העסק.

בזמן שהעוגה התקררה הכנתי בצד תערובת של גבינת מסקרפונה (פשוט כי זה היה לי במקרר) עם הדובדבנים והוספתי טיפה סוכר ווניל.

חציתי (די בקו ישר, כל הכבוד לי!) את העוגה לשניים ומרחתי במילוי ושמתי בחזרה את החלקים במגש.(איפה לעזאזל שמתי את הסטנד של העוגות?).

הקישוט הורכב משוקולד מריר שופרסל (מאה גרם) שהומס במיקרו (אם כבר עצלנות אז עד הסוף) ביחד עם ארבע כפות חלב ומאה גרם חמאה. העיטורים היו בעזרת בצק סוכר צהוב שנחתך עם תבניות עוגיות, וקישוט רואיל אייסינג בכמה צבעים.

נשאר רק לחכות להתייצבות כל העסק ו… בתאבון ושנה טובה!!!!

טיילתי בצפון, בגליל העליון ליתר דיוק, ובין החרמון לבניאס, החלטתי ללכת לפי השילוט ולמצוא את המקומות הקולינריים המפתיעים והקטנים. מצאתי חמישה כאלה

הראשון היה בקיבוץ דפנה  – מוזיאון השוקולד של שולמן- מקום מתוק תרתי משמע, שכולל את הסטוריית השוקולד, פסלים משוקולד, סדנאות שוקולד וכמובן המון שוקולדים מסוגים שונים למכירה.

כתובת האתר לפרטים – http://www.scm.co.il/index.asp

הנקודה השניה שעצרנו בה היתה קיבוץ חולתה- ושם מצאנו שני אוצרות-

"דרך התבלינים"- חנות עשירה בטעמים וריחות של תבלינים, כלים, חליטות, חלווה (כולל סוגים שלא נדבקים – לא לכלים ולא לשיניים!), ותערובות שונות (כולל "בכור" לניקוי אנרגטי).

במקום יש גם סדנאות, טעימות, קורס צמחי מרפא ועוד.

פרטים- http://www.derech-hatavlinim.co.il/spice-store1.asp

יש גם משלוחים לכל רחבי הארץ.

עוד בקיבוץ חולתה-

"שלום עלחם"- מאפיה קטנה של לחמים טבעיים כולל מחמצת, שמרים, בריאות ועוד.

פרטים בדף הפייסבוק- https://www.facebook.com/pages/%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D-%D7%A2%D7%9C%D7%97%D7%9D/195946800450493

באזור מושב אודם באזור צפון רמת הגולן מצאנו את "יקב אודם" ומה יותר טוב מיין טוב כדי להפשיר מכל הקרח והשלג מסביב?

טעמנו ביקב יינות לבנים, אדומים וגם יינות קינוח מתוקים (מומלץ ה"ענבר" – מופיע בתמונה באמצע). היינות של "אודם" הם כשרים וזכו לפרסים רבים בתערוכות כמו "טרווינו". אנו עוד רכשנו לעצמנו בקבוק של "וולקניק- שרדונה 2012" שהיה כל כך טוב שהיה שווה לסחוב כל הדרך עד המרכז.

פרטים על היקב וסוגי היינות – http://www.harodem.co.il/

בדרך בחזרה עברנו את מרכז המבקרים של פירות "בראשית" ולמרות שלא נרשמנו לסיור, הסכימו לצרף אותנו כדי לראות ולשמוע הסברים על פס היצור של הפירות- מהקטיף ועד לסופרמרקט. ראינו את המערכת הממוחשבת החכמה שמסוגלת להפריד תפוחים על פי משקל, צבע ורמת איכות (כשכל תפוח מצולם ונסרק בנפרד!), ראינו את שיטות האריזה הרובוטיות ואת ההקפדה על כך שרק תפוחים איכותיים יגיעו לצרכנים (הפחות יפים הולכים לתעשייות כגון סיידר או שימורים).

פרטים על הסיורים – http://www.pri-beresheet.co.il/template/default.aspx?CatId=11

הסיור אורך כחצי שעה והוא בתשלום.

אחד הדברים המתסכלים ביותר באכילת (ואפיית) עוגת שוקולד צ'יפס היא כשבחלק מהעוגה אין בכלל צ'יפסים וכל הפואנטה מתפספסת, כי ביננו, רבים מאיתנו אוכלים עוד פרוסה ועוד פרוסה רק בשביל השוקולד…

חברת "אחווה" יודעת את לב לקוחותיה ולכן השיקה עכשיו עוגת שוקולד חדשה עתירת שוקולד צ'יפס כך שמובטח למצוא הרבה שוקולד בכל ביס.

