חבילת "הפסקת הקפה "שהגיעה משופרסל התלבשה לי על מספר פונקציות –

קודם כל, באמת כבר התעייפתי מהבישולים הרבים והמסובכים שלי (אהמ…אהמ…) ואני צריכה הפסקה.

שנית, שמי האמצעי הוא "מתוקים". טוב, האמת, השם שלי שושנה אלישבע חזן גרינברג, אבל אם היה שם מקום, בטח המילה "מתוקים" היתה מופיעה איפשהו.

שלישית, בתור ברזילאית, קפה צריך להיות ממש טוב כדי להכנס אלינו הביתה.

רביעית, אצלנו יש חלוקה שווה, אז הוא לקח את הקפה ואני את המתוקים (ראו סעיף ב').

היתה אפשרות בחירה רבה בטעמים, אז בחרנו לקחת מעבר לקפה את העוגיות במילוי קפה, את הביסקוויטים עם שוקולד מריר (כי מריר מבחינתי הוא ה- שוקולד) וגם העוגות האישיות לקחנו בטעמי שוקו שוקו. אם הייתי מסדרת את המוצרים מבחינת ההעדפה שלי, אז במקום הראשון היו העוגות האישיות כי אני מתה על המרקם שלהם, וכי הן מספיק גדולות בשביל לקחת אחת ולהסתפק בה, ומצד שני גם מספיק גדולות כדי שהמצפון יגיד שלא כדאי עוד אחת, מה שמאפשר שליטה על הכמויות. (מצד שני, השארתי אותן לבד במזווה, לא בטוח שישאר כשאחזור הביתה).

במקום השני אני שמה את הביסקוויטים בעיקר בגלל השוקולד המשובח. האחרונות אצלי הן העוגיות כי למרות שהמילוי נדיב , אני פחות מתחברת למרקם של העוגיה עצמה, לא שזה יעצור אותי מלחמוס אותן כשיתחשק לי משהו מתוק (מה שקורה כל ארבע שעות בערך).

בתמונה אפשר לראות את כוס הקפה הראשונה ואת החבילה הראשונה שנפתחה (וננגסה) בערך חמש דקות אחרי שחזרנו מהסופרמרקט, כי אין מצב שנתאפק יותר מזה. (טוב שלפחות הספקנו להכניס את הקפואים לפריזר לפני שירדנו על החבילה).

מותק של ערב.

חבילת ההפתעות של תחילת חודש אוקטובר כללה מגוון מוצרים ברוח אסיאתית –

רוטב צ'ילי מתוק, פקאן סיני, שני סוגי נודלס להקפצה- דק ורחב, אפונה וגזר קפואים, ושעועית עדינה קפואה.

מבין המוצרים האלו, שניים אני כבר מכירה וצורכת – הפקאן הסיני (לנשנוש ולהוספה לסלטים) והשעועית הירוקה שאיתה אני עושה תבשיל עם עגבניות ואורגנו.

נכון שהמוצרים נועדו ליצירת ארוחה אסיאתית, אבל אני חייבת תמיד למצוא עוד שימושים.

אז הפקאן היה קל – ביחד עם שתיה וטלוויזיה, הוא נושנש עם שלושה פרקים של "הבועה" שהוקלטו בזמן שהייתי בחו"ל.

האפונה והגזר הקפואים הפכו לתוספת הכי קלה לאורז- בישלנו אורז לבן עם קצת תיבול, בישלנו לחוד את האפונה והגזר לפי ההוראות על השקית, ערבבנו, וזהו, יש מנה.

השעועית הפכה לחלק ממתכון שאני אוהבת להכין מדי פעם וכולל שכבות של שעועית ועגבניות (ההשראה מספר הבישול "חפוז" שמיועד לעצלנים במטבח כמוני) – שכבת שעועית, שכבת עגבניות, תוספת שמן זית, מלח, פלפל והמון אורגנו, עוד שכבות כאלה, בישול על אש קטנה כחמישים דקות תוך בדיקה כל עשר דקות (כי אין נוזלים, את הלחות נותנים שמן הזית והקרח שהיה על השעועית
) וזהו, טעים ופשוט.

