ארכיון תגים | ראשון לציון

שמש חורפית ב"שמש אדומה".

כשמתכננים אירוע, בדרך כלל חושבים על הגימיקים- זיקוקים, הפרחת יונים, כרטיסים דיגיטליים ושאר ירקות. כשזוכרים אירוע, הדבר שבדרך כלל זוכרים, הוא האוכל. הזיקוקים יכולים להיות מרהיבים אבל אם האוכל לא טוב, האורחים יוצאים בתחושת החמצה.

כבר חלפו ימי ה"דג או עוף" עם רוטב פטריות, וגם סלט הוולדורף כבודו במקומו מונח, ורצוי לא על שולחן הכיבוד ואולמות אירועים רבים כבר הפנימו שהגיוון, הטריות, המבחר ושילוב הטעמים הם הנוסחה המנצחת.

"שמש אדומה" לקח את זה צעד אחד קדימה (או בעצם, הרבה צעדים קדימה) והרחיב את המושג "אוכל של אירועים" לגבולות חדשים ואין סופיים.

"שמש אדומה" הוא מתחם אירועים במערב ראשון לציון (רחוב אלטלנה 2) והוא כולל שני אולמות בגדלים שונים לכמויות אורחים שונות, כשמעבר לעיצוב היפיפה כולל מתחמי הכנת אוכל שונים כמו מאפיה, קונדיטוריה, קצביה, מתחמי דגים, מתחמי מנות חמות וכדומה, כש13 שפים (!) שכל אחד מתמחה בסגנון אחר, יוצרים את החוויה הכוללת.

אני הוזמנתי לנסות את תפריט החורף של "שמש אדומה"  – שהוכן על ידי שף בני מדר, שכולל מנות חמות ומחממות עם תיבולים כמו ג'ינג'ר, שום, פלפל חריף (במידה) ותבשילי קדרה ארוכי בישול, ביחד עם מרקים עשירים ומיוחדים.

תחילה הוגשו לשולחן מגוון סלטים רענן עם ירקות טריים ומבושלים, גרעינים ואגוזים, רטבים, ותיבול, יחד עם פוקצ'ות חמות ועסיסיות שיצאו הרגע מהתנור. אני התלבשתי על סלט עם המון סלק ואגוזים מקורמלים, ועל מטבל כוסברה מיוחד. לא היתה שום אפשרות לטעום את הכל , אחרי הכל, צריך היה להשאיר מקום למנות העיקריות…(אבל לא יכלנו להתעלם מהכרובית האפויה בטחינה, שחומה ועסיסית שהגיעה בגדול לשולחן).

קיבלנו לטעימה ארבעה סוגי מרקים ממבחר מרקי החורף – מרק מינסטרונה עשיר, מרק ארטישוק ירושלמי, מרק תירס טרי (מאד) והפיבוריט המנצח של כולם בשולחן – מרק חצילים עם טעם קל של עישון, אם היה אפשר לקחת גאלונים הביתה, כולנו היינו סוחבים.

מנות הקדירה הוגשו בטאג'ינים יפיפייים וכללו בין השאר מנה מרוקאית של בשר ראש עם חומוס, תבשיל מוח ושקדי עגל (תנו לי לאכול מוח וסגרתם ענין), טנזיה מתקתקה עם פירות יבשים, אסדו שחום עם רוטב מתקתק ועוד מנות בשריות רבות, שלוו כמובן בקוסקוס.

חלק מהמנות הוגדרו כ"פיקנטיות" אבל לא היה מה להבהל, באמת שלא חריף אלא עקצוץ נעים שמקרר במקצת את כבדות וחום המנות.

קינוחים תמיד בעייתיים כשזה מגיע לתפריט בשרי כשר. אנחנו קיבלנו מגוון של קינוחים , כולל כאלה שבכלל לא צריכים חלב מההתחלה, והם היו השווים ביותר- מלאבי בשני טעמים – עם נוגט ועם מי וורדים קלאסי, סורבה פסיפלורה, סופלה שוקולד (יאמי יאמי) כולל הנוזליות הנדרשת בפנים, והמנצחים של מגש המתוקים – כדורי אגוזים מתוקים עטופים בשערות קדאיף מקורמלות, והכל על מקל בפרזנטציה יפיפיה כפי שאפשר לראות בתמונות.

כאמור בגלל מגוון המטבחים הרב והאפשרויות, כל בעל אירוע יכול למצוא כאן תפריט לפי טעמו ואפשרויותיו (כולל אירוע טבעוני לחלוטין!).

את כל הפרטים (והתפריטים ) אפשר למצוא ב – http://www.red-sun.co.il/

אלפרו – עכשיו לכולם.

נתחיל מהסוף – הסיכוי שאני אהפוך לצמחונית, כל שכן לטבעונית, קטן טיפה יותר מהסיכוי שאלד את בנו של הנסיך הארי, מה שיהפוך אותי ל"הוד מעלתה הנסיכה שושנה אלישבע חזן גרינברג ווידזור".

כאחת שהשתחררה מכבלים קולינריים בדמות כשרות, בוודאי שלא אסכים להיות כבולה בשום הגבלות אחרות מלבד טעמי האישי (מה שאומר שאני לא אוכלת חריף, אניס וכל דבר בטעם של קולה, כי אני לא סובלת את זה).

ההזמנה לסקר סדנה שבה ישתמשו במוצרים של "אלפרו" נראתה לי במבט ראשון לא שייכת , מה לי ולמוצרים "שמיועדים לטבעוניים?". ואז הוסבר לי שאמנם "אלפרו" התחילו עם משקאות סויה אבל עכשיו עברו למשקאות חדשים מהטבע, במגוון טעמים מיוחדים, שגם מי שלא מתנזר ממוצרי חלב או בשר, יכול להשתמש בהם כדי להעשיר מנות וליצור הרכבים חדשים, וכמובן גם למי ששומר כשרות ורוצה אחרי הסטייק לאכול קינוח טעים שאינו חלבי למשל.

