חטיף ה"קיט קט" הקלאסי מוכר בישראל, אבל כשהוא הגיע ליפן, הוא קיבל את הטוויסטים הייחודיים המקומיים וטעמים כמו מאצ'ה, פרחי סאקורה, דלעת מתוקה ועוד, שהפכו אותו למזכרת פופולארית לתיירים. הוא גם שינה את השם ל"קיטו קאטו".
האיזקאיה- בית האוכל היפני שנפתח לפני כמה חודשים בתל אביב אימץ את שם החטיף בגרסתו היפנית כדי לסמל את הכבוד שיש למטבח לטעמים המקומיים.
כשהשף אריק ווקיל פגש את איציק קדוש, בעליה של מסעדת "קמפניה", הוא ידע בדיוק מה הכיוון שאליו הולכים – מטבח תורכי בשרי באיכות מעולה. השלב הבא היה מרעה פרטי ברמת הגולן שמספק למסעדה נתחים מיושנים בכשרות המחמירה של "יורה דעה – הרב מחפוד" והרכבת תפריט בשרי ייחודי וייצירתי המושך למסעדה קהל רב.
במסעדה חללים שונים- החלל המרכזי הפנימי, חלל חיצוני ושני חדרי אירועים בגדלים שונים מעשרים ועד מאה וחמישים איש.
כבר כשקוראים את התפריט עולה החיוך, לא רק מהמנות המפתות אלא גם משמותיהן המשעשעים כמו "חציל בלאדי שרוף כוויות דרגה 3", "אסאדו על העצם שלא עשה ספורט מימיו"", ו"אל תקרא לי פרגית".
כשאנחנו חושבים על המטבח הדרוזי, כיוון המחשבה שלנו הוא יותר "כבש" ופחות "טבעוני". "קודארי" התל אביבית החדשה משלבת בין המטבח הדרוזי למטבח הטבעוני ויוצרת חוויה קולינרית חדשה ומרתקת.
אלירן דיב הוא דרוזי מפקיעין, מגשים ב"קודארי" את חלומו להגיש קולינריה דרוזית ללא מוצרים מן החי, והוא חבר לשף אסי דלק, בעברו הבעלים והשף של "אום כול תום" החיפאית הידועה. ביחד יצרו השניים תפריט של מנות מהמטבח הדרוזי באדפטציה לטבעונות.
כדי לשמור על האיכות, מוכנות כל המנות בתנור אבן ובאינדוקציה, ללא טיגון.
בתפריט מנות קלילות כמו סלטים וחומוס, לצד תבשילים חורפיים יותר , מתאימים במיוחד לרוחות הסתיו המתחילות לנשוב כעת.
המנה הראשונה שטעמתי ב"קודארי" (בערבית "טבעוני") הייתה טבולה מרעננת, פתיחה נאה לשלל הטעמים שעתידים להגיע.
איך אפשר בלי לחם הבית? אי אפשר, ובמקרה של "קודארי" מדובר במגש עליו פיתה דרוזית (וקיבלתי גם טעימה של לחם כוסמין), לצד פסטו אגוזים, טחינת קשיו, סלסת עגבניות וסחוג ביתי חריף כמו שצריך. הפיתה הייתה רכה מבפנים וקרנצ'ית זעתרית מבחוץ, חוסלה עד תום.
בקערית נוספת הגיע אחד התותחים הכבדים של המקום – חומוס מעשה בית שהיה לא פחות ממצויין, וההשקעה בהכנתו ניכרה בו. הוא היה קליל ובמרקם מלטף, נושנש בכפית וגם עם הפיתה הדרוזית.
עוד בממרחים שהוגשו לשולחן- לאבנה מקשיו טבעי, עם זעתר לימון, נגיעת פסטו וריחן.
נקודת זכות גדולה ל"קודארי" – המוצרים החליפיים לא נפלו מהמקור החלבי – הלאבנה, הגבינה וגם מילוי הסויה שהגיע בהמשך וקצר מחמאות.
סלט גדול הגיע אל השולחן, פטוש – ירקות, קרעי פיתה קלויה עם גבינת פטה טבעונית בתיבול נענע, צ'ילי לימון ושמן זית. מנה בריאה ונדיבה, ביתית במראה ואיכותית בטריותה.
בתפריט המשקאות יש סוגי אלכוהול שונים, קיבלתי משקה קמפרי תפוזים מרענן לניקוי החיך להמשך.
בעיקריות טעמתי שלוש –
"מאלובה" – ההגייה המקומית של מה שאנחנו מכירים כ"מקלובה" – תבשיל אורז מלא הפוך, עם בשר מהצומח המורכב בשיטה ייחודית מחלבון אפונה, וירקות שורש כמו חצילים, כרובית ותפוחי אדמה, מוגש עם סלט ירקות ויוגורט קשיו, מנה של "אוכל מנחם" עשירה מאד שאחריה רק רוצים להשען אחורנית וליהנות מבריזת הערב.