למעלה- לפני הבישול, למטה- מה שיצא

רוטב הצ'ילי היה עוד יותר פשוט – נגמר לנו הקטשופ ובלעדיו הבן לא אוכל שניצל (בטח שהשניצל מהקייטרינג, הלו, זו אני…). בסוף הסתבר שהוא אוהב את הצ'ילי יותר מאשר קטשופ ככה שיצא טוב.

אחרונים חביבים – שני סוגי הנודלס- הדקים והעבים. היות וכבר בזבזתי את כל שאר המוצרים ולא היה לי שום דבר למוקפצים, עיינתי בעטיפת הנודלס ושמחתי לגלות שאפשר להשתמש בהם גם כאטריות רגילות ולא רק להקפצה. ההוראות היו להרתיח מים ולבשל את הנודלס כשלוש עד ארבע דקות ואז לשטוף אותם. אז החלטתי שהכי פשוט מבחינתי להכין פשטידה.

בישלתי את הנודלס לפי ההוראות (בחרתי את שקית האיטריות העבות יותר למרות שגם הדקות יתנו אותה תוצאה), ערבבתי ביצים, חמאה מומסת ותיבוליות בטעם עשבי תיבול (שתי יחידות שנמסו בחום של החמאה המומסת), מלח ופלפל ועל זה את האיטריות. ערבבתי טוב עד שהן כוסו ושמתי בתבנית לחום גבוה לחצי שעה.

התוצאה היתה פשטידה שהחלק העליון היה קרנצ'י כמו ביסלי, והאמצע היה רך. הגשתי עם גבינה.

אז בכל מה שהכנתי לא היה שום דבר אסיאתי אבל היי… יצאו המון מנות לסופשבוע…

האמת, אני לא מכירה בן אדם אחד שלא אוהב אוכל איטלקי, אחרי הכל, שילוב של פסטות, גבינות, רטבים, יאמי יאמי.

שופרסל הפתיעו אותי בערכה איטלקית שכללה שני סוגי פסטה- קנלוני ולזניה, שני רטבים לפסטה  – רוטב עם שום ואורגנו ורוטב עם בזיליקום, ושני סוגי ירקות – תרד טרי ארוז ונקי, ופטריות קפואות בשלמותן.

לגבי הרטבים היה ממש קל להחליט, ברור שעושים ספגטי. הכנתי פסטה מסוג "פוזילי" כי זה מה שהיה לי בבית (של שופרסל כמובן) וטוב, מתכון להכנת פסטה לא צריך לתת… כשהיא היתה מוכנה שפכתי עליה מהרוטב בצנצנות. הרוטב הספיק לשתי מנות נדיבות (אנחנו אוהבים הרבה רוטב בפסטה) ואהבתי שהיה לה מרקם קצת "גושי" של העגבניות מבפנים, אווירה כפרית וביתית יותר.

לגבי הלזניה, גם פה ההחלטה היתה קלה, לפני כמה חודשים חיפשתי מתכון ללזניה צמחונית כי כל המתכונים שמצאתי היו או עם גבינות או עם בשר, ובאחד הפורומים בפייסבוק יעצה לי הבלוגרית הבשלנית המקסימה יפה אזולאי איך להכין לזניה צמחונית עשירה וזה מה שעשיתי בהמלצתה-

הכנתי קודם צלחת של כל הירקות החתוכים – רצועות של קישואים ושל גזר, רצועות פלפלים בשני צבעים, טבעות עגבניות וטבעות בצל. התחלתי בטיגון הירקות, מהקשים לרכים. במהלך הטיגון היו לי שתי בעיות – ראשית, בטעות שמתי את התרד בפריזר ולא במקרר והוא לא היה בר שימוש לאחר הפשרה, אז רצתי מהר לסניף הקרוב וקניתי תרד חדש, והפטריות  – הסו שף הצמוד שכח להפשיר כך שהכנסתי אותן קפואות לטיגון, מה שגרם לזה שהקרח שעליהן דילל לי קצת את השמן. בכל מקרה איזנתי את זה אחר כך בזה שלא הוספתי נוזלים נוספים.

למעלה המצרכים, למטה- לפני התנור.

