הורים רבים שרוצים להראות לילדיהם איך באמת יוצרים שמן, נרתעים מהנסיעה הארוכה לצפון או לדרום. אבל באמת שאין צורך בזה כש"שמנא" נמצא ממש במרכז, במושב חגור, רבע שעה מתל אביב.

"שמנא" הוא בית בד כפרי , הגדול מבין בתי הבד בוטיק בארץ, והוא מוקם במשך החקלאי של משפחת אברמוב לפני כחמישים שנה. כרמי הזיתים קיימים כבר כעשרים שנה, והם מניבים פירות עשירים ואיכותיים.

לאחר עבודת חקר ארוכה, שכללה מציאת השיטות הטובות ביותר להפקת השמן האיכותי ביותר, הוקם קו הייצור. השיטה ש"שמנא" היא סחיטה אחת, שמאפשרת שמירה על הטעמים, הארומה, ובעיקר על הערכים התזונתיים, מה שהופך את השמן ל"שמן כתית מעולה" שהוא הדרגה הגבוהה ביותר מבחינת איכות (זאת לעומת בתי בד אחרים שמעבירים את השמן שטיפות וסחיטות נוספות שפוגעות באיכותו).

השמן הוא כמובן בכבישה קרה, מכיוון שחימום מרוקן את השמן למעשה מכל ערך תזונתי. בית הבד הוא אקולוגי, וכל הגפת – פסולת הזיתים, הופכת לחומר דישון לכרם. מהגפת מייצרים גם מזון לפרות וגם גלילים דחוסים שמשמשים להסקה היות והם בוערים פי שתיים טוב יותר מאשר עץ (מה שחוסך כריתת עצים וכאמור מאפשר להפטר מהפסולת בצורה יעילה).

כמובן שהייצור הוא נטול כל השיטות שנהוגות על ידי יצרנים מסוימים שמוסיפים עלים לגריסה (כדי לקבל צבע ירוק יותר וליצור רושם מוטעה שמדובר במוצר איכותי), אין איכסון בפלסטיק שעלול לפלוט חומרים מזיקים לשמן, אלא רק בפחים, ומידת החומציות נבדקת כל פעם מחדש- כדי לא לעבור את הרמה המזיקה של 0.8.  בתום יום עבודה, כל המכשירים והכלים נשטפים היטב למניעת יצירת בקטריות או חומרים מזיקים.

(למעלה- מרעידים את העץ.. למטה- מה שיוצא).

אחרי כל ההסברים הללו, הייתי גם סקרנית לראות במו עיני איך זה מתבצע, והגעתי בשעת בוקר לא הגיונית מצידי (שישי בשמונה בבוקר…) לראות את הכוכבת הגדולה של הכרם – ה"מנערת" – אותו כלי חקלאי שתופס את העץ ומנער ממנו את כל הפירות.

בסרטון הזה כאן –

https://www.youtube.com/watch?v=48owo0MUXFg&index=3&list=UUbk33km2l8ZTtVNKe7HEWfg

(43 שניות) – אפשר לראות את התהליך מתבצע

הפירות נאספים על ידי המכונה ועוברים לבית הבד.

בסרטון הזה כאן אפשר לראות את האיסוף-

https://www.youtube.com/watch?v=bPw88ZSFPcU&list=UUbk33km2l8ZTtVNKe7HEWfg

(27 שניות).

אחרי התהליך הזה הגענו בחזרה לבית הבד, שם ראינו איך הזיתים עוברים את התהליכים השונים, עד שהם הופכים לשמן איכותי (ולא תאמינו איזה טעם מדהים יש לשמן שיצא הרגע מהמכונה!).

(למעלה- מה שנכנס למכונה, למטה- מה שיוצא)

אבל לא רק  אני זכיתי לראות את התהליך – כל אחד יכול. אפשר לבוא בימי שבת (וגם בשישי לשומרי השבת) – בתיאום מראש (כל הפעילות במקום היא לקבוצות), ולהנות מסיורים למבוגרים או לילדים. כך למשל הפעילות לילדים כוללת המון דברים – יציאה לסיור בכרם הזיתים והסברים על הזית בתולדות ארץ ישראל, השירים והאגדות, מסיק זיתים ידני בשיטה מסורתית ואיסוף לצנצנות, עצירת השמן – באמצעות "מפרכת" – שתי אבנים כבדות שנעות על אבן שוכבת ומרסקות את הזיתים, צפיה והשתתפות בפעילות ה"מנערת" שמרתקת את הילדים במיוחד, סדנאות לילדים לכבישת הזיתים ואחר כך קבלת התוצאות הביתה כדי להנות מהן גם בבית, וצפיה בפעילות בית הבד . ההורים יכולים בנתיים לטעום את הזנים השונים והשמנים. ישנו כמובן גם מזנון  וחנות למכירת כל המוצרים של "שמנא" כמו שמני זית שונים, זיתים כבושים, גבינות, טחינה ,גבינות בוטיק, ליקרים, קונפיטורות ועוד. חשוב לזכור – את מוצרי "שמנא" ניתן לרכוש רק במקום! אז שווה לבוא ולהצטייד!.