"שולבטה" – המנצחת שלי מבין השלוש- מנה המבוססת על פריקי ושפע ירקות, לצד לבאנה קשיו או טחינה בצד, מנה שלצד הטעמים היחודיים גם כללה מרקם ממכר.
"המפתול של אמא" קוסקוס ערבי גלילי, תבשיל גרגירי חומוס, כרובית בצל וקציצות חלבון אפונה. אוכל ביתי קלאסי, כשקציצות החלבון בהחלט נתנו פייט לבשר אמיתי.
קצת לפני הקינוח הגיע פינוק נוסף – "בורקס דרוזי"- פיתה דרוזית בעבודת יד ממולאת בלאבנה, טבולה, גרגרי חומוס מתובל בשמן זית וזעתר. המילה "בורקס" קצת מטעה מכיוון שלא מדובר במאפה סגור וממולא אלא בשתי שכבות שבינהן מילוי טבעוני דמוי גבינה, ומעליהן זעתר ושמן זית . נאכל בערך כמו פיצה.
כששמעתי שהקינוח הוא "כנאפה" קצת היססתי מכיוון שאיך תיתכן כנאפה בלי גבינת עיזים כהלכתה?
כשהכנאפה הגיעה לשולחן ולצידה מאפה נוסף – "פתיר" – סוג של מאפה משולש מעלי אורז, שניהם במילוי גבינת סויה, ההפתעה היתה מושלמת. אני יכולה לומר בפה מלא (כנאפה) שאם לא הייתי יודעת שמדובר בתחליף גבינה טבעוני, לא הייתי מנחשת בחיים. שני הקינוחים לא היו מתוקים מדי, למעשה במילוי של הפתיר היתה אפילו מליחות קלה, אבל שתי המנות היו מצויינות בפני עצמן ולא רק כטבעוניות.
במסעדה שני חללים – פנימי וחיצוני וגם אפשרות ישיבה על הבר. מחירי המנות הם מהמוזלים הקיימים בתחום המזון הטבעוני.
"קודארי" מסעדה טבעונית דרוזית
קרליבך 39 תל אביב
שעות הפעילות : שני עד שבת בין השעות 11:00 ל- 23:00 , ימי ראשון סגור.
טלפון 0528282003
נגישות: יש
כשרות: המזון לא כולל מרכיבים מן החי, אין תעודת כשרות עקב הפתיחה בשישי ושבת.
אחד המושגים הדומיננטיים באיטליה הוא מושג המשפחה. ה"פמיליה" היא שורש חייו של כל איטלקי, והקשר של אמא איטלקיה וילדיה, ובינם לבין עצמם יכול להתחרות בהצלחה באמא הפולניה.
"פרטלי" – מסעדה איטלקית חדשה אימצה את הקונספט המשפחתי ופירוש השם הוא "אחים", מה שמשקף את העובדה שכל מי שנכנס למסעדה מרגיש בבית.
עיצוב המסעדה מזכיר קולנוע של פעם, ואי אפשר לפספס את טאבון העצים הגדול שלוהט בטמפרטוורה של קרוב ל400 מעלות ומפיק תוך דקות שלל פיצות ופוקצ'ות עסיסות ומהבילות.
פתחנו את הארוחה בכוס יין משובחת מתפריט האלכוהול ואחר כך ניגשנו אל אחד הדברים המיוחדים בתפריט – ה "ציקטי". מדובר על הגירסה האיטלקית למאזטים, אוסף מנות (בשיטת מילוי חוזר) שמהווה לקט מתפריט המנות הראשונות ומשתנה כל יום.
אנחנו קיבלנו קרפצ'ו בקר- פרוסות דקות כבושות בשמן וחומץ בלסמי עם קונפי שום, זרעי עגבניות, נגיעה עדינה מאד של צ'ילי, נגיעות סלסה וורדה, פרמז'ן ורוקט, ארטישוק איולי לימון, סלט פריקה על לבאנה סלסה וורדה, כרובית פריכה על איולי לימון ועשבי תיבול, ארנצ'יני- אותם כדורי אורז פריכים עם גבינות ובטטה צלויה על איוליה בזיליקום ועגבניות, סלט רומאי מחסות פריכות ברוטב שום עשבי תיבול מתקתק עם תפוחי אדמה ננסיים, קרעי עוף צרוב, בצל סגול, שעועית ירוקה וגילופי פרמז'ן, וגולת הכותרת שליוותה את כל העסק- פוקאצ'ת הבית שיצאה שניות קודם לכן מהטאבון, שמנמנה וריחנית, מנוקדת במלח גס ומלווה בקעריות של שמן זית וחומץ בלסמי, ועגבניות מרוסקות עם שום.
