רעב, צהרים, לא רוצים סתם חטיפים אלא "משהו עם בשר" אבל למי יש כוח לבשל ומי בכלל רוצה משהו חם וכבד? פסטרמה היא הפתרון המתבקש, בעיקר כשהיא מגיעה בתוך כריך עסיסי שאפשר להתפנק עליו בבית במזגן וגם על חוף הים או בפיקניק, איפה שרק רוצים.
ארכיון
קניון עזריאלי מודיעין- ים של חגיגות!
השבוע התקיים בקניון עזריאלי במודיעין פסטיבל הבירה והפוד טראקס המסורתי.
הפסטיבל, שהתקיים זו השנה השלישית ברציפות ברחבה החיצונית של הקניון, איגד דוכנים של מעל לארבעים סוגי בירות שונות מהארץ ומהעולם, לצד שמונה משאיות אוכל שהציעו לקהל תפריט נרחב של אוכל מקומי ועולמי, צמחוני ובשרי, ובטעמים מגוונים כמו הפיצות של "עגבניה", המטעמים של "גדי'ז", תפוחי אדמה מפנקים, ועוד.
קהל רב התגודד סביב דוכני בירות מובילות כמו ג'מס, ברודוג מסקוטלנד (בירות ללא גלוטן), סן ברנדוס, מלכה המפורסמת, ליפמנס (כולל הפיבוריטית שלי – ליפמנס פרוטס און דה רוקס – בירה פירותית המבוססת על תותים, פטל, אוכמניות, סמבוק שחור ודובדבנים), בלומון האמריקאית, פולרס מאנגליה ועוד.
בוא אלינו הימה
ציירים צבעו אותה באלפי גוונים של צהוב ואדום, זוגות התחתנו על הרקע שלה, וסופרים כתבו עליה, השקיעה. נוף בראשיתי של שמש שנבלעת בים ואור שמאדים ומשחיר. וכמה שיפה ומפעים לצפות בשקיעה , החוויה מועצמת פי אלף כשיש גם משקה טוב ומנה טעימה על הצלחת, וכמובן חברה טובה.
בדיוק בשעת שקיעה הגעתי השבוע לYAMA – בר קולנרי הצופה אל החוף של הרצליה, ממש מטרים בודדים מהגלים.
מבחר אפשרויות ישיבה מקבלות את פני הבאים, משולחנות לחבורות עם נוף קו ראשון לים, דרך ישיבה סביב בר שוקק חיים ועד לספות נוחות לרביצה בבריזה של הים.
אחרי שמתיישבים זה הזמן לבדוק מה קורה במחלקת האלכוהול – בירה, יינות וקוקטיילים מגוונים שהומצאו ושופרו על ידי המיקסולוג המפורסם אלעד חביב באווירה קייצית.
ראשון הגיע לשולחן Nana Sandia – קוקטייל שמהווה את הפרזנטציה של הקיץ ומשלב ג'ין ואבטיח, כולל פלח אבטיח שסופג את הטעמים. הקוקטייל עדין מאד.
אחריו הגיע אחד שהייתי מתארת כגברי יותר (אך לא תוקפני) – Gin Bazil – ג'ין , מלפפון ובזיליקום. הקוקטייל בעל אווירה קרירה וירוקה.
הבחירה שלי היה הקוקטייל השלישי שהגיע לשולחן, Sailor’s Passion שהיה תרכובת של רום מתובל, פסיפלורה ומתיקות עדינה. הוא הגיע עם מקל קינמון שהשרה את טעמיו על המשקה. מידת האלכוהול היתה טיפה יותר חזקה מאשר זה של האבטיח והכוס בעלת המפתח הגדול איפשרה לניחוחות המתובלים שלו למלא את האף תוך כדי הלגימה.
עם האלכוהול בא התאבון, ועל התפריט אחראיים השף ליאור קדוש ("סיטרה" "וויולט") בתגבור של השף אבולפיה ("בני הדייג") שחיברו ים, יבשה וטבע ליצירת שפע מנות של בשר, דגים וצמחוניות. בתפריט ניתן פירוט מדוייק של הקטגוריות השונות כולל סימון על מנות חריפות.
המנות שנבחרו עבורינו שיקפו זוויות שונות של התפריט: מפרי הים הגיעה לשולחננו מנת "שרימפס גבינות עם קרם גבינות" . כמות נכבדה מאד של שרימפס רכים ועסיסיים, עטופים בטעמי גבינה מתקתקים, רק לתפוס בזנב ולהתענג.
ממחלקת השוק קיבלנו סלט עשבים קייצי עם לאבנה, פיסטוק, חמוציות ורבעי פיתה זעתר כדי להעמיס את כל הירוק ירוק הזה. לטעמי אין כמו ירק להאדיר את השוק הישראלי, הוא טרי, הוא חי ,הוא עשיר בטעמים והוא מרענן מאד. לאבנה היא שילוב אידאלי לירק בגלל החמיצות העדינה, וחגיגת האגוזיות הנימוחה של הפיסטוק, ומתיקות החמוציות יצרה טעם הגדול מסך חלקיו.
