לפני המון שנים, כשהייתי בגיל העשרה, עשיתי שטות. בגיל הזה עושים המון שטויות אבל השטות שלי כללה 15 סופגניות ביום אחד ונגמרה בחדר מיון עם התייבשות אחרי לילה של.. טוב, בואו לא נכנס לזה.

בכל אופן, מאז החוק אצלי היה – סופגניה אחת לשנה, סמלית לכבוד החנוכה. עם השנים נוספו גם השיקולים הקלוריים. אז השנה קצת חטאתי (אכלתי שתיים!) ולכן כשהגיעו המצרכים לסופגניה של "שופרסל" – קמח תופח מאליו, ממרח קרם קקאו ואגוזים, קונפיטורה ובקבוק סירופ בטעם מייפל, החלטתי למצוא משהו אחר להכין, שגם יהיה טעים (וקל, כי כידוע, אני לא אוהבת לשהות יותר מדי זמן במטבח) וגם שנזקו הקלורי יהיה נמוך יותר (מה שאומר בלי שמן עמוק).

על המצרכים עצמם-

הקמח הוא קמח תופח כמו של חברות אחרות, כך שאם המחיר זול יותר בגלל שזה מותג הבית, הוא בהחלט אופציה ראויה. כנ"ל הקונפיטורה (בחרתי בתות) – מתוקה, עסיסית, טעם קלאסי. רוטב המייפל אף הוא טוב (לא הייתי מבדילה בין יצרנים שונים כך ששוב, משתלם אם זה יותר זול). ממרח השוקולד הוא היחיד שכן הייתי מבדילה בינו לבין המקור המפורסם, אם כי בתור עצמו, בלי השוואות הוא פשוט ממרח טעים שאני מודה שנאכל גם בכפית ככה על הדרך.

בכל מקרה, החלטתי להכין פנקייקס בגירסה המודולרית, כלומר להכין את הפנקייק הבסיסי ואליו כל אחד יוכל לשדך מה שירצה- ממרח שוקולד, ריבה, רוטב מייפל, קצפת, או מה שמתחשק.

המתכון המנצח שלי לפנקייק הוא –

ערבוב של 1 כוס קמח תופח (או קמח רגיל עם כפית אחת אבקת אפיה), 1 כף שמן, וכף סוכר אחת.

אחרי שמעורבב מוסיפים 1 ביצה שקושקשה בכוס, 1 כפית סוכר ווניל (אני שופכת בערך חצי שקיק), 3/4 כוס חלב ומערבבים עד שהתערובת סמיכה וללא גושים (להקפיד!).

מניחים לנוח חצי שעה (שלב הכרחי, אחרת זה לא מצליח!!).

מחממים מרגרינה במחבת (מספיק ממש קצת אז לא נורא שזה מרגרינה, כי חמאה נוטה להשרף מהר, ולא ניסיתי עם שמן), מקפידים על אש נמוכה עד בינונית ויוצקים בעזרת מצקת את התערובת ומשטחים אותה . מחכים שיעלו בועות והופכים לצד השני. חשוב לשים לב לגובה האש כי אם היא חזקה מדי אז הפנקייק יצא שרוף בקצוות ונא באמצע.

עורמים בערימה (ומתעלמים מבני המשפחה שגונבים ממנה בזמן טיגון הפנקייקים האחרים) וכאמור מוסיפים מה שרוצים.

מהכמויות האלו יוצאים בסביבות ה6-7 פנקייק עבים ונדיבים, כמובן אפשר להכפיל כמויות.

חג אורים שמח!!!

אחרי שהתעייפנו מארוחת בוקר, פיצה וחוות תנינים, הגיע הזמן לארוחת צהרים וכאן הגענו ל"מרינדו" בקיבוץ עין גב שהיא חלומו הרטוב של כל קרניבור. כאן אין "מיטלס מאנדי", כאן יש בשרים, משובחים, והרבה.

אחרי רחרוח במעשנה המשוכללת שבחוץ, התיישבנו לשולחן וטעמנו מהיין של המקום (למקום יש יקב וגם שמן זית ועוד מוצרים ביתיים, כי המוטו הוא "קודם כל תוצרת הגולן").