אם כל הפירוט נשמע ארוך, אפשר לדמיין את הכמויות, כך שלא ניצלנו את אפשרות המילוי החוזר, כדי להשאיר מקום למנות העיקריות.
מבחינת המנות עצמן, קשה להחליט בין אחת לשניה מכיוון שכל אחת שונה, האחת על בסיס ירקות, השניה על בסיס בצק, מנות חמות כמו הארנצ'יני או קרירות כמו הסלטים, רטבים שונים, מידות חריפות שונות (אם כי אף מנה לא הייתה ממש חריפה) ועוד.
לעיקריות בחרנו מנות משתי קטגוריות שונות – ממחלקת הבשר בחרנו ב"פולו וורדה לימונה" – שיפודי חזה סופרים במרינדת עשבי תיבול לימונית, צלויים בטאבון עם ירקות העונה. המנה השניה שבחרנו היא "מאסט" בכל מסעדה איטלקית – הפיצה. מבין שלל הפיצות המוצעות, לבנות ואדומות, בחרנו בפיצה טרטופו – פטריות טריות, מוצרלה, מחית כמהין, בצל ירוק ופרמז'ן.
מבחינת מנת העוף, הוא היה עסיסי בצורה שלא תאמן, נמס בפה ומפתה בכל נגיסה. הפיצה הייתה פיצה קלאסית, עם שוליים עבים ואמצע דק ופריך, שנשא בגבורה את התוספות. גודל הפיצה הוא כפיצה זוגית, ובמסעדה מציעים לעשות "טייק אווי" למי שלא מצליח לסיים את המנה.
תפריט הקינוחים מתרענן בימים אלה ממש, והמבחר הקיים בחרנו במנה מיוחדת של עוגת גבינה סיציליאנית אפויה במרקם קטיפתי, בשילוב פקאן מסוכר, אשכולית אדומה, פיסטוק קלוי ושוקולד חלב על מצע עוגיות חמאה בציפוי קרם שמנת עדין. מדובר היה בעוגה קלילה מאד, במתיקות עדינה שסגרה את הפינה של הטעמים והמרקמים הרבים שטעמנו בארוחה. אני מקווה שכשיצטרפו קינוחים חדשים לתפריט, עדיין תישאר העוגה הזו, כי מגיע לה מקום של כבוד.
הקו המנחה את שף המסעדה איגור וקריוק (עם רזומה ב"סיטארה") הוא המטבח של דרום איטליה ואזור נאפולי, וניתן להגיע הן לארוחות צהרים, הן לארוחת ערב משפחתית והן לערב רומנטי על כוס יין זוגית וטעמים איטלקיים מפתים וחושניים.
FRATELLI – מסעדה איטלקית
גיבורי ישראל 17 , Y סנטר (יכין סנטר), נתניה.
09-8787690
שעות פתיחה: ימים א-ד- 12.00 – 23.00
ימים ה- ש 12.00 – 00.00
עסקיות: יש
טייק אווי: יש
במסעדה 170 מקומות ישיבה בשני חללים – חיצוני ופנימי.
נגישות: יש
כשרות: המסעדה איננה כשרה.
קשה להאמין אבל כבר חלפו כמעט עשרים שנה מאז שרשת "ריבר" פרצה לחיינו עם טעמים אסיאתים המותאמים לחיך הישראלי. הסניף הראשון היה בראשון לציון ולאחריו נפתחו סניפים נוספים, חלקם כשרים ו2 סניפי סושי בר במרכז וויצמן ובדיזינגוף סנטר.
לקראת חגיגות העשרים, הסניף הוותיק ביותר בראשון לציון, שהוא גם אחד מהסניפים הכשרים, עבר חידוש ורענון גם של העיצוב וגם של התפריט.
המראה החדש של "ריבר ראשון לציון" כולל אווירה עכשווית בעזרת רצפה בגווני בטון, גופי תאורה סימטריים, דלתות ומסכי רשת המזכירים את מבנה הבתים ביפן, וכלי הגשה ייחודיים בעיצובים דמויי אבן המתכתבים עם אזורי הישיבה השונים.
החידושים כמובן לא פוסחים על התפריט ולצד מנות קלאסיות ואהובות ישנן מנות חדשות.
גולת הכותרת של חידוש המסעדה הוא חדר האירועים הפרטי בקומה נפרדת, המסוגל לארח בנוחות עד חמישים אורחים, כולל סדנאות יפניות או הודיות.
פתחנו את הערב ב"ריבר" בקוקטיילים מן הבר, וכיאה לקו המנחה אותנו של "שילוב קלאסיקות וחידושים" טעמנו את ה"אפרול שפריץ" הקלאסי, ולצידו "הוואי מאמא" המתקתק שהביא את האווירה הטרופית.