אחרונה חביבה ממחלקת הירק, כרובית קריספית עם איולי זעתר, סלט עשבים ופרמז'ן. לכרובית יש מרקם כייפי במיוחד בפה, ויש לה גם טעם נייטרלי ששמח להתעטף במה ששמים סביבה ,במקרה הזה איולי זעתר.
המנה אינה דומיננטית כך שניתן לשלב אותה עם כל אחד מהמשקאות האלכוהוליים, אם מדובר ביין, בירה או קוקטייל והטעמים אינם מתנגשים.
כל המנות מספיק גדולות כדי לחלוק בין שני אורחים.
מנות הקינוח לא רשומות בתפריט אלא מוצגות על ידי המלצרית, ואחרי שהתלבטנו קשות בנוגע למלבי תוצרת המקום, החלטנו ללכת על משהו מושחת יותר המכונה "קוקילידה" והוא בעצם שתי עוגיות גדולות הכולאות בינהן גלידת קוקוס ומעוטרות ברוטב ריבת חלב וכדור שוקולד עסיסי מלמעלה על תקן הדובדבן שעל הקצפת.
העוגיות רכות כך שניתן להעביר את הכף דרך כל השכבות, ולאסוף קצת מכל אחת. גלידת הקוקוס המוצלחת ממתנת את המתיקות של ריבת החלב והכל ביחד יוצר קינוח מרענן מאד, באווירה טרופית וקלילה.
שווה במיוחד להגיע בערבי שלישי שבהם מתקיים ספיישל "yama middle east" בניצוחו של שף אבולעפיה שמכין תפריט מיוחד מול הלקוחות לצד מוסיקה ים תיכונית של פעם, רקדניות בטן, נגן דרבוקה ו עוד הפתעות.
לקהל הצעיר יותר, בני ה22+ כדאי להגיע בימי שישי ושבת בצהריים בהם מתקיימות מסיבות טכנו בהובת אמנים מובילים בסצינה.
ישנו גם מתחם אירועים המקיים אירועים קטנים עד 150 אורחים.
"ימה" בר קולינרי
רחוב רמות ים 6, הרצליה פיתוח
טלפון: 097998870
ימים ושעות פעילות: א-ה 18:30 עד אחרון הלקוחות
שישי/שבת החל מ-12:30 עד השעות הקטנות של הלילה
גישה לנכים: יש
כשרות: המקום איננו כשר
מדיטה- הים התיכון, פריז, ירושלים.
הנוף – אחד היפים בירושלים, שלא לומר בארץ, מבנה יפיפה ששוכן בלב בית הנציב. האווירה – צרפת מחבקת את הים התיכון. הטעמים -קסם.
השף מוטי אוחנה, בוגר ה"קורדון בלו" הוא הבעלים והכוכב של מסעדת "מדיטה", והחזון שלו בשלוש מילים "מטבח תיכון חדש", מה שאומר מנות ושירות ברמה צרפתית ביחד עם נגיעות מוכרות מהבית שלנו כאן במזרח התיכון.
בערך שתי דקות אחרי שהתיישבנו במסעדה כבר נפרשה לפנינו פלטת מזטים מפוארת לצד פוקצ'ות מהבילות. מכירים את "מלכת הכיתה"? כאן זו ללא ספק "מלכת המזטים" – קערית קרם החצילים המפורסם, המעוטר בסילאן, קערית שביקשנו למלא אותה שוב ושוב.
בראשונות טעמנו "סלט עלים" שכלל את מיטב הירוקים, עגבניות חצי, בצלי שאלוט והפתעה של ביצה מגורדת שמילאה בהצלחה את תפקיד הפרמז'ן שאי אפשר לשלב במנה עקב כשרותה של המסעדה. הכל ביחד ברוטב עדין של וינגרט לימון ודבש ועיטור אגוזי מקדמיה. סלט מרענן וטרי מאד.
השף אוחנה נותן כבוד גדול לירקות וכמה מהם כיכבו במנות הפתיחה הבאות – פלפלים שרופים על אריסה ופסטו פלפלים בשמן בלסמי ואורגנו, בייבי זוקיני שנעשו בטאבון, שהוא גאוות המקום, והונחו על קרם נענע וגרידת לימון וכרובית מטוגנת עם טחינה, סלסת עגבניות וסומק. אבל – העונג הגדול ביותר במנות הירקות , הכוכב הבלתי מעורער היה ירק צנוע בדרך כלל, הקולורבי שהגיע כמו עוגה קטנה והונח על טחינה ירוקה וזעתר. הוא היה מתקתק, הוא היה רך אבל לא מתפרק, ובעיקר הוא היה הפתעה גדולה.
