תירס הוא אחד הירקות האהובים ביותר על כל הגילאים. התירס הוא דגן שמזין אוכלוסיות רבות בעולם, ומשמש למוצרים רבים כמו פופקורן, קורנפלקס, עמילן תירס, שמן תירס, אלכוהול וכמובן בישול וצלייה.
הבעיה היא שהילדים שלנו הרבה פעמים חושבים שמוצאו של התירס ,כמו בעצם כל מזון אחר, הוא מהסופרמרקט. בעידן המסכים והמזגנים קשה לחבר את הילדים לטבע ולמקור האמיתי של המזון.
המוטו של המקום – תבואו בשבע כדי לטעום ממטעמי המקום ומבר המשקאות המגוון, ותישארו להופעתו של תקליטן מתחלף המנגן בסגנונות שונים, לחגיגה עד השעות הקטנות של הלילה.
הגענו בשעת הפתיחה והתיישבנו במקום הכי טוב בבית, על הבר, שם ניתן לראות את הקסם בהתהוות – התפריט היומי המתחלף לפי חומרי הגלם הטריים שיש בשוק, קורם עור וגידים על כלי הגשה מגוונים ומעניניים. ניתן כמובן לשבת סביב השולחנות, השירות הוא תמיד מלא.
הבר עוטר בעגבניות טריות ואדומות לחיים, המזוהות כל כך עם אייל שני.
"אז מה תשתו?" נשאלנו אחרי שעיינו בתפריט האלכוהולי המגוון שמחולק לפי קטגוריות של סוגי אלכוהול. הצד הגברי בחר בערק איכותי, ואני שאלתי לגבי קוקטיילים. יש תפריט קוקטיילים אבל יש גם צוות קשוב שמרכיב משקאות לפי הטעם האישי. ביקשתי משהו "לא מתוק, פירותי חמצמץ בדרגת חריפות בינונית". קיבלתי קוקטייל שענה על הדרישות אחת לאחת ופתח יפה את הערב.
יחד עם האלכוהול קיבלנו את המנה הראשונה מתוך התפריט היומי – "שעועית ירוקה מחברון" היה שמה, שתוארה כ"מבושמת בלימונים ירוקים ושמן זית". החלטנו לנטוש את הנימוסים בצד ונשנשנו באצבעות את השעועית הפריכה, שקיבלה גם מגע של שום שהעלה את המנה מ"נשנוש ליד האלכוהול" ל"זה שיש כאן כמות מספיקה לשניים לא אומר שמותר לך להתכבד ואני רוצה לחסל את הכל לבד אם לא אכפת לך".
ההמשך היה לחם הבית, המתואר בתפריט כ"חתיכת לחם" – חצי בצל יבש, קרם פרש מגולגל בצלחת, עטוף בזרעי עגבניות ושמן זית. הלחם של "אברקסס" הוא לחם מחמצת עתיקת יומין (השמועה אומרת שהיא בת עשר שנים ומגודלת באהבה) והוא גרם גם לנמנעי הפחמימות לנשנש בחדווה. תפקיד הבצל החי הוא לתת את הארומה ללחם ולהעשירו.
את שתי המנות שקיבלנו, כמו גם המנות הבאות, הכין איתי דיכנו שלא הפסיק לחייך ולהסביר פנים תוך כדי הכנה.
"רוסטביף קרפצ'ו" עטוף זרעי עגבניות ושמן זית היה המנה הבאה שמגיעה בדרך כלל על קרטון, והפעם הונחה על תפריט ליופי כפרי נוסף. לבקשתי הרוטב החריף שמגיע איתה הונח בצד כך שכל אחד יכול להחליט כמה מתאים לו. כאן ניתן היה לראות כמה גדולה ההקפדה על איכות הבשר וההכנה המעולה שלו, ובשילוב לגימות האלכוהול יצאה קומבינציה מפנקת שגם היא מספיקה לשני נשים (כולל אחת שתלטנית).
המנה הבאה בתפריט הייתה מהמטבח האירופאי, ובניגוד למיתוסים על מטבח פולני אשכנזי, היא הייתה שופעת טעמים. מדובר על ה"מטיאס אורליקה מהים הצפווני" שהוגשו על טוסט שנמרח בקרם פרש, עוטר במלפפונים חיים, מטיאס, בצל סגול ושמיר שנתן את האווירה. ידוע לי שיש אנשים שלא אוהבים שמיר- במנה הזו אל תוותרו עליו, הוא משלים את היצירה. מבחינתי השיא הקולינרי של הערב, ובכמה דקות מילאתי חוסרים של ילדות עמוסת עוף מכובס.