השוקולד הוא מריר משובח, העוגה בטעם ביתי (עשרים אחוזים של שוקולד צ'יפס איכותייים) ויש לה גם אריזה חדשה ומעוצבת לפי הקו החדשני החדש של "אחווה".

העוגה הזו מצטרפת להמון מוצרים אחרים של "אחווה" כמו עוגות אישיות, עוגיות ביתייות כולל עדתיות , רוגלעך (שאין כמותן לצירוף לכוס תה למשל), מאפינס, עוגות פירות וכמובן עוגות ללא סוכר למי שאסור לו או נמנע, וזאת לצד מוצרי החלבה המוכרים והאהובים.

העוגה היא כשרה בכשרות בד"צ המחמירה של העדה החרדית ירושלים ,והיא גם פרווה כך שהיא מתאימה כקינוח עם הקפה של אחרי האוכל למי ששומר על כשרות (והאמת, גם למי שלא )I.

להשיג ברשתות השיווק.

"אלפרו" היא חברה מוכרת וידועה בתחום מוצרי הסויה, ופופולארית מאד בקרב אלה שלא רוצים או יכולים לצרוך חלב אבל לא מוותרים על טעם טוב.

כשבא לנו משהו טעים, מתוק ומהיר, הפתרון הנוח ביותר הוא מעדן, ול"אלפרו" יש מבחר מעדנים בטעמים שונים, ועכשיו טעם חדש- "עוגיות" שמצטרף לטעמים הקלאסיים של שוקולד בלגי מריר או ווניל.

כשטעמתי הופתעתי שאין טעם של "תחליף חלב" אלא טעם מיוחד בפני עצמו, סוג של מיקס בין בסקוויט לבין ריבת חלב עדינה, מה שגרם לי ישר לחשוב על מוס בטעם ריבת חלב שאפשר להכין מהמעדן, או פשוט מילוי לעוגה. היתרון הגדול, מעבר לאפשרות לטבעוניים , למתנזרים מחלב או לרגישים ללקטוז, הוא שבגלל שאין חלב – המוצר הוא פרווה ומתאים מצויין למי שרוצה קינוח מתוק אחרי ארוחה בשרית או נשנוש אחרי הצהרים למרות שלא חלף הזמן המפריד בין בשר לחלב לפי אמונתו.

יתרון נוסף הוא הערך הקלורי הנמוך  – 86 קלוריות למאה גרם בלבד, וכמו בשאר המוצרים של "אלפרו"- בגלל שהמוצר אינו חלבי ואינו דורש מקרר, אפשר לקחת מעדן לבית הספר או לעבודה בלי לפחד שיתקלקל בדרך. מצויין גם לפיקניקים.

במעדן הסויה בטעם עוגיות, כמו בשאר המעדנים של "אלפרו" יש תוספת סידן , וויטמינים וחומצות אמינו, ובעיקר – מה אין בו – אין בו חומרים משמרים, לקטוז, כולסטרול וגם כמות השומן, הנתרן והסוכר נמוכים בלי לוותר על המתיקות שאנו כה משתוקקים לה.

להשיג בכל רשתות השיווק, כשר פרווה.

לפני המון שנים, כשהייתי בגיל העשרה, עשיתי שטות. בגיל הזה עושים המון שטויות אבל השטות שלי כללה 15 סופגניות ביום אחד ונגמרה בחדר מיון עם התייבשות אחרי לילה של.. טוב, בואו לא נכנס לזה.

בכל אופן, מאז החוק אצלי היה – סופגניה אחת לשנה, סמלית לכבוד החנוכה. עם השנים נוספו גם השיקולים הקלוריים. אז השנה קצת חטאתי (אכלתי שתיים!) ולכן כשהגיעו המצרכים לסופגניה של "שופרסל" – קמח תופח מאליו, ממרח קרם קקאו ואגוזים, קונפיטורה ובקבוק סירופ בטעם מייפל, החלטתי למצוא משהו אחר להכין, שגם יהיה טעים (וקל, כי כידוע, אני לא אוהבת לשהות יותר מדי זמן במטבח) וגם שנזקו הקלורי יהיה נמוך יותר (מה שאומר בלי שמן עמוק).

על המצרכים עצמם-

הקמח הוא קמח תופח כמו של חברות אחרות, כך שאם המחיר זול יותר בגלל שזה מותג הבית, הוא בהחלט אופציה ראויה. כנ"ל הקונפיטורה (בחרתי בתות) – מתוקה, עסיסית, טעם קלאסי. רוטב המייפל אף הוא טוב (לא הייתי מבדילה בין יצרנים שונים כך ששוב, משתלם אם זה יותר זול). ממרח השוקולד הוא היחיד שכן הייתי מבדילה בינו לבין המקור המפורסם, אם כי בתור עצמו, בלי השוואות הוא פשוט ממרח טעים שאני מודה שנאכל גם בכפית ככה על הדרך.