סגרו את המנות הראשונות , כדורי פאני פורי שמולאו בטונה אדומה ואיולי טוגרשי. כדורים חמודים שכיף לקחת בידיים ולזרוק לפה, שם הקראנץ' מתערבב עם החריפות העדינה וטריות הטונה.
לגימה קטנה מאחד הקוקטיילים המוגשים במקום, מזיגת יין מתפריט היין המגוון ועוברים למנות העיקריות. צ'יפס בטטה קריספי ומתקתק הונח לתוספת (וחלקו נושנש עוד לפני שהמנות העיקריות הגיעו), והראשון מבין העיקריות מיהר להופיע על השולחן בידי המלצריות האדיבות – קריספי לברק מפורק ומטוגן בסלסת עגבניות, כוסברה, פלפל חריף וזיתי תאסוס. הפרזנטציה כללה את מנת הדג המפורק בעצמה, כשסביבה המקור , הדג עצמו ממנו פורק הבשר, הגשה חדשנית ומעניינת.
בשרו של הדג היה רך ומענג.
מנת הדג השניה היתה שונה בתכלית והלכה לכיוונים יותר מזרח תיכוניים. זו הייתה מנת "כנאפה דניס" בקרסאט טחינה גולמית ושערות קדאיף, על קרם כרובית וטאבולה שקדים, כמו לקחת את הים התיכון ולהצמיד אותו ליבשת אירופה.
מנה טובה היא תמיד לא רק שילוב של טעמים אלא גם של מרקמים, ואין כמו שערות קדאיף פריכות להחמיא לדג חלק ורך, ונגיסת שקדים.
מחלקת הים פינתה את מקומה למחלקת הבשר, עם שלושת נציגיה – אסאדו עגל בברביקיו תפוזים וג'ינג'ר שהוגש עם קולסלואו, ואנטריקוט וסינטה שניצלו, הוגשו במידת מדיום וול, ולצידם רק שום צלוי ורטבים, כי באמת לא צריך יותר.
האסאדו עבר בישול ארוך והיה שומני כנדרש, ונתחי הבשר האחרים ניצלו ביד שיודעת מה היא עושה, ונמסו בפה.
הגיע העת למשהו מתוק. ב"מדיטה" לא חוששים מקינוחים פרווה, ומצאו פתרונות יצירתיים לכמה קינוחים מרהיבים וטעימים.הקינוח הראשון היה חלומו של כל מכור לשוקולד, עוגת שוקולד עם רוטב שוקולד, מרנג שוקולד, ובטח פספסתי עוד כמה מרכיבי שוקולד, ועל הכל קרם שוקולד, השני הייתה כיפת מרנג עם מילוי פסיפלורה חמצמץ, והשלישי היה גירסה נטולת חמאה של קראק פאי.
בלי להכנס לסיבה שהפאי הזה נקרא כך, כשטעמתי את שלושת הקינוחים, הוא זה שהפתיע אותי ביותר, על נימוחותו, העדינות המתוקה שלו והחן. כחובבת שוקולד מושבעת, אני יכולה להעיד שמבין שלושת הקינוחים, דווקא הקראק פאי היה הפייבוריט שלי בגדול.
מנות אלו הן חלק מחידוש התפריט במסעדה, לכיוון הביסטרו ומתאפיין בנתחי בשר מובחרים שמתיישנים במקום, מנות ירקות טריים ובימי חמישי גם תקליטן מהשעה תשע בערב.בשעות הערב יש גם תפריט אלכוהול של בירה, יינות ומשקאות נוספים במחירים נוחים.
"מדיטה" – מסעדת ברסרי בטאצ' ים תיכוני
בית הנציב, דרך חברון 101א' ירושלים
טלפון: 02-5664466
יום א'-ה' , 12:00-23:00 (במוצאי שבת המסעדה סגורה)
נגישות: מלאה
עסקיות: בשעות הצהרים הכוללת פלטת מזטים ופוקצ'ת הבית, ומנה ראשונה הכלולה במחיר המנה העיקרית.
אירועים: יש חדר פרטי לאירועים עד 110איש
כשרות: רבנות ירושלים.
סיטרה – חלום מול הים התיכון
איך רובינו פותחים יום? בדרך כלל בריצה, מנסים להקים את הילדים ולא לאחר לעבודה, נתקעים בפקקים ובמקרה הטוב חוטפים כוס קפה לדרך. איך רובינו היינו רוצים להתחיל את היום? ל"סיטרה" – מסעדת שף מול הים בתל אביב יש רעיון טוב יותר – בראנץ' ייחודי בימים שאנחנו לא ממהרים לעבודה, ימי שישי ושבת.
ב"סיטרה" הממוקמת בתוך מתחם "סי אנד סאן" יש חלל פנימי מפואר וחלל חיצוני מרחק של מטרים בודדים מקו המים, כך שכשהגענו בבוקר נעים לטעום את הבראנץ' זו היתה הבחירה המתבקשת לשבת בחוץ.