הדגים המשיכו לככב גם במנה הבאה – והפעם כסרדינים "אורטיז" עם בצל סגול וזרעי עגבניות. גם הפעם החריף נשמר בצד למעני ואחרי שהסרדינים חוסלו כלא היו, שארית המיצים על הצלחת נוגבה עם מה שנשאר מהלחם מההתחלה.
סועדים החלו למלא את המקום, צ'ייסרים הושקו, ואיתי הכין לנו שתי מנות בחצאי פיתות, מתוך סירים מבעבעים. האחת "חצי פיתה של נתחים אינטימיים עם קרם פרש ומלפפון חמוץ" והשניה "חצי פיתה קציצות ים חריפות". אין לי מושג מה הכוונה ב"נתח אינטימי" אלא אם כן מדובר בכך שאלה היו נתחי בשר בקר קטנים שבושלו בישול ארוך ונמסו בפה, ואני מאד השתוקקתי להיות "אינטימית" איתם בכך שלא אחלוק אותם עם אף אחד אחר. נידבתי את הפיתה עם הקציצות לבן הזוג, עקב נסיבות חריפות וכך כולם יצאו מרוצים.
השעה תשע בערב הגיעה והתקליטן עלה לנגן ברקע, העוצמה עלתה וגם מצב הרוח של כל מי שמסביב. מכיוון שאי אפשר בלי מתוק , בדקנו מה יש בתפריט. במקור היתה רשומה מנה של קרם פטיסייר עטוף במרמלדת גויאבה אבל צוות המקום סיפר לי בסוד שיש גם עוגת שוקולד מיוחדת ששווה לנסות ולכן הקינוח שלי כלל עוגת שוקולד ללא קמח, מאד שוקולדית, עם קצפת כמעט ולא מתוקה ליד, שאיזנה את הטעמים.
מלבד התקליטן יש במקום הופעות של הרכבים חדשים ומעניינים ותערוכות מתחלפות של ציור וצילום.
"אברקסס" – לילינבלום 40 תל אביב
טלפון: 03-516-6660
שעות פתיחה- בכל ימות השבוע החל מ19.00 ועד אחרון הלקוחות.
גישה לנכים – יש
עסקיות ומבצעים – בנתיים אין (המקום עדיין בהרצה, מתוכננים שיתופי פעולה עם המשרדים מסביב בשעות העבודה).
מנות לטבעונים וצמחונים – יש
גילאים ממוצעים – 25+
המסעדה איננה כשרה
עם רוחות הסתיו הראשונות הגיע לכאן שוב המאסטר קונדיטור של "לינדט" מתיו מולר, לתת לנו עוד מטעמי מותג שוקולד הפרימיום השווצרי המוביל.
"לינדט" מפנקת אותנו כבר מעל ל170 שנה בשוקולד משובח שנוצר מראש בכוונה להיות שוקולד טוב יותר מעל כולם, בכל תכונה כולל תכונות ההמסה שלו והארומה. את "לינדט" מנחים חמישה עקרונות ליצירת השוקולד המושלם – שימוש בפולי הקקאו המשובחים ביותר שגדלים במטעים הטובים בעולם בעזרת תוכנית גידול ייעודית, תהליכים ייחודיים של קלייה וטחינה יחד עם תהליך ערבול ייחודי של "לינדט" שיוצר את המרקם המיוחד, הוספת רכיבים משובחים וטרייים מאזורי הגידול הטובים בעולם, ואז המרכיב האחרון- היד של טובי השוקולטיירים שמניחים את יצירותיהם באריזה מעוצבת.
"אם תתנהג יפה תקבל סוכריה" היה משפט שגור אצלנו בגן הילדים. אני לא זוכרת הרבה משם, אבל אחד הדברים שעד היום זכורים לי הוא הסוכריות, עגולות וצבעוניות עם פסים לבנים, שהיו מגיעות בדבוקה אחת, והגננת היתה כמעט שוברת אותן זו מזו כדי לתת לנו מהמתוק והטעים הזה אם התנהגנו יפה. (וכמובן שכולנו רצינו את זו הכתומה, שהיתה הכי טעימה, ועד היום אני לא יודעת איזה טעם אמורה היתה לייצג הסוכריה הכחולה).