בכל מקרה, החלטתי להכין פנקייקס בגירסה המודולרית, כלומר להכין את הפנקייק הבסיסי ואליו כל אחד יוכל לשדך מה שירצה- ממרח שוקולד, ריבה, רוטב מייפל, קצפת, או מה שמתחשק.

המתכון המנצח שלי לפנקייק הוא –

ערבוב של 1 כוס קמח תופח (או קמח רגיל עם כפית אחת אבקת אפיה), 1 כף שמן, וכף סוכר אחת.

אחרי שמעורבב מוסיפים 1 ביצה שקושקשה בכוס, 1 כפית סוכר ווניל (אני שופכת בערך חצי שקיק), 3/4 כוס חלב ומערבבים עד שהתערובת סמיכה וללא גושים (להקפיד!).

מניחים לנוח חצי שעה (שלב הכרחי, אחרת זה לא מצליח!!).

מחממים מרגרינה במחבת (מספיק ממש קצת אז לא נורא שזה מרגרינה, כי חמאה נוטה להשרף מהר, ולא ניסיתי עם שמן), מקפידים על אש נמוכה עד בינונית ויוצקים בעזרת מצקת את התערובת ומשטחים אותה . מחכים שיעלו בועות והופכים לצד השני. חשוב לשים לב לגובה האש כי אם היא חזקה מדי אז הפנקייק יצא שרוף בקצוות ונא באמצע.

עורמים בערימה (ומתעלמים מבני המשפחה שגונבים ממנה בזמן טיגון הפנקייקים האחרים) וכאמור מוסיפים מה שרוצים.

מהכמויות האלו יוצאים בסביבות ה6-7 פנקייק עבים ונדיבים, כמובן אפשר להכפיל כמויות.

חג אורים שמח!!!

בתמונה למעלה- סופגניה עירומה.

לקראת החנוכה קיבלתי סופגניות של "בונזור" ללא מילוי או ציפוי, והרי לא יכלתי להשאיר אותן כך אז החלטתי להפוך את זה לפרוייקט- לשנות אותן, לאתגר אותן, להפוך אותן למשהו אחר, ושכמובן יהיה טעים.

עכשיו האתגר היה למצוא משהו מקורי, כי אחרי הכל כל שנה החנויות והמאפיות מתחרות בינהן בלמי יש סופגניה יצירתית ומושקעת יותר. ישבתי, חשבתי, ניסיתי, ליקקתי את הקערות ובסוף זה מה שיצא:

שמונה סופגניות , אחת לכל יום של החג  –

נר ראשון: סופגניה במחווה אמריקאית, סופגניה שהתחפשה לדונאט – חוררתי את הסופגניה, הכנסתי פנימה קרם עשוי מקצפת וקצת קפה נמס בשביל המוקה וציפיתי בשוקולד עם קוקוס. פסל החירות משלים את התמונה.

נר שני: סופגניית קרמבו – קלה במיוחד. כל מה שעשיתי היה לפרק בעדינות קרמבו (למעשה שתי יחידות) ולקחת רק את החלק הלבן לתוך הסופגניה שלי. למעלה שמתי ציפוי שוקולד (בתמונה הוא עוד רך, אחר כך הוא התקשה) והנה הטוויסט שלי ל"סופגבו" – שילוב של שני הדברים הטובים של החורף – הסופגניה והקרמבו.

נר שלישי: קרן השפע. במסורת האמריקאית מוכרת קרן השפע מחג ההודיה שהשנה יוצא ביחד עם חנוכה. אז כמחווה לקרן השפע לקחתי סופגניה, מילאתי בקצפת והוספתי לה מטבעות שוקולד כאיחול לשנה מתוקה ושופעת.

נר רביעי: הקיפוד . אחת העוגות האהובות עלי היא עוגת "קונקורד" שהחלק העליון שלה הוא "קוצים" של מרנג. מכיוון שמרנג יהיה גדול מדי בשביל סופגניה, הלכתי על הגירסה המוקטנת. בתוך הסופגניה שמתי קרם שוקולד (קניתי בשקית והכנתי לפי ההוראות) ולמעלה ציפוי שוקולד עם מקלונים מצופי שוקולד שניתן למצוא במחלקת הממתקים. (אפשר לשדרג ולהכין על ידי ביגלה ארוכים טבולים בשוקולד, מה שנותן קצת מליחות עוקצנית למנה).

