ארכיון תגים | פרווה

לפתוח, למרוח, לשמוח – שופרסל.

ההפתעה של הפעם היתה ארבעה סוגי ממרחים – ממרח זיתים ירוקים, ממרח זיתים שחורים, ממרח עגבניות מיובשות וממרח פסטו.

כשהחזקתי את המוצרים הבנתי שלמרות שהצנצנת נראית זכוכית, היא בעצם פלסטיק וקלה בהרבה.

ההברגה של המכסה היתה מאד פשוטה לפתיחה, ולא היה צריך להאבק איתו ומתחת היתה שכבת ניילון שהגנה על המוצר מפני הישפכות. לא הצלחתי להסיר עם האצבעות והציפורניים, ואז עברתי לטקטיקה פחות עדינה ופשוט נעצתי סכין מסביב והסרתי את העטיפה.

מבחינת הממרחים עצמם – המילה "ממרח" אולי קצת מטעה כי אנחנו ישר חושבים על משהו במרקם של ממרח שוקולד למשל, בעוד שבעצם כל ארבעת הטעמים הם סוגים של פסטו מבחינת המרקם, כלומר משהו טחון, מעורב  עם שמן, כך שאם מורחים על לחם, מקבלים גם שלולית קטנה של שמן מסביב, והטיפ שלי הוא כשמרימים מהצנצנת את הכמות שרוצים למרוח על לחם, להטות את הכפית פנימה כך שהנוזלים המיותרים יחזרו לצנצנת וישאר לנו חומר יותר יציב.

מבחינת הטעמים, גם בעינים עצומות ניתן היה להרגיש מה כל ממרח , ולמעשה גם בלי כיתוב יכלנו לדעת כי הטעמים היו טבעיים מאד ודומיננטיים.

התגברתי על החשק פשוט לאכול בכפית ובמקום זה הלכתי על משהו מהיר לארוחת ערב.

הפשרתי כמה דקות שני עיגולי מלוואח של שופרסל כמובן, (לא להפשיר יותר מדי שלא ייצא רך מדי).

בהתחלה שמתי על דף אפיה עם קמח, אבל זה היה מיותר כי זה לא נדבק, מספיק היה הדף בלבד. בכל מקרה, חתכתי למשולשים כמו שחותכים פיצה, בכל קצה עליון של משולש שמתי ממש קצת מהממרחים השונים, וגלגלתי כמו רוגלעך. התנור בנתיים התחמם על 180 מעלות. שמתי את המאפים שלי על נייר אפיה נוסף בתבנית, מרחתי מלמעלה בביצה טרופה ושמתי על זה כמה גרגרים בודדים של מלח גס. אפשר כמובן גם קצח, שומשום או מה שאוהבים.

אפיתי בערך עשרים דקות (צריך לבדוק לפי התנור) עד שיצא שחום עדין, לא חום שרוף. הוצאתי, נתתי לזה להרגע לעשר דקות, ואז טרפנו את זה בשניות.

(בתמונה למעלה – לפני האפיה, בתמונה למטה – המנה המוכנה)

הממרחים מחזיקים שבועיים במקרר אחרי הפתיחה, ואני מתכננת לקנות פסטרמה ולעשות סנדוויץ מושקע עם אחד הממרחים, כנראה הפסטו, ביחד עם הבשר, חסה, אולי אפילו קצת בצל. מהזיתים הירוקים והשחורים אני מתכננת לעשות רוטב פשוט לפיצה, במקום רוטב עגבניות.

בקיצור ,יש שלל גדול של רעיונות שאפשר לעשות מהממרחים, שכפי הנראה במקרר שלי לא ישרדו את השבועיים. גם יומיים לא כל כך בטוח.

 

קינואה – הפנים החדשות.

כולנו שמענו על יתרונות הקינואה- מזון בריאות שהוא גם טעים וגם מזין.

עד עכשיו התרגלנו לאכול אותה כגרגרים, אם בסלט, אם בתבשיל, והנה החידוש- הידעתם שאפשר לעשות ממנה גם תחליף חלב בריא במיוחד?

משקה "אורז קינואה" של "קינואה ריאל" שהוא מותג ידוע באיטליה, הגיע לארץ, ונותן לנו יותר יתרונות מאשר המוכרים לנו בתחליפי חלב אחרים – כי הוא משלב חלב אורז עם קינואה שיש לה ערכים תזונתיים אקסטרה גבוהים – כולל המון חלבון, ברזל ושפע של חומצות אמינו. נוסף לזה, הריכוז של הקינואה הוא 10%, כלומר הרבה יותר מריכוזים במשקאות אחרים דומים.

כמובן שהייתי חייבת לטעום. למרות שאני קרניבורית – ואין שום סיכוי בעולם שאי פעם אוותר על בשר ומוצרים מן החי, דווקא בגלל זה, אני בררנית יותר כשזה מגיע לתחליפים.

ניסיתי את המוצר עם משקה חם (במקרה שלי שוקו), וגם כבסיס לדגנים. השוויתי גם לטעם של תחליפי חלב אחרים כמו סויה ודומיהם. אני לא משווה לחלב כי מדובר בגישות שונות, אבל מבחינת תחליפי החלב- לא מצאתי הבדל בטעמים, כך שמי שצורך תחליפי חלב – כמו אנשים טבעוניים, צמחוניים שמעדיפים להמעיט בשימוש בחלב פרה, רגישים ללקטוז (וגם לגלוטן – המוצר נטול!) וכאלה שאוהבים מוצרי טבע ובריאות, גם נשאר עם הטעמים המוכרים לו והאהובים עליו וגם מרוויח בונוס של אקסטרה בריאות בזכות הקינואה.

המשקה נמכר בטבע מרקט, טבע קסטל, ניצת הדובדבן, סטופ מרקט, טיב טעם ורשת אניס, וכן ברשתות פיצוחים ותבלינים מובחרים ובתי טבע בכל הארץ, והוא כמובן ללא חומרים משמרים ותוספים מלאכותיים, ללא סוכר, וכמו שהזכרתי למעלה – ללא גלוטן.