אחרי שבמסעדת "טורי" המקורית בתל אביב ראו את ההצלחה, הגיע הסניף השני בגבעתיים אליו הגעתי בערב קיצי. העילה לביקור היתה השקה של בקבוקי ה"מגנום" של "בלו נאן" (גוורץ ופינק- רוזה) אבל איך אפשר לא לנשנש משהו טעים ליד?
"מונבטים" הם לחם שיוצא מהקופסה. תרתי משמע. כשפותחים קופסה של "מונבטים" מקבלים מעין דיסקים עגולים מוקפאים. מחממים לפי ההוראות (כולל בדיוק שתי דקות בטוסטר) ומקבלים חוויה מסוג אחר.
את ה"מונבטים" הכרתי כבר בעבר, כשניסיתי מבחר מהטעמים המוצעים. תזכורת- מדובר בלחמים שאוגרים בתוכם את כל טוב הטבע הבריא- קינואה, כוסמת ירוקה, דוחן, בטטה, גזר, דלעת, בננה, תפוח עץ, קטניות, ועוד הרבה הפתעות משובחות, יחד עם מים מטוהרים ומלח הימלאיה שידוע בשפע סגולותיו.
החרוב אינו משבעת המינים, אבל מופיע רבות באגדות ובספרי קודש – אם כפרי שהחזיק את הצדיקים שברחו מהרומאים ואכלו מפריו כדי להתקיים, ואם כמשל על אדם שנוטע עצי חרובים למרות שהוא לא יזכה לאכול מפריים, כדי שהדורות הבאים ייהנו מהם, ועוד.
בדיחה ישנה מספרת על אישה יהודיה בכפר קטן שפנתה נסערת על הרב ואמרה לו "הכנתי סיר מלא תבשיל בשר, ובטעות נפלה חתיכת חמאה קטנה, האם עלי לזרוק את כל הסיר? אין לי כסף למצרכים חדשים!". בדק הרב את הסיר ופסק "הסיר גדול, יש בו הרבה תבשיל, לכן כמות החמאה שנפלה לך לתוך הסיר היא קטנה והיא בבחינת "בטל בשישים" ואת יכולה להציל את התבשיל ולהגיש את המנה למשפחתך בלי חשש". שמחה האישה והלכה לביתה. כעבור כמה ימים הרב פגש אותה ברחוב והתעניין לדעת איך היו הבישולים. ענתה האישה "תשמע, מאז שהתחלתי להוסיף לתבשיל את ה"בטל בשישים" – המשפחה שלי מתענגת!"
בילדותינו היו לנו מימיות, אותם בקבוקי פלסטיק שנשאנו לבית הספר בתיק האוכל, כשהם עומדים בחריץ מיוחד. גם היום ילדים לוקחים מים לבית הספר אלא שעכשיו מדובר במים מינרלים, נקיים ובריאים.
שנת הלימודים מתחילה בקרוב, וגם השנה נשלח את הילדים עם הבקבוקים, ואם יש להם ערך מוסף, או למעשה שני ערכים מוספים, הרי שהרווחנו בענק.
סוף החופש הגדול, כבר נגמרו כל הג'ימבורי, סרטים, הופעות ומה עכשיו? עכשיו יוצאים לגלות פינה יפיפיה של הארץ, במרחק קטן מהמרכז, עם אוצרות שלא נגמרים, בפסטיבל מיוחד, הוא "חוויה בכרם" שמתקיים זו הפעם החמישית.
על מה אנחנו מדברים? ממש עשר דקות מנתב"ג, שוכנת המועצה האזורית גזר, בדרך בין תל אביב לירושלים. היא קרויה על שם העיר המקראית גזר וכוללת גם את אתר העתיקות תל גזר. במועצה 25 יישובים – 15 מושבים, 5 יישובים קהילתיים ו5 קיבוצים שבהם כרמי גפנים למאכל ויין, כרמי זיתים לשמן, פרדסים, ירקות, חממות פרחים, לולים, רפתות והרבה חקלאות לצד מוקדי תיירות ואטרקציות.