לכבוד פסטיבל "טעם הכינרת" תתקיים סעודת אבירים ענקית שמערבת את כל החושים, ואנו זכינו לטעום מעט ממנה בצורת בשרים בנתחים ענקיים של טלה, נקניקיות הבית, ספריבס טלה,אסאדו,  והכי הכי – הפיקניה, אותו נתח שפחות מוכר בארץ אבל כל דרום אמריקאי יעיד שהוא ה-בחירה. במקום לספר מה אכלנו שם, עדיף להתמקד בתמונות שמראות מעט ממה שמככב שם על הצלחות, על הגריל ובפוייקה. על סעודת האבירים ממונה השף אריאל כהן ממסעדת NG התל אביבית.  אפשר לרכוש בשרים ומוצרים נוספים במקום (ויש משלוחים ואריזה כמו שצריך כדי שהבשר יגיע בצורה האופטימלי שלו- כל הפרטים בדף של "מרינדו").

הדף של "מרינדו" – http://www.marinado.co.il/

וכל המידע על סעודת האבירים – http://www.marinado.co.il/%D7%A1%D7%A2%D7%95%D7%93%D7%AA-%D7%90%D7%91%D7%99%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%A0%D7%93%D7%95.html

לסיום, כדי שלא נהיה רעבים ממש לקראת הנסיעה למרכז, עצרנו ב"על הנהר- בית אוכל ושיכר".

"על הנהר" ממוקם במתחם ירדנית שבקיבוץ כינרת, שבו הנוצרים טובלים בנהר בעקבות ישו, והמקום הוא קודם כל בר עם מגוון רחב של משקאות (אנחנו טעמנו יין לבן מעולה וכמובן יינות קינוח צרפתיים מיוחדים). האוריינטציה היא צרפתית וכך היו המנות שקיבלנו לטעימה- טרטר טונה על אבוקדו, פאייה בסגנון צרפתי (עירוב מיוחד של ספרד וצרפת שכולל פירות ים ורוטב שמנת), וכמובן גם סטייק ברוטב שמנת לא נעדר מהטעימות (כי מזמן לא אכלנו בשר…). הקינוח היה מנה מיוחדת שעוברת במשפחה וכלל קרפ עם גבינות מתוקות – עדין ומסתדר נהדר עם יינות הקינוח. בתקופת הפסטיבל יתקיימו במקום ערבי ג'ז שילוו את האוכל.

דף "על הנהר"  – http://www.rest.co.il/sites/Default.asp?txtRestID=5121

ובפייסבוק- https://www.facebook.com/pages/%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%A0%D7%94%D7%A8-%D7%91%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%A8%D7%95-%D7%91%D7%A8-Al-Hanahar-Bistro-Bar/147191755364240

הפסטיבל מתקיים בין התאריכים 27 לנובמבר (נר ראשון של חנוכה) ועד 7 לדצמבר 2013, ונותן מענה מקיף לחופשת החנוכה הארוכה, ולכל טעם ובחירה. מזג האוויר המדהים באזור בחורף (והאמת, אצלנו זה לא בדיוק חורף לאחרונה…) מאפשר התנסות במגוון קולינרי עשיר. חוץ מהמקומות שאני ביקרתי, יש גם בין השאר (ובאמת שאי אפשר לכתוב פה את הכל) –

פתיחת מסעדת "1910" בחצר ראשונים בדגניה א' עם ארוחת שרינג המאפשרת טעימה נרחבת של מנות מיוחדות של השף עודד שוורצברד, משתה ספרדי ב"צל תמר"- באשדות יעקב איחוד שכולל טאפסים, פירות ים, סנגריות ומוזיקה בניצוח השף עומרי שחר, שירה בצבור בבית הבד "שמן המאה" בדגניה א', כמו של פעם עם עוזי וחיים אסנר, "מול הכינרת"- מרכז הקניות בו מסעדת "ערמונים" בצומת צמח, עם ערב מוסיקלי וארוחת "אכול כפי יכולתך" חופשי חופשי ועם הזמר רעות יהודאי בשירים קלאסיים מכל הזמנים, הפנינג סרטי קולנוע לכל המשפחה בבית גבריאל שכולל גם מתקנים מתנפחים, דוכנים, קרקס אקרובטי והפתעות, הרקדה חגיגית בעמק באפיקים- לחובבי ריקודי העם, עם ירון כרמל וחיה שיפמן- מיני מרתון של ריקודי כל הזמנים, סדנאות לעבודה עם בצקים לחנוכה לילדים- יצירת חנוכיה מבצק עם הקונדיטורית בשמת שוורצברד וינר בדגניה א', חפלה מזרחית ב"מזרחית של צל התמר" במתחם "מול הכנרת, כמובן כולל המון מוסיקה מקפיצה, ערב יווני במסעדת "רוברג" , קסמים וסיפורים לילדים בספריה של המכללה האקדמית כינרת, ו… כן, קחו אוויר, יש עוד המון המון –