חורף חם בפרתם.

את "מבשלים חוויה" בראשון לציון אני מכירה לא מהיום, וזכיתי להשתתף במגוון סדנאות שם בניצוחו של השף המוכשר יניב פרתם, ואחרים.

החורף המתקרב היה תירוץ מצוין לסדנת מרקים משודרגים באמצעות כל מני תוספות יאמיות. (ושווה לעיין טוב טוב בתיאורי המנות כי בפוסט מסתתרים המון טיפים של השף יניב…)

השדרוג הראשון שראינו היה מוצרים של "מאסטר שף" – שכוללים כל מני תוספות מאד כייפיות למרקים המוכנים- כמו קרוטונים קראנצ'יים בשני טעמים – בתיבול פפריקה עדין, ובתיבול שום, בצל ונגיעות פטרוזיליה. לא להאמין כמה שקרוטונים כאלה מוסיפים טעם למרק, בעיקר בגלל הניגודיות – הקרוטונים ה"נגיסים" לעומת קטיפתיות המרקים (ותיכף נספר לאיזה מרקים הוספנו אותם). מה שנחמד הוא הגודל – גודל מיני , בערך בגודל של שקדי מרק ממוצעים – שבניגוד לקרוטונים גדולים יותר, שהופכים לסלעים בפה ולא נוחים לאכילה, הקרוטונים של "מאסטר שף" הצטרפו בצורה מושלמת למרקים שהכין שף יניב. חלק מהסיבה שהם השתלבו כל כך טוב היתה שהם עוברים תהליך ייחודי של טיגון קצר שסוגר אותם ומטמין בתוכם את כל הטעמים בלי שיהפכו לספוגיים במרק.

ולאיזה מרקים הם הצטרפו?

קודם כל למרק בצל צרפתי כמובן, שאליו הקרוטונים הם "מאסט" – מרק שהכיל כמובן בצלים פרוסים לטבעות שאודו  בחמאה (צרפתי או לא צרפתי?) – אגב, לפי שף פרתם אפשר להחליף כל שומן בכל שומן, רצוי שומן מוקשה בשומן מוקשה אחר, כך שמי שרוצה להשתמש בתחליפי חמאה בגלל כשרות או רגישות כלשהי, זה בהחלט ייתכן. בכל מקרה, אחרי שהבצלים אודו הוא הוסיף יין לבן, תיבול של עלי דפנה וגרגרי פלפל אנגלי (ולמדנו ממנו ששני התבלינים הללו עובדים על הטעם החמישי- האוממי, שמגביר את התחושות בפה לטעמים השונים), מים, מלח וסוכר. במקביל הוא הכין בלילה של קמח ומים כדי לעבות את המרק והגיש עם הקרוטונים וכמובן פרמז'ן מגורר.

המרק הזה היה המקום השני מבחינת הפייבוריטים האישיים שלי.

אגב, ל"מאסטר שף" יש גם קרוטונים לסלט בתיבול בזיליקום ועגבניות, ובגירסה של אקסטרה ארוכים. על המדפים ניתן למצוא עוד המון מוצרים מהסידרה כמו מיקסים שונים לתוספת לסלט, פירורים לחם ועוד – שווה לבדוק על המדף.

עוד מוצר מדליק וחדשני של "מאסטר שף" היה "שבבי בצל מטוגן" שכשמם הם – חוסכים לנו את טיגוני הבצל למינהם וגם הרבה פחות שומניים מבצל שטוגן עצמאית. אנחנו לא חיכינו למרקים, ופשוט נשנשנו כמעט את כל החבילה כחטיף בזמן שהמרקים התבשלו.

השבבים כמובן טובים לכל שימוש של בצל מטוגן – ואני יודעת שאנסה אותם כבר בקרוב בתבשילי אורז וכמובן בחביתות, פיצות וכדומה.

המרק השני שנהנה מהקרוטונים היה מרק קרם אפונה שבו השף פרתם  טחן בסיר ירקות מבושלים – אפונה (קפואה או יבשה), בצלים, סלרי וחצי ראש שום קלוף, ואז עשה את הטריק המיוחד שלו – איך שומרים על הטעם המקסימלי של שום?

בניגוד לדעה הרווחת שבה מטגנים שום בתחילת הבישול ואליו מוסיפים את המצרכים, השף יניב טיגן שום בכמות נדיבה של שמן זית, ואז בסיום בישול המרק, הוא הרים את המחבת ובבת אחת הפיל את השום למרק החם. התוצאה היתה קודם כל ריח נפלא שהתפשט בכל המטבח, ואז תוספת טעם תיבולית-שומית-מגרה במיוחד למרק.

(בתמונה למעלה – הטריק של שף יניב והשום).

"ברילה" הביאה לנו גם היא תוספות שמשדרגות את המרקים – "פסטה מיסטה" שהיא למעשה שלושה סוגי פסטה שונים באריזה אחת, שמתבשלים ביחד. ו"פסטה דיתליני ריגטי" – פסטה שמתאימה גם למרק- והיא מכילה אטריות בגודל פתיתים (שלמעשה שף פרתם בישל כמו פתיתים ויצא יופי).

(בתמונות למעלה ולמטה- הפסטה ואיך היא נראית אחרי בישול).

את ה"מיסטה" אהבתי במיוחד בלי קשר למרקים, כי המרקמים הם מאד שונים ומוסיפים ענין למנה.

בפסטה הזו השתמש השף למרק מינסטרונה עשיר במיוחד, כשהטוויסט שלו היה שימוש בירקות שעברו קליה על אש גלויה וקילוף (כמו שעושים בדרך כלל לחציל). הפעולה הזו הוסיפה טעם קלוי מעושן עדין למרק. השף חתך את הירקות הקלויים לקוביות, אידה אותם, הוסיף רוטב עגבניות ומים, תיבל בטימין ואורגנו לאווירה איטלקית במיוחד ובישל. אחר כך הוסיף את הפסטה ובישל עוד קצת עד שהתרככה. גם המרק הזה הוגש עם פרמז'ן. (והאמת שאפשר להוסיף לו, כמו לכל המרקים, גם את הקרוטונים).