תפריט הבראנץ' לוקח מרכיבי יוקרה והופך אותם לפנטזיה יפיפה על הצלחת. בתפריט מנות בהשראות מטבחים שונים, מהים התיכון מרכיבים כמו איקרא, קוביות לוקוס, מטבוחה,שקשוקה וגרסאות של סביח ומלאווח שבגרסה של "סיטרה" מגיע עם שרימפס, מהמטבח הצרפתי מנות כמו אגז בנדיקט בווריאציות שונות, מאמריקה את הפנקייק כולל בייקון טלה וממחלקת הבריאות גם סלט ירוק או מוזלי.
התייעצנו עם מיכאל המלצר שהמליץ על המנות בהתאם להעדפות שלנו. על התפריט מנצח השף צחי מלול.
פתחנו את הארוחה ב"פותחים שולחן" שהיא בעצם פרישה של מאזטים, קעריות של איקרא, מטבוחה, טחינה וגרגירי חומוס חמים, חצילים מטוגנים, מתיאס קלאסי, קוביות לוקוס, חמוצים, וזיתים מעורבים. כיאה לבראנץ' הקעריות לוו בחלה מתוקה טרייה ורכה.
מנת "פותחים שולחן" יכולה להוות ארוחת בוקר בפני עצמה בעקבות עושרה והמבחר המגוון של טעמים וסגנונות. הפייבוריטים שלי היו המטבוחה שהוכנה בתשומת לב ודוייקה בתבלינים, וקוביות הלוקוס בציפוי פריך, עם זרזיף לימון לפי הטעם.
במנות ההמשך התמקדנו במטבח הצרפתי ובמטבח האמריקאי, וכך הגיעו אלינו "בנדיקט שרימפס" – חלה מתוקה קלויה קלות שעליה בייקון טלה פריך, שרימפס קריסטל, ביצים עלומות ורוטב הולנדייז ו"קאובוי סטייק" – 200 גרם של אנטריקוט שמעליו שתי ביצי עין, בצל מטוגן ולביבות תפוחי אדמה.
אפשר לראות את שתי המנות כניגודיות, מנה נשית ומעודנת ומנה גברית ומחוספסת יותר, ושתיהן נושאות על גבן ביצים, האחת שבה הביצה נבצעת ונוזלת על הערימה שמתחתיה בעדינות חושנית, והשניה בשילוב הכל כך אהוב של ביצה עשויה יותר, שמעטרת ראשו של בשר.
תוספת השרימפס במנת הבנדיקט הזכירה לנו שאנו ליד הים, והתחושה הימית הזו התחזקה במליחות בייקון הטלה לעומת עדינות החלמונים הניגרים. מנת הבשר יכלה בקלות להיות ארוחת צהרים ולא רק בראנץ'.
המתוקים שסגרו את הארוחה היו של קונדיטור הבית. ב"סיטארה" מכינים הכל במקום, וכך קיבלנו מנת "ברולה מפורק" – קרם ברולה, קוויאר פינה קולדה, קרפצ'ו אננס וגלידת קוקוס. אמנם הברולה במקור הוא באוריינטציה צרפתית אבל כאן הוא קיבל אווירה קאריבית משהו בשילובי האננס והקוקוס. המנה מוגדרת כ"מפורקת" אבל הכיף הגדול הוא לאסוף מכל המרכיבים ביחד ולהרכיב אותם מחדש על הכפית.
המתוק השני נבחר בעיקר בגלל שמו – "שחיתות שוקולד". מדובר היה בבצק שוקולד פריך שבתוכו ליבת שוקולד 70% בלווית כדור גלידה ווניל. אין כמו הרגע הזה של פיצוח הבצק והנזילה של השוקולד החוצה, הרגע שמחכים לראות אם זה יקרה, והערבוב של התוך הנוזלי עם הגלידה שמחכה ליד. הקינוח האולטימטיבי.
אחרי שמסיימים ארוחה ב"סיטארה" המיקום שלה דורש את המשך היום בחוף הים, נינוחים ומחייכים.
במסעדה יש גם לאונג' נפרד, וחדר פרטי לאירועים כולל שירות אישי, ובר פרטי.
סיטארה- מסעדת שף
רוזנבלום הרצל 8, בנייני סי אנד סאן תל אביב
טלפון: 03-6996633
שעות פתיחה: : א'-ה' 12:00-00:00 | ו'-ש' 09:00-00:00
גישה לנכים: יש
עיסקיות: בימים א-ה 12:00-17:30 מנה ראשונה במחיר המנה העיקרית , שתיה וקינוחים מוזלים.
הבראנץ' המיוחד מוגש בשישי ושבת 09:00-12:00
כשרות: המסעדה איננה כשרה
T-HOUSE – טקס התה האולטימטיבי.
"תה". שתי אותיות שמעלות אסוציאציות רבות, מטקס תה יפני מדוקדק ועד למלכת אנגליה ששותה אותו כל יום באותה שעה תוך שהיא מרימה את הזרת וממלמלת "הו פיליפ, תרצה סקונס"?
