חגיגות "סנט פטריק" האיריות כבר מזמן חצו גבולות ונחגגות בכל העולם, בדיוק כמו "וולנטיינס" , פשוט כי למה לא לשמוח כמה שאפשר בחגים כייפיים? במקור החג הוא לכבוד הקדוש פטריק שהוא הקדוש המגן של אירלנד והיום המוקדש לו הוא ה17 למרץ, והוא נחגג בצבעי ירוק כמובן, ועם הרבה בירה אירית, וויסקי אירי ואיך אפשר בלי מוסיקה וריקודים?
ארכיון תגים | מוסיקה
אוויטה- גדולה מהחיים.
אופרת הרוק "אוויטה" כבר עלתה על במות התאטרון הלאומי "הבימה" מעל שישים פעם, והביקוש היה כל כך גדול, שאי אפשר היה למצוא הצגה פנויה עבור הפרמיירה. אמש היא סוף סוף נערכה, וההמתנה היתה שווה . נתחיל מהסוף – אפשר היה לחשוב שאנו בברודווי מבחינת גודל ההפקה- גם מכמות האנשים וההשקעה, וגם מהשואו הענק, הקולות הגדולים והתנועה.
אווה "אוויטה" פרון היתה דמות מורכבת – מצד אחד, נערצת על ידי ההמונים, מצד שני שנואה על האיליטות ואנשי הצבא שראו בה מתאימה להיות "בין הסדינים" ולא כקובעת מהלכים פוליטיים של ארגנטינה.
פאנץ' ליין – חוויה תל אביבית לכל החושים.
כשאנו יוצאים לבילוי, אנו רוצים להנות בכמה שיותר חושים, ולחוות חוויה שכוללת הרבה דברים מעניינים וכייפים.
שילוב של קולינריה ומוסיקה מהווה מתכון מנצח, ומתכון כזה קיים בתל אביב כבר 23 שנים, ועדיין מוביל בגדול. מדובר במועדון ה"פאנץ' ליין" שמשלב מסעדה בשרית כשרה, עם מלצרים מזמרים, שגם משרתים את הסועדים וגם פוצחים בשירה מקצועית ומקסימה.
הגענו ל"פאנץ' ליין" בערב חורפי קריר, הושיבו אותנו במקומותינו (ורצוי מאד להזמין מקום מראש כי המועדון נתפס על ידי חבורות רבות, אם עצמאיות ועם כחלק מערב חברה למשל או אירוע) והאקשן התחיל. המלצרית שלנו הציגה את עצמה, חילקה תפריטים והביאה כוסות יין, ואז עברה לכובע השני, והצטרפה לחבריה המלצרים שעלו לבמה והחלו בשירים מכל הזמנים.
המסעדה היווניה שלי.
בסרט "החתונה היווניה שלי" שעוסק כולו בתרבות היוונית, ניתן חלק גדול לשמחה ולאוכל. עכשיו לא צריך לנסוע עד יוון כדי להיות שותפים לאווירה הכייפית והטעימה הזו, כי היא הגיעה אלינו – ממש למרכז הארץ, וליתר דיוק, למרכז ראשון לציון.
"היווניה" – פשוט "היווניה" – חמארה יוונית חדשה, בת חודשיים בדיוק ועושה הרבה שמח. השמחה מתחילה כמובן באלכוהול, שנמצא בכל צורה אפשרית בבר במרכז המסעדה. על הבר ממונה.. ובכן… בר. כן, בר הברמן, שידע לבחור מקצוע לפי השם, או שם לפי המקצוע…
נתחיל מהבירות שנמזגות לקנקני מתכת יפים ומשם לכוסות, דרך צ'ייסרים מכל סוג (ובמבצע על הבר בעשרה שקלים בלבד) וים קוקטיילים שונים, חלקם רשומים בתפריט וחלקם המצאה של בר מאותו רגע. בכלל, אני חייבת לציין שמדובר אולי בתפריט הכי ידידותי בעולם, שכל אחד יכול להתמצא בו בשניה. מה הכוונה? סימוני עלים ליד מנות צמחוניות (עלה אחד) וטבעוניות (שני עלים), ובעיקר סימונים ליד הקוקטיילים כדי לסמן מידת חוזק- חזק או עדין, וטעמים- פירותי או אניסי. האחרון חשוב במיוחד כי אניס הוא טעם ייחודי שכמו כוסברה – או שאוהבים או ששונאים, וביוון הטעם הזה בולט בגלל האוזו שמככב בהרבה מהקוקטיילים, ואני אחת שלא מסוגלת אפילו להריח אניס, כל שכן לטעום אותו, והאזהרה הזו באה לי מצוין.