(בתמונה למעלה- ילדי גן צופים בשמן שהם עצמם הפיקו).

(ושווה גם לעיין בספר הילדים "שמניק" שכתבה ואיירה יפה שנברון, שמספר בדיוק את כל התהליכים בבית הבד ובכרם).

בקיצור, אם מחפשים להראות לילדים (וגם קצת לעצמנו) שהשמן לא גדל בסופרמרקט, ואיך בארץ ישראל , שבורכה בזיתים ושמנים, היו מייצרים פעם ועד היום שמן איכותי, וגם לטעום את האיכות, שווה להגיע ל"שמנא". (ואם תגיעו מספיק מהר תוכלו להשיג את שמן המסיק הראשון – הVIP של הכרם!!).

עוד פרטים על הסיורים, השמן והמוצרים – באתר – http://www.shamna.co.il/

ובתמונות למטה- עוד שתי דרכים כייפיות להנות משמן זית איכותי –

(בתמונה למעלה- עם לאבנה איכותית, בתמונה למטה- פשוט עם חלה טריה, עונג.)

"פיראוס" היא שם וותיק ואהוב, לגבינה בולגרית שמגיעה בדרך כלל בקוביות ומוגשת כמו שהיא או בסלט. עכשיו יש חידוש, בעצם שניים – קודם כל הצורה – הגבינה מגיעה רכה ונמרחת, כך שאפשר לעשות כריך באותם טעמים אהובים- בולגרית למריחה בטעם טבעי ובולגרית עם פלפל קלוי ושום. דבר שני וחשוב לא פחות – הגבינה היא בחמישה אחוזי שומן אבל נמרחת ומרגישה כמו הרבה יותר (וזה אומר שזה גם טעים!!).

הגעתי הביתה, ראיתי את המקרר, לקחתי לי פרוסה של לחם קל ומרחתי עליה בנדיבות את הבולגרית עם הפלפל והשום (שני טעמים שאני מאד אוהבת ושמעשירים לי כל כריך), פיזרתי ירקות לטעמי (חסה, צנונית וכמובן כוסברה, אני מכורה רצינית), בצד מלפפון חמוץ ויש נשנוש. (השתדלתי לשים את הירקות בקטן כדי שאפשר יהיה לראות את הגבינה בתמונה, אחרת אני דוחפת עוד המון ירקות…).

היום בערב אני כבר יודעת שארוחת הערב שלי תכלול גם טוסט שמורכב מפרוסות מרוחות בגבינת ה"פיראוס" למריחה, (אם בני הבית לא יגמרו לי אותה לפני שאגיע… צריך להזהיר אותם…).

כשר, חלבי, להשיג בכל רשתות השיווק.

"אלפרו" היא חברה מוכרת וידועה בתחום מוצרי הסויה, ופופולארית מאד בקרב אלה שלא רוצים או יכולים לצרוך חלב אבל לא מוותרים על טעם טוב.

כשבא לנו משהו טעים, מתוק ומהיר, הפתרון הנוח ביותר הוא מעדן, ול"אלפרו" יש מבחר מעדנים בטעמים שונים, ועכשיו טעם חדש- "עוגיות" שמצטרף לטעמים הקלאסיים של שוקולד בלגי מריר או ווניל.

כשטעמתי הופתעתי שאין טעם של "תחליף חלב" אלא טעם מיוחד בפני עצמו, סוג של מיקס בין בסקוויט לבין ריבת חלב עדינה, מה שגרם לי ישר לחשוב על מוס בטעם ריבת חלב שאפשר להכין מהמעדן, או פשוט מילוי לעוגה. היתרון הגדול, מעבר לאפשרות לטבעוניים , למתנזרים מחלב או לרגישים ללקטוז, הוא שבגלל שאין חלב – המוצר הוא פרווה ומתאים מצויין למי שרוצה קינוח מתוק אחרי ארוחה בשרית או נשנוש אחרי הצהרים למרות שלא חלף הזמן המפריד בין בשר לחלב לפי אמונתו.