הוספתי לסיר לפי המלצתה של יפה גם קופסה של עגבניות מרוסקות (שופרסל) ועוד קופסה קטנה של רסק עגבניות (שופרסל) והמון תבלינים – מלח, פלפל שחור, כורכום, פפריקה אדומה ופפריקה חריפה. (וזכרתי להוסיף גם "בנפייבר" בשביל הסיבים).

את הכל בישלתי עד שהנוזלים קצת התאדו ובסוף הוספתי את התרד החדש שקניתי (כמובן שגם האריזה הזו היתה של שופרסל).

בנתיים חיממתי את התנור ל200 מעלות ופיזרתי את עלי הלזניה בתבנית משומנת קלות (הזכרתי כבר את הספריי שמן של שופרסל?). עשיתי שכבות של לזניה וירקות (שתי שכבות כי התבנית שלי לא מספיק גבוהה) ושמתי עם נייר כסף לעשרים דקות בתנור, אחר כך הסרתי את הנייר והשארתי לעוד עשר דקות.

למעלה- התבנית המוכנה, למטה המנה הפרוסה.

הבן שמנסה לאכול כמה שיותר חלבונים אמר שאפשר היה לשים כמה ביצים חיות למעלה בשלב האחרון של האפיה, וזה היה מתקשה כמו שקשוקה, שווה לנסות בפעם הבאה.

הדבר היחיד שנשאר לי זה הקנלוני שיהפוך קרוב לוודאי לסוג של קינוח בראש השנה המתקרב , אולי בשילוב של צימוקים וגבינה לבנה, סוג של בלינצ'ס.

אריבדצ'י איטליה, אריבדצ'י שופרסל!

בשנות השמונים הייתי טינג'רית צעירה, כשהדרדסים פלשו לחיי. נכון, זה היה מיועד לילדים אבל זה היה כל כך חמוד, שכולנו אימצנו את הדמויות הכחולות (ואגב, חידה לסוף- מישהו יודע מה גובהו של דרדס?). בשידורי "הטלוויזיה הכללית" נשמעה מנגינת פתיחה וציפי שביט פתחה ב"רחוק רחוק מכאן, בכפר נסתר קטן, חיים הדרדסים, כחולים וחמודים".

היו דמויות רבות של דרדסים, כל אחד ותכונותיו. הפיבוריטים שלי היו כמובן דרדסית (הדמות הנשית היחידה ולכן גם היפה של הכפר), רגזני (פולני קלאסי ששונא כל דבר), והאמת, גם חתחתול, החתול המצולק של גרגמל (טוב, מתה על חתולים בכל מקרה). קונדסון עלה לי על העצבים ואני מניחה שגם שאר הדרדסים לא ממש סימפטו אותו . (תהייה, אם הדרדסים היו חונקים את קונדסון, איזה צבע הוא היה מקבל?).

בכל מקרה, הדרדסים נעלמו לטובת "קטקטים" ואחריהם כל מני יצורים דיגיטלים לא ברורים ואנחנו גדלנו. ב"שופרסל" החליטו שהדרדסים ראויים לתחייה מחדש ועשו ליין שלם של מוצרים של מותג "שופרסל" עם דמויות הדרדסים, ומה שעוד יותר נחמד, גם הערות קטנות שקורצות לנוסטלגיה של ההורים , בסגנון "ללא התערבות גרגמל" (ללא תוספת חומרים משמרים וצבעי מאכל) ו"הקינוח שרגזני הכי שונא לחלוק" (לדוגמא, על העוגות האישיות). (וראיתם את האזהרה מאחור  – "לשמור הרחק מהשג ידו של גרגמל"?). הורג.

ולמוצרים עצמם-

הספגטי –טוב, כבר התנסיתי לא אחת בספגטי ובפסטות של שופרסל, מדובר בפסטה איכותית, מתבשלת היטב, כל מה שאפשר לבקש מפסטה. היתרון של הפסטה ושל שאר מוצרי שופרסל המותג, הוא שהם נותנים את אותה איכות של המתחרים אבל במחיר אטרקטיבי יותר.

הקורנפלקס – קודם כל אהבתי את הצעות האכילה השונות מפיהם של דרדסים שונים. מעבר לזה גם כאן מדובר על מוצר שלא נופל מהמתחרה. מאחר ואין לי ילדים קטנים, חמסתי אותו למשרד, להכין לי בשעות הבוקר או סתם כשבא לי לנשנש.