ה"פסטה  דיטליני ריגטי" הצטרפה למרק לימון חורפי מיוחד, שהכיל קוביות תפוחי אדמה, סלרי, בצל ירוק וכמובן שני לימונים סחוטים. גם למרק הזה נוספו שיני השום באותה שיטה של "הרגע האחרון" והמרק הגיע עם הוראות מדוייקות –

לרפד את הקערית בפתיתי ה"פסטה דיתליני ריגטי" המבושלים, להניח עליהם מהמרק ולהנות מכל טיפה. הפסטה העשירה עוד יותר את המרק. (אגב, אחד היתרונות הגדולים של "דיתליני ריגטי" הוא שהפסטה נשארת באותו גודל ולא מתנפחת, כך שהיא מתאימה בדיוק לגודל של כף מרק).

טיפ חשוב של שף יניב– אף פעם לא לשים אטריות במרק אם לא מתכוונים לאכול אותו מיד. אטריות נוטות להתנפח כך שאם נאכסן במקרר למשל מרק עם איטריות, הם יספגו את כל הנוזלים ולמחרת נקבל יציקה של פסטה מנופחת, דלילה וחסרת טעם.

הפסטות כמובן עשויות, כמו כל מוצרי "ברילה" מ100% חיטת דורום. "ברילה" מייצרת פסטה כבר 135 שנים בטכנולוגיות מתקדמות וחומרי גלם משובחים ולכן מוגדרת כ"פסטה פרימיום".

השדרוג האחרון שנוסף למרקים היא ה"שמנת אורז לבישול ואפיה " של אלפרו. אלפרו מוכרת בזכות המשקאות על בסיס צמחי ומוצרי מזון כמו מרגרינה, מעדנים, תחליפי יוגורט ושמנת וכו'). בעזרת שמנת הבישול החדשה מקבלים כמה יתרונות – ראשית, חגיגה לטבעונים ולמי שנמנע ממוצרי חלב מטעמי בריאות או אידאולוגיה. שנית – לשומרי הכשרות מאפשר הגשת מרק בטעם "חלבי" למנה ראשונה בארוחה בשרית למשל, או אם לא עבר די זמן מהארוחה הבשרית לפי ההלכה. מעבר לכך – הוא גם דל שומן וללא כולסטרול.

השף יניב השתמש ב"שמנת האורז" של אלפרו לשני מרקים –

מרק ארטישוק ירושלמי – שהכיל גם כרישה, שום, סלרי ואת שמנת "אלפרו" אורז, ואחרי בישול הירקות ותיבולם הוא טחן את הכל, ואז הכין את ההפתעה (אמרתי לכם שכדאי לקרוא היטב את תיאורי המרקים?) – פסטו של ריחן, רוקט, שום ושקדים קלויים עם המון שמן זית, ששימש להגשה ולתוספת טעם. ההוראות היו – מיזגו לכם מרק, הוסיפו מעל כף נדיבה (לפי הטעם) של פסטו וערבבו. גן עדן.

ואז- אז הגיע המרק שזכה למקום הראשון אצלי ואצל הרבה אחרים – מרק ערמונים. אין כמו ערמונים לתת לנו הרגשה חורפית מענגת, שזורקת אותנו הישר לעולם הקסום של אגדות הילדים, היערות, השלג, והחמימות. המתכון של השף היה פשוט – הוא הניח בסיר ערמונים טריים קלופים (אפשר גם את אלה שבוואקום) ובישל אותם עם קוביות בטטה, סלרי, גזר, בצל, תיבול וכמובן את שמנת האורז של "אלפרו". (הוא אגב סיפר שבניסויים שערך, אנשים לא יכלו להבדיל בין מרק שבושל עם שמנת חלבית, לבין מרק שבושל עם שמנת "אלפרו"). אחרי הבישול הגיעה עוד הפתעה- המרק מומלץ להגשה בספלוני אספרסו או כוסיות "שוט" עם תוספת של אגוז פקן סיני מלמעלה (או במקרה שלי – חופן).

אוי, זה היה עונג….

כתובות חשובות

פרתם – http://www.mevashlim.co.il/

אלפרו  – www.alpro.com

ברילה – http://www.barilla.co.il/  (אתר עם המון טיפים, מתכונים והפתעות).

אסם – לנשנש בכיף.

בתקופה האחרונה הוצפתי במתוקים. התוצאה – מעבר לצרבת, גם קרייבינג לכיוון השני – למלוח.

הבעיה היא שרוב המלוחים הם גם שומניים מאד ועוברים טיגון, כך שזה אולי נעים על הלשון אבל לא נעים כשזה בתוך הגוף, וגם על המצפון זה לא עושה טוב.

אסם באו לקראתנו בדיוק בזה- ה"קריספי צ'יפס"  חטיפים שמצד אחד הם מלוחים וקריספיים ומצד שני עוברים תהליך אפייה שמבטל את הצורך בטיגון, כך שגם ספיגת שומן מיותרת אין שם.

האפייה היא בטכנולוגיה מיוחדת ששומרת על הפריכות והדקיקות.

קיבלתי לטעימה את שלושת הטעמים שיצאו בסידרה- מלח ים, שמנת בצל וצ'ילי. אני ניכסתי לעצמי קודם כל את מלח הים כי זו הנטיה הטבעית שלי (חשבתי לקחת לעבודה, אבל דברים פריכים וקרנצ'יים עושים יותר מדי רעש, לא רוצה לחלוק!!!) ואת השניים האחרים הבן דגם ואני טעמתי.

הוא מאד אוהב חטיפים מלוחים ורגיל לשמנוניות שלהם (ניסיתם להחזיק דף למשל תוך כדי שאתם אוכלים חטיף מטוגן רגיל? ). הוא טען שזה אמנם שונה, אבל העדר השומניות לא מפריע, וגם טוב יותר שלא נשאר ליכלוך על הידיים. הטעמים עצמם מוכרים לו מחטיפים אחרים, והוא אוהב, בעיקר את השמנת בצל.