אבל מי שמגיע ל"טי האוס" בבית ציוני אמריקה בתל אביב, מגלה עולם חדש, מרתק, צבעוני והרבה יותר כייפי של מוסיקה, אוכל טוב, וקוקטיילים מגוונים שמשלבים בתוכם תמציות תה שונות לצד ערבובים אלכוהוליים מרתקים.
כמו בחידת הביצה והתרנגולת, אין לדעת מה בא קודם – האם העובדה שהבניין בנוי בצורת האות האנגלית T השפיעה על בחירת התה כמרכיב העיקרי למשקאות או ההפך, התה נבחר קודם, אבל זה לא ממש משנה, מכיוון שהתוצאה היא מקום שמח מאד, הומה מבלים.
כשנכנסים ל"טי האוס" ניתן לבחור בין חלל בסגנון טרופי בהשראת אסיה ומטעי התה שלה, חלל פנימי מלכותי בסגנון מועדוני הג'נטלמנים הבריטיים, עוד מדינה שנודעת בתרבות התה שלה, שכולל גם חדר פרטי, וחלל שעתיד להפתח בזמן הקרוב, של גן קייצי קסום, מושלם למסיבות תה (ולא רק). על העיצוב אחראי ניר רן שיצר אווירה שונה בכל חלל וקישור נושא התה לאורך כל המקום. כמובן שמקום עמדת התקליטן לא נפקדת, להשלמת האווירה השמחה
עדן הברמנית קיבלה את פנינו ולאורך הערב הסבירה לנו ולכל מי שישב על הבר על סוגי המשקאות השונים, מה יש במנות, מה מתאים למה ומה ההמלצות בהתאם להעדפות האורחים.
בתפריט הקוקטיילים מגוון רחב של משקאות על בסיס וודקה, רום, ערק ועוד, ובתוספות שונות שכוללות כמובן תמציות תה שונות.
לאחר התייעצות עם עדן בחרנו בשני קוקטיילים:
SHIMDORA – שילוב של ערק, קרם דה מינט, מיץ לימון, תה נענע ומיץ מלפפון. הקוקטייל מגיע בקומקום ענק בסגנון מזרחי, וכמה כוסות שמאפשרות חלוקה לכמה אנשים. גווני המשקה הם אניסיים אבל לא משתלטים, ומקבלים את רעננות הנענע.
PEACH PLZ – טקילה דון חוליו שהושרתה בתה אפרסקים, וקיבלה תוספת של מיץ לימון, סימפל סירופ, אורנג' ביטרס וסודה אשכוליות. התוצאה היא קוקטייל פירותי חמצמץ ומקפץ.
עם הקוקטיילים קיבלנו נשנושי "פאף טוגרשי" – עיגולי תפוחי אדמה תפוחים מתובלים בטעמו העז של הטוגרשי, תבלין שמככב בהרבה מהמנות שבמקום.
הקוקטיילים מוגשים בכלים ייחודיים, כולל אחד שנראה לי הפופולארי ביותר במקום, אם מביטים על צוות הבר ועל כמות הפעמים שהם הכינו אותו – ה"טיקי טאקה טי" – שהוא קוקטייל בסגנון קריבי על בסיס רום ותה מנגו פסיפלורה, המוגש בכוס ענקית בצורת ראש טיקי כמקובל באיים הקריביים, ומעוטר בעוגיית שקדים פריכה.
על האוכל אמון השף אלדד ששון שמטבחו מפיק מנות באוריינטציה אסיאתית עם טאצ'ים מודרניים. כל המנות הן בגודל בינוני המיועד לחלוקה, והתפריט מחולק לחמש קטגוריות – מגולגל, ירוק, נא, מטוגן ובוער.
כדי לחוות את החוויה במלואה הקפדנו להזמין מנות מכל חמשת הקטגוריות.
הקטגוריה הראשונה היא "מגולגל" וממנה בחרנו את "מגורו קאטסו באן" – באן מאודה שמגיע בסלסלת אידוי ובתוכו טרטר טונה, טוביקו שחור, בצל ירוק, ביצה רכה ותפוח אדמה ומלווה בקערית וינגרט סורימלה.
נטלנו את הבאן בידיים כמו כריך קטן ורך, מעכנו אותו מעט לשילוב כל הטעמים והתענגנו על ביס שאסף את כל הניחוחות והמרקמים ביחד.
מקטגוריית ה"ירוק" בחרנו במנה טבעונית – "ווקאמה" – מילה אחת שמציינת סלט אצות טבעוני עם שאלוט, אטריות שעועית, שיטקי, מלפפון, צנונית וטוגרשי ברוטב ווינגרט שומשום סוי.