הוזמנתי להכיר והחוש הראשון שפעל היה השמיעה- את האווירה משיגים שם על ידי מוסיקה אתנית, טורקית, יוונית וערבית, (ובהמשך מידע על ערבי מוסיקה מיוחדת לצעירים ולצעירים ברוחם).
כמובן שצריך להתחיל עם אלכוהול, ובהתאם להעדפות שלי, בר הכין לי קוקטייל "FRESH START " שהוא פירותי ועדין לפי הסימונים, ומכיל מיץ גזר, תפוז סחוט, מנה ביפיאטר ג'ין, טריפל סק ונגיעה לימונית (הקוקטייל , כמו כל הקוקטילים עולה 48 שקלים וכמו כולם מכיל מרכיבים טבעיים בלבד- עשבי תיבול, פירות ותבלינים).
חזרנו אליך ציונ(ה)
הדור האחרון – להקה עם ערך מוסף.
אומרים ש"הזהר במה שאתה מבקש, יכול להיות שתקבל את זה". את זה למד דני ויצפלד, מוסיקאי ונגן גיטרה שהגיע לטופ – סיבובי הופעות חובקי עולם עם קלי קלרקסון ואנסטסיה. גם ארז גינת המתופף הגיע לפסגות ולבמות הנחשבות בארצות הברית ובעולם כשהופיע עם כוכבים כמו הילרי דאף. ואז הם נתקלו בסימן הכי ישראלי בחו"ל – חבילת שוקולד עטורה בפרה מוכרת מאד, שגרמה לגעגועים לפרוץ, ולמזוודות להארז.
רכבת הצלילים של יוסל'ה רוזנבלט
כשקראתי את עלילת המחזה "רוזנבלט אקספרס" קפצו לי שוב ושוב המילים "פורסט גאמפ" . אחרי צפיה בהצגה אני יכולה בהחלט להסכים – הרבה נקודות משותפות יש בין הגיבור האמיתי יוסל'ה רוזנבלט והגיבור הפיקטיבי פורסט גאמפ.
ההצגה מהנה מאד, צוות השחקנים מוכשר וההמלצה שלי היא חד משמעית – ללכת!
אבל נתחיל מההתחלה- קבוצת שחקנים, על במה עירומה, כשמאחוריהם רק סדין מתוח שישמש להקרנת קטעי וידאו ארט ( שעליהם אמון יואב רודה, שגם צילם את כל התמונות שמופיעות בפוסט זה), ללא אפקטים מיוחדים (השחקנים עושים בעצמם את כל הקולות – משריקת הרכבת ועד נקישות וצלילים), עם אביזרים מעטים שהשחקנים בעצמם מזיזים לפי הצורך, יוצרים סיפור קסום שקשה להאמין כמה הוא מציאותי (וכן, בדקתי, ההצגה משקפת נאמנה את העובדות, עד לרמה של סכומי הכסף המוזכרים בה). הסיפור הוא סיפורו של ילד פלא בשנות התשעים של המאה ה19, שקולו כל כך קסום עד שרבנים מכירים בו כחזן למרות שהוא עדיין לא בגיל מצוות, שנודד עם אביו בין קהילות באירופה, שם הכרטיסים נמכרים בכמויות כשכל אחד רוצה לשמוע את הפלא. כשהוא גדל הוא מתעקש להנשא לנערה שפגש בגיל 12 למשך שעה בלבד, והם הופכים, כמו שהוא מתאר ל"שני אנשים עם נשמה אחת" .
צלילים בין החומות – פסטיבל צלילים בעיר העתיקה ירושלים.
בירושלים תמיד הכל אחרת – הריחות, הטעמים וגם הצלילים. משהו בהדהוד של המוסיקה בין החומות, באוויר ספוג ההסטוריה של העיר , גורם לטעם אחר, לגוון אחר להגיע לאזניים.
ממש אתמול התחיל פסטיבל "צלילים בעיר העתיקה" בפעם הרביעית, והחגיגה ענקית – בכל פינה ישנה במה שעליה מופיעים המון אומנים שונים, מכל הסגנונות והשפות, והכל פתוח חופשי וחינם לקהל הרחב.
אז מה יש לנו שם?