יתרון נוסף הוא הערך הקלורי הנמוך  – 86 קלוריות למאה גרם בלבד, וכמו בשאר המוצרים של "אלפרו"- בגלל שהמוצר אינו חלבי ואינו דורש מקרר, אפשר לקחת מעדן לבית הספר או לעבודה בלי לפחד שיתקלקל בדרך. מצויין גם לפיקניקים.

במעדן הסויה בטעם עוגיות, כמו בשאר המעדנים של "אלפרו" יש תוספת סידן , וויטמינים וחומצות אמינו, ובעיקר – מה אין בו – אין בו חומרים משמרים, לקטוז, כולסטרול וגם כמות השומן, הנתרן והסוכר נמוכים בלי לוותר על המתיקות שאנו כה משתוקקים לה.

להשיג בכל רשתות השיווק, כשר פרווה.

אחרי שהתעייפנו מארוחת בוקר, פיצה וחוות תנינים, הגיע הזמן לארוחת צהרים וכאן הגענו ל"מרינדו" בקיבוץ עין גב שהיא חלומו הרטוב של כל קרניבור. כאן אין "מיטלס מאנדי", כאן יש בשרים, משובחים, והרבה.

אחרי רחרוח במעשנה המשוכללת שבחוץ, התיישבנו לשולחן וטעמנו מהיין של המקום (למקום יש יקב וגם שמן זית ועוד מוצרים ביתיים, כי המוטו הוא "קודם כל תוצרת הגולן").

לכבוד פסטיבל "טעם הכינרת" תתקיים סעודת אבירים ענקית שמערבת את כל החושים, ואנו זכינו לטעום מעט ממנה בצורת בשרים בנתחים ענקיים של טלה, נקניקיות הבית, ספריבס טלה,אסאדו,  והכי הכי – הפיקניה, אותו נתח שפחות מוכר בארץ אבל כל דרום אמריקאי יעיד שהוא ה-בחירה. במקום לספר מה אכלנו שם, עדיף להתמקד בתמונות שמראות מעט ממה שמככב שם על הצלחות, על הגריל ובפוייקה. על סעודת האבירים ממונה השף אריאל כהן ממסעדת NG התל אביבית.  אפשר לרכוש בשרים ומוצרים נוספים במקום (ויש משלוחים ואריזה כמו שצריך כדי שהבשר יגיע בצורה האופטימלי שלו- כל הפרטים בדף של "מרינדו").

הדף של "מרינדו" – http://www.marinado.co.il/

וכל המידע על סעודת האבירים – http://www.marinado.co.il/%D7%A1%D7%A2%D7%95%D7%93%D7%AA-%D7%90%D7%91%D7%99%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%A0%D7%93%D7%95.html

לסיום, כדי שלא נהיה רעבים ממש לקראת הנסיעה למרכז, עצרנו ב"על הנהר- בית אוכל ושיכר".

"על הנהר" ממוקם במתחם ירדנית שבקיבוץ כינרת, שבו הנוצרים טובלים בנהר בעקבות ישו, והמקום הוא קודם כל בר עם מגוון רחב של משקאות (אנחנו טעמנו יין לבן מעולה וכמובן יינות קינוח צרפתיים מיוחדים). האוריינטציה היא צרפתית וכך היו המנות שקיבלנו לטעימה- טרטר טונה על אבוקדו, פאייה בסגנון צרפתי (עירוב מיוחד של ספרד וצרפת שכולל פירות ים ורוטב שמנת), וכמובן גם סטייק ברוטב שמנת לא נעדר מהטעימות (כי מזמן לא אכלנו בשר…). הקינוח היה מנה מיוחדת שעוברת במשפחה וכלל קרפ עם גבינות מתוקות – עדין ומסתדר נהדר עם יינות הקינוח. בתקופת הפסטיבל יתקיימו במקום ערבי ג'ז שילוו את האוכל.