מסיבת חומוס ב"יוסי של החומוס" בקיבוץ אפיקים, פעילות וטעימות ב"תמרים פלוס" עם הטעמים שאפשר למצוא רק באזור, מוסיקה אמריקאית ואירית במלון נוף גינוסר, סיורים ברכבת לילדים וסדנאות בנגריה של "סבא יוסי" בעין גב שבהן אפשר ליצור חנוכיות, סיורים מודרכים בחוות נהריים כולל תצפית על גבול ירדן, טיולי סוסים בוורד הגליל, פינות ליטוף ויצירה בהרבה מהיישובים והקיבוצים, סיפורי אוכל בחצר כינרת, סיורי טבע אם ברגל, אם ברכבים חשמליים, בהדרכה או במסלולים, במיולים או בג'יפים, טיול עששיות לילי בקיבוץ כינרת כולל קומזיץ כמו שצריך…

ואלה רק מעט מהדברים שאפשר לעשות בפסטיבל.

כדי להספיק את הכל מומלץ להשאר באזור באחד מסוגי הלינה הרבים – בתי מלון, כפרי נופש, אירוח כפרי בקיבוצים או אכסניות.

הפרטים המלאים, תאריכים, מחירים, קישורים לאתרים וכל המידע הדרוש נמצאים באתר הפסטיבל  –

http://www.kinneret.info/

ובדף הפייסבוק- https://www.facebook.com/taam.kinneret

ויש גם מבצע פרסים – שווה לבדוק בקישור – http://www.kinneret.info/?p=1952

כשאני כותבת על מסעדות, אני מאד משתדלת לא לכתוב מילים כמו "מדהים" ו"מהמם" כי זה לא אומר שום דבר לקוראים שלי. אני מעדיפה לתאר את המנות כפי שהן ושכל אחד יחליט אם הוא היה אוהב אותן  או לא. במקרה של קורדליה אני חייבת בכל זאת מילה כללית אחת – "מענג". כי הערב שהוזמנתי אליו ושהעברתי בו היה חוויה שגדולה מסך המרכיבים – מקום+שירות+אוכל = חוויית אכילה אחרת.

"קורדליה" היא לא מקום שבאים אליו כי רעבים. כלומר, לא שלא יוצאים שבעים, אבל המטרה היא החוויה, ערב ארוך (הארוחה שלנו לקחה כשלוש שעות והיתה בדיוק בקצב המתאים להתענגות על כל נגיסה, כל טעם, כל מרקם) שמתאים לכל מי שרוצה לפנק את עצמו או אחרים.

זה מתחיל בכניסה למבנה שכל פינה בו משדרת תשומת לב וטאצ' מיוחד, מנברשות מלכותיות שמאירות את הקירות העתיקים של יפו, דרך נרות שהבהבו על כל שולחן ועד אפילו לאגני הרחצה המיוחדים בחדר השירותים שלידם הונחו ספרונים מסדרת "הרומן הרומנטי" שגרמו לי לעשות "אההההההההההה" כזה של סצינות רומנטיות בסדרות טלוויזיה.

אחר כך מגיע השירות שהוא לא פחות ממלכותי – צוות מלצרים שלא מזניח אפילו את הפרט הקטן ביותר, החל מכך שאיך שהתיישבתי קיבלתי שרפרף להניח עליו את התיק, דרך מילוי חוזר של כוס היין, כוס המים וקערית הלחם כך שבכל רגע נתון הן היו מלאות, הנימוס והדקדוק המושלמים של מזיגת המשקאות, קיפול המפית ברגע שהלכתי לשירותים בצורה עדינה ומדוקדקת, ניגוב השולחן מפירורים בעזרת מברשת מעוצבת ויעה כסוף עד הפירור האחרון, מזיגת חלק מהמנות מול הסועד עצמו כחלק מהחוויה וכך הלאה.