הגעתי ל"מבשלים חוויה" – מקום בו התארחתי רבות בעבר, ופגשתי את הבעלים שף יניב פרתם שהפעם העביר את השרביט לבשלנית (ששונאת שקוראים לה "שפית") – אורי שביט. אורי, בעלת הבלוג המצליח "טבעוניות נהנות יותר" ובעלת רקורד של כתיבה, קולינריה, הופעות טלוויזיוניות ועוד, הרימה את הכפפה ויצרה מגוון של מנות שמבוססות על המשקאות החדשים של "אלפרו".

המוטו של אורי הוא "מקומי, טרי , עונתי". השילוש הקדוש של בחירת מוצרי הגלם.

על השולחן נפרשו קערות רבות מלאות בכל טוב הארץ – פירות, ירקות ואגוזים, יחד עם מגוון משקאות הטבע של "אלפרו".

"אני תמיד מתחילה בהרמת כוסית" אמרה אורי והכינה לנו שני קוקטיילים. הראשון היה קוביות של מנגו שמעליהם נשפך רום ואז ניתן להן לעמוד כדי שהפרי יספוג את טעמי המשקה, ובמקביל טחנה אורי עוד מנגו במערבל ביחד עם משקה אורז של "אלפרו". הכל נמזג מעל לרום ולקוביות המנגו, ונוספה למעלה גם נענע בשביל העיקצוץ. המשקה שיצא היה מאד קיצי ומרענן וכולנו דגנו את הקוביות מלמטה.

משקה נוסף שהכינה אורי היה גירסה של משקה שקדים, כשהיא השתמשה בעירבול של משקה שקדים של "אלפרו" ביחד עם מעט (מאד!) שקדים מרים טחונים (לטעם של מרציפן) ושוט של ערק. אני כאמור לא סובלת טעמים של אניס ולכן ביקשתי להמנע מהערק, מה שהשאיר לי משקה שהזכיר רוזטה או את משקאות השקדים שמוכרים בשווקים מהדוד הגדול. קוביות קרח מרעננות קישטו את כל העסק.

אחרי האלכוהול הגיע הזמן להתעסק בעיקר והתחלנו עם שייק פירות. כולנו אוהבים שייק פירות, בוחרים את הפירות שרוצים ומוסיפים להם נוזל כלשהו והכל למערבל. בבית בדרך כלל אנו מכינים על בסיס מים או על בסיס חלב, כאן הבסיס היה משקה שקדים ועוד קצת עלי נענע, והתוצאה היא משקה מרווה ועסיסי, מלא בריאות.

הגיע הזמן לאכול ואורי דיברה על ממרחים טבעוניים. ההדגמה היתה על שעועית לבנה שהושרתה. אורי סיפרה שהתייעצה עם תזונאית שאמרה שגם שעועית מוקפאת שומרת על ערכיה התזונתיים ואפשר להשתמש בה כשאין זמן להתעסק עם שעועית טריה. גם כאן השעועית הונחה במערבל, הפעם עם משקה אורז של "אלפרו", ובתוספת שום, לימון ותיבול של גרידת לימון , מלח ופלפל, וטחינה איטית ליצירת אמולסיה, הכל הפך לממרח שהוגש לנו עם מקלוני ירקות ותיבול כבקשתינו (חתיכות קטנות של בצל ירוק, חתיכות פלפל אדום חריף וכו').

מבחינתי זה היה ממרח טעים בפני עצמו, ולא רק כ"מזון לטבעונים". (וגם בריא מאד כמובן, בקטניות יש ים יתרונות בריאותיים).

המנה הבאה שאורי הכינה היתה גם החביבה עלי ביותר, וגם למדתי בדרך הרבה דברים. מדובר היה בפולנטה קרם תירס עם עגבניות בשום צלויות בתנור. מה למדתי תוך כדי המנה?

למדתי שאפשר לקלף שום על ידי הנחתו בין שתי קערות מתכת (אחת בתוך השניה) ושפשוף, למדתי ש"שערות" של התירס הן בעצם כמו נבטים בריאים מאד שאפשר לאכול ולהוסיפן לכל סלט , ולמדתי את הפטנט – איך "חולבים" מהתירס את המיצים שלו בלי הגרעינים עצמם. וככה זה הולך- בהתחלה מעבירים סכין חדה על הגרעינים עצמם ועושים בהם חתכים לכל האורך, פשוט כדי "לפצוע" את הגרגרים. אחר כך אוחזים בסכין הפוך, ועם גב הסכין (ולהחזיק בבקשה בחלק התחתון, לא בחלק של הלהב!) פשוט מגרדים את התירס כשהוא עומד באלכסון, וכך אוספים על הקרש את כל הקרם בלי הקליפות. בגירוד נמרץ אפשר להוציא הרבה מאד קרם מכל תירס. (מדובר כמובן בתירסים טריים, לא מבושלים ).

את הקרם הניחה אורי במחבת שעליו כבר חוממו שני סוגי שמנים – שמן זית ושמן קוקוס שנועד להעשיר (ולהחליף חמאה) בלי להביא טעם "קוקוסי".  היא הוסיפה משקה שקדים של "אלפרו", ומלח ופלפל. עוד קצת הסמכה והפולנטה מוכנה.

במקביל היו בתנור עגבניות שרי שניצלו בעדינות עם שיני שום שלמות מקולפות, ואז היתה הרכבת המנה- הנחת כמה כפות של פולנטה, עליהן עגבניות שרי ושום, ועליהן פטרוזיליה ושקדים לבנים פרוסים.

המנה היתה טעימה מאד, פשוט ככה. ביקשתי תוספת.