הסלט הוא הוכחה שלא צריך להסתגף כשמחפשים אוכל טבעוני. מדובר במנה מרובת טעמים ומרקמים, רעננה וטריה מאד וכזו שבשמחה הייתי מאמצת בתוך קערה גדולה לארוחת הצהרים שלי.
הלאה לקטגוריית "נא" – שממנה בחרה עבורנו עדן את "טרטר טונה" – שלוש קעריות עשויות מפאף קרקר, אותו אחד שנשנשנו בהתחלה, ועליהן טונה טריה, מלפפון, צ'ילי אדום, עשבי תיבול, ושאלוט בפונזו ווינגרט קשיו. המנה עוטרה בעלי פרחים אכילים. המנה הזו היא פינגר פוד קלאסי, רק להרים את הקרקר ולהכניס לפה בביס אחד את כל הטעמים ביחד. בצלחת היו שלוש יחידות, מה שיצר קצת דילמה עם בן הזוג לגבי החלוקה, בסוף הייתי ליידי אמיתית וויתרתי לו על היחידה השלישית שהוא שמח לקחת.
מ"מטוגן" בחרתי את מה שהפך להיות הפייבוריט שלי – מנת "נאם פריק פלה". זו מנה שקדם לה דיון בדבר מידת החריפות שלה, מכיוון שהיא מכילה צ'ילי כחלק בלתי נפרד מהמנה, ואני קצת בעייתית עם מנות חריפות, ומצד שני התיאור נשמע כל כך מפתה שלבסוף התגברתי על הפחד מפני החריפות ובדיעבד שמחתי שעשיתי כך. מדובר בסלט דג פריך, פומלה, כוסברה, נענע, בזיל תאילנדי, קריספי שאלוט, בוטנים, קשיו, צ'ילי ובצל ירוק. כל הטוב הזה מוגש בסלסלת דף אורז שמומלץ לקרוע ולערבב עם המנה, ומעוטר בפרחים אכילים. החריפות שפחדתי ממנה היתה עדינה בלבד, ולא היתה לי שום בעיה לאכול עד הביס האחרון. זו היתה מנה שהעבירה אותי היישר לרחובות המזרח, יכלתי לשמוע את קרקושי הריקשה בנסיעתה ברחובות השווקים האסייתיים.
המחלקה האחרונה היתה "בוער", וממנה נבחרו שלוש נציגות, כל אחת והייחוד שלה.
"אונגלה אדום" – נתח קצבים במידת מדיום ריר, על דמי גלאס, קציפת בצל חלבית (שניתן לבקש גם ללא החלב למי שלא רוצה לערב), וירקות ירוקים שבעונה, במקרה שלנו כרישה וברוקולי. זו היתה מניפה של נתחים עשויים במדויק, לצד פירה בצל כל כך רך שהוא כמעט ולא נתפס על המזלג.
כאן נכנס הקטע של "נתתי לך יותר מהטונה, עכשיו אני רוצה את רוב הבשר". היה שווה לחכות למנה הזו.
חגיגת הבשר לא נגמרה במנה הבאה מאותה מחלקה- "ספייריבס טלה" , שתי צלעות שנראו (ונטעמו) כמו סוכריות מפנקות ברוטב טונקצו, סלט פפאיה ועיטור קשיו.
האחרונה בקטגוריה היתה נשנוש בצורת "יקיטורי סלמון", שיפוד סלמון על טריאקי, הייניקי ומוחמצים, סגר את הפינה ואת הארוחה.
עדן מזגה צ'ייסרים של קוקטייל על בסיס וויסקי, כוסיות הושקו והגענו לתפריט הקינוחים שמוגש בעל פה על ידי הצוות וכלל שתי מנות, האחת קלאסית יותר של מוס שוקולד והשניה שסיקרנה אותי בשם "מוצ'י".
בקערית מקסימה בעלת שלושה רגלי ברווז (צריך לראות כדי להבין) נחו ארבעה חצאי כדור קפואים, עשויים מבצק אורז מסוכר וממולאים בארבעה מיני גלידה- קוקוס, פירות יער, מנגו ושומשום שחור. הכל הונח על מצע של שברי מקרונים בצבעים שונים שנצצו כמו שברי זכוכית צבעונית.
שמחתי שבחרתי במנה הזו מפני שקודם כל היא היתה מאד מסקרנת מבחינת השילובים, הבצק וטעמי הגלידה, וכן כי היא פשוט היוותה סיום מרגיע ומלטף לארוחה מרובת טעמים וגוונים.
בתוכניות העתידיות של "טי האוס" , מלבד הגן הקייצי, גם קומה תחתונה שתכלול מתחם מוסיקה והופעות.
T-HOUSE בר קוקטיילים קולינרי ייחודי
אבן גבירול 26 תל אביב (בית ציוני אמריקה)
טלפון 03-7269797
גישה לנכים: יש
שעות פתיחה: שבעה ימים בשבוע, החל מהשעה 19.00 ועד אחרון הלקוחות.