כשאני מוזמנת לערב טעימות אני תמיד מעדיפה את המלצת הבית. כשהמלצר הביא לי את התפריט זה מה שאמרתי לו והוא השיב ב"אם כן, הכי טוב לנסות את ארוחת הטעימות שלנו כך שתוכלו לחוות את מירב הטעמים". ארוחת הטעימות עולה 250 שקלים לאדם, כוללת שמונה מנות ומקיפה מגוון גדול של סוגים – חלבי, בשרי, פירות ים, מתוק, מלוח, קר, חם, הכל מהכל.

המנה הראשונה שנחתה לנו על השולחן היתה "צלחת מתאבנים" שכללה שלושה זוגות של מטעמים – קדאיף עם עגבניות וזיתי קלמטה, עוגיית כוסברה עם גבינת שמנת וסופלה שמנת אספרגוס. מדובר במנות בגודל ביס, כשהשילוב מזכיר קינוחים והתפיסה שלנו אומרת שזה אמור להיות מתוק, כך שהניגוד מדגיש את הטעמים. מבין השלושה החביב עלי ביותר היה ה"סופלה שמנת אספרגוס" שהיה סוג של פחזנית רכה עם מילוי מלוח.

"מילפי שרימפס ושאלוט" היה המנה הבאה. יש לציין שבתחילת הארוחה המלצר האדיב בירר איתנו אם יש משהו שאנחנו לא אוכלים מכיוון שיש סועדים שאמנם אוכלים במסעדות לא כשרות אבל נמנעים מפירות ים למשל. אנחנו אישרנו לו ש"כל דבר חוץ מחיות מחמד זה בסדר מבחינתנו" והשטח היה פנוי למנה.

השרימפ הגיע בתוך המילוי, לא כיחידה בפני עצמה, והתחבר עם בצל השאלוט. הטעמים היו חזקים. הבן, שלא טעם שרימפס קודם, אמר שאם זה הטעם אז הוא מוכרח בפעם הבאה לטעום את הצורה המקורית של השרימפ. ה"מילפיי" היה יותר סוג של קרקר שהונח על המילוי וגרם לנו לנטוש את הסכו"ם המנומס ולהעמיס מהמילוי על הקרקר לאכילה עם האצבעות .

"גספצ'יו על חציל קלוי" – מרק עגבניות קר שנמזג מעל חציל קלוי קלאסי. הבן לא חובב חצילים אז הוא התמקד במרק עצמו. אני העמסתי קצת חציל ומעליו מהמרק (שנמזג אגב בצורה מאד אסטטית על ידי המלצר) ושמחתי מאד, עגבניה וחציל קלוי הולכים מצוין ביחד. מנה מאד נדיבה יחסית לארוחת טעימות, בעיקר כשהשארית נוגבה על ידי לחם הבית שקיבלנו (עם חמאה ושמן זית ) משני סוגים שונים.

"טורטליני כמהין בבצק חלמונים" היה הבא בתור, ארבע יחידות של טורטליני עשיר (אוי, כמה שחלמונים עושים טוב לפסטה..). חוסלו במהירות, וגם כאן הרוטב נוגב באמצעות הלחם (שהקערה שלו מולאה שוב ושוב).

"קבב טרחון וספייסי סלט פטריות" – דג אינטיאס בצורת שני קבבים עגולים, על סלט פטריות שימגי ושיטאקי עם רוטב שום שחור והרבה עלי בייבי. שליטה של טעם לימוני, דג רך אבל לא מתפרק, עדינות היא שם המשחק.

"נתח קצבים על ריזוטו כוסמת"  היה העיקרית האחרונה לפי התפריט – פחות התחברתי לכוסמת (לא פייבוריטית שלי באופן כללי) אבל הבשר היה עשוי מדיום (לא נשאלתי אבל זו מידת עשייה שהחמיאה לבשר) , חתוך לחתיכות בגודל נגיסה ובכמות נדיבה.

המלצר ניגש אלינו ואמר שיש נוהג שלפני הקינוחים יש אפשרות לקבל עוד פעם אחת מהמנות שהוגשו או מנה נוספת כ"הפתעת השף". אמרתי לו שאני מאד אוהבת הפתעות. הוא שאל אם להפתיע אותי בכיוון של בשר או דג ואני אמרתי את שלוש המילים שחשבתי עליהן מאז שראיתי את התפריט של "קורדליה" – "קוקי סאן ז'אק" .