את הארוחה פתחנו בתאילנד פינת ראשון לציון עם משקה ממגוון המשקאות הקרויים על שם אתרים אהובים כמו קוסמוי וקופיפי. הבחירה שלי היתה "קופנגן" על בסיס מלון קוקוס. המשקה היה סמיך ומרענן במיוחד, והשלים את סלט העוף התאילנדי שהיה קערה עמוסת כל טוב- ירקות, כוסברה ונענע, פרגית, צ'ילי ליים וקריספי שאלוט. הכל קצוץ קטן קטן ועושה שמח גדול גדול. מנה מרעננת ביותר, אפשר היה לאכול קערה כזו לארוחת צהרים.
אי אפשר להגיע ל"ריבר" ולא לטעום סושי, ואנחנו הלכנו על שניים מהמיוחדים – "סלמון צ'ימיצ'ורי" – עם אבוקדו וצ'ימיצ'ורי פונזו, וKINGO – שחיתות של כבד אווז, שיטאקה בטריאקי, אספרגוס, בצל ירוק, פנקו בטטה ואיולי כמהין. יוקרה פוגשת טעם. סושי כבר הפך למנה כמעט עממית בישראל, ילדים אוחזים במקלות אכילה כאילו נולדו ביפן וזו תמיד חוויה מלבבת לטעום סוגי סושי שיוצרים חווית אכילה וטעמים חדשה.
לסיום החלק הראשון של הערב טעמנו גם את אחת הקלאסיקות של "ריבר" – סלט ה"סום טאם" – פאפייה, מנגו ירוק (בעונה), בצל סגול ונתחי דניס פריך בתיבול עשיר טעמים של כוסברה, נענע, צ'ילי וליים. לי, כפולניה קלאסית הסלט היה לי חריף וצוות המקום אישר לי שבהתאם למדיניות התאמת המנות לחיך הישראלי, שמתקשה לעיתים להתמודד עם החריפות התאילנדית המקורית , ניתן לשחק עם דרגות החריפות בהתאם לסועד.
למנות עיקריות הזמנו מנה אחת קלאסית ממחלקת "גריל אורז" – "עוף קשיו" – נתחי עוף מטוגנים עם בצלים, פטריות, בצל ירוק, גמבה, קשיו וקרמל למון גראס בשביל הטאצ' המתקתק. המנה הוגשה עם אורז מעוטר בנצנוצי ביצה, מנה עשירה וקלילה עם שילבים מוכרים. המנה החדשנית יותר שהזמנו הייתה ממחלקת הווק בתפריט – "פאד סי יו" – אטריות אורז, פילה בקר (בנתחים מכובדים מאד בדרגת צלייה מצויינת), פטריות שיטאקה ושמפיניון, ושאלוט קריספי. מנה מכובדת בגודלה, משביעה ומגוונת מרקמים.
בתפריט הקינוחים מופיעים קינוחים שאינם קשורים בהכרח לאסיה כמו קרם ברולה או וופל בלגי. בחרנו מהם שניים – "כדור קוקוס" – סורבה קוקוס עטוף בשבבי פקאן מזוגג ברוטב מייפל ו" עוגת פאדג'" ביתית ונימוחה ללא קמח, רק שוקולד.
הבחירה שלי מבין השתיים היייתה זו עם הקוקוס קודם כל בגלל הקו המנחה של ארוחה אסייתית שאליה הקוקוס מתחבר יותר מאשר שוקולד, ושנית כי לפאדג' השוקולד העשיר הצטרפה גלידת ווניל שעקב כשרות המקום היתה פרווה, מה שפחות מועדף עלי. מבחינתי העוגה יכלה לעמוד בזכות עצמה על כל השוקולדיות הניגרת שלה.
סיימנו בספל אספרסו וקנקן תה שאף הוגשו בכלים תואמים לאווירת המקום והעיצוב.
"ריבר" – מסעדה אסיאתית
סחרוב 26 ראשון לציון
שעות פתיחה – ימים א-ד: 12:00-24:00
ה: 12:00-01:00
ו: 12:00-חצי שעה לפני כניסת שבת
חצי שעה מצאת שבת-01:00
גישה לנכים: יש
עסקיות : יש
אירועים: עד 50 איש בחלל ייחודי נפרד
משלוחים: יש
כשרות: המסעדה כשרה.
פעם כל מה שהציבור הישראלי הכיר היה "מסעדה סינית" ולא משנה שבסין אף פעם לא שמעו על הנוזל האדום הצמיגי שהוגדר כ"חמוץ מתוק" אבל היה פשוט מתוק ונשפך ביד רחבה על כל דבר.