הגיע שלב הקינוחים, וגם כאן, כמו שני משקאות ושתי מנות עיקריות, גם שני קינוחים התבקשו.

השימוש הפעם היה במשקה אגוזי הלוז של "אלפרו" שהוא מתוק יותר ומזכיר טעם "נוטלה" עדין.

בקערה הונחו שקדים פרוסים לבנים, תוספת קמח לחיבורים (אורי השתמשה בקמח חיטה מלא, אם כבר עוגיות, שיהיה קצת יותר בריא),מייפל אמיתי, וגם זרעי צ'יה, חמאת שקדים בשביל השומן, משקה שקדים (מה שהופך את העוגיות ל"עוגיות שלושת השקדים – משקה, חמאה וגם שקדים בעצמם).  הכל נכנס לתנור בחום של 170 מעלות, כשהזמן תלוי בתנור – ויכול לנוע בין 7 ל15 דקות, צריך להשגיח. העוגיות מוכנות כשהן זהובות וצריך להזהר כשמוציאים אותן כדי שלא יתפרקו.

הקינוח השני היה משהו שאפשר לעשות בשניות. כל מה שצריך זה בננות קפואות בפריזר.

הבננות נשלפו והוכנסו למערבל, ביחד עם כל מה שמתחשק- שוקולד מריר, אגוזים, מה שבא, וכמובן עם משקה אגוזי לוז . אחרי עירבול וטחינה נוצרה "גלידה". למה "גלידה" ולא "סורבה"? כי המרקם היה של גלידה אמיתית למרות שמדובר על בסיס של בננות בלבד. התכונה הזו של הבננה היא זו שנותנת את כל המרקם ומצד שני הטעם של הבננה לא משתלט כך שאפשר להפוך את הגלידה לכל מה שמתחשק- בתוספת טחינה וסילאן מקבלים גלידת חלבה, בתוספת אגוזים מקבלים "צ'אנקי מנקי" ועוד.

 

המשקאות החדשים של "אלפרו" בהחלט מגוונים מתכונים, מאפשרים מגוון רחב יותר של מנות למי ששומר כשרות או לטבעונים ובעלי רגישויות, וגם לאנשים "רגילים" כמוני, שאוכלים הכל, ונהנים לטעום טעמים חדשים.

ל"אלפרו" יש גם תחליף שמנת 5% שמצוין להקרמה, גראטן, משקאות ועוד (לא להקצפה).

המוצרים החדשים כמו שכתבתי בפתיחה, מיועדים לקהל הרחב ולא רק לטבעונים, ונוחים לשומרי הכשרות, לבעלי הרגישויות למיניהם כמו ללקטוז, ולבעלי אג'נדות חברתיות וסביבתיות שונות (וגם למי שרוצה לגוון את המנות בטעמים חדשים).

אתר "אלפרו" – http://www.alpro.com/il

תאוות בשרים.


בפעם הקודמת שהתארחתי ב"מיטבול" בראשון לציון (http://cafe.mouse.co.il/post/2612515/) התנסתי בעיקר בהמבורגרים המיוחדים של המקום. הפעם הסיבה לאירוח היתה תפריט חדש המכונה "בוצ'ר" שנוסד זה מכבר, ולדברי עודד, הבעלים של המקום, הומצא פשוט כששלושת השותפים במקום ישבו סביב נתח גדול שרק הגיע, וחשבו – "רגע, אנחנו רוצים לאכול את זה ככה!".
ו"ככה" זו בדיוק הדרך שהנתחים מגיעים – נתח במשקל קילו או שניים, עם תוספות והרכבים שונים (יש קומבינות שונות ותלוי אם מדובר באנטריקוט, סינטה או פילה כפי שאפשר לראות בתמונה של התפריט). המחירים נעים בין 355 ₪ לקילוגרם אנטריקוט או סינטה עם שתי תוספות לבחירה, ועד 900 שקלים לשני קילוגרם פילה עם תוספות וכוסות יין אסמבלאז, ריחן או איתן של יקב ברקן.

הנתחים מוגשים על עגלת קצבים ונפרסים לעיני הקהל.

אבל לפני הבשר כובדנו בטעימות ממנות הפתיחה של התפריט הרגיל –

צ'יקן צ'ילי – נתחוני עוף מצופים בטמפורה , מוגש ברוטב צ'ילי מתוק- 45 שקלים בתפריט
קרפצ'יו הפוך – מוגש עם עלי בייבי , גבינת פרמזן וטוסטונים – 45 שקלים
ברוסקטה- סינטה כבושה בתערובת עשבי תיבול פיקנטית , מוגש על טוסטונים – 37 שקלים
כנפיים צ'ילי טקסס סטייל – 8 או 14 יחידות – 32-44 שקלים.

מבין ארבע הראשונות , אם הייתי צריכה לבחור אחד, הייתי הולכת על הברוסקטה, לא הרגשתי "עשבים פיקנטיים" אלא יותר חמיצות נעימה שהתחברה לי טוב עם הבקר. שאר המנות היו חביבות , רק אזהרה- הכנפיים בסגנון "טקסס" היו חריפות. כמה חריפות? טוב, לפולניה כמוני זה היה חריף ודקות ארוכות אחר כך עוד הרגשתי עיקצוץ בשפתיים. לטעמי הולך הכי טוב עם בירה קרה לצינון העסק.

סלט הגיע כמנת ביניים – "סלט כרוב ונבטים"- סלט שהוגדר ל"הרגיע את המצפון" כפי שכתוב בתפריט והכיל כרוב, נבטים, בוטנים וגזר, בוינגרט לימונים מתקתק – 40 שקלים. אני מאד אוהבת בוטנים והטעם שלהם היה דומיננטי בסלט. למרות שהמטרה בערב הזה היתה בשר, והיה חבל להתמלא, בכל זאת הקערה רוקנה.