העוגות האישיות – הפיבוריט שלי מבין ארבעת המוצרים .בעבר כבר סיפרתי כמה שאני והמשפחה שלי אהבנו את העוגות האלה, הן פשוט טעימות, רכות, מספקות את המגע של המתיקות הביתית (מה שלא קורה הרבה במוצרים תעשייתים) ומאפשרות שליטה על כמויות. מה שחשוב, בהתחלה שמתי אותן במזווה והן פשוט נמסו מהחום של הבית, אז העברתי למקרר, וכך אפשר היה לאכול בלי להתלכלך וגם לטעמי זה יותר טעים קר.

תרכיז פטל- טוב, פה באמת נחוצים ילדים כי בתור מבוגרת אני לא אוהבת תרכיזים, בעיקר כאלה שמכילים סוכר. אני תמיד אעדיף מיץ פירות טבעיים או פשוט לשתות מים. אני מניחה שאני לא קהל היעד של המוצר.

כאמור ראיתי בשופרסל המון מוצרים עם דמויות הדרדסים, ואני שמחה שדור חדש של ילדים יתוודע ליצורים החמודים האלה, ולתמימות של העלילה. בשופרסל ראיתי גם את השלט הזה עם המבצע –

והתשובה לחידה- גובהו של דרדס הוא כגובה שלושה תפוחים מונחים זה על גבי זה, ראו תמונה.

הנה אוקסימורון – אני ברזילאית, ואני לבנה כמו ערפד.

כשאומרים "ברזילאית" אנשים מדמיינים את המולטות המקפצות בקרנבל, וצבע עורן חום שוקולדי. ואז הם רואים אותי, ומתייגים אותי כאחת שהגיעה הישר מהמחוזות הקפואים של פולניה, ודי בצדק, אני לבנה יותר מערפד ממוצע, ומגיבה כמוהו לשמש- בכאב.

לחיות בישראל שטופת השמש, הקיצית, עם החופים המפתים (וגם כמה בריכות לא רעות בכלל), זה אומר שאי אפשר לברוח מהשמש. לכן יש להתגונן ככל האפשר כדי שבילוי כייפי בים לא יהפוך לעגבניה מתקלפת שמרוחה באשל (זוכרים את זה מהילדות שלנו?).

לשופרסל יש קו מוצרים ללפני, תוך כדי , ואחרי הבילוי בשמש, לכסות את כל האופציות.

קיבלתי חבילה שכוללת קרם פנים להגנה מקרינה על שמש בדרגת הגנה 30, שחוסם מעל 90% מקרני הUVA , מה שהפך לקרם הרגיל שלי לא רק לים אלא גם ליומיום מכיוון שהפנים חשופות כל היום, ואפילו מנהיגה אפשר לתפוס צבע וקרינה, שלושה סוגי קרם הגנה בדרגות שונות (יפורטו בהמשך) וגם קרם אלוורה להקלה על העור אחרי השיזוף.

המילה "קרם" בעצם לא מתאימה מכיוון שמדובר בתרסיס, כך שנוח מאד להשתמש בו, והשלושה שקיבלתי היו  –

Sun 30 – תרסיס הגנה היפואלרגני, עמיד במים (מה ששימושי מאד כשנכנסים ויוצאים מהמים ולא רוצים להתמרח כל רגע , במיוחד כשמדובר בילדים שאין להם סבלנות), ללא פראבנים, מועשר בוויטמין E.

Sun 30 kids – אותו הדבר רק לילדים- בניחוח מלון עדין.

Sun 15 שמן גזר- כי בילדות שלנו היינו נמרחים בשמנים כדי לחזק את השיזוף, וכאן יש מוצר שאשכרה גם שומר על הבריאות במקום לטגן אותנו ודואג לשיזוף אחיד בגוון טבעי, כמובן כולל גם את כל הייתרונות שבקרמים האחרים.

כל התרסיסים הם שקופים, נספגים בקלות ולא דביקים, מתאימים לכל סוגי העור, כשהוויטמין E גם מגן מפני רדיקלים חופשיים ומונע הזדקנות של העור.