מקום בצמרת – מקום חם בלב.
בילדותי, מזמן מזמן, אי שם בשנות השמונים, התחנה שהכי כיכבה ברדיו היתה ללא ספק "רשת ג'" שהביאה לנו את ניחוח חו"ל . דרכה הכרנו את הלהיטים של מייקל ג'קסון, פול יאנג, החונקים וכך הלאה, וגם המון מוסיקה ישראלית. למעשה רשת ג', עם מצעדי הפזמונים שלה, לימדה אותנו מה הולך ומה נשמע, ואוסף השדרנים שלה- משוש עטרי ז"ל ועד מנחם פרי יבדל"א היו הכוכבים הגדולים שלנו (בעיקר כשלא דיברו על השירים והפריעו להקליט על ה"דאבל קאסט" שלנו…).
עכשיו הערוץ הראשון, גם בערוץ הHD שלו, מעלה את הסידרה "מקום בצמרת" – על שם אותו מצעד מיתולוגי, רק שהפעם לא צריך לשלוח גלויות ולקוות לזכות בתקליט, יצירתו של ניסן שור ובהפקה של ענת קנדל מ"פנס בודד הפקות" שבשישה פרקים (החל מיום חמישי הקרוב- ה22 לינואר בשעה 21:00 בערוץ הראשון ובHD, וכן בYES וHOT בVOD ) סוקרת את ההסטוריה של הפופ הישראלי כולל ראיונות עם כל מי שהיה בתחום אז – מהוותיקים יותֳר – כוכבי הפופ כמו שלמה ארצי, יגאל בשן וששי קשת, דרך להקות כמו החלונות הגבוהים, חלב ודבש, והמאוחרים יותר- נוער שוליים, אתניקס וגם "תיסלם" שולחת נציגות מכובדת של יאיר ניצני ויזהר אשדות. הסידרה כוללת גם את זמרי הנשמה כמו רותי נבון, זמרים "לאומיים" כמו אילנית ויזהר כהן, שייצגו את ישראל ב"אירווזיון" וראיונות גם עם אמנים עכשוויים שגדלו על המוסיקה הזו, כמו דנה אינטרנשיונל, שירי מיימון ועיברי לידר, וזו רק רשימה חלקית.
לא התאפקתי, ולנוכח מסע הזכרונות הזה, שלפתי את הזכרונות האישיים שלי בתמונות למטה…
(בתמונה למעלה – פגישה עם אליל הבנות אדם . בתמונה למטה- עם מנחם פרי באולפני רשת ג')
PROST! DIXIE!! ("לחיים דיקסי!!")
ב1810 חגג הנסיך של בווריה, לודוויג הראשון , את נישואיו לנסיכה בשם תרזה, ורצה לשתף את כל אנשי המחוז שלו בשמחה. הדרך לעשות זאת היתה פשוטה- בירה, נשנושים והרבה שמחה.
החגיגות לא פסקו עד היום וזכו לשם "אוקטוברפסט" והן נערכות בבוואריה מאמצע ספטמבר עד יום א' הראשון של אוקטובר, סך של כ16 ימים שבהם מליוני אנשים- גרמנים ותיירים, מתכנסים באוהלי ענק, שותים בירות מכוסות של ליטר, לובשים תלבושות מסורתיות, אוכלים אוכל מסורתי ובאופן כללי עושים הרבה שמח.
אבל ישראלים כבר לא צריכים להשקיע את הכסף הגדול שנדרש כדי לשהות בפסטיבל בגרמניה, כי בעשר השנים האחרונות יש לנו "אוקטוברפסט" משלנו, כאן בלב תל אביב, ב"דיקסי" הקלאסית של השף חיים כהן.
המסעדה , שביומיום פתוחה 24 שעות, שבעה ימים בשבוע (!!) וקיימת כבר יותר מעשרים שנה, היא מוסד ידוע שמוכר בזכות האוכל האמריקאי שמשלב גם טאץ' אסיאתי. לקוחות וותיקים באים וחוזרים כבר שנים ומגלים מצד אחד את המנות הקלאסיות המנצחות, ומצד שני תפריטים משתנים ומתגוונים , בהתאם לעונה ולדרישה.
ואיך נכנס פה ה"אוקטוברפסט"?