אני ניסיתי את החטיף בצורתו הטבעית, ואחר כך גם כדיפ עם גבינה, במחווה לשנות השמונים. בשני המקרים התוצאה היתה טעימה מאד.

אגב, את זה עם מלח הים הגשתי גם כתוספת ליד נקניקיות, חוסך להכין צ'יפס והולך מצוין עם הטעמים.

אז אם מתחשק לכם משהו מלוח, נשנוש, קרנצ'י ולא מעיק על הקיבה והמצפון – סידרת "קריספי צ'יפס" היא הפתרון.

להשיג בכל רשתות השיווק.

הקוף הכי מתוק בעולם.

יש כמה עובדות שכולנו יודעים על ילדים. ילדים אוהבים "משהו טעים" – שהוא בדרך כלל משהו מתוק, וילדים אוהבים את קופיקו. לא סתם הדמות של קופיקו כל כך ידועה- הוא שובב, הוא מצחיק, והוא אהוב על הילדים. עכשיו הוא גם מקשט את האריזות של חטיפי מיני חלוה וניל של "אחוה" ומביא איתו גם הפתעה- קלפים עם דמות קופיקו.

החיבור של חלוה וילדים, בעיקר באריזות מיני (החלוה, לא הילדים…) הוא טבעי – גודל האריזות מתאים לכמות שילד מסוגל לאכול או להחזיק, המרקם הוא נימוח בפה, נותן את המתיקות שהילד כל כך צריך, ומצד שני מביא לו גם יתרונות בריאותיים שמוצאים חן בעיני ההורים כמו ערכים תזונתיים גבוהים – זרעי השומשום עשירים בחומצות שומן חיוניות, סיבים תזונתיים, סידן, ברזל, ומינרלים שתורמים לצמיחה, והחטיף עצמו מכיל רק 66 קלוריות כך שאנו לא צריכים לחשוש מהשמנת ילדים (שמביאה איתה בעתיד השמנת מבוגרים). החטיף מתאים גם לצמחונים וטבעונים ומכיוון שאינו דורש קירור, הוא מהווה בונוס לתיק האוכל של הילד, כפינוק של אחרי הצהרים או כקינוח בריא (שגם בגלל שאינו חלבי, מתאים לארוחה בשרית לשומרי הכשרות).

כמובן שלא רק הילדים נהנים. אצלי בבית אין ילדים קטנים ולכן החטיף זכה לתשומת לב מוגברת מצד המבוגרים, שזרקו כמה ככה לתיק של העבודה, שיהיה משהו טעים בדרך, וגם כנשנוש בשעת לילה מאוחרת, כשהרעב תוקף…

באריזת 180 הגרם יש 15 יחידות, והמוצר כשר פרווה בהשגחת בד"צ העדה החרדית ירושלים. להשיג ברשתות השיווק ובחנויות המובחרות.

 

 

 

אם אין "לחמי" – אופים עוגיות!

לקראת החגים או בכל יום בשנה, ליד הקפה או לנשנוש כייפי, קל להכנה (ובעיקר מהיר להכנה) וגם קל ומהיר לאכילה – העוגיה.

כדי ללמוד איך מכינים עוגיות איכותיות, התכנסנו לסדנת אפייה עם השף הקונדיטור אלון גולדמן, בעל התואר "אלוף ישראל בקינוחים" ב2012, כדי לראות, ללמוד, להתנסות (ובעיקר לטעום!).

שף אלון, שף הבית של "לחמי" הסביר לנו שהיתרון הגדול של "לחמי" הוא שמדובר בעוגיות איכותיות שנטולות שמנים מזיקים, חומרי שימור וכו' ועומדות בתקנים המחמירים ביותר, ומצד שני המחירים שווים לכל נפש והעוגיות נמכרות ברשתות השיווק, ובעזרת חידושים טכנולוגיים שונים, מצליחות גם לשמור על חיי מדף ארוכים, כך שעוגיה שנעשית בתנאים ביתים ומחזיקה למשל כשבוע במצב טעים וטוב, תחזיק באמצעות אותם אמצעים, גם כחודש כשהיא נעשית ב"לחמי".

בסדנה הוכנו ארבע סוגי עוגיות – בטכניקות שונות – עוגיות "הנסיכה" – מה שאנחנו מכירים כ"עוגיות סנדוויץ עם ריבה באמצע" – בדרך כלל נמכרות בצורת פרח, כאן הוכנו בצורת שפתיים, חיתוכיות בראוניז משודרגות עם מחית נוגט בשתי שכבות, עוגיות רומיאס (נגזרת של עוגיות פלורנטין ענוגות) במילוי קרמל פיצוחים, וכמובן עוגיות שוקולד צ'יפס שהובאו בגירסת אקסטרה לארג', כמו ש"עוגיפלצת" מ"רחוב שומשום" היה אוהב לאכול…

אני לא מביאה את המתכונים המלאים מכיוון שהם בטח יופיעו אצל חבריי הבלוגרים ואני לא רוצה להתיש אתכם (ובהחלט ניתן למצוא את המתכונים בעזרת "גוגל") – במקום זאת אביא בהמשך מתכון לעוגיות טחינה שכולנו ביקשנו, ומופיע בדף הפייסבוק של "לחמי" (שגם הקישור שלו יגיע בהמשך).

בכל מקרה- במהלך הכנת העוגיות לימד אותנו שף אלון כמה טיפים חשובים והראה לנו גא'דגטים שחשוב שיהיו במטבח, או שעוזרים הרבה וכדאי שיהיו במטבח.

אז מה היה לנו שם –

הדבר הראשון שצריך במטבח – אולי שני רק לתנור האפייה, הוא משקל דיגיטלי ברמת דיוק של גרם. אפייה היא מדע מדוייק, כל פספוס יכול לגרום לתוצאות לא יפות ולא טעימות וחבל.