ואחרון חביב, לאחרי השיזוף – sun aloevera – תרסיס אלוורה להרגעת העור, להקלה ורענון לאחר שיזוף, כי גם עם קרם הגנה העור שלנו עדיין עבר תהליך לא קל עבורו והאלוורה מועשרת בלחות וויטמינים, מחזירה לו מראה והרגשה בריאים.

ואחרי כל ההקדמה הזו, גם ההתנסות האישית.

את קרם הפנים כאמור ניכסתי לעצמי ליום יום מתחת לאיפור, ואני שמחה לציין שלא רק שלא נכוותי מהשמש, גם הנמשים השנתיים לא הופיעו.

לגבי תרסיסי ההגנה, עשיתי פה ניסוי מעניין. למרות שהבן כבר גדול, הוא די מזלזל בקרמי הגנה וחושב שגבר גבר לא צריך דברים כאלה. (גם אם זה "גבר גבר" שעדיין מוגדר כנהג צעיר לפי החוק). בכל מקרה, התערבתי איתו על ניסוי – מרחנו חצי רגל שלו לאורך בתרסיס הגנה, והשארנו את החצי השני ללא הקרם. התוצאות בתמונה. בערב הוא בהחלט נזקק לאלוורה…

בתמונה למעלה- רגל ה"חצי חצי". בתמונה למטה, אחרי כמה טיפולי אלוורה.

אני לעומת זאת, נמרחתי כולי וראו איזה רגל לבנבנה (עם נעל מהממת מלאס ווגאס שהייתי חייבת לשתף בתמונה…) נשארה לי, בלי כאבים, בלי התקלפויות, תענוג.

בשורה התחתונה, לכל צבע עור, גם בהיר וגם כהה, וכמובן לכל גיל, השמש היא מזיקה וצריך להתגונן מפניה ככל שאפשר. מצד שני, לא כיף לוותר על בילוי בשמש ועכשיו גם לא צריך, כי יש תרסיסים וקרמים שיעזרו לנו לבלות בלי לסבול מתוצאות כואבות (גם בהווה וגם בעתיד בנזקי עור והזדקנות).

ברשיון משרד הבריאות.

כולנו יודעים שרצוי לאכול מסודר, לספור קלוריות, לדאוג לאבות מזון ולאכול כשמרוכזים אך ורק באוכל. בסדר, אז יודעים. בפועל כולנו מנשנשים. למה? אין צורך להכנס להסברים פסיכולוגיים עמוקים. זה פשוט כיף. אז כולנו מחפשים את הכרסום המלוח הזה, משהו קטן, התנועה הזו של הכנסת היד לשקית, הרשרוש שבתוכה, והיציאה ישירות אל הפה. הבעיה היא שביחד עם אותו הבוטן או החטיף, באים גם שומן, קלוריות, מלח ועוד כל מני חומרים לא ממש נחמדים.

קיבלתי משופרסל לסיקור כמה סוגי חטיפים והנה הקונספטים שבניתי סביבם.

ביגלה שטוח עם שומשום ועם מלח – אין לי מושג למה אבל הביגלך השטוחים איכשהו שונים בטעם מהרגילים. אולי זה שטח הפנים הגדול יותר, לך תדע. בכל מקרה ביגלה כאלה הפכו ללהיט ומה שאני הכי אוהבת בהם זה שמצד אחד הם משביעים ומצד שני הם אפויים ולא מטוגנים כך שאפשר לאכול מהם בלי רגשות אשמה. זו הסיבה שהם הפכו לארוחת העשר שלי במשרד, יותר טובים מחטיפי אנרגיה שאחרי חצי שעה כבר לא משביעים. בתמונה למטה אפשר לראות מה אני לוקחת למשרד – טלפון, מפתחות, משקפי שמש וכמובן ביגלה שיהיה לזמן הנואש הזה שבין הבוקר לבין ההליכה למתחם האוכל של אירפורט סיטי….