השנה, ממש עכשיו הוא התחיל (תאריך הפתיחה הרשמי היה לפני כמה ימים, בחמישי לאוקטובר) וימשיך עד 25 לאוקטובר, מה שכולל גם את חול המועד סוכות, כך שיש הרבה זמן פנוי ואפשרויות, ובמשך עשרים וארבע שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, ניתן יהיה לטעום עשרות סוגי בירה ממבשלות בוטיק מקומיות כמו "אלכסנדר", "הגמל הרוקד", "מלכה" , "נגב" ועוד, לצד מבשלות בינלאומיות מפורסמות וגדולות.
כמובן שבלי אוכל אי אפשר ותפריט מיוחד לפסטיבל ילווה את הבירות – נקניקיות בטעמים שונים, כמובן תוצרת בית, כמו גם הרוסטביף החם, פירות ים בבירה וצ'ילי ואפילו גלידה שעשויה מבירה שחורה (וטעימה בצורה מפתיעה!).
הגענו לטעום כמה מהאפשרויות (הרבות) בערב ההשקה של הפסטיבל.
טעמנו שתי בירות של "ויינשטפן" – אחת "ויינשטפן ויטוס גרמניה" – אחוז אלכוהול יחסית גבוה- 7.7%, בהירה ועם טעמים מאד חזקים. דומיננטיות של שמרים ומאלט.
השניה היתה מתוקה יותר ועדינה יותר – "ויינשטפן FESTBIER" עם 5.8% אלכוהול, שמכינים במיוחד לפסטיבל פעם בשנה, והטעם הדומיננטי שאני הרגשתי בה היה דבש. היא שונה מהבירה הרגילה וכאמור מיוחדת.
בכלל, צוות ה"דיקסי" בראשות השף חיים כהן בחרו מגוון מיוחד של בירות, בעיקר כאלה שאי אפשר להשיג במקומות אחרים או באירועים דומים.
עוד טעמנו את ה"ליפמנס פרוטס" הבלגי, שהכיל 4.2% אלכוהול בלבד, ומבוסס על חמישה סוגים של פירות אדומים – תות, אוכמניות, דובדבנים, פטל וסמבוק, מאד פירותית ומתוקה, נשית יותר.
עוד טעמים מסקרנים שיש בתפריט הבירות – בירה אנגלית שמורכבת מג'ינג'ר ללא גלוטן, בירה שמוגדרת כ"בירה לאמיצים בלבד" – ה"דנסינג קאמל גולם" עם 12 אחוזי אלכוהול , חזקה מאד ומרוכזת בעקבות תהליך הקפאה.
ישנן כמובן גם בירות חיטה, ואייל.
יש אפשרות ל"בירה ללא תחתית" – ממבחר כל בירות הפסטיבל בחבית ב80 שקלים, או ממבחר מהן ב65 שקלים.
לצד האלכוהול טעמנו גם את המנות המיוחדות שמלוות אותו – "כנפי עוף ברוטב חריף" – מנת הדגל של ה"דיקסי" – (מחיר בין 32-74 שקלים, תלוי במספר היחידות). אני לא חשבתי שהכנפיים חריפות – מבחינתי, ואני רגישה לחריף, הן היו פשוט רכות ונעימות.
שני סוגי נקניקיות – בלחמניה (נקניקיה איטלקית) ובטורטיה (נקניקיה מקסיקנית) שהגיעו עם צ'יפס וקולסלואו משובח (44 שקלים למנה), והורגשה בהן היד האוהבת שעמלה עליהן.
מיקס פירות ים בצ'ילי ובירה – ב72 שקלים – מנה עשירה של מולים , שרימפס וקלמארי בתיבול מתקתק.
כריך קורנביף- 200 גרם פרוסות קורנביף תוצרת בית עם לחם שיפון, חרדל דיז'ון, חסה ובצל, ביחד עם צ'יפס (47 שקלים) – כריך שיכול להספיק לשניים.
ולקינוח כמובן הגלידה המיוחדת – גלידת בירה שחורה. יכול להיות שאם לא היייתי יודעת שזו בירה שחורה, לא הייתי מצליחה לזהות מה הטעם המיוחד, אבל בכל מקרה זה היה פשוט טעים ושווה לנסות (2 כדורים ב18 שקלים).
לאורך ימי הפסטיבל יתקיימו גם הרצאות בנושא בירה, סרטי דוקו וסרטים קומיים בנושא בירה וגם תקליטן ישנו בתוכנית.
עוד פרטים על המסעדה, והפסטיבל – http://www.dixie.co.il/site/home.asp
ובפייסבוק – https://www.facebook.com/dixie.grillbar