דברים נוספים שכדאי שיהיו הם משטח "סילפן" – כן, לא "סילפט" אלא "סילפן" שהוא חומר שעשוי רשת דקיקה, שתופסת את העיסה מלמטה כך שהעוגיה לא תופחת לצדדים ונשפכת, אלא יש לה ברירה רק לעלות למעלה, שזה מה שאנחנו רוצים.

עוד פטנט נחמד הוא פיית זילוף בצורת "כתר" שמייצרת עוגיה עם חור באמצע כך שאפשר למלא במה שרוצים (פה השף הביא מילוי פיצוחים, אפשר גם בשברי סוכריות צבעוניות למשל, כדי ליצור "חלונות ויטראז'").

ומה למדנו מהשף?

שאסור להקציף יותר מדי כי התוצאה תהיה נוקשה.

שאם צריך להקרים במערבל חמאה וסוכר, צריך לשים קודם את הסוכר ובכך מונעים הידבקות.

שחלמון תורם לפריכות אז לא להבהל מכמויות חלמונים במתכון.

שמלח לא רק מדגיש טעם אלא גם צבע, ובבצק פריך גם פריכות.

והפטנט הכי חשוב שלמדתי מהשף – כשאנו באים לרדד בצק, הרבה פעמים אומרים לנו לקמח את משטח העבודה כדי שהבצק לא יידבק. הבעיה היא שבצורה כזו הבצק סופג הרבה קמח שלא היה רשום במתכון מההתחלה , וכל האיזונים נהרסים (וגם נוצר המון לכלוך על השולחן ובסביבתו). הפטנט הכל כך פשוט – שמים נייר אפיה, עליו שמים את הבצק ומשטיחים אותו, עליו שמים עוד נייר אפיה, ומרדדים דרך הנייר. בצורה כזו גם הבצק מרודד, גם הנקיון נשמר, וגם אין תוספות של קמח. כמה פשוט ככה אפקטיבי.

האפייה הסתיימה, השולחנות נוקו, העוגיות סודרו יפה וצולמו- ותוך שתי דקות חוסלו כליל…

אבל הנה, המתכון שכולנו חיפשנו – מתכון לעוגיות טחינה של "לחמי" –

המצרכים –

200 גרם חמאה בטמפרטורת החדר

200 גרם סוכר לבן

גרידה מ2 לימונים

קורט מלח

180 גרם טחינה גולמית

30 גרם שומשום מלא

400 גרם קמח מנופה

8 גרם אבקת אפיה.

אופן ההכנה –

במיקסר עם וו גיטרה מקרימים חמאה עם סוכר לבן וגרידת לימון (ולזכור לשים קודם את הסוכר בקערה!).

מוסיפים את המלח ומערבלים עד שהנפח קצת גדל ואז מוסיפים את הטחינה והשומשום.

ממשיכים לערבל ומוסיפים את הקמח ואבקת האפיה וממשיכים רק עוד טיפה לעירבוב  מושלם.

מחממים תנור ל150 מעלות.

מרדדים (הכי טוב בין שני דפי אפיה), וקורצים עוגיות. מסדרים ברווחים ואופים כ15-20 דקות (בהשגחה!!!) לפי גודל העוגיות.

לקרר בחוץ ולאכסן בצנצנת.

 

הערה שלי – בדף הפייסבוק יש גם גירסת חיתוך נוספת מסובכת יותר, למי שמעוניין.

קונדיטריית "לחמי" הוקמה כקונדיטוריה קטנה לפני כ35 שנה בנהריה, על ידי שימוש בידע שהגיע בעזרת קונדיטור שוויצרי . ב1995 המאפים התפשטו מהצפון לכל הארץ, וב2003 גם חצו את גבולות המדינה ונמכרים ב23 מדינות שונות תחת השם "ELSA STORY".

שיטות האפייה חדשות, חומרי הגלם מיוחדים, ועדיין כל מאפה ומאפה נעשים בעבודת יד דקדקנית ואוהבת.

ולבסוף – טריוויה – מהי העוגיה הפופולארית ביותר בקרב הציבור הישראלי? לשאלה הזו ענה סקר מקצועי שהביא את הממצאים – מלכת העוגיות, העוגיה הפופולארית ביותר בפער גדול – עוגיית השוקולד צ'יפס. במקום השני הגיעו עוגיות האלפחורס ובמקום השלישי עוגיות החמאה  (ואחריהן בסדר יורד- עוגיות גרנולה, עוגיות מעמול, סהרוני שקדים ועוגיות פרח ריבה).

לעוד מידע על "לחמי" – המוצרים והמתכונים

דף הבית – http://www.lachmi.com/index.php

ובפייסבוק- https://www.facebook.com/LachmiBakery

אז שיהיה לכולנו חג שמח ומתוק!

 

שופרסל – בואו נערבב!! (אוגוסט 2014).

הסל של "שופרסל" הכיל חמישה מצרכים עם המון פוטנציאל והכל בשימורים –

קופסה של חומוס גרגרים שלמים, קופסה תירס גמדי שלם במי מלח, לבבות דקל פרוסים, עלי גפן ממולאים באורז וסרדינים בשמן סויה.

עוד לפני שחיפשתי מתכונים (כי היצירתיות שלי אומרת פשוט לפתוח ולאכול כל אחד מהמרכיבים האלו ככה וזהו..) היו לי מספר הערות.

ראשית – לגבי לבבות הדקל – כאן הרגשתי בבית כי אני מגיעה מברזיל ושם "פלמיטו" כפי שהוא מכונה, הוא מצרך פופולארי מאד, וכבר התחלתי לחשוב איך אני עושה משהו בגוון של "טיול שורשים". (הערה- בסוף המתכון שמצאתי לא קשור לדרום אמריקה אבל טעים).

הערה שניה- קצת הפריע לי הכיתוב על הקופסאות מבחינה לשונית. על התירס כתוב "טעים להמון שימושים" ועל לבבות הדקל גם כן כתוב ""טעים להמון שימושים". אפילו אני, שלא אוהבת לדבר בלשון גבוהה, קצת צרם לי הניסוח . אני חושבת שעדיף היה לרשום ,"לשימושים שונים" או "לשימושים רבים". ה"המון" קצת לא כל כך עברית יפה..