מלכי הערב התגלגלו לעברנו, קודם פילה, אחר כך סינטה ובסוף אנטריקוט. הם נפרסו על השולחן ולוו בתוספות של רטבים (כולל רוטב שמנת פלפלים ורוטב "קטשופ" פלפלים פיקנטי), פירה (חלבי, הללויה!) עם בצל מטוגן (16 שקלים), "גרליק צ'יפס – צ'יפס עם שום ופטרוזיליה" – 17-20 שקלים תלוי בגודל, שעועית ירוקה מוקפצת (19 שקל), ואורז (16 שקל).

הבשרים הוזמנו במידה "מדיום" ורובם היו כאלה, חוץ מהסינטה שהושארה טיפה יותר מדי, ובגלל שהיא גם ככה נטולת שומן, התייבשה במקצת. אני לא יודעת אם זו הקירבה לוולנטיין'ס דיי אבל המלח הגס שפוזר על המנה ובקרסט שלה, היה קצת יותר מדי וגרם למליחות גם בבשר עצמו. הייתי מעדיפה שהבשר יוגש ללא מלח בכלל, ושאקבל את המלח והפלפל בצד לבחירתי האישית.

בתוספות – הבצל המטוגן היה להיט, הצ'יפס עם השום היה פחות, אולי בגלל העזות של השום. מבחינתי עדיף בשר נטו, ואת התוספות לשים כנשנוש לצד השתיה החריפה של המקום.

לסיום העיקריות עוד קיבלנו שני מנות "איפון" – ההמבוגר עם אדאדו מעושן וביצת העין. קיבלנו שניים – אחד ללא גבינה למי שלא רוצה לערבב בשר וחלב, והשני עם. סיקור נרחב על ההמבורגרים ניתן למצוא בלינק שצרפתי כאן למעלה. (84 שקלים למנה של 300 גרם).

אחרי כל זה צריך קינוחים להוריד את הבשר וכאלה קיבלנו ארבעה.
עוגת גבינה עם פירות יער (מחיר לא מופיע בתפריט)
"זעזוע מוח" – כדורי גלידה קפואים מטוגנים בציפוי טמפורה בים של שוקולד חם (44 שקלים)
טארט טאטן – טארט הפוך של תפוחים מזוגגים בקרמל עם גלידת וניל (41 שקלים)
וופל בלגי חם – עם שלושה כדורי גלידה, קצפת ורוטב שוקולד (49 שקלים).

את "זעזוע מוח" טעמנו פעם קודמת (ואפשר למצוא גם את זה בלינק) – בתור חובבת שוקולד זו היתה הבחירה שלי.
העוגות – התפוחים והגבינה היו בסדר, מבחינתי היו אופציות טובות יותר, לחובבים.
הוופל הבלגי היה מנה מרשימה, מגדל של וופלים עם קצפת וכמויות גדולות של גלידה, מספיק לשלושה אנשים ויותר.

במקום אפשר לרכוש בשרים לפי משקל להכנה בבית.

אתר המסעדה – http://www.meatball.co.il/index.php
תפריט הבוצ'ר – http://www.meatball.co.il/index.php?p=297

לה בלה תרזה.

ראשון לציון, מתחם "סינמה סיטי". אני מוזמנת להכיר את "תרזה" – מסעדה איטלקית במרכז המתחם.

המסעדה קיימת כבר שנתיים וחצי ובדיוק עכשיו עובדים על שינויים בתפריט, שיוצגו בעוד כחודש וחצי.

המוטו של המסעדה, הרשום על התפריט "כשנותנים בשמחה נותנים הכי הרבה", ומבחינתי היתה הרבה שמחה, בעיקר כשראיתי את גודל המנות.

ראשית, התפריט- מסודר מאד, הן לפי סדר המנות והן לפי מחירים, כך שקל מאד לבחור מה שרוצים ולשלוט בהוצאה הכספית, בעיקר מהסיבה הפשוטה שהמחירים בפירוש נמוכים מהמקובל. כך למשל יש מנות פתיחה נחמדות מאד ב15 שקלים (!) ועד 25 שקלים, מה שקשה מאד למצוא במקומות אחרים, והגודל זהה לגודל במסעדות אחרות ויקרות הרבה יותר, מנות עיקריות ב35-40 שקלים, וקינוחים ב30 שקל שמספיקים לשניים.

המקום מתמחה במנות פסטה (שנרכשת טרייה מיצרן איטלקי), ובפיצות מיוחדות וישנן מנות לקהלים רבים- מקהל משפחות וילדים שמגיעים הרבה בשבתות בבוקר ונהנים ממנות מיוחדות לילדים, ועד צ'ייסרים בעשרה שקלים ומבצעי אחד פלוס אחד על הבר, לבוגרים יותר (המקום פתוח עד אחת בלילה באמצע השבוע ועד מאוחר יותר בסוף שבוע, כך שאפשר לראות סרט ואז להמשיך את הבילוי).

אנחנו התחלנו את הארוחה שלנו בכוס שמפניה כייפית ויחד איתה הגיעה ההצעה לנסות את לחם הבית. מי שמכיר את הפוסטים שלי יודע שאני מתה על לחמים ביתיים טריים, אבל היות וידעתי שצפויות לנו פחמימות רבות כמקובל באוכל איטלקי, העדפתי לוותר. במחשבה שניה הצטערתי על זה. בפעם הבאה שאני בסביבה בהחלט אנסה את הלחם (15 שקלים לפוקצ'ת הבית עם מטבלים).

מה שכן טעמתי מהמנות הראשונות היה:

–        "קרנץ' פטריות " – פטריות במילוי תערובת גבינות מצופות בקרנץ' פירורים ברוטב שמנת ובצל ירוק (20 שקלים לארבע יחידות). מנה קלה מאד, מתקתקה במידה ואם הייתי מזמינה את הפוקצ'ה ,בוודאי שהייתי מנגבת בעזרתה את הרוטב.