דף "על הנהר"  – http://www.rest.co.il/sites/Default.asp?txtRestID=5121

ובפייסבוק- https://www.facebook.com/pages/%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%A0%D7%94%D7%A8-%D7%91%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%A8%D7%95-%D7%91%D7%A8-Al-Hanahar-Bistro-Bar/147191755364240

הפסטיבל מתקיים בין התאריכים 27 לנובמבר (נר ראשון של חנוכה) ועד 7 לדצמבר 2013, ונותן מענה מקיף לחופשת החנוכה הארוכה, ולכל טעם ובחירה. מזג האוויר המדהים באזור בחורף (והאמת, אצלנו זה לא בדיוק חורף לאחרונה…) מאפשר התנסות במגוון קולינרי עשיר. חוץ מהמקומות שאני ביקרתי, יש גם בין השאר (ובאמת שאי אפשר לכתוב פה את הכל) –

פתיחת מסעדת "1910" בחצר ראשונים בדגניה א' עם ארוחת שרינג המאפשרת טעימה נרחבת של מנות מיוחדות של השף עודד שוורצברד, משתה ספרדי ב"צל תמר"- באשדות יעקב איחוד שכולל טאפסים, פירות ים, סנגריות ומוזיקה בניצוח השף עומרי שחר, שירה בצבור בבית הבד "שמן המאה" בדגניה א', כמו של פעם עם עוזי וחיים אסנר, "מול הכינרת"- מרכז הקניות בו מסעדת "ערמונים" בצומת צמח, עם ערב מוסיקלי וארוחת "אכול כפי יכולתך" חופשי חופשי ועם הזמר רעות יהודאי בשירים קלאסיים מכל הזמנים, הפנינג סרטי קולנוע לכל המשפחה בבית גבריאל שכולל גם מתקנים מתנפחים, דוכנים, קרקס אקרובטי והפתעות, הרקדה חגיגית בעמק באפיקים- לחובבי ריקודי העם, עם ירון כרמל וחיה שיפמן- מיני מרתון של ריקודי כל הזמנים, סדנאות לעבודה עם בצקים לחנוכה לילדים- יצירת חנוכיה מבצק עם הקונדיטורית בשמת שוורצברד וינר בדגניה א', חפלה מזרחית ב"מזרחית של צל התמר" במתחם "מול הכנרת, כמובן כולל המון מוסיקה מקפיצה, ערב יווני במסעדת "רוברג" , קסמים וסיפורים לילדים בספריה של המכללה האקדמית כינרת, ו… כן, קחו אוויר, יש עוד המון המון –

מסיבת חומוס ב"יוסי של החומוס" בקיבוץ אפיקים, פעילות וטעימות ב"תמרים פלוס" עם הטעמים שאפשר למצוא רק באזור, מוסיקה אמריקאית ואירית במלון נוף גינוסר, סיורים ברכבת לילדים וסדנאות בנגריה של "סבא יוסי" בעין גב שבהן אפשר ליצור חנוכיות, סיורים מודרכים בחוות נהריים כולל תצפית על גבול ירדן, טיולי סוסים בוורד הגליל, פינות ליטוף ויצירה בהרבה מהיישובים והקיבוצים, סיפורי אוכל בחצר כינרת, סיורי טבע אם ברגל, אם ברכבים חשמליים, בהדרכה או במסלולים, במיולים או בג'יפים, טיול עששיות לילי בקיבוץ כינרת כולל קומזיץ כמו שצריך…

ואלה רק מעט מהדברים שאפשר לעשות בפסטיבל.

כדי להספיק את הכל מומלץ להשאר באזור באחד מסוגי הלינה הרבים – בתי מלון, כפרי נופש, אירוח כפרי בקיבוצים או אכסניות.

הפרטים המלאים, תאריכים, מחירים, קישורים לאתרים וכל המידע הדרוש נמצאים באתר הפסטיבל  –

http://www.kinneret.info/

ובדף הפייסבוק- https://www.facebook.com/taam.kinneret

ויש גם מבצע פרסים – שווה לבדוק בקישור – http://www.kinneret.info/?p=1952

קיבלתי להתנסות כמה מוצרים, כל אחד מהם משמש כנשנוש, ולכל אחד מהם ייחוד משלו.

המוצר הראשון היה סוכריות "ריקולה, ללא סוכר, בטעם צמחים, תפוח ומנטה.

בזווית האישית – במכוניות (גם שלנו וגם של הבן) יש תמיד קופסת סוכריות קטנה, בדרך כלל בטעם מנטה, לריענון הטעם בפה אחרי יום ארוך, או כדי להתעורר תוך כדי נהיגה. מצד שני, סוכריות באשר הן נושאות דימוי של "ממתק שמקלקל את השיניים" כמו שלימדו אותנו בילדות. הפתרון הוא – סוכריות בריאותיות, כמו אלה של "ריקולה".