הערה שלישית ואחרונה- עלי הגפן מיובאים מטורקיה. אני לא חושבת שבתקופה הזו בחיינו, אנחנו צריכים לפרנס יצרנים טורקים שמדינתם הכריזה עלינו כאוייבים.

אבל חוץ מזה – הנה מה שעשינו עם המוצרים.

את המצרכים הבאנו ביום חמישי בערב (לפני הסלסה!) וכשבן הזוג ראה את החומוס, הוא ישר אמר "זה טוב לאורז של שבת" וזה מה שהוא עשה (בזמן שאני ישנתי צהרים כמובן, מנוחת הלוחמת…) – הוא הכין אורז לבן רגיל, אבל נתן לו טוויסטים שונים- גם גוון קצת אסיאתי עם החלפת חלק מהנוזלים בחלב קוקוס (בעצם קרם קוקוס, קשה להבדיל בין הדברים האלה), וקצת ג'ינג'ר טרי בשביל העיקצוץ, וגם הוספת החומוסים לקראת סוף הבישול כדי שישתלבו מצד אחד אבל לא יתרככו יותר מדי מצד שני. קצת מלח, קצת פלפל שחור וסגרנו ענין.

כאמור, חיפשתי ברשת מתכון ללבבות הדקלים, ומצאתי באתר "מבשלים" של אלי לנדאו וחיים כהן, מתכון שמשלב גם לבבות דקלים וגם תירס גמדי, מאת גולש או גולשת בשם DYOCHI. עשיתי קצת שינויים בהתאם למה שהיה לי בבית (או ליתר דיוק, מה שהיה חסר).

אז ככה.

קצצתי את תוכנה של קופסת לבבות הדקלים לחתיכות קטנות, קצצתי את התירס לטבעות, קצצתי מלפפון חמוץ (של שופרסל כמובן, אני חולה על זה למרות בזמן האחרון זה התחיל להיות חריף יותר ויותר…שינו את המתכון?), ערבבתי בקערה. הוספתי רוטב אלף האיים (במקור צריך היה להיות מיונז, שלא היה לי), עלי פטרוזיליה, מלח ופלפל (במקור היה צריך גם שמיר, גם זה לא היה לי אבל הסתדרתי בלי).

זהו, קיררתי קצת שיתערבבו הטעמים, ואכלתי לצהרים ביחד עם האורז המוזכר למעלה. יצא יופי. (מכמות של קופסת לבבות דקל אחת וקופסת תירס גמדי אחד, יוצאת כמות שמספיקה לשני אנשים כתוספת).

לסרדינים מצאתי מתכון באתר "מתכונים מהקופסה" וכרגיל קצת שיניתי. בישלתי קוביות של ארבעה תפוחי אדמה גדולים, כשהיו מוכנים עירבבתי עם הסרדינים (פוררתי עם הידיים, ושפכתי לקערה גם חלק מהנוזל שבו שהו, בתור חלק מהרוטב, הוספתי עוד בצל גדול חתוך לחתיכות קטנות (במחשבה שניה, זה היה בצל גדול מדי), וכמה עלים של פטרוזיליה. ערבבתי, תיבלתי במלח ופלפל וזהו. במתכון המקורי היה גם חומץ (שכרגיל לא היה לי), ושמיר (כנ"ל).

הטעם קצת הזכיר לי אוכל פולני קלאסי, בגלל השילוב של דגים, תפוחי אדמה ובצל.

מעלי הגפן לא היה לי יותר מדי מה לעשות, זו מנה בפני עצמה, אז סידרתי אותם יפה, עם לימון בצד.

למדתי המון דברים חדשים, שמחתי על ההתנסות.

אהווה!! (AHAWE)

כשאומרים לי "תימן" האסוציאציות שלי הן תמיד יזהר כהן, שושנה דמארי, עפרה חזה והדוד הזה עם הפאות שמתופף על פח.

(כן, את החולצה של יזהר כהן באמת היתה לי בשנות השבעים…).

כשהגעתי לחטיבת הבינים הכרתי גם את הטעם התימני, אצל חברה מבית הספר שקראו לה אורית ז. לאורית היתה אמא שהיתה מכינה את המלאווח הכי טעים, ושולחת איתה לבית הספר. כמובן שאורית נשארה מאד רזה כי כולנו טרפנו לה את המלאווח.

אחר כך באה תקופת "נאפיס" עם ה"זיווה" וכל שאר מטעמי הבצק, ובזה הסתכמה החוויה התימנית שלי.

עכשיו "שופרסל" החליט להחזיר לי את האווירה, באמצעות סוגי ג'חנון שונים, ומלאווח.

היו לי כמה אתגרים בענין – קודם כל כי ה"ג'חנון לאפיה" הוא באמת לא בשבילי. לאפות משהו שמונה שעות בתנור זה לא מעשי עבורי כי אני לא נמצאת בבית שמונה שעות רצוף, ובלילה אני לא רוצה להשאיר תנור דולק. גם פלטה של שבת אין לי. אז לגבי זה, אני אעביר לחברים ואבקש מהם חוות דעת מאוחרת יותר.

מילת הקסם "למיקרוגל" על האריזה השניה של הג'חנון, כבר נשמעה לי יותר הגיונית. ג'חנון מוכן שצריך רק לחמם. עשיתי בדיוק לפי ההוראות, כולל הצעת ההגשה , שמתי שתי יחידות במיקרוגל, בכלי מכוסה, (עשיתי חשבון שאם יחידה אחת דורשת חמישים שניות, אשים את שתי היחידות ביחד כשתים וחצי דקות, כי הן תופסות יותר נפח. החישוב היה מצוין, הג'חנון עבר ממצב קפוא למצב מבושל ולוהט בדיוק).