במשך השנים התוודענו כולנו להבדלים שבין המטבחים האסיאתיים, אם בין מדינות – כמו סין, יפן, וויטנאם וכדומה, ואם במחוזות שונים שכן אין דין האוכל של סצ'ואן לזה הקנטונזי, או זה של שנחאי.
בצמוד לקניון רמת אביב נפתח הסניף השלישי של "הירו" שמגדיר את עצמו כ"מטבח אסיאתי פריסטייל".
הסניף עוצב בסגנון ניו יורקי צעיר על ידי רענן שטרן וכולל אפשרויות ישיבה בתוך המסעדה, עם מבט על עבודתו הלוהטת של השף (באופן המילולי ביותר, הלהבות שהוא מרים שם מרשימות מאד) או בחלק החיצוני שמוקף בבריכה רומנטית.
כשהגענו לביקור מזג האוויר בחר עבורנו את הישיבה בתוך המסעדה הממוזגת.
התפריט הראשון שבדקנו הוא כמו תמיד תפריט האלכוהול בו מופיעים מספר קוקטיילים מסוגים שונים, סאקה וכהלים נוספים לווא דווקא אסיאתים.
בחרנו בשני קוקטיילים –
SAKORA SOUR- ג'ין גורדונס, ליצ'י, רוזמרין, רימון ולימון ו –
OLD SMOKY BASTARD – מזקל, כפיר ליים, סירופ ג'ינג'ר, מיץ לימון וג'ינג'ר ביר. בשניהם דרגת האלכוהול היתה קלה, הם היו קלילים לשתיה, ואהבתי במיוחד את הטאצ' המעושן של ה"אולד סמוקי".
התפריט מחולק לסלטים (שמתאימים למנה ראשונה), גיוזות – בשריות או צמחוניות, באנים מאודים במבחר מילויים, רובם בשריים, ראמן ומנות ווק.
למנות הראשונות בחרנו בסלט אצות קומבו- קערה שבה עורבבו אצות, אטריות שעועית, שום כבוש, מירין, שמן צ'ילי, שמן שומשום, בצל ירוק וקריספי שאלוט.
הסלט היה מרענן מאד ומרכיביו מפורסמים ביתרונות הבריאותיים שלהם כך שתפסנו שתי ציפורים בבת אחת.
אגב, שמן הצ'ילי שהיה בין מרכיבי הסלט הוכנס לשם במשורה מכיוון שהוא חריף מאד. את החריפות הזו גיליתי כשעל השולחן היה בקבוק של השמן הזה למי שרוצה תוספת. טעימה קטנטנה הבהירה לי כמה שצריך להזהר אם לא ממש מכורים לחריף.
מנה ראשונה נוספת שטעמנו היתה ממחלקת הבאנים, אותו לחם מאודה קליל מאד שכל הכיף שלו בחיים הוא לספוג את הטעמים של מה שמונח עליו, בלי לאבד את מרקם הענן שלו.
הבאן הנבחר שלנו היה "באן בקר מפורק" – ברוסט בבישול ארוך, מיו קימצ'י, קריספי שאלוט, חסה אייסברג, מלפפון כבוש, בצל ירוק וברד צנונית ורדרד שעיטר את המנה מלמעלה.
באן הוא לא מנה שאוכלים בנימוס, בטח לא במקלות האכילה שהיו על השולחן (וניתן בהחלט לבקש סכו"ם רגיל). באן הוא מנה שתופסים בשתי ידיים ומתכופפים מעל לצלחת כי יודעים שזה ייפול וחבל להפסיד כל חלק וחלק.
הבאן הוא ארוחה בפני עצמו (וזה מוטו שיחזור גם בהמשך) והוא הוגש על צלוחית מתכת שהזכירה לי את המנהג באסיה של אריזת ארוחות בכלי מתכת ושינועם למקומות העבודה השונים.
למנה עיקרית בחרנו גם כן שתי מנות שמייצגות כל אחת היבט אחר – "אודון אנריקוט ודלורית צלויה"- אטריות אודון יפניות , פרוסות אנטריקוט, דלורית מזוגגת צלויה, אפונת שלג, צ'ילי, בצל ירוק וקשיו מסוכר, מנה שכל נגיסה ממנה ערבה מרקמים שונים, פריכות ורכות, חרפרפות ומתיקות, חוויה בקערה אחת (ונאכלה בצלילי השאיבה המומלצים).
המנה השניה היא מבחינתי הסמל האסיאתי המובהק, הראמן. כמה אגדות כבר סופרו על המנה הזו, כמה צעקות כבר חטפו סו-שפים במסעדות שלא דייקו במנה שדורשת לימוד ואימון כמעט אינסופיים כדי להפוך למיתוס.