נר חמישי: נר קליק- לחובבי הממתקים- סופגניה שחוררה מלמעלה לצורת קערה, מולאה בקצפת וכוסתה בכדורי "קליק". אופציה מתוקה במיוחד. ניתן לגוון עם כדורי שוקולד רום (לצערי לא השגתי).

נר שישי: יום הולדת שמח – עוגת יום הולדת של שתי קומות שהושגה באמצעות הנחה של החלק האמצעי שהוצאתי מסופגניה קודמת (זו ה"דונאט"), מילוי פנימי של קרם קפה אלכוהולי (עם טיפה של "ואן גוך דאבל אספרסו" כי זה מה שהיה לי אבל כל ליקר ילך טוב), ציפוי בקצפת, דובדבנים וכמובן הנר המתבקש.

נר שביעי: גירסה בריאה של סופגניה- סופגניה שנחצתה, נמרחה בסילאן ומולאה בפרוסות בננה, וכל זה לטוסטר לכמה שניות .יוצא מעדן שמתאים במיוחד לארוחות בוקר, הייתי מגישה אותו ליד יוגורט לא מתוק למשל.

בתמונה העליונה לפני הטוסטר, בתמונה התחתונה המנה המוכנה.

נר שמיני ואחרון: אם היינו באמריקה, עכשיו אנחנו בצרפת – טוסט צרפתי שמורכב מסופגניה שנטבלה בתערובת המסורתית של ביצה וחלב, טוגנה משני הצדדים בחמאה (כי אם כבר, אז עד הסוף) והוגשה עם סוכר (בגרגרים, יותר כיף מאשר אבקת סוכר) ופרוסות בננה וקיוי. ניתן כמובן לגוון עם רוטב מייפל, שוקולד, סוכר ווניל וכו'.

בתמונה העליונה- שלב הטיגון, בתמונה התחתונה המנה המוכנה.

אז מה למדתי מהפרויקט הזה? שעם יצירתיות ניתן להפוך גם דבר מוכר וידוע כמו סופגניה, שכבר קיבל גירסאות רבות, למשהו חדש, מדליק, והעיקר – טעים!!

חבילת "הפסקת הקפה "שהגיעה משופרסל התלבשה לי על מספר פונקציות –

קודם כל, באמת כבר התעייפתי מהבישולים הרבים והמסובכים שלי (אהמ…אהמ…) ואני צריכה הפסקה.

שנית, שמי האמצעי הוא "מתוקים". טוב, האמת, השם שלי שושנה אלישבע חזן גרינברג, אבל אם היה שם מקום, בטח המילה "מתוקים" היתה מופיעה איפשהו.

שלישית, בתור ברזילאית, קפה צריך להיות ממש טוב כדי להכנס אלינו הביתה.

רביעית, אצלנו יש חלוקה שווה, אז הוא לקח את הקפה ואני את המתוקים (ראו סעיף ב').

היתה אפשרות בחירה רבה בטעמים, אז בחרנו לקחת מעבר לקפה את העוגיות במילוי קפה, את הביסקוויטים עם שוקולד מריר (כי מריר מבחינתי הוא ה- שוקולד) וגם העוגות האישיות לקחנו בטעמי שוקו שוקו. אם הייתי מסדרת את המוצרים מבחינת ההעדפה שלי, אז במקום הראשון היו העוגות האישיות כי אני מתה על המרקם שלהם, וכי הן מספיק גדולות בשביל לקחת אחת ולהסתפק בה, ומצד שני גם מספיק גדולות כדי שהמצפון יגיד שלא כדאי עוד אחת, מה שמאפשר שליטה על הכמויות. (מצד שני, השארתי אותן לבד במזווה, לא בטוח שישאר כשאחזור הביתה).

במקום השני אני שמה את הביסקוויטים בעיקר בגלל השוקולד המשובח. האחרונות אצלי הן העוגיות כי למרות שהמילוי נדיב , אני פחות מתחברת למרקם של העוגיה עצמה, לא שזה יעצור אותי מלחמוס אותן כשיתחשק לי משהו מתוק (מה שקורה כל ארבע שעות בערך).

בתמונה אפשר לראות את כוס הקפה הראשונה ואת החבילה הראשונה שנפתחה (וננגסה) בערך חמש דקות אחרי שחזרנו מהסופרמרקט, כי אין מצב שנתאפק יותר מזה. (טוב שלפחות הספקנו להכניס את הקפואים לפריזר לפני שירדנו על החבילה).

מותק של ערב.