בנתיים פשוט ריסקתי עגבניה באמצעות פומפיה וקישטתי קצת עם פטרוזיליה (כי ככה זה על העטיפה). במקביל בישלתי שתי ביצים קשות (הפטנט שלי לביצים מושלמות ולא מתפוצצות – לשים במי הבישול גם כמה גפרורים בלי הראש כמובן, איכשהו זה שומר על הביצים שלמות).

התוצאה היתה טובה מאד, ארוחה שכללה את שתי היחידות פלוס שתי ביצים קשות פלוס רסק מעגבניה אחת, השביעה אותי מעל ומעבר. יכול להיות שג'חנון שאפוי באמת שמונה שעות בתנור הביתי עם הסיר המיוחד והכל, יהיה טעים יותר מאשר ג'חנון קפוא שעבר חימום במיקרו, אבל במקרה שלי, שבו אין מצב שאני עושה משהו כל כך איטי, גם מה שיצא מהמיקרו היה טעים ומשביע רצון. (אני מעולם גם לא טעמתי ג'חנון ביתי, כזה שעושים גם את הבצק מההתחלה ואז אופים אותו זמן ארוך, כך שאין לי בסיס להשוואה).

המלוואח היה קל יותר- מכיוון שאת זה אני מכירה מאחר וכשהבן שלי היה קטן, הוא מאד אהב מלאווח עם עגבניות מרוסקות. למעשה, כשלקחתי את המלוואח מהסופר כבר חשבתי על לעשות קרואסונים עם מילוי שוקולד, או לחילופין על נקניקיות ההודו השמנמנות שמחכות שאהפוך אותם ל"משה בתיבה". כשהגעתי הביתה ראיתי שאין שוקולד, ושגם הנקניקיות ברובן חוסלו. ואז הבן ראה את המלוואח ואמר "שנים שלא אכלתי את זה, אני רוצה את זה כמו פעם!" ובכך חסך לי את הדילמה.

כשהתכוונתי להכין את המלאווח שמתי לב שבניגוד למתחרים, אין אופציה של הכנה בתנור וזה חבל, כי אני יודעת שבתכלס אפשר (עובדה שמהבצק אפשר להכין מאפים שונים לפי מתכונים שראיתי באינטרנט) וכי אפוי תמיד יותר טוב ממטוגן מבחינה בריאותית, מבחינת הנוחות (כי גם לבן נוח יותר לזרוק לתנור מאשר לעמוד לטגן) וכי בגירסה האפויה העלים נפרדים יותר והבצק אוורירי ותפוח יותר מאשר בגירסה המטוגנת.

בכל מקרה, הכנתי לפי ההוראות את הגירסה המטוגנת. במקור כתוב "לשים במחבת חם עם מעט שמן " (לא ידעתי כמה זה מעט, חיממתי קצת יותר מדי וזרקתי חלק כדי שלא יהיה כל כך ספוג שמן). היה כתוב "לטגן כשלוש דקות מכל צד על אש בינונית". על האש הבינונית שלי, אחרי כשתי דקות זה כבר התחיל להישרף , אז סך הכל זה לקח פחות זמן.

גם פה הכנתי כמו שהילד אוהב, עם עגבניה מרוסקת. במבחן הטעם הוא אמר שהיה טעים וכששאלתי אם זה יותר טעים מאשר מה שהוא היה אוכל כשזה הוכן בתנור, הוא אמר שהוא לא זוכר אבל ננסה בפעם הבאה . (על האריזות של המתחרים כתוב שזה בחום של 180 מעלות, משהו כמו עשר דקות?).

כאמור, את גירסת הג'חנון לאפייה לא ניסיתי, אם חברים שלי ינסו, אעדכן פוסט זה. בכל מקרה, זה של המיקרו היה טעים, וחוסך את כל הזמן והמאמץ.

בראוניס "אחוה" – אקסטרה מתיקות.

כשאומרים "בראוניס" חושבים פצצת שוקולד. הבעיה היא שהרבה פעמים פותחים עוגת בראוניס שנראית יפיפיה על העטיפה, אבל בפנים… לא מספיק שוקולדי או מרקם יבש מדי, "עוגתי" מדי.

"אחוה" מתקנת לנו את החוויה הזו עם "עוגת בראוניס" חדשה, עתירת שוקולד מריר מעולה (20% שוקולד מריר!).  כמות השוקולד הזו , יחד עם מרכיבים משובחים נוספים, הופכת את העוגה לנימוחה, רכה, מתוקה ובעיקר ביתית (והיא בהחלט עוברת כעוגה ביתית, אם מוציאים מהאריזה ושמים על צלחת יפה, אף אחד לא יבחין שלא מדובר בתוצרת התנור הפרטית!).

עוד טיפ שלי – להגיש עם טיפה סירופ שוקולד מלמעלה , לאקסטרה מתיקות ואלגנטיות.

האריזה חדשה ובעלת קו עיצובי חדש ששומר על הטריות לאורך זמן, כך שאפשר לקנות כמה עוגות ולשמור כשבאים אורחים בהפתעה או כשבשעת לילה מאוחרת חוזרים מבילוי וממש חייבים משהו מתוק וטרי.

העוגה מצטרפת לשלל מוצרים אחרים של "אחוה" שבראשם כמובן החלוות, הטחינה הגולמית, המוצרים האורגניים, מוצרים נטולי סוכר, וכמובן המון עוגות ועוגיות מכל הסוגים – בחושות, שמרים, אריזה אישית ועוד.

מה שעוד נחמד הוא שהעוגה היא פרווה, ואפילו בכשרות בד"צ כך שאפשר להשתמש בה גם לקינוח אחרי ארוחה בשרית.

להשיג בכל רשתות השיווק המובחרות.

 

 

"מעדני יחיעם" ו"אחוה" – עכשיו עוד (יותר) בריאות – וצ'ילי WOK לתוספת טעם!

סנדוויץ' תמיד היה ארוחה מהירה, טעימה ומשביעה, עם המון אופציות. אחת האופציות היותר משביעות היא סנדוויץ' בשרי, עם נקניק או פסטרמה על לחם טרי.