קהל יעד: זוגות רומנטיים, חבורות, מצעירי העיר ועד חוגגי יום הולדת שבעים.
במקום חדר פרטי ו140 מקומות ישיבה בסך הכל.
כשרות: המקום אינו כשר
Par Derriere – פריס פינת יפו.
בסמטה קסומה בלב יפו נמצאת "פר דרייר" – שנושאת את הטייטל "בר יין ביסטרו המשלב את צרפת ויפו". עם הגדרה כזו, ביקור היה ממש מחויב המציאות, בעיקר כי גם שמעתי על הגינה הסודית והמיוחדת באחורי המסעדה, שנתנה למקום את שמו.
"פר דרייר" התחיל מרחוב קינג ג'ורג' במרכז תל אביב ואז עבר למיקומו ביפו, בשכונת נגה.
כשנכנסים למקום נדמה שנסענו לחו"ל בלי הצורך בדרכון, מכיוון שתל אביב ההומה נשכחת, וגן קסום נפרש ובו אפשרויות ישיבה שונות בחלל מרכזי או בגינה האחורית, כשבין החללים מחבר בר גדול שפונה לשני הצדדים ביחד.
היין הוא הכוכב הראשי ב"פר דרייר" ובקבוקים מוצגים בכל מקום, לצידן של מנורות כבדות ופריטי וינטג' רבים. על העיצוב אחראי הבעלים של המסעדה, דוד אבוקייה שהקפיד על הפרטים הקטנים ביותר בדקדקנות צרפתית.
כמצופה מבר יין יש תפריט אלכוהולי מפואר, שהוגש לנו כשהתיישבנו במקום. באוסף ישנם יינות מאיטליה, סלובניה, ספרד, גרמניה, צרפת, ישראל וניו זילנד, שמפניה מסוגים שונים, קוקטיילים ייחודיים ותפריט מיוחד של סיגרים קובנים משובחים, כי אם כבר, אז עד הסוף.
אנחנו בחרנו לפתוח בקוקטיילים – ג'ין ליצ'י עבורי, שכלל ג'ין, ליים, ליצ'י ובזיליקום, ו"גט א רום" באווירה קריבית יותר עם רום מיושן, רום לבן, סירופ אגבה, לימון, נענע ומיץ אננס. שני הקוקטיילים היו קלים לשתיה ורק אחר כך הורגש האלכוהול, והיוו פתיחה מרעננת ומשעשעת לב ונפש.
בתפריט הראשונות מככבות מנות מכל הסוגים – צמחוניות ובשריות, מאפים וסלטים. מהנסיון שלנו, תמיד שווה להקשיב לצוות המקום ובבחירה שלנו אימצנו את ההמלצות ובחרנו ב"קלמארי אלה פלנצ'ה" וב"סביצ'ה מדריד". בדרך כלל אני רגילה לקלמארי כמרכיב הבודד בצלחת, במקרה של "פר דרייר" זה היה סלט שכלל אננס, עגבניות שרי, בצל סגול וארוגולה ועוטר בצ'ילי ועשבי תיבול. נתחי הקלמארי הבשרני על כל חלקיו הונחו מעל וספגו ממיצי הירקות והרוטב. מנת פתיחה מרעננת.
הסביצ'ה הורכב ממוסר ים טרי, ביחד עם רוטב רומנסקו, בצל מוחמץ, גבינת טולום, כוסברה וצ'ילי ובן הזוג כל כך התענג עליו שבניגוד למנהגו כמעט ושכח להשאיר לי טעימה, ואם לא הייתי מזכירה לו שגם אני רוצה משהו, הוא היה נזכר רק כשהצלחת כבר היתה מתרוקנת. בכל מקרה המשימה הושלמה כשקוביות הדג עשו דרכן אל הצלחת שלי ומשם להפיץ טעמי ים טריים אצלי בפה.
"שנעבור ליינות" ? שאלה המלצרית, כי אחרי הכל, יין הוא הספציאליטה של המקום. בחרנו את המנות העיקריות והצוות המליץ על יינות שמחמיאים ומשלימים את הטעמים של המנות שלנו, שהיו בדרגות עזות טעמים שונות.
למנה עיקרית בחרתי ב"נקניקיות דה לוקס". הדימוי של נקניקיה הוא תמיד משהו פשוט, כזה שאוכלים כאוכל רחוב, והסתקרנתי לדעת מה קורה כשנקניקיות משודרגות למנות עילית, במקרה הזה נקניקיות של השרקוטרי המומחה אלון תדמור. קיבלתי שלוש מהן – צ'וריסו משופדת כגלגל, צ'דר עסיסית ושמנמנה והפייבוריטית שלי נקניקיה שוויצרית לצד שוקרוט מעושן ביתי ופירה חלבי שמשלים את השחיתות ומנקה את החיך כל פעם לנגיסה הבאה. מלפפון במלח בצד והמנה העבירה אותי היישר לבוואריה, אם כי במקום הבירה צוות לי ב"פר דרייר" יין מהרי יהודה, שיתן את הפייט הראוי לבשר.