טעם התפוח והמנטה מצטרף לסדרת הטעמים של סוכריות "ריקולה" שכולן כמובן סוכריות צמחים מופחתות קלוריות (כל סוכריה מכילה שש קלוריות בלבד!) ומביא תחושת מתיקות של התפוח עם רעננות המנטה.

ההתנסות שלי היתה דווקא בבית ולא בנהיגה, והשתמשתי בסוכריה כדי "להוריד" טעם של ארוחה כבדה. השגתי שני דברים – גם רעננתי את הפה והנשימה, וגם מיציתי את תחושת ה"אני צריכה משהו מתוק אחרי האוכל" כך שחסכתי גם קינוח שהיה עולה לי בקלוריות מיותרות.

יתרון נוסף של הסוכריות (שאני מקווה שלא אזדקק לו) הוא שהסוכריות מורכבות מ13 צמחים שונים ומיוחדים מאזור האלפים השוויצרים ויעילות מאד לגרון צורב.

מבחר הסוכריות כולל מלבד התפוח מנטה החדש, גם טעמי צמחים, מנטה, לימון מנטה, פרחי סמבוקוס, תפוז מנטה (מתה על זה במיוחד) ופטל חמוציות.

להשגה ברשתות פארמים, בתי מרקחת, חנויות טבע ורשתות שיווק.

המוצר השני שנשנשתי – "נשנושי קבנוס"  של מעדני יחיעם.

מדובר באריזת חטיפי קבנוס קטנים ודקים. היתרון של קבנוס בכלל הוא שהוא לא דורש קירור, מה שאומר שאפשר לשאת חבילה ולנשנש, בדיוק כמו שהאמריקאים אוהבים לעשות עם ה"ביף ג'רקי " למשל.

כמובן שהניידות הזו גם מאפשרת להחזיק אותם בתיק כנשנוש או כסתימת רעב מיידית כשאי אפשר לחכות לארוחה הבאה.

הבן מצא את השימוש האולטימטיבי כשלקח את האריזה, צרף אליה בקבוק בירה קרה ונעלם לחדרו לצפייה בסרט זומבים חדש…. (והאמת הוא צודק, הגודל נפלא כ"אוכל אצבעות" לכיבוד לאירוח חברים למשל).

עוד יתרונות שמצאתי – אני אכלתי עם הידיים ועדיין הן נשארו נקיות ולא שמנוניות, וכן הגודל של הקבנוס עצמו ושל האריזה (125 גרם) עוזר לשמירה על הכמויות הנצרכות.

להשיג ברשתות השיווק, כשר בשרי.

אחרונה אחרונה חביבה היתה חבילה של חטיפי מיני חלווה אחווה אישיים בשלושה טעמים.

כל דיאטנית תגיד שאם ממש רוצים מתוק, תמיד עדיף חלווה- מכיוון שבניגוד לממתקים שמכילים סוכרים וקלוריות ריקות, החלווה מכילה טחינה ושומשום שהם מוצרים בריאים , מכילים ברזל וחומצות שומניות בריאות ועוד.

הבעיה עם חלווה היא בדרך כלל שהיא טעימה מדי, והדרך קצרה מאד "ליישר" את גוש החלווה שמונח לנו מול העיניים. מעבר לזה הניידות קשה יותר עם חתיכה בגודל חצי קילו…

הפתרון של "אחוה,- אריזה של 18 יחידות בשלושה טעמים (וניל, עם פולי קקאו ועם פיסטוק) כשבכל חטיף 12 גרם ו64 קלוריות, שמאפשר גם שליטה על הכמות, וגם ניידות בכל מקום ועל הדרך רווח של בריאות מכך שהחטיף מכיל כחמישים אחוזים טחינה גולמית בעלת ערכים תזונתיים גבוהים. שלושת הטעמים גם מאפשרים גיוון לכל בחירה. (האהוב עלי הוא הווניל, אבל הדעות בבית חלוקות).

מההתנסות שלי המרקם היה רך ונימוח, התוספות לא השתלטו אבל נתנו טוויסט נוסף והכי יפה- החלווה מצויינת להכנס לנישה של "משהו ליד הקפה" במקום ה"מאפה" הסטנדרטי שמכיל פי ארבע קלוריות ובלי ערכים בריאותיים בכלל.

כשר פרווה, להשיג ברשתות השיווק.