הבעיה היא שהבשרים הללו בדרך כלל מאד שמנים ומשמינים , וכריך בלי לפחות שתיים שלוש פרוסות הוא לא ממש כריך.

"מעדני יחיעם" זכו השנה ב"מוצר השנה פרס החדשנות 2014 בקטגוריית פסטרמות ונקניקים" עם נקניקי הפסטרמה 100% חומרים טבעיים. בנוסף לכך, "פסטרמה הודו" ו"פסטרמה של פעם" (שניהם מסידרת "100% חומרים טבעיים") זכו כ"מוצרי השנה". והסיבה לכך בהחלט מוצדקת-

סידרת ה"100% חומרים טבעיים"  (שכוללת גם שני סוגי נקניקיות – נקניקיות עוף ונקניקיות עוף ביס) כוללת אך ורק חומרים טבעיים – והם דלי שומן – רק 2%, ללא חומרים משמרים, ללא תוספת מונוסודיום גלוטומט, ללא פוספטים וללא גלוטן (כך שהם יכולים להוות ארוחה מצוינת למי שנמנע מגלוטן, היות והם הולכים נהדר גם עם לחם נטול גלוטן כמובן). כל זה אין במוצר. מה יש? יש עושר של חלבון, תמציות טבעיות ובעיקר- וזה מהתנסות אישית – טעם כמו של פעם, שמפצה על שומניות נמוכה שהיא בדרך כלל קריטריון לטעם טוב.

הסנדוויץ' המושלם בשבילי – לחם לבן טרי (או לחם דגנים מלא עם המון דברים טובים בפנים), שכבה דקה של מיונז קל (כי בכל זאת אי אפשר לוותר על הטעם הזה), שתיים או שלוש פרוסות פסטרמה עסיסית וטובה (ובלי נקיפות מצפון!) וכמובן מלפפון חמוץ, בכבישה ביתית, כזה עם המון שום.

לתת ביס, לא להתייחס אם זה נמרח על הלחיים, וליהנות מכל רגע.

המוצר כשר ונמכר ברשתות השיווק ובחנויות נבחרות.

בשרים הולכים עם רטבים, ומאז שאצלנו בבית גילו את הצ'ילי, נזנח הקטשופ לחלוטין, ואנחנו די מטביעים את כל הבשרים שלנו (גם עוף וגם בקר) ברוטב צ'ילי.

התנסינו לאחרונה ברטבי הצ'ילי של WOK, מבית רזיט שיווק – רוטב צ'ילי מתוק ורוטב צ'ילי חריף (שניהם אגב כשרים לפסח לאוכלי קיטניות). את המתוק לא היה בעיה לחשוב מה לעשות איתו- הוא נשפך בנדיבות על שניצל והאמת, בגלל שזה גם נגע באורז הלבן שהיה לידו, האורז גם קיבל חיזוק טעם עשיר. את החריף הכנסנו (בעדינות) לרוטב של הסלט הרגיל שלנו, וקיבלנו את העיקצוץ (ותאמינו לי, אני ממש לא בן אדם של חריף, אבל במינון הנכון, עונג).

מה שנחמד ברטבים של WOK הוא שהם מגיעים ישירות מהמזרח הרחוק, מהאנשים שהכי יודעים איך לייצר אותם, והם גם בצבע מרהיב ככה שגם הפרזנטציה יפיפיה. הרטבים מיוצרים מחומרי גלם משובחים במיוחד, ללא צבעי מאכל מלאכותיים וללא תוספת חומרים משמרים. (ועם ריח ממכר!!).

בכלל, סידרת המוצרים של WOK היא עונג לבשלנים בסגנון אסיאתי – רטבי סויה, רוטב חמוץ מתוק, חלב קוקוס (שכדרום אמריקאית מככב אצלי לא פחות מאצל אסיאתיים), אורז לסושי , אצות נורי ובכלל כל מה שצריך לסושי (ורק אני יודעת איך אני בדיוק אוהבת את הסושי המושלם שלי!).

עכשיו יש גם מבצע – רוטב הצ'ילי במבצע של 10 שקלים בלבד תמורת בקבוק גדול של 700 מ"ל.

להשיג ברשתות השיווק והחנויות המובחרות.

אחרי המלוח צריך גם מתוק, ואם שומרים על כשרות ולא רוצים חלבי לאחר בשר (משובח של "יחיעם"), חלבה היתה ונשארה קינוח טעים, מתוק, קל ונוח – לא צריך חימום או קירור, לא צריך הכנות, רק לשלוף את האריזה.

והחידוש האחרון של "אחוה" – "חטיפי מיני חלווה אחוה ללא תוספת סוכר בשקית מאגדת עם 49 קלוריות לחטיף".

במגירה שלי במשרד יש תמיד את החטיפים הקטנים שיתרונם בכך שמצד אחד הם מספקים מנת סוכר ואנרגיה בשעות קריטיות (במקרה שלי שלוש אחרי הצהרים, כשהנמנום מאיים לתקוף ויום העבודה עוד ארוך) ומצד שני- מיעוט קלוריות (וכאמור בלי חלב למי שמקפיד).

השקית מכילה 15 חטיפים, כך שהם מספיקים לזמן ארוך (אגב, אני מכירה הרבה סבים וסבתות שמפנקים את הנכדים בחלוה – גם מתוק, גם קטן ומתאים לגודל של ילד וגם בריא!). בכל חטיף יש כ50% טחינה גולמית, שאישית, כמו שסיפרתי בעבר, אני חולה עליה (אגב, בגלל גודל החטיף והמרקם שלו, הוא מצויין גם לעשות פירורים מעל קינוחים, כי קל לפורר אותו מצד אחד והוא לא נמרח מהצד השני). על יתרונות הטחינה כבר אין צורך לדבר- מדובר בעושר של ברזל, סידן וחומצות שומן חיוניות, והזכרתי כבר  שבגלל גודל החטיף אפשר לשלוט בכמות?

כשר פרווה בהשגחת בד"צ העדה החרדית, להשיג ברשתות השיווק ובחנויות נבחרות.