–        "כדורי פירה" – מנת כדורי פירה וכרובית מטוגנים בליווי רוטב (15 שקלים למנה נדיבה) – נשנוש חמוד מאד, לוהט, התלהבנו בעיקר מהכרובית. למרות הטיגון, המנה לא היתה שומנית ונשארנו עם אצבעות נקיות . (כן, אנחנו אוכלים עם הידיים!).

–        "סלט בטטה" – מגוון עלים וירקות, בטטה מטוגנת ושביבי פטה מגורדת בבלסמי ווינגרט  (20 שקלים למנה נדיבה). טוב, אני אוהבת בטטות, אני רגילה אליהן כשהן רכות ובסלט הזה הן הגיעו פציחות, קרנצ'יות, כמו סוג של "תפוצ'יפס" אבל מבטטה מתוקה. בסך הכל סלט כייפי. הולך טוב עם אלכוהול.

(בתמונות למעלה משמאל – קרנץ פטריות, למעלה מימיין סלט בטטה, למטה משמאל כדורי פירה)

מגוון העיקריות גדול וכולל פיצות, פסטות ובשר.

אנחנו קיבלנו  –

"המבורגר איטלקי" – ב45 שקלים (זול מאד יחסית למנות במסעדות מקבילות) קיבלנו המבורגר גדול (לא צוין המשקל) כולל הלחמניה, הירקות והצ'יפס ליד (ניתן לבחור גם בירקות או בפירה וכו'). הטוויסט האיטלקי שבמנה היה רוטב הפסטו הנלווה. נשאלנו לגבי מידת העשיה, ביקשנו את המלצת המקום והיא היתה "מדיום וול". הבשר היה חתיכה גדולה וגבוהה, שבסוף העדפנו לאכול ככריך פתוח עם סכין ומזלג במקום לסגור להמבורגר שגדול מדי מכדי לנגוס בו בצורה הרגילה (לא שיש לנו תלונות על הגודל… J ).

"פיצה תרזה" – המלצת הבית (בתפריט כתוב בגדול "מומלץ!!!!!!" – סימני הקריאה במקור) שכוללת פיצה ברוטב עגבניות עם גבינות, בצל סגול, שמנת עיזים, נגיעת פסטו ובעיקר שתי ביצי עין. (מחירי הפיצות 40 שקלים והן מספיקות לשני אנשים). אם היה לי מקום הייתי טועמת גם את הפסטות, כי בסך הכל שילוב של טריות, נדיבות במרכיבים ובגודל, ומגוון רעיונות וטעמים, יוצר מנות טובות.

(בתמונות – משמאל ההמבורגר, מימין הפיצה)

תפריט הקינוחים מציג מגוון מנות, חלקן סטנדרטיות (סופלה שוקולד, פאי תפוחים ) וחלקן מקוריות (קוביית רוזמרי שעשויה משוקולד בלגי על קרנץ'. )אבל שוב, אנחנו התמקדנו בהמלצת הבית – מנה בשם "תרזה" שכוללת לפי ההגדרה "מוס נוטלה בשילוב מוס שוקולד לבן על מצע בשקוטים בציפוי עדין של גנש שוקולד לבן בליווי כדור גלידה וקצפת". (כמו כל הקינוחים – 30 שקלים). בפועל קיבלנו צלחת גדולה, עם כדור שוקולד עם רוטב שוקולד (שכחתי לשאול מאיפה הגלידה כי היא היתה איכותית..), עוד הר קצפת קלילה ובעיקר כיפה של שוקולד לבן, כשבתוכה שכבות של כאילו עוגה, ובאמצע פס נוטלה. הכל ביחד היה פצצה של מתיקות. לא חושבת שבן אדם אחד יכול להתגבר על זה בעצמו, בטח שלא אם אכל פיצה או פחמימה אחרת קודם, ולזוג זה יכול להיות מושלם לחלוק.

 למסעדה מבצעים רבים, מארוחות עסקיות משתלמות, שאפשר להוסיף להן גם קינוח בחצי מחיר, ועד מבצעי אלכוהול כמו שהזכרתי בתחילת הפוסט.

ישנן אפשרויות ישיבה שונות ,בתוך המסעדה עצמה או בחצר שלה ליד בריכה רומנטית.

כתובת המסעדה- ילדי טהרן 3 (בתוך סינמה סיטי) ראשון לציון. חנייה נוחה חינם במתחם.

אתר המסעדה – http://www.rest.co.il/sites/Default.asp?txtRestID=11000

שווה להתעדכן באתר בתפריטים החדשים ובמבצעים.

עיר ה-בירה- של ראשון לציון

כשאמרו לי שאני מוזמנת לפאב חדש, האמת שחששתי בגלל שפאבים מתקשרים אצלי למקומות אפופי עשן סיגריות ואיפה שיש סיגריות אני לא מתקרבת. לשמחתי כבר כשהגעתי ל" draft & more 55 "   הסתבר שלי שיש הפרדה מלאה בין מעשנים ללא מעשנים ואכן לכל אורך הערב לא חשתי אפילו בריח קלוש של סיגריה.

 המקום פתוח מזה שלושה חודשים ומבוסס כאמור בעיקר על בירות, שעל מספרן נשען שמו של המקום – 55  סוגים שונים, כשהייחוד הוא שכל בירה נמזגת בדיוק לכוס המתאימה לה, והמבחר כולל אייל, סטאוט, לאגר והרבה סוגים ייחודיים (כמו בירה טרמפיסטית שנוצרת רק במנזר  בעל הגדרות מדוייקות), בירות בטעמים (חביבות במיוחד על נשים) ובירות שנמצאות בלעדית רק בפאב.