בן הזוג הלך על "פילה דג ים" על מצע ירקות ירוקים כמו ברוקולי, קולורבי, ושעועית ירוקה, ביחד עם עגבניות שרי ובזיליקום, והכל ברוטב חמאת ערק בניחוח אניס. הדג היה רך וממש נמס בפה. אניס הוא טעם שנוטה להשתלט אבל כאן ניווטו אותו כך שהוא יתן את הקסם המיוחד שלו בלי לכסות על שאר הטעמים, בוודאי ובוודאי של הדג.
למנת הדג צוות יין עדין יותר, פינו נואר צרפתי מעודן.
בתפריט הקינוחים שמרו על המסורת ומגישים ב"פר דרייר" קינוחים קלאסיים כמו קרם ברולה ומלבי. צוות המקום המליץ על טירמיסו ועל טארט טאטן, הראשון קינוח קלאסי איטלקי שמגיע עם שוט אספרסו, והשני קלאסיקה צרפתית עם כדור גלידה ווניל.
מזגנו מהאספרסו על הטירמיסו והקפדנו להעביר את הכף לכל האורך, כדי לגרוף את כל השכבות ביחד. טארט הטאטן הגיע במחבת לוהטת, המיס מעדנות את גלידת הווניל, וסיים את הארוחה במתיקות עדינה ורכות של תפוח.
אוסף היינות במקום נבהחר בקפידה על ידי הסומלייה איתי שלום, והוא בנה גם תפריטי יינות מיוחדים ומשתנים, עם אפשרויות לרכישה הביתה או לשתיה במקום של בקבוקים שלמים או כוסות בודדות.
בסופי שבוע ישנו סומלייה שמסתובב בין השולחנות וממליץ על יינות מתאימים למנות, כמו גם עורך ערבי טעימות יין.
"פר דרייר" – מסעדה ובר יין צרפתי
בת עמי 7 תל אביב – יפו
טלפון: 03-629-2111
נגישות לנכים: יש
שעות פתיחה : יום א' – יום ה' 01:00 – 08:00
יום ו' – שבת 01:00 – 09:00
דילים מיוחדים: בימים א – ה בין השעות 16:00 – 19.00 יש HAPPY HOUR שבמסגרתו 50% הנחה על כל המנות מהתפריט (לא כולל קינוחים, משקאות וספיישלים).
קהל יעד: ממשפחות ועד זוגות רומנטיים, כולל מבקרים שמגיעים להצגות תאטרון "גשר" הסמוך.
אירועים: במקום יש חדר יין בו ניתן לערוך אירועים פרטיים עד 12 איש, וחדר פרטי נוסף הכולל מקרן לאירועים עסקיים או אחרים עד 30 איש. ניתן לערוך גם אירועים גדולים בכל חלל המסעדה עם תפריט מותאם מראש
כשרות: המקום איננו כשר.
כנס איגוד השפים והטבחים הישראלי – כי לכל שף יש בית!
השבוע נערך ב"דן גורמה" תל אביב כנס ההתפקדות של איגוד השפים והטבחים הישראלי לשנת 2019. חי שורץ, נשיא איגוד השפים והטבחים בישראל, ביחד עם שותפו לדרך השף גבריאל פינחסוב קיבלו את פני המשתתפים הרבים שהגיעו מכל תחומי הקולינריה.
הקיץ הגיע לפיאצה רוסטיקו!
מזג האוויר המתחמם מוציא אותנו אל מקומות הבילוי. אחרי שהתכרבלנו בתוך הפוך שבועות ארוכים הגיע הזמן לסנדלים, לשמש ולאוכל טוב.
"פיאצה רוסטיקו" בשרונה היא מוסד קולינרי ידוע ואהוב, וכדי שלא ישעמם שף הבית בנצי הרשברד ממציא כל פעם תפריט לפי העונה.
ומה בתפריט קיץ 2019?
הגעתי לטעימה קטנה מכל השפע שעתיד להיות מוגש, הכל משלב מנות קלאסיות בטוויסטים מודרניים ומעניינים.
דומינו'ס- דוז פואה!
לא כולם בישראל דוברים צרפתית, אבל יש ביטויים שכולנו מכירים- קרואסון, ז'טם וכמובן "דוז פואה" – שתים עשרה הנקודות האולטימטיביות שמעניקים השופטים לשיר המנצח בארווזיון. הנקודות הללו הן כל מה שכל צופה מצפה לשמוע, בעיקר אחרי המילה "ישראל".
אבל המספר 12 משמח לא רק כנקודות באירווזיון אלא גם בהפתעה מיוחדת שמכינים ב"דומינו'ס פיצה" לכבוד האירוע הגדול הזה- פיצה מטורפת עם 12 (!) תוספות בכל פיצה. גדול ומוגזם בדיוק כמו האירווזיון.