קיבלנו מנה אקסטרה (כך שסך המנות עלה לתשע) של צדפות על הפלאנצ'ה עם קרם כרובית וקצף פורצ'יני. טוב, קוקי סאן ז'אק שמקבל את הטיפול שהוא צריך, הופך להיות מדוייק ורך, בלי ליפול במכשול הצמיגיות. שלושת הצדפות שלי נעלמו תוך דקה, ויחד איתן גם עוד אחת מהצלחת של הבן שלא היה מסוגל להכניס יותר כלום לגוף. רווח שלי. הקצף היה פחות מוצלח מכיוון שהיה לו טעם דומיננטי מדי של פלפל שחור לטעמי, מה שקצת כיסה על הטעם של הפטריות.

השולחן נוקה בדייקנות , הסכו"ם הוחלף שוב (לכל מנה קיבלנו סכו"ם נפרד) והגיע זמן הקינוחים.

הראשון שקיבלנו היה "ברולה גרניום וסלט מלון"  עם עלי נענע. מנה מאד מרעננת ומרגיעה של קרירות שהזכירה לי סוג של מלאבי משודרג.

הקינוח השני שקיבלנו היה יצירת מופת בשם "גורמנדייז פרחים". אין לי מושג למה השם הזה, אבל המשמעות שלו היתה משטח אבן ארוך ועליו חמישה קינוחים קטנים שונים, מה שאיפשר להתנסות בשפע רב של מרקמים וטעמים. כאן בדיוק נכנסה המילה "עונג" לתפריט.

אז מה היה לנו שם?

פנקוטה אספרסו רכה ומתוקה, מקרון פירות יער שגרם לי להבין שגם אוכל יכול להיות סקסי, מרנג לימון- קשיחות עם פציחות עם רכות ביחד, טופי ביתי עם שקדים ואגוזים – שידרוג של ממתק קלאסי, וכמובן איך אפשר בלי שוקולד? אז האחרון בשורה היה "סופלה שוקולד וויסקי" שהיה חמים ומרוכז כמו כדור שוקולד אלכוהולי ועשיר בטירוף.

על השתיה החמה וויתרנו מחוסר זמן ומקום, ואם היה שם ערסל, הייתי מבלה שם בנמנום קל בשעות הקרובות.

אז אם בא לכם לטעום חוויה חדשה, מרקמים, ניחוחות ואווירה – "קורדליה" הוא המקום.

רחוב יפת 30 יפו.

כל הפרטים, התפריט, האירועים – הכל באתר של "קורדליה" – www.cordelia.co.il

מודה, אני אוהבת חלב עיזים יותר מחלב פרה. בשימוש היומיומי אני עדיין רגילה לחלב פרה, פשוט כי הוא הרגל, אבל עכשיו אני שמחה לגלות שיש יותר ויותר חלב עיזים על המדפים, מה שמאפשר לי לשפר את הטעמים של כל מה שחלבי אצלי.

"תנובה" מעלים כעת על המדפים חלב עיזים באריזת ליטר אחד, (חלב מלא 3.6%). המילה הראשונה שצצה לי בהקשר לחלב עיזים הוא שהוא עשיר ומוסיף שכבת טעם נוספת לכל דבר שמשתמשים בו- משתיה רגילה או כתוספת לקפה, דרך קערת הדגנים של הבוקר, ועד לבישול ואפייה.

בתור בונוס גם מקבלים את העובדה שחלב עיזים בריא יותר (הוא משמש למשל כתרופת סבתא לפצעים בפה למשל).

ניסיתי את החלב בכמה גרסאות – בתוך משקה שוקו, בקערת דגני בריאות של הבן , במילקשייק, במרק תפוחי אדמה חלבי, ובעוגה.

בכל המקרים המנות יצאו לא רק זהות למקור, אלא טובות יותר. (ומי שלא ידע שיש חלב עיזים במקום חלב רגיל, לא שם לב להבדל , רק ציינו שזה "טעים מאד").

(בתמונות – דגני בוקר עם חלב עיזים ומילקשייק על בסיס חלב עיזים וגלידה דיאט).

להשיג בכל רשתות השיווק, כשר.