המקום מעוצב בסגנון אירי סקוטי ויש לו אפשרויות ישיבה מגוונות – מרומנטיקה על ספות ועד שולחנות אבירים לחבורות בגדלים שונים. מסכי טלוויזיה רבים מקיפים את המקום למען אירועי ספורט או שידור קליפים מוסיקליים שונים.

 " draft & more 55 "   הוא הפיתוח האחרון של בעלי "טמפל בר", "בלאק" רשת ההמבורגרים (ואכן, שף צחי בוקששטר הוא האחראי על התפריט של " draft & more 55 " ) ורשת דיאנא – איציק אדרי,שהביא מערכת מזיגה מיוחדת  למקסימום הנאה מכל הבירות. המטרה לפי אדרי היא לסייע לתרבות הבירה להשתרש בארץ בדיוק כמו תרבות האוכל ולשמש בית לבירות בינלאומיות ובירות בוטיק ישראליות.

 אנחנו פתחנו באלכוהול כמובן, כשהצד הגברי בוחר בהמלצת המלצר בחצי ליטר של "גוסר" ואני רציתי קוקטייל. לצערי אין שמנת בבר כך שלא יכלתי לקבל את ה"רוסי הלבן" שאני אוהבת, אבל ההעדפה הנוספת שלי היתה וודקה אשכוליות אדומות שהוגשה בשיטת ההכנה העצמית – קיבלתי כוס אחת עם וודקה, כוס אחת עם מיץ אשכוליות אדומות וכוס אחת עם קרח, כך שיכלתי לערבב לעצמי את המשקה לפי רצוני. טווח המחירים הוא כ+30 שקלים לחצי ליטר בירה, וכ44 שקלים לקוקטיילים. אחר כך דגמנו גם בירה שהומלצה על ידי ניר, מנהל המקום, בשם "לה שוף" שמכילה 8% אלכוהול והיא מיוצרת בבלגיה ומכילה 25 סוגי פרחים שונים, מה שנותן לה טעם מיוחד וקליל. בכלל, שווה להתייעץ עם צוות המקום כדי לבחור מבין הבירות השונות.

(בתמונות – למעלה – בלוגרית בעבודה, ומצד ימין לחם הבית, למטה משמאל צ'יפס, באמצע טבעות בצל וכוס וודקה אשכוליות אדומות שהרכבתי לבד..)

לצד המשקאות, מיד כשהתיישבנו הונחו על השולחן שתי קעריות- של "מאנצ'יז" שונים ושל ירקות כבושים.

למקום תפריט אוכל מכל הסוגים, ממנות קטנות למי שרוצה משהו ליד האלכוהול, ועד לסועדים רעבים, והכל מנות שהולכות טוב עם בירות – טוסטים מסוגים שונים שהם בעצם לחם ענק שמספיק לשני סועדים, ועליו תוספות שונות כמו ירקות, גבינות, כבד קצוץ עם בצל, פרוסות רוסטביף עם קונפי שום, סינטה או שרימפס, (45-53 שקלים למנה גדולה), סלטים שונים (55-63 שקלים, כולל סלט קיסר המכונה "אמיתי" מכיוון שהוא מכיל רוטב אנשובי), מנות בשר שונות (כנפיים, כבדי עוף, "מגה שניצל"- ענק במיוחד, המבורגרים, נקניקיות מרגז ביתיות, סינטה, אנטריקוט מנות ים כמו "פיש אנד צ'יפס", סוגי שרימפסים וקלמרי, לחמים ממולאים גבינות או בשר) ותוספות שונות.

אנחנו בחרנו להתמקד במנות הקטנות בשביל לטעום כמה שיותר, וכמובן ביחד עם האלכוהול.

מתפריט המנות הקטנות (המכונות בתפריט "קטנות וממזריות , ככה מתחילים!") בחרנו ראשית בלחם. אחד המבחנים שלי לכל מקום הוא לחם המקום (זה והקינוחים..)וכשהלחם בתפריט מכונה "לחם נפלא" (וכך נרשם גם בחשבון) ומוגש עם קרם חצילים עדין ושמן זית (18 שקלים למנה גדולה) איך אני יכולה לא לשים עליו ידיים? האמת, כבר חשבתי לקחת ממנו הביתה לסופשבוע מכיוון שהוא היה טרי בטירוף, ותפוח ועסיסי ורך. אם לא הייתי מפחדת להיסתם עוד לפני שהתחלתי, לא הייתי מאפשרת לאף אחד לגעת בו מלבדי.

מלבד הלחם בחרנו גם ב"צ'יפס בלגי אמיתי" (29 שקלים למנת ענק שיכולה להספיק אפילו לשלושה), ו"טבעות בצל פריכות וממכרות" (31 שקלים למנה בגודל דומה). אנחנו היינו שניים ואפילו עם האלכוהול היה לנו מאד מאד קשה להתגבר על הכמויות. מה שאהבתי במיוחד בשתי המנות הוא שרואים עליהן שהן לא באו משקית קפואה כמו בהרבה מקומות אחרים, אלא התחילו את חייהן בשיא הטריות כבצל ותפוחי אדמה. קיבלנו גם קטשופ ומיונז במקביל. אני לא יודעת מה מאפיין צ'יפס מבלגיה דווקא אבל הוא היה פריך מבחוץ ורך מבפנים, וכמו שאפשר לראות בתמונה, הנייר המקיף אותו היה כמעט חסר כתמי שמן, מה שאומר שהצ'יפסים לא ספגו יותר מדי שמן כך שהם היו פריכים ולא ספוגיים.