אחרי העבודה יש חדר כושר (להוריד את כל ארוחות הבלוגרים האלה..). ואחרי שמסיימים אימון מיוזע (שלושת רבעי השעה משקולות, חצי שעה בטן, רגליים וכל מני, ועוד ארבעים וחמש דקות אליפסה בדרגת עצימות בינונית ושיפוע בינוני על רקע תוכניות שיפוצים בטלוויזיה…) חבל להרוס את כל המאמץ במשהו משמין.. אז לזמן הזה פריכיות מלוחות (או מתוקות כשיש קרייבינג למתוק) מתאימות בדיוק. אהבתי את העובדה שלפריכיות יש שקע שמאפשר לשים גבינה או ממרח אחר. בתמונה ניתן לראות קונספט של משקולות, כפפת אימון ופריכיות עם גבינה לבנה (שלושה אחוזים…)

ואחרון אחרון חביב – פופקורן למיקרו. הכי נוח. כבר לא צריך למלא סיר גדול עם שמן ולנסות לנחש כמה פופקורן להכניס בלי שיגלוש.. (כן אמא, יש לי טראומת ילדות מהפעם ההיא ששפכת שקית שלמה של גרעינים והכל התחיל לעוף במטבח). כי הכי כיף בשבת בצהרים זה סרט, טלוויזיה איכותית וקערת פופקורן כדי להעלות זכרונות על פרקים ישנים של "היו היה"…

אז עכשיו אנחנו מסודרים מכל הבחינות – בעבודה, בבית ואחרי אימון.

כל המוצרים כמובן ניתנים להשגה ברשת "שופרסל" ומה שיפה – בגלל שמדובר במותגי הבית, המחירים גם זולים מהמתחרים!!

בסלסילת תחילת יוני היו מצרכים לעוגה וקינוחים – שוקולד צ'יפס, קוקוס טחון, פודינג, קונפיטורה, אגוזי לוז ובישקוטים.

פרשתי אותם לפניי והתחלתי לחשוב.

(צילום- שופרסל)

הקוקוס היה קל, כי בבית כבר היו לי קקאו ופתי בר (של שופרסל כמובן) וחזרתי לנוסטלגיה של כדורי שוקולד. (כן , המתכון הכי פושט, שכולל אפילו מרגרינה! כי אחרת זה פשוט לא אותו טעם). גם הסוכר, הפתי בר, והווניל הם של שופרסל. בעקרון ריסקתי 200 גרם פתי בר בדיוק בשיטה של פעם – שמתי בשקית בתוך שקית ודפקתי על זה עם פטיש. היופי הוא שאין אחידות, זה לא דקיק כמו במעבד מזון וזה חלק מהנוסטלגיה בשבילי. שמתי בקערה עם 10 כפות סוכר, וחמש כפות קקאו וערבבתי. הוספתי 100 גרם מרגרינה (בעיקרון אפשר היה גם חמאה אבל שוב, הנוסטלגיה…), 7 כפות חלב, וכפית אחת תמצית ווניל וערבבתי. עשיתי כדורים, גלגלתי בקוקוס (בשביל 32 כדורים בגודל ביס נגמרה לי בערך חצי מחבילת הקוקוס) ושמתי במנג'טים ולקירור של חצי שעה. אם היתה לי סבלנות הייתי מוסיפה גם איזשהו סוג של אלכוהול, ליקר או משהו, אבל ככה הטעם היה יותר ילדותי ואותנטי.

(למעלה  – המצרכים, למטה – התוצאה)

על האגוזים לא הייתי צריכה לחשוב כי הם נחטפו בצורתם הטבעית על ידי שוחר הבריאות בבית, והקונפיטורה גם היא הלכה באותו דרך, כשנמרחה על פרוסת לחם (מלא!).

השוקולד צ'יפס? טוב, פה היתה ארוחת הבוקר של הבן שהולכת ככה:

א.     קח יוגורט לבן רגיל

ב.     הוסף שוקולד צ'יפס

ג.      ערבב

ד.      אכול בתאבון.

אז נשארו לי הבישקוטים והפודינג, שהופכים לקינוח. אני לא בן אדם יצירתי ולכן החלטתי שהדרך הנוחה בשבילי זה להפוך אותם לסוג של טרייפל. ריפדתי קערה בבישקוטים (וגם קצת בדפנות אבל זה קצת שקע), שמתי על זה שימורי פירות שופרסל שהיו לי , ועל הכל את הפודינג המוכן. טה-דא!.

אופן האכילה- להתחרע עם כף.

(למעלה המצרכים ,למטה התוצאות)

(ומזווית נוספת)

Mission accomplished