כשאומרים "סופגניה" הקונוטציה הראשונה היא כמובן ריבה. נכון, יש היום הרבה סופגניות מפונפנות שמכילות כל דבר, משוקולד סטנדרטי ועד מני רטבים, קצפות, ממרחים וממתקים שונים. עם זאת, בסוף תמיד רוצים לחזור לריבה שהיא טעם הילדות, אבל אם אפשר בצורה איכותית.
"תומר" מביאה לנו מעדני פרי של "סאן מורנו" מבולגריה, שמתאימים בדיוק למטרה הזו- המעדנים הם ממאה אחוזי פרי, ללא כל מני דברים בעייתיים כמו תוספת סוכר, חומרים משמרים או צבעי מאכל.
אחד הדברים העדינים והמפונקים ביותר במטבח הוא בצק פילו. צריך לשמור בהקפאה, להפשיר בעדינות, ואז לטפל בו כמו משי סיני שהיה שייך לשושלת "מינג"- לדאוג שיהיה תחת מגבת לחה כל העת, להרים אותו בעדינות, לשמן בתועפות שומן, ללטף אותו כל הזמן ולהגיד לו כמה שהוא גדול ומקסים, כדי שלא ישים לב ששמים לו איזה מילוי ושעתידו בחום גבוה.
מיץ תפוזים, מיץ אשכוליות, מיץ תפוחים, לימונדה…. מה כבר אפשר לחדש?
נכון, אפשר להוסיף נענע ללימונדה וליצור לימונענע, או להפריד בין מיץ תפוזים עם ה"פאלפ" או בלי, אבל בזה בערך נגמר הענין.ואם בכל זאת רוצים משהו שיהיה גם חדשני, גם טעים וגם בריא?
חברת "תומר" שמתמחה בשיווק מוצרי מזון, מביאה לנו שני מיצים חדשים בבקבוקים של ליטר- מיץ סלק ותפוח עץ, ומיץ דובדבן שחור ותפוח עץ.
ראש השנה בפתח, והכוכב הראשי בו הוא הרימון, שאפשר להנות ממנו בכל צורה- מאכילה כמו שהוא, עד שימוש בגרעינים במתכונים שונים, כמובן מיץ רימונים, רכז רימונים ואפילו במוצרי קוסמטיקה שונים.
קוראי הנאמנים כבר יודעים שגדלתי בבית פולני, כלומר שהתיבול היחיד שהכרתי היה מלח (רק הכרתי, זה לא באמת היה באוכל , יותר לקישוט על השולחן) וכמובן סוכר. את המלפפון הכבוש בחומץ הכרתי בערך בגיל עשרים, וזו גם התקופה שבכלל התחלתי להשתמש בחומצים בבית, למנות שונות. אני לא בשלנית, אבל כשמשהו מוסיף המון טעם במינימום עבודה, אני תמיד בעד.
עכשיו גיליתי את חומץ התפוחים של Rauch האוסטרית שמגיע לארץ בשיווקה של חברת "תומר" שמתמחה בשיווק מוצרי מזון מכל העולם. שמחתי לגלות שהחומץ הוא טבעי ואיכותי (החברה מתמחה במיצים טבעיים) , הוא מפוסטר, וללא חומרים משמרים.
השבוע הכנתי עוף. עוף יכול להיות הדבר הכי משעמם בעולם, או הכי טעים, השאלה איזה רוטב , משחה או מרינדה שמים עליו. אפשר כמובן לערבב חומרים , תבלינים וכמויות, אבל היי- אני לא שפית, אני לא ממציאה רטבים, אני רק טועמת אותם.
עגבניות מיובשות הן כבר ממש לא שם של סרט, אלא מצרך פופולארי לאכילה כמו שהן, או על כריך חלבי או בשרי, או להוספה לתבשילים כלשהם.
קיבלתי להתנסות את אחד מהממרחים בסידרה החדשה של "תומר"- ממרח עגבניות מיובשות קצוצות עם זיתים ירוקים ועשבי תיבול בשמן חמניות. (מור נוסף חדש בסידרה הוא רצועות עגבניות לחות מתובלות בעשבי תיבול ושמן חמניות).
אחרי שטעמתי ככה, נזכרתי שיש לנו בבית קמח כפרי שרק מחכה להפוך ללחם, ואין כמו מילוי עגבניות מיובשות כדי להגדיל את החגיגה הטעימה.
את המוצרים ש"תומר" מייבאים ומשווקים אני מכירה ואוהבת כבר מזמן וניסיתי לא מעט מהם. לקראת שבועות החברים ב"תומר" מביאים לנו הפתעה מיוחד
מסדרת LA PASTA- מותג הפרימיום של המטבח האיטלקי, מגיעים טעמים חדשים מסדרת הניוקי- ניוקי תפוחי אדמה עם דלעת, וניוקי תפוחי אדמה עם עגבניה. הם מצטרפים למשפחה רחבה מאד של מוצרים כמו קנלוני, לזניה, רטבי עגבניות, מוצרי עגבניות שלמות ועוד הרבה גודיז.
יום העצמאות- הגודיז שליד.
אוקי, ברשימת הקניות של יום העצמאות נמצאים כמובן הבשרים (וקצת ירקות בשביל צמחונים…). ומה עם ה"מסביב"? יש עוד הרבה דברים טובים שצריך מסביב לבשר כדי שיהיה לנו באמת חג שמח.
ונתחיל מהבסיס-
זוכרים את הקמח המיוחד לאזני המן של "הטחנות הגדולות של א"י"? ( אפשר להזכר כאן). –
אחד המצבים הלא נעימים בחיים- נוסעים בדרך ארוכה, כשמרגישים שה"טבע קורא". אם אתה גבר, אין לך בעיה, מוצאים פינה וזהו, מסתדרים. אבל כבחורה המוצא הנפוץ ביותר הוא תחנות דלק. אז עוצרים בתחנת דלק, מזנקים מהמכונית, רצים אל הדלת בתקווה שהיא פתוחה ו… עפים אחורנית. למה? כי בדרך כלל זה לא מריח שושנים שם. נכון, יש תחנות מטופחות, אבל יש גם מספיק כאלה שצריך להיות נואשת מאד כדי להכנס.
מצב אחר- נכנסים למכונית, ואז מגלים באיחור שמישהו עישן שם, והריח נדבק ומחניק, ולא נעלם גם כשפותחים חלון ומאפשרים לרוח מקפיאה להכנס. גם אם יש ילדים ברכב ואחד מהם לא הרגיש טוב בנסיעה, חייבים לטהר את הריח.
ואיך אפשר בלי ה"עונג האולטימטיבי" של להכנס לחדרו של מתבגר ולפגוש שם את נעלי הכדורסל שלו, יחד עם בגדים שאיכשהו לא הגיעו לסל הכביסה?