(בתמונות – ה"גוסר" , ה"להשוף" והאספרגוס)

החלטנו שעם כל הפחמימות האלה צריך גם משהו ממחלקת הירקות ודגמנו שתי מנות – "אספרגוס בגריל" (33 שקלים) ו"ארטישוק יהודי מטוגן פריך עם פטרוזיליה מטוגנת פריכה ופלח לימון" (35 שקלים). האספרגוס היה טעים, רק שעשיתי טעות קטנה כשלא קראתי את התפריט במדויק- כי כשראיתי את הקערית הקטנה לידו חשבתי שזו טחינה או מיונז, ורק אחרי "שליכטה" גדולה ישר לתוך הפה הבנתי שפספסתי את המילה "חלפיניו" שהגיעה אחרי המילה "מיונז" ויצרה ביחד מטבל חריף במיוחד. אחרי כוס מים חזרתי לאספרגוסים והשתמשתי עבורם במיונז שקיבלנו קודם עם הצ'יפס, שהיה נטול חריפות.

הארטישוק היה נחמד, חמצמץ וריענן אותנו אחרי כל המטוגנים.

 תפריט הקינוחים הביא לנו את המנות המוכרות והנפוצות כמו בראוניז, סופלה שוקולד, עוגת גבינה בסגנון ניו יורק, קרמבל תפוחי עץ וכדומה. אנחנו בחרנו ב"פאבלובה" (שכבת מרנג עם קרם שוקולד לבן ורוטב פטל במחיר 39 שקלים בתפריט), לצד אספרסו כפול (12 שקלים). לא טעמתי את שאר הקינוחים אבל הפבלובה עצמה היתה בסדר, הבעיה היתה רוטב הפטל שהיה חמוץ טיפה יותר מדי, והעדפנו להתעלם ממנו ולהתמקד בחלק המתוק של המנה. במבט לאחור, אולי הייתי צריכה להזמין במקום זה את "סורבה קמפרי ואשכוליות אדומות" שנשמע מעניין.

בימי שלישי ורביעי בערב ישנה להקה שמופיעה במקום, ובקרוב גם החלק החיצוני הפונה לאגם, ייסגר לטובת החורף כך שאפשר יהיה לשבת ,לשתות בירה, לשמוע מוסיקה, לנשנש משהו ולהנות מנוף רומנטי.

 עוד מידע על " draft & more 55 "    – http://www.mouse.co.il/CM.night_food_item_place,762,213,11317,.aspx

 מיקום: במתחם "יס פלאנט" ראשון לציון, רחוב המאה ועשרים ארבע.

חנייה חינם בשפע.

בשכונה שלנו – "BARRIO".

(בתמונות למעלה- פינות חמד במסעדה)

הבעיה החוזרת שלי במסעדות היא שהעיניים שלי גדולות מהקיבה. מה שאומר שיש הרבה מנות שאני רוצה לטעום אבל פשוט כבר לא מסוגלת. בBARRIO לא היתה לי בעיה כזו, מכיוון שהמנות הן TAPAS – מנות מוקטנות (בערך שישים אחוז מהגודל של מנה רגילה), מה שמהווה אידאל למי שרוצה לטעום בלי להתפוצץ. הוזמנתי ל BARRIO (בספרדית "שכונה") לרגל שנה להווסדה, וגיליתי פנינת חמד מעוצבת כרחוב קטלוני, כולל הריצוף, כולל הרבה צבעוניות, חפצים ואביזרים הישר מקטלוניה, ואפילו השירותים שווים הצצה גם אם לא נזקקים להם.

ההתחלה היתה אצל יפת ואסף הבעלים, שאחראים על בר "ברסה" הסמוך, שמהווה את מועדון המעריצים של קבוצת "ברסה" הספרדית, שהחליטו להביא לקהל המקומי את המטעמים הספרדיים בצורתם האותנטית- ה"טפאס".

במסעדה עצמה יש אפשרות לשבת על הבר ולנשנש משהו קטן לצד מבחר משקאות רב, או לשבת לסעוד מבחר זה או אחר של מנות. מה שנחמד הוא שיש קומבינציות שונות שמאפשרות לחסוך כמעט חצי ממחיר המנות, תלוי מה אתם בוחרים מתוך התפריט. המחירים שמצויינים כאן ליד המנות הם המחירים פר מנה, ולא במסגרת קומבינציה שהיתה מוזילה אותן בהרבה.

 את התפריט בנה גילי יהודה, בעבר מ"הרברט סמואל", והתפריט מחולק לפי מנות צמחוניות, מנות בשריות ומנות פירות ים. התפריט מוגדר בנתיים כ"זמני" כי צפויים שינויים ותוספות, שווה לבדוק באתר ולהכין שיעורי בית כדי להחליט על איזה קומבינציה ללכת.

 כשאני באה לסקר מקום אני מעדיפה לתת למסעדה לבחור עבורי את המנות וכך נבחרו עבורי המנות הבאות:

 מהתפריט הצמחוני:

 סלט בורגול ועדשים שחורות – בורגול, עדשים שחורות, עגבניה, עשבי תיבול ופלפלים, שהוגש עם טחינה גולמית ויוגורט – (מחיר מלא 19 שקלים בתפריט) – נדיב מאד ומרענן.

 מבחר פטריות – שמפיניון, פורטובלו ויער עם רוטב פטרוזיליה, שקדים ושום (24 שקלים) – לדעתי המנה היתה מלוחה מדי, בן הזוג דווקא אהב.

 אספרגוס ושעועית ירוקה– מתובלים בשמן זית, שום, לימון, שקדים קלויים, פטרוזיליה וגבינת מנצ'גו (24 שקלים) – מנה בסדר, אבל התפריט רחב ולא הייתי מתמקדת דווקא בזאת

 ארטישוק סנופי – לבבות ארטישוק מוקפצות על הפלנצ'ה על רוטב "סנופי" וגבינת פרמזן (24 שקלים) – המנה שהפתיעה אותי כי אני בדרך כלל לא ממש מתרגשת מארטישוקים, וכאן הרוטב (שאין לי מושג מה זה "רוטב סנופי" האמת או למה הוא קרוי כך) התחבר יפה מאד לארטישוקים. שוב למדתי שעדיף לסמוך על המלצת המקום כי בעצמי לא הייתי בוחרת במנה שמבוססת על ארטישוק.