ראמן הוא יצירת מופת של ציר שמתבשל שעות ארוכות, תוספת תיבולים כמו סויה, מירין, סאקה, אצות קומבו ועוד, ואז אטריות שבושלו בצורה כל כך מדוייקת שיש להן יכולת ספיגה מקסימלית , לצד בשר מסוגים שונים וכמובן הביצה, האייקון של מרקי הראמן. הרעיון הוא ארוחה בקערה, שיש בה שפע מרכיבים שמשלימים זה את זה בהרמוניה.
מבין מנות הראמן ב"הירו, בחרתי את "דןדן"- שלא ברור לי מקור השם אבל במנה היו אטריות ראמן טריות, ציר עוף וירקות שורש שבושלו 12 שעות, קונפי שום, בשר בקר טחון במירין שאטה, פטריות שיטאקי, באק צ'וי, טקואן, בצל ירוק, נבטים, ביצה ושומשום.
כשהתחלתי לאכול הבנתי שמבחינת גודל המנה מדובר כנראה במנה לאיכר סיני שעמל משעות הבוקר המוקדמות על גידולי האורז שלו בגב כפוף ועכשיו סוף סוף מתיישב לאכול, שכן מדובר במנת ענק.
ההמלצה שקיבלתי היתה לערבב את המרכיבים כדי שהתיבול מלמטה יעטר את כל המנה. היה קצת חבל להרוס את הקומפוזיציה היפה של התוספות השונות אבל בכל זאת השתדלתי.
היות ויש מרכיבים שונים, בכל פעם הכף שלי העלתה חלקים אחרים שיצרו ביחד חוויה חדשה בכל לגימה.
הסיום המתוק של הארוחה היה עונג אסיאתי פשוט – מ'וצי, אותם כדורי בצק אורז ממולאים בגלידה בשלל טעמים (וההמלצה שלי – לבחור בשומשום השחור).
בזמן שישבנו במסעדה יכלנו לראות גם את המשלוחים היוצאים לאנשים שרוצים להתפנק על טעמים אסיאתיים איכותיים בלי לצאת מהבית.
"הירו" – מטבח אסיאתי "פריסטייל"
איינשטיין 40, קניון רמת אביב (כניסת המגדל), ת"א
טלפון: 03-9428444
שעות פתיחה: ראשון-חמישי 12:00-22:00, שישי עד 16:00 מוצ"ש החל משעה לאחר יציאת השבת
גישה לנכים: יש
משלוחים: יש
עסקיות: בימי השבוע 12.00 – 17.00 תפריט מיוחד שכולל שני מסלולים של מנות עיקריות וסלט ב58 או 68 שקלים.
כשרות: המקום איננו כשר (אך סגור בשבת, ואינו מגיש בשר לבן, פירות ים או מנות המערבות חלב ובשר).
"מה כבר יכולים לחדש לי על תל אביב?" היתה התהייה שעברה במוחי כששמעתי על סיור "חיי לילה" של "גרפיטיול" בפלורנטין. מסתבר שהרבה, בעיקר בצבע ובמילים. קירותיה של פלורנטין מכוסות ביצירות אמנות הרחוב שמקבלות את קסמן מכך שהן לא חוקיות – הגרפיטי. ביטויי מחאה, טריטוריה, יופי ומצב אישי, הכל על הקיר, לעיתים בגובה מדהים שאנו לא מבינים איך בוצע בלי תאונות.
בנקודת המפגש חיכתה לנו יערה פילו, אמנית, שחקנית ויוצרת, ובעיקר פצצת אנרגיה שמכירה כל משיחת מכחול על כל קיר ובעיקר את כל הסיפורים על האמנים ועל הסיפורים שמאחורי כל יצירה.
בשביל מצב הרוח עצרנו קודם בתחנה מפורסמת בפלורנטין – ה"נורמה ג'ין" שאליו נחזור גם מאוחר יותר, כדי ליהנות מ" High Fashioned Hazelwood" – קוקטייל המורכב מוויסקי Hazelwood 12 המשובח ביחד עם ביטר, ג'ינג'ר אייל ונגיעת קליפת תפוז.
המשקה הסתיים ואנו יצאנו לדרך. מדובר במסלול מעגלי של כשעה, באורך קילומטר אחד כך שהוא מתאים לכל אחד, גם לאנשים שלא ממש מחבבים הליכה.
הדבר הראשון שיערה אמרה לנו הוא להביט מעלה, שם גילינו את אחד מהמוטיבים החוזרים בפלורנטין – מוטיב העיניים שמופיעות בעיקר על החלק העליון של מבנים, והמסר שלהן הוא בדיוק זה "תרימו את העיניים" במקום להיות שקועים במכשירים הסלולריים למיניהם.