 ביחד עם המנות הללו קיבלנו גם מנה מתפריט ה"בקטנה" – תפריט של נשנושים קטנים ליד הבירה – "גרגרי חומוס רכים" ב11 שקלים בתפריט, שתובלו בשום, כמון, כוסברה, פטרוזיליה ומיץ לימון והיו מאד נחמדים.

 (בתמונות – משמאל למעלה- סלט בורגול, מימין למעלה- ארטישוק, משמאל למטה- סלט אספרגוס, מימין למטה- מולים)

מתפריט ה"יבשה":

 "אסטופדו" – תבשיל בקר בציר בקר ויין ספרדי, מוגש עם לבבות בצל סגול. כאן היו לי חילוקי דעות עם בן הזוג – לי הבשר היה קצת יבש וסיבי, אבל בן הזוג טען שהרוטב העשיר מחפה על זה ושבסך הכל זו מנה טובה. (31 שקלים)

 סינטה צלויה – מוגש עם ציר בקר, רוטב רומנסקו, בצל צלוי ובזיליקום (36 שקלים)- הבחירה שלי מבין כל מנות הבשר- רך, עשוי כמו שצריך עם תוך אדמדם.

 צלעות טלה – מוגשות עם ציר בקר, זיתי קלמנטה ורוטב יוגורט נענע ירוק (31 שקל), שתי צלעות שעבורן וויתרתי על הנימוס ואכלתי בידיים. עסיסיות (וכן, עם רוטב יוגורט זה יותר טעים!).

(בתמונות – למעלה משמאל – פטריות, למעלה מימין הבקר, למטה משמאל אנטריקוט, למטה מימין צלעות טלה)

מהים:

ההתמחות של המקום היא כפי הנראה פירות ים מכיוון ששלושת מנות פירות הים (ודגים) שקיבלתי היו מצויינות

 הראשונה היתה מנת סביצ'ה דג – קוביות דג נא מתובלים בעשבי תיבול מוגש עם מרק עגבניות צונן (25 שקלים) – מנה מרעננת מאד, עשבי תיבול מדוייקים – מאד מוצלחת.

 השניה היתה מנת מולים – ביחד עם בצל סגול, יין לבן, שמנת וחמאה (38 שקלים) – עסיסיים, עשויים ביד שיודעת מה היא עושה, ועם יין, שמנת וחמאה, איך אפשר שזה לא יהיה טעים?

 בשתי המנות האלו הייתי חייבת לנגב את הרוטב וביקשתי את מנת הלחם שבתפריט (17 שקלים) – שתי לחמניות שעשויות במקום והוגשו עם חמאה, שמן זית וחומץ, וקערית ממרח אבוקדו והגיעו לוהטות עם קרסט פריך ותוך רך שספג היטב את הרטבים.

(בתמונות – למעלה משמאל סביצ'ה דג, למעלה מימין- לחם הבית ומטבלים, למטה משמאל – פאייה ים, למטה מימין, עוד פינה יפה של המסעדה).

המנה האחרונה שטעמנו היתה פאייה ים – גריסים וחיטה מבושלים בשמנת, עם שרימפס, קלמרי ומולים. בתפריט כתוב שיש בה גם שעועית ירוקה אבל במנה שלנו לא היתה. (39 שקלים). המנה היתה מאד נדיבה, ומאד מאד מאד משביעה, כך שהיה ממש קשה אחרי כל האוכל להתגבר עליה. מבחינתי הייתי יכולה להזמין אותה ביחד עם מנת סלט הבורגול ולסגור ארוחה.

 אבל היי, עם כל זה, איך אפשר לוותר על קינוחים?

כרגע בתפריט יש שניים ואת שניהם טעמנו.(שניהם במחיר 29 שקלים בתפריט ומספיקים לזוג).

(בתמונות – משמאל קרם קטלאן, מימין צ'ורוס עם רטבי שוקולד וריבת חלב)

הראשון – צ'ורוס – אותם מקלוני בצק מטוגן שמוגשים עם שוקולד וריבת חלב. הקינוח הפחות מוצלח מבין השניים מכיוון שלטעמי הצ'ורוס עצמם לא היו מתוקים, ומצד שני, שכבה עבה של סוכר גרגרי עליהם לא המתיקה אותם אבל הוסיפה גרגריות מיותרת למרקם.

 השני לעומת זאת היה שיחוק- קרם קאטלן – שילוב של קרם ברולה עם קרם שניט, יצר מבנה שכלל שכבות בצק עלים דקיק עם קרם ווניל מתוק אבל לא יותר מדי, ועל הכל שכבת סוכר קרמלית זכוכיתית שעשתה מאד נעים בפה ובשיניים. מתיקות קרירה וקרנצ'ית, מאד כייפית.

 כאמור, ארוחת TAPAS מאפשרת טעימה מהרבה סוגים של אוכל, הרבה מרקמים והרבה טעמים, ובעזרת הקומבינציות ניתן לצאת במחיר סביר ולבלות ערב במקום רומנטי (שפופולארי מאד אצל זוגות בדייט ראשון!).

 בימי רביעי יש הופעות חיות שונות (ג'ז, רוק, לטיני) והמקום פתוח עד אחת וחצי בלילה. לסופי שבוע (החל מימי רביעי) רצוי להזמין מקום מראש בגלל הביקוש הרב.

במסעדה ישנה קומת אירועים הכוללת גם חלון רחב למטבח שדרכו אפשר להתרשם מעבודת הצוות.

 רחוב לח"י 10, ראשון לציון. חנייה חינמית בשפע.

 האתר של המסעדה:

http://www.rest.co.il/sites/Default.asp?txtRestID=12251