בהמשך המסלול פגשנו ביצירות של האמן "כסליו" המאופיין בדמות השדון המאפיין אותו, והמתכתב עם יצירותיו של בנקסי המפורסם, משטחי לבבות צבעוניים גדולים של אמנית הזועקת שאהבה מגיעה במגוון צורות וצבעים, דמויות מוכרות מסרטי דיסני או ניקולודיאון, שמקבלות טוויסט אחר, אם בשינויים בהופעתם או במה שהם עושים בתמונה, יצירות פוטושופ שמודפסות ומודבקות על קירות, ואפילו עיטורי גרפיטי על בית כנסת.
במהלך הסיור גילינו איך יוצרים יצירות גרפיטי בלי להתפס על ידי המשטרה, וגם מה הקשר בין הגרפיטי לרשתות החברתיות.
בסיום הסיור חיכתה לנו הפתעה מיוחדת, כשהגענו לסטודיו של "גרפיטיול", הולבשנו בסינרים להגנה על הבגדים, קיבלנו מיכלי צבע ורעיונות ליצירה על הקיר או על בקבוקים. פתאום מחבורה של אנשים, איך לומר, בוגרים למדי, הפכנו לגדוד ילדים צבעוני המתיז לכל עבר (עם השתדלות שזה יהיה על הקיר ולא על הבגדים).
"גרפיטיול" היא מיזם של שני אחים – יהונתן כיס-לב ואלינוי קיסלוב, אמני גרפיטי שהחליטו כבר לפני שמונה שנים להעביר מסרים דרך הרחוב ובמקביל לנסות לשנות את התדמית השלילית של אומנות זו אצל אנשים.
התוצאה- סיורים לצד סדנאות גרפיטי חוויתיות, קורסים מקצועיים ופרוייקטים חינוכיים.
בהמשך שולבו גם סיורי טעימות בבתי עסק מקומיים ומיוחדים.
כיום הסיורים מתקיימים חוץ מתל אביב גם בירושלים, חיפה, בית לחם ואפילו אתונה.
הסיור שאני השתתפתי בו מוגבל לגילאי 18 ומעלה.
כל הסיורים והחוויות מועברים על ידי מדריכים מקצועיים ומנוסים שהם גם אמנים.
היות והסיור הוא מעגלי, הוא הסתיים בנקודה שבה הוא התחיל, ולכן נכנסנו ל"נורמה ג'ין" לטעום קצת ממה שיש למקום להציע.
"נורמה ג'ין" חוגג בימים אלה יום הולדת 15, ומנוהל על ידי יונתן ובר, שהחלו את דרכם כמלצרים, ברמנים וכל תפקיד שאפשר, וכשהבעלים החליט למכור, הם רכשו אותו בעצמם כדי לשמור על המסורת.
כמה מסורת? ללקוחות קבועים יש אפילו מקומות המסומנים בתג על שמם.
כאמור כבר בתחילת הערב טעמנו את קוקטייל הוויסקי שהתבסס על Hazelwood, ששובר את דימוי הוויסקי כמאצ'ואיסטי וגברי הנלגם נקי או עם קוביית קרח. השקת הוויסקי הזה מתקיימת בחודשים הקרובים בעשרים ברים ומסעדות בתל אביב בלבד, כך ששווה להגיע.
עכשיו כבר לגמנו בירה מתוך מבחר מטורף של סוגים, כשלכל אחת יש את הכוס המתאימה לה כמובן, וטעמנו בין השאר פילה מטיאס עסיסי עם עגבניה, בצל ושמנת חמוצה, אידאלי לשדך לשוט וודקה, בורטה מוצרלה שנשפכה ברכות על ירקות וטוסטונים, סלט יווני טרי עם פטה, וכוכבות הערב- נקניקיות משובחות מחזיר (בגירסת נטו ובגירסה עם גבינה וטימין), ומבקר בסגנון מקסיקני, והכל לצד צ'יפס פריך.
מהים סגרה את הערב מחבת לוהטת של שרימפס ששיכשכו ברוטב יין לבן, חמאה, שום ולימון והוגשו עם לחם לניגוב כל הטוב הזה.
להצטרפות לסיורי "גרפיטיול" – טלפון 055-6638970.
"נורמה ג'ין" – ביסטרו בר.
אליפלט 23 תל אביב
טלפון: 03-6837383
שעות פתיחה: פתוח כל השבוע 18:30 ועד לקוח אחרון
גישה לנכים: יש
מבצעים מיוחדים: HAPPY HOUR בימי ראשון ורביעי מהשעה 18.30 ועד 20.00 הכולל תפריט אוכל מוזל בהזמנת משקה אלכוהולי.
לכבוד חגיגות 15 שנה למקום, יהיו גם הופעות מיוחדות והרבה הפתעות.
המקום איננו כשר.
מאז שנפתח, קהל רב מגיע לסניף הראשון של "סו בינג" ברחוב בוגרשוב בתל אביב להתענג על הקינוח הקוריאני הפופולארי, אבל מה עושה מי שבמקרה נמצא באבן גבירול?
אין בעיה, ממש בימים אלה נפתח סניף אקספרס, ברחוב אבן גבירול 65 שנותן מענה מהיר. כוכב התפריט, כמו בסניף הראשי, הוא אותו קינוח קוריאני שמבוסס על שלג (חלב או טבעוני) שמקבל רטבים, פירות טריים והמון תוספות והופך לערימה קלילה, מפנקת ונהדרת לקיץ הישראלי ובעצם לכל השנה.
אנו מגיעים למסעדה , מעיינים בתפריט, השף מכין את המנות והן מגיעות לנו לשולחן. היום למרות שבהרבה מסעדות המטבחים הם פתוחים וניתן לראות את כל תהליך ההכנות, עדיין יש חלקים נסתרים – איך השף בוחר את חומרי הגלם, מהו התהליך היצירתי של הכנת המנות, בחירת הטעמים והחיבורים השונים, האיזונים והדיוק?
השף אור גינסברג, זוכה העונה השניה של "משחקי השף" רק רצה להכין ארוחות פרטיות. הביקוש היה רב והתוצאה – מסעדת "סלאס" ליד שוק הפשפשים, שם הוא חולם ומגשים חלומות קולינריים.
אחת האהבות של אור היא מציאת חומרי גלם חדשים שייתנו לו השראה וחידושים במנות המיוחדות שהוא מוסיף לתפריט, מעבר למנות הקבועות.
השבוע ניתנה לי ההזדמנות להצצה מאחורי הקלעים, איך הוא בוחר חומרי גלם, ומשלב אותם במנות חדשות.
הרבה מחומרי הגלם ל"סלאס" מגיעים במסגרת שיתוף פעולה עם חברת ימה וקדמה, יבואנית מוצרי מזון ואלכוהול ברמת פרמיום מיפן (כשרים!), ושף אור אירח לערב מיוחד את אנשי Horaiya מיפן כדי להדגים כיצד הוא עובד במסעדה עם המוצרים המיוחדים לייצור קסם אסיאתי. (והוא לא מהסס גם להמליץ כיצד להשתמש במוצרים כאלה במטבח הביתי להכנת מנות כמו שלו).
מגע הקסם של אור הפיק פניפורי עם קרם קוג'י מסקרפונה, קרם סיגליות, רייס קסטרד מקוג'י קרם עם לימון, יוזו, וקציפת פסיפלורה על למון גרס, מנת סלמון מגרה במיוחד עם חציל במיסו ווסאבי קוגי, דים סאם עם קרם פרש, גרדת לימון ויוזו, רביולי מלפפון, מנה קבועה הכוללת קרם פרש, טטקי טונה צרובה וטריאקי, דים סאם מתירסם עם מיסו לבן ועליו רבע אצה חתוכה, מיסו חיטה עם חציל ומחית יוזו עם פלפל חריף, דניס על עדשים, קוג'י ושורשים ישראלים כמו כרישה , סלרי , ציר ירקות, סלט ארוגולה ועדישים שחורות והיד עוד נטויה.
ב"סלאס" מגישים את החלומות של השף אור גינסברג על צלחת בערבי קונספט פתוחים לקהל הרחב ואירועים פרטיים. התפריט בעל אופי אסייתי ונותן כבוד למרכיבים ולחומרי גלם משובחים. לצד המנות המגוונות יש תפריט בר יין, אלכוהול וקוקטיילים משובח. בחלל המסעדה ניתן לערוך אירועים לכ-70 אורחים. פלטפורמת האירוח משתנה לפי אופי האירוע והצרכים שלכם. אם תרצו אירוע בישיבה, מסיבת קוקטייל עם שולחנות בר או פינות ישיבה לאווירה משוחררת יותר.
קרדיט צילום: francois pages
בכל מדינה יש משפחת אצולה- בבריטניה זו המשפחה המלכותית על שלל שערוריותיה, בארצות הברית זו היתה משפחת קנדי שהטרגדיות ליוו אותה בכל דור, ובישראל משפחת דיין, שאת נציגיה אפשר למצוא בכל תחום, מהצבא ועד לאומנות.
אחרי מלחמת ששת הימים שר הביטחון משה דיין הופך לאליל נערץ בעיני הציבור. הוא בעל רזומה מרתק של תפקידים , מרמטכ"ל, דרך חבר כנסת ושר בממשלות ישראל, והתרומה להסכם השלום עם מצריים. משה דיין היה גם אישיות שנויה במחלוקת בעקבות פרשיות אהבים, בגידות, גניבת עתיקות, ואי ציות